נזק ראייתי במשפט האזרחי והפלילי - הלכה למעשה
הפרקים שבספר:
עניינים שונים
1. "נזק ראייתי" - שמירת רישומים - רשות הדוארב-בר"ע (חי') 2168/07 {חברת דואר ישראל בע"מ נ' יהונתן (יבגני) דבורקין, תק-מח 2008(1), 371 (2008)} נדונה בקשת רשות ערעור שבסופו של יום, לאחר קבלת רשות, נדונה כערעור. רשות הערעור הוגש על החלטת בית-משפט לתביעות קטנות, לפיה תביעתו של המשיב לחייב את המערערת בתשלום פיצויי, בגין נזקים שגרמה המערערת למשיב, עקב אי-המצאה במועד של עותק מדו"ח משטרתי שנרשם לו.
במקרה דנן, עלתה השאלה האם המערערת גרמה למשיב, "נזק ראייתי", בכך שלא שמרה רישומים בקשר להמצאת הדו"ח, כדבר דואר רשום.
כב' השופטת ש' וסרקרוג, בדחותה טענה זו, קובעת כי מאחר "שהפניה הראשונה של המשיב אל המערערת היתה כשש שנים לאחר משלוח הדו"ח, וזאת לאחר המועד הקבוע בחוק כמחייב את המערערת טרם ביעור רישומים הנוגעים למשלוח דואר" אין לדעתה לייחס למערערת "כל רשלנות על בסיס טענה של "נזק ראייתי"."
2. הסכם מתנה
ב-ת"א (יר') 7384/05 {מוסדות ויזניץ אמרי חיים נ' ויזל ברוך משה ואח', תק-מח 2008(1), 18 (2008)} טענו הנתבעים כי התביעה הוגשה לאחר 24 שנים. השתהות זו, וההמתנה עד מותם של כל הנוכחים במעמד חתימת הסכם המתנה, מהווה נזק ראייתי. בדחותה טענה זו, קובע כב' השופט נֹעם סולברג:
"אין בידי לקבל טענה זו מן הטעמים שציין בא-כוח התובעת. כדי להעביר נטלים בשל נזק ראייתי, יש צורך להוכיח את אשמתו של הגורם לאבדן הראיה. הנתבעים טוענים בענייננו כי אשמתה של התובעת היא התנהגותה בחוסר תום-לב, בהשתהותה בהגשת התביעה עד אשר ראיותיהם של הנתבעים אבדו. מכיוון שלא הוכח כי התובעת ידעה על קיומו של הסכם המתנה הנטען, והתובעת מצידה מכחישה זאת, אין מקום לייחס לה חוסר תום-לב מעין זה, וממילא אין לייחס להם אשמה."
3. פגמים וליקויים ברכישת עץ המיועד לבניית משקופים
ב-ת"א (קריות) 5118/04 {נגריית מור אברהים ורימון בע"מ נ' מבאריקי לעץ בע"מ ואח', תק-של 2007(4), 31474 (2007)} נדונה תביעה לפיצויים בגין נזקים שנגרמו לתובעת כתוצאה מפגמים וליקויים שנתגלו בעץ שרכשה.
הנתבעות טענו כי יש לדחות את התביעה בין היתר כי אין לקבל את חוות- הדעת שהגישה התובעת שכן התובעת השמידה את שיירי העץ נשוא התביעה ובכך מנעה מן הנתבעות לבדוק את העץ וליתן חוות-דעת נגדית מטעמה.
כב' השופטת ישראלה קראי-גירון קבעה כי לאור העובדה שהמומחה מטעם התובעת, בדק את העץ לאחר כחודשיים משסופק ולאור העובדה כי העץ נשוא חוות-הדעת נזרק ולא נשמר, ללא כל הסבר סביר, תוך שנגרם לנתבעות "נזק ראייתי", יש לדחות את התביעה.
4. היעדר צירוף דו"חות המראים על תקלה
ב-ת"א (חי') 15082/01 {מפרם פרוייקטים ושינוע (92) בע"מ נ' חשבשבת בע"מ, תק-של 2007(4), 27100 (2007)} נדונה תביעה כספית בעקבות נזקים שנגרמו לתובעת בגין תוכנה למחשב שרכשה. התובעת טוענת כי הליקויים בפלטים והד"וחות נתגלו לה מיידית והתבטאו בעיקר בכך שהתוכנה החליפה שמות ערים, תאריכים וכדומה.
מנגד, הנתבעת טענה, כי התובעת לא טרחה להציג בפני בית-המשפט ולו דו"ח שגוי אחד, לפיו ניתן לראות את התקלות הנטענות ובכך למעשה, גרמה לה התובעת "נזק ראייתי".
בקבלה את טענת הנתבעת ובדחותה את תביעת התובעת, קובעת כב' השופטת ב' טאובר כי הימנעות מלהמציא ולו דו"ח שגוי אחד, מצידה של התובעת, פועלת לחובתה. יתר-על-כן, הימנעות זו מקשה על קבלת גרסתה של התובעת ביחס למהות התקלה ולגורם התקלה. בנוסף, הימנעות מלהציג את הדו"חות שהופקו לאחר התקנת התוכנה הסבה לנתבעת נזק ראייתי. זנק ראייתי זה מתבטא בכך שנמנע מן הנתבעת להתייחס לתקלה הנטענת ואף להגיש חוות-דעת של מומחה מטעמה, שיכול היה להתייחס על-פי מאפייני התקלה לעצם קיומה של תקלה ולגורם התקלה.
5. נזק ראייתי בהליך סדר דין מקוצר
ב-בש"א (יר') 5051/07 {הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-של 2007(4), 29861 (2007)} נדונה בקשה למתן רשות להתגונן. נפסק מפי כב' השופט יחזקאל ברקלי:
"9. אני מקבל את הטענה שהמבקשות לא גילו את כל "קלפיהם" ולא הצביעו על ראיות של ממש לביסוס טענותיהן. הנימוק של המבקשות לכך הוא שבימים אלה מתבררת התביעה שהגיש הנפגע נגדן בבית-המשפט בנצרת. הראיות בהן מדובר אמורות להפריך לפחות לכאורה את קיומה של תאונת הדרכים. גילויין בשלב זה יגרום להן נזק ראייתי, בשני התיקים כאחד. אין ספק שמדובר בנימוק משכנע ומשום כך אני נענה לבקשתן ומתיר להן להגיש כתב הגנה מפני התביעה."
6. דחיית טענה של נזק ראייתי בשל איחור בהמצאת תעודות משלוח
ב-ת"א (קריות) 3233/06 {יוסף מוסלח בע"מ נ' אבישי וענת ניהול וביצוע פרוייקטים בע"מ ואח', תק-של 2007(4), 20471 (2007)} טען נתבע מס' 3 כי התובעת לא הוכיחה כי החלפים סופקו לנתבע. יתר-על-כן, לנתבע נגרם נזק ראייתי "שעה שהתביעה הוגשה רק ביום 15.11.06 ותעודות המשלוח צורפו לראשונה רק בבקשה לצירוף מסמכים אשר הוגשה על-ידי התובעת ביום 1.4.07", דבר שלא אפשר לנתבע לברר האם אכן החלפים שצויינו בתעודות המשלוח סופקו לו.
בדחותה את טענת הנתבע קובעת כב' השופטת עפרה חמו אטיאס:
"38. אני דוחה את טענת הנתבע 3 לעניין נזק ראייתי בשל העיכוב בהמצאת תעודות המשלוח והחשבוניות על-ידי התובעת. ראשית, קשה להלום טענה בדבר נזק ראייתי מצד מי שמעיד על עצמו בחקירתו כי אפילו חשבון בנק אין לו ואשר הוא עצמו לא טרח לשמור ספרי עבודה מן השנים 2003-2002 (פרוטוקול עמ' 14, שורה 7) למרות שנעשו פניות מצד מנהלה של התובעת בעניין החוב עוד בטרם הגשת התביעה (פרוטוקול עמ' 7, שורות 11-10) ולכן היה על הנתבע 3 לצפות הגשת תביעה.
39. התובעת בניגוד לנתבע 3 דווקא הקפידה על ניהול ספרי הנהלת חשבונות מסודרים ואם הנתבע לא הקפיד על שמירת מסמכיו למרות שידע על טענות התובעת לעניין קיומו של חוב, אין לו להלין אלא על עצמו.
40. אמנם התביעה הוגשה למעלה משלוש שנים לאחר המועד בו לפי הטענה התגבש החוב ואולם התביעה הוגשה בתוך תקופת ההתיישנות ואין מדובר בשיהוי כזה אשר יש בו להקים בפי הנתבע טענה בדבר נזק ראייתי. אוסיף כי בפסיקה הוכרו טענות בדבר נזק ראייתי לצורך העברת נטל השכנוע מן התובע אל הנתבע, למשל במקרים בהם לא נערכו רישומים רפואיים כנדרש ואולם בענייננו ממילא נטל הראיה מונח על שכם התובעת אשר גם שמרה והציגה את מסמכי הנהלת החשבונות התומכים בטענותיה. ואם כך מה הרלוונטיות של טענת הנזק הראייתי לכאן?!"
7. פתיחתו של מצנח - דחיית הטענה של נזק ראייתי
ב-ת"א (ת"א-יפו) 2410/00 {שעני פזית נ' סקאי קלאב בע"מ - חוף הבונים ואח', תק-מח 2007(4), 9949 (2007)} נפצעה התובעת כתוצאה מתאונת צניחה. המצנח הראשי לא נפתח וכשניסתה לפתוח את המצנח הרזרבי - גם הוא לא נפתח. התובעת נחבטה אל הקרקע בעוצמה גבוהה.
התובעת טוענת כי הנתבעת התרשלה בכך שלא דאגה או לא פיקחה על קיפול המצנח באופן שלא יהווה סכנה למשתמשים בו. עוד טענה התובעת כי יש להעביר את נטל ההוכחה לכתפי הנתבעת וזאת עקב נזק ראייתי לו גרמה הנתבעת.
זאת ועוד. התובעת טענה כי:
"על-פי תקנות 194 ו-198 לתקנות הטיס (הפעלת כלי טיס וכללי טיסה), התשמ"ב-1982 מוטלת חובת ניהול רישום וחובת שמירה על הרישום בנוגע לקיפול מצנחים. למרות שהנתבעת היתה מודעת לטענתה של התובעת בדבר ליקוי בפתיחת המצנח, הרי שלא נשמרו על ידה רישומים הנוגעים לאופן קיפולו של המצנח."
לאור הנ"ל, נגרם לתובעת נזק ראייתי, לפיו יש להורות על העברת הנטל לכתפי הנתבעת, להוכיח כי:
"טענתה של התובעת בדבר שיהוי בפתיחת המצנח הראשי איננה נכונה."
מנגד, טענה הנתבעת כי המדובר בשינוי חזית שכן, טענה זו לא הועלתה בכתב התביעה וזאת מעבר לטענה כי הנתבעת לא מחוייבת לשמור את הרישומים.
בדחותה הטענה קובעת כב' השופטת ד' קרת-מאיר:
"אין מקום לקבל את טענת התובעת בעניין נזק ראייתי...
בנסיבות שבפנינו אין מקום להחלתה של החזקה האמורה, שהרי התובעת יכולה היתה להוכיח את טענתה בדבר שיהוי בפתיחת המצנח על-ידי הבאתן של עדויות חניכים אחרים שהשתתפו בצניחה ביום האירוע.
התובעת ציינה בתצהירה כי היתה השניה בתור לביצוע הצניחה. מכאן, עולה כי נכחו חניכים אחרים במטוס. לא נטען ולא הוכח כי אף חניך אחר לא ראה את האירוע ולא היה עד לו או לחלק ממנו.
כמו-כן, יכולה היתה התובעת להזמין לעדות את גלעד, אשר שימש כחובש באירוע (להלן: "גלעד"), וראה אותו מהקרקע.
בהקשר זה יש לציין כי במסגרת ת"א (חי) 10148/97 ד"ר רפאל נגלר נ' שלמה פרל ואח', תק-מח 2006(1), 28 (2006) אליו הפנתה התובעת בסיכומיה לא היתה, למעשה, מחלוקת כי המצנח נפתח באופן לקוי. מעבר לכך, טענת התובע שם נתמכה בעדויותיהם של עדים נוספים אשר הובאו מטעמו. עד אשר היה חניך בקורס ביחד עם התובע, העיד כי ראה שמצנח אחד (שהיה המצנח של התובע) איננו יורד בצורה ישרה למטה.
לכן, אין לקבל את טענת התובעת כי מדובר בסיטואציה של נזק ראייתי.
יש לקבוע כי הנטל נותר על התובעת להוכיח את טענתה בדבר שיהוי בפתיחת המצנח הראשי."
8. ליקויי בניה וגרימת נזק ראייתי מטעם התובע
ב-ת"א (עכו) 4549/04 {חיים ג'ורג' ואח' נ' אברהם יהודה, תק-של 2007(4), 25811 (2007)} ביצע הנתבע עבודות הרכבת מדרגות בביתם של התובעים. כב' השופטת פיינסוד-כהן שושנה קבעה כי התובעים גרמו "נזק ראייתי" לנתבע. וכדבריה:
"החלפת המדרגות
45. לראשונה ציינה משפחת ג'ורג' כי המדרגות הוחלפו לאחר שביקש מר אברהם שמומחה מטעמו יבדוק את המדרגות, אך משפחת ג'ורג' סרבה לאפשר לו להיכנס לדירתם יחד עם המומחה מטעמו (ראו בקשת מר אברהם מיום 9.5.05, על נספחיה). ביום 15.5.05 בתשובה לבקשה הודיע בא-כוח משפחת ג'ורג' על התנגדותם לכניסת מר אברהם לביתם וכן על כך כי המדרגות נשוא המחלוקת - הוחלפו על ידם באחרות. בהחלטה מיום 22.5.05 קבע בית-המשפט (כב' השופטת לפין-הראל) כי יש לתת למומחה מטעם מר אברהם, בליוויו של מר אברהם, אפשרות לבדוק את המדרגות וכי שלילת האפשרות תביא להוצאת חוות-הדעת מטעם משפחת ג'ורג' מהתיק.
46. לטענת מר אברהם המדרגות לא הוחלפו כלל כי אם העבודה תוקנה והושלמה. בא-כוח מר אברהם טען במהלך הדיון כי הטענה לפיה הוחלפו המדרגות מהווה שינוי חזית. בסיכומיו חזר על טענה זו. עוד טען כי המדובר בחסר ראייתי, שגרמה לו משפחת ג'ורג'.
47. בענייננו, משפחת ג'ורג' העמידה את בית-המשפט ואת מר אברהם במצב מוגמר לפיו לא ניתן עוד לבדוק את הנכס נשוא התביעה. מהמסמכים שהוצגו עולה שלכאורה הוחלפו המדרגות במהלך חודשים פברואר-מרץ 2004. זאת כאשר משפחת ג'ורג' הגישה תביעתה כבר בחודש דצמבר 2003. למרות זאת, ולמרות ההליך המשפטי המתנהל, לא נתנה משפחת ג'ורג' למר אברהם את האפשרות להעמיד את המדרגות לבדיקתו של מומחה מטעמו, עובר להחלפתן, היא פעלה על דעת עצמה ומבלי לעדכן את בית-המשפט או את מר אברהם בפעולותיה, אלא בדיעבד ואף זאת רק לאחר שהתבקשו לאפשר בדיקת המדרגות. לאור קיומו של הליך משפטי בין הצדדים, ראוי היה להודיע למר אברהם, באמצעות בא-כוחו, על הכוונה להחליף את המדרגות ולאפשר לו בדיקתן. בהחלפת המדרגות גרמה משפחת ג'ורג' למר אברהם נזק ראייתי חמור, שהרי לא יכול היה עוד להציג חוות-דעת מומחה מטעמו לגבי טיב העבודה.
48. למרות כל האמור הרי לגופו של עניין איני מוצאת כי לשאלת החלפת המדרגות קיימת חשיבות רבה בהכרעה בתיקים אלו המונחים לפניי."
9. תיקון כתב תביעה
ב-רע"א 11137/05 {אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' מגן דוד אדום לישראל, תק-על 2006(1), 3837 (2006)} נפסק מפי כב' השופט א' גרוניס:
"נוסיף עוד, כי אין ממש בטענת אליהו לפיה יש בתיקון כתב התביעה כדי לגרום לה לנזק ראייתי. כאמור, הן כתב התביעה המקורי והן זה המתוקן מבססים את הסכום הנתבע על דרך חישוב סטטיסטית כזו או אחרת, ואינם כוללים פירוט לגבי זהותם ועלות פינוים של הנפגעים המבוטחים. משמע, אין בבקשת התיקון כדי להשליך על הנפקות שעשויה להיות לראיות הפרטניות ביחס לכל אחד ואחד מן הנתבעים המבוטחים. במילים אחרות, שמירת ראיות בדבר זהותם ועלות פינויים של הנפגעים המבוטחים מתחייבת, לשיטתה של אליהו, בין אם דרך החישוב הסטטיסטית הינה זו שבכתב התביעה המקורי או בזה המתוקן. יוער, כי הדעת נותנת שמרגע הגשתה של תובענה נגד נתבע, צפוי הוא לעשות מאמצים לאיתורן של הראיות הרלוונטיות ולשמירתן. זאת, אף במקרים בהם מבוסס הסכום הנתבע בגדר התובענה על דרך חישוב סטטיסטית ולא על ראיות פרטניות."
10. אי-הצגת חוות-דעת
ב-ת"א (כ"ס) 1462/02 {דרדיגר פסח ואח' נ' תנורי בלרס בע"מ ואח', תק-של 2003(1), 21789 (2003)} נדונה תביעה כספית לפיצויים בגין נזקי גוף ורכוש. כב' השופטת קרלינסקי רחל קבעה במקרה דנן, כי:
"שעה שלא הוצגה כל חוות-דעת מומחה מטעם התובעת, מתפרש סירובה להעמיד את התנור לבדיקת הנתבעת, לא רק בהקשר גרם נזק ראייתי כי אם כהימנעות מהבאת ראיה אשר דינה בנסיבות כהודאה בכך שאילו הובאה הראיה היתה זו פועלת לחובתה."
11. הימנעות מבירור עובדות רלוונטיות על-ידי התובע
ב-ת"א (ת"א-יפו) 103090/99 {בזק תקשורת נ' עיסא עטה, תק-של 2002(2), 1 (2002)} נפסק מפי כב' השופט דניאל ארנסט:
"כאשר בזק נמנעת מלברר את העובדות הרלוונטיות, עובדות הניתנות לבירור על-ידי בזק ומצויות בהישג-ידה, והיא מעדיפה להסתמך על החזקה שחשבונותיה נכונים, נסתרת חזקת התקינות של חשבון הטלפון, מכוח הדוקטרינה של "נזק ראייתי", כפי שיפורט להלן...
28. במקרה זה, נמנעה בזק מלברר פרטים על אותו מספר טלפון שייצר את רוב החשבון. בזק טענה כי הדבר היה מחייב אותה בהוצאה כספית ניכרת ומכאן שנמנעה מלעשות זאת. אלא שטענה זו אינה מדוייקת: לא היה כל קושי לברר מי הוא בעל הקו שאליו נעשו רוב השיחות, ניתן היה לפנות אליו, ניתן היה הזמינו לעדות וודאי שניתן היה למסור את פרטיו לנתבע. הדבר היה שופך אור על הסוגיה שבמחלוקת, אלא שבזק העדיפה לטמון ראשה בחול ולהסתמך על הטענה שנטל ההוכחה מוטל על הנתבע ותו לא.
גישה זו אינה רצויה, ואינה עולה בקנה אחד עם מעמדה העדיף של בזק בתחום התקשורת הקווית, והאפשרויות העדיפות של בזק לקיים את הבירור הנדרש.
גישה זו אף אינה עולה בקנה אחד עם העקרונות שפורטו לעיל לעניין נטל הראיה ונזק ראייתי: משנתברר כי קיים חשבון חריג ונתעורר ספק בדבר תקינות החשבון עבר לבזק הנטל להראות שנקטה באמצעים סבירים כדי לברר את מקורו של החיוב, ולא גרמה "נזק ראייתי" לצד השני, בכך שנמנעה מלברר עובדה שיכולה היתה לבררה בקלות, בעוד שלנתבע לא היתה גישה למידע זה.
29. במכתב בזק מיום 25.2.99 סרבה בזק למסור מידע לנתבע בדבר אותו מספר פלאפון חשוד ומספרים נוספים עקב "צנעת הפרט".
בדיון ביום 25.12.01 ניתן צו שיפוטי המורה לכל החברות, סלקום, אורנג' ופלאפון לגלות לבזק את כל הפרטים לרבות זיהוי בעל הקו אל יו נעשו רוב השיחות. עוד נקבע כי בזק תודיע תוצאות בדיקתה בקשר למספר הטלפון שאליו הופנו רוב השיחות.
בזק לא ביצעה את האמור ובהודעת בא-כוח מיום 9.1.02 נאמר כי פלט השיחות היה אמור לעלות 2,400 ש"ח לפי דרישת סלקום, אלא שאין לבזק הסבר מדוע לא נמסר שם המנוי של סלקום, דבר שאינו דורש כל הוצאה כספית. סלקום הודיעה במכתבה כי חסר צו חתום על-ידי בית-המשפט, אך בזק לא טרחה להעביר צו חתום שהיה בתיק והעדיפה לבקש הגשת סיכומים בתיק ללא שהמשיכה בבירור.
30. מכאן שבזק נמנעה מהצגת שם המנוי, ואף התעלמה מצו בית- המשפט שהורה לה למסור, בין השאר, את זהותו של בעל הקו שאליו נעשו רוב השיחות."