botox

הגשת תביעת חוב - דין ומהות

1. כללי
תקנה 76 לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה-1985 קובעת כדלקמן:

"76. הגשת תביעה (תיקונים: התשנ"ו, התשע"ב)
(א) תביעת חוב תיערך לפי טופס 21, תאומת בתצהיר של הנושה או של מי שהוא הרשה ותוגש לכונס הרשמי; תביעה שתוגש לאחר תום שישה חודשים מיום מתן צו הכינוס לא תקובל, אלא-אם-כן הוארך המועד להגשתה כאמור בתקנת-משנה (ג).
(ב) לתביעה יצורפו האסמכתאות שיש בהן כדי לבסס את החוב הנתבע; ורשאי הכונס הרשמי או הנאמן לדרוש, בכל עת, פרטים משלימים ומסמכים ככל שיראה לנכון.
(ג) בקשת נושה להארכת מועד להגשת תביעת חוב תיערך לפי טופס 21 שבתוספת שבו פורטה תביעת החוב, תאומת בתצהיר ותוגש לכונס הרשמי או לנאמן, אם נתמנה, ויפורטו בה הנימוקים לבקשתו.
(ד) החליט הכונס הרשמי או הנאמן, לפי העניין, לדחות את הבקשה, רשאי הנושה לערער לבית-המשפט על ההחלטה תוך חמישה-עשר ימים מיום שהומצאה לנושה.
(ה) הגיש החייב בקשה לאישור הצעת פשרה או הסדר לפי סעיף 19א לפקודה והורה בית-המשפט על הגשת תביעות החוב, תוגש תביעת החוב לפי טופס 21 שבתוספת, בשינויים המחוייבים, למי שיורה בית-המשפט; תקנה 76א לתקנות העיקריות לא תחול על תביעות כאמור."
תקנה 76 לתקנות פשיטת הרגל, קובעת כי תביעת חוב שתוגש לאחר תום שישה חודשים מיום מתן צו הכינוס לא תקובל, אלא-אם-כן הוארך המועד להגשתה לפי בקשתו של הנושה.

אם הוחלט לדחות את הבקשה להארכת מועד להגשת תביעת החוב, רשאי הנושה לערער לבית-המשפט.

כלומר, על-פי תקנה זו בירור המועד להגשת תביעות החוב, לרבות השאלה אם הוגשו במועד, כמו גם השאלה אם נדרשת בקשה להארכת המועד אם לאו - צריך שייעשה בפני הכונס הרשמי.

2. הגשה מקוונת של תביעת חוב
תקנה 76א לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה-1985 קובעת כדלקמן:

"76א. הגשה מקוונת של תביעת חוב (תיקון התשע"ב)
(א) נושה רשאי להגיש לכונס הרשמי תביעת חוב ובקשה להארכת מועד לפי תקנה 76 באופן מקוון באמצעות אתר האינטרנט של הכונס הרשמי כפי שיורה הכונס הרשמי בענייני המערכת המחשובית; בחר נושה להגיש תביעת חוב באופן מקוון כאמור, וביקש להאריך את המועד להגשתה, תוגש גם הבקשה להארכת מועד להגשת תביעת החוב באופן מקוון.
(ב) הוגשה תביעת חוב באופן מקוון ונדרש הנושה לצרף לתביעת החוב או לבקשה להארכת מועד תצהיר או מסמכים כמפורט בתקנה 76, יצורפו המסמכים באופן מקוון באמצעות אתר האינטרנט של הכונס הרשמי כפי שיורה הכונס הרשמי בענייני המערכת המחשובית; הנושה ישמור עד תום הליך פשיטת הרגל את המסמכים המקוריים שהעתק מהם צורף לתביעת החוב ויציגם לכונס הרשמי או לנאמן, אם התמנה, ככל שיידרש.
(ג) הוגשה תביעת חוב באופן מקוון, יראו את מועד קליטת התביעה אצל הכונס הרשמי, לפי התאריך ושעת הקבלה שמופיעים בשעון הפנימי שבמערכת המחשוב של הכונס הרשמי המכויל על-פי כללים מקובלים, כמועד הגשת התביעה, זולת אם מגיש תביעת החוב הוכיח אחרת.
(ד) עם קליטת תביעת חוב שהוגשה לכונס הרשמי באופן מקוון, יומצא לשולח, באופן מקוון, אישור על הגשת התביעה, שבו יצוין מועד קליטת התביעה כאמור בתקנת-משנה (ג); לא קיבל השולח את האישור כאמור, רשאי הוא לפנות, באופן שיורה הכונס הרשמי בענייני המערכת המחשובית, בבקשה לקבלו."

במסגרת שיפור השירות שניתן לאזרח פיתח הכונס הרשמי טופס מקווון ייחודי המיועד להגשת תביעת חוב בתיקי פשיטת רגל ובתיקי פירוק חברה {המידע להלן נלקח מתוך אתר האינטרנט של האפוטרופוס הכללי והכונס הרשמי}.

להגשת תביעת חוב באופו מקוון מספר יתרונות:

הראשונה, חסכון בעלות שליחת התביעה.

השניה, עדיפות בקליטת תביעת החוב תינתן למגיש תביעת החוב באופן המקוון.

השלישית, העברה מידית של תביעת החוב אל בעל התפקיד.
הרביעית, קבלת פרטיו של בעל התפקיד המכריע בתביעת החוב להמשך בירור וטיפול.

החמישית, מתן שם משתמש וסיסמא לשם כניסה למערת המידע באתר האינטרנט של הכונס הרשמי לצורך קבלת מידע ופרטים לגבי התיק וכלל תביעות שהוגשו בתיק.

השישית, גיבוי ואחסון תביעת החוב במערכות המאובטחות של הכונס הרשמי.

לתביעת החוב באופן מקוון יש לצרף את המסמכים הבאים:

� טופס תביעת חוב (טופס 21) חתום ומאומת על-ידי עורך-דין.
� אמסכתאות לאימות החוב.
� ייפוי כוח חתום ומאומת על-ידי עורך-דין.
� העתק שיק של הנושה לצורך אימות נתוני החשבון או אישור בנק על זכות בעל החשבון.
� טופס מיוחד מביטוח לאומי במידה ועסקינן בתביעת נושה שהוא עובד.
� טופס מיוחד מביטוח לאומי במידה ועסקינן בתביעת נושה שהיא קופת גמל.

את כל המסמכים שמנינו לעיל יש לסרוק לקובץ סגור מסוג PDF וזאת כדי שניתן יהיה לצרפו בסעיף הרבלנטי שבטופס המקוון.

3. המועד להגשת תביעת חוב - שישה חודשים - תקנה 76(א) לתקנות
על-פי סעיף 71 לפקודת פשיטת הרגל, על נושה להגיש תביעת חוב בתוך שישה חודשים. תביעת חוב שתוגש לאחר תום שישה חודשים מיום מתן צו הכינוס לא תקובל, אלא-אם-כן הוארך המועד להגשתה כאמור בתקנה 76(ג) לתקנות, מטעמים מיוחדים שיפורטו {פש"ר (ב"ש) 9156/06 מונטיליו משה נ' כונס הנכסים הרשמי ואח', תק-מח 2007(1), 7534 (04.02.07)}.

4. החובה לצרף תצהיר תומך לתביעת חוב - תקנה 76(א) לתקנות
לתביעת החוב יצורף תצהיר תומך מטעם הנושה.

יובהר כי אין בייפוי-כוח שניתן לעורך-הדין לפעול בשמו של הנושה כדי לשים פלסתר על העדר תצהיר מטעמו של הנושה. לפיכך, תביעת חוב שצורף לה תצהיר מטעמו של עורך-דין הנושה אינו יכול להתקבל ודינה של תביעת החוב להידחות רק בשל סיבה זו.

כך למשל, בפרשת גליה בינשטוק {פש"ר (ב"ש) 6148/05 גליה בינשטוק נ' כונס הנכסים הרשמי ואח', תק-מח 2005(3), 5312 (07.08.05)} קבע בית-המשפט כי אומנם המערערת יפתה את כוחו של בא-כוחה לפעול בשמה לצורך הגשת תביעת החוב אך אין ביפוי-כוח זה כדי להכשיר תצהיר פגום שכזה מקום שעורך-הדין חתום על תוכן התצהיר וכן מאשר את חתימתו עצמו. פגם זה יורד לשורשו של עניין ופגם שכזה מביא לדחיית תביעת החוב.

יחד-עם-זאת, לנוכח קיומו של פסק-דין חלוט לטובת המערערת, המהווה תשתית איתנה לכאורית לקיומה של תביעת חוב, ולפנים משורת הדין בית-המשפט קיבל את הערעור באופן שניתנת למערערת הזדמנות נוספת להשלים ולתקן את תביעת החוב אותה תגיש למנהל תוך 14 ימים מיום קבלת ההחלטה.

5. סמכותו של הנאמן לדרוש פרטים נוספים - תקנות 76(ב) ו- 93(א) לתקנות
מושכלת יסוד בדיני חדלות פירעון הינה כי הנאמן {או המפרק}, רשאי ואף מחוייב לדרוש מסמכים נוספים במידה והוא סבור כי תביעת החוב שהוגשה לו איננה ברורה או איננה מבוססת דיה. הסמכות לדרוש מסמכים נוספים מצויה בתקנה 76(ב) לתקנות פשיטת הרגל {פש"ר (ת"א) 1199/01 דנבר צבעי ישראל בע"מ נ' עו"ד דוד גולדבלט-לוי, תק-מח 2004(1), 8100 (30.03.04); פש"ר (יר') 6051/09 פלורה רפאלי נ' עו"ד ניצן שמואלי, מנהל מיוחד לנכסי החייב אברהם רפאלי, פורסם באתר האינטרנט נבו (18.05.11); פש"ר (מרכז) 16852-01-11 ארפלית בע"מ נ' בן דוד אביגדור, תק-מח 2012(4), 23041 (05.12.12)}.

תקנה 93 לתקנות פשיטת הרגל מקנה לבעל התפקיד סמכות לדרוש ראיות נוספות מהנושה שהגיש תביעת חוב לפניו. בעל התפקיד אינו חייב לעשות כן, אך אם עשה כן, על הנושה למלא אחר הדרישה, שאם-לא-כן, הוא צפוי לכך שתביעת החוב שהגיש תידחה {פר"ק (ירושלים) 6379-09 עיריית לוד נ' דטהסייף מערכות בע"מ ואח', תק-מח 2013(3), 55 (02.07.13)}.

זאת ועוד. נאמן אשר ידחה תביעת חוב מכיוון שלא צורפו לה מסמכים מסויימים, מבלי לפנות קודם לכן למגיש התביעה ולאפשר לו להוסיף מסמכים אלה, יחטא לתפקידו כ"ידו הארוכה של בית-המשפט".

במקרה שכזה, על הנאמן חלה החובה לידע את מגיש התביעה כי בקשתו חסרה מסמכים מסויימים, וכי אם לא יצורפו תוך פרק זמן סביר, עשוי הוא לדחות את התביעה.

יחד-עם-זאת, אין לדרוש מן הנאמן "לרדוף" אחרי מגיש תביעת החוב על-מנת שזה יגיש את המסמכים הנדרשים. די בכך שהנאמן פנה למגיש התביעה בדרישה להמציא את המסמכים.

במקרה ומגיש התביעה מסרב לעשות זאת או משתהה באופן בלתי-סביר, רשאי הנאמן לשקול את הסירוב או השיהוי במסגרת שיקוליו אם לקבל או לדחות את תביעת החוב.

במקרים רבים בעל התפקיד דורש מסמכים וראיות שיתמכו בתביעת החוב, למרות שהתביעה מבוססת על פסק-דין חלוט של ערכאה מוסמכת, ובמקרים רבים תביעת החוב נדחית או שהסכום המאושר נמוך מהסכום שנפסק בפסק-הדין, לאחר שמבוצעת בדיקה על-ידי בעל התפקיד.

נאמן המכריע בתביעות חוב, ממלא תפקיד מעין שיפוטי ועליו לדון בתביעה בדרך שבית-המשפט היה דן בתביעה {ע"א 5388/97 יניב נ' אחיעזר, פ"ד נב(1), 199 (08.02.98)}.

משכך, ביכולתו של הנאמן גם לגבות ראיות ולשמוע באופן בלתי-אמצעי את מגיש תביעת החוב. אך הוא אינו חייב לעשות כן, וודאי מקום בו העובדות אינן שנויות במחלוקת, אלא מדובר בהערכת הראיות ופירושן.

ש' לוין ו- א' גרוניס גורסים בספרם {פשיטת רגל (מהדורה שניה, התשס"א-2000) 281} כי "הנאמן יבדוק כל תביעת חוב ועל מה היא מסתמכת ויחליט אם לאשרה, כולה או חלקה, לדחותה או לדרוש ראיות נוספות. תוך תשעים ימים מיום שהגיעה התביעה לידיו חייב הנאמן להמציא לנושה את החלטתו המנומקת. הראיות הנוספות יכול ותהיינה בדרך של מסירת עדות ויכול שתהיינה באמצעות תצהירים."

ב- פש"ר (ת"א-יפו) 1572/06 {בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' עורך-דין עוז גדות בתפקידו כנאמן לנכסי החייבת עדנה יוסף ואח', תק-מח 2008(2), 15786 (24.06.08)} עיקר הערעור הופנה להחלטתו של הנאמן לדחות את תביעת החוב מכיוון שלא צורף אליה העתק מפסק-הדין.

טענת המערער הינה כי אין בסמכותו של הנאמן לדחות תביעת חוב המבוססת על פסק-דין חלוט שניתן לפני שנים רבות, וזאת מהטעם היחיד כי לא צורפו מסמכים לתביעה.

בדחותו טענה זו, קבע בית-המשפט כי במקרה דנן, המדובר בתביעת חוב המבוססת על פסק-דין שניתן כ- 11 שנים לפני מועד הגשת תביעת החוב, כאשר נפתח תיק הוצאה לפועל בגינו ולא נשמעה מצד החייבת לאורך השנים טענה בנוגע לעצם החוב. על פניו, אין זה מסוג המקרים בהם יתערב בעל התפקיד בממצאי פסק-הדין בדרך-כלל, בשים-לב לחלוף הזמן הרב וההנחה כי ייתכן ומסמכים המבססים את התביעה אינם בנמצא עוד.
אלא שבמקרה זה הנאמן לא דרש דרישות מוגזמות ובלתי-סבירות. כל שדרש היה שיצורף העתק מפסק-הדין עצמו, אשר לא צורף לתביעת החוב.

נדמה כי דרישה זו הינה כל כך בסיסית וברורה מאליה, עד כדי כך שבית-המשפט התקשה לרדת לסוף דעתו של בא-כוח המערער אשר עמד על סירובו העיקש לצרף את פסק-הדין.

6. נטל ההוכחה
על נושה המגיש תביעת חוב, כמוהו כתובע אזרחי, מוטל הנטל להוכיח את תביעתו, ובמסגרת זו להגיש תביעת חוב מנומקת ומלאה, תוך שהוא תומך אותה בכל הראיות הנמצאות ברשותו {פש"ר (ת"א-יפו) 1919/01 אסתר פינלי נ' עורך-דין ערן קאופמן ואח', תק-מח 2008(1), 12319 (2008); פר"ק (ירושלים) 7091-10 יהודה אליהו האפמן נ' עו"ד אמיר שושני, מפרק ואח', תק-מח 2012(2), 9281 (20.05.12)}.

אם לא עשה כן, אין לו - לנושה - כל זכות קנויה כי הנאמן או המנהל המיוחד יעמידו אותו על טעותו ויניחו לו לבצע "מקצה שיפורים" {פש"ר (ת"א) 1199/01 דנבר דבעי ישראל בע"מ נ' עורך-דין דוד גולדבלט בתפקידו כמנהל מיוחד של נכסי החייב יוסף אדלשטיין ואח', תק-מח 2004(1), 8100 (30.03.04)}.

כאמור, על הנושה מוטל הנטל לבסס את תביעת חובו בעובדות רלבנטיות ולהוכיח את אמינותה {פש"ר 198/99 בנק המזרחי נ' עורך-דין לנגה ואח', תק-מח 2005(4),4797 (11.12.05)}.

כך למשל, בנק המגיש תביעת חוב לנאמן אינו יכול להסתפק בטענתו כי תביעת החוב שלו מעוגנת בספרי הבנק וכי רישומי הבנק מהווים ראיה לכאורה לנכונות האמור בהם ועל-כן נטל הראיה לפריך את רישומי הבנק מוטל על החייב {ע"א 1057/91 גבריאל הרצל נ' יחיאל מכטינגר ואח', פ"ד מו(4), 353 (28.07.92); פש"ר (ת"א) 2347/99, בש"א 29582/00 מרים מוריאנו נ' מיכל מס, פורסם באתר האינטרנט נבו (21.11.01)}.

אחזור ואדגיש כי אין חובה על הנאמן לסייע לנושה ולהבהיר לו אילו מסמכים עליו לצרף או לא לצרף לתביעת החוב שהוא מגיש. במידה והנאמן אכן סייע לנושה - עשה זאת מלפנים משורת הדין {פש"ר (חי') 1011/96 מרכז תצוגה וסחר חיפה בע"מ - בפירוק נ' יובל גרין - בתפקידו כמפרק החברה מרכז 2 תצוגה וסחר חיפה בע"מ ואח', תק-מח 2004(4), 9469 (12.10.04); פש"ר (ת"א-יפו) 2673/99 אריה יצחקי נ' רואה-חשבון חן ברדיצ'ב, תק-מח 2004(1), 4984 (23.02.04)}.

7. תקנה 76 לתקנות למול סעיף 184 לפקודה
תקנה 76 לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה-1985 קובעת כדלקמן:

"76. הגשת תביעה (תיקונים: התשנ"ו, התשע"ב)
(א) תביעת חוב תיערך לפי טופס 21, תאומת בתצהיר של הנושה או של מי שהוא הרשה ותוגש לכונס הרשמי; תביעה שתוגש לאחר תום ששה חודשים מיום מתן צו הכינוס לא תקובל, אלא-אם-כן הוארך המועד להגשתה כאמור בתקנת-משנה (ג).
(ב) לתביעה יצורפו האסמכתאות שיש בהן כדי לבסס את החוב הנתבע; ורשאי הכונס הרשמי או הנאמן לדרוש, בכל עת, פרטים משלימים ומסמכים ככל שיראה לנכון.
(ג) בקשת נושה להארכת מועד להגשת תביעת חוב תיערך לפי טופס 21 שבתוספת שבו פורטה תביעת החוב, תאומת בתצהיר ותוגש לכונס הרשמי או לנאמן, אם נתמנה, ויפורטו בה הנימוקים לבקשתו.
(ד) החליט הכונס הרשמי או הנאמן, לפי העניין, לדחות את הבקשה, רשאי הנושה לערער לבית-המשפט על ההחלטה תוך חמישה עשר ימים מיום שהומצאה לנושה.
(ה) הגיש החייב בקשה לאישור הצעת פשרה או הסדר לפי סעיף 19א לפקודה והורה בית-המשפט על הגשת תביעות החוב, תוגש תביעת החוב לפי טופס 21 שבתוספת, בשינויים המחויבים, למי שיורה בית-המשפט; תקנה 76א לתקנות העיקריות לא תחול על תביעות כאמור." {ההדגשה אינה במקור - ש.נ.}

סעיף 184 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 קובע כדלקמן:

"184. מועד ערעור (תיקון התשמ"ג)
מקום שפקודה זו נותנת זכות לערער לפני בית-המשפט המחוזי על החלטת הכונס הרשמי, יוגש הערעור תוך ארבעים וחמישה ימים מיום שניתנה ההחלטה שמערערים עליה, והוא יידון ויוחלט בו, ככל האפשר לפי הנסיבות, כאילו היה ערעור מבית-משפט שלום." {ההדגשה אינה במקור - ש.נ.}

לעיתים עולה הטענה כי קיימת סתירה בין הוראת סעיף 184 לפקודת פשיטת הרגל לבין תקנה 76 לתקנות פשיטת הרגל בכל הנוגע למועד הגשת ערעור.
ואולם, בית-המשפט קבע בעבר כי לטענה זו אין כל בסיס שכן סעיף 184 לפקודת פשיטת הרגל עוסק בערעור על החלטת הכונס הרשמי ואילו תקנה 76 לתקנות פשיטת הרגל עוסקת במקרה הספציפי של ערעור על החלטת בעל תפקיד מטעם בית-המשפט או הכונס הרשמי בנוגע לתביעות חוב, וקובעת פרק זמן ייחודי וקצר לערעור שכזה {ראה גם פש"ר (ת"א-יפו) 1791/06 א.צ. צוראל ייבוא ושיווק בע"מ נ' עורך-דין עומר גדיש בתפקידו כמפרק מארס נציגויות בינלאומיות לפרסום בע"מ ואח', תק-מח 2008(2), 14438 (16.06.08)}.

8. חובתו של בעל התפקיד לנקוט משנה זהירות
על בעל התפקיד מוטלת החובה לאזן בין זכויות החייב/חברה, לבין זכויות הקניין של נושה שהגיש תביעת החוב, לבין חובתו לכלל הנושים של החייב/החברה לשמור על קניינם ועל האינטרס החוקי שלהם, שלא להגדיל את מסת החובות על-ידי קבלת תביעת חוב שאיננה מבוססת.

על-כן, על בעל תפקיד בבואו להכריע בתביעת חוב של נושה לנקוט משנה זהירות, בבוחנו אם לקבל את תביעת החוב או לדחותה.

לעניין האחרון יפים הם דברי כב' השופט מ' שמגר ב- ע"א 1057/91 {גבריאל הרצל נ' יחיאל מכטינגר ואח', פ"ד מו(4), 353 (28.07.92)} לפיהם "בהליכי פשיטת רגל אין מדובר אך ביחסי החייב והנושה אשר אוחז בפסק-דין, כי מעורבים בהליכים אלה האינטרסים של נושיו האחרים של החייב. במצב של אינסולבנטיות, כאשר המועט צריך לספק את הרבים, יש הצדקה לדקדק בטיב הוכחתו של הנושה."


9. הצצה "מאחורי פסק-דין"
מקור סמכותו של בעל תפקיד להתערב בפסק-דין של בית-משפט המהווה בסיס לתביעת חוב מצוי בסעיף 13 לפקודת פשיטת הרגל הקובע כי "בית-המשפט, בדונו בבקשת הנושה, רשאי לברר מה היתה התמורה לחוב פסוק, ואם היתה לפניו ראיה למרמה, לקנוניה או לעיוות דין, או שהוכח קיומו של חוב בר תביעה מלבד החוב הפסוק, רשאי הוא לברר תקפותו של החוב הפסוק".

סמכותו של בעל התפקיד לפי סעיף הנ"ל נובעת מהיותו זרוע ארוכה של בית-המשפט ומהיותו בעל תפקיד שיפוטי בעצמו.

בטרם ניכנס לגופם של דברים, נעיר כי עניינו של בעל תפקיד הוא שלא לקבל תביעת חוב שאינה מוצדקת, וכי במקרה הרגיל על בעל התפקיד להיעזר בפושט הרגל כדי לקבל ממנו את החומר הדרוש כדי להדוף תביעת חוב שאינה ראויה {ראה גם ע"א 173/84 יהושע בן-ציון נ' אוריאל גורני, פ"ד לט(3), 757 (13.01.85)}.

זאת ועוד. מקום בו החוב נשוא התביעה הינו תוצר של פסק-דין נגד החייב, רשאי בעל התפקיד לבדוק את התמורה שניתנה בעדו.

אם הובאה בפני בעל התפקיד ראיה לפיה הושג הפסק בנסיבות שיש בהן משום תרמית, קנוניה או עיוות דין, רשאי הוא לדחות את תביעת החוב כולה או מקצתה {ע"א 471/65 מפרק חברת קסטנבאום לייצור בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד כ(3), 46 (28.06.66); ע"א 1057/91 גבריאל הרצל נ' מכטינגר, פ"ד מו(4), 353 (28.07.92); פש"ר 6051/09 פלורה רפאלי נ' עו"ד ניצן שמואלי, פורסם באתר האינטרנט נבו (18.05.11)}.

ואולם, הסמכות להרהר אחר חוב פסוק איננה דבר פשוט והינה עומדת בסתירה מוחלטת לעקרון סופיות הדיון, שכן יש בסמכות חריגה זו הניתנת לבעל התפקיד משום פגיעה בעקרון "סופיות הדיון" וכן בעקרון "מעשה-בית-דין", המהווים עקרונות בסיסיים ומושרשים הנובעים משיקולים מערכתיים של הימנעות מפתיחת דיונים מחדש, וחשוב מכך, משיקולים של וודאות ויציבות של פסקי-דין.

משכך, יש להפעיל סמכות זו במשורה ורק במקרים קיצוניים בהם הוכח כי הפסק ניתן תוך עיוות דין או שניתן על רקע קנוניה בין החייב ונושיו.

ואכן, פסיקת בתי-המשפט הדנה בסוגיה זו תחמה את הנסיבות שבהן יהיה בעל התפקיד מוסמך "להציץ מאחורי פסק-הדין" לשתי נסיבות מרכזיות:

האחת, כאשר פסק-הדין ניתן בהעדר הגנה או ללא בירור התובענה לגופה ובכך לא נפרסה בפני אותה הערכאה התמונה המלאה. במקרה זה אין חולק כי זכותו ואף חובתו של בעל התפקיד להציץ מאחורי פסק-הדין ובפרט שעה שמדובר בפסק-דין שניתן ללא בירור התובענה לגופה {ראה למשל בש"א 13604/07 עיתון חדש בגליל בע"מ נ' עו"ד לביא חיים ואח', תק-מח 2007(4), 13071 (17.12.07)}.

השניה, כאשר פסק-הדין ניתן על רקע קנוניה בין החייב ומקורביו אשר נועדה להטות את פסק-הדין לטובת מקורביו ובכך להבריח נכסים מנושיו.
נדגיש כי במקרה בו נושה מתבסס על פסק-דין חלוט ובעל התפקיד מבקש לבחון את התביעה לגופה, על-אף קיומו של פסק-הדין, על בעל התפקיד להודיע זאת לנושה ולאפשר לנושה להביא את מלוא ראיותיו תוך מתן הזדמנות להתמודד עם תגובת החייב ולטעון את טענותיו לביסוס תביעתו.

עוד נדגיש כי בעל תפקיד אשר החליט "להציץ" מאחורי פסק-הדין לנמק היטב את החלטתו תוך התייחסות לנימוקים שהביאו אותו "להציץ" מאחורי פסק-הדין.

אומנם, פסיקת בתי-המשפט נוקטת בלשון ריבוי כגון "אחד הטעמים" או "אחד המקרים המובהקים בהם רשאי נאמן לבדוק את תביעת החוב לגופה", ואיננה מונה רשימה סגורה של טעמים אשר בעטים תימסר לבעל התפקיד הסמכות לבחון את תוצאת פסק-הדין ובמידת הצורך לסטות ממנו.

אכן הכלל הוא שעל בעל התפקיד לאמץ קביעות שבפסק-דין ורק במקרים היוצאים מהכלל יכול הוא להשתמש בסמכות "ההצצה" הניתנת לו {ע"א 6103/09 עדיקא נ' סיני, פורסם באתר האינטרנט נבו (27.06.10)}.

בניגוד לסכסוך משפטי בין נושה לחייב סולבנטי, בו להודאת החייב יש משקל משמעותי, אין להודאתו של חייב חדל פרעון בחוב מסויים משקל מכריע בהכרח {פש"ר 2347/99 מוריאנו נ' עו"ד ארז, הנאמן, פורסם באתר האינטרנט נבו (21.11.01)} וזאת בשל החשש כי אדם או תאגיד המצוי במצב של חדלות פרעון יתייחס לחובותיו בשוויון נפש או עלול לנסות ולבצע העדפת נושים, ולהעביר את הכספים שלא יוותרו בידיו ממילא לנושה מועדף.

בפרשת עזבון המנוח טסלר מרדכי {פש"ר 27737-03-12 עזבון המנוח טסלר מרדכי נ' עו"ד רפי לוי, פורסם באתר האינטרנט נבו (08.08.12)} הגיש המערער תביעת חוב {19.2.06}. תביעת החוב מתבססת על פסק-דינו של בית-המשפט השלום מיום 2.11.99 ועל פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי מיום 3.10.00, בשבתו כערכאת ערעור תוך שהצדדים מגיעים להסכמה לפיה, הפיצוי שנפסק לטובת המערער יוגדל.

בעל התפקיד שנתמנה לבדוק את תביעת החוב דחה התביעה מחמת הנימוקים הבאים:

הראשון, בפסק-הדין נפלה טעות חשבונאית.

השני, עדות אחד הנתבעים, אמינה עליו ולכן יש לקבל טענתו של האחרון לקיזוז.

השלישי, יש לקבל טענת "פרעתי" שהועלתה על-ידי הנתבעים. לעניין זה קבע בעל התפקיד כי לא מדובר בהתערבות פסק-הדין.

בית-המשפט קיבל את הערעור על החלטת בעל התפקיד בקובעו:

ü כי פסק-הדין ניתן לפני 12 שנה.

ü כי ההליך בבית-המשפט היה תקין.

ü כי אין כל עיוות דין כלומר, נשמעו עדים והובאו ראיות תוך שהחייב היה מיוצג.

ü כי פסק-הדין מפורט ומנומק היטב.

ü כי בעל התפקיד לא העלה טענה באשר למרמה או קנוניה.

ü כי הליך בדיקת תביעת החוב לא נועד על-מנת להוות מקצה שיפורים להליך שהתקיים לפני שנים.

בפרשת גאולה רחמים {פש"ר 2420-08 רחמים גאולה נ' דן הלפרט, עו"ד ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (09.12.12)} החייבת הגישה בקשה ל"ביטול אישור הוכחות החוב" בטענה כי כל תביעות החוב מבוססות על שיקים שזוייפו על-ידי בנה ללא הסכמתה ויש בידה של החייבת חוות-דעת גרפולוגית התומעת בטענת הזיוף.

תביעות החוב שהוגשו אושרו על-ידי בעל התפקיד. לאור הנ"ל, החייבת מלינה כנגד אישור תביעות החוב על-ידי בעל התפקיד.

בית-המשפט קיבל את בקשת החייבת בקובעו כי בידי החייבת טענות ראויות להתברר לגופן בפרט כשיש בידה חוות-דעת גרפולוגית שלא נסתרה על-ידי מי מהנושים ובפרט כאשר החייבת לא הגישה התנגדות לביצוע שטר.

עוד נקבע כי החלטות בעל התפקיד {הנאמן} לא ניתנו עקב בירור הטענות אלא נתקבלו כלשונן בהעדר התנגדות לביצוע שטר ובהעדר התגוננות מפני החובות.
10. שכר-טרחתו של נאמן שדחה תביעת חוב
ב- ת"א (יר') 289/90 {ישראל פלוטקין עורך-דין נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נז(3), 79 (12.01.94)} נדונה בקשה של הנאמן לפסיקת שכרו. הבקשה הוגשה בגין דחיה של מספר תביעות חוב שהוגשו לו.

בית-המשפט דחה את הבקשה בקובעו, כי פסיקת שכרו של הנאמן בדרך האמורה כרוך בניגוד עניינים אינהרנטי במעמדו של הנאמן. על-כן הגיש הנאמן בקשה לעיון חוזר.

בית-המשפט קבע מפי כב' השופט מ' חשין כי כאשר הנאמן מקבל שכר בגין דחיית תביעות חוב, כך ששכרו גדל ככל שהוא דוחה תביעות חוב רבות יותר, קיימת התנגשות חזיתית, בין האינטרס הכלכלי-הפרטי שלו לדחות תביעות חוב רבות ככל האפשר, לבין האינטרס המקצועי שלו לפעול באורח שיפוטי ולבחון בנאמנות את תביעות החוב לגופן באופן אובייקטיבי וסביר.

על-כן, אי-קבלתה של תביעת חוב אינה מהווה תקבולי מימוש, שכן היא איננה מגדילה את סך כל הרכוש העומד לחלוקה ואיננה מביאה להזרמת כספים נוספים לקופת פשיטת הרגל.

זאת ועוד. לעניין קביעת השכר יש להבחין בין אי-קבלת תביעת חוב לבין דחייתה של תביעת החוב.

הוכחת חוב המוגשת באיחור ואינה מתקבלת - לא זוכה לכל בדיקה או התייחסות. על-כן, פעולה של אי-קבלת תביעת חוב איננה כרוכה בעבודה רבה, קשה או מסובכת, המצריכה מאמץ מיוחד מצד הנאמן. כל שעל הנאמן לעשות הוא לבחון את התאריך על גבי הוכחת החוב.

כאשר מוגשת תביעת חוב בזמן או כשהיא מתקבלת על-אף הגשתה באיחור בשל טעם מיוחד שהראה הנושה, על הנאמן לבדוק אותה לגופו של עניין, והוא ממלא תפקיד שיפוטי בבדיקה זו. הנאמן משקיע עבודה וזמן בבדיקת תביעות החוב שהתקבלו. הבדיקה מצריכה לעיתים היזקקות למסמכים ועדויות ושאלות משפטיות לא פשוטות.

לאור זאת, באם יש לפסוק לנאמן שכר בגין דחיית הוכחות חוב, הרי היא רק עבור העבודה שהשקיע בבדיקת הוכחת החוב, בין אם הבדיקה הסתיימה באישור הוכחת החוב ובין אם הסתיימה בדחייתה.

יש למצוא דרך נאותה לתגמל את הנאמנים על העבודה שהם משקיעים בטיפולם בתביעות חוב, אך זאת, מבלי ליצור מצבים של ניגוד אינטרסים או "מתיחת" התקנות מעבר לסביר ולדרוש לצורך השגת מטרות אלה.

11. רשימת התביעות - תקנה 92 לתקנות
תקנה 92 לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה-1985 קובעת כדלקמן:

"92. רשימת התביעות
משנתמנה נאמן יעביר לו הכונס הרשמי את כל תביעות החוב שהגיעו לידו בצירוף רשימה שלהן."

משניתן צו לכינוס נכסיו של החייב, קרי: החייב מצוי בעיצומם של הליכי פשיטת רגל, לא יוכל כל נושה - בהעדר הוראה אחרת בפקודת פשיטת רגל, לפתוח בתובענה או בהליך משפטי אחר, אלא ברשות בית-המשפט ובתנאיו.

על הנושים לפתוח, תחת זאת, הליכי תביעת חוב, אשר ירוכזו בידי הכונס הרשמי ויועברו לידיו של הנאמן {או מפרק}, וזה יחליט האם לאשרן או לדחותן.

אם כך מצינו, כי חובות בני תביעה בפשיטת רגל יש להביא לבירור בפני נאמן וככלל, אין לבררן במסגרתם של הליכים משפטיים רגילים בבית-המשפט {ראה גם רע"א 7945/99 עורך-דין שילר - הנאמן על נכסי הפש"ר נ' לוין ואח', פ"ד נד(2), 524 (14.03.00); בש"א (יר') 3193/06 ששון סלים נ' ששון יוסף ואח', תק-מח 2006(4), 11996 (25.12.06)}.












12. מתן החלטה בתביעת החוב - תקנה 93 לתקנות
12.1 המועד להכרעה בתביעת החוב - תוך 90 ימים
תקנה 93 לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה-1985 קובעת כדלקמן:

"93. מתן החלטה
(א) הנאמן יבדוק כל תביעת חוב ועל מה היא מסתמכת ויחליט אם לאשרה כולה או חלקה, לדחותה או לדרוש ראיות נוספות לה; תוך תשעים ימים מיום שהתביעה הגיעה לידיו חייב הנאמן להמציא לנושה החלטתו המנומקת.
(ב) הכונס הרשמי רשאי להאריך את המועד האמור בתקנת-משנה (א).
(ג) הגבלת הזמן האמורה בתקנת-משנה (א) אינה חלה על הכונס הרשמי בשמשו כנאמן."

ככלל, ועל-אף שלעיתים קיימים קשיים רבים, מן הראוי שתביעת החוב תוכרע במועד הקבוע בתקנה 93 לתקנות פשיטת הרגל או שתיעשה פניה לכונס הרשמי או לבית-המשפט להאריך המועד.

לצערינו, מרבית בעלי התפקידים אינם עושים זאת ומעכבים החלטתם תקופה ארוכה מעבר לתקופה הקבועה בתקנה 93 לתקנות פשיטת הרגל.

לאור התנהלות פסולה זו של בעלי התפקיד, לא אחת מועלית הטענה מפי נושה כי יש בשיהוי במתן ההחלטה על-ידי בעל התפקיד בתביעת החוב כדי לקבל באופן אוטומטי את תביעת החוב שהגיש הנושה.

ואולם, בתי-המשפט קבעו כי אין בשיהוי במתן החלטה בתביעת החוב כדי לקבל באופן אוטומטי את תביעת החוב שכן משמעות הדבר פגיעה בכלל הנושים.

כך למשל ב- פש"ר (ב"ש) 9317/06 {ציפורה יחיאלי נ' אריה את עופר בניה והשקעות (97) בע"מ (בהסדר נושים), תק-מח 2007(1), 6283 (28.01.07)} הועלתה הטענה - שנדחתה - כי החלטת הנאמן בטלה משניתנה כ- 24 חודש לאחר הגשתה.

כך גם ב- פש"ר (ת"א-יפו) 1690/03 {בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' עורך-דין אברהם קורן ואח', תק-מח 2008(1), 12101 (25.02.08)} הועלתה הטענה כי יש לקבל את תביעת החוב, ולמצער אין זה בסמכותו עוד של בעל התפקיד להכריע בתביעת החוב.

בית-המשפט, בדחותו הטענה, קבע כי אין בחריגה במועד ההכרעה בתביעת החוב על-מנת לשלול את הסמכות לעשות כן לאחר מכן או כדי להצדיק קבלה אוטומטית שלה.

בנקודה זו חשוב לציין כי ניתן לסווג את החייבים לשניים: האחד, החייב "הרגוע". השני, החייב "הלחוץ".

החייב "הרגוע" הינו חייב שאינו מעוניין לקדם את ענייניו בהליך פשיטת רגל ולמעשה מגלה אדישות להליך עצמו. כך למשל, חייב זה אינו מעוניין לקדם את ההכרעה בתביעות החוב שהוגשו כנגדו.

מבחינתו של החייב "הרגוע" יכול בעל התפקיד להימנע מהכרעת בתביעות החוב או ליתן הכרעה לאחר שעבר המועד הקבוע בתקנה 93 לתקנות פשיטת הרגל.

ב- פש"ר 2521-06-10 {עיריית קרית ביאליק נ' ביגלאייזן ואח', פורסם בתקדין (11.12.12)} קבע בית-המשפט כי החייב אינו משתף פעולה כלל בהליך ולצד העובדה שהחייב מפר את חובות צו הכינוס ממועד הינתנו ואינו מודיע לנושים על מתן צו הכינוס, אינו משלם תשלומים חודשיים, ואינו מגיש דו"חות, אף נמנע החייב מלהציג הסתייגויותיו לגבי תביעות החוב שהוגשו כנגדו במועד וחרף פניית הנאמן.

עוד נקבע כי החייב אף לא נקט בהליך הראוי על-מנת להעמיד במבחן את הכרעות הנאמן בתביעות החוב.

לעומת זאת, החייב "הלחוץ" הינו חייב המעוניין לקדם את ענייניו בהליך פשיטת הרגל ויעשה הכל כדי לקדם את ענייניו בהליך לרבות הכרעה בתביעות החוב.

במידה וחייב זה יראה כי בעל התפקיד אינו עושה מלאכתו כפי שהוגדרה לו על-ידי המחוקק {כגון: הכרעה בתביעת החוב בתוך 90 ימים כקבוע בתקנה 93 לתקנות פשיטת הרגל} יפעל למול בית-המשפט על-מנת שהאחרון יורה לבעל התפקיד לעשות מלאכתו נאמנה.

במידה ובעל התפקיד אינו מכריע בתביעות החוב בתוך המועד הקבוע בתקנה 93 לתקנות פשיטת הרגל ובמידה והחייב מעוניין לקדם את ענייניו לוטה הצעה לנוסח בקשה שעל החייב להגיש לבית-המשפט של פשיטת רגל.
בבית-המשפט המחוזי פש"ר ____
ב ____

המבקש: ____ ת.ז. ____
(החייב)
על-ידי ב"כ עוה"ד ____
מרח' ____
טל: ____, פקס: ____

נגד

המשיבים: 1. ____, עו"ד - מנהל מיוחד
מרח' ____
טל: ____, פקס: _____

2. כונס הנכסים הרשמי - מחוז ____
מרח' _____

בקשה מטעם החייב להורות למנהל המיוחד ליתן הכרעה בתביעות החוב

בית-המשפט הנכבד מתבקש להורות למנהל המיוחד ליתן הכרעה בתביעות החוב בתיק דנן וכל זאת כאמור להלן.


ואלה נימוקי הבקשה:
1. תקנה 93(א) לתקנות פשיטת הרגל קובעת מפורשות כי על הנאמן {ובמקרה דנן המנהל המיוחד} להכריע בתביעות החוב בתוך 90 ימים.
2. מבקשתו מס' ____ של המנהל המיוחד {שהוגשה ביום ____} עולה כי בתיק דנן הוגשו ____ תביעות חוב. מצ"ב אסמכתא שצורפה לבקשה והמסומנת בספרה "1".
3. ביום ____ ניתן צו כינוס כנגד החייב.
4. ביום ____ פנה הח"מ למנהל המיוחד בדרישה להמציא למשרדו פירוט של תביעות החוב שהוגשו בתיק ומועד הגשתן וכן את החלטותיו בתביעות חוב אלה. הפניה מצ"ב ומסומנת בספרה "2".
5. בהעדר כל התייחסות מצד המנהל המיוחד, שלח הח"מ ביום ____ מכתב תזכורת. מכתב התזכורת מצ"ב ומסומן בספרה "3". מכתב זה אף הוא לא נענה.
6. החייב יטען כי המנהל המיוחד, לא פעל ו/או לא פועל במאומה לריכוז חובות החייב או בירורם ואף לא הגיש כל דו"ח שהוא המתאר אילו פעולות אם בכלל ביצע מיום מינויו {למעט בתביעת רשויות המס} וחרף העובדה כי עברו למעלה מ- 35 חודשים מיום מתן צו הכינוס.
7. לפיכך, מתבקש בית-המשפט הנכבד להורות כאמור ברישא הבקשה.
8. למען הזהירות, מצורף תצהיר תומך מטעם החייב.
9. מן הדין ומן הצדק להיעתר לבקשה זו.

__________________
____ - משרד עורכי-דין
____, עו"ד
ב"כ החייב
12.2 על החלטתו של בעל התפקיד להיות מנומקת ומפורטת
חובת ההנמקה החלה על בעל תפקיד {נאמן, מפרק, מנהל מיוחד} המכריע בתביעת חוב, אינה דרישה טכנית גרידא, אלא דרישה מהותית ועקרונית הנובעת ממעמדו המיוחד של בעל התפקיד, וממהות החלטתו, שהינה מעצם טבעה בגדר החלטה שיפוטית הקובעת תשתית עובדתית {בש"א 23935/06, פש"ר 1700/05 דיפלומט מפיצים (1968) בע"מ נ' רו"ח גבי טרבלסי ועו"ד שלמה נס בתפקידם כנאמנים של חברת קלאבמרקט רשתות שיווק בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (07.02.07)}.

על החלטת בעל התפקיד בתביעת החוב להיות מפורטת דיה, במידה וההחלטה מבוססת על הכרעה בין גרסאות עובדתיות שונות ועל תחשיבים. על בעל התפקיד לפרט ולנמק את קביעותיו ותחשיביו {ראה גם רע"א 5388/97 יוסי ינוב נ' דן אחיעזר, פ"ד נב(1), 199 (08.02.98); פש"ר 171/06 טשרניחובסקי ואח' נ' ניו-מד ישראל בע"מ, תק-מח 2008(1), 9960 (30.04.08); המ' (חיפה) 33749/96 בנק המזרחי המאוחד נ' שלמה ארגוב, תק-מח 99(1), 2548 (11.02.99); בש"א (נצ') 1363/09 א' ג'ברין בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי, פורסם בנבו (15.12.09)}.

כך למשל, בפרשת רושרוש {בש"א (נצ') 103-08 רושרוש מ.פ. בניין ופיתוח בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי, פורסם באתר האינטרנט נבו (10.06.10)} קבע בית-המשפט כי החלטותיו של הנאמן באותו מקרה היו תמציתיות ביותר ולא כללו למשל פירוט אודות אופן קביעת הנתונים שבבסיס החישוב {למשל מספר ימי החופש המגיעים לכל עובד, מספר ימי הבראה וכדומה}.

אין זה ראוי שבשלב ההכרעה בתביעת החוב יימנע בעל התפקיד מלפרט ולנמק את מסקנותיו, וכי יעשה זאת במסגרת תגובתו לערעור על החלטתו. העדר הנמקה פוגע ביכולתו של הנושה להבין את ההחלטה ובאפשרות עריכת ביקורת עליה מצד בית-משפט שלערעור.

אם-כן, על בעל התפקיד לנמק את ההחלטה "בזמן אמת", בעת ההכרעה בתביעה, על-מנת שהנושה ילמד את נימוקי בעל התפקיד, יכלכל את צעדיו מראש, וישקול אם מוצדק להגיש ערעור לבית-המשפט, אם לאו.

ושוב נדגיש כי תפקיד בעל התפקיד הוא תפקיד שיפוטי ועליו לדון בהוכחת חוב כדרך שבית-המשפט היה דן בתביעה.

חובת ההנמקה, כמה וכמה מטרות לה: אפשרות פיקוח על פסק-הדין על-ידי ערכאת הערעור; חשיפת פסק-הדין לעיני הציבור אך יש גם נימוק נוסף, הרואה את ההנמקה כחלק אינטגרלי מיצירתו ומגיבושו של פסק-הדין {רע"פ 1516/90 יקב הגליל בע"מ נ' מדינת שיראל, תק-על 90(2), 1061 (29.05.90)}.

להנמקת ההחלטה יתרונות:

ראשית, הנמקת ההחלטה מלמדת על הרצינות שבה ניגש בעל התפקיד למלאכת בדיקת הוכחות החוב שהוגשו לו על-ידי הנושים.

שנית, עצם הנמקת ההחלטה תסייע לבעל התפקיד במניעת טעויות {ראה למשל ע"א 388/81 תימורים - מושב שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ נ' משתלות וייצמן סול כהנא בע"מ ואח', פ"ד לו(4), 253 (11.10.82); ה"מ (חי') 29887/97 עטיה עמאשי ואח' נ' שלמה ארגוב, עורך-דין, המנהל המיוחד, תק-מח 2001(2), 8196 (25.05.01)}.

שלישית, תביעת החוב עוסקת, מעצם הגדרתה, בקניינו הנטען של הנושה. זכות הקניין הינה זכות יסוד {סעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו}. על שום כך, החלטתו של בעל התפקיד לגוף תביעת החוב, ובמיוחד כאשר הוא מחליט לדחותה או לדחותה בחלקה, יש בה, ללא ספק, משום פגיעה בזכותו הקניינית הנטענת של הנושה. בנסיבות אלה, זכאי הנושה לדעת בפרוטרוט את הנימוקים שהביאו את בעל התפקיד למסקנה הפוגעת בזכותו.

רביעית, ההנמקה תסייע לבית-המשפט, הדן בערעור על ההחלטה, לבחון את נימוקיו של בעל התפקיד ולעמוד על השיקולים שהביאוהו למסקנה שאליה הגיע. אם תינתן החלטה ללא נימוקים, או עם הנמקה חסרה, כיצד ידע הנושה מה היו השיקולים שהביאו את בעל התפקיד לתוצאה שאליה הגיע? וכיצד יוכל הנושה לשקול ולהחליט אם יש מקום לערער על החלטת בעל התפקיד אם לאו? {ראה למשל המ' (חי') 33749/96 בנק המזרחי המאוחד נ' שלמה ארגוב, תק-מח 99(1), 2548 (11.02.99)}.

הנמקה ראויה מחוייבת הן כדי ליתן לנושה תחושה כי עניינו נדון בכובד ראש וברצינות, ולא אגב חפזון ושרירות, והן בכדי שלנושה תהא תשתית להבין את ההחלטה ולגבש עמדתו ביחס לסיכוייו בערעור, ככל שיבחר להגישו.

היקפה, מהותה ומידתה של חובת ההנמקה משתנים ממקרה למקרה.

על החלטת בעל התפקיד בתביעת החוב להיות מפורטת דיה, באופן שהנושה יוכל להבינה, ויוכל ללמוד מקריאתה אילו טענות התקבלו ואילו טענות נדחו בידי בעל התפקיד, ומדוע?

כאשר בעל התפקיד לא פירט ולא נימק את עמדתו ביחס לטענות המערער כבר בשלב ההכרעה בתביעת החוב; כאשר בעל התפקיד פגע בזכותו של המערער לשטוח בפני בעל התפקיד את טענותיו - יהיה זה נכון לקבוע כי החלטת בעל התפקיד לוקה בחסר.

זאת ועוד. זכות הטיעון הנה בעלת חשיבות מכרעת כשמדובר בהפעלת סמכות שיפוטית, או מעין שיפוטית, אשר בכוחה לקבוע בדבר האינטרסים והזכויות של הפרט.

כלל יסוד ואבן פינה בכל הליך שיפוטי הוא כי לצדדים תהא הזדמנות ראויה להשמעת דבריהם ולהגשת ראיותיהם לפני הגורם המחליט, בטרם ייתן הכרעה בעניינם.

בדומה, נובעת ממעמדו המעין שיפוטי של בעל תפקיד, בתפקידו כמכריע בתביעות חוב, מחויבותו לשורה של דרישות עקרוניות, ובהן חובת השמיעה. דרישה זו מחייבת את בעל התפקיד ליתן לצדדים הזדמנות הוגנת להציג בפניו את עמדתם וליתן להם את יומם לפניו.

יתרה מכך, שומה על בעל תפקיד, המשמש כזרועו הארוכה של בית-המשפט, לדון בעניין שבפניו ללא משוא פנים, תוך בחינת הגרסאות העובדתיות שהעלו הצדדים בהגינות, בסבירות, על בסיס שיקולים ענייניים, ותוך מתן זכות טיעון מלאה לצדדים, שלאחריה ייתן את הכרעתו המפורטת והמנומקת.
במסגרת הדיון בתביעת החוב, אל לו לבעל התפקיד להרשות כי תכונן בלבם של הצדדים תחושה של "משחק מכור מראש", אלא שעליו לדאוג לכך שתשכון בלבם תחושה של שקילה עניינית והוגנת של טענותיהם.

אומנם, המלאכה אינה קלה, ואולי אף קשה ביותר, אך זוהי מהות המלאכה אשר נובעת מחובותיו של מי שנטל על עצמו תפקיד זה.

העדר הזדמנות נאותה לנושה לטעון טענות בפני בעל התפקיד, כפי שמחייבים כללי הצדק הטבעי, ומקום שהדבר מתבקש מן הדיון בתביעת החוב, עלול לעלות עד כדי פגם בהחלטת בעל התפקיד המצדיק את התערבות בית-המשפט, באופן שההחלטה תוחזר לדיון בפני בעל התפקיד.

בשלב כתיבת הכרעת הדין {הדברים נאמרו ב- ע"פ (חי') 2067/02 {ח'ורי ולטר נ' מדינת ישראל, תק-מח 2002(1), 8190 (14.03.02) ובשים לב כי דברים אלה נכונים, בשינויים המחוייבים גם לענייננו, ובשים לאופי החלטתו של בעל התפקיד, שהיא, מעצם טבעה, החלטה שיפוטית} מהווה חובת ההנמקה כלי המחייב את בית-המשפט לבחון את עצמו, את הראיות שבפניו ואת דרך חשיבתו.

מימוש חובת ההנמקה אומנם מטיל עול על הכותב ואולם יש בצורך שבהתמודדות עם ההנמקה כדי לחייב את בית-המשפט להקפיד עם עצמו בדרך של בחינת הראיות וגיבוש המסקנה המשפטית {ראה גם בש"א (חי') 12979/03 רומן ליאק נ' עמיד מח'ול, עורך-דין - הנאמן ואח', תק-מח 2004(1), 1363 (15.01.04)}.

לא אחת נפסק כי "שופט אינו יוצא ידי חובתו בלי לנמק את החלטותיו" {ראה למשל בג"צ 79/63 טרודלר נ' פקידי הבחירות לועדות החקלאיות, פ"ד יז 2503, 2516 (07.11.63)}.

ואולם ההנמקה הנדרשת יכולה להיות, לפי נסיבות המקרה, קצרה ותמציתית. "אך מובן שמידת ההנמקה הנדרשת נבחנת, מבחינה עניינית, לפי נסיבותיו של כל מקרה" {דברי בית-המשפט ב- ע"א 668/89 פאר נ' חברת בית פרישמן 38 בע"מ, פ"ד מד(4), 693 (08.11.90)}.

ב- פש"ר (ב"ש) 6344/00 {גל אופיר בניה ופיתוח בע"מ (בפירוק) נ' עמי בן יעקוב, עורך-דין ואח', תק-מח 2002(1), 66478 (29.01.02)} ציין המפרק כי לתביעת החוב לא צורפו אסמכתאות.

בנסיבות אלה קבע בית-המשפט כי אין המערערת יכולה לדרוש מהמפרק פירוט בגין פרטים שאינם מצויים בפניו ואותם היה עליה לצרף עם הגשת תביעת החוב.

13. ביטול תביעה או הפחתה - תקנה 95 לתקנות
תקנה 95 לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה-1985 קובעת כדקלמן:

"95. ביטול תביעה או הפחתתה
(א) מצא הנאמן שתביעת חוב אושרה שלא כיאות, רשאי בית-המשפט, לפי בקשת הנאמן ואחרי הודעה לנושה התובע, לבטל את התביעה או להפחית את סכומה.
(ב) נמנע הנאמן מלהגיש לבית-המשפט בקשה כאמור, רשאי החייב, או כל נושה, או הכונס הרשמי, לבקש מבית-המשפט לבטל תביעה שאושרה שלא כיאות או להפחית את סכומה."

13.1 הפחתה
ב- בש"א (ת"א-יפו) 10579/06 {גולדשטיין טל ואח' נ' המוסד לביטוח לאומי ואח', תק-מח 2006(4), 12171 (30.11.06)} קבע בית-המשפט:

"בעניין זה סבורה אני כי הצמדות לדווקנות פרוצידוראלית עלולה להוביל לתוצאה בלתי-רצויה, בה מקבלים העובדים תשלום אשר אינם זכאים לו במסגרת הגימלה המשולמת לעובדים בפירוק. כך, קבלת הבקשה בכל הקשור לרכיב זה, תוביל לחיוב המל"ל לשלם תשלום בניגוד להוראות הדין. אשר-על-כן, ובהתאם לסמכותי לפי תקנה 95 לתקנות פשיטת הרגל, אני מחליטה על הפחתת תביעת החוב שאושרה לעובדים, כדי הסכום שאושר על-ידי כונסת הנכסים בכל הנוגע לדמי הכלכלה."

13.2 ביטול
תקנה 95 לתקנות פשיטת הרגל מאפשרת לבית-המשפט סמכות לתקן ולבצע שינויים בתביעת חוב ש"אושרה שלא כדין". אין ספק, כי נוסח זה כולל בחובו את הפירוש כי ניתן לתקן את ההחלטה אף אם אושרה התביעה בשל טעות משפטית שנפלה אצל בעל התפקיד {פש"ר (תל-אביב-יפו) 2423-07 מאיר בנימין נ' עו"ד שרונה שטיינברג, נאמנה ואח', תק-מח 2011(3), 9190 (15.08.01)}.

תקנה 95 לתקנות פשיטת רגל מאפשרת במפורש לנאמן עצמו לבקש מבית-המשפט תיקון מסוג זה, אם היה סבור שתביעת החוב אושרה עקב שגיאה.

יוצא, כי כך או אחרת, אין הדין מחייב את בית-המשפט להחיל מעין "השתק משפטי" ולהשלים עם הכרעה בתביעת חוב הנגועה בטעות משפטית.

שומה על בית-המשפט, בעת שהוא דן בבקשה לפי תקנה 95 לתקנות פשיטת הרגל, המעוררת סוגיה הכרוכה ב"ערעור" או בהרהור אחר פסק-דין חלוט של בית-משפט, להפעיל את סמכותו בזהירות רבה, בשיקול-דעת ובשום שכל.

יש לזכור כי לשון תקנה 95 לתקנות פשיטת הרגל אינה מחייבת לקבל בקשה כאמור גם אם שוכנע בית-המשפט שפסק-הדין נשוא הוכחת החוב שגוי.

בית-המשפט "רשאי" לעשות כן והוא לא ימהר לעשות שימוש בסמכותו זו אלא לאחר שישתכנע כי ביטול אישורה של תביעת החוב, בשל הטעות שבאישורו, לא יביא לתיקון עוול אחד בגרימתו של עוול אחר.

בבואו להחליט בבקשה מן הסוג הנדון, שומה על בית-המשפט לשקול גם שיקולי מדיניות בדבר סופיות ההליכים ותוצאתם של מעשי בית-דין וגם שיקולי צדק לא ייפקד מקומם.

תקנה 95 לתקנות פשיטת הרגל עוסקת בסיטואציה בה מתבקש בית-המשפט להורות על ביטול תביעת חוב שאושרה על-ידי הנאמן, או על הפחתתה.

תקנה 95(א) לתקנות פשיטת הרגל אינה מאזכרת אומנם, כי בית-המשפט רשאי ל"אשר את התביעה", ומאוזכרות אך האפשרויות של ביטול התביעה או הפחתתה.

יחד-עם-זאת, יש מקום לראות גם באישור התביעה כמצוי במסגרת סמכותו המיוחדת של בית-המשפט בהליך פשיטת רגל.

סעיף 150 לפקודת פשיטת הרגל מונה את האפשרות של אישור החלטת הנאמן. לאור זאת נראה כי יהיה זה נכון לפרש את סמכותו של בית-המשפט במסגרת הליך לפי תקנה 95 לתקנות פשיטת הרגל באופן דומה לסמכות בית-המשפט בהליך לפי סעיף 150 לפקודת פשיטת הרגל {על פרשנותה של תקנה 95 לתקנות פשיטת הרגל לאור הוראת סעיף 150 לפקודת פשיטת הרגל ראה ע"א 173/84 יהושע בן-ציון נ' אוריאל גורני, עורך-דין ואח', פ"ד לט(3), 757 (13.10.85)}.

ב- המ' (חי') 31530/96 {כונס הנכסים הרשמי נ' המועצה לייצור, תק-מח 97(4), 113 (04.12.97)} קבע בית-המשפט כי במקרה דנן יוצא איפוא שבקשה זו, אם תתקבל לגופה, לכל היותר תועיל לאינטרס של החייב, המבקש כיום, במקביל, הפטר מחובותיו תוך שהוא מדגיש כי לא לשם הגנה על אינטרס כזה נועד המסלול של תקנה 95 לתקנות פשיטת הרגל כאשר לחייב כבר היה בעבר יומו בבית-המשפט.

עוד נקבע כי לכאורה, על-פי החומר שעמד בפני בית-המשפט, החלטתה של כב' השופטת גבע היתה שגויה {יוער כי החלטה זו עמדה בבסיס תביעת החוב}. לדברי בית-המשפט מקום שעולה מן השטר המונח לפני בית-המשפט כי השטר נעשה בידי חברה והבקשה לביצוע שטר הוגשה כנגד בעל מניות או מנהל בה, הרי שעל בית-המשפט לעורר מיוזמתו את השאלה אם ההליך, כפי שהוגש, תקין אם לאו. הדעת נותנת משהגיש החייב התנגדות לביצוע שטר, כאשר השטר נעשה בידי החברה ולא בידיו באופן אישי, צריכה היתה ההתנגדות להתקבל ולא להידחות כפי שקרה במקרה זה.

כעולה מהחלטתה של כב' השופטת גבע, דחיית ההתנגדות לא התייחסה כלל לשאלת זהותו של החייב על-פי השטר אלא נגעה לחוסר הפירוט הנדרש מן הבקשה ונראה שהחייב גם לא השמיע טענה בעניין זה בהתנגדותו, שכן, כאמור, כתבה כב' השופטת גבע בהחלטתה כי "לא מצאתי בתצהיר אף לא לכאורה טענת הגנה כלשהי".

נראה כי במצב דברים רגיל, רשאי בית-המשפט לחקור בנכונותו של חוב לפי פסק-דין כאשר עולה לכאורה כי נעשה "עיוות דין" בפסק-הדין.

הנה-כי-כן, ממכלול הנסיבות עולה בבירור, כפי שמצא גם כונס הרשמי בעקבות הבירורים שערך, כי אישור תביעת החוב של המשיבה נעשה "שלא כיאות".

עתה, משקבע בית-המשפט כי אישור תביעת החוב, שהתבססה על שטרי חוב שנעשו על-ידי חברה בשליטתו של החייב אך לא בידי החייב עצמו, היה אכן שגוי ונעשה "שלא כיאות", נשאלת השאלה האם יש בעובדה זו, כשלעצמה, כדי להביא את בית-המשפט לביטול אישורה של תביעת החוב?

בית-המשפט השיב לשאלה זו בשלילה וזאת מן הנימוקים הבאים:

ראשית, החייב עצמו לא ערער על החלטתה של כב' השופטת גבע והשלים עמה.

שנית, החייב עצמו ציין את המשיבה ברשימת הנושים שצורפה לבקשתו להכריזו פושט רגל כנושה בגין חוב שנוצר בשנת 1989. בעמודה המתייחסת לשאלה "ממה נובע החוב" כתב החייב 'ערבות לחברה עבור תעודות משלוח לה ערבו גם הערבים הנ"ל' {הכוונה לערבים אחרים ששמותיהם פורטו בטופס "רשימה ג': נושים רגילים"}.

יש לזכור כי השטרות ניתנו למשיבה במסגרת עסקיו של החייב, עסקים שאותם ניהל באמצעות החברה שבשליטתו. נראה כי ניתן להסיק מהתנהגותו של החייב כי החייב ראה בחובותיה של החברה חובות אישיים שלו וכלכל את צעדיו בהתאם.

המסקנה מן האמור היא כי החייב עצמו ראה בחוב בגין שטרי החוב הנדונים, חוב אישי שלו הנובע מערבותו האישית לחובות החברה.

שלישית, המשיבה רשאית היתה להסתמך על החלטתה של כב' השופטת גבע ולכלכל את צעדיה בהתאם. כמו למשל, להימנע מהגשת תביעה כנגד החברה.

בנסיבות המקרה דנן נראה לכאורה כי המשיבה שינתה את מצבה לרעה עקב ההחלטה הנ"ל כשראתה את החייב כבעל חובה בגין השטרות האמורים ולא יהא זה נכון להחזיר את הגלגל לאחור, היום, כשתקופת ההתיישנות כבר חלפה.

רביעית, נראה כי התוצאה שתצמח מביטול אישורה של תביעת החוב, כמבוקש על-ידי הכונס הרשמי, לא תהיה צודקת. זאת, באשר למרות כוונתו הטובה והמבורכת של הכונס הרשמי לשמור על האינטרס של כלל הנושים, תהיה התוצאה זיכויו של החייב בסכום כסף נכבד שהוא עצמו השלים עם חובתו לשלמו למשיבה בגין עסקיו עמה.

והנה, עתה יזכה החייב בסכום האמור אך בשל מניעיו הטובים וביקורתו הברוכה של הכונס הרשמי.

בית-המשפט הגיעו למסקנה כי אכן, תביעת החוב של המשיבה אושרה "שלא כיאות". ברם, עובדה זו כשלעצמה אינה מספקת כדי שבית-המשפט יחליט לבטלה כלומר, לא יהיה זה צודק להורות על ביטול תביעת החוב כמבוקש.

ב- פש"ר (ירושלים) 134-98 {נאוה שגב ואח' נ' שמעון אורי ואח', תק-מח 2012(2), 18991 (10.06.12)} קבע בית-המשפט כי אכן הנאמן הראשון שגה באופן חמור כאשר אישר לבנק דיסקונט את הריבית ההסכמית.

עוד נקבע כי מאחר וההליך טרם הסתיים, אכן ראוי והוגן יהיה לאפשר לנאמן הנוכחי לבצע בדיקה מחודשת של החוב ולהגיש קביעת חוב.





13.3 פניית הנאמן, החייב, הנושה או הכונס הרשמי לבית-המשפט - תקנה 95(ב) לתקנות
תקנה 95(ב) לתקנות פשיטת הרגל נגזרת בבירור מסעיף 150 לפקודת פשיטת הרגל.

מכאן, שהחלטת בית-משפט המאשרת החלטת נאמן אשר ניתנה במסגרת הליך לפי תקנה 95(ב) לתקנות פשיטת הרגל כלולה במסגרת סמכויותיו המיוחדות של בית-משפט של פשיטת רגל.

זאת ועוד. ההקבלה לעניין ערעור בין התוצאות השונות של הליך לפי תקנה 95(א) לתקנות פשיטת הרגל לבין הליך לפי תקנה 95(ב) לתקנות פשיטת הרגל, היא מתבקשת. ובמה דברים אמורים.

אין זה סביר לומר, כי מקום שבית-המשפט מאשר את החלטת הנאמן במסגרת הליך לפי תקנה 95(ב) לתקנות פשיטת הרגל תיחשב החלטתו כ"צו בפשיטת רגל" ותהיה נתונה לערעור בזכות, בעוד אותה החלטה אשר תינתן במסגרת הליך לפי תקנה 95(א) לתקנות פשיטת הרגל לא תיחשב כצו שכזה.

לו היינו מאמצים פרשנות זו התוצאה היתה, כי היינו יוצרים דין ערעור שונה להחלטה אשר באופן מהותי היא זהה, אך משום שהאחת התקבלה במסגרת הליך לפי תקנה 95(א) לתקנות פשיטת הרגל ואילו האחרת התקבלה במסגרת הליך לפי תקנה 95(ב) לתקנות פשיטת הרגל {בש"א 292/98 עיסא ג'רייס נ' המועצה לשיווק וייצור ירקות, פ"ד נג(2), 29 (29.03.99)}.


14. ערעור נושה - תקנה 96 לתקנות
תקנה 96 לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה-1985 קובעת כדלקמן:

"96. ערעור נושה
(א) נושה רשאי לערער לבית-המשפט על החלטת הנאמן בעניין תביעת החוב שהגיש; הערעור יוגש תוך ארבעים וחמישה ימים מהמצאת ההחלטה לנושה.
(ב) תוך חמישה-עשר ימים מיום שהומצא לו עותק מכתב הערעור יגיש הנאמן לבית-המשפט את תביעת החוב ואת נימוקי החלטתו.
(ג) בית-המשפט רשאי לדחות את הערעור או לשנות את החלטת הנאמן או ליתן החלטה אחרת במקומה.
(ד) בתום הדיון בערעור יחזיר בית-המשפט את תביעת החוב לנאמן, זולת אם החליט לדחותה לחלוטין."

תקנה 96(א) לתקנות פשיטת הרגל קובעת כי נושה רשאי לערער לבית-המשפט על החלטת הנאמן בעניין תביעת החוב שהגיש. הערעור יוגש תוך ארבעים וחמישה ימים מיום שהומצאה לנושה החלטת הנאמן {בש"א (חי') 13799/05 יונאי ובניו בע"מ (בפירוק) נ' ישראל פרידמן ואח', תק-מח 2005(4), 10239 (28.12.05); רע"א 4115/06 אלעזר פרברי נ' אהרון יריב, בפש''ר ואח', תק-על 2006(3), 1719 (16.07.06)}.

נדגיש כי המועד להגשת ערעור על החלטת הנאמן בבקשה להארכת מועד הוא חמישה-עשר ימים, בעוד שהמועד להגשת ערעור על החלטה המכריעה בתביעת החוב לגופה הוא ארבעים וחמישה ימים כאמור לעיל {ע"א 7829/04 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' פאן אל-א סחר בינלאומי פ.א. בע"מ (בפירוק), תק-על 2008(3), 488 (13.07.08)}.

קביעת מועדים ומסגרות זמנים במסגרת החוק והתקנות, באה כדי להבטיח את המסגרת הדיונית של כל הליך משפטי.

דברים אלו מקבלים משנה-תוקף בהליכי פשיטת רגל כאשר קיימת חשיבות לסופיות תמונת החוב אשר תאפשר לחייב ולנושים לכלכל את ענייניהם בהתאם {פש"ר (ב"ש) 6338/05 תנופה לצמיחה עמותה ואח' נ' כונס הנכסים הרשמי - הדרום ואח', תק-מח 2005(4), 9480 (03.11.05)}.

כלומר, הרציונאל העומד מאחורי קביעת מועדי הערעור הוא עקרון סופיותם וקידומם היעיל של הליכי פשיטת הרגל. זאת, כמו גם זכותם המהותית של החייב ושאר הנושים לדעת באורח סופי, לאחר זמן מוגדר, את מצבת החובות, וזכותם של הנושים שלא יצטרפו לפתע נושים חדשים, אשר ידללו את חלקם במסת נכסי החייב {בש"א (ת"א-יפו) 24489/04 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' עורך-דין יניב אינסל - נאמן לנכסי החייב פייראיזן צבי ואח', תק-מח 2005(2), 9005 (28.04.05)}.

בניגוד לפרק הזמן העומד לרשות הנאמן בבודקו תביעת חוב, אשר ניתן להארכה על-ידי הכונס הרשמי וכן פרק הזמן הניתן לנושה להגשת תביעת חוב לפי סעיף 71(ב) לפקודת פשיטת הרגל, הניתן להארכה מטעמים מיוחדים, הרי שתקנה 96 לתקנות פשיטת הרגל, הדנה בפרק הזמן הסטטוטורי העומד לרשות הנושה לערער על החלטת הנאמן איננה כוללת כל אופציה להארכה.

על-כן עולה השאלה, מהי משמעותה של שתיקת המחוקק בנקודה זו, אף כי ידע היטב לומר דברו מפורשות כאשר עסק בהארכות מועד אחרות בתחום דיני הוכחות החוב. דומה, כי את השתיקה יש לפרש כהעדר הסדר מיוחד לערעור על החלטת נאמן או מפרק בתביעת חוב.

על-כן אנו סבורים, כי חל הדין הרגיל, כפי שחל על ערעור רגיל על פסק-דין של ערכאה שיפוטית. דין זה מצאנו בתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 לפיה "מועד או זמן שקבע בית-המשפט או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול-דעתו, ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו".

אין מחלוקת כי הנאמן בהליך פשיטת הרגל, על-אף שהוא ממלא תפקיד מעין-שיפוטי בדונו בהוכחות חוב, איננו מהווה "בית-משפט" לפי הגדרתו בחוק בתי-המשפט ועל-כן הנאמן לא זכאי, וקל וחומר שלא לפי שיקול-דעתו המוחלט, להאריך מועדים אשר נקבעו בחיקוק.

המסקנה מן האמור היא כי, לנאמן אין כל סמכות להאריך את המועד לערער על החלטתו בתביעת החוב, זאת בכובעו כבעל תפקיד הדן בתביעות אלו.

כמו-כן נשאלת השאלה, האם הנאמן יכול ליתן הסכמתו להארכת מועד בכובעו כמשיב בערעור המוגש על החלטתו לבית-המשפט של פשיטת הרגל?

נקודת המוצא במשפט האזרחי היא, כי הסכמה בין הצדדים עשויה להתגבר, בדרך-כלל על מרבית המגבלות הפרוצידורליות. כך, גם לגבי הסכמה במשתמע.
מן המפורסמות הוא, למשל, כי אם צד אשר אינו טוען טענת התיישנות העומדת לרשותו, רשאי הצד שכנגד להעלות את תביעתו על-אף שהתיישנה. אם כך הוא הדבר לגבי התיישנות, הרי לגבי מועדים אחרים בסדר דין אזרחי מכוח קל וחומר.

אלא מאי? מפרק חברה או נאמן בהליך פשיטת רגל אינם "צד רגיל" להליך אזרחי. עסקינן בבעלי תפקיד, אשר אינם פועלים ברכושם ומתדיינים בעילות תביעה שלהם, אלא משמשים כנאמנים על נכסים וזכויות של צדדים שלישיים, קרי, נושי החברה בפירוק או החייב פושט הרגל, לפי העניין.

אי-לכך, שיקול-הדעת של המפרק, לוותר על זכויות {מהותיות ופרוצידורליות} המוקנות לו בדין, מוגבל ומצומצם יותר משל בעל דין "רגיל" {פש"ר (ת"א-יפו) 1037/98 ממגורות אמיגה בע"מ (בפירוק) נ' רואה-חשבון רון מישאל בתפקידו כמפרק החברה ואח', תק-מח 2002(2), 67431 (27.05.02)}.

אין פירושם של דברים, כאילו חובה על מפרק לדקדק עם הצד שכנגד "על קוצו של יוד", ולנסות למנוע ממנו את יומו בבית-המשפט בשל כל ליקוי פרוצידורלי או איחור פעוט.

התנהגות כאמור לא רק שאינה מחוייבת מן הדין, אלא ספק אם היא עומדת בקנה אחד עם חובת ההגינות המוגברת המוטלת על מפרק כ"ידו הארוכה של בית-המשפט".

אלא, שחובת ההגינות של המפרק או נאמן בהליך פשיטת רגל קיימת לא רק כלפי הצד שכנגד, אלא גם ובעיקר כלפי יתר הנושים, ואף כלפי החברה שתחת פיקוחו, לפי העניין.
כלומר, מעצם היותו של המפרק {או נאמן בהליך פשיטת רגל} זרועו הארוכה של בית-המשפט, האמון לפעול בנכסי הנושים, חלה עליו חובת נאמנות וזהירות מוגברת כלפיהם, אשר הופכת את מעמדו לשונה באופן מהותי ממעמדו של צד "רגיל" להתדיינות אזרחית.

חובה זו עשויה להתקפח, אם יסכים המפרק להארכת מועד בלתי-סבירה, העשויה לפגוע בחברה בפירוק או באי-מי מנושיה או משתתפיה {פש"ר 916/89, בש"א 6395/00 עורך-דין אזולאי נ' שחמורוב, תק-מח 2001(1), 38986 (28.03.01)}.

כפי שעולה מתקנה 96(ב) לתקנות פשיטת הרגל על הנאמן להגיש תגובתו לערעור שהוגש בתוך חמישה-עשר ימים מיום שהומצא לו עותק מכתב הערעור. על הנאמן לצרף לתגובתו את תביעת החוב ואת נימוקי החלטתו.

תקנה 96(ג) לתקנות פשיטת הרגל קובעת כי בסמכותו של בית-המשפט של פשיטת הרגל, אליו הוגש הערעור, לדחות את הערעור או לשנות את החלטת הנאמן או ליתן החלטה אחרת במקומה.

בתום הדיון בערעור יחזיר בית-המשפט את תביעת החוב לנאמן, אלא-אם-כן החליט לדחותה לחלוטין {תקנה 96(ד) לתקנות פשיטת הרגל}.

לעיתים מוגש ערעור על החלטת בעל תפקיד בתביעת החוב במסגרתו של סעיף 150 לפקודת פשיטת הרגל. לדעתי, דרך זו שגויה ובאה לעקוף את המנגנון הייחודי שנקבע בתקנה 96 לתקנות פשיטת הרגל לטיפול בהשגות על החלטת בעל התפקיד בתביעת החוב והגם שיש בו עקיפת החובה לשלם אגרה {ראה לעניין זה גם בש"א (ב"ש) 2166/06 לוי שושנה נ' כונס הנכסים הרשמי - הדרום ואח', תק-מח 2007(4), 444 (07.10.07)}.