סוגיות בבית-הדין הרבני
הפרקים שבספר:
מדור ספציפי
1. מבואככלל, הבעל מחוייב במדור לאישה גם אם הוא מקיים קשר עם אישה זרה, וזאת, ללא הגבלת זמן.
מטרת מדור ספיציפי להגן על האישה ממקרים בהם הבעל יבגוד באשתו וידחף אותה לגירושין על-ידי מכירת הדירה באמצעות תביעה לפירוק שיתוף.
הבסיס ההלכתי לדין זה נובע מחיובו הברור של הבעל במזונות אשתו כל עוד לא העלה עילה שיש בה כדי לקבוע מעמדה כמורדת.
2. לא אחת קורה ובעל מתעשת וחוזר לחיקה של אשתו. מדוע שבית-הדין ינעל אפשרות זו גם בפני האישה, ללא הצדקה הלכתית ומוסרית גם יחד?
בתיק מס' 586129-1 (רבני) {פלונית נ' פלוני, תק-רב 2011(2), 40, 47 (2011)} קיבל בית-הדין את דרישת האישה למדור ספציפי. וכדבריו:
"לפנינו תביעת האישה למדור ספציפי. התובעת עתרה לבית-הדין בתביעה זו במסגרת תביעתה לשלום-בית ומזונות מיום 23.08.2009.
התקיימו מספר דיונים בתביעתה לשלום-בית, הצדדים הופנו לייעוץ נישואין ובית-הדין קיבל חוות-דעת לפיה הסיכוי לשלום-בית אמיתי נמוך ביותר.
הצדדים אף נבדקו בבדיקת פוליגרף לאור הסכמתם לאימות גרסתם עקב חשד שהעלה הבעל כלפי האישה, והבעל נמצא דובר שקר.
בתאריך י"ח שבט התשע"א 23.01.2011 הוציא בית-הדין החלטה ובה נאמר, שלאור חוות-הדעת שניתנו בנושא זוגיות הצדדים, לא ניתן לצקת תוכן מעשי לתביעת האישה לשלום-בית.
באשר לתביעת האישה למדור ספציפי, הורה בית-הדין לצדדים וב"כ להגיש סיכומים לעמדתם.
הצדדים וב"כ הגישו את סיכומיהם בצירוף אסמכתאות לעמדתם.
בטרם אתייחס לשאלה ההלכתית העומדת לפתחנו, אקדים תקציר עובדתי הרלוונטי למתן פסק-הדין:
א. הצדדים נישאו זל"ז כדמו"י בשנת 1973 לאחר מספר שנות חברות ולהם שני ילדים בגירים נשואים.
ב. האישה עתרה לבית-הדין לפני כשנתיים ומחצה בתביעות לחייב את הבעל בשלום-בית, מזונות ומדור ספציפי.
ג. האישה עובדת ומשתכרת די סיפוקה, כך שלא נדרש פסק-דין למזונותיה.
ד. הצדדים מתגוררים תחת קורת גג אחת אולם בחדרים נפרדים מזה מספר שנים.
ה. הבעל עתר בבית-המשפט לענייני משפחה בתביעה לפירוק שיתוף בדירה, במיטלטלין ואיזון משאבים.
ו. ההליכים בבית-המשפט בשלבי התקדמות. מונה אקטואר שכבר נתן חוות-דעת אקטוארית. מונה שמאי להעריך את שווי הדירה שגם הוא נתן חוות-דעתו, והצדדים הופנו להליך גישור במסגרת יחידת הסיוע של בית-המשפט שלא צלח.
ז. האישה מאשימה את הבעל שבגד בה בעבר וסלחה לו, לדבריה, גם בתקופה זו מנהל הוא מערכת יחסים זוגית עם אישה אחרת והיא מוכנה לסלוח לו גם עתה.
ח. בדיון שהתקיים בבית-הדין, הבעל הודה שמעד והלך עם נשים אחרות, אך טען שאין לו מערכת יחסים קבועה.
ט. הבעל לא עתר בבית-הדין בתביעת גירושין.
י. הצדדים היו בייעוץ נישואין עוד מספר שנים קודם לתביעת האישה שלא צלח.
יא. כאמור בית-הדין הוציא החלטה לפיה לא ניתן ליישם מעשית את תביעת האישה לשלום-בית לאחר שבחן את הנסיבות העובדתיות ואת הנפשות הפועלות בהן.
יב. ועתה לטיעוני הצדדים וב"כ. תחילה נביא את טיעוני האישה וב"כ המרכזיים:
א. האישה וב"כ טוענים כי לא ניתן לממש את זכות האישה לשלום-בית בגין בגידתו של הבעל ולא מגיע לו פרס על כך שתתקבל דרישתו לפירוק שיתוף בדירה ובכך יקיץ הקץ על זכותה של האישה למדור ספציפי והיא תיוותר ללא קורת גג, לה היא זכאית מכוח היותה נשואה לבעל כדמו"י, ללא נימוק מוצדק.
ב. לא יעלה על הדעת לאחר שהצדדים בגרו, והאישה מילאה חובותיה כרעיה וכאם לילדים המשותפים במשך שנים רבות, שהבעל ישליך את האישה ככלי חפץ ריק ללא קורת גג.
ג. האישה לא הגישה תביעה לפירוק שיתוף בבית-המשפט, והתביעה שם מתנהלת לעתירת הבעל.
ד. האישה לא הסכימה לגירושין בשום שלב וגם בהיות הצדדים אצל המגשרת חזרה ובקשה שלום-בית.
ה. הבעל לא עתר לבית-הדין לחייב את האישה בגט.
ו. טענות הבעל כלפי האישה התגלו שקריות בבדיקת הפוליגרף שנערכה על דעת הצדדים ובהתאם להחלטת בית-הדין.
ז. חוות-הדעת שניתנו על-ידי יועצי הנישואין אינן מכירות בשלום-בית בשל חוסר שיתוף הפעולה של הבעל עם היועצים וזאת עקב הזנחתו את האישה לטובת נשים אחרות. מצרפת מספר פסקי-דין של בית-הדין הרבני הגדול וכן של בית הרבני נתניה שדנו בנושא זה, לדבריה, המסקנה העולה מהם, שלאישה זכות מדור ספציפי ויש להיעתר לבקשתה ע"כ תקציר טענות האישה וב"כ.
להלן עיקרי תגובת הבעל וב"כ
א. בין הצדדים נוצר משבר לפני כשש שנים, לאחר פטירת אבי הבעל בנסיבות טרגיות. הבעל ציפה לסיוע ותמיכה מצד האישה לעבור את המשבר, האישה לא תמכה בו וכתוצאה מכך העמיק הפער בין הצדדים.
ב. הצדדים הלכו לייעוץ במשותף והיועצת קבעה כי על הצדדים להתגרש.
ג. הצדדים אף פנו במשותף למגשרת לעריכת הסכם גירושין שלא צלח ובעקבותיו הגיש הבעל עתירה לפירוק שיתוף בבית-המשפט.
ד. האישה הודתה בבית-הדין שהכינוי שלה באינטרנט "[...]" דבר המצביע על שגרסתה לוקה בחוסר אימון, ויש בסיס לטענת הבעל שהאישה חפצה במערכת יחסים עם גבר.
ה. בית-הדין החליט כי לא ניתן ליישם מעשית את תביעת האישה לשלום-בית, ובהיעדר שלום-בית אין מקום לקבוע מדור ספציפי.
ו. בית-הדין בהחלטתו הסתמך על שני יועצי נישואין מקצועיים שכתבו חוות-דעת ובה הביעו עמדתם שאין סיכוי לשלום-בית, כך שבהיעדר שלום-בית אין מקום לתביעה למדור.
ז. האישה הגישה את תביעתה לשלום-בית רק לאחר שהבעל תבע פירוק שיתוף בבית-המשפט, דבר המלמד על חוסר תום-לב ושימוש ציני של האישה בבית-הדין על-מנת למנוע פירוק שיתוף בבית-המשפט, למרות הסכמתה להתגרש וידיעתה שאין מנוס מכך, האישה עדיין בשלה מבקשת להשיג הישגים רכושיים.
ח. הפסיקות שציינה האישה וב"כ, אינן דומות וזאת לנוכח העובדה שבית-הדין דחה בנדון זה, את תביעת האישה לשלום-בית.
מציינת לפסק-דין בית-הדין הרבני בנתניה שקבע, משנדחתה תביעת האישה לשלום-בית אין מקום לתת את הסעד הבא בעקבותיו צו למדור ספציפי. וכן פסק-דין של בית-הדין הגדול שקבע, כאשר תביעה לשלום-בית מוגשת לבית-הדין זמן רב לפני שהוגשה התביעה לפירוק שיתוף בבית-המשפט יש לתת צו למדור ספציפי, מה שלדבריה לא קיים במקרה דנן בו האישה עתרה לבית-הדין לאחר שהבעל הגיש את תביעתו לפירוק שיתוף בבית-המשפט.
ע"כ תקציר טיעוני הצדדים וב"כ.
ועתה לפן ההלכתי
לדעתי יש להיעתר לבקשת האישה למדור ספציפי מן הנימוקים כדלהלן:
א. בית-הדין בהחלטתו מיום י"ח שבט התשע"א 23.01.2011 לא דחה את תביעת הגירושין של האישה על הסף. כל אשר נקבע בהחלטה זו שלא ניתן ליישם מעשית את תביעת האישה, וכפי שהסכימו האישה וב"כ (ראה פתיח להחלטה). הפרשנות הברורה היא, שאין טעם לשוב ולהמשיך לשלוח את הצדדים לייעוץ כאשר הבעל זנח את אשת נעוריו, ומרד בה לטובת אישה זרה. אין טעם להמשיך דיוני סרק ללא תועלת מעשית, אולם מכאן ועד לדחייתה של התביעה ולגרום לכך שהבעל יקבל פרס על מעשיו בדמות פירוק שיתוף בדירה ובכך יעזוב את אשת נעוריו לאנחות מבלי לכבד את התחייבותו הבסיסית לאישה למדור, הדרך ארוכה. על מה ולמה ייתן ידו בית-הדין למעול מעל באישה שכל חטאה בכך שהיא מעוניינת בשלום-בית, מעוניינת לסלוח לבעל על הפגיעה בכבודה ומעמדה, למרות התנהגותו הבלתי מוסרית בעליל, אדרבה שיקום הבעל ויוכיח את טיעוניו, הרי ניתנה לו הזדמנות שכזו והוא הפסיד אותה.
ב. בית-הדין בהחלטתו זו, ביסס את עמדתו בכך גם לאחר שעיין היטיב בחוות-הדעת שהיו לנגד עיניו. הבה נתבונן במה שכתבה היועצת ד"ר סוזן זיידל בחוות-דעתה מיום 20.01.2010: "... לא הצלחנו להכניס או לעורר "חיים" בזוגיות שלהם והטיפול נפסק ללא הישגים משמעותיים. בתפקידי כפסיכולוגית ומטפלת זוגית, אינני אומרת לזוגות מה לעשות להתגרש או להישאר ביחד, אעפ"כ, היה ברור בזמן הטיפול ששניהם סבלו מהיעדר אהבה מבן/בת הזוג ולא הייתי אופטימית לגבי המשך הקשר ביניהם". ניסוח זהיר ומתון ובו היא בעצם מביעה את דעתה שאין הישגים משמעותיים, אין לה אופטימיות לגבי המשך הקשר ביניהם. משמעותה של חוות-הדעת, שאין בה קביעת עמדה חד משמעית כפי שאנו רואים לעיתים קרובות בחוות-דעת של יועצי נישואין, יש כאן גישה פרגמטית עמה הלך בית-הדין, לאחר שגם הוא התרשם מכך שהעובדה שהבעל רועה בשדות זרים לא תקל על מלאכת הטיפול במערכת הזוגית של הצדדים וכפי שציינה היועצת בסיום דבריה: "לדעתי הסיכוי לשלום-בית אמיתי נמוך ביותר".
ג. גם מהעיון בחוות-הדעת של יועץ הנישואין ד"ר משה אלמגור שלאחר ניתוח המערכת הזוגית שבין הצדדים כותב הוא לבית-הדין "בשלב זה לא נראה לי שיש אפשרות להגיע לשלום-בית, וכי ההפרדה בין בני הזוג חיונית כדי למנוע החרפתו של הנזק שכבר נגרם להם. בסיכום השיחה עמם הבעתי את דעתי בדבר הצורך להיפרד והדרכים האפשריות לעשות כך, כמו גם את דעתי שטיפול בשלב זה אינו מתאים". ניסוח זהיר ביותר ובו הבעת עמדה ברורה שבשלב זה, טיפול זוגי אינו מתאים. והמלצתו בהתאם למסקנה של היועצת ד"ר סוזן זיידל.
ד. לבית-הדין סבירות גבוהה שהמצב הנוכחי נגרם בעטיו של הבעל שהחליט לעזוב את אשת נעוריו לטובת אישה זרה. לא אחת קורה ובעל מתעשת וחוזר לחיקה של אשתו, ומדוע שבית-הדין ינעל אפשרות זו בפני האישה ללא הצדקה הלכתית ומוסרית גם יחד.
ה. בית-הדין רואה חובה להעמיד את הבעל על חומרת מעשיו שכן מעשיו לא רק שגורמים נזק בהווה לו ולאשתו, אלא גם לילדיו, שכן בוודאי לא היה רוצה לשמש להם כדוגמה אישית. מעשה זה של נטישת אישה לאחר כארבעים שנה והשלכתה ככלי אשר אין בו חפץ, הינו מעשה בלתי אנושי ונוגד מקובלות מוסרית מינימלית. אכן "מים גנובים ימתקו" אך לעומתם יש לזכור את הערך העליון והאושר השמור אך ורק לחיי משפחה ראויים, שהרי על האישה אומר שלמה המלך החכם מכל אדם "הון ועושר בביתו" וראה עוד משלי פרק ז'. בנסיבות הללו שהבעל נחשב כמורד באישה בעתירתו לפירוק השיתוף בדירה בה הם מתגוררים, לא מפסידה האישה זכויותיה הכוללים מדור ספציפי הנגזר ממחוייבות הבעל בתנאי הכתובה למזונותיה.
ו. בית-הדין דוחה את פרשנות הבעל וב"כ להחלטת בית-הדין הנ"ל, שכביכול דחה את תביעת האישה וב"כ לשלום-בית ובכך מבקשים הם להסיק שאין מקום לתביעת האישה למדור ספציפי. כאמור, ניתוח נכון של החלטת בית-הדין יראה בעליל שהיא נבעה מהבחנה חדה ונכונה בחוות-הדעת שהיו מונחים לפניו, ולאחר שבית-הדין שמע את טענות הצדדים הגיע למסקנה שאין תוחלת מעשית לרצון האישה לשלום-בית בשלב זה ותו לא, ומשכך נשמט הבסיס המרכזי של טענת הבעל וב"כ לדחיית עתירת האישה למדור.
ז. המעיין בפסקי-הדין שצורפו על-ידי האישה וב"כ יראה שגם כאשר היה פסק-דין של בית-הדין ובו קבע שמצווה להתגרש עדיין נותרה לדעת הרוב זכות האישה למדור. יתירה מכך גם לדעת המיעוט, במקרה דנן יודה, שלאישה מגיע מדור. שכן דעתו נבעה מכך שהתרשם שרצון האישה להתגרש, האישה בחרה להגיש תביעותיה הרכושיות לבית-המשפט ולבסוף נאחזת היא בקרנות המזבח כהגדרתו במדור ספציפי בבית-הדין.
כאמור במקרה דנן לא זו בלבד שהאישה לא עתרה בבית-המשפט לפירוק שיתוף אלא גם מהחומר שבבית-המשפט שצורף על-ידי האישה וב"כ לדרישת בית-הדין לא עלתה נימה של בקשה להתגרש. אדרבה, האישה מבקשת את בית-המשפט, שלא לפרק את השיתוף בדירה ומציינת את העובדה שהיו בייעוץ שנפסק בגלל בגידת הבעל. לא בכדי, ביקש בית-הדין לראות את החומר מבית-המשפט בטרם יוציא החלטתו בעתירת האישה, הדבר נעשה על-מנת לבחון את מידת כנות האישה בתביעתה, שלא יימצאו סתירות בין עמדתה בבית-הדין לעמדתה בבית-המשפט.
לדעתי, מתייתר הצורך בהבאת נימוקים הלכתיים לאור הנסיבות העובדתיות הברורות, אולם אציין שפסקי-הדין שצורפו מטעם האישה וב"כ רלוונטיים למקרה דנן. לזאת יש להוסיף לעיין בפסק-דין שניתן על-ידי אב"ד צפת-טבריה הגר"א לביא שליט"א והופיע בספרו עטרת דבורה חלק א', סימן ל"ב. בפסק-דין זה, הקיף נושא זה של מדור ספציפי מבחינה הלכתית לרוחבו ועומקו, מקורו וטעמו כידו הטובה, וכן את ההשלכות שיש לפסק-דין זה המתנהל בבית-הדין, כאשר מנגד מתנהלת תביעה לפירוק שיתוף בבית-המשפט של הבעל.
אעיר שבפסק-הדין שציינו הבעל וב"כ בסיכומים אין קשר למקרה דנן, בו בית-הדין לא נכח שהאישה עתרה לשלום-בית ממניעים רכושיים כאמור בפסק-הדין שאוזכר. כמו כן לא התרשמתי שיש כאן טקטיקה להשגת הישגים רכושיים ונטל ההוכחה מוטל על הבעל וב"כ שכן חבותו לאישה למדור ספציפי בנסיבות מקרה זה ברורה, וטיעוניו לא הוכחו.
ח. זכות האישה להמשיך להתגורר בדירה הנמצאת [...], נובעת כאמור בפוסקים, מחובת הבעל לדאוג למדורה של האישה לפי כבודו, ואסור לו להרע את התנאים בהם היתה מתגוררת. האפשרות שהובאה בפוסקים להעברת האישה ממקום המגורים אליו הורגלה, הוא באמצעות מציאת מדור חלופי שיעמוד בקריטריונים של הרמה אליה היא הורגלה באזור מגוריה כפי שיקול-דעת רחב של בית-הדין.
לאור האמור יש להחליט באם יסכימו עמי עמיתיי הדיינים, כדלהלן:
א. זכות האישה למדור ספציפי מבוססת בהלכה ומעוגנת בהתחייבות הבעל בכתובה, עם נישואיו לאישה.
ב. זכות זו קיימת בנסיבות העובדתיות של נדוננו, ולא פקעה עם החלטת בית-הדין בתביעת האישה לשלום-בית מיום י"ח שבט תשע"א 23.01.2011.
ג. הבעל מנוע מלמכור או להשכיר או לבצע כל דיספוזיציה אחרת בדירה הנ"ל.
ד. באם הבעל יהיה מעוניין להוציא את אשתו מהדירה ב[...], עליו להמציא לבית-הדין הצעות למדור חלופי עם עותק לתגובת הצד השני ובית-הדין ידון בבקשתו.
ה. צו העיקול שהוטל על הדירה הנ"ל לבקשת האישה וב"כ, יוותר בעינו כל עוד לא ניתנה החלטה אחרת.
הרב מימון נהרי - אב"ד
עברתי על דברי אב"ד הגר"מ נהרי שליט"א, ואינני יכול להסכים עמו - הן בנימוקו, והן במסקנתו.
אין צורך שאפרט בראשית דברי את הרקע הזוגי של הצדדים, ולא טענותיהם שהוגשו על-ידי ב"כ במסגרת הסיכומים. מאחר שאב"ד כבר הביאם בפירוט בהחלטתו.
אלא אציין רק מספר נקודות בסיסיות:
א. האישה פתחה שני תיקים. תיק תביעה לשלום-בית, ותיק תביעה למזונות אישה מיום 23.8.09.
ב. הבעל לא פתח תיק לתביעת גירושין. לעומת זאת הגיש תביעה לפירוק שיתוף בבית-המשפט ביום 2.7.09.
ג. במסגרת התביעה לשלום-בית ביקשה האישה צו למדור ספציפי.
ד. תביעת האישה למזונותיה נדחתה, עקב השתכרותה של האישה במידה מספקת.
ה. בתביעת האישה לשלום-בית התקיימו מספר דיונים בבית-הדין והצדדים הופנו לייעוץ נישואין מטעם בית-הדין.
ו. לאחר שהייעוץ הראשון לא הניב המלצות לשלום-בית, הופנו הצדדים לייעוץ נוסף על-פי בקשת האישה, ואף הוא הגיע למסקנה דומה שלא ניתן לבנות שלום-בית בין הצדדים ועל כן המליץ על גירושין.
ז. ביום 23.1.11 קבע בית-הדין בהחלטתו שלאור חוות-דעתם של יועצי הנישואין "לא ניתן לצקת תוכן מעשי לתביעת שלום-בית" שהוגשה על-ידי האישה.
ח. למרות החלטת בית-הדין הנ"ל עומדת האישה על תביעתה למדור ספציפי בדירת מגורי הצדדים מהנימוקים המפורטים בסיכומי תגובתה מיום 7.2.11.
הזכות למדור ספציפי:
1) זכות האישה למדור ספציפי נובע מחובת הבעל לספק לאשתו מדור לפי כבודו ולפי כבודה, אמנם קביעה זו עשויה להשתנות כאשר בני הזוג חיים יחדיו בשלום.
אולם בנסיבות שחיי בני הזוג המשותפים נקלעו למשבר, אין ביכולת הבעל להוציא את האישה מהמדור אליו הורגלה שהרי זהו כאמור כבודה שהוא מחוייב לה.
2) סמכות בית-הדין לדון בתביעה האישה למדור ספציפי קיימת באחת משתי התביעות, בתביעת האישה לשלום-בית, או בתביעת האישה למזונותיה.
3) הסיבה לכך שצו למדור ספציפי יכול שינתן אך ורק במסגרת התביעות הנ"ל, הוא בהתאם לתוכן שבכל אחת מהתביעות.
4) בתביעה לשלום-בית זכות האישה למדור ספציפי, נובעת מכך, שלא ניתן ליישם שלום-בית ללא הבית שבו חיו הצדדים במשותף. מאחר והבית הוא המשכן להכיל בתוכו את המשך החיים המשותפים שבין בני הזוג.
5) בתביעה למזונות אישה, זכות האישה למדור ספציפי נובעת מכך, שמזונות אישה כוללים בתוכם את כל צרכיה השוטפים של האישה וביניהם המדור הספציפי, שהרי כאמור שיעור המזונות שהבעל חב לאשתו הוא לפי כבודו או כבודה.
6) אולם מאחר וכאמור כל תביעה והלוגיקה שלה בזכות האישה למדור ספציפי, זה יוצר הבדלים מעשיים, כאשר האישה תובעת מדור ספציפי באיזה מסגרת תביעה היא נדונה.
7) כלומר קיים הבדל אם תביעת האישה למדור ספציפי היא במסגרת תביעת שלום-בית או במסגרת תביעת מזונות.
8) דאם תביעת האישה למדור ספציפי היא במסגרת תביעתה לשלום-בית, הרי שהמדור הספציפי מהוה סעד ליישום שלום-בית בין הצדדים.
9) וכמו בכל בקשת סעד שמבקש אחד מהצדדים, בית-הדין נעתר רק כאשר זה מקדם את מטרת התביעה.
10) לכן במידה ובית-הדין נוכח לדעת שסעד זה אינו מקודם את מטרת התביעה נמנע הוא מלהיעתר לסעד זה.
11) לפיכך אם בית-הדין הגיע למסקנה כמו במקרה דנן שאין אפשרות ליישם שלום-בית בין הצדדים, לשם מה ייעתר בית-הדין להוצאת צו למדור ספציפי שאינו יכול לקדם את מטרת התביעה. ואין זה משנה שבית-הדין לא כתב בהחלטתו שהוא דוחה את תביעת האישה לשלום-בית, די לנו בעובדה שהשלום-בית בין הצדדים אינו ריאלי.
12) זאת ועוד אם בית-הדין קובע שאינו יכול להוציא החלטה אקטיבית ליישום שלום-בית, ומאידך אינו דוחה את התביעה לשלום-בית. פירושו שבית-הדין אינו רואה מקום להתערבותו בתביעה זו.
13) א"כ לא יתכן שלמרות זאת בית-הדין יחליט על זכאות האישה למדור ספציפי (כפי שכתב אב"ד). ובפרט בסיטואציה שכזו מקונן חשד שמא יותר מרצון "לשלום" יש רצון "לבית" ועל בית-הדין להיות זהיר כאשר יש לזה השלכות על הליכים משפטיים המתנהלים בערכאה אחרת.
14) לעומת זאת, עדיין ניתן להיעתר לבקשת האישה וב"כ למדור ספציפי במסגרת תביעת האישה למזונותיה.
15) אמנם בית-הדין קבע שהבעל אינו חייב במזונות אשתו מאחר והאישה יכולה לזון את עצמה ממעשה ידיה, אבל אין זו קביעה עקרונית לשלילת זכותה של האישה מדין מזונות אישה.
16) והיות ועומדת לאישה הזכות למזונותיה הכוללת בתוכה את זכותה למדור, הרי שיש להיעתר לתביעתה למדור ספציפי שהוא מדין מזונות שהבעל חייב לאשתו.
17) היוצא למסקנת הדברים שהאישה זכאית למדור ספציפי בגין חיוב הבעל במזונותיה, ואין הבעל רשאי להוציאה למדור אחר.
18) כל האמור הוא מההיבט ההלכתי, מאידך קיים גם היבט מציאותי תכליתי.
19) מאחר והמצב העובדתי בין הצדדים הוא כזה שהאפשרות לשלום-בית היא חסרת סיכוי כפי שמשתקף מהחוות-דעתם של היועצים, וכן מההתרשמות ממהלך הדיונים. ובפרט שהבעל כבר מנהל מערכת יחסים עם אישה זרה.
20) ובדיוק מהסיבות הללו קבע בית-הדין בהחלטתו "שלא ניתן לצקת תוכן מעשי לתביעת שלום-בית".
21) כוונת בית-הדין בהחלטה זו היתה שכאשר זוגיות הצדדים גוססת, בית-הדין לא יזרים לה הנשמה מלאכותית, היות ועמידתה לאורך זמן היא בלתי-אפשרית.
22) בית-הדין חייבו להיות ער לא רק לקיום הצד ההלכתי בהחלטותיו, אלא אף למציאות החיים האנושית. בפרט כאשר קיימת בפני בית-הדין חוות-דעת מקצועית {על-ידי ד"ר אלמגור}הקובעת שההפרדה בין בני הזוג חיונית כדי למנוע החרפתו של הנזק שכבר נגרם להם.
23) ומכאן נובעת מדיניותו של בית-הדין הרבני להוציא החלטות המסייעות לקיום זוגיות ממוסדת כדמו"י, ולא חלילה זוגיות נודדת.
24) לכן אם בית-הדין יקבע בהחלטתו שהאישה זכאית למדור ספציפי לזמן בלתי-מוגבל (כפי שכתב אב"ד בהחלטתו) הרי שזו התוצאה העלולה להתהוות, ואסור שהיא תתרחש.
25) לפיכך למרות שכאמור האישה זכאית למדור ספציפי, בית-הדין קובע שזכותה של האישה תהיה מוגבלת ל- 4 חודשים בלבד.
26) במהלך חודשים אלו יעשו הצדדים מאמץ לגבש הסכם גירושין הכולל בתוכו את כל המרכיבים הנדרשים.
27) לחילופין יוכלו הצדדים לבקש את עזרת בית-הדין על-ידי קביעת מועד לדיון, או לבקש סיוע של אחד מדייני בית-הדין ללא דיון, במסגרת ישיבה משותפת עם הצדדים בלשכה לצורך גיבוש הסכם גירושין.
28) במידה ולצורך גיבוש הסכם גירושין יידרש פרק זמן נוסף מעבר לתקופה הנקובה לעיל, תוכל האישה וב"כ לבקש מבית-הדין הארכת זמן זכאותה למדור ספציפי.
לאור האמור ההחלטה לדעתי כדלקמן:
א. האישה זכאית למדור ספציפי בדירת המגורים של הצדדים ב[...], ואין הבעל רשאי לעשות שום פעולה שעשויה לפגוע בזכאותה של האישה.
ב. זכאות האישה למדור ספציפי או לכל צו אחר מוגבלת לתקופת זמן של 4 חודשים.
ג. במהלך התקופה האמורה על הצדדים לגבש הסכם גירושין הכולל בתוכו את פירוק השיתוף בדירת הצדדים.
ד. במידה ובמהלך התקופה האמורה לא יגיעו הצדדים להסכמות בנושאים הנדרשים להסכם, רשאית האישה וב"כ לפנות לבית-הדין, ולבקש להאריך את תקופת זכאותה למדור ספציפי לפרק זמן נוסף.
בשולי ההחלטה : תגובה להשגות אב"ד להחלטתי:
א. חייב אני לומר שהנימוקים בהשגות האב"ד לעומת הנימוקים בדבריו בראש ההחלטה, גורמים לי לחוסר בהירות בנימוקיו.
ב. כתבתי בגוף החלטתי שכאשר הדיין בא להוציא החלטה בסכסוכים שבין בני זוג, בראשונה עליו לבחון את המקורות ההלכתיים לצורך מתן ההחלטה. ובשנית להיות רציונאלי בהתאם למבחן טובת הצדדים הריאלית (ולא האמוציונאלית). לשם כך בית-הדין נעזר באנשי מקצוע הבוחנים את המציאות האנושית והתכליתית שבין הצדדים. חוות-דעת המקצועית נותנת לבית-הדין תמונת מצב מציאותית על-מנת שבית-הדין ישקול בהחלטתו את טובת הצדדים. ומאחר וההמלצה כפי שכותב יועץ הנישואין מיום 24.9.10 ד"ר אלמגור (שהתמנה מטעם בית-הדין). "שעל בני הזוג להיפרד איש מרעהו", א"כ זו טובת הצדדים ועל בית-הדין מוטל ליישם זאת.
הרב אברהם מייזלס - דיין
קראתי בעיון רב את אשר כתב ידידי ורעי הגר"א מייזלס שליט"א ואת מסקנתו.
מוצא אני לנכון חובה לעצמי להגיב בקצרה כדלהלן:
א. לא מצאתי בדבריו כל התייחסות עניינית והלכתית למקרים דומים ואף חמורים ממקרה דנן (כמו המקרה בו כבר פסק בית-הדין שמצווה להתגרש ואף-על-פי-כן נפסק בבית-הדין הגדול לדעת הרוב שמגיע לאישה מדור, וגם לדעת המיעוט נראה בבירור שיודה במקרה דנן וכמו שציינתי בנימוקיי) שדנו בהם בתי-הדין בנושא כאוב זה, בו הבעל נוטש את אשת נעוריו ללא עילה מוצדקת לטובת אישה אחרת, דורש את פירוק השיתוף מהדירה על-מנת לאלצה לצאת, והוציאו פסקי-דין בהן נדוש הנושא הלכתית.
ב. מסקנתם של פסקי-הדין שצורפו, היא אחת, שהבעל מחוייב במדור לאישה גם אם הוא מקיים קשר עם אישה זרה, וזאת, ללא הגבלת זמן. וכפי שצויין באחד מפסקי-הדין, מטרת מדור ספציפי להגן על האישה ממקרים בהם הבעל יבגוד באשתו וידחף אותה לגירושין על-ידי מכירת הדירה באמצעות תביעה לפירוק שיתוף.
הבסיס ההלכתי לדין זה נובע מחיובו הברור של הבעל במזונות אשתו כל עוד לא העלה עילה שיש בה כדי לקבוע מעמדה כמורדת. עתירת הבעל לפירוק שיתוף במקרה דנן (שאין לו עילה הלכתית להכריז עליה כמורדת) כמוה כהכרזת מרידה שלו כלפיה, ומעמדו כמורד משמיט ממנו את החיובים שלה כלפיו, כך שזכותה להתנגד להליך שכזה. הדברים הללו לובנו היטיב בפסק-דינו של אב"ד הגר"א לביא שליט"א שהובאו בספרו.
וראה עוד פד"ר כרך ח (עמודים 207-199) מה שכתבו לדון בעניין בעל הדורש שלום-בית ומבקש להעביר את אשתו לדירה אחרת בקומה עליונה באותו מקום ואשתו מתנגדת, שפסקו שם הגר"ח צימבליסט שליט"א, והגרש"ב ורנר זצ"ל, שזכותה של האישה להתנגד מכוח הדין של "אין מוציאין מנווה יפה לנווה הרע" ועל-פי זה פסקו שאין לחייב את האישה לחזור אליו לשלום-בית, וממילא אין מקום לדון בתביעתו להכריז עליה כמורדת. ק"ו בן בנו של ק"ו, כאשר הבעל והאישה מתגוררים תחת קורת גג אחת, האישה דורשת שלום-בית ומאמינה שלמרות שבעלה בגד בה יתכן ויחזור אליה כמו שקרה בעבר (בשנת 2007) והבעל דורש לפרק את הבית כדי להתנער מהמחוייבות שלו כלפיה, שעל בית-הדין מוטלת החובה להתנות זאת בתנאי שלא ירע את תנאי המגורים אליה הורגלה.
תנאי זה חייב להיות ברור ללא הגבלת זמן, שכן על בית-הדין לשמש משענת יציבה לאישה ולא משענת קנה רצוץ.
ג. במקרה דנן, המעיין היטיב בחוות-הדעת של יועצי הנישואין שניתנו, יראה שלא פסו הסיכויים לשלום-בית וכפי שציטטתי מהם, ועל כך התבססה החלטת בית-הדין שאין טעם בהמשך דיונים בתביעה זו ולא בדחייתה, וכפי שגם האישה וב"כ הסכימו, כך שלא ברור לי מדוע עלינו לנעול דלת בפני אפשרות חזרה וכפי שנוכחתי מניסיוני, שאין זה מן הנמנע שבעל חוזר לאשת נעוריו גם לאחר נטישתו אותה לטובת אישה אחרת.
ד. במקרה דנן הבעל לא טרח לתבוע גירושין, הצדדים עדיין מתגוררים תחת קורת גג אחת, השתכנעתי מכנות תביעת האישה לשלום-בית במהלך הדיונים, ומדוע שבית-הדין ייתן את ידו לבעל למעול מעל באשת נעוריו, לאחר שלא הצליח להוכיח את עילתו לנטישתה, נתינת יד שכזו תביא למצב שהעושה מעשה זמרי יקבל שכר כפנחס באישור בית-הדין. נתינת יד זו חמורה לאין ערוך מהנצחת המצב הקיים שאין לנו אחריות כלפיה, באשר היא רובצת על כתפיו של מי שיצר אותה.
ה. הייתי מוכן לקבל הצעה ריאלית של הבעל שתהיה מושתתת על בסיס מדור חלופי. יתכן והדבר ישמש כזרז לשכנוע האישה להפסיק לתלות יהבה בבעל המורד. אולם אינני מוכן לקבל זאת כשוט לאיום על האישה האומללה שתהיה כענייה העומדת בפתח בית-הדין אחת לשישה חדשים כדי להגיש בקשה מחדש למדור, תוך כדי שליחתה למו"מ להסכם גירושין בתיק שלום-בית ומדור שלה. הדבר מנוגד להלכה המחייבת את הבעל המורד באשתו במזונות כולל מדור ללא הגבלת זמן. מנוגד לערכים מוסריים ואנושיים, ומנוגד להיגיון הבריא. תחת אשר יתבע את אשת נעוריו שטיפחה את ביתו וגידלה את ילדיו כארבעים שנה, להשלים עם מצבה, מן הראוי שבית-הדין יקרא לו להתעשת ולתקן את המעוות ויקוים בו "מודה ועוזב ירוחם"
הרב מימון נהרי - אב"ד
לאור הנימוקים המצ"ב, מחליט בית-הדין כדלהלן:
א. זכות האישה למדור ספציפי מבוססת בהלכה ומעוגנת בהתחייבות הבעל בכתובה, עם נישואיו לאישה.
ב. זכות זו קיימת בנסיבות העובדתיות של נדוננו, ולא פקעה עם החלטת בית-הדין בתביעת האישה לשלום-בית מיום י"ח שבט התשע"א 23.01.2011.
ג. הבעל מנוע מלמכור או להשכיר או לבצע כל דיספוזיציה אחרת בדירה הנ"ל.
ד. באם הבעל יהיה מעוניין להוציא את אשתו מהדירה ב[...], עליו להמציא לבית-הדין הצעות למדור חלופי עם עותק לתגובת הצד השני ובית-הדין ידון בבקשתו.
ה. צו העיקול שהוטל על הדירה הנ"ל לבקשת האישה וב"כ, יוותר בעינו כל עוד לא ניתנה החלטה אחרת.
הרב מימון נהרי - אב"ד הרב יוסף יגודה - דיין
א. האישה זכאית למדור ספציפי בדירת המגורים של הצדדים ברח' לאון בלום 30 חיפה, ואין הבעל רשאי לעשות שום פעולה שעשויה לפגוע בזכאותה של האישה.
ב. זכאות האישה למדור ספציפי או לכל צו אחר, מוגבלת לתקופת זמן של 4 חודשים.
ג. במהלך התקופה האמורה על הצדדים לגבש הסכם גירושין הכולל את פירוק השיתוף בדירת הצדדים.
ד. במידה ובמהלך התקופה האמורה לא יגיעו הצדדים להסכמות בנושאים הנדרשים להסכם, רשאית האישה וב"כ לפנות לבית-הדין, ולבקש להאריך את תקופת זכאותה למדור ספציפי לפרק זמן נוסף.
הרב אברהם מייזלס - דיין
נפסק כדעת הרוב."
3. האם ניתן ליתן לבעל צו לזכות מדור ספציפי בדירת הצדדים?
בתיק מס' 5639-64-1 (יר') {פלוני נ' פלונית, פדאור (2009)} קבע בית-הדין {כב' הדיינים: הרב אברהם שיינפלד, אב"ד; הרב אליהו אברג'יל, דיין; הרב מרדכי טולידאנו, דיין}:
"בפני בית-הדין הוגשה תביעת לשלום-בית ולמדור ספציפי על-ידי הבעל. בית-הדין בהרכבו הקודם (י"ח שבט התשס"ט) נתן צו שאוסר לעשות כל דיספוזיציה בבית, וקבע מועד לדיון במדור הספציפי. הואיל וביום הדיון (ו' תמוז התשס"ט) לא היה הרכב מלא התנגדה ב"כ הבעל לקיים את הדיון בהרכב חסר, והוסכם שהצדדים יסכמו את טענותיהם בכתב בשאלה האם דיין יחיד שנתן צו מוסמך לבטלו לבדו, או שיש צורך בהרכב מלא.
ב"כ הצדדים הגישו את סיכומיהם בשאלת הסמכות, אך בעקבות שינויים בהרכבי בית-הדין האיזורי ירושלים, לא ניתנה החלטה בשאלת הסמכות, עד שעבר התיק להרכב זה. הואיל ויש עתה הרכב מלא של בית-הדין אין אנו זקוקים להידרש לשאלת הסמכות לביטול צו בדיין יחיד. נתייחס רק לשאלה, האם מוסמך בית-הדין לתת צו למדור ספציפי כאשר מונחת לפניו תביעה לשלום-בית בלבד.
ב"כ האישה בסיכומיו מעלה שלוש טענות לפיהם אין סמכות לבית-הדין:
1. "לא ניתן לעתור למדור ספציפי במסגרת תביעה לשלום-בית - מדור ספציפי הוא חלק ממזונות האישה, אולם במקרה דנן מדובר בבעל אשר הגיש בקשה למדור ספציפי במסגרת תביעה לשלום-בית?! וברי, כי הבעל אינו זכאי למזונות (שכן על-פי הדין על הבעל לזון את אשתו ולא להפך), ולפיכך, אין ולא יכול הבעל לעתור למדור ספציפי אשר הינו רכיב של מזונות".
2. "תביעתו של הבעל לשלום-בית אינה כנה ואמיתית, והוגשה אך ורק על-מנת למנוע מכירת בית המגורים..."
3. "היעתרות לבקשתו של הבעל הינה פגיעה בקניינה של המשיבה, ברי, בניגוד לחוק כבוד האדם וחירותו."
לאחר העיון אנו בדעה שיש לדחות את כל טענות ב"כ האישה, ונפרש את דברינו.
1. תביעה למדור ספציפי בדרך-כלל כלולה בתביעה למדור שמגישות נשים לבית-הדין. אך כמו שנראה להלן, נושא המדור הספציפי הוא עניין בפני עצמו.
הַטיב להבהיר זאת חבר בית-הדין הגדול הגר"א שרמן שליט"א במאמרו "פירוק שיתוף בדירת בני זוג וזכות מדור" (קובץ שורת הדין, כרך ה, עמ' קסט-קעח). הוא מבאר את זכותה של אישה למדור בדירת בני הזוג דווקא. והוא מוסיף, שזכות זאת מעוגנת הן בהלכות אבן העזר, מדין מדור ש"עולה עמו ואינה יורדת" ושלום-בית, והן בהלכות חושן משפט, מדיני שותפים, שקבעו מועד לפירוק השותפות.
מועד זה בשותפות של בני זוג, הוא חיוב אחד הצדדים בגט על-ידי בית-הדין, שאז מסתיימת מסגרת הנישואין. לכן לפני שנפסק חיוב גט, טרם הגיע מועד פירוק השותפות בדירה.
לפיכך גם בעל זכאי מדיני השותפים, להתנגד לפירוק השותפות בטרם הגיע המועד לכך. ובבני זוג המועד הוא קביעת בי"ד שעל הצדדים להתגרש.
על הקשר שבין פירוק השיתוף בדירת המגורים ובין הסיכוי להשכין שלום-בית ניתנו פסקי-דין רבים הן על-ידי בתי-הדין והן על-ידי בתי-המשפט.
בתיק 0861-51-1 גולדמברג נ' גולדמברג (לא פורסם) קבע בית-הדין הגדול (ב- ז' אב התשס"ג 5.8.2003):
"מבחינה משפטית: למרות שנושא המזונות והמדור נמצא בסמכות בית-המשפט למשפחה, הרי זכאית האישה לדרוש מדור ספציפי כחלק מתביעת שלום-בית. בהיעדר בית, 'אין שלום-בית'. הבהרנו פעמים רבות, שבית מגורים אינו מדור בלבד, אלא הוא ליבו ומהותו של שלום-הבית."
על פסק-הדין הוגשה עתירה לבג"צ (בג"צ 207/04 אריה גולדמברג נ' גולדה גולדמברג) (פורסם באתרים המשפטיים), והעתירה נדחתה, תוך קביעה, שלבית-הדין סמכות ליתן צווי ביניים בדונו בעתירה לשלום-בית, כמו בכל תביעה אחרת.
ב- ע"מ 1045/03 ג.ל. נ' מ.ל. הוגש ערעור על החלטת בית-המשפט לענייני משפחה, ובערעור נקבע:
"על-אף שמדורה של האישה מהווה רכיב במזונותיה, מוסמך בית-הדין הרבני, במסגרת תביעה לשלום-בית, ליתן צו מניעה בעניין מדורה של האישה. סבורה אני, כי בענייננו, מסגרת של תביעת האישה לשלום-בית, נועדה לסייע בהשגת 'שלום-בית' ומשכך, פנייתה של המערערת לבית-הדין הרבני בבקשה למתן צו מניעה, מהווה נקיטת הליך משפטי ראוי, בנסיבות העניין."
גם בג"צ 304/04 עוזי יאיר נ' בית-הדין הרבני האיזורי,תק-על 2004(3) 1315 (2004) (להלן: "בג"צ יאיר"), אישר את סמכות בית-הדין להוציא צווי עזר אף בתביעת לשלום-בית, ואף כאשר קדמה תביעת לפירוק שיתוף בבית-המשפט. ב- בג"צ יאיר נאמר:
"אמנם הבעל הגיש את תביעתו לבית-המשפט לענייני משפחה לפני שהגישה האישה את תביעותיה לבית-הדין, אך אין בכך כדי לשלול מבית-הדין את הסמכות לדון בענייניה...
עיקרון הכבוד ההדדי בין הערכאות מחייב כי משניתנה החלטה בבית-הדין בעניין המדור, על בית-המשפט הדן בעניין פירוק השיתוף להתחשב בהחלטה זו. איני רואה איפוא מקום לקבל את טענת הבעל כי בית-הדין חרג מסמכותו בהחלטתו כי האישה זכאית למדור ספציפי וזאת למרות שתביעת האישה הוגשה אחרי תביעתו של הבעל. אנו רואים עצמנו מצווים לכבד את ההחלטה של בית-הדין הרבני, שניתנה במסגרת סמכותו ועל-פי שיקול-דעתו."
אין פלא שב"כ האישה מתעלם לחלוטין מכל פסקי-הדין הללו, שסותרים את הנחת היסוד שהניח בסיכומיו. וברור שלבית-הדין הסמכות לדון ולהחליט בשאלת המדור הספציפי במסגרת תביעה לשלום-בית גם ללא שעומדת בפניו תביעה למדור.
2. הטענה השניה שמעלה ב"כ האישה, שגם הבעל רוצה להתגרש ואינו רוצה שלום-בית. ולעומתו ב"כ הבעל טוענת שפני הבעל לשלום אמיתי, והוא מוכן לעשות את כל מה שיידרש לשם כך.
כמובן שבשאלה זו שהיא ליבו של הדיון, נוכל לקבוע עמדה רק לאחר שהצדדים יחקרו בפנינו ויובאו עדים מטעמם. עד לקביעה סופית בנושא זה יש לשמר את המצב הקיים.
3. הטענה השלישית בדבר פגיעה בחוק כבוד האדם וחירותו, גם היא נסתרה כבר ב- בג"צ יאיר הנ"ל. שם נקבע:
"הזכות לדרוש פירוק בהקשר המשפחה איננה מוחלטת, היא מסויגת... מבחינה חיצונית, קיימים שיקולים נגד פירוק השיתוף בדירת המגורים של המשפחה, שיקולים שאינם קיימים בהקשרים אחרים. פירוק השיתוף בדירה יבוא בדרך של מכירתה. עבור הילדים ובן הזוג האחר, הדירה היא מרכז חייהם. לצד הצורך למצוא דיור חילופי מתאים ולהתמודד עם משמעויות המשבר המשפחתי, בני המשפחה צריכים גם להתמודד עם ההתרחקות מסביבה מוכרת, משכנים ומחברים, מכל תבנית נוף החיים. פירוק הבית הופך על-פי רוב את פירוק המשפחה לבלתי-הפיך."
ראוי להדגיש, שפסק-דין זה ניתן אחרי פסקי-הדין שמציין ב"כ באישה בסיכומיו, ואחרי פרסום ספרו של א' רוזן צבי, כך שהדברים האמורים שם, ודאי אינם רלוונטיים עוד.
עוד יש להוסיף, כי פסק-הדין שמזכיר ב"כ האישה בסיכומיו (תמ"ש (ת"א) 7190/00 ל' מ' נ' ל' ג'), ניתן בבית-המשפט לענייני משפחה, אבל בערעור שהוגש על פסק-דין זה לבית-המשפט המחוזי, ביטל בית-המשפט המחוזי את פסק-הדין (כמו שהובא למעלה). ולכן מוזר שב"כ האישה ממשיך להיתלות בפסק-דין שבוטל ואינו קיים עוד.
לאור האמור מחליט בית-הדין ומצווה:
א. לבעל זכות למדור ספציפי בדירת בני הזוג הנמצאת ברח' [...] בעיר [...], גוש [...] חלקה [...].
ב. אוסרים על האישה לעשות כל דיספוזיציה בדירה הנ"ל.
ג. תוקף הצו עד להוראה אחרת של בית-הדין.
ד. החלטה ניתנה ברוב-דעות, לדעת המיעוט, אין ספק שיש סמכות לבית-הדין להוציא צו למדור ספציפי בתביעת הבעל לשלום-בית, עכ"ז ניתן להסתפק בתיק זה באישור הצו שניתן בדיין יחיד על-ידי הרכב מלא עד לבירור מהות התביעה לגופה והלכה כדעת הרוב."