סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

• צו מניעה זמני
• צו עשה זמני
• סעד זמני בערכאת הערעור
• בקשה לעיכוב ביצוע

סעד זמני בערכאת הערעור

1. כללי


תקנה 471(א) לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי סעד זמני לתקופת הערעור יינתן בהתקיים "טעמים מיוחדים שיירשמו".

דרישה זו פורשה בפסיקה כמחייבת את מבקש הסעד להוכיח את ההצדקה המיוחדת להושטת הסעד בטרם הוכרע הערעור, שכן, משנדחתה תביעתו של מבקש הסעד, לכאורה היא אינה מבוססת, ועל-כן לא בנקל יינתן לו הסעד.[303]

בית-המשפט ייטה להעניק סעד למערער, מקום בו צפוי לו נזק בלתי-הפיך מאי-הושטת הסעד, או למצער, כאשר מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו.[304]

א' גורן כותב בספרו[305], לעניין שיקולי בית-המשפט באשר לסעד זמני בתקופת הערעור כי:

"כאשר נדחתה התביעה בערכאה הראשונה, הרי היא, לכאורה בלתי-מבוססת. לכן, לא בנקל יינתן סעד זמני למערער (התובע), לתקופת הערעור. צו מניעה זמני בערכאת הערעור, הבא להגן על בעל דין לאחר שנדחתה תביעתו, לא ינתן כדבר שבשגרה. כדי לזכות בסעד הביניים המבוקש, במסגרת ערעור על פסק-דין הדוחה את התביעה, יש להראות שקיים צידוק להגן על התביעה הדחויה בטרם יתברר הערעור. תקנה 471(א), המורה כי יינתנו "טעמים מיוחדים" למתן הסעד הזמני המבוקש בערעור, מלמדת כי אין די בטענתו של המבקש לעניין הטעות שנפלה בפסק-הדין נשוא הערעור, אפילו נחזית הטענה כרצינית וממשית, כדי להביא את בית-המשפט להעניק לו סעד זמני המנוגד לקביעותיה של הדרגה הראשונה. עד שבית-המשפט יעניק סעד זמני כאמור, נדרש מהמבקש להוכיח לא רק את זכאותו הלכאורית לקבלת הסעד – לשון אחר את סיכויי הצלחתו בערעור – אלא גם את ההצדקה המיוחדת להושטת אותו סעד עוד לפני שהערעור הוכרע... אין נותנים צו מניעה זמני או צו ביניים בערעור אם סיכוי הערעור קלושיים ואם מתן הצו עלול לגרום לזוכה נזק העולה על הנזק שיישא בו המבקש אם יזכה בערעור או אף השווה לו. שיקולים אלה – סיכויי הערעור והנזק הצפוי – תלויים זה בזה ומושפעים זה מזה."
ב- עע"מ 9177/01[306] קבע כב' השופט י' טירקל כי "אין נותנים צו מניעה זמני או צו ביניים בערעור אם סיכוי הערעור קלושים, וכן אם מתן הצו עלול לגרום נזק לזוכה העולה על הנזק שיישא בו המבקש אם יזכה בערעור או אף נזק השווה לו... שיקולים אלה – סיכויי הערעור והנזק הצפוי – תלויים בזה בזה ומושפעים זה מזה. בשלב הראשון שוקל בית-המשפט את סיכויי הערעור. אם הגיע למסקנה כי טובים הסיכויים שפסק-הדין עליו הוגש הערעור יבוטל, או אם הגיע למסקנה כי הסיכויים לכך קלושים, פוחת משקלו של השיקול השני, שהוא היחס בין הנזקים הצפויים לכל אחד מבעלי הדין אם יעוכב הביצוע. אולם אם סיכויי הערעור מאוזנים, או שלא ניתן להעריך אותם, יעבור מרכז הכובד אל השיקול השני, והוא שיכריע."

ב- בש"א (י-ם) 2834/03[307] קבע בית-המשפט כי "לצורך קבלת סעד זמני לתקופת הערעור על המבקשת להוכיח שניים אלה: ראשית, כי סיכויי ההליך העיקרי הם טובים, או לפחות מועמדת בהם לדיון שאלה רצינית; שנית, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה"[308].


2. אבחנה בין סעד זמני בערעור לבין בקשה לעיכוב ביצוע

כאשר אין מדובר בבקשה לעיכוב החלטה אשר לא הטילה חובת ביצוע כלשהי שניתן לעכבה, כי אז עניין לנו בסעד זמני לתקופת הערעור שתכליתה אבטחת זכויות – אם המבקש יזכה בערעור.

המסגרת הדיונית הנאותה הינה תקנה 471 לתקנות סדר הדין האזרחי, ולא המסגרת של תקנה 468 לתקנות אלה, שעניינה בקשה לעיכוב ביצוע החלטה שנילווה אליה פן אופרטיבי. פועל יוצא של אבחנה זו שבקשת סעד זמני בערעור ניתן לפנות ישירות לבית-משפט של ערעור ולא, כמצוות תקנה 468 לתקסד"א, המחייבת פניה קודמת לבית-משפט שנתן את פסק-הדין נשוא הערעור.[309]

קיימים מקרים בהם המבקש עיכוב ביצוע פונה לבית-משפט של ערעור ו"מלביש" לבקשתו כסות של בקשה לסעד זמני בערעור, ובכך מנסה "לדלג" על הצורך בפניה בבקשת העיכוב לערכאה הראשונה. במקרה כזה יבחן בית-משפט את הבקשה לפי תוכנה ולא לפי כותרתה[310].


ב- ע"א 9694/01[311] נדונו הבדלים בין בקשת סעד זמני בערעור ובקשה לעיכוב ביצוע. וכדברי בית-המשפט:

"1. לפני בקשה ליתן צו מניעה זמני המורה למשיבים להימנע מלדרוש את שחרור הכספים השייכים ליורשים נעדרים של אם המנוח זאב בן צבי ברגמן ז"ל (להלן: "המנוח") המנוהלים על-ידי המבקש, וזאת עד למתן הכרעה בערעור.
2. המבקש מנהל את הנכסים העזובים של הנעדרים מכוח צו ניהול שניתן בתיק עז' 2284/67 ביום 24.9.70 בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב.
המנוח נפטר ב-1967 מבלי להותיר צוואה. על-פי צו ירושה מיום 6.3.69 מחצית העזבון ירשו צאצאים בלתי-ידועים של הורי אמו. צו ירושה זה תוקן ב-29.6.78 וחלקם של היורשים הלא ידועים נותר בעינו.
ביום 6.8.00 הגישו חלק מן המשיבים בקשה לתקן את צו הירושה ולהעביר אליהם את חלקם של הנעדרים בעזבון המנוח. לצורך כך, הגישו בקשה לפסק הצהרתי אשר יקבע כי לא נותרו יורשים מצד אמו של המנוח. בית-המשפט המחוזי קיבל את הבקשה וקבע כי הוכח שאין יורשים מצד אם המנוח, והורה על תיקון צו הירושה בכפוף למתן התחייבות בכתב של המשיבים כי אם יתגלו יורשים נוספים יעבירו להם את חלקם בעזבון.
פסק-דין זה מהווה נשוא הערעור ונשוא הבקשה לצו זמני.
3. נתתי דעתי לטעמי הבקשה לסעד זמני ולנימוקי תגובתם של המשיבים ובאתי לכלל מסקנה כי עניינה של הבקשה אינו אלא בקשה לסעד של עיכוב ביצוע פסק-הדין נשוא הערעור, ולפיכך דרך המלך לבירור בקשה כזו היא במסגרת תקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. משמעות הדבר היא כי על המבקש לפנות ראשית לבית-המשפט שנתן את פסק-הדין ולהעלות בפניו את נימוקי בקשתו לעיכוב ביצוע פסק-הדין, ואם יסרב לבקשתו, שמורה לו זכות ערעור על החלטה זו בפני בית-משפט זה.
למען הסר ספק אציין, כי נוכח ההלכה המקובלת בפסיקה, אין חלות לתקנה 471 לתקנות, הדנה בסעד זמני לתקופת הערעור, על ענייננו. על-פי תקנה זו בית-משפט שנתן החלטה המבטלת במפורש או מכללא החלטה אחרת של בית-המשפט רשאי מטעמים מיוחדים וכל עוד לא הוגש ערעור להורות שההחלטה המתבטלת תעמוד בתוקפה, בשינויים או בלי שינויים, עד ההכרעה בערעור (תקנה 471(א)). אם הוגש ערעור, כי אז סמכות זו נתונה לבית-משפט של ערעור (סעיף-קטן (ג) לתקנה זו).
נוכח הוראה זו, ומשהוגש ערעור, ניתן לפנות ישירות בבקשת סעד זמני לבית-משפט של ערעור אף בלא פניה קודמת לבית-המשפט בערכאה הדיונית אשר נתן את ההחלטה, ובמובן זה יש שוני בין הסדר זה לבין ההסדר הנוגע להליך רגיל של עיכוב ביצוע החלטה שניתנה על-ידי בית-משפט, המחייב ראשית פניה לערכאה הראשונה שנתנה את ההחלטה ועל החלטתה בעניין עיכוב ביצוע ניתן לערער בפני בית-משפט של ערעור (תקנות 467 ו-468 לתקנות סדר הדין האזרחי). אלא שההלכה הפסוקה פרשה בצמצום את תחום התפרשותה של תקנה 471 כחלה רק מקום שנדרש לשמור על תוקפו של סעד זמני שניתן בערכאה הראשונה במסגרת תובענה שלאחר מכן נדחתה. סעד זמני כזה צריך היה, למעשה, להתבטל עם דחיית התובענה. באה התקנה 471 להורות כי בתנאים מיוחדים ניתן להשאיר את הסעד הזמני על כנו עד הכרעה בערעור, ובנסיבות אלה ומשהוגש הערעור, ניתן לפנות ישירות לערכאת הערעור בבקשה לסעד זמני כאמור. הדרישה לטעמים מיוחדים נועדה להצביע על כך כי אין מדובר במתן סעד זמני על דרך השגרה אלא יש צורך להראות צידוק מיוחד ליתן הגנה לתביעה שנדחתה בטרם ההכרעה בערעור (ראה י' זוסמן סדרי הדין האזרחי, מהדורה 7, עמ' 865; גורן סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה 6, עמ' 514, והפסיקה המובאת שם).
בנסיבות מיוחדות עשוי בית-משפט שלערעור ליתן סעד זמני גם מעבר לאמור בתקנה 471, וזאת ככל שהערכאה הראשונה מוסמכת לעשות, ככל שנדרש על-מנת למנוע סיכול הערעור (זוסמן, שם, עמ' 866; ב"ש 1222/85 נחשון נ' שי, פ"ד מ(1) 103; ע"א 459/89 טורטן נ' התאחדות לספורט ישראל, פ"ד מג(4) 563, 566). אולם סמכות זו שמורה למצבים בהם הסעד הזמני המתבקש בערעור אינו שקול בתוכנו ובמהותו לעיכוב ביצוע פסק-הדין עליו הוגש ערעור, שאם כך הוא, דינה של הבקשה לסעד להיות מוגשת תחילה לערכאה שנתנה את פסק-הדין בהתאם להליך הקבוע בתקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי (השווה בש"א 2966/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו ואח', פ"ד נ(1) 668).
בענייננו, בקשת המבקש לצו מניעה זמני בערעור, המורה למשיבים להימנע מלדרוש את שחרור הכספים השייכים לנעדרים עד הכרעה בערעור, כמוהו כבקשה לעכב את ביצועו של פסק-הדין נשוא הערעור אשר קבע כי צו הירושה יתוקן בדרך של מחיקת איזכור הנעדרים כיורשים בצו הירושה המקורי. משכך, על המבקש לפעול בדרך של בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דין במסגרת שנועדה לכך בתקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי.
4. לאור זאת, הבקשה לצו מניעה זמני בערעור נמחקת ועימה הסעד הארעי שניתן עד מתן הכרעה בבקשה."
היעדר משמעות לכותרתה של הבקשה נדון ב- רע"א 2765/99[312]:

"בעניין נשוא רשות ערעור 2412/99 ניתנו שלוש החלטות. הראשונה, של בית-המשפט המחוזי שהורה להעביר את העניין לבית-המשפט לענייני משפחה; השניה, של בית-המשפט לענייני משפחה שדחה בקשה לעיכוב הליכים בקבעו כי אין הדבר בסמכותו; השלישית, ההחלטה של בית-המשפט לענייני משפחה שדחה בקשה לעיון חוזר בהחלטתו הקודמת.
בעניין נשוא רשות ערעור 2765/99 ניתנו שתי החלטות. הראשונה, של בית-המשפט המחוזי שהורה להעביר את העניין לבית-המשפט לענייני משפחה; השניה, של בית-המשפט לענייני משפחה שדחה בקשה לעיכוב הליכים.
בית-המשפט המחוזי לא נתבקש על-ידי המבקש לעכב את ביצוע החלטתו עד למתן החלטה בבקשות רשות לערער שהוגשו לבית-משפט זה. תחת זאת ביקש הוא – במסגרת בקשות הרשות לערער לבית-משפט זה – עיכוב הליכים המתנהלים בבית-המשפט לענייני משפחה. בכך "דילג" המבקש על תקנה 467 המורה שיש לפנות בבקשת עיכוב ביצוע לבית-המשפט שנתן את ההחלטה, קרי, בית-המשפט המחוזי, ורק לאחר מכן ניתן לפנות לבית-משפט זה (תקנה 468).
הפניה לבית-המשפט לענייני משפחה היתה שגויה מלכתחילה וצדק בית-המשפט בהחלטותיו.
ראוי להעיר, כי המבקש לא כינה את בקשתו לפנינו כבקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית-המשפט המחוזי, אלא כבקשה לעיכוב הליכים בבית-המשפט לענייני משפחה. הכינוי אינו יוצר את המהות ומהותה של הבקשה הוא עיכוב ביצוע החלטת בית-המשפט המחוזי. אמנם תקנה 471 מאפשרת מתן סעד זמני בערעור, אולם תקנה זו לא נועדה לשמש תחליף לבקשה לעיכוב ביצוע. למעלה מן הדרוש אוסיף, כי גם אילו ניתן היה לפעול במסגרת תקנה 471, לא הייתי מוצאת שראוי לעשות כן."
ברור כי על-אף ההבדלים הללו בין גווניה של בקשה לסעד זמני בערעור, הרי אם המבקש עמד בתנאי הסף של הגשת בקשה לעיכוב ביצוע, דהיינו, פניה קודמת לבית-המשפט קמא, הרי הסעד אליו הוא עותר נכנס בקטיגוריית הסעדים תחת הכותרת של "סעד זמני בערעור" וכך אף נוהג למעשה בית-המשפט של ערעור.

הנכון הוא שעל המבקש לדקדק באופן ניסוח בקשתו ובדרך הגשתה על-מנת שלא יימצא כמי שדילג על שלב כלשהו במהלך ההליך, כגון על השלב של פניה לבית-המשפט קמא לעיכוב ביצוע. על-כן מוצאים אנו שבית-המשפט של ערעור, בדונו בעיכוב ביצוע, נוקט לא אחת בלשון של דיון בסעד זמני בערעור.


3. סעד זמני בערעור מכוח סמכותו הטבועה של בית-המשפט

ההלכה לעניין זה הינה כי בית-המשפט שלערעור מוסמך ליתן סעד זמני לשימור המצב הקיים, גם כאשר צו כזה לא ניתן תחילה בבית-המשפט קמא.

הכלל הוא, כי כל שהדרגה הראשונה מוסמכת היתה לעשות, מוסמך גם בית-המשפט שלערעור לעשות, אפילו קם הצורך במתן הסעד לראשונה בדרגת הערעור: בית-המשפט שלערעור רשאי לנקוט בכל האמצעים הדרושים למנוע סיכול מטרת הערעור.[313]




[303] י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, ש' לוין עורך, 1995) 866.
[304] ע"א 4090/04 דבורה סלע נ' מינהל מקרקעי ישראל, תק-על 2004(4) 1267, 1268 (2004).
ראה למשל ע"א 2398/97 אייל נ' אייל, פ"ד נא(5) 608, 612-614 (2004); בש"א 4459/94 סלומונוב נ' שרבני, פ"ד מט(3) 479, 483 (1994).
[305] א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שביעית) 530.
[306] עע"מ 9177/01 א' שרבט נ' עיריית תל-אביב, פ"ד נו(2) 163, 167 (2001).
[307] בש"א (י-ם) 2834/03 רימונים חברה להשקעות בע"מ נ' ישרוטל ניהול מלונות (1981) בע"מ, תק-מח 2003(4) 2890, 2894 (2003).
[308] ראה גם רע"א 5368/01 פנחס יהודה ואח' נ' עורך-דין יוסף תשובה, תק-על 2003(3) 2265 (2003).
[309] ע"א 4729/00 העדה האוונגלית נ' גורגית ניקולא, תק-על 2000(3) 1952 (2000).
[310] ע"א 1253/01 אדוארד מוסלם נ' דיפאללה מוסלם, תק-על 2001(1) 1533 (2001).
[311] ע"א 9694/01 האפוטרופס הכללי מנהל עזבון נ' יוסף פרידמן, תק-על 2002(1) 572 (2002).
[312] רע"א 2765/99 זאב אנגלר (ב- רע"א 2765/99) נ' רות אספורמס, תק-על 99(2) 161 (1999).
[313] ע"א 3793/98 עדי שביט נ' סמי רנרט ואח', תק-על 98(3) 3 (1998); י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) 866. ראו גם: ע"א 459/89 דן טורטן ואח' נ' ההתאחדות לספורט בישראל, פ"ד מג(4) 563, 566 (1989); בש"א 4159/94 לוקסמבורג יורם נ' בידרמן יחזקאל, תק-על 94(2) 1272 (1994); בש"א 2966/96 אלי עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו, פ"ד נ(1) 668 (1996).