הליכי ערעור בבית-הדין הרבני הגדול
הפרקים שבספר:
שלום בית
1. עיון בטענות הצדדים עולה שהבעל לא העלה טענה שמחמת כן בית-הדין יכול לקבוע שהאישה אינה זכאית לשלום ביתבתיק מס' 947597-1 (רבני) {פלונית נ' פלוני, תק-רב 947597-1(4), 1 (2013)} קבע בית-הדין הרבני הגדול {מפי כב' הדיינים הרב נחום שמואל גורטלר, הרב ישראל שחור, הרב יעקב זמיר} כדלקמן:
"פסק-דין
בתאריך כ"ו בסיון התשע"ג 04.06.13 הוציא בית-הדין האזורי את ההחלטה הבאה:
התקבלה בפני בית-הדין חוות-דעת היועצת הגברת נעמי כהן ממכון מרחבים, אליה הופנו הצדדים בהחלטת בית-הדין מתאריך 24.01.13.
בהתאם לחוות-דעת היועצת כי לדעתה על הצדדים להתגרש, דוחה בית-הדין את תביעת האישה לשלום-בית ובעקבות כך ייסגרו התיקים היום.
על הצדדים לפתוח תיק מתאים במידה ורצונם בהמשך דיון בהתאם לאמור לעיל.
כאמור בהחלטה של בית-הדין האזורי, החלטה זו ניתנה בעקבות חוות-דעת של היועצת נעמי כהן ממכון מרחבים. היועצת העבירה חוות-דעת לבית-הדין על ניסיונה להביא את הצדדים לשלום בית ובמסקנת דבריה היא כותבת לבית-הדין:
"(פלונית) מבקשת מאוד להישאר ביחד. לדבריה היא אישה חולה כיום, ומצבה רק מחמיר בשל לחצים הנפשיים בהם היא נתונה. היא דורשת שיחזור הביתה (בנפשו וברגשותיו) לאלתר. בשיחות עמם אכן מדובר בסגנון התנהלות שונה. (פלוני) מחפש את החיזוק, את החום, הרוך והאהבה שלדבריו אינה מסוגלת להעניק לו. (פלונית) טוענת שכפי שחיו עד כה, יכולים להמשיך גם הלאה. אך הוא אינו רוצה עוד. 'אני איש מבוגר ולא בריא, מבקש לחיות את שארית חיי בחברות ובזוגיות אוהבת ולא במסגרת פורמלית שאין בה דבר עבורי."
"בנסיבות אלו אני מציעה בצער לאפשר לבני הזוג להתגרש."
עד כאן המלצת היועצת.
ב"כ האישה הגיש ערעור על החלטת בית-הדין האזורי ונביא את עיקר דבריו:
א. בין הצדדים גבה לאחרונה הר בעטיו של הבעל.
ב. ברקע היחסים הבין זוגיים בין האישה לבעלה. המשבר הראשון אירע לפני כעשר שנים, כאשר התברר לאישה, לצערה הרב, שבעלה אינו נאמן לה וזאת בלשון המעטה.
ג. הבעל-שם עיניו בנשים אחרות, וכדי להתחמק מהאישה, סיפר לה כזבים ובדיות לגבי סדר יומו. במילים אחרות הבעל היה מספר לאישה שהוא יוצא להתנדב במגן דוד, אך בפועל "התנדב" בבתים של נשים אחרות.
ד. האישה לאחר חקירה ודרישה, העמידה את בעלה בפני הראיות וההוכחות של חוסר אמינותו, הודה הבעל שחטא, ביקש סליחה ומחילה, האישה קיבלה בקשתו זו, שלום-בית חזר לשרור בין כתלי ביתם של בני הזוג.
ה. חלפו עברו להם כעשר שנים, ולאחרונה רבו הסימנים שהבעל חזר לסורו. גם כאן הבעל התחמק מהאישה בתירוצים שונים ומשונים. האישה לא קיבלה סיפורים אלה של הבעל, שכרה שוב חוקר פרטי שאימת את חשדותיה. הבעל שטען כי הוא נוהג ללכת "לפרלמנט" - לשבת עם חברים ולשוחח על דא ועל הא, ו/או ללמוד בערבים, לאחר שעות העבודה, אך למעשה הלך להיפגש עם אישה אחרת.
ו. כאשר עימתה האישה את הבעל עם הראיות שבידה הכחיש הבעל מול וכול טענות אלה של האישה. לדבריו האישה עמה נפגש, היו לה גירושין קשים והוא בא לסייע לה והיא אותה ידידה שלו ממקום עבודתו שנים רבות, ולא היה ביניהם כל קשר רומנטי.
מעיון בפרוטוקול הדיון בבית-הדין האזורי, ומעיון בדו"ח של היועצת עולה שהבעל לא האשים את אשתו בדבר שמחמת כן אין האישה זכאית לשלום בית.
הבעל טען בדיון שזו בושה עבורו שאשתו שלחה אחריו בלשים-לברר אם יש לו קשר עם אישה אחרת. לטענתו יש לו ידידות שהוא היה מבקר אצלם, ולא היה לו קשר עמהן מעבר לכך. החשדות שיש לאשתו עליו גרמו לו לדרוש גירושין.
לאחר עיון בטענות הצדדים עולה שהבעל לא העלה טענה שמחמת כן בית-הדין יכול לקבוע שהאישה אינה זכאית לשלום בית. גם מדו"ח היועצת שטיפלה בצדדים לא עולה שהאישה פשעה, וכי יש לבעל טענות כנגדה שמחמתן הוא זכאי למנוע ממנה את הזכות שיש לכל אישה, שבעלה יחיה עמה בשלום. היועצת כותבת רק שהיא לא הצליחה להביא את הצדדים לשלום, ומחמת כן היא ממליצה לצדדים להתגרש. ברם לאחר שהתברר, שלבעל קשרים עם נשים אחרות, והאישה דרשה ממנו שיפסיק את הקשר עמהן, כדי שיסיר מעצמו את החשדות שיש לה כלפיו, והבעל סירב לעשות כן, הרי שאין לו להלין שאשתו אינה מתיחסת אליו בכבוד הראוי ובאהבה ובחיבה שהוא ראוי לה. כאשר יש לבעל קשרים עם נשים אחרות שום יועץ או יועצת אינם יכולים לשכנע בעל שיחזור לחיות עם אשתו בשלום בית.
לאור האמור לעיל בית-הדין קובע שלאישה הזכות שהבעל יחזור ויחיה עמה בשלום בית, ולאישה כל הזכויות הנובעות מכך.
הרב נחום גורטלר
עיינתי בדברי חברי הרב נחום גורטלר שליט"א, ואני סומך ידי על מסקנתו. אולם ברצוני להרחיב מעט את היריעה.
לאור חוות-הדעת של היועצת דוקטור נעמי כהן ניתנה החלטה בבית-הדין האזורי בתאריך כ"ו סיון תשע"ג 04.06.13 בה נכתב שבית-הדין דוחה את תביעת האישה לשלום בית ובעקבות כך ייסגרו התיקים.
על החלטה זו הוגש הערעור וכמפורט בהודעת הערעור שהתקבלה בתאריך 04.07.13 (חמישה עמודים).
ב"כ המערערת העלה טענות רבות, חלקן על כך שההחלטה לסגירת תיק שלום הבית על-סמך חוות-הדעת בלבד, וחלקן על כך שנסגר גם התיק השני למזונות האישה והמדור.
בדיון שהתקיים בפנינו התברר, שאכן ב"כ המערערת חזר ופנה לבית-הדין האזורי לקביעת דיון בתביעת האישה למזונות ומדור, ונקבע תאריך קרוב לדיון. משכך החלק הזה של הערעור מתייתר.
באשר לחלק הראשון של הערעור על דחיית תביעת האישה לשלום בית וסגירת התיק, ברצוני להעיר ולהאיר.
לתביעות שלום בית יש שני פנים: הפן הראשון כפשוטו, רצונה של האישה שהבעל ישוב לחיי שלום בית תקינים. הפן השני הוא בסיס לתביעות לקיום חובותיו של הבעל מתוקף הנישואין, כמו במקרה הזה, תביעה למזונות ומדור.
האם שני פנים אלו תלויים זה בזה. פעמים כן ופעמים לא, ועל כך בית-הדין צריך לתת דעתו בכל מקרה לגופו.
כאן ברור שבית-הדין האזורי סמך ידיו על חוות-הדעת של דוקטור נעמי כהן שלאחר ישיבות רבות הגיעה למסקנה שלא ניתן לאחות את הקרעים ולהחזיר את הבית לקדמותו ושלמותו, וכך אני מבין את ההחלטה שדוחים את תביעת שלום הבית של האישה - לא בגלל שהיא לא זכאית לכך, אלא שהדבר לא מעשי ולא מציאותי כפי שתיארה היועצת בחוות-דעתה.
בנקודה זו, נראה לי שיש לדחות את הטענות השונות שהעלה ב"כ המערערת על כך שבית-הדין סמך על חוות-הדעת, אף על-פי שלדבריו היא לא הוסמכה לכתוב את מה שכתבה, וכן בקשתו לקיום דיון - שכן בית-הדין שמע את הצדדים והתרשם מדבריהם, ואף הפנה לחוות-דעת, ושני הצדדים מסכימים שהיא ניתנה לאחר פגישות רבות, ובית-הדין הוא המוסמך לקבוע באשר לפן הראשון לדחות את בקשת האישה לשלום בית, מאחר ואין לזה אחיזה במציאות, גם אם היא לא האשמה בכך.
יחד-עם-זאת, אני מצטרף לדעת חברי שמן הראוי לקבל את הערעור, ולא לקבל את הניסוח של בית-הדין האזורי שבית-הדין דוחה את תביעת האישה לשלום בית, וכפי שהרחיב חברי בטוב טעם.
ואף על-פי שניתן להסביר את דבריהם כפי שכתבתי לעיל, יש להעדיף את נוסח ההחלטה כפי שהציע חברי: "זכות האישה לשלום בית". ובכך יש בסיס איתן לפן השני, דהיינו התביעות הממוניות, מזונות ומדור שהאישה ראויה להם מתוקף הנישואין.
הרב ישראל שחור
מצטרף לפסק-הדין.
הרב יעקב זמיר
כאמור, הערעור מתקבל."