botox

"הפטר מוקדם" בדרך של הסדר נושים על-פי פקודת פשיטת הרגל

1. מבוא
פקודת פשיטת הרגל מכירה בארבעה סוגים של הסדרי נושים: האחד, פשרה או הסדר לפני צו הכינוס; השני, לאחר מתן צו הכינוס; השלישי, לאחר הכרזת החייב כפושט רגל; הרביעי, בעת מתן הפטר לחייב.

פקודת פשיטת הרגל מתווה מספר מסלולים לסיום הליך של פשיטת רגל {ע"א 5735/09 עיריית טבריה נ' אבנר סינואני ואח', תק-על 2012(2), 849 (2012)}.

כך למשל, הליך פשיטת רגל יכול להסתיים בפשרה או בהסדר.

הכלל הוא, כי בכל שלב של פשיטת הרגל רשאים החייב ונושיו לגבש הסדר: לפני מתן צו כינוס, ואף בלא שהוגשה כלל בקשת פשיטת רגל {סעיף 19א לפקודת פשיטת הרגל}; לאחר מתן צו כינוס {סעיפים 41-33 לפקודת פשיטת הרגל} ואף לאחר הכרזת החייב פושט רגל {סעיפים 54-52 לפקודת פשיטת הרגל}.

אם התקבל ההסדר על-ידי רוב הנושים, בהתאם לרוב הנדרש לפי סעיף 34 לפקודת פשיטת הרגל, יחייב ההסדר גם את הנושים שהתנגדו לו.
אשר לתוצאות הפשרה או ההסדר, קובע סעיף 35(י) לפקודת פשיטת הרגל כי ההסדר יפטור את החייב מכל חובותיו שהיו בני תביעה בהליך פשיטת הרגל. זאת, פרט לחוב בגין פסק-דין במזונות.

מסלול נוסף ונפרד, וזהו המסלול הטבעי לסיום הליכי פשיטת הרגל, הוא בדרך של מתן צו הפטר {סעיפים 70-61 לפקודת פשיטת הרגל}. צו ההפטר יכול להינתן לבקשת החייב, אף בלא הסכמת הנושים. בכך טמון השוני המרכזי בין צו הפטר "רגיל" לבין הסדר או פשרה. הצו מפטיר את החייב מחובות בני תביעה בפשיטת רגל. הצו מאפשר, למעשה, לחייב לפתוח "דף חדש" בחייו הכלכליים.

יחד-עם-זאת, המחוקק קבע כי חובות מסויימים, המנויים בסעיף 69(א) לפקודת פשיטת הרגל יעמדו בתוקף חרף צו ההפטר {מדובר בחוב המגיע לפי התחייבות להימנע מעבירה; בחוב המגיע למדינה בשל קנס; בחוב או חבות שנוצרו במרמה ובחבות לפי פסק-דין בתובענת מזונות. מדובר ברשימה רחבה יותר של חובות שיהיו מוגנים מפני צו הפטר, בהשוואה לזו שנקבעה בסעיף 35(י) לפקודת פשיטת הרגל ביחס להפטר שבא עם הסדר או פשרה}.

הסדר נושים, עשוי לשנות את סדרי העדיפות המקובלים בדיני הפירוק לתשלום חובות לנושים הן בהתייחס לקבוצות הנושים השונות בינן לבין עצמן והן בהתייחס לנושים המסווגים לאותה קבוצה, בינם לבין עצמם {ע"א 6010/99 עו"ד דוד ששון כמנהל מיוחד של חברת תבור תעשיות שיש בע"מ (בפירוק) נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נו(1), 385 (2001); ראה גם פש"ר (חי') 25127-04-12 ניר חדר נ' עו"ד איתי פריימן ואח', תק-מח 2012(4), 15748 (2012)}.

במסגרת הסדר כזה ניתן לבנות מודלים מגוונים של סדרי תשלום חובות לנושים תוך יצירת סולמות עדיפות שונים בהתאם לנסיבות העניין בלא כפיפות לסדרי החלוקה הקבועים בדיני הפירוק לגבי חברה בפירוק, ונתונה לבית-המשפט סמכות רחבה לאשר הסדרים כאלה בכפוף לשמירה על כללי הגינות בסיסיים כלפי כל הנוגעים בדבר {דברים אלה נאמרו ביחס לחברות, אולם הם ישימים אף להליכי הצעות הסדר ביחס ליחידים בהתאם להוראות סעיפים 19א ו- 33 ואילך לפקודת פשיטת הרגל}.

2. פשרה או הסדר לפני צו כינוס
סעיף 19א לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 קובע כדלקמן:

"19א. פשרה או הסדר לפני צו כינוס (תיקונים: התשמ"ג (תיקון מס' 3), התשנ"ו, התשע"ד)
(א) חייב שחובותיו עולים על 34,963.07 שקלים חדשים רשאי לפנות בכל עת לבית-המשפט, בבקשה לאשר הצעת פשרה או הסדר עם נושיו, אף אם לא הוגשה בקשת פשיטת רגל, או אם הוגשה - כל עוד לא ניתן נגדו צו כינוס;
(ב) לבקשה יצרף החייב:
(1) את הצעת הפשרה או ההסדר, בצירוף תצהירו שאינו יכול לשלם את כל חובותיו;
(2) דין וחשבון כאמור בסעיף 17(א)(2) על חובותיו ורכושו בציון סיבת הגרעון;
(3) בטל.
(ג) בית-המשפט רשאי לאשר את ההצעה אם מצא שיש יסוד סביר להניח שישולמו לפיה לפחות שלושים אחוזים מכל חוב לא מובטח שאילו ניתן צו כינוס ביום הגשת הבקשה היה בר-תביעה, לרבות הפרשי הצמדה עליו עד ליום הגשת הבקשה לאישור ההצעה; בית-המשפט רשאי להתנות את אישורו להצעה במתן ערובות לביצועה.
(ד) בית-המשפט רשאי להטיל על הכונס הרשמי תפקידים שנקבעו בכל הנוגע לטיפול בהצעה לפי סעיף זה, ולהורות על כינוס אסיפות נושים לשם דיון בה.
(ה) הוראות סימן ג' בפרק זה, למעט הוראות סעיף 35(ז), יחולו על הצעה לפי סעיף זה בשינויים המחוייבים."

ב- פש"ר (ת"א) 1048/02 {מדרשת רופין - מוסד להשכלה גבוהה נ' המרכז האקדמי-רופין (עמותה רשומה), פורסם באתר האינטרנט נבו (17.09.02)} נקבע עקרון-העל החולש על גישת בתי-המשפט להסדרי נושים בכלל, כדלקמן:

"ממדיניות זו, כמו גם משיקולי בסיס אחרים, נגזר עיקרון בסיסי, והוא עיקרון אי-ההתערבות בשיקול-דעתם של הנושים. כאשר הביע רוב של הנשיה, העולה על-סך 75% הקבוע בחוק, את דעתו כי הצעת ההסדר כדאית ואי-לכך הצביע בעבורה, לא ימהר בית-המשפט להתערב בכך, אף אם לדעתו ניתן היה להגיע להסדר טוב יותר. כך נאמר בעניין זה, דרך משל, בהחלטה אשר ניתנה ב- בש"א 25413/01, בעניין הסדר שינוי המעטפת התאגידית של אגודת דן:

'בעניין כדאיותם הכלכלית או הסיכויים והסיכונים הצפונים בהסדרי נושים ופשרות, הלכה פסוקה היא כי אין בית-המשפט נוטה להחליף את שיקול-דעתם של רוב בעלי העניין (בין אם עסקינן בנושים או בחברי אגודה שיתופית), אלא בנסיבות חריגות, כאשר הוכח כי ההחלטה היתה בלתי-סבירה במובהק, או נגועה בפגם יסודי שנפל באופן קבלתה.'

לעניין הרציונל העומד מאחורי הלכה זו, הוסבר בהרחבה בהחלטה אשר ניתנה ב- פש"ר 1553/00, בעניין הסדר הנושים של אגודת ברית פיקוח, ואין צורך לחזור בשנית על דברים אשר נאמרו באותו עניין. בקצירת האומר יאמר, כי לנגד עיני בית-המשפט עומדים שיקולים הנעוצים הן באוטונומיה ובכיבוד הרצון החופשי של הנושה אשר בחר להצביע כפי שהצביע, והן בתובנה כי לא פעם מצויים הנושים עצמם בעמדה טובה מבית-המשפט לעניין בחינת הכדאי או הבלתי-כדאי עבורם."

חייב שחובותיו עולים על 34,963.07 ש"ח {סכום זה משתנה מעת לעת ויש לבדוק ברשומות את הסכום הנכון} רשאי לפנות בכל עת לבית-המשפט, בבקשה לאשר הצעת פשרה או הסדר עם נושיו. פניה זו תתאפשר אף אם לא הוגשה בקשת פשיטת רגל ובמידה וזו הוגשה - כל עוד לא ניתן נגדו צו כינוס.

לבקשתו כאמור יצרף החייב את המסמכים הבאים: הצעת הפשרה או ההסדר, בצירוף תצהירו שאינו יכול לשלם את כל חובותיו; דין וחשבון כאמור בסעיף 17(א)(2) לפקודת פשיטת הרגל על חובותיו ורכושו בציון סיבת הגרעון.

בית-המשפט רשאי לאשר את ההצעה אם מצא שיש יסוד סביר להניח שישולמו לפיה לפחות 30% מכל חוב לא מובטח {סעיף 19א(ג) לפקודת פשיטת הרגל}.

ככלל, בית-המשפט אינו ממנה נאמן לביצוע ההסדר - נאמן המוצע על-ידי החייב {ראה פש"ר (מרכז) 28152-11-13 שירי ברוש נ' כונס נכסים רשמי תל-אביב, תק-מח 2014(1), 25452 (2014) שם דחה בית-המשפט את הצעתה של החייבת למנות נאמן מטעימה לביצוע ההסדר}.

סעיף 19א לפקודת פשיטת הרגל מאפשר לחייב להגיש הצעת הסדר עם נושיו, ללא שיידרש להגיש בקשה לפשיטת רגל, היינו טרם מתן צו כינוס.

יחד-עם-זאת, סעיף 19א לפקודת פשיטת הרגל מציב בפני החייב רף מסויים אותו הוא חייב לעבור, המופיע בסעיף 19א(ג) לפקודת פשיטת הרגל {"לפחות שלושים אחוזים מכל חוב לא מובטח"}.

בית-המשפט אף כינה את התנאי של "לפחות שלושים אחוזים מכל חוב לא מובטח", כמכשלה העומדת בפני חייב המבקש לפני צו כינוס את אישורה של הצעת הסדר הקבועה בסעיף 19א לפקודת פשיטת הרגל {ע"א 2925/08 איתן בר אדם נ' כונס הנכסים הרשמי, פורסם באתר האינטרנט נבו (26.01.10)}.

ההליך על-פי סעיף 19א לפקודת פשיטת הרגל צריך להיות הליך מהיר, פשוט יחסית, במסגרתו מקבלים החייבים לפחות 30% דיבידנד מחובם {הלא מובטח}, לרבות הפרשי הצמדה עליו.

משכך, התנגדות של נושה לביצוע הסדר שלא עומד בתנאי-הסף של סעיף 19א לפקודת פשיטת הרגל, יש לה משקל לא מבוטל.

משרוצה חייב להציע הסדר לפני צו כינוס על-פי סעיף 19א לפקודת פשיטת הרגל, וליהנות מיתרונות הליך זה, שלא מכניס אותו כלל להליכי פשיטת רגל, עליו לעמוד בתנאיו.

אנו סבורים, כי על ה- 30% מכל חוב לא מובטח להיות נטו לנושים, היינו, לאחר הוצאות ההליך ושכר-טרחת הנאמן. אם לא תאמר כן, המילה "לפחות" שבסעיף 19א לפקודת פשיטת הרגל - מיותרת.

כוונת הסעיף הנ"ל, לנוכח ייחודו ומהותו, היתה לאפשר לחייב "לפצות" או "לפתות" את נושיו נוכח ההליך המהיר, בתשלום של 30% דיבידנד נטו {השווה לעניין זה בש"א (חי') 9865/05 כהן גיל נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (11.07.06)}.

על הסך של 30% לפחות שיש להבטיח לנושים יש גם לשלם את הוצאות ההליך, כך שהסכומים ברוטו שעל המבקש להעמיד הם תמיד גבוהים יותר {דברי בית-המשפט ב- פש"ר (מרכז) 67498-10-13 אברג'ל נ' כונס הנכסים הרשמי, פורסם באתר האינטרנט נבו (31.12.13)}.

עיון בהוראת סעיף 19א לפקודת פשיטת הרגל מעלה, כי אמנם המחוקק לא ציין מפורשות, אם הצעת ההסדר שבית-המשפט רשאי לאשר עומדת על שיעור של 30% נטו או ברוטו, קרי, האם מגולמים במסגרתה הוצאות ההליך.

יחד-עם-זאת, לנוכח העובדה, שהמחוקק בחר בלשון, "שישולמו לפיה לפחות שלושים אחוזים מכל חוב לא מובטח", הדעת נותנת, כי כוונת המחוקק היתה, כי ביחס להצעת ההסדר שתאושר על-ידי בית-המשפט, תונח דעתו של בית-המשפט, כי זו תעמוד ברף של 30% דיבידנד לנושים, אשר הגישו תביעות חוב בדין רגיל.

ככלל, יש להישמר מאישורן של הצעות הסדר, אשר אינן עומדות במיתווה המוגדר של הוראת סעיף 19א לפקודת פשיטת הרגל. אחרת, עשוי להיווצר מדרון חלקלק, שבו תאושרנה הצעות הסדר, אשר זכו לרוב ערך ומניין, גם אם אינן עומדות במיתווה שקבע המחוקק בסעיף 19א לפקודת פשיטת הרגל.

יחד-עם-זאת, עיון בהוראת סעיף 19א לפקודת פשיטת הרגל מעלה, כי במסגרתה החיל המחוקק אף את הוראות סימן ג' לפקודת פשיטת הרגל, ובכלל זה את הוראת סעיף 35(ו) לפקודת פשיטת הרגל, שזו לשונה:

"35. אישור ההצעה בבית-המשפט
...
(ו) מצא בית-המשפט כי הצעת החייב סבירה, וכי יש בה כדי להועיל לציבור הנושים בכללותו בהתייחס להליכי פשיטת הרגל, רשאי הוא לאשר את ההצעה או להתנותה בתנאים נוספים שיקבע, לרבות במתן ערובות לביצועה; בית-המשפט רשאי לסרב לאשר הצעה של חייב אשר אילו הוכרז פושט רגל, היה בית-המשפט רשאי שלא ליתן לו הפטר, מאחר שנתקיים בו האמור בסעיף 63."

מכוח החלת סימן ג' והוראת סעיף 35(ו) לפקודת פשיטת הרגל, נדרש בית-המשפט לשקול, במסגרת הדיון באישור הצעת הסדר, שיקולים נוספים, הכוללים את סבירות הצעתו של המבקש, התועלת הצפויה לנושים מקבלת ההצעה על פני חלופות גביה אחרות, לרבות נקיטת הליכי פשיטת רגל כנגד המבקש, ועוד.
יש לציין כי הוראת סעיף 35(ו) לפקודת פשיטת הרגל קובעת כי בית-המשפט רשאי לסרב לאשר הסדר אם היה רשאי, לו הוכרז החייב פושט רגל, שלא ליתן הפטר, כאשר התקיימו הנסיבות המסייגות מתן הפטר כאמור בסעיף 63 לפקודת פשיטת הרגל {סעיף 63 לפקודת פשיטת הרגל מתייחס, בין היתר, לחוסר תום-לב; ניצול לרעה של הליכי פשיטת הרגל; אי-ניהול מקובל ונאות לעסקו; אי-תירוץ באופן המניח את הדעת מדוע היה לו הפסד על חסר; פושט הרגל היה אשם במרמה או בהפרת נאמנות במרמה}.

ראוי לזכור, כי תכליתו וייעודו של הסדר נושים, לא כל שכן הסדר נושים לפי סעיף 19א לפקודת פשיטת הרגל, הוא להגדיל את שיעור פרעון החובות של המבקש לכדי מקסומם ובייעול וקיצור תהליך גביית החובות, באופן שאלה ישולמו באורח שוויוני לכל נושי המבקש, תוך זמן נקוב וקצר יחסית, כאלטרנטיבה להליך פשיטת רגל, שהינו הליך ממושך מעצם טיבו.

במסגרת השיקולים, אותם בוחן בית-המשפט במסגרת סעיף 19א לפקודת פשיטת הרגל, שוקל בית-המשפט, כאמור, בין היתר, אם הצעת ההסדר הינה סבירה והינה לטובתם של הנושים.

ב- פש"ר (חי') 6249-12-12 {קובי דורון נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ ואח', תק-מח 2013(4), 7937 (2013) (ייקרא להלן גם: "פרשת קובי דורון")} בית-המשפט אישר את הצעת ההסדר שהציע המבקש שעמדה על 27% נטו בתוספת הוצאות ההליך.

על רקע העובדה, שהנושה היחיד אשר עשוי להפיק תועלת מהיעדר אישור הצעת ההסדר הוא הבנק הבינלאומי הראשון {אחד הנושים}, וזאת אך בכובעו כנושה מובטח, בית-המשפט התרשם, כי, ככל הנראה, שיקולים זרים להליך הצעת ההסדר עומדים בבסיס התנגדות הנושה, המתנגד לאישור הצעת ההסדר.

בנסיבות העניין, שעה שהיעדר אישורה של הצעת ההסדר במתכונתה עלול להביא להפסד כלכלי ניכר לכלל הנושים בדין רגיל, זולת הבנק הבינלאומי הראשון, בכובעו כנושה מובטח, בהתחשב בגילו של המבקש, מצבו הבריאותי, מצב משפחתו, נכונותו להעמיד לטובת נושיו סכום העולה על מכלול רכושו ונכסיו ולנוכח הסכום הגבוה של הצעת ההסדר וההסכמה הגורפת של הנושים, סבר בית-המשפט, כי ראוי, בנסיבות מיוחדות אלה ובהיעדר נימוק התנגדות ענייני למיתווה המקובל על רוב מוצק של הנושים, לקבל את המלצת הנאמן והכונס הרשמי ולאשר את הצעת ההסדר של המבקש.

בית-המשפט הדגיש כי לא בנקל יסטה בית-משפט מהוראותיו היבשות של החוק והוראת סעיף 19א לפקודת פשיטת הרגל באופן ספציפי. ואולם, למקרא יתר הוראות סימן ג' והשיקולים, שעל בית-משפט לשקול אף הם בעת אישור הצעת הסדר, ועל רקע העובדה שלמעשה מניעי ההתנגדות היחידים שנותרו אינם נסתרים ואינם מהווים שיקולים ראויים במסגרת הליך אישור הצעת הסדר, הינו מאשר את הצעת ההסדר שהוצעה על-ידי המבקש וקובע, כי הצעת ההסדר של המבקש הינה סבירה ויש בה כדי להועיל לציבור הנושים.

ב- פש"ר (חי') 46224-01-12 {יאיר נחמן שלהב נ' עו"ד ארז חבר, תק-מח 2014(1), 16881 (2014)} נדונה בקשה לאישור הצעת הסדר חובות בהתאם לסעיף 19א לפקודת פשיטת הרגל.

באת-כוח בנק מרכנתיל דיסקונט, התנגד להסדר בהדגישו כי ההסדר במתכונתו הנוכחית איננו תואם את הוראות סעיף 19א לפקודת פשיטת הרגל, המדבר על תשלום של לפחות 30% דיבידנד מכל חוב לא מובטח, בעוד שבמקרה דנן ההצעה במקרה הטוב עומדת על 14% דיבידנד מכלל החובות הלא מובטחים.

יתירה-מזאת, גם לפי גישת החייב, על פיה הנושים יוותרו על 50% מחובם, גם אז הוא אינו עומד בתנאי סעיף 19א לפקודת פשיטת הרגל הדורש מתן 30% דיבידנד לנושים, ולא פחות מכך.

בית-המשפט קבע בהתייחסו לפרשת קובי דורון כי פסק-דין זה אינו מסייע למבקש וזאת מן הטעמים הבאים:

הראשון, שם לא היו צריכים הנושים לוותר על 50% מחובם המאושר דוגמת המקרה דנן, אלא קיבלו 27% נטו דיבידנד מחובם המאושר המלא {בעוד שבמקרה דנן מדובר על 14% דיבידנד מהחוב המלא}.

השני, שם דובר על 30% ברוטו ולא על 14% ברוטו {מהחוב המלא} או 28% ברוטו {תוך מחילה על מחצית החוב}.

עוד נקבע כי, אכן הצעת החייב עברה ברוב ערך ומניין, אולם משיש נושים שלא הסכימו לוותר על 50% מחובם לצורך ההסדר, דוגמת בנק מרכנתיל דיסקונט, ממילא יש לומר שהצעת החייב לא תואמת את ההליך על-פי סעיף 19א לפקודת פשיטת הרגל.

מכוח הצעת הסדר לפי סעיף 19א לא ניתן לכפות על נושה לוותר על 50% מסכום נשייתו, רק בשביל לאפשר לחייב להיכנס לגדר תנאי הסעיף הנ"ל. משכך יש ליתן להתנגדותו משקל משמעותי.
בנסיבות אלה, ולאור הנימוקים דלעיל, בית-המשפט לא ראה לנכון לאשר את הצעת ההסדר שהוצעה על-ידי החייב, שכן אינה עומדת בתנאי סעיף 19א לפקודת פשיטת הרגל.

ב- פש"ר (נצ') 34697-06-13 {יונתן מוסאי נ' ליאור מזור, עו"ד, תק-מח 2014(1), 23461 (2014)} קבע בית-המשפט כי ההליך שמנהלים החייבים היה חריג מההליכים ה"רגילים" לפי סעיף 19א לפקודת פשיטת הרגל. השוני היה גם בפן הטכני וגם בפן המהותי.

בפן הטכני, למרות שההליך בו נוקט חייב אמור להיות הליך פרטני לחייב מסויים, ההליך כאן התייחס לשלושה חייבים ביחד, המנהלים במאוחד את ההליך.

בפן המהותי, ההליך התנהל תוך מתן אפשרות לחייבים להמשיך ולנהל את עסקיהם בכפוף לפיקוח והוראות בית-המשפט ובליווי צמוד של הנאמן הזמני ובעלי תפקיד אחרים.

על-אף האמור לעיל, בית-המשפט סבר כי ניתן לנהל הליך שכזה וכי הוא תואם את תכלית פקודת פשיטת הרגל ויכול להתיישב עם הוראות הפקודה והתקנות.

על-פי הודעת הנאמן, החייבים לא מילאו אחר החלטת בית-המשפט באופן מלא, כי אם באופן חלקי בלבד.

לאחר שבית-המשפט בחן את מכלול הנסיבות, הגיע לכלל מסקנה כי לא שוכנע שהחייבים אכן יקיימו את ההסדר וישלמו את התשלומים עליהם התחייבו במסגרת ההסדר, כפי שהוצגו בפני הנושים בישיבה שהתקיימה.
בית-המשפט סבר כי אין סיכוי סביר לכך שהחייבים יוכלו להשלים את הסכום החסר למליון ש"ח ושיוכלו לאחר מכן להתמיד ולשלם 60 תשלומים חודשיים של 70,000 ש"ח כל אחד.

בית-המשפט הדגיש כי הסכמה פורמלית של הנושים כנדרש בפקודת פשיטת הרגל, אין בה כדי להבטיח שהאישור יינתן. מה עוד, שבטרם אישור, רבים מהנושים החוששים שמדובר בהצעה לא מעשית, מבקשים-לבטל את ההליך.

העובדה שהחייבים לא עמדו בהוראות בית-המשפט שהובהרו להם באופן חד-משמעי וברור, נותנת יסוד סביר לחשש שהם לא יעמדו, גם לא בתנאי ההסדר. במצב דברים זה, בית-המשפט החליט שלא לאשר את הצעת ההסדר.

ב- פש"ר (מחוזי חי') 19092-08-09 {יהודה ליאור נ' הכונס הרשמי מחוז חי', תק-מח 2010(1), 10510 (2010)} קבע בית-המשפט כי לאור העובדה שנכסיו של החייב לא הוכחו, ולא הוכח במידה מספקת שאדם אחר עשוי לשלם את חובותיו - אין כל יסוד סביר להניח שישולמו לפי ההצעה לפחות 30% מכל חוב לא מובטח ולפיכך, דין הבקשה להידחות.

ב- פש"ר (מחוזי ב"ש) 5099/09 {כהן שמעון חנניה נ' כונס הנכסים הרשמי, תק-מח 2009(1), 16655 (2009)} קבע בית-המשפט כי לאור הצעת המבקש להסדר נושים, ניתן בזאת צו לעיכוב ההליכים המשפטיים הננקטים נגד המבקש על-ידי הנושים הבלתי-מובטחים, וזאת עד למתן החלטה אחרת.

ב- פר"ק (מחוזי חי') 452-07 {מרים זיו נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז חי', תק-מח 2008(4), 11924 (2008)} קבע בית-המשפט כי לאחר ששקל את מלוא טענות הצדדים, לרבות טענת הנושה המתנגד, יש לקבוע כי יש מקום לאשר את ההסדר המוצע.

הובהר כי גב' לוי הנה אמה המבוגרת של החייבת, שסייעה בשעתו לחייבת ולבעלה והלוותה להם כספים וכי היא נזקקת כיום לכספים אלו למחייתה. לא ניתן לקבוע כי תביעתה אכן התיישנה, שכן לא מועד ההלוואה הוא הקובע אלא מועד הפרעון המוסכם. נושה זו הסכימה לקבל את הסכום בשלב האחרון.

קיזוז הסכומים שבנק מסד הספיק לגבות, תואם את הצורך בשוויוניות בין הנושים. בגין חובות מובטחים בערבויות יקבל הנושה דיבידנד בשיעור 100%. לסילוקו המלא של החוב כולל הערבויות הסכימו כל שאר הנושים שהינם מוסדות בנקאיים.

בשים-לב לגילה של החייבת {היותה פנסיונרית} וכושר השתכרותה, בהתאם, לעובדה שהחייבת העמידה את מלוא נכסיה לטובת הנושים והיא מבקשת לגייס סכום נכבד באמצעות בני משפחתה, הרי שההסדר הינו לטובת הנושים כולם ותואם גם את מגמת הפקודה, לאפשר לחייב הראוי לכך לפתוח דף חדש בחייו.

ב- פש"ר (מרכז) 28152-11-13 {שירי ברוש נ' כונס נכסים רשמי תל-אביב, תק-מח 2014(1), 25452 (2014)} הוגשה בקשה לאישור הסדר פשרה במתכונת הקבועה בסעיף 19א לפקודת פשיטת הרגל. המבקשת הציעה לשלם במסגרת ההסדר 30% מחובותיה לנושים הבלתי-מובטחים וכן את הוצאות ההליך.

הכונס הרשמי לא התנגד לבקשה. בית-המשפט נעתר לבקשה והורה על תשלום זמני חודשי בסך 1,000 ש"ח לחודש וכן הפקדת סך של 5,000 ש"ח שיהוו מקדמה על חשבון תשלום הוצאות ההסדר ופרעון החובות בהתאם להסדר המוצע.

ב- פש"ר (ב"ש) 48562-02-14 {נהאד אבו שארב נ' כנ"ר באר שבע, תק-מח 2014(1), 25841 (2014)} החייב הציע תשלום בשיעור של 30% מהיקף חובותיו. בית-המשפט קבע כי על פני הדברים, התשלום מקיים את דרישות הסף אך לסכום זה יהיה על החייב להוסיף את הוצאות ההליך, פרסומים, שכר הנאמן הזמני ואיגרת השגחה של הכונס הרשמי.

על-מנת שניתן יהיה לקדם את הדיון בהצעת ההסדר הורה בית-המשפט על הפקדת סך של 5,000 ש"ח כדמי רצינות בהדגישו כי לאחר ההפקדה כאמור יעוכבו כל הליכי הגביה וההוצאה לפועל הננקטים כנגד החייב.

בנוסף לסכום זה הורה בית-המשפט לחייב לשלם לטובת נושיו סך של 500 ש"ח לחודש. התשלומים יזקפו ויצטברו על חשבון הצעת החייב.

ב- פש"ר (מרכז) 32898-01-14 {סימן טוב לוי נ' דלתא קפיטל גרופ בע"מ ואח', תק-מח 2014(1), 19716 (2014)} הציע החייב לסלק 100% מכלל חובותיו לנושים המובטחים ו- 70% מחובותיו לנושים הרגילים. בית-המשפט קבע כי הצעתו כאמור מקיימת, לכאורה, אחר דרישת-הסף. יחד-עם-זאת, ראוי לציין כי קיים ספק רב האומנם בסופו-של-יום הסך המוצע על-ידי החייב אכן תואם לאחוזי הנשיה הנטענים על ידו.

בית-המשפט מינה נאמן לביצוע ההסדר בציינו כי שכר הנאמן ישולם על-ידי המבקש, בהתאם לתקנות השכר, בנוסף לסכום המוצע לנושים במסגרת ההסדר.
עוד נקבע כי על המבקש להפקיד בקופת הנאמן סך של 5,000 ש"ח שיהוו מקדמה על חשבון תשלום הוצאות ההסדר ופרעון החובות בהתאם להסדר המוצע.

בנוסף, המבקש ישלם לקופת הנאמן סכום חודשי של 500 ש"ח לחודש ועד מועד הדיון בתוצאות אסיפת הנושים.

3. פשרה או הסדר אחרי צו כינוס
3.1 הצעת חייב
סעיף 33 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 קובע כדלקמן:

"33. הצעת החייב (תיקון התשמ"ג)
ניתן צו כינוס, והחייב או אדם אחר במקומו או במקום עזבונו רוצה להציע פשרה לפרעון חובותיו או הסדר לעסקיו יגיש לכונס הרשמי תוך מועד שקבע הכונס, הצעה בכתב המכילה את תוכן הפשרה או ההסדר ופרטי הערובות שהוא מציע."

במידה ואין ביכולתו של החייב לעמוד בתנאי-הסף שקובע סעיף 19א לפקודת פשיטת הרגל, באפשרותו להגיש בקשה להכריזו כפושט רגל, להסכים למתן צו כינוס כנגדו ובמקביל יגיש בקשה להצעת הסדר הנסמכת על הוראת סעיף 33 לפקודת פשיטת הרגל.

במסגרת זו, מחד - החייב לא יהיה כבול בהצעתו לתנאי סעיף 19א לפקודת פשיטת הרגל, ומאידך - לבית-המשפט יש שיקול-דעת נרחב יותר לבחון את ההצעה מבחינת התועלת לנושים.
3.2 אסיפה לדיון בהצעה
סעיף 34 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 קובע כדלקמן:

"34. אסיפה לדיון בהצעה (תיקונים: התשמ"ג, התשנ"ו)
(א) הכונס הרשמי ישלח לכל נושה העתק של הצעת החייב ותסקיר עליה ולאחר מכן יקיים אסיפת נושים, ואם באסיפה זו החליטו ברוב מניין ושלושה רבעי ערך של התובעים הנוכחים והמצביעים, בעצמם או על-ידי שלוח, לקבל את ההצעה, יראו אותה כאילו קיבלוה כל הנושים כשורה, ומשאישר אותה בית-המשפט - תחייב את כולם.
(א1) על-אף הוראות סעיף-קטן (א), רשאי בית-המשפט, במקרים מיוחדים ומנימוקים שיירשמו, לאשר הצעת חייב לפי סעיף זה, אם באסיפת הנושים החליטו רוב מניין התובעים הנוכחים והמצביעים, בעצמם או על-ידי שלוח, שבידם יותר ממחצית ערך החובות המיוצג בהצבעה, לאשר את ההצעה.
(ב) החייב רשאי באסיפה לתקן את תנאי הצעתו אם לדעת הכונס הרשמי יש בתיקון כדי להועיל לכלל הנושים.
(ג) כל נושה שתבע את חובו רשאי להסכים להצעה או להתנגד לה בכתב, לפי הטופס הקבוע, שיישלח לכונס הרשמי באופן שיגיע אליו לא יאוחר מיום אחד לפני האסיפה, ודין הסכמה או התנגדות כאמור כדין הצבעה של נושה הנוכח באסיפה.
(ד) הסכמת נושה לפשרה או להסדר לא תשחרר אדם אשר לפי פקודה זו לא היה משתחרר בצו הפטר אילו הוכרז החייב פושט רגל."

כאשר אין להצעה רוב נושים ורוב ערך כנדרש בפקודת פשיטת רגל, הדין מאפשר לבית-המשפט להפעיל שיקול-דעתו ולאשר את הצעת הסדר בהתאם להוראת סעיף 34(א1) לפקודת פשיטת הרגל {"מנימוקים שיירשמו" אם תומכים בהצעה "רוב מניין התובעים הנוכחים והמצביעים... שבידם יותר ממחצית ערך החובות"}.

מקום בו הצעת הסדר עומדת בתנאי הוראת סעיף 34(א1) לפקודת פשיטת הרגל ומשרתת את כל הנושים ודחיית ההסדר אין בה כדי להביא לשיפור מצבם של הנושים - יש מקום לקבל את עמדת רוב הנושים שנכחו באסיפה למרות התנגדותו של נושה מסויים {בש"א (חי') 2266/08 טמבור הפצות בע"מ נ' בטאן לאה, פורסם באתר האינטרנט נבו (26.06.08)}.

ב- פש"ר (ת"א) 49115-01-11 {ענת פוסמן נ' איתן צנעני, עו"ד - מנהל מיוחד ואח', תק-מח 2013(4), 3964 (2013)}, לאחר שבית-המשפט שקל את טענות הצדדים, את עמדת הנושה המתנגד, את הערך המספרי של הנושים התומכים בהצעה שלהם היקף נשיה של למעלה מ- 70% הגיע לכלל מסקנה כי ראוי לאשר את ההסדר.

ב- פש"ר (יר') 8435-05-10 {י.פ. נ' משרד המשפטים/האפוטרופוס/הכונס הר ואח', תק-מח 2012(4), 7904 (2012)} נכחו באסיפת הנושים רוב מניין התובעים שבידם מעט יותר ממחצית ערך החובות המיוצג בהצבעה, לאשר את ההצעה.

בית-המשפט מצא כי הצעת ההסדר בשיעור 19% ברוטו, מסך כל החובות הינה הצעה סבירה.

בנסיבות העניין, בית-המשפט מצא טעמים מיוחדים לאישור ההסדר בציינו כי קבלת ההסדר תבטא איזון ראוי בין האינטרסים של כלל הנושים ותאפשר לחייב פתיחת דף חדש בחייו. ואלה הטעמים:
הראשון, מעורבות משפחת החייב ויתור הוריו על סכום נשיתם, מאפשר קיום הסדר ראוי וסביר;

השני, הסכום שהוצע בהסדר, כולל את שכר-טרחת בעלי התפקידים ויאפשר חלוקת דיבידנד בשיעור מינימלי של 15%, כעולה מתנאי הסכמת הנושה בנק הפועלים;

השלישי, אין בידי החייב נכסים נוספים או אפשרות גיוס סכומים נוספים מעבר לסכומים אותם שילמו בני משפחתו;

הרביעי, נוכח מצבו הבריאותי של החייב, יכולת השתכרותו העתידית כלל אינה ברורה.

ב- פש"ר 458/09 {שוורץ נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז חי', תק-מח 2012(2), 25964 (2012)} המבקשים הגישו בקשה לאישור הסדר נושים. הכונס הרשמי והמנהל המיוחד סבורים שבית-המשפט יכול לעשות שימוש בסמכותו בהתאם להוראת סעיף 34(א1) לפקודת פשיטת הרגל, שכן זהו מסוג המקרים המיוחדים שבו יש נימוקים המאפשרים אישור הצעת ההסדר, למרות שהצעת ההסדר לא עברה ברוב מניין ו- 3/4 ערך כנדרש בסעיף 34(א) לפקודת פשיטת הרגל.

על-פי הנתונים שמסרו המנהל המיוחד והכונס הרשמי, ההצעה קיבלה תמיכה של כ- 70% ערך. הנימוקים המיוחדים הם שהחייבים נקלעו לחובות מתוך כוונה לעזור לאביהם. המנהל המיוחד, גם לאחר שהופנתה תשומת-ליבו, לא מצא נכסים שניתן להיפרע מהם באופן שיכול לשפר את ההצעה באופן משמעותי.

המתנגד היחיד - בנק איגוד, מנמק את התנגדותו בכך שישנם נכסים שניתן לממשם, אך בפועל המימוש לא יתרום משמעותית לקופת הכינוס, שכן קיימת יתרת חוב משכנתה גבוהה.

לאחר שבית-המשפט בחן את טענות הצדדים ובהתחשב בכך שבקשת החייבים נתמכת על-ידי המנהל המיוחד והכונס הרשמי, החליט להעתר לבקשה.

בית-המשפט סבר כי במקרה דנן יש נימוקים מיוחדים, כדי להצדיק קבלת הבקשה, ובמיוחד לאור העובדה שהצעת ההסדר היתה קרובה מאוד לעמוד בערך הנדרש על-פי סעיף 34(א) לפקודת פשיטת הרגל.

בית-המשפט הוסיף כי גם לסיבת היווצרות החובות, יש לתת משקל.

ב- פש"ר (מחוזי ב"ש) 9020/06 {פרידמן רומן נ' מודדי טבעון בע"מ, תק-מח 2006(2), 9061 (2006)} קבע בית-המשפט כי נסיבות המקרה העומד בפניו נופל לגדר הוראת סעיף 34(א1) לפקודת פשיטת הרגל. בית-המשפט סבר כי הטעמים עליהם הצביע הכונס הרשמי כמו גם הנאמן והחייב, טעמים מיוחדים הם.

המדובר בחייב הנעדר נכסים למימוש והגם כך גייס את קרוביו לעזרתו והציע סכום לתשלום לנושים במזומן באופן אשר יטיב עם הנושים ויאפשר לו לצאת לדרך חדשה.

אי-הענות להסדר עלולה להותיר את הנושים כשהם מקבלים לידיהם סכומים זעומים מקופת הנושים המתעשרת אך בתשלומים חודשיים.

יחד-עם-זאת, בית-המשפט סבר כי לנוכח העובדה שהנושה אשר פרץ ויתר על תביעת החוב שלו באופן המעמיד את סכום הנשיה על כ- 550,000 ש"ח ולנוכח העובדה כי בהצעתו הראשונית הציע החייב להעמיד לרשות הנושים 30% מתוך נשיה של 1,278,887 ש"ח {דהיינו הפקדה של לפחות 360,000 ש"ח}, לימד על יכולתו של החייב לגייס כספים בסכום העולה על 200,000 ש"ח. כך גם כאשר הציע דיבידנד של 40% עוד בטרם דיווח הנושה פרץ על ויתור תביעתו.

במצב הנוכחי אם יאומץ ההסדר כלשונו יידרש החייב להפקיד סך של כ- 212,000 ש"ח.

לנוכח הדברים לעיל, וכדי לאזן בדברים ובאינטרסים העומדים על הפרק קבע בית-המשפט כי בכפוף להעשרת קופת הנושים בסכום אשר יאפשר חלוקת דיבידנד בשיעור של לפחות 40% ולא פחות מ- 250,000 ש"ח, יאשר בית-המשפט את הסדר הנושים, והחייב יופטר מיתרת חובותיו.

ב- פש"ר 25032-06-11 {דרורי נ' כונס נכסים רשמי מחוז חי' ואח', תק-2012(2), 27502 (2012)} נדונה בקשה לאישור הצעת ההסדר, שהוצעה על-ידי החייבת. החייבת והמנהל המיוחד עותרים לאישור הצעת ההסדר, חרף התנגדות שלושה נושים לאישור הצעת ההסדר.

כנגד החייבת ניתן צו כינוס תוך שהושת עליה לשלם תשלום חודשי בסך 500 ש"ח לחודש. סך תביעות החוב, שהוגשו כנגד החייבת במסגרת ההליך וטרם בדיקתן, עומד על-סך של 1,979,139 ש"ח, כאשר החוב העיקרי הינו לבנק דיסקונט בע"מ, אשר הגיש תביעת חוב בסך של 1,681,640 ש"ח.

החייבת הציעה הצעת הסדר לנושיה, לפיה תשלם החייבת לנושים, מעבר לכספים שהצטברו בקופת הכינוס, סך של 90,000 ש"ח, הכוללים פיצויי פיטורין וכן כספים המוחזקים בקופות, לרבות כאלה המוגנות בהגנת סעיף 85א(1) לפקודת פשיטת הרגל.

התנגדות הנושים המתנגדים מושתתת בעיקרה על שיעור הדיבידנד הנמוך, אותו מציעה החייבת לנושיה.

לטענת הנושים, הצעת ההסדר שמציעה החייבת עומדת על שיעור דיבידנד של 4%, ומשהמדובר בחייבת צעירה ילידת שנת 1977, ראוי כי החייבת תוכרז כפושטת רגל ותשלם במשך שנים רבות תשלום חודשי, באופן שיאפשר תשלום דיבידנד לנושים בשיעור של 10%.

מדברי המנהל המיוחד עולה, כי לא אותרו אצל החייבת נכסים כלשהם וכי החובות הנתבעים מהחייבת הינם חובות שיצר אביה, ואשר לאחר הרשעתו בפלילים גרם לחייבת לחתום כערבה לעסקו, אשר קרס.

בית-המשפט, בקבלו את הבקשה, קבע כי טענת הנושים, לפיה הדיבידנד המוצע על-ידי החייבת הינו נמוך מדי, אין בה כדי להטות את הכף לטובת עמדתם, שכן אין בטענות אלה כדי לשנות מקביעת אסיפת הנושים.

יתר-על-כן, לאור התשלום החודשי שנקצב לחייבת ולאור גם חוות-דעת המנהל המיוחד, הממליץ על הכרזת החייבת כפושטת רגל, הרי ככל שהצעת ההסדר של החייבת לא תאושר, עולה כי אם תוכרז החייבת כפושטת רגל וגם אם תשהה החייבת בהליך פשיטת הרגל במשך עשרות שנים ותשלם את התשלום החודשי שנקצב לה, לא יעלה הדיבידנד המוצע על ידה לנושים באורח ניכר מהצעתה הנוכחית, ואין כמובן להכביר מילים על זכותו של חייב, הנוהג בתום-לב, לקבל הפטר בטווח זמנים נראה לעין ממועד הכרזתו.

לאור כל האמור, ולאחר שהצעת ההסדר התקבלה ואושרה כדין על-ידי הנושים ברוב ערך וברוב מניין כנדרש על-פי הפקודה ולא הובאו בפני בית-המשפט ראיות כי לחייבת רכוש בר-מימוש או שצפוי שינוי לטובה בכושר השתכרותה של החייבת, עולה כי הצעת ההסדר של החייבת הינה סבירה ויש בה כדי להועיל לציבור הנושים בהתייחס להליכי פשיטת הרגל. לאור הנ"ל, אישר בית-המשפט את הצעת ההסדר, כמבוקש.

3.3 אישור ההצעה בבית-המשפט
סעיף 35 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 קובע כדלקמן:

"35. אישור ההצעה בבית-המשפט (תיקונים: התשמ"ג, התשנ"ו)
(א) הצעה שנתקבלה באסיפת הנושים רשאי החייב או הכונס הרשמי לבקש מבית-המשפט לאשרה, והודעה על הזמן שנקבע לשמיעת הבקשה תינתן לכל נושה שתבע את חובו;
(ב) כל נושה שתבע את חובו זכאי שהתנגדותו לבקשה תישמע בבית-המשפט, אף אם באסיפת הנושים הצביע בעד קבלת ההצעה.
(ג) לעניין אישור פשרה או הסדר של חייבים-יחד רשאי בית-המשפט, לפי המלצת הכונס הרשמי, לוותר על חקירתו הפומבית של אחד מהם המנוע מהתייצב לחקירה מחמת מחלתו או היעדרו מישראל.
(ד) לא יאשר בית-המשפט פשרה או הסדר שלא נקבע בהם שיש לשלם תחילה את כל החובות שיש להם דין קדימה בחלוקת נכסיו של פושט רגל.
(ה) לפני אישור ההצעה ישמע בית-המשפט דו"ח של הכונס הרשמי על האמור בהצעה ועל התנהגותו של החייב, וישמע כל התנגדות שהעלה נושה או נציגו.
(ו) מצא בית-המשפט כי הצעת החייב סבירה, וכי יש בה כדי להועיל לציבור הנושים בכללותו בהתייחס להליכי פשיטת הרגל, רשאי הוא לאשר את ההצעה או להתנותה בתנאים נוספים שיקבע, לרבות במתן ערובות לביצועה; בית-המשפט רשאי לסרב לאשר הצעה של חייב אשר אילו הוכרז פושט רגל, היה בית-המשפט רשאי שלא ליתן לו הפטר, מאחר שנתקיים בו האמור בסעיף 63;
(ז) הוכחו עובדות שלפיהן היה על בית-המשפט, אילו הוכרז החייב פושט רגל, לא ליתן לו הפטר, או להתלות את הפטרו או להתנותו בתנאים, יסרב בית-המשפט לאשר את ההצעה, זולת אם יש בה ערובה סבירה שישולמו מיד או בזמן קרוב השיעורים המפורטים להלן על כל חוב לא מובטח שהוא בר-תביעה כלפי נכסי החייב, לרבות הפרשי הצמדה עליו עד ליום הגשת ההצעה לאישור בית-המשפט:
(1) %35 - אם הפשרה הוצעה תוך שנה מיום צו הכינוס;
(2) %45 - אם הוצעה כעבור שנה ובטרם עברו שנתיים מיום הצו;
(3) %55 - אם הוצעה כעבור שנתיים ובטרם עברו שלוש שנים מיום הצו;
(4) %65 - אם הוצעה כעבור שלוש שנים ובטרם עברו ארבע שנים מיום הצו;
(5) %80 - אם הוצעה כעבור חמש שנים או יותר מיום הצו, אולם רשאי בית-המשפט, בנסיבות מיוחדות שיפורטו ויירשמו, לקבוע שיעורים אחרים או תקופות אחרות מאלה שפורטו בסעיף-קטן זה.
(ח) בטל.
(ט) אישור בית-המשפט להצעה יינתן בטביעת חותם בית-המשפט על המסמך המכיל את נוסח הפשרה או ההסדר, או שהנוסח ייכלל בצו בית-המשפט.
(י) פשרה או הסדר שנתקבלו ואושרו כאמור בסעיף זה יחייבו את החייב ואת כל הנושים לעניין כל חוב בר-תביעה המגיע להם מהחייב, אך לא יפטרו את החייב מחבות לפי פסק-דין נגדו בתביעה למזונות.
(יא) תעודת הכונס הרשמי המעידה שפשרה או הסדר נתקבלו ואושרו כדין, תהיה, באין מרמה, ראיה חלוטה לתקפם."

על-פי הוראת סעיף 35(ה) לפקודת פשיטת הרגל, נושה רשאי להתנגד לאישור הצעת החייב להסדר {פש"ר 13443-01-10 דר נ' כונס נכסים רשמי מחוז חי', תק-2012(1) 30483 (2012)}.

בתי-המשפט חזרו, לא פעם, על העיקרון הבסיסי, של אי-התערבות בשיקול-דעתם של הנושים. בהקשר זה, בית-המשפט קבע ב- בפש"ר (ת"א) 1048/02 {מדרשת רופין - מוסד להשכלה גבוהה נ' המרכז האקדמי - רופין (עמותה רשומה), פרסום באתר האינטרנט נבו (17.09.02)} כדלקמן:

"ממדיניות זו, כמו גם משיקולי בסיס אחרים, נגזר עיקרון בסיסי, והוא עיקרון אי-ההתערבות בשיקול-דעתם של הנושים. כאשר הביע רוב של הנשיה, העולה על-סך 75% הקבוע בחוק, את דעתו כי הצעת ההסדר כדאית ואי-לכך הצביע בעבורה, לא ימהר בית-המשפט להתערב בכך, אף אם לדעתו ניתן היה להגיע להסדר טוב יותר. כך נאמר בעניין זה, דרך משל, בהחלטה אשר ניתנה ב- בש"א 25413/01, בעניין הסדר שינוי המעטפת התאגידית של אגודת דן:

'בעניין כדאיותם הכלכלית או הסיכויים והסיכונים הצפונים בהסדרי נושים ופשרות, הלכה פסוקה היא כי אין בית-המשפט נוטה להחליף את שיקול-דעתם של רוב בעלי העניין (בין אם עסקינן בנושים או בחברי אגודה שיתופית), אלא בנסיבות חריגות, כאשר הוכח כי ההחלטה היתה בלתי-סבירה במובהק, או נגועה בפגם יסודי שנפל באופן קבלתה.'

לעניין הרציונל העומד מאחורי הלכה זו, הוסבר בהרחבה בהחלטה אשר ניתנה ב- פש"ר 1553/00, בעניין הסדר הנושים של אגודת ברית פיקוח, ואין צורך לחזור בשנית על דברים אשר נאמרו באותו עניין. בקצירת האומר ייאמר, כי לנגד עיני בית-המשפט עומדים שיקולים הנעוצים הן באוטונומיה ובכיבוד הרצון החופשי של הנושה אשר בחר להצביע כפי שהצביע, והן בתובנה כי לא פעם מצויים הנושים עצמם בעמדה טובה מבית-המשפט לעניין בחינת הכדאי או הבלתי-כדאי עבורם."

ההסדר יפטור את החייב מכל חובותיו שהיו בני תביעה בהליך פשיטת הרגל אך לא יפטרו את החייב מחבות לפי פסק-דין נגדו בתביעה למזונות {ת"א (מרכז) 31165-11-11 משה ללו ואח' נ' החברה הכלכלית לראשון לציון בע"מ ואח', תק-מח 2013(4), 19348 (2013); סעיף 35(י) לפקודת פשיטת הרגל}.

מסלול נוסף ונפרד, וזה המסלול הטבעי לסיום הליכי פשיטת הרגל, הוא בדרך של מתן צו הפטר הניתן לבקשת החייב והיכול להינתן אף בלא הסכמת הנושים {ראה סעיפים 61 עד 70 לפקודת פשיטת הרגל}.

בכך טמון השוני המרכזי בין צו הפטר "רגיל" לבין הסדר או פשרה.

הצו מפטיר את החייב מחובות בני תביעה בפשיטת רגל. הצו מאפשר, למעשה, לחייב לפתוח "דף חדש" בחייו הכלכליים.

יחד-עם-זאת, המחוקק קבע כי חובות מסויימים, המנויים בהוראת סעיף 69(א) לפקודת פשיטת הרגל, יעמדו בתוקף חרף צו ההפטר. מדובר ברשימה רחבה יותר של חובות שיהיו מוגנים מפני צו הפטר, בהשוואה לזו שנקבעה בסעיף 35(י) לפקודת פשיטת הרגל ביחס להפטר שבא עם הסדר או פשרה.

יוער, כי לגבי חוב מזונות רשאי בית-המשפט להורות במפורש כי החייב יופטר אף ממנו. לעניין האחרון ראה פש"ר (ת"א) 1253/06 {יוסף גמזו נ' כונס הנכסים הרשמי, פורסם באתר האינטרנט נבו (02.09.13)} שם העניק בית-המשפט צו הפטר ממזונות בקובעו כי קביעתו זו הינה מסקנה חריגה ואין היא באה ללמד כי שלב ההפטר בדיני פשיטת רגל, אמור לכלול בחובו גם חיובי מזונות ואין היא באה לכרסם בעיקרון הרחב של העדר הפטר מחיוב מזונות. ההיפך הוא הנכון. הכלל היה ועודו, כי הפטר בפשיטת רגל אינו כולל הפטר מחיובי מזונות וכי על-פי-רוב, טענותיו של חייב בעניין חוב מזונות, לרבות טענות בדבר מצב כלכלי ובריאותי המקשה עליו לפרוע את החוב, מקומן יהא בהליך ההוצאה לפועל.

ב- פש"ר (מחוזי חי') 13122-11-08 {כונס הנכסים הרשמי - מחוז חי' נ' עטאף אבו אל היג'א, תק-מח 2011(1), 10244 (2011)} קבע בית-המשפט כי כאשר ההצעה לא התקבלה באסיפת הנושים, וכאשר רוב הנושים לא הסכימו לה, ולאור העובדה שהחייבת אינה ממצה את רכושה והכנסותיה הסבירות יש לדחות את ההצעה להסדר.

3.4 אכיפה
סעיף 36 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 קובע כדלקמן:

"36. אכיפה
לפי בקשתו של אדם מעוניין רשאי בית-המשפט לאכוף את ההוראות של פשרה או של הסדר שנערכו לפי סימן זה."

3.5 ביטול
סעיף 37 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 קובע כדלקמן:

"37. ביטול
(א) אם שיעור המגיע לתשלום לפי פשרה או הסדר לא שולם במועדו, או שראה בית-המשפט על יסוד ראיות מספיקות כי, מפני קשיים משפטיים או מכל סיבה מספקת אחרת, אין להמשיך בפשרה או בהסדר בלי לגרום עוול או השהיה בלתי-סבירה לנושים או לחייב, או שראה בית-המשפט שאישורו הושג במרמה, רשאי הוא, לפי בקשת הכונס הרשמי, הנאמן או כל נושה, להכריז שהחייב פושט רגל ולבטל את הפשרה או ההסדר, בלי שייפגעו בכך מכר, העברה, תשלום או כל דבר שנעשו כשורה לפי הפשרה או ההסדר.
(ב) הוכרז החייב פושט רגל לפי סעיף זה, יהיה כל חוב שנוצר לפני ההכרזה בר-תביעה בפשיטת הרגל אם הוא בר-תביעה מבחינות אחרות."

סעיף 37 לפקודת פשיטת הרגל מאפשר ביטול הסדר נושים משלושה טעמים {פש"ר (מחוזי ב"ש) 9020/06 פרידמן רומן נ' מודדי טבעון בע"מ, תק-מח 2006(2), 9061 (2006)}.

הראשון, אם החייב לא שילם במועד תשלום שנקבע בהסדר;

השני, אם נראה לבית-המשפט כי מפני קשיים משפטיים או מכול סיבה מספקת אחרת, אין להמשיך בהסדר בלי לגרום עוול או השהיה בלתי-סבירה לנושים או לחייב;

השלישי, אם אישורו של בית-המשפט הושג במרמה.

ככלל, תוקפה הנורמטיבי של החלטה המאשרת הסדר פשרה הוא כשל פסק-דין. בשל אופיה של ההחלטה ותוקפה כלפי המעוניינים בדבר, שומר לעצמו בית-המשפט את הסמכות לבטלה, אם הנסיבות מצדיקות את הדבר {פש"ר (מחוזי ב"ש) 9020/06 פרידמן רומן נ' מודדי טבעון בע"מ, תק-מח 2006(2), 9061 (2006)}.

מן האמור עולה, כי מכוח הוראת סעיף 37 לפקודת פשיטת הרגל, וככל שיוכח כי אישור הצעת ההסדר הושג במרמה, רשאי בית-המשפט, לבקשת הכונס הרשמי, הנאמן וכל נושה - לבטל את הצעת ההסדר שהושגה.

מהוראת סעיף 37 לפקודת פשיטת הרגל משתמע, כי כל פעולה שנעשתה כשורה, על-פי ההסדר, לא תבוטל, ובכלל זה תשלומים לנושים שכבר נפרעו על-פי ההסדר {פש"ר (חי') 25127-04-12 ניר חדר נ' עו"ד איתי פריימן ואח', תק-מח 2012(4), 15748 (2012)}.

אלא שמרגע ביטולו של ההסדר והכרזת פשיטת הרגל, נפתחת מערכת חדשה של כללי פעולה על-פי אמות-המידה לחלוקה שנקבעו בדין. לשם כך, על הנאמן מכוח ההסדר למסור לכונס הרשמי או לנאמן בפשיטת רגל, אם נתמנה, את נכסי החייב שהגיעו לידיו, בצירוף דין וחשבון על אותם נכסים {ראה תקנה 37 לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה-1985; ע"א 6010/99 דוד ששון עו"ד נ' כונס הנכסים הרשמי ואח', פ"ד נו(1), 385 (2001)}.

3.6 תחולה לעניין נאמן
סעיף 38 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 קובע כדלקמן:

"38. תחולה לעניין נאמן
נתמנה נאמן לפי פשרה או הסדר לנהל את נכסי החייב או את עסקיו או לחלק אותם לפי הפשרה, יחולו הוראות סעיפים 59 ו- 60 ופרק ה' כאילו היה נאמן בפשיטת רגל, וכאילו היו הביטויים "פשיטת רגל", "פושט רגל" ו- "הכרזה" באים, לפי העניין, לרבות פשרה והסדר, חייב בפשרה או בהסדר, וצו המאשר פשרה או הסדר."



3.7 ניהול נכסים בפשרה או בהסדר
סעיף 39 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 קובע כדלקמן:

"39. ניהול נכסים בפשרה או בהסדר
הוראות פרק ג' יחולו על פשרה ועל הסדר, במידה שטיב העניין ותוכן המסמכים נותנים מקום לכך, והביטויים "נאמן", "פשיטת רגל", "פושט רגל" ו- "הכרזה" יפורשו כאמור בסעיף 38."

3.8 היקף פשרה והסדר
סעיף 40 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 קובע כדלקמן:

"40. היקף פשרה והסדר
פשרה או הסדר שאושרו לפי הוראות סימן זה לא יראו אותם כחלים על נכסים שרכש החייב לאחר היום שאישר אותם בית-המשפט, אלא אם היתה בהם הוראה מפורשת שיחולו כאמור."

3.9 סייג לתוקף פשרה והסדר
סעיף 41 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 קובע כדלקמן:

"41. סייג לתוקף פשרה והסדר
פשרה או הסדר, אף אם הוסכם עליהם ואושרו, לא יחייבו נושה שלא הסכים להם לעניין חוב או חבות אשר לפי פקודה זו לא היה החייב נפטר מהם על-פי צו הפטר בפשיטת רגל."

סעיף הנ"ל, קובע שני תנאים לצורך הקביעה כי עסקינן בחוב "משוריין", קרי בחוב בר-תביעה שממשיך לעמוד בתוקף ושניתן לגבותו חרף ההפטר. מדובר בשני תנאים מצטברים:

התנאי הראשון, כי הנושה הרלוונטי לא הסכים להסדר הנושים. מבחינה עקרונית מצריך תנאי זה פירוש מצמצם. פרשנות מרחיבה של תנאי זה עלולה להשפיע על נושים מסויימים שלא להסכים להסדר נושים, אפילו משרת ההסדר את האינטרסים שלהם עצמם. ובמה דברים אמורים.

נניח, למשל, כי חייב בפשיטת רגל חב למדינה כספים בגין קנסות. ככל שהליך פשיטת הרגל של החייב הסתיים בצו הפטר "רגיל", החוב למדינה יעמוד בתוקף חרף ההפטר {סעיף 69(א)(1) לפקודת פשיטת הרגל}.

לעומת-זאת, אם ההליך יסתיים בהסדר או בפשרה, הרי לפי סעיף 41 לפקודת פשיטת הרגל לא יהיה די בכך שמדובר באחד מהחובות המוגנים מפני הפטר "רגיל" המנויים בסעיף 69(א)(1) לפקודת פשיטת הרגל.

על-מנת שחוב זה יעמוד בתוקף חרף ההסדר, יש להוסיף ולהראות כי המדינה לא הסכימה להסדר הנושים. תנאי זה מעורר קושי אם מוסיפים לתיאור הדברים אפשרות נוספת, שלא ניתן לשלול אותה, לפיה מדובר בחייב שחב למדינה שני חובות: חוב אחד בגין קנסות וחוב נוסף שנוצר על רקע סכסוך אזרחי "רגיל".

בדוגמה זו ייתכן בהחלט כי למדינה יהיה אינטרס להסכים להסדר הנושים, על-מנת שהחייב יפרע ולו חלק מן החוב האזרחי שהוא חב לה. אלא, שבכל הנוגע לחוב בגין הקנס, קובע כאמור סעיף 41 לפקודת פשיטת הרגל, כי על-מנת שהחוב יעמוד בתוקף חרף הסדר הנושים, נדרשת המדינה להתנגד להסדר.

במצב הדברים המתואר ייתכן שהמדינה תתנגד להסדר הנושים על-מנת "להגן" על תוקפו של החוב בגין הקנס, למרות שהסכמה להסדר עשויה לשרת את האינטרסים שלה ככל שעסקינן בחוב האזרחי הרגיל.

נוכח הקושי המתואר נראה כי יש לפרש באופן מצמצם את התנאי שבסעיף 41 לפקודת פשיטת הרגל, לפיו נדרש הנושה שלא להסכים להסדר הנושים על-מנת שהחוב "המוגן" כלפיו יעמוד בתוקף חרף ההסדר או הפשרה.

פרשנות מצמצמת זו מתחייבת, על-מנת שלא לעוות את מערכת התמריצים של נושים בבואם לשקול אם להסכים או להתנגד להסדר נושים.

כך, אין לשלול מסקנה פרשנית לפיה הסכמה להסדר הנושים בדוגמה המתוארת, המותניית בכך שהחוב בגין הקנס לא יופטר כתוצאה מן ההסדר, יכולה להתפרש כאי-הסכמה להסדר במשמעות סעיף 41 לפקודת פשיטת הרגל.

התנאי השני, כי מדובר בחוב שהחייב לא היה נפטר הימנו "על-פי צו הפטר בפשיטת רגל".

ש' לוין ו- א' גרוניס גורסים בספרם {פשיטת רגל (מהדורה שניה), 160} כי "הסדר שנתקבל ואושר מחייב את כל הנושים לעניין כל חוב בר-תביעה המגיע להם מן החייב, זולת אם מדובר בחוב שצו הפטר לא היה מפטיר את החייב הימנו; מכאן, שקנס, חוב לפי פסק מזונות וחובות שנוצרו במרמה יעמדו בתוקף חרף ההסדר, אלא אם הנושים המסויימים בחובות אלה הסכימו להסדר. כך למשל, אישה שלזכותה חוב מזונות נגד החייב, ואשר באסיפת הנושים הצביעה נגד אישורו של ההסדר, תוכל להמשיך בהליכי הוצאה לפועל נגד החייב, אף לאחר שמילא אחר כל התנאים שבהסדר וזכה לשחרור מחובותיו האחרים. אולם, אם הנושה בדוגמה האחרונה תקבל דיבידנד במסגרת ההסדר, יתכן שהדבר יחשב כהסכמה והחייב יופטר מהחוב".

ב- ע"א 5735/09 {עיריית טבריה נ' אבנר סינואני ואח', תק-על 2012(2), 849 (2012)} קבע בית-המשפט כי במקרה הנדון בפניו מתקיימים שני התנאים הנזכרים. ראשית, ניתן לראות את העיריה, אשר לא נטלה חלק בהליך פשיטת הרגל של המשיב, כמי שלא הסכימה להסדר הנושים. שנית, סעיף 69(א) לפקודת פשיטת הרגל מונה חובות בני תביעה שחייב לא היה נפטר מהם על-פי צו הפטר "רגיל" בפשיטת רגל.

עוד נקבע כי במקרה זה לא מתעורר קושי מיוחד בכל הנוגע לתנאי הראשון בסעיף 41 לפקודת פשיטת הרגל בדבר אי-הסכמתו של הנושה, ובענייננו העיריה, להסדר הנושים. זאת, מן הטעם שהעיריה לא היתה צד להליך פשיטת הרגל של המשיב וממילא לא הביעה הסכמה פוזיטיבית להסדר הנושים. לפיכך, ניתן לראות את העיריה כמי שלא הסכימה להסדר.

3.10 הצעת פשרה - תקנה 26 לתקנות פשיטת רגל
תקנה 26 לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה-1985 קובעת כדלקמן:

"26. הצעת פשרה
הצעת פשרה תיערך לפי טופס 13 בשינויים המחוייבים."

3.11 פיקדון - תקנה 27 לתקנות פשיטת הרגל
תקנה 27 לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה-1985 קובעת כדלקמן:

"27. פיקדון
חייב או אדם אחר במקומו או במקום עזבונו, המגיש הצעת פשרה, יפקיד בקופת הכונס הרשמי פיקדון לכיסוי הוצאות ביצוע הפשרה בסכום שיקבע הכונס הרשמי."

3.12 נאמן - תקנה 28 לתקנות פשיטת הרגל
תקנה 28 לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה-1985 קובעת כדלקמן:

"28. נאמן
מגיש הצעת הפשרה רשאי להציע אדם כנאמן לביצועה."

3.13 ערובה של הנאמן - תקנה 29 לתקנות פשיטת הרגל
תקנה 29 לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה-1985 קובעת כדלקמן:

"29. ערובה של הנאמן
בית-המשפט רשאי לדרוש שהנאמן לביצוע פשרה ישעבד נכסים או ייתן ערובה להבטחת מילוי תפקידו וחובותיו."

ב- ת"א (יר') 34581-03-13 {יעקב נעימי ואח' נ' עו"ד מיכאל קידר, תק-מח 2013(2), 3548 (2013)} קבע בית-המשפט כי הנאמן אינו צודק בכך שאין לחייב תרופה כלפיו שלא באמצעותו, ואולם תרופתו של החייב היא, באמצעות הכונס הרשמי, אשר בכוחו לפנות לבית-המשפט למתן הוראות, ולפעול לפי הסמכויות הניתנות לו לפי דין, כולל לפי הצורך, מימוש הערובה של הנאמן, לפי תקנה 29 לתקנות פשיטת הרגל.

3.14 זימון וניהול אסיפה - תקנה 30 לתקנות פשיטת הרגל
תקנה 30 לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה-1985 קובעת כדלקמן:

"30. זימון וניהול אסיפה
על זימון אסיפות נושים לצורך אישור פשרה וניהולה, יחולו הוראות פרק ג' בשינויים המחוייבים."

3.15 הסכמה או התנגדות - תקנה 31 לתקנות פשיטת הרגל
תקנה 31 לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה-1985 קובעת כדלקמן:

"31. הסכמה או התנגדות
הודעה בדבר הסכמת הנושה או התנגדותו לפשרה תוגש לכונס הרשמי לפי טופס 14."





3.16 הודעה על מועד שמיעת הבקשה - תקנה 32 לתקנות פשיטת הרגל
תקנה 32 לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה-1985 קובעת כדלקמן:

"32. הודעה על מועד שמיעת הבקשה
הכונס הרשמי ישלח לכל נושה שתבע את חובו, הודעה בכתב על המועד שקבע בית-המשפט לשמיעת הבקשה לאישור פשרה שתיערך לפי טופס 15."

3.17 אגרות והוצאות - תקנה 33 לתקנות פשיטת הרגל
תקנה 33 לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה-1985 קובעת כדלקמן:

"33. אגרות והוצאות
האגרות וההוצאות הכרוכות בבירור הצעת הפשרה ובאישורה יחולו על החייב אלא-אם-כן קבע בית-המשפט אחרת."

3.18 תעודת אישור פשרה - תקנה 34 לתקנות פשיטת הרגל
תקנה 34 לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה-1985 קובעת כדלקמן:

"34. תעודת אישור פשרה
תעודת הכונס הרשמי המעידה שפשרה נתקבלה ואושרה תיערך לפי טופס 16."

3.19 הבטחת תביעות שבמחלוקת - תקנה 35 לתקנות פשיטת הרגל
תקנה 35 לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה-1985 קובעת כדלקמן:

"35. הבטחת תביעות שבמחלוקת
על החייב להבטיח תשלום דיבידנד, בשיעור שנקבע בפשרה, לנושים שתביעותיהם שנויות במחלוקת, אם ישנן כאלה, עד שיינתן בהן פסק-דין סופי."

3.20 תשלום דיבידנד - תקנה 36 לתקנות פשיטת הרגל
תקנה 36 לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה-1985 קובעת כדלקמן:

"36. תשלום דיבידנד
לא ישולם דיבידנד לנושה במסגרת ביצוע פשרה אלא-אם-כן אישר הנאמן את תביעתו."

3.21 ביטול פשרה - תקנה 37 לתקנות פשיטת הרגל
תקנה 37 לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה-1985 קובעת כדלקמן:

"37. ביטול פשרה
בוטלה פשרה, חייב הנאמן לביצועה למסור לכונס הרשמי או לנאמן בפשיטת רגל, אם נתמנה, את נכסי החייב שהגיעו לידיו, בצירוף דין וחשבון על אותם הנכסים."

4. פשרה או הסדר לאחר הכרזת החייב כפושט רגל
4.1 פשרה או הסדר לאחר הכרזה
סעיף 52 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 קובע כדלקמן:

"52. פשרה או הסדר לאחר הכרזה (תיקון התשנ"ו)
משהוכרז החייב פושט רגל רשאים הנושים בכל עת להחליט, ברוב מניין ושלושה רבעי ערך של התובעים הנוכחים והמצביעים, בעצמם או על-ידי שלוח לקבל הצעת פשרה לפרעון החובות המגיעים להם בפשיטת הרגל או הצעת הסדר לעסקי פושט הרגל, ומשעשו כן יהיו ההליכים ותוצאותיהם כמו בפשרה או בהסדר לפני ההכרזה על פשיטת רגל."

על-פי הוראת סעיף 52 לפקודת פשיטת הרגל, רשאים הנושים להחליט בכל עת, ברוב מניין ושלושה רבעי ערך של התובעים הנוכחים והמצביעים, לקבל הצעת פשרה לפרעון חובות החייב.

כלומר, ביכולתו של חייב ליתן הצעת פשרה או הסדר גם לאחר הכרזתו כפושט רגל ואולם ההחלטה תלויה כאמור בנושי החייב.

4.2 אישור בית-המשפט
סעיף 53 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 קובע כדלקמן:

"53. אישור בית-המשפט
(א) אישר בית-המשפט את הפשרה או ההסדר, רשאי הוא ליתן צו המבטל את פשיטת הרגל והמקנה את נכסי פושט הרגל לעצמו או לאדם אחר שימנה בית-המשפט, ורשאי הוא להתנות תנאים להקניה כפי שימצא לנכון.
(ב) נתן בית-המשפט צו לפי סעיף זה ולא הורה בו על הקניית נכסי החייב, יחזרו נכסיו להיות קניינו של החייב מייד לאחר ששולם כל סכום הפשרה."

על-פי פשוטו של מקרא, סעיף הנ"ל אינו עוסק בביטול הכרזת פשיטת הרגל, אלא אך בסמכות בית-המשפט לבטל את פשיטת הרגל מכאן ולהבא תוך הקניית נכסי החייב לחייב עם אישור הסדר נושים לפי סעיף 52 לפקודת פשיטת הרגל, מבלי להמתין לתשלום מלוא הסכום עליו הוסכם במסגרת ההסדר. אין בסעיף זה כל איזכור של ביטול הכרזת החייב כפושט רגל והתוצאות הנובעות מכך {פש"ר (יר') 3101-06 עו"ד חנן בן עמרם נ' עו"ד קובי שקד, המנהל המיוחד ואח', תק-מח 2011(3), 15893 (2011)}.

לאחר קבלת הצעת ההסדר או הפשרה על-ידי הנושים, על בית-המשפט ליתן אישורו. בסמכותו של בית-המשפט ליתן צו המבטל את פשיטת הרגל והמקנה את נכסי פושט הרגל לעצמו או לאחר אחר שימנה בית-המשפט.

כאשר בית-המשפט נתן צו המאשר את ההסדר או הפשרה ולא הורה בו על הקניית נכסי החייב, יחזרו נכסיו של החייב להיות קניינו של החייב מייד לאחר ששולם כל סכום הפשרה או ההסדר כאמור.

כלומר, רק לאחר שהחייב עמד בהסדר שאושר או הפשרה שאושרה - על-ידי בית-המשפט, נכסיו יושבו לו לאלתר.

4.3 ביטול הסדר הפשרה
סעיף 54 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 קובע כדלקמן:

"54. ביטול
(א) לא שולם במועדו תשלום המגיע לפי פשרה או הסדר, או שראה בית-המשפט שהפשרה או ההסדר לא יוכלו להימשך בלי לגרום עוול או השהיה בלתי-סבירה, או שאישורו הושג במרמה, רשאי בית-המשפט, לפי בקשת אדם מעוניין, להכריז את החייב פושט רגל ולבטל את הפשרה, או ההסדר, בלי שייפגעו בכך מכר, העברה, תשלום או כל דבר שנעשה כשורה לפי הפשרה או ההסדר.
(ב) הוכרז החייב פושט רגל לפי סעיף זה יהיה כל חוב שנוצר לפני תאריך ההכרזה בר-תביעה בפשיטת הרגל אם הוא בר-תביעה מבחינות אחרות."

בית-המשפט רשאי, לבקשת אדם מעוניין, להכריז את החייב פושט רגל ולבטל את הפשרה או ההסדר במקרים הבאים:

הראשון, לא שולם במועדו תשלום המגיע לפי פשרה או הסדר;

השני, בית-המשפט ראה שהפשרה או ההסדר לא יוכלו להימשך בלי לגרום עוול;

השלישי, בית-המשפט ראה שהפשרה או ההסדר יגרמו להשהיה בלתי-סבירה;

הרביעי, בית-המשפט ראה שאישור הפשרה או ההסדר הושגו במרמה.
4.4 ביטול הכרזת פשיטת הרגל
סעיף 55 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 קובע כדלקמן:

"55. סמכות לבטל הכרזה (תיקון: התשמ"ג, התשנ"ו)
(א) ראה בית-המשפט שחייב פלוני לא היה צריך להיות מוכרז פושט רגל, או הוכח להנחת-דעתו שחובותיו של פושט הרגל נפרעו במלואם, רשאי הוא בצו, לפי בקשתו של כל אדם מעוניין, לבטל את ההכרזה, והביטול יפורסם בהקדם ברשומות ובעיתון יומי.
(ב) בית-המשפט רשאי לבטל את ההכרזה על פשיטת רגל אם נוכח כי החייב ניצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל; אין בביטול ההכרזה כדי להסיר מפושט הרגל פסלות על-פי דין הנובעת מן ההכרזה, אלא-אם-כן החליט בית-המשפט להסירה.
(ג) לעניין סעיף זה:
(1) ויתור מותנה על חוב שנתבע בפשיטת רגל, לא ייראה כפרעון מלא של החוב;
(2) חוב שחלק עליו החייב יראוהו כנפרע במלואו, אם נתן החייב התחייבות, בסכום ובערובה שאישרם בית-המשפט, לשלם את הסכום שייפסק במשפט על פרעון החוב או הנוגע לו ואת הוצאות המשפט;
(3) חוב המגיע לנושה שאי-אפשר למצאו או לזהותו יראוהו כנפרע אם שולם במלואו לקופת בית-המשפט.
(ד) ביטולה של הכרזת פשיטת רגל לא יפגע בתקפם של שום מכר והעברה או תשלום כשורה או בתקפו של מעשה לשם כך, שביצעו הכונס הרשמי, הנאמן או אדם אחר מכוחם, או בית-המשפט, ואולם נכסי החייב יוקנו לאדם שימנה בית-המשפט, ואם לא מינה - יחזרו להיות קניינו של החייב כמידת זכותו או זיקתו בהם ובכפוף לתנאים שימצא בית-המשפט לקבוע בצו."

סעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 קובע כדלקמן:

"181. עיון חוזר
בית-המשפט רשאי לחזור ולעיין בכל צו שנתן מכוח סמכותו בפשיטת רגל, לבטלו או לשנותו."

תקנה 41 לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה-1985 קובעת כדלקמן:

"41. תסקיר הכונס הרשמי (תיקון התשנ"ו)
הוגשה בקשה לביטול הכרזת פשיטת רגל לפי סעיף 55 לפקודה, רשאי הכונס הרשמי להגיש לבית-המשפט, שבעה ימים לפחות לפני המועד שנקבע לבירור הבקשה, תסקיר בעניינים האמורים בסעיף 55 לפקודה."

להליך פשיטת הרגל שתי תכליות עיקריות: האחת, להביא לכינוס נכסיו של החייב ולחלקם בין נושיו בצורה שוויונית, מהירה, יעילה וזולה. השניה, ליתן לחייב אשר נקלע למצב בו אינו יכול לשלם את חובותיו לפתוח דף חדש ולקבל הפטר מן החובות.

ודוק, תכליות אלו אינן עומדות על רגליהן בכוחות עצמן, אלא כפופות הן לעקרון תום-הלב, במובנו האובייקטיבי והסובייקטיבי {ראה למשל ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נז(4), 197 (2003)}.

עקרון תום-הלב עומד ביסודו של סעיף 55(ב) לפקודת פשיטת הרגל. על-כן, אחד השיקולים שעל בית-המשפט לבחון במקום בו מתעוררת השאלה אם לבטל הכרזת פשיטת רגל נוגעת לתום-ליבו של החייב, לנסיבות שהובילו ליצירת החוב ולאמצעים בהם נקט החייב עד הגיעו לבית-המשפט {ע"א 8937/05 בנימין תבין נ' כונס נכסים הרשמי, פורסם באתר האינטרנט נבו (22.01.07)}.

לפיכך, התנהגותו של חייב המתפרשת כחוסר תום-לב, עשויה להיחשב כניצול לרעה של הליכי פשיטת רגל ולהביא לביטולם.

נעיר בנקודה זו כי למרות שהחייב הוא שביקש לפתוח בהליכי פשיטת רגל והוא זה אשר יזם את הליכי פשיטת הרגל, המשך ההליכים אינו תלוי עוד ברצונו-שלו ויש לבחון, בין היתר, את האינטרס של כלל הנושים.

יצירת חוב חדש בהליכי פשיטת רגל בניגוד להוראות פקודת פשיטת הרגל, עשויה להיחשב כמעשה שנעשה בחוסר תום-לב. חרף זאת, יש לבחון את מעשיו של החייב על רקע הנסיבות אשר הוביל ליצירת החוב, האמצעים בהם נקט בכדי למנוע פגיעה בהליך ובנושיו, ומידת תום-הלב ביצירת החוב.

אנו סבורים, כי אין להמעיט בחומרת מעשיו של חייב אשר היה מודע בשעה שביצעם, למצבו המשפטי ולמגבלות החלות עליו על-פי פקודת פשיטת הרגל. יחד-עם-זאת, בחינת התנהלות חייב במהלך תקופה ארוכה {למשל: עשר שנים} בה הוא מצוי בהליך פשיטת הרגל ייתכן ותלמד, בנסיבות מסויימות, כי אין מדובר בחייב המזלזל בהליך באופן עקבי או שאינו עומד בהתחייבויותיו ויוצר חובות חדשים. דברים אלה נכונים בפרט כאשר החייב עומד בהתחייבויותיו, משלם את התשלומים החודשיים ומגיש דו"חות.
כמו-כן, יש להתחשב בהתנהלותו של החייב עד לאותו מקרה במסגרת ההליך ועמידתו בחיוביו.

ישנה חשיבות אף לאלמנט הזמן {על בית-המשפט ליתן את תשומת-ליבו אף לנזק שייגרם לחייב מביטול הליך פשיטת הרגל בו מצוי החייב פרק זמן ממושך למול המעשה שעשה שבגינו הוגשה הבקשה לביטול ההליך} בבחינת תום-ליבו של החייב. כך שגם מקום בו מתגלה חוסר תום-לב מסויים ביצירת החוב, יכול וחלוף הזמן ישמש משקל נגד או ירפא את הפגם {ע"א 3224/07 אברהם בן דוד נ' כונס הנכסים הרשמי, פורסם באתר האינטרנט נבו (03.05.09)}.

סעיף 55(ב) לפקודת פשיטת הרגל תוקן בתיקון מס' 3 תשנ"ו. סעיף הנ"ל, לפני שתוקן, נקבע כי אם נעתר בית-משפט לבקשתו של חייב על יסוד הנחה שהליכי פשיטת רגל יביאו תועלת לנושים, ולאחר מכן התברר כי לא כך הדבר ואין לחייב נכסים - יש מקום לביטול הליכי פשיטת הרגל {למגמה אשר היוותה את הבסיס לשינוי זה ראה ש' לוין ו- א' גרוניס פשיטת רגל (מהדורה שניה), 182}.

עוד לפני התיקון קבע בית-המשפט כי הסמכות להורות על ביטול צו כינוס נכסים מוקנית לבית-המשפט באופן כללי לפי הוראת סעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל {ע"א 5503/92 קרצמן נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מט(1), 749 (1994)}.

סעיף 55 לפקודת פשיטת הרגל דן בביטול הכרזת פשיטת רגל ואין הוא קובע הסדר כלשהוא באשר לביטול צו כינוס נכסים.

לעניין האחרון, יש לפנות לסעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל המקנה סמכות כללית לבית-המשפט לבטל צו כינוס נכסים. שיקול-דעת בית-משפט יהיה זהה בדרך-כלל לזה המותווה בסעיף 55 לגבי ביטול צו פשיטת רגל.

כמו-כן, יש לשקול את מידת תום-ליבו של החייב. מאחר ובדרך-כלל מדובר בבקשה אשר באה מטעם החייב ונועדה להעניק לו הגנה מסויימת, לא יינתן צו מקום בו היה החייב חסר תום-לב - בין בשלב יצירת החוב ובין בשלב אכיפת החובות ובין בעת פנייתו למתן צו הכינוס. שיקול זה רלוונטי גם כאשר באים להחליט אם לבטל צו כינוס שניתן לבקשת החייב.

ב- ע"א 75/74 {לוין נ' קוטנר ואח', פ"ד כט(2), 14 (1975)} הבהיר בית-המשפט את ההבדל בין שני סוגי ביטול הכרזת פשיטת רגל. המקרה הראשון הוא ביטול בהסתמך על הוראת סעיף 55 לפקודת פשיטת הרגל, כאשר מדובר בביטול מעיקרא {ANNULMENT}. המקרה השני הוא ביטול בהסתמך על הוראת סעיף 181 לפקודת פשיטת הרכל, כתוצאה ממצב שנוצר אחר מתן הצו {RESCISSION}.

בית-המשפט קבע כי "סמכות זו האחרונה לביטול צו קודם היא רחבה ביותר ומאפשרת לבית-המשפט לעיין מחדש בכל עניין שפסק בו בפשיטת רגל ולתת החלטה אחרת המתאימה לנסיבות החדשות".

בית-המשפט אף הבהיר כי סמכות זו מופעלת לא אחת כדי לבטל צו פשיטת רגל או למנוע שימוש ברעה בהליכי פשיטת רגל אם החייב מנצלם לטובתו {נדגיש כי פסק-הדין בפרשת לוין ניתן לפני התיקון אשר שינה את סעיף 55(ב) לפקודת פשיטת הרגל}.

בית-המשפט השוקל בקשה לביטול צו הכרזה ייבחן האם יש בעובדות שהובאו לפניו, ואשר לא נבחנו במסגרת ההחלטה המקורית, כדי להצדיק את ביטול צו ההכרזה. לעניין זה אין חשיבות לשאלה האם מדובר בעובדות שניתן היה להביאן בהליך הראשון אם לאו, אלא יש לשקול רק מהי המסקנה המתבקשת לעניין ההכרזה, על בסיס אותן עובדות {בש"א (חי') 2505/05 שרון אהרון נ' עזבון המנוחה מרים שוורץ ז"ל על-ידי מנהל העזבון עורך-הדין א' פלביאן ואח', תק-מח 2005(4), 13453 (2005)}.

יחד-עם-זאת, בית-המשפט לא ייזקק לבקשה על-פי סעיף 55(א) לפקודת פשיטת הרגל מקום שזו נסמכת על טענות שמן הראוי להעלותן במסגרת ערעור על ההחלטה, שהרי בית-המשפט אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות שניתנו על ידו.

ההליך לפי סעיף 55(א) לפקודת פשיטת הרגל נועד לדון מחדש בהכרזתו של חייב על בסיס עובדות וטענות שטרם נבחנו ולא נועד להוות הליך ערעור אין סופי על החלטות בית-המשפט. זאת ועוד בקשה לביטול צו הכרזה לא תבוא במקומו של הליך ערעור.

השכל הישר אומר כי אם ברור לבית-המשפט מלכתחילה שפשיטת הרגל לא תביא תועלת לנושים, אין טעם להתחיל בהליך ולהכריז על פשיטת רגל שלאחר מכן ראוי יהיה, ככל הנראה, לבטל אותה {ראה גם ע"א 5178/92 סמיר ואיטה אליהו נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מט(1), 435 (1995); פש"ר (מחוזי חי') 719-07 עיאס אדיב נ' עבד אלכרים סאמי (עיאשי), תק-מח 2009(4), 9973 (2009)}.

צווים והחלטות בית-משפט יש לקיים. כך לדוגמה, על חייב לשלם את התשלום החודשי במועדים שנקבעו. אי-תשלום כמוהו כאי-עמידה בצווים והחלטות בית-המשפט.

כך לדוגמה, הכונס הרשמי רואה באי-תשלום התשלום החודשי - כאשר לצערנו מספר לא מבוטל של חייבים נוקטים בה - תופעה שיש להתייחס אליה בחומרה. התייחסות סלחנית להתנהלות שכזו מעודדת חייבים לזלזל בצווים, למשוך את ביצוע התשלומים בתקווה שהכונס הרשמי ובית-המשפט יתייחסו אליהם בסלחנות, וכך גורמים הם להליכים מיותרים וחוסר יעילות בפן של אדמיניסטרציה שיפוטית.

יחד-עם-זאת, משמסיר חייב את מחדליו, הרי שישנה נטיה לאפשר לו להמשיך בהליך, ואולם קיימים מקרים בהם יהא הצורך לבטל את הליך פשיטת הרגל ובפרט כאשר עסקינן בסכום תשלום חודשי נמוך {כגון: 150 ש"ח}.

יתירה-מזאת, בתי-המשפט הורו על ביטול הליכים, אף בנסיבות של תשלום פיגורים ערב הדיון בבית-המשפט, גם כאשר מדובר היה בבקשה ראשונה לביטולו {בש"א (מחוזי יר') 8270/09 מיכאל גסיבלובסקי נ' כונס הנכסים הרשמי, תק-מח 2009(3), 3041 (2009)}.

מיותר לומר שעל החייב לקיים את המגבלות ולשאת בתשלום בו הוא חוייב. אם התשלום שהושת גבוה מדי לטעמו של החייב, רשאי הוא לפנות לבית-המשפט בבקשה להקטנת שיעורו.

אם התשלום גבוה מדי, אין לקבל שהחייב יעשה דין לעצמו ויחלט באופן חד-צדדי לא לשלם את הסכום החודשי שהושת עליו. המינימום הנדרש הוא שיגיש בקשה להפחתתו של התשלום החודשי ועליו לעשות כן בסמוך למועד בו הושת החיוב {ע"א 2063/07 שלמה יצחקי נ' הכונס הרשמי, פורסם באתר האינרנט נבו (2008)}.

הכרזה על עורך-דין פושט רגל עלולה להביא לשבירת מטה לחמו, זאת בהתאם להוראות סעיף 48(3) לחוק לשכת עורכי-הדין, התשכ"א-1961 הקובע כי עורך-דין שהוכרז פושט רגל, חברותו בלשכה תפקע.

ברם, בכך כשלעצמו, אין כדי להביא לביטול ההכרזה. העובדה שחייב עוסק במקצוע שאם יוכרז פושט רגל ייבצר ממנו לעסוק בו, היא שיקול שיש להביאו בחשבון בשלבי הדיון הקודמים להכרזה.

כך, למשל, יש לקחת נתון מעין זה בחשבון בשעת הדיון באישור הסדר נושים קודם להכרזה, ולאזן בין הפגיעה בחייב במידה וההסדר לא יאושר והחייב יוכרז פושט רגל, לבין זכותם של הנושים למלא את החיסרון שנגרם להם בעטיו של החייב.

מה גם, באותו שלב, הפגיעה בעיסוקו של החייב גם יכולה לא פעם לפגוע ביכולתו של החייב להשתכר ולשלם לנושיו {בש"א (מחוזי-חי') 9865/05 כהן נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (11.07.06)}.

ואולם, שונים הם פני הדברים בשלב שלאחר ההכרזה. בשלב זה, העובדה שההכרזה תפגע במטה לחמו של החייב שייבצר ממנו להמשיך לעסוק בעיסוקו עובר להכרזה, אין בה כדי להביא לביטולה {פש"ר (יר') 3101-06 עו"ד חנן בן עמרם נ' עו"ד קובי שקד, המנהל המיוחד ואח', תק-מח 2011(3), 15893 (2011)}.
הכרזת אדם פושט רגל פוגעת בכושרו המשפטי ומטילה עליו מגבלות שונות על עיסוקו, עבודתו או משלח ידו. כך, למשל, אדם שהוכרז פושט רגל, לא יוכל לעסוק כמתווך מקרקעין ויהיה עליו למצוא לעצמו מקצוע אחר {ראה סעיפים 5(א)(3) ו- 5(ב) לחוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו-1996}. אדם שהוכרז פושט רגל גם אינו יכול להיות רשום בפנקס הקבלנים ואינו יכול לעבוד כקבלן להעסקת כוח אדם {ראה בהתאמה סעיף 8(א)(1) לחוק רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות, התשכ"ט-1969; סעיף 6(א)(5) לחוק העסקת עובדים על-ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו-1996}.

מי שהוכרז פושט רגל גם אינו יכול להיבחר לשמש כחבר במועצה של רשות מקומית. הוא אינו יכול להיות חבר ועד בעמותה ואינו יכול להתמנות כחבר דירקטוריון בחברה, ואם היה דירקטור - כהונתו תפקע {ראה בהתאמה סעיף 7(א)(8) לחוק הרשויות המקומיות (בחירות), התשכ"ה-1965; סעיף 33(א)(3) לחוק העמותות, התש"ם-1980; סעיף 227(א) לחוק החברות, התשנ"ט-1999; סעיף 228(א)(4) לחוק החברות, התשנ"ט-1999}.

המשותף לכל אלו הוא, שבכל המקצועות והמשרות הנזכרות, העוסק בהם נושא באחריות לכספי הזולת או לכספי הציבור, והמחוקק מצא פגם מהותי בכך שאדם שלא ידע לכלכל את צעדיו הכלכליים אל נכון עד שהגיע לפשיטת רגל באופן שלא היה בידיו לשלם את חובותיו לנושיו, יעסוק בעיסוקים השונים או יכהן במשרות שפורטו.

לכן, קבלת הטענה כי אי-ביטול ההכרזה במקרה זה תיפגע בחייב בכך שתמנע ממנו לעסוק בעריכת-דין, מאיינת ומסכלת את תכלית החקיקה. אדרבה, דווקא בעיסוק בעריכת-דין שהוא במהותו משרה הדורשת אחריות רבה ומהימנות כלפי הזולת ורכושו, ובמסגרתו עורך-הדין עשוי להחזיק כספים רבים שאינם שלו בנאמנות, לייצג אנשים בנושאים הרי גורל, ומשמש גם כ"קצין בית-המשפט", יש הצדקה רבה לכך שמי שלא עמד בהתחייבויותיו לפרוע את חובותיו לאחרים עד כדי הכרזתו פושט רגל, לא יוכל לשמש בעיסוק זה.

ב- רע"א 2510/13 {א.פ. נ' ש.ע. ואח', תק-על 2013(2), 6601 (2013)} בית-המשפט קבע כי ניצול לרעה, כמפורט בסעיף 55 לפקודת פשיטת הרגל לא הוכח. הנאמן ציין בהודעתו לבית-המשפט כי המשיב אכן יצר פיגור ניכר בתשלומים, אולם, הנאמן פועל מול המשיב בכל האמצעים העומדים לרשותו, כך ציין, על-מנת להביא לסילוק הפיגור האמור.

המשיב והנאמן הגישו בקשה בהסכמה להגדלת שיעור התשלום החודשי, והנאמן הצהיר כי ברגע שיתאפשר למשיב לעמוד בתשלום בשיעור גבוה יותר, תוגש בקשה מתאימה להגדלת התשלום.

משכך הם פני הדברים נראה כי בהמשך הליכי פשיטת הרגל יש כדי לייעל ולגרום לתשלום חובות של המשיב לנושים, ואין הצדקה להיעתר לבקשת המבקשת לביטול הליכים אלה.

ב- בש"א (מחוזי חי') 19700/07 {כונס הנכסים הרשמי - מחוז חי' נ' טוויטו אסנת, תק-מח 2008(2), 15388 (2008)} קבע בית-המשפט כי משצברו החייבים פיגורים בסך 28,000 ש"ח לקופת פשיטת הרגל וניצלו לרעה את הליכי פשיטת הרגל אותם יזמו בעצמם - יש מקום לביטול הכרזתם פושטי רגל.

ב- בש"א (מחוזי חי') 5516/07 {בזבז סלימאן (חייב) נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז חי', תק-מח 2007(3), 5071 (2007)} קבע בית-המשפט כי משצבר החייב 30 פיגורים לקופת פשיטת הרגל שעה שהוא נהנה מהגנת הפקודה ומוגן מהליכי הוצאה לפועל, ניצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל - יש מקום לביטול הכרזתו כפושט רגל.

ב- בש"א (מחוזי חי') 11942/06 {אסחאק אשרף (הנושה) נ' אדיב אליאס (החייבים), תק-מח 2007(2), 12127 (2007)} קבע בית-המשפט כי משנמנעו החייבים לשתף פעולה עם הכונס הרשמי, לא הגישו דו"חות חודשיים על הכנסותיהם והוצאותיהם, לא שילמו תשלומים חודשיים משך שנים רבות וצברו פיגורים של עשרות אלפי שקלים, שעה שהם נהנים מהגנת הפקודה ומוגנים מהליכי הוצאה לפועל, ניצלו לרעה את הליכי פשיטת הרגל - יש מקום לביטול הכרזתם פושטי רגל.

5. מה דינן של הגבלות שהוטלו על חייב בהליכי הוצאה לפועל, לאחר שהחייב הגיש בקשה להסדר נושים לפי סעיף 19א לפקודת פשיטת הרגל?
ב- רע"א 5500/16 {גאלב עבאס נ' כונס הנכסים רשמי, תק-על 2016(4), 3694 (2016)} קבע בית-המשפט:

"1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי בנצרת (השופט י' בן-חמו) ב- פש"ר 35270-10-15; במוקד הבקשה - דינן של הגבלות שהוטלו על חייב בהליכי הוצאה לפועל, כאשר החייב מבקש לערוך הסדר נושים לפי סעיף 19א לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 (להלן: "הפקודה").


רקע והחלטת בית-המשפט המחוזי
2. המבקש מצוי בחובות, שישה תיקים פתוחים נגדו בהוצאה לפועל, וסכומם המצטבר 73,898 ש"ח - נכון למועד הגשת בקשתו להסדר נושים. ביום 19.10.15 הגיש המבקש בקשה להסדר נושים לפי סעיף 19א לפקודת פשיטת הרגל, שעניינו יפורט להלן. בית-המשפט קבע כי במידה ויפקיד המבקש סך של 10,000 ש"ח בידי הנאמן, יעוכבו הליכי ההוצאה לפועל נגדו. המבקש עשה כן, וגם הגיש לבית-המשפט בקשה דחופה לביטול הגבלות ועיקולים, ולאישור פתיחת חשבון בנק. ביום 23.12.15 דחה בית-המשפט את הבקשה בהחלטה קצרה. לאחר שהמבקש הגיש בקשה נוספת בעניין זה, ניתנה החלטה מנומקת ומפורטת אשר דחתה שנית את בקשת המבקש, היא ההחלטה מושא בקשת רשות ערעור זו.

3. השאלה העקרונית שהונחה לפתחו של בית-המשפט המחוזי היא מה דינן של הגבלות שהוטלו על חייב בהליכי הוצאה לפועל, לאחר שהחייב הגיש בקשה להסדר נושים לפי סעיף 19א לפקודה. בית-המשפט המחוזי ציין כי מדובר בשאלה שטרם נדונה והוכרעה בהלכה מנחה, וכי בערכאות הדיוניות קיימות החלטות שונות בעניין.

4. סעיף 19א(א) לפקודה מורה כך:

"חייב שחובותיו עולים על 34,963.07 שקלים חדשים רשאי לפנות בכל עת לבית-המשפט, בבקשה לאשר הצעת פשרה או הסדר עם נושיו, אף אם לא הוגשה בקשת פשיטת רגל, או אם הוגשה - כל עוד לא ניתן נגדו צו כינוס."

סעיף זה עוסק איפוא בחייב שטרם ניתן נגדו צו כינוס בהליכי פשיטת רגל. חייב כזה, שסכום חובותיו גבוה מהמצויין בסעיף, רשאי לפנות לבית-המשפט - בין אם מתנהלים נגדו הליכי הוצאה לפועל, בין אם לאו - ולבקש לאשר הצעת הסדר עם נושיו. היקף שיקול-דעתו של בית-המשפט באישור ההצעה נקבע בסעיף-קטן 19א(ג); סעיף-קטן 19א(ה) קובע כי, ככלל, יחולו על הסדר זה הוראות הדין החלות על הסדר נושים שנערך לאחר מתן צו כינוס.

5. בית-המשפט המחוזי ציין בהחלטתו כי חייב המבקש הסדר נושים לפי סעיף 19א, אינו נכנס תחת עולם של דיני פשיטת הרגל: לא מוטלות עליו הגבלות לפי סעיף 42א לפקודה, והוא אינו כפוף להוראות ולהנחיות הכנ"ר. משכך, קבע בית-המשפט כי אין הצדקה לקביעה גורפת לפיה הגשת בקשה להסדר מחייבת ביטול הגבלות שהוטלו בהליך ההוצאה לפועל. אמנם, נהוג בבתי-המשפט כי לאחר שהחייב מפקיד 'דמי רצינות' שנקבעו, מורה בית-המשפט על עיכוב הליכי ההוצאה לפועל. ואולם, חייב המנהל הליך במסגרת סעיף 19א נותר כפוף למערכת ההוצאה לפועל; הוא רשאי לבקש מרשם ההוצאה לפועל ביטול הגבלות שונות שהוטלו עליו, אך הדבר מסור לשיקול דעתו של הרשם, במסגרת דיני ההוצאה לפועל. אין הצדקה להוציא את החייב מתחת כנפי מערכת ההוצאה לפועל באופן חד צדדי, ללא בסיס בדין, רק משום שהגיש בקשה להסדר. הדבר עלול ליצור נזק בלתי-הפיך לנושים ואף מעורר חשש לניצול לרעה של הליך ההסדר בחוסר תום-לב על-ידי חייבים. אמנם, גם לבית-המשפט נתונה סמכות להורות על ביטול הגבלות שהוטלו בהליך ההוצאה לפועל, ואולם כל מקרה צריך שיהא נדון לגופו ובהתאם לנסיבותיו. באשר להגבלות הספציפיות שהוטלו על המבקש הרי שטענותיו לעניין ביטולן לא נתמכו בתצהיר, ולא נטען כי קיימות נסיבות או כי ישנם נימוקים מיוחדים להסרתן; לפיכך דחה בית-המשפט המחוזי את הבקשה.

בקשת רשות הערעור
6. בבקשת רשות הערעור שהגיש המבקש על החלטה זו, נטען כי יש לקבוע כי עם כניסתו של חייב למסלול של הסדר לפי סעיף 19א, על בית-המשפט להורות על "מעין צו כינוס זמני" שיבטל ויקפיא את הליכי ההוצאה לפועל המתנהלים נגדו.

זאת, משום שלא ייתכן שחייב הפונה להסדר נושים ומבקש לשלם את חובותיו יאלץ להתמודד בד-בבד עם ההליכים וההגבלות הננקטים נגדו במסגרת ההוצאה לפועל. נטען כי בעניין זה אין אחידות בפסיקת בתי-המשפט המחוזיים, טרם יצאה הלכה ברורה מלפני בית-משפט זה, ולפיכך מן הראוי להורות על כך באופן מפורש.

7. עוד נטען, כי שגה בית-המשפט המחוזי כאשר חשש לפגיעה בנושים, וזאת משום שמדובר בהליך הסכמי, המבוסס על הסכמת הנושים להצעת החייב. זאת ועוד:

יש להבחין בין הליכים הננקטים בכדי להבטיח את זכויות הנושים, כדוגמת צו עיכוב יציאה מהארץ, לעומת הליכים שאינם נחוצים לנושים ואף פוגעים ביכולתו של החייב לפעול בהתאם להסדר, כגון הגבלת רישיון נהיגה ועיקול משכורתו. כשם שמתן צו כינוס במסגרת פשיטת רגל מבטל באופן מיידי את ההגבלות שהוטלו בהליכי ההוצאה לפועל, יש לקבוע כי הוא הדין במצב של כניסה להסדר נושים לפי סעיף 19א.
8. באופן פרטני, נטען כי יש לבטל את ההגבלה שהוטלה על המבקש מלהחזיק רישיון נהיגה לפי סעיף 66א(6) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967; יש לאשר לו לפתוח חשבון בנק על בסיס מזומן; ויש לבטל את העיקולים על משכורתו של המבקש בכל תיקי ההוצאה לפועל המתנהלים נגדו. באשר לפתיחת חשבון הבנק הוסיף המבקש דברים על הזכות לניהול חשבון בנק, בין היתר על-סמך הנחיות המפקח על הבנקים.

9. כונס הנכסים הרשמי והנאמן לצורך ביצוע ההסדר הגישו את תשובותיהם לבקשה. אקדים ואעיר כי הנאמן טען, בין היתר, כי הדיון בבקשה התייתר לנוכח העובדה שהצעת ההסדר לא זכתה להסכמת רוב הנושים כפי הדרוש בדין; ברם, מעיון במערכת 'נט המשפט' עולה כי שאלה זו גופא עודנה מצויה במחלוקת בין הצדדים, וטרם הוכרעה על-ידי בית-המשפט. מן הראוי היה לציין זאת; ומכל מקום, לא אוכל לדחות את הבקשה על-סמך טענה זו בלבד.

10. לעמדת הכנ"ר, בצדק קבע בית-המשפט המחוזי כי יש לבחון כל מקרה לגופו, וזאת לנוכח העובדה כי הגשת הבקשה לאשר הצעת הסדר היא שלב טרומי בהליך ההסדר, וביטולן של מגבלות שהוטלו במסגרת ההוצאה לפועל בשלב זה באופן גורף תוכל להוביל לניצולו לרעה של ההליך. מאידך גיסא, קיים אינטרס לעודד חייבים לעשות שימוש בהסדר לפי סעיף 19א לפקודה, ולפיכך יש לבחון בכל מקרה לגופו את משמעות המגבלה שהוטלה על החייב ואת השפעתה על יכולתו למצות כושר השתכרות ולהציג הסדר שיוכל לעמוד בו; ואף ניתן להסיר את המגבלות באופן מדורג כדי להימנע מניצולו של ההליך לרעה.
11. באשר להגבלות הספציפיות שהוטלו על המבקש, סבור הכנ"ר כי יש לאפשר לחייבים המצויים בכל שלבי הליך פשיטת הרגל לפתוח חשבון בנק קרדיטורי ללא מסגרת אשראי, לקבל כרטיס בנק (כהגדרתו בחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986) שהחיוב באמצעותו יהיה חיוב מיידי (דביט), ולחתום על הוראות קבע שיכובדו רק בתנאי שקיימת יתרה מספקת בחשבון. לגישת הכנ"ר אין בפעולות האמורות כדי ליצור חובות חדשים, אך יש בהן כדי לאפשר ביצוע פעולות לטובת מחייתו של החייב ובני משפחתו. לפיכך סבור הכנ"ר כי יש להסיר מגבלה זו כבר בשלב הגשת הבקשה להסדר, לאחר הפקדת 'דמי רצינות' שקובע בית-המשפט.

12. באשר להגבלה על רישיון נהיגה, סבור הכנ"ר כי נקודת המוצא היא שמגבלה זו אינה תואמת את התכלית של ההסדר לפי סעיף 19א לפקודה. יש לבחון איפוא כל עניין לפי נסיבותיו, ולשקול אם המגבלה עשויה לפגוע באפשרות ביצוע ההסדר מחד גיסא, ואם הסרתה תהווה פגיעה בלתי-מידתית בזכויות הנושים מאידך גיסא.

13. באשר להסרת העיקול על משכורתו של החייב, הרי שמחד גיסא ביטול העיקול יפגע באופן חמור ביכולת הגביה של הנושים, ואולם מאידך גיסא אם לא יבוטל העיקול בשלב זה, מסתבר שלחייב יהיה קושי לעמוד בהסדר המוצע. לפיכך, סבור הכנ"ר כי בהקשר זה יש לבחון, כתנאי מקדמי, על-ידי מי הוטל העיקול, ולוודא שנושה זה נכלל בהליך ההסדר; וככל שאכן כך הוא, אין לבטל את העיקול לחלוטין אלא לעכבו באופן כזה שיהפוך לעיקול ברישום. ככל שהליך ההסדר יסתיים יבוטל העיקול, אך ככל שההסדר לא יצא אל הפועל יוחזר העיקול למצב פעיל.
14. הנאמן הזמני לביצוע ההסדר סבור, כעמדת הכנ"ר, כי בנסיבות שלפנינו מוצדק לאפשר למבקש לנהל חשבון בנק ביתרת זכות; ברם, לדידו אין הצדקה לביטול המגבלה על הוצאת רישיון נהיגה ואת העיקולים שהוטלו על משכורתו של המבקש. לעמדתו, המבקש לא הצביע על הצדקה או צורך בביטול ההגבלה על רישיון הנהיגה, ואין די בעצם הגשת הצעת הסדר על-ידי חייב כדי להצדיק זאת. הנאמן מטעים כי הצעת ההסדר כפופה להסכמת הנושים, וכל עוד לא התקבלה על-ידם אין לדעת אם תצא אל הפועל. משכך, אין די בעצם הגשתה של הצעה כדי לבטל הגבלות שהוטלו על החייב.

דיון והכרעה
15. החלטתי להיעתר לבקשת רשות הערעור, ולדון בבקשה כבערעור. אקדים ואומר כי במישור העקרוני מקובלת עלי קביעתו של בית-המשפט המחוזי, לפיה הגשת הצעת הסדר לפי סעיף 19א לפקודה אינה מחייבת ביטול הגבלות שהוטלו על המציע במסגרת ההוצאה לפועל, וכי יש לבחון כל עניין לגופו; ואולם, בנסיבות העניין יש לקבל את הערעור בחלקו.

16. בעניין הכהן (רע"א 5137/11 פלוני נ' עו"ד הכהן (25.10.11)) דן בית-משפט זה במעמדן של הגבלות שהוטלו על חייב במסגרת הליכי הוצאה לפועל, לאחר שניתן נגדו צו כינוס בהליך של פשיטת רגל. בית-המשפט קבע כי מרגע שניתן צו כינוס, יש להסיר את ההגבלות שהוטלו על החייב בהליכי ההוצאה לפועל. זאת, ראשית, על רקע התכליות השונות של הליכי ההוצאה לפועל והליכי פשיטת הרגל: הליכי ההוצאה לפועל מטרתם לסייע לזוכים לממש באופן יעיל את זכייתם ולגבות את חובם, תוך דאגה גם לצרכיו הבסיסיים של החייב; לעומת זאת, הליכי פשיטת רגל מתבצעים כאשר לחייב אין די נכסים כדי לשלם את חובותיו, ומטרתם של הליכים אלו לכנס את נכסי החייב ולחלקם בין כלל נושיו בדרך היעילה והשווה ביותר, וכן לתת לחייב חדל פירעון אפשרות לקבל הפטר ולפתוח 'דף חדש' (עניין הכהן, פסקאות 99-9). ההגבלות המוטלות על חייב במסגרת הליכי הוצאה לפועל מטרתן, איפוא, להביא למימוש פסק-הדין, בין היתר באמצעות הטלת לחץ על החייב לשלם את חובו. גם במסגרת הליכי פשיטת רגל אפשר שיוטלו על חייב הגבלות שונות, אולם תכליתן שונה: למנוע מן החייב ליצור חובות חדשים בעיצומו של הליך פשיטת הרגל (ראו שם, פסקאות 15-14; סעיפים 66א-66ד לחוק ההוצאה לפועל; סעיף 18ב וסעיף 42א לפקודה). עוד ציין בית-המשפט, כי אין טעם להטיל על חייב שניתן נגדו צו כינוס הגבלות שמטרתן אכיפת תשלום החוב, שכן משעה שניתן צו כינוס נגד החייב נכסיו אינם ברשותו עוד והוא אינו רשאי כלל לפרוע בעצמו את חובו. לאור מכלול טעמים אלו, נפסק כי אין טעם בהותרת ההגבלות שהוטלו על חייב במסגרת הליכי הוצאה לפועל על כנן, שעה שהוא נכנס לחסות תחת כנפי הליכי פשיטת הרגל.

17. ואולם, אין דומה הליך הסדר לפי סעיף 19א לפקודה, למצב בו ניתן צו כינוס. כאשר ניתן צו כינוס חל סעיף 20(א) לפקודה, הקובע כי "משניתן צו כינוס... לא תהיה תרופה לנושה נגד החייב לו חוב בר תביעה, ולא יפתח שום נושה בתובענה או הליכים משפטיים אחרים, אלא ברשות בית-המשפט ובתנאים שיראה לקבוע". עיכוב ההליכים מכוחו של סעיף זה מתייחס הן להליכים שכבר נפתחו, הן להליכים עתידיים. עם כניסתו לתוקף של צו כינוס מעוכבים איפוא ההליכים הקודמים, כל עוד לא ניתנה החלטה אחרת. לעומת-זאת, סעיף 19א לפקודה אינו מסמיך במפורש את בית-המשפט לעכב הליכים, ובכללם הליכי הוצאה לפועל, המתנהלים נגד החייב. אכן, סמכות להורות על עיכוב הליכי ההוצאה לפועל בעת הגשת בקשת הסדר היא מחוייבת המציאות, שכן "אין זה מתקבל על הדעת שאם הגיש החייב הצעה להסדר לפי סעיף 19א לפקודה יוכל נושה, ללא סייג, להמשיך או לפתוח בהליכי הוצאה לפועל נגד החייב, העלולים להכשיל את ההצעה" (שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת הרגל (מהדורה שלישית, 2010), 151 ה"ש 24 (להלן: "לוין וגרוניס")); ואולם, סמכות זו אינה מעוגנת במפורש בהוראת החוק (וראו שם את הצעת לוין וגרוניס להסמיכה על סעיף 22 לפקודה, או על סמכותו הטבועה של בית-המשפט).

18. מכל מקום, בעוד שברירת המחדל לאחר מתן צו כינוס היא עיכוב ההליכים, הרי שברירת המחדל במצב של הצעת הסדר היא הימשכות ההליכים כסדרם, עד מתן החלטה אחרת של בית-המשפט. זאת, שכן מעת מתן צו כינוס נכנס החייב להליך שמטרתו כאמור כינוס כל נכסיו וחלוקתם באופן שוויוני לכלל הנושים. בהליך זה משמש בית-המשפט של פשיטת רגל כמפקח על התנהלותם של כלל הנושים ועל כלל ההליכים הנוגעים לנכסי החייב (רע"א 6170/13 תנעמי נ' כונס הנכסים הרשמי (05.06.14), והאסמכתאות שם). כאשר נכנס החייב לחסות תחת פיקוחו של בית-המשפט של פשיטת רגל, ממילא הוא אינו מצוי עוד תחת פיקוחה של מערכת ההוצאה לפועל. בהקשר זה אעיר כי הפקודה מקנה לבית-המשפט סמכות להורות על עיכוב הליכים כבר בשלב הגשת הבקשה למתן צו כינוס. בשלב זה טרם הוחלט אם החייב יקבל צו כינוס, ואולם בשל האפשרות שכך יהא, נתון לבית-המשפט שיקול-דעת להורות על כך (ראו סעיף 18ב לפקודה; לוין וגרוניס, עמ' 114).
19. לעומת-זאת, ברירת המחדל במסגרת הגשת הצעת הסדר - ואף לאחר שזו אושרה - היא שאין הליכים מקבילים מעוכבים, והדבר נתון לשיקול דעתו של בית-המשפט. תכליתו של סעיף 19א לפקודה היא לאפשר לחייב להגיע להסדר עם נושיו, ולכפותו, בתנאים מסוימים, על הנושים המתנגדים לו (לוין וגרוניס, עמוד 149). ואולם, בניגוד להליך פשיטת הרגל, נכסיו של החייב נותרים בחזקתו והליכי ההוצאה לפועל נגדו נמשכים בהעדר החלטה אחרת. ממילא, גם הגבלות שהוטלו עליו במסגרת הליכים אלו נותרות בתוקפן. ברי, כי החייב רשאי לפנות בשלב זה לרשם ההוצאה לפועל בבקשה לביטול ההגבלות (והשוו לסעיף 66ד(ג) לחוק ההוצאה לפועל, הקובע כי "רשם ההוצאה לפועל יורה על ביטול הגבלה אם נוכח כי החייב מקיים הוראות של צו תשלומים או הוראות הסכם בינו לבין הזוכה לעניין פירעון החוב"); ואולם כאמור רשאי הוא לבקש זאת גם מבית-המשפט שאליו הוגשה הצעת ההסדר.

20. כאשר מוגשת בקשה לעיכוב הליכי הוצאה לפועל או לביטול מגבלות שהוטלו במסגרתם, מוטלים על הכף שני אינטרסים נוגדים: מחד גיסא, כאמור, הותרת הליכי הוצאה לפועל על כנן עלולה לפגוע ביכולתו של החייב להוציא את ההסדר המוצע אל הפועל. היא עלולה גם לפגוע במוטיבציה של החייב להגיע להסדר עם נושיו. מאידך גיסא, קיים חשש לניצול לרעה של הליך ההסדר. ייתכן מצב ובו חייב המעוניין להימלט מהליכי ההוצאה לפועל המתנהלים נגדו, יגיש הצעת סרק שמטרתה להסיר מעליו, ולו באופן זמני, את הלחץ המופעל באמצעות הליכי ההוצאה לפועל. לגבי חלק מן ההגבלות המוטלת בהליך הוצאה לפועל, עלולה התוצאה להיות חמורה אף יותר: כך הוא, למשל, כאשר מדובר בצו עיכוב יציאה מן הארץ, שבאמצעות ביטולו עלול החייב להימלט לחלוטין מתשלום חובותיו, או ביטול עיקולים שונים שיאפשרו לחייב להבריח את נכסיו. ודוק: חששות אלו אינם קיימים כאשר ניתן צו כינוס, שאז מוקנים נכסיו של החייב לנאמן, בד-בבד עם הטלת מגבלות חלופיות עליו לפי סעיף 42א לפקודה.

21. מהי, אם כן, מסגרת שיקול-הדעת של בית-המשפט בבואו להכריע בבקשות לעיכוב או לביטול הגבלות שהוטלו בהליכי הוצאה לפועל? לאור דברינו, יש להבחין בין הגבלות שכל עניינן הפעלת לחץ על החייב לשלם את חובותיו, ובין הגבלות שעניינן שמירה על האינטרסים הקנייניים של הנושים, באמצעות הגבלת יכולתו של החייב להשתמט מחובותיו, להבריח נכסיו או ליצור חובות חדשים. הנטיה תהא, בהיעדר נימוק משכנע כי הדבר נצרך ביותר, להותיר את ההגבלות מן הסוג האחרון על כנן, ולמצער לבטלן באופן מידתי בלבד, כאשר כל עניין נדון לפי נסיבותיו. לעומת-זאת, כאשר מדובר בהגבלות שעניינן הפעלת לחץ על החייב, תהא הנטיה לבטל הגבלות אלו עם תחילתו של הליך ההסדר. עוד יש ליתן את הדעת על עיתוי הגשת הבקשה: אינה דומה בקשה המוגשת יחד עם הגשת הצעת ההסדר, לבקשה המוגשת לאחר שאושר ההסדר (והנוגעת למשך זמן ביצועו). כל עוד לא אושר ההסדר כדין על-ידי הנושים ובית-המשפט, פוחתת ההצדקה לביטול ההגבלות. בשלב זה, בית-המשפט יכול לשקול את הסיכויים הלכאוריים לכך שההסדר יאושר, בהתחשב במכלול נסיבות העניין. אולם לאחר שאושר ההסדר, קיימת חשיבות רבה לאפשר לחייב להוציאו אל הפועל; בשלב זה, ברגיל, אין הצדקה להותיר על כנן הגבלות המהוות אמצעי לחץ על החייב, ויש לחתור לכך שגם הגבלות אחרות לא תפגענה בסיכויי ההסדר - יחד עם החובה לשמור על האינטרסים של הנושים למקרה שההסדר לא יתממש (והשוו: פש"ר (ת"א) 26294-09-13 כתריאל נ' אסף (18.10.15)). לבסוף ראוי לציין כי לבית-המשפט מרחב של שיקול-דעת באשר לעיתוי הסרת המגבלות והיקף הסרתן. הערות הכנ"ר כפי שהוצגו לעיל הן דוגמא אפשרית לכך, אף שלא ראיתי לנכון לקבוע בעניין מסמרות בעניין.

מן הכלל אל הפרט
22. לאחר התוויית גדרי שיקול-הדעת של בית-המשפט, אפנה לבחינת שלוש ההגבלות שהוטלו על המבקש בעניין שלפנינו: הגבלת רישיון הנהיגה, הגבלת חשבון הבנק, ועיקול משכורתו.

23. כפי שצויין בעניין הכהן, הגבלת חייב מלשאת רישיון נהיגה לפי סעיף 66א(6) לחוק ההוצאה לפועל מטרתה לגרום לו לשלם את חובו. כשם שמטרה זו אינה רלבנטית שעה שהחייב נכנס תחת העול של הליך פשיטת הרגל, כך היא אינה רלבנטית כאשר החייב פותח בהליך הסדר. לאחר אישורו של ההסדר, הותרת הגבלה זו על כנה תהיה מוצדקת רק בנסיבות חריגות שבחריגות. גם כאשר ההסדר טרם אושר תהיה הנטיה לאשר את ביטולה של הגבלה זו, שאינה פוגעת באופן ישיר בזכויות הנושים, כל עוד בית-המשפט אינו סבור כי ההצעה היא הצעת סרק בעלמא, או שהותרת ההגבלה תועיל לדרבון החייב לביצוע ההסדר. אינני מקבל את טענת הנאמן לפיה אין די בעצם הגשת ההצעה כדי להצדיק את ביטול ההגבלה, ללא שהחייב מראה הצדקה עניינית לכך לצורך ביצוע ההסדר: ברי, כי ההגבלה על נשיאת רישיון נהיגה היא הגבלה חריפה ביותר על אורח החיים; ככלל, הותרתה על כנה על אף רצונו של חייב לפתוח בהליך הסדר עלולה לשמש תמריץ שלילי ולהפחית את המוטיבציה לפתוח בהליך זה. יש הצדקה איפוא להקל על החייב לפנות להליך ההסדר, כל עוד הדבר לא יפגע בנושים פגיעה של ממש.

24. באשר לניהול חשבון בנק, יש לציין כי הגבלה זו מבוססת על שתי התכליות שציינתי: הן הפעלת לחץ על החייב לשלם את חובו, הן דאגה לאינטרסים של הנושים. במה דברים אמורים? חייב המנהל חשבון בנק או שיש ברשותו כרטיס חיוב, יכול להיכנס ליתרת חובה, ובכך להגדיל את סך חובותיו ולפגוע בנושים הקיימים. לאור זאת, מובן כי עם מתן צו כינוס מוטלות הגבלות אלו על החייב מכוח סעיף 42א(א)-(ב) לפקודה. יחד-עם-זאת, ניתן לנהל חשבון בנק ולהחזיק בכרטיס חיוב באופן שאינו מאפשר יצירת חובות חדשים: כאשר החשבון הוא ללא מסגרת אשראי וכרטיס הבנק הוא מסוג של חיוב מיידי ('דביט'); וכן, הוראות קבע במסגרת החשבון יכובדו רק בתנאי שקיימת יתרה מספקת בחשבון. הגבלת החייב לנהל חשבון בנק באופן זה אינה מיועדת אלא לאלצו לשלם את חובותיו. ואכן, לעמדת הכנ"ר אין הצדקה להגביל חייבים המנהלים הליכי פשיטת רגל מלנהל חשבון בנק מסוג זה. באותו אופן, ובדומה לאמור לעיל בנוגע למגבלות על החזקת רישיון נהיגה, הכלל הוא שיש לאפשר לחייב המעוניין להיכנס להליך של הסדר לנהל חשבון בנק באופן האמור.

25. שונים פני הדברים כאשר עסקינן בעיקולים שהוטלו על נכסי המבקש, ובכלל זה על משכורתו. ביטולם של העיקולים עלול לפגוע ביכולתם של הנושים לממש את זכייתם במקרה שההסדר לא יצלח. לא למותר לציין כי עיקולים שהוטלו בהליכי הוצאה לפועל אינם בטלים מאליהם גם כאשר ניתן צו כינוס, ויש צורך בהחלטה שיפוטית לעניין זה (לוין וגרוניס, עמוד 121; וראו ע"א 6574/99 מדינת ישראל, משרד השיכון נ' קרייתי, פ"ד נח(3), 313, 324 (2004)). משכך, יש לנקוט במשנה-זהירות שעה שמבוקש לבטל עיקולים שהוטלו, כאשר ההצעה רק מועלית וטרם זכתה לאישור הנושים. בהקשר זה מקובלת עלי הערת הכנ"ר לפיה יש לוודא בכל מקרה כי הנושה אשר בגינו הוטל העיקול נכלל ברשימת הנושים שעמם נערך ההסדר. מעבר לכך, סבורני כי ככלל יש להמתין עם ביטולם של עיקולים לשלב אישור ההסדר, אלא אם החייב מצביע על הצדקה מיוחדת להורות על ביטול העיקולים כבר בשלב ראשוני, ונחה דעתו של בית-המשפט כי אינטרס הנושים אינו נפגע במידה משמעותית.

26. כזכור, בית-המשפט המחוזי דחה את בקשת המבקש על שלושת ראשיה, משום שלא נתמכה בתצהיר ולא הצביעה על הצדקה מיוחדת להיעתר לה. לאור האמור לעיל, ובפרט לנוכח העובדה כי בשלב זה קיימת הסכמת כלל הצדדים על ביטול הגבלת המבקש מלנהל חשבון בנק, סבורני כי דין הערעור להתקבל בנוגע לנקודה זו. לפיכך, המבקש יוכל מעתה לנהל חשבון בנק ללא מסגרת אשראי, להחזיק בכרטיס בנק מסוג דביט, ולחייב את חשבונו בהוראות קבע אשר יכובדו רק אם קיימת יתרה מספקת בחשבון. מאידך גיסא, אין מקום לקבל את הערעור בנוגע להסרת העיקול, כאשר טרם התקבל אישור הנושים ובית-המשפט להסדר הפשרה. התלבטתי לא מעט באשר להגבלת המבקש מלהחזיק רישיון נהיגה; כאמור, הנטיה היא להיעתר לבקשה מסוג זה, אולם כאשר עסקינן בשלב הגשת הבקשה וטרם אישורה, יש לבחון את משמעות ההגבלה על החייב מזה, ואת סיכויי הצעת הפשרה מזה. הדבר דורש בירור עובדתי שאין מסגרת זו מתאימה לו. כאמור בהחלטת בית-המשפט המחוזי, הבקשה שהוגשה לו בעניין זה נטענה בעלמא וללא תצהיר. במצב דברים זה אין בידי להיעתר להיבט זה של הערעור. יחד-עם-זאת, המבקש יכול לפנות שנית לבית-המשפט המחוזי בעניין ולפרט את מידת הפגיעה הנגרמת לו מן ההגבלה ואת השפעתה על יישום ההסדר, תוך שהדבר נתמך בתצהיר; בית-המשפט המחוזי יעשה כחכמתו.

27. אציע אפוא לחברי לקבל את הערעור כאמור לעיל, ובנסיבות העניין לא לעשות צו להוצאות."