עילות לפירוק חברה על-ידי בית-המשפט
הפרקים שבספר:
שיקול-דעת בית-המשפט
לא די בכך שמהבחינה הפורמאלית מתקיימת עילה לפירוק, על-מנת שבית-המשפט יורה על פירוק החברה. לבית-המשפט שיקול-דעת באם להורות על פירוק חברה ואם לאו.גם סעיף 257 לפקודת החברות נוקט בלשון "בית-המשפט רשאי לפרק חברה בהתקיים אחת מאלה". משמעות הדבר הינה כי לשון הסעיף נתנה בידי בית-המשפט שיקול-דעת באם להורות על פירוק חברה, גם אם מתקיים אחד מהמצבים המנויים בסעיף 257 לפקודת החברות.
פירוק חברה הינו אמצעי דרסטי, שלרוב חורץ את גורלה של החברה, ומהווה לרוב פסק-דין של מוות לחברה, על-כן מצווה בית-המשפט לבדוק לא רק קיום התנאים, שפקודת החברות קובעת כתנאים המצדיקים פירוק על-ידי החברה באופן פורמאלי גרידא, אלא ובעיקר גם באם אותו חוב לו טוען הנושה המבקש את הפירוק הינו חוב השנוי במחלוקת אמיתית בין הצדדים, כמו-כן יש לבדוק שאלת תום-ליבו של הנושה שמבקש את הפירוק, והאם אין מדובר בבקשה שמטרתה הפעלת לחץ בלתי-הוגן על-מנת לאלץ את החברה לשלם את החוב, על-אף שחוב זה שנוי במחלוקת, או לפגוע בהגנתה נגד אותו חוב שנוי במחלוקת, או באם הבקשה לפירוק נועדה להשיג מטרה זרה.
כאן המקום להדגיש כי עקרון תום-הלב, שהוכר כעקרון על, שחל על כל השיטה המשפטית הישראלית, חל ביתר שאת על בקשות לפירוק חברה, ובמקרים בהם יווכח בית-המשפט כי הבקשה הוגשה בחוסר תום-לב ועל-מנת להשיג מטרות אחרות, בית-המשפט לא יתן את ידו לכך ולא יוציא צו לפירוק החברה.
כאמור לעיל, בית-המשפט לא יתן צו פירוק אם השתכנע כי החוב בגינו הוגשה הבקשה, שנוי במחלוקת אמיתית בין הצדדים.
נסיון החיים מלמד, כי לא פעם מגיעות לפתחו של בית-המשפט בקשות פירוק או פשיטת רגל אשר כל מטרתן אינה אלא נסיון להפעלת לחץ על הצד שכנגד, כדי להתפשר או להיכנע בהליך אזרחי מקביל המתנהל בין הצדדים. עיתים, עסקינן בהליך אשר אך ורק בסופו יקום, אם בכלל, חוב חלוט לטובת המבקש {פש"ר 1828/02 א.פ. השקעות (70) בע"מ נ' הבנק לפיתוח תעשיות בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2002)}.
סעד של פירוק איננו "כלי מלחמה" בידי אדם הטוען לחוב. קל וחומר, משיש מחלוקת והתביעה טרם הוגשה, לא ניתן פסק-דין והחוב טרם הוכרע.
נכון הוא, שאין לשון חוק החברות ופקודת החברות מציבה תנאי כי בידי נושה יהיה פסק-דין חלוט, כדרך הנדרש לשם המצאת פשיטת רגל ליחיד. אלא, שהפסיקה כבר עמדה בהרחבה על כך כי אין בית-המשפט של פירוק יכול לשמש כ"גובה חובות".
חמור מכך, לעיתים מדובר בהליך אחר לחלוטין, אשר המבקש מקווה כי הגנת הצד שכנגד תפגם כתוצאה מכך כי יקלע להליכי פירוק או פשיטת רגל, לפי העניין.
נסיונות אלו הוכרו בפסיקת בתי-המשפט כבלתי-ראויים, בלתי-מידתיים ובלתי-צודקים, לעיתים עד כדי שימוש לרעה בהליכי משפט.
מחלוקת כספית חריפה, ככל שתהיה, בית-המשפט של פירוק אינו המקום המתאים לבירורה. בית-משפט של פירוק אינו המקום הראוי לבירור מחלוקות בין בעלי דין סולבנטיים, ובקשת פירוק אינה יכולה לשמש מסלול "עוקף" {או שמא "מקצר"} לדרך המלך של הגשת תובענה מתאימה לבית-המשפט המוסמך לכך {פש"ר (ת"א) 1818/01 אתגרים סוכנות ביטוח (1995) בע"מ נ' עו"ד נוימן ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו; בש"א (ת"א) 2203/04 צביקה איזנברג נגד דואקום בתקשורת 2000 בע"מ ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו}.
כך למשל, בית-המשפט ב- פר"ק (נצ') 47613-11-10 {טולגל דגניה יהלומי תעשיה בע"מ נ' אורן ציוד חמים בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2010)} קבע כי בנסיבות המקרה ראוי היה ללכת ב"דרך המלך" ולהגיש תביעה כספית ולא בקשה לפירוק ובפרט כאשר בית-המשפט השתכנע כי יש בבקשה לפירוק משום חוסר תום-לב ושהוגשה כדי להפעיל לחץ - הא ותו לו.
למרות חשיבותה של ההלכה בדבר העדפת מסלול התביעה האזרחית על מסלול הפירוק מקום בו קיימת מחלוקת אמיתית לגבי החוב, הרי שיש להישמר גם מהפניית הצדדים להליך אזרחי רגיל מקום בו מעלה החברה החייבת טענות הגנה פיקטיביות, שעשויות לשמש אותה ככלי טקטי להטרדת נושיה ב"לך שוב", עד שאלה יתייאשו מניסיונם לגבות את חובם.
מטעם זה, וכאמור לעיל, בית-המשפט של פירוק ידחה את בקשת הפירוק רק אם יש מחלוקת אמיתית וכנה לגבי החוב {פש"ר (מחוזי ת"א) 2607/08 אייזנברג נ' חברת דוד צאלח ובניו בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2009)}.
התנאי בדבר קיומה של מחלוקת אמיתית וכנה מאזן כראוי בין האינטרסים המנוגדים של החייב ושל נושיו, ומונע ניצול לרעה של ההליך המשפטי על-ידי מי מן הצדדים {פר"ק (מרכז) 29898-08-11 עיריית רמלה נ' מן-אחסנה יצור ושיווק נייר ומוצריו בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)}.
לבית-המשפט שיקול-דעת האם להורות על פירוק של חברה או ליתן סעד אחר, שעה שפירוק הינו צעד דרסטי, המביא לסיום חייה של החברה, ויש להימנע מלנקוט אותו במידה וקיים סעד אחר, קיצוני פחות, שימלא אחר תביעותיו הלגיטימיות של המבקש.
בבוא בית-המשפט להפעיל שיקול-דעתו רשאי הוא להביא בחשבון מגוון רחב של שיקולים. בגדרי שיקול-דעתו רשאי בית-המשפט ליתן דעתו, בין היתר, מלבד שאלת קיומו של סעד חלופי, על מניעי המבקש והתנהגותו; רצון בעלי המניות האחרים; היות העסק שהחברה מנהלת פעיל ורווחי; נזק שייגרם למי מן הצדדים ולצדדים שלישיים; מערכת היחסים בין הצדדים {רע''א 5596/00 שולמית סתוי נ' שאולי נאחוסי, פ"ד נז(1), 149 (2002)}.
בנוסף לשיקולים אלה, בית-המשפט רשאי לסרב לפירוק אם נוכח לדעת כי מבקש הפירוק לא יפיק כל תועלת מהפירוק {צפורה כהן פירוק חברות, 174; ע''א 138/79 תומר מוצרי עור ואח' נ' לוינסקי, פ"ד לה(1), 409 (1980)}.
על-מנת לקבוע כי מבקש הפירוק לא יפיק כל תועלת מהפירוק לא די בקביעה כי לחברה אין רכוש כלשהו, שכן סעיף 263 לפקודת החברות קובע כי אין לסרב ליתן צו פירוק רק משום שלחברה אין נכסים.
הרציונל שמאחורי הסעיף הנ"ל הינו שנושה עשוי להפיק תועלת מצו פירוק אף בהיעדר נכסים, מכיוון שצו פירוק מאפשר לפתוח בהליכים נגד נושאי משרה או מכיוון שצו הפירוק מאפשר לעובדים לקבל את הכספים המגיעים להם כשכר עבודה ופיצוי פיטורין מהמוסד לביטוח לאומי.
יחד-עם-זאת, במקרה בו בית-המשפט נוכח כי אכן אין כל תועלת שתצמח למבקש מהפירוק, לא דרך נכסי החברה הקיימים ולא בדרך אחרת - הוא רשאי לסרב לבקשה למתן צו פירוק {צפורה כהן פירוק חברות, 174}.
כאשר עסקינן בחברה שאינה פעילה עוד, ונראה כי אין לה נושים כלשהם פרט למבקש, לא יהיה זה נכון לראות את הפירוק כצעד דרסטי שיש להימנע ממנו, מכיוון שהחברה ממילא אינה פעילה, ואין נושים כלשהם אשר תשלום חובם עלול להיפגע מפירוק החברה {פר"ק (ב"ש) 46787-05-11 שירותי ליסינג בנגב (ש.ל.ב) בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)}.
יחד-עם-זאת, אין לפסול על הסף את האפשרות שיתגלו נכסים כאלו בעזרת הליכים שונים בהם יוכל לנקוט המפרק או בעקבות חקירות שיתבצעו.
ב- בש"א (מחוזי יר') 8092/04 {רוני ר. הנדסה נ' דנים השקעות בע"מ, תק-מח 2005(1), 6344 (2005)} נפסק מפי כב' השופט יוסף שפירא:
"לפניי בקשה למינוי מפרק זמני לחברת דנים השקעות בע"מ (להלן: "דנים"), על-ידי המבקשת רוני ר. הנדסה ופיתוח בע"מ (להלן: "רוני הנדסה"), וזאת בגין חוב, שבשלב זה, עומד על סך של כ- 7.5 מיליון ₪, נכון להיום.
הרקע לבקשה
1. יסוד הבקשה הינו פסק בורר שניתן על-ידי כב' השופטת (בדימוס) ה' בן עתו (להלן: "פסק הבורר"), ביום 23.4.04. רוני הנדסה ביקשה אישור חלקי של פסק הבורר, ואילו דנים ביקשה את ביטולו. עוד הבקשה מונחת לפניי, היו הליכים נוספים בין הצדדים תלויים ועומדים, אולם ביום 12.1.05 ניתן פסק-דין בבית-משפט זה (כב' השופט י' צבן) ב- ה"פ 3235/04, 3265/05, לפיו נדחתה הבקשה לביטול פסק הבורר והפסק אושר.
דנים יזמה בשנת 1996 הקמת מלון באיזור ים המלח. לצורך כך פירסמה מכרז לביצוע עבודות שלד, ובעקבותיו סוכם בין הצדדים כי רוני הנדסה תבצע עבודות אלה כשמדובר בהיקף של 26.000.000 ש"ח, זאת בהסכם קצר בכתב יד. מכל מקום, צו התחלת עבודה הוצא במאי 1997, והבניה התקדמה. בתחילת הדרך בוצעו תשלומים באופן מסודר, אולם לאחר מספר חודשים החלו חילוקי-דעות בין הצדדים, ושיאם בשלהי 1998. משלא הגיעו הצדדים להבנה, הוגשו תביעות הדדיות, ובראשית מהלכן הוסכם בין הצדדים שהן תימסרנה לבוררות.
כב' הבוררת לאחר ששמעה את הראיות שהובאו בפניה, חייבה את דנים לשלם לרוני הנדסה סך של 4.3 מיליון ₪ וכן הוצאות ושכר-טרחת עו"ד, שערכו להיום מגיע לכ- 7.5 מליון ₪. רוני הנדסה פנתה לדנים ודרש את הסכום שנפסק כאמור, אולם לא קיבלה אותו מכאן הבקשה שלפני למינוי מפרק זמני.
טענת המבקשת
2. המשיבה, דנים, אינה פורעת את חובה חרף דרישות. במסגרת הבקשה לאישור פסק הבורר הוטלו עיקולים בבנקים ובחברות כרטיסי האשראי, אולם המחזיקים הודיע כי אין בידם כספים המגיעים או שיגיעו לדנים. המלון מופעל למעשה באמצעות חברה אחרת הנקראת ים המלח רויאל הוטל מנג'מנט בע"מ (להלן: "רויאל הוטל"). משנודע זאת לרוני הנדסה, הגישה בקשה לעקל כספים אצל רויאל הוטל, ובעקבות הצו שניתן הודיעה רויאל הוטל כי "לא מוחזקים כספים של חברת דנים על ידינו ולא מגיעים לדנים השקעות כספים מאיתנו". דנים, וכך אף רויאל הוטל סירבו להציג את ההסכם שביניהן, כך עד למתן החלטתי בנדון, כפי שיפורט להלן. מנהל דנים משמש גם כמנהל רויאל מנג'מנט. המבקשת טוענת כי יש כאן ניסיון להבריח כספים.
התנגדות המשיבה
3. דנים טוענת כי אין התראת פשיטת רגל על-פי סעיף 258 לפקודת החברות ואין חוב חלוט. לטענתה יש לה סיכוי להצליח בערעור שאותו היא אמורה להגיש, וכי ישנה מחלוקת בתום-לב, ובעיקר הואיל והבוררת לא פסקה על-פי הדין המהותי, וכן טענות נוספות הקשורות לבוררות גופה.
לטענתה לא היתה הברחת הנכסים, המלון "חי ונושם ומשתקם שכן החל לפעול למזל הביש, רק עם פרוץ האינתיפאדה".
טענה נוספת בפי המשיב היא אין ליתן לצו לפירוק, ולו זמני, רק משום שקם נושה נחזה אחד בלבד.
דיון
4. לדיון שהתקיים בפניי, בו נחקרו המצהירים מטעם הצדדים, התייצבו גם ב"כ בנק הפועלים בע"מ, וכן מר ישראל וייסברג בשם חברת לוקטק בע"מ, לאחר אישור בקשתה להצטרף להליך. בנק הפועלים בע"מ הינו נושה מובטח שליווה את הפרוייקט של הקמת המלון. בדיון ציין בא-כוחו עו"ד מטרי: "גם אנו נושה מודאג מאוד. הנשיה כלפינו 270 מיליון ₪... לעניין ההליך פה לא נתערב לא נהיה גורם מאיץ, אדוני יכריע על-פי העובדות שבפניו ועל-פי בקשת הפירוק וזכויות הבנק יידונו בנפרד" (עמ' 2, ישיבה מיום 31.1.05).
מר וייסברג נציג לוקטק בע"מ הודיע: "רוצים את מה שמגיע לנו". חובה של דנים לנושה זה עומד ע"ס כ- 145,000 ₪, אולם ביום 15.2.05 הודיעה חברת לוקטק בע"מ כי היא מתנגדת לפירוק מן הטעם: "על-פי שיקולים שלנו החלטנו לחזור בנו מהצטרפותנו לבקשת הפירוק".
כך גם חברת רמקס פרוייקטים (1987) בע"מ, אשר דנים חייבה לה סך של כ- 1,640,000 ש"ח, הודיעה ביום 20.2.05 כדלקמן:
'רמקס הגיע עם דנים להסדר פשרה בדבר החוב הנ"ל.
רמקס מתנגדת לבקשת הפרוק, מאחר והינה סבורה כי במקרה של מכירת המלון על-ידי הנושה המובטח, קיים ספק רב אם יישארו כספים לחלוקה לנושים הרגילים לאחר מכירת המלון ופירעון חובו של הנושה המובטח.'
הדרישות למתן צו הפירוק הזמני
5. חרף קיומו של פסק-דין המאשר את פסק הבורר, טוענת המשיבה כי אין בנמצא פסק-דין חלוט, באשר בכוונתה לערער עליו וכי הגישה בקשה לעיכוב ביצוע. יצויין, כי בשלב זה ניתנה החלטה על-ידי כב' השופט י' צבן שדחה את הבקשה כפי שעולה מהחלטתו שצורפה על-ידי המבקשת.
טרם נכריע במעמדו של פסק-הדין נבדוק את התנאים למתן הצו.
סעיף 257 לפקודת החברות (נוסח חדש) התשמ"ג-1983 (להלן: "הפקודה") קובע כי בית-המשפט רשאי לפרק חברה בהתקיים אחת מאלה:
'(1) ...
(2) ...
(3) ...
(4) החברה היתה חדלת-פירעון.'
ואילו סעיף 258 לפקודה קובע:
'258. חודל פירעון מהו
רואים חברה כחדלת-פירעון בהתקיים אחת מאלה:
(1) נושה שמגיע לו מן החברה, על-פי המחאה או באופן אחר, סכום העולה על חמישה שקלים שהגיע זמן פרעונו, מסר לחברה במשרדה הרשום דרישה חתומה בידו לשלם לו את חובו, ובמשך שלושה שבועות לאחר הדרישה לא שילמה החברה את החוב ולא נתנה ערובה ולא הגיעה לידי סידור להנחת-דעתו הסבירה של הנושה;
(2) צו הוצאה לפועל או כתב בי-דין אחר שניתן על-פי פסק-דין או צו של בית-משפט לטובת נושה של החברה לא קויים כולו או מקצתו.'
עולה מסעיף זה כי קיומו של פסק-דין בסכום העולה על זה הנקוב בסעיף, מספיק כדי לראות בחברה חדלת-פירעון, ואי-כיבוד פסק-דין מהווה עילה עצמאית להוכחת חדלות-פירעון.
ב- פש"ר (ת"א) 1406/02 דרור מהנדסים בע"מ נ' גן הפקאן, תק-מח 2003(1), 49 (2003) (להלן: "גן הפקאן") מציינת כב' השופטת ו' אלשיך:
'ערעור איננו מעכב הגשת בקשת פירוק. (ראה צ' כהן פירוק חברות, 113 וכן עמ' 173) אין הרי הכרח שלזכות מבקש הפירוק יעמוד פסק-דין חלוט - בניגוד לנדרש להמציא התראת פשיטת רגל. כל בעל חוב הנושה בחברה חוב שאיננו שנוי במחלוקת שבתום-לב רשאי לבקש את פירוקה.'
(שם, פסקה 15)
לא בכדי מנסה בא כוחה המלומד של דנים, עו"ד י' בית-און, לשכנעני כי סיכוייו בערעור שיוגש טובים, ושאכן זו מחלוקת שבתום-לב.
אמנם אין בפני הבקשה לרשות ערעור, באשר זו טרם הוגשה, אולם ניתן לומר כבר עתה כי המדובר בפסק בוררות שהוגשה לגביו בקשה לביטולו, וניתן פסק-דין הדוחה את הבקשה.
אמנם אין זה "גלגול שלישי" בבית-המשפט, שכן מדובר בפסק בורר, אולם מן המפורסמות שמעמדו של פסק בורר חזק הוא, באשר אין אפשרות לערער עליו, אלא על דרך ביטולו ושהעילות בסעיף 24 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 מצומצמות.
הואיל וחדלות-הפירעון נובעת מסעיף 258(2) הנ"ל, הרי שכאמור, אין צורך בהתראה, וכפי שמציין ב"כ המשיבה. כך נפסק בפרשת גן הפאקאן הנ"ל, כשמדובר בעילה מכוח סעיף זה הרי:
'עילה זו אינה נצרכת להנחת דרישת תשלום במשרדי החברה.'
(שם, פסקה 14)
יתרה-מזו, אף לדברי המשיבה עצמה עולה כי מצבה הכספי קשה.
המשיבה עצמה טוענת שאיננה עומדת בתשלום לבנק הפועלים בע"מ וכי הבעלים "מביא כסף מהבית".
נראה כי ישנם חובות נוספים, בין שיש לגביהם פסקי-דין ובין בשלבים אחרים, וב"כ המשיבה עצמו טען כי חברת לוקטק קשורה בחברה נוספת בשם "אשמורת דן" שהטילה אף היא עיקולים.
בין אם קיימים חובות נוספים ובין אם לאו, אין צורך בקיומו של נושה נוסף, כפי שמציינת ב"כ הכנ"ר עו"ד צ' סולומון בסיכומיה. בקשת פירוק כנגד חברה הינה בעלת אופי In Rem, לפיכך מרגע הגשתה אין עוד למבקש "זכות בעלות" עליה, וצדדים יכולים להתחלף גם אם המבקש חוזר בו (המ' (ת"א) 4603/97 פולידן בע"מ נ' פיקנטי, תק-מח 97(4), 284 (1997)). הנושים הנ"ל, חברת לוקטק וחברת רמקס חזרו בהם, מהסיבות שצויינו על ידם, והדבר מעורר חשד שמא להסדרים עימם תהא השלכה לעניין העדפת נושים, אם יינתן צו פירוק, שכן לא נאמר על ידם שהחוב כבר שולם במלואו, וההסדר שעליו מדובר לא צורף, וייתכן שהוא צופה פני עתיד.
6. משבא אני לשקול אם להעתר לבקשה, עלי להביא בחשבון שאכן מצבם של הנושים יכול להשתנות לרעה, אף מן הטעם של חשש להברחת נכסים על-ידי נושאי המשרה בחברה. מהדיון בפני עולה כי המלון מנוהל על-ידי חברת רויאל הוטל, כאשר מדובר באותו מנהל. גם אם שיטה זו בניהול בתי מלון מקובלת ושכיחה, אין הדבר מועיל לנושים, ולא בכדי התעקשה המשיבה שלא להציג את ההסכם שבין החברות. מהתגובות שבפני עולה כי המשיבה לא שיתפה פעולה בהכנת רשימת האינוונטר, כפי שהוריתי.
עו"ד סולומון מציינת בסיכומיה:
'לממצאים המצויינים בדו"ח הכונס הרשמי הן לעניין זהות המנהלים בדנים ובחברת הניהול רויאל (בניגוד לתצהירים שניתנו על-ידי מנהלה של דנים), הן לעניין סירוב החברה המשיבה להמציא לכונס הרשמי רשימת מלאי וציוד קבוע של המלון, סירובה של החברה המשיבה להמציא לכונס הרשמי את הסכם הניהול על-אף החלטות של כב' בית-המשפט (סירוב אשר בא על פתרונו כאמור בסעיף 6 לעיל), יש לצרף את הצהרתו של ב"כ המשיבה 1 בדיון ביום 31.1.05 כי 'מרשי מביא כספים מהבית. אין מספיק בשביל לשלם לבנק אז ממה יעשו פירוק זמני, כוונתי מהכנסות של המלון ואני עומד בתשלומים שלי לבנק...' (עמ' 3 לפרוטוקולים).'
העובדה שרויאל הוטל הודיעה כי אין בידה כספים המגיעים למשיבה, כמצוטט לעיל, מעוררת חשש נוסף. המצהיר מטעמה, מר אבי דן, אמר בחקירתו כי דנים מפסידה תפעולית.
לפיכך, יש לשקול מה התועלת שתצמח ממינוי מפרק זמני לעומת הנזק אשר ייגרם מאי-מינויו, (פש"ר (יר') 131/97, המ' 4115/97 אדגר השקעות ופיתוח בע"מ נ' ניב טקסטיל בע"מ, דינים מחוזי כרך לב(1), 902; פש"ר (ת"א) 1020/02 יהודה נוי נ' שיא יזום ופיתוח בע"מ, דינים מחוזי כרך לג(2), 73 (2002), (להלן: "פרשת נוי").
7. לאחר ששמעתי את דברי המצהירים, עיינתי בדו"ח הכנ"ר ובסיכומי הצדדים, אני מגיע למסקנה שיש לנקוט בצעד זה של מינוי מפרק זמני למשיבה. ניהול החברה בשלב זה על-ידי מר דן כשהוא מנהל את שתי החברות, והודאתו בחדלות-פירעון המשיבה אף הוא מקשה (ראה "פרשת נוי" דלעיל).
המפרק הזמני יפעיל את המשיבה כעסק חי במטרה למזער נזקים, ויכנס את נכסי החברה, תוך איזון בין האינטרסים של החברה והנושים.
אינני מוצא לנכון למנות את עו"ד פישלר, ב"כ המבקשת כמפרק זמני, לאור הטענות שהועלו והמתח שנוצר בין המעורבים בעניין. אני מוצא לנכון למנות עו"ד שהינו בעל ניסיון בייצוג בתי מלון.
לפיכך, אני ממנה בזאת את עו"ד יהלי כהנוב מירושלים כמפרק זמני, בכפוף להסכמתו. עו"ד כהנוב יודיע לבית-המשפט תוך 24 שעות אם הוא מוכן לקבל את המינוי.
סמכויותיו
1. לתפוס, לשמור, לבטח ובמידת הצורך לנהל את נכסי החברה בכפוף לכל דין.
2. המפרק הזמני יפעיל את החברה כ"עסק חי". זאת, כדי לשמור על מוניטין החברה, אם ישנו, ולאפשר השגת תמורה מירבית עבור נכסי החברה, במידת הצורך.
3. לאחר מספר ימי פעילות, יערוך המפרק הזמני הערכת מצב כלכלית. אם יגיע לכלל מסקנה כי אין כדאיות כלכלית בהמשך הפעלת החברה כ"עסק חי", יגיש בקשה מתאימה לבית-המשפט ויצרף את תגובת ב"כ הכנ"ר.
4. לצורך הפעלת החברה יעזר המפרק הזמני בעובדי החברה, במידת הצורך.
5. לא ימומשו נכסים שלא במהלך העסקים הרגיל כחלק מהפעלת החברה, אלא באישור בית-המשפט ולאחר קבלת עמדת הכנ"ר.
דו"ח ראשון על פעולותיו יוגש תוך 21 יום ולאחר מכן מידי 30 יום.
המינוי כפוף להפקדת התחייבות אישית של המתמנה ע"ס 50,000 ₪."