אי-גילוי סוד מסחרי - סעיף 23 לחוק עוולות מסחריות

סעיף 23 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 קובע כדלקמן:

"23. אי-גילוי סוד מסחרי
(א) בית-המשפט רשאי, מיוזמתו או על-פי בקשה, לתת צו להבטיח כי סוד מסחרי של בעל דין או של אדם אחר שהתגלה בהליך משפטי לא יפורסם.
(ב) בית-המשפט רשאי, לבקשת אדם, לתת צו בהליך משפטי, בדבר דרכי הגשת ראיות שיש בהן סוד מסחרי.
(ג) בהליך משפטי בעניין אזרחי, רשאי בית-המשפט, לבקשת אדם, לתת צו בדבר אי-גילוי ראיות שיש בהן סוד מסחרי, ובלבד שראה כי העניין שיש באי-גילוי הראיה עדיף מן הצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק, וכי במתן הצו לפי סעיפים-קטנים (א) ו- (ב) אין כדי להגן על הסוד המסחרי.
(ד) בסעיף זה, "בית-משפט" - לרבות בית-דין, רשות, גוף או אדם, בעלי סמכויות שיפוטיות או מעין שיפוטיות לפי כל דין."

ב- רע"א 918/02 {ישראל ויטלזון נ' פנטאקום בע"מ, פ"ד נו(4), 865 (2002)} קבע בית-המשפט כי בעניין היקף הגילוי הראוי של מסמכים חל סעיף 23 לחוק עוולות מסחריות, המשקף את אימוצו של עיקרון המידתיות כבסיס לעיצוב כל הסדר לגילוי ראיות שיש בהן סודות מסחריים. סעיף זה, המעניק לבית-המשפט שיקול-דעת לעצב הסדרי גילוי שונים הנבדלים זה מזה בהיקף הגילוי המתחייב מהם ובמידת הפגיעה באינטרס של בעל הסוד המסחרי, סעיף זה מאפשר לערוך איזון מדוייק בין האינטרס של מבקש הגילוי כי ייקבע הסדר גילוי רחב ככל האפשר, לבין האינטרס של בעל הסודות המסחריים להגן על קניינו על-ידי קביעת הסדר גילוי מצומצם ככל הניתן.

יש לקבוע כי היקף הגילוי שבו יחוייב בעל הסוד המסחרי, כמו גם אופיים של הסדרי הגילוי, ייקבע בזיקה ישירה לתשתית הראייתית הלכאורית שהציג התובע להוכחת טענותיו בתביעה שהגיש. ככל שלתשתית זו תהיה עוצמה רבה יותר, כך ייטה בית-המשפט להתחשב באינטרסים של מבקש הגילוי ולהעדיפם על פני האינטרסים של בעל הסוד המסחרי. שיקול נוסף שיהיה בו כדי להשליך על היקף הגילוי נוגע לקיומן של ראיות חלופיות בידי התובע להוכחת טענותיו.

על בית-המשפט לעצב את הסדר הגילוי בהתחשב גם בשיקולים נורמטיביים, שבמרכזם ההשפעה האפשרית שתהיה להיקף הגילוי שייקבע על היערכות בעלי דין מראש, עוד בטרם נתגלע הסכסוך ביניהם, לצבירת ראיות העשויות להקל בדיעבד על בירור הסכסוך. על הכלל המשפטי להיות מעוצב איפוא כך שיגרום לצדדים לפעול מלכתחילה לצמצום הפער הראייתי שעימו נדרש בית-המשפט להתמודד בדיעבד לצורך יישוב הסכסוך.

במקרה דנן אין עוד מחלוקת כי קיימת אפשרות לקבוע הסדר מידתי לגילוי המסמכים ולעיון בהם, שיהיה בו כדי לאזן בצורה נאותה בין האינטרסים של הצדדים.

ב- בש"א (אזורי נצ') 2329/09 {סופר פארם ישראל בע"מ נ' כמיל ח'ריש, תק-עב 2009(2), 10358, 10359 (2009)} קבע בית-הדין כי החסיון שסעיף 23 לחוק עוולות מסחריות הינו חסיון יחסי בלבד, המעניק לבית-הדין סמכות לבחון ולאזן בין אינטרס גילוי האמת ולשם כך חשיפת הראיה, לבין האינטרס לאי-גילוי הראיה בשל הגנה על סוד מסחרי של המעסיק.

ככלל, יש לקבוע כי היקף הגילוי שבו יחויב בעל הסוד המסחרי, כמו גם אופיים של הסדרי הגילוי, ייקבע בזיקה ישירה לתשתית הראייתית הלכאורית שהציג התובע להוכחת טענותיו בתביעה שהגיש. ככל שלתשתית זו תהיה עוצמה רבה יותר, כך ייטה בית-המשפט להתחשב באינטרסים של מבקש הגילוי, ולהעדיפם על פני האינטרסים של בעל הסוד המסחרי. שיקול נוסף שיהיה בו כדי להשליך על היקף הגילוי נוגע לקיומן של ראיות חלופיות בידי התובע להוכיח טענותיו {רע"א 918/02 ויטלזון נ' פנטאקום בע"מ, פ"ד נו(4), 865 (2002)}.

ב- ת"א (מחוזי ת"א) 38462-12-09 {Proneuron Biotechnologies Inc נ' טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ, תק-מח 2011(3), 9315, 9321 (2011)} נקבע כי סעיף 23(א) לחוק עוולות מסחריות קובע, כי בית-המשפט רשאי, מיוזמתו או על-פי בקשה, לתת צו להבטיח כי סוד מסחרי של בעל דין או של אדם אחר שהתגלה בהליך משפטי לא יפורסם. על-פי סעיף 23(ב) לחוק זה בית-המשפט רשאי, לבקשת אדם, לתת צו בהליך משפטי, בדבר דרכי הגשת ראיות שיש בהן סוד מסחרי.

סוד מסחרי מוגדר בסעיף 5 לחוק עוולות מסחריות כמידע עסקי שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי בקלות על-ידי האחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעל הסוד המסחרי נוקט באמצעים סבירים בכדי להגן על הסוד המסחרי.

הבקשה במקרה דנן היא בקשה למתן צו להבטחת השמירה על הסודות המסחריים לאורך כל ההליך, ואין המדובר בבקשה להבטחת חסיונם במסגרת הליכי גילוי. כלומר, הנתבעת אינה מבקשת לכמוס את המסמכים מפני התובעות, אלא היא מבקשת להבטיח כי המסמכים יישמרו בסודיות בידיהן. האופן שבו מנוסחת הבקשה אינו מונע, באופן עקרוני, את הליך גילוי המסמכים הנדונים, ככל שהוא מתנהל בין שני הצדדים להליך.

בית-המשפט הורה על מתן צו להבטחת שמירה על סודות מסחריים, בהתאם להוראת סעיף 23(א) לחוק עוולות מסחריות, אשר יחול על קבוצת המסמכים הראשונה המפורטת בבקשה. כנ"ל לגבי קבוצת המסמכים השניה הכוללת מסמכים שעניינם נהלי עבודה פנימיים של הנתבעת או שיש בהם מידע שעלול לגלות את שיטות העבודה ושיטות המחקר והפיתוח שהנתבעת עושה בהם שימוש.

קבוצת המסמכים השלישית כוללת מסמכים הקשורים לאינטרקציה שבין הנתבעת לבין צדדי ג', אשר הנתבעת מחוייבת לנהוג לגביהם בסודיות. האפשרות הטכנית לפרסם באופן פומבי נתונים אלה עלולה לפגוע באופן קשה בזכותם המהותית של צדדי ג' לשמירה על סודיות. ה"תועלת" ב"דיון ציבורי" נרחב כרגע בכל פרט ופרט, עוד לפני בירור הפרטים בבית-המשפט, אינה שקולה לנזק שעלול להיגרם בשלב זה.

בית-המשפט סבור כי מן הראוי להגן על האינטרסים של המומחים שהיו צד להתכתבויות שונות, וכן להגן על סודיותם וחסיונם של החולים שהשתתפו בניסוי, והמהלך היחיד אשר יבטיח זאת באופן מיטבי הוא החלת סעיף 23(א) לחוק עוולות מסחריות, גם כלפי קבוצת מסמכים זו. לפיכך, ניתן צו לפי סעיף 23(א) לחוק עוולות מסחריות, גם כלפי קבוצת המסמכים השלישית.

ב- ס"ע (אזורי חי') 43156-03-10 {ולנטין קונוננקו נ' סאן דלקים ירוקים בע"מ, תק-עב 2011(3), 2310, 2311 (2011)} קבע בית-הדין:

"אשר לגילויו של סוד מסחרי: סעיף 23 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 משקף את אימוצו של עיקרון המידתיות כבסיס לעיצוב כל הסדר לגילוי ועיון בראיות שיש בהן סודות מסחריים."

ב- ת"א (שלום ת"א) 55492-08 {עמירם כהן נ' איתן בן דוד, תק-של 2011(2), 172020, 172021 (2011)} קבע בית-המשפט:

"בעניין מסמכים אלה מצאתי כי אלה רלוונטיים לתובענה והצורך בגילויים גובר על האינטרס לשמירת סודיות הנטענת מה גם, שמסמכים הנוגעים לתנאי שכרו של המשיב אינם חוסים תחת "סודיות מסחרית". לעניין זה ראה סעיף 23(ג) לחוק עוולות מסחריות."

ב- ת"א (שלום ת"א) 175070-09 {שלום קמיל נ' אריה זילברברג, תק-של 2010(2), 30600, 30601 (2010)} קבע בית-המשפט:

"עוד יצויין, כי בהתאם לסעיף 23 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999, אין לעשות שימוש במידע אשר מתגלה במסגרת ההליך המשפטי, שלא לצרכי התביעה דנן."

ב- ת"א (שלום ת"א) 23232-08 {טלפארמה בית המרקחת הישיר הראשון (1999) נ' פנחס וולף, תק-של 2010(1), 91, 92 (2010)} קבע בית-המשפט:

"למען הסר ספק, כל צד לא יעשה שימוש בסודות מסחריים אשר מתגלים במסגרת ההליך המשפטי למעט לצורכי המשפט דנן וזאת בהתאם לסעיף 23 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999."

ב- ת"א (שלום ק"ג) 980/08 {כהן ליאת נ' מזרחי גיא-אצל מבטח סימון סוכניות לביטוח בע"מ, תק-של 2009(3), 8639, 8642 (2009)} קבע בית-המשפט כי סעיף 23 לחוק העוולות המסחריות מאפשר לבית-המשפט לתת צו בדבר אי-גילוי ראיות שיש בהן סוד מסחרי. משמעותו של צו זה הינו מתן פטור למבקש החסיון מהחובה למסור מידע או להציג ראיה בפני בית-המשפט כמו גם הצד שכנגד.

ב- ת"א (שלום יר') 13383/07 {קלטק בע"מ נ' ריבוע כחול ישראל בע"מ, תק-של 2009(2), 36658, 36661 (2009)} קבע בית-המשפט:

"23. השאלה הבאה אותה יש לבחון נוגעת לחסיון המוטל על המסמכים או על המידע. הנתבעת טוענת לחסיון בשל היותם בגדר סוד מסחרי והיא נסמכת על הוראות סעיף 23 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק עוולות מסחריות").
24. התובעת אינה דורשת לקבל את שמות הספקים אלא רק את מספר הספקים הכולל בו מדובר (בשאלות שבשאלון) ונוסח ההסכמים ללא שמותיהם של הספקים וללא פרטים מזהים. הנתבעת מתנגדת לכל מסירת מידע.
25. במחלוקת בין הצדדים בעניין זה מצאתי כי יש מקום למתן הצו בשלבים באופן שבו תשיב תחילה הנתבעת לשאלון שנשלח אליה שעניינו מתן מידע באשר למספרם של הספקים מסוג מסויים בכלל ומספרם של אלו מקבוצה זו שנדרשו לתכנית עבודה ולתשלום בונוס, ללא שנדרש בשלב זה מתן מסמכים או הסכמי התקשרות פרטניים. עוד ניתן צו בהתאם לסעיף 23(ב) לחוק העוולות המסחריות לפיו ייאסר על התובעת לפרסם את המידע שיתקבל או לעשות בו שימוש שלא לצורך ההליך הנוכחי (השווה החלטת בית-המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט מ' סובל) ב- בש"א (יר') 5944/07 רונש השקעות בס"ד בע"מ נ' קבוצת הירש מדיה בע"מ, פורסם במאגרים (2008).
26. מתן המידע המצומצם וההגבלה בשימוש בו יוצרים את האיזון הנדרש בין 'העניין שיש באי-גילוי הראיה עדיף מן הצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק' (סעיף 23(ג) לחוק העוולות המסחריות) והם עומדים בנדרש לפי החוק האמור כפי שפורש בפסיקה והחלתו גם על תשובות לשאלון ולא רק על מסירת מסמכים (ראה מיגל דויטש עוולות מסחריות וסודות מסחר (2002), 783).
27. המדובר במידע שאין לתובעת ראיות חלופיות כדי להשיגו ולהוכיח את טענותיה, ההסדר מתחשב בצורך לצמצום הפער הראייתי בין התובעת לבין הנתבעת אך מנגד מבקש לצמצם את הפגיעה בסודותיה המסחריים של הנתבעת (השווה רע"א 918/02 ישראל ויטלזון נ' פנטאקום בע"מ, פ"ד נו(4), 867 (2002); רע"א 1917/92 יעקב סקולר נ' ניצה ג'רבי, פ"ד מז(5), 754 (1993)).
28. לא מצאתי כי מדובר בניסיון לקבל מידע למטרות בלתי-כשרות או שהתשתית שהונחה לדרישתו אינה מספקת (ראה רע"א 3638/03 ביטום תעשיות פטרוכימיות בע"מ נ' כמיפרן - ישראל בע"מ, פ"ד נח(1), 97 (2003)). המדובר בשאלות העומדות בבסיס ההכרעה בדבר תקפות ההסכם בין התובעת לנתבעת לרבות תנאי תשלום הבונוס הכלול בו.
29. בכדי להימנע מפגיעה בלתי-מידתית בסודותיה המסחריים של הנתבעת יצומצם הצו תחילה למידע המבוקש הכלול במסגרת השאלון מתוך הנחה שאפשר ומידע זה ימלא אחר הנדרש. ככל שלאחר קבלת המידע האמור יתעורר הצורך בקבלת המסמכים יהיה מקום לדון גם בשאלה זו לאחר שיוברר האם מידע זה נחוץ בנוסף לתשובות לשאלון ומה תרומתו.
30. לסיכום, מצאתי כי המידע המבוקש בשאלון הוא רלבנטי ובאיזון בין הפגיעה האפשרית בסודותיה המסחריים של הנתבעת לבין הצורך בגילויו בכדי לאפשר את עשיית הצדק, אני נעתר לבקשה בכפוף לסייגים שפורטו לעיל. בהיעדר טענה מצד הנתבעת כי אינה יכולה לספק את המידע האמור לצורך מתן תשובות לשאלון או כי מתן המידע כרוך בעלות חריגה, ניתן איפוא צו המורה לנתבעת להשיב על שאלות 2(א)-2(ג) לשאלון בתוך 30 יום ממועד הגשת כתב ההגנה המתוקן."

ב- בש"א (מחוזי ת"א) 8273/08 {מג'יק תעשיות תוכנה בע"מ נ' טרנסאלקטריק י.א בע"מ, תק-מח 2009(1), 4280, 4282 (2009)} קבע בית-המשפט:

"ב- רע"א 918/02 ויטלזון נ' פנטאקום בע"מ, פ"ד נו(4), 867 (2002)) נאמר כי סעיף 23 לחוק עוולות מסחריות משקף את אימוצו של עיקרון המידתיות כבסיס לעיצוב כל הסדר לגילוי ראיות שיש בהן סודות מסחריים. סעיף זה מעניק לבית-המשפט שיקול-דעת לעיצוב הסדרי גילוי שונים בהתאם לנסיבות העניין, ובהתאם לאיזון בין האינטרסים הנגדיים של הצדדים.
אמנם, בקשת הנתבעות לאפשר לנציג מטעמן לבדוק את המערכת נשוא התביעה אינה לגמרי זהה לבקשה לגילוי מסמכים המגלמים סודות מסחריים, אך יישומו של סעיף 23 לחוק עוולות מסחריות עשוי להיות די דומה גם בהקשר זה, שכן ככלות הכול, אין הבדל משמעותי בין נתונים הגלומים במסמכים מסויימים לבין נתונים הקיימים בתוכנה מסויימת.
במקרה הנוכחי, התרשמתי שקיימת חשיבות לבחינת המערכות המיחשוביות עצמן, שכן התובעות משיגות בתביעתן על טיב ואיכות התוכנה שסופקה להן על-ידי הנתבעות, וכפי הנראה, בדיקה ראויה של מצב הדברים בהקשר זה אינה יכולה להצטמצם רק לבחינת תדפיסי המערכת.
המנגנון המוצע בסעיף 23 לתגובת התובעות מיום 08.12.08 מקובל עליי. הצדדים יפעלו בהתאם. הבדיקה תתואם ותיערך תוך 30 יום."

ב- בש"א (שלום ר"ל) 4071/08 {לובינסקי יהושע נ' מקורות חברת המים בע"מ, תק-של 2009(1), 2429, 2430 (2009)} קבע בית-המשפט:

"7. גילוי מסמכים נועד להגשים את החתירה לגילוי האמת העומדת ביסוד ההליך המשפטי. על-מנת ליצור ככל האפשר שוויון בין הצדדים, על ההליך להתנהל ב"קלפים גלויים" כשבכך יתאפשר לכל צד להתכונן כראוי לדיונים, ולא להיות מופתע ממהלכי יריבו (ע"א 327/68 זינגר נ' ביינון, פ"ד נב(2), 602, 603 (1968)).
בהליך גילוי המסמכים יש כדי לשרת מטרות דיוניות נוספות, הן בנוגע לחיסכון בזמן שיפוטי והן בנוגע לקבלת נתונים שיאפשרו לצד להוכיח את טענותיו (בש"א (מחוזי ת"א) 12215/06, 7867/07 כהן נ' אלטמן, פורסם באתר האינטרנט נבו (26.07.07)).
8. התנאי הראשון והמרכזי אותו יש לבחון לגבי בקשה לגילוי ועיון במסמכים ספציפיים הוא רלבנטיות המסמכים לעניין נשוא התביעה. דרישה זו פורשה על-ידי הפסיקה במגמה מרחיבה. כך, למשל, ניתן לבקש גילוי מסמכים ספציפי לגבי סוגי מסמכים. כמו-כן נקבע כי חובת הגילוי מתפרסת גם על מסמכים שתועלתם להליך המשפטי עקיפה. אין גם חובה כי הרלבנטיות של המסמך תהא ודאית, ודי בכך שמבקש הגילוי יצביע על-כך שלמסמך עשויה להיות רלבנטיות (ראה סיכום ההלכה ב- רע"א 9322/07 Greber Products Companyנ' חברת רנדי בע"מׁ, פורסם באתר האינטרנט נבו (15.10.08)).
9. עם-זאת, יש לבחון גם האם אין בגילוי המסמכים משום הכבדה בלתי-סבירה בנסיבות העניין, כשהמבחן בעניין זה גמיש. ככל שמדובר במסמך שחשיבותו לליבון המחלוקת בין בעלי הדין רבה יותר, כך תהא נטיה להורות על גילויו גם במחיר תוספת הכבדה, וככל שגילויו של מסמך מכביד יותר, כך יש לבחון ביתר הקפדה את נחיצותו (שם, סעיף 8 לפסק-הדין בעניין Gerber).
10. באשר לגילוי מסמכים הכוללים סודות מסחריים, הרי קיומם של אלה עשוי להגביל את זכות העיון, וכפי שקובעות הוראות סעיף 23 לחוק עוולות מסחריות...
זכות העיון יכולה, איפוא, לסגת מפני הזכות להגן על סודות מסחריים מפני גילויים, כשבית-המשפט מתבקש לאזן את האינטרסים השונים, כשלעיתים גילוי הסוד המסחרי הוא הכרחי ובלתי-נמנע, להבטחת מטרת העיון במסמכים, אך גם במקרה זה על בית-המשפט לצמצם ככל הניתן פגיעה זו. על בית-המשפט לבחון גם אם הונחה תשתית ראייתית מינימלית לטענות הצד המבקש את העיון, והאם אין ביכולתו להסתפק בראיות חלופיות (ראה רע"א 918/02 ויטלזון נ' פנטאקום בע"מ, פ"ד נו(4), 865, 870 (2002); רע"א 3638/03 ביטום תעשיות פטרוכימיות בע"מ נ' כמיפרן - ישראל בע"מ, פ"ד נח(1), 97, 101-100 (2003)).
11. בהתחשב בעקרונות האמורים לעיל נבחן את זכות העיון בהסכם מקורות ובמסמכים האחרים."

ב- בש"א (שלום חד') 2137/06 {רוטל קום בע"מ נ' מייט מדיה אקסס טכנולוג'יס בע"מ, תק-של 2007(1), 11064, 11065 (2007)} קבע בית-המשפט:

"יישומו של סעיף 23 הנ"ל פורש בפסיקה (ראה: רע"א 918/02 ישראל ויטלזון נ' פנטאקום בע"מ ו- 11 אח', פ"ד נו(4), 865, 871-870 (2002)) באופן הבא:
'סעיף 23 לחוק עוולות מסחריות, משקף את אימוצו של עיקרון המידתיות כבסיס לעיצוב כל הסדר לגילוי ראיות שיש בהן סודות מסחריים. סעיף זה, המעניק לבית-המשפט שיקול-דעת לעצב הסדרי גילוי שונים, הנבדלים זה מזה בהיקף הגילוי המתחייב מהם ובמידת הפגיעה באינטרס של בעל הסוד המסחרי, מאפשר לערוך איזון מדוייק בין האינטרס של מבקש הגילוי כי ייקבע הסדר גילוי רחב ככל האפשר, לבין האינטרס של בעל הסודות המסחריים להגן על קניינו על-ידי קביעת הסדר גילוי מצומצם ככל הניתן.' "

ב- ק"פ (שלום חי') 102/03 {דיוקמן שאול נ' סי.אמ.טי טכנולוגיות רפואית בע"מ, תק-של 2003(4), 12317, 12321 (2003)} קבע בית-המשפט:

"על-פי סעיף 23(ב) לחוק העוולות המסחריות, לבית-משפט סמכות ושיקול-דעת להסדיר את דרך הגשת הראיות, באופן שלא יפגעו סודות מסחריים. ועל-כן לבית-המשפט יש סמכות להטיל צו לגבי דרך הגשת ראיות בסוד מסחרי.
ד. לפי סעיף 23(ג) לחוק העוולות המסחריות, בהליך אזרחי, רשאי בית-משפט לתת צו בדבר אי-גילוי ראיות שיש בהן סוד מסחרי, אם העניין שיש באי-גילוי הראיה עדיף מהצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק.
עיקרון "המידתיות" שנקבע בסעיף 23(ב) לחוק העוולות המסחריות וכן בפסקי-דין אזרחיים, לדוגמה ב- ר"ע 918/02 ויטלזון נ' פנטאקום בע"מ, פ"ד נו(4), 865 (2002), לא הוחל בסעיף 23(ב) לחוק העוולות המסחריות הדן גם בהליך פלילי.
עיקרון "המידתיות" חל איפוא רק במשפט אזרחי ולגבי סוד מסחרי רק בהליך אזרחי.
ואילו במשפט הפלילי זכויות הנאשם לעיין בחומר חקירה ולקבלת רשימת חומר חקירה, הן זכויות מוחלטות, למעט במקרים של "חסיון".
על-כן, לבית-משפט יש זכות לתת צו בדבר הליך הגשת ראיה בהליך פלילי רק לגבי סודות מסחריים, כהגדרתם בחוק העוולות המסחריות ואין לבית-משפט סמכות להתנות את זכות הנאשם לעיון בחומר חקירה ולקבל רשימת מסמכים שנאספו על-ידי הרשות החוקרת בנושאים אחרים.
לנאשם לא ייגרם נזק באם יחתום על כתב התחייבות לסודיות לעומת האינטרס של הקובלת להגן על סודות מסחריים כמשמעותם בחוק העוולות המסחריות."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

אי-גילוי סוד מסחרי - סעיף 23 לחוק עוולות מסחריות