עבירות מס ערך מוסף ומס הכנסה
הפרקים שבספר:
- מס הכנסה - אי-קיום דרישות מסויימות (סעיף 216 לפקודה)
- דו"ח וידיעות לא נכונים (סעיף 217 לפקודה)
- אי-ניכוי מס (סעיף 218 לפקודה)
- אי-העברת מס שנוכה (סעיף 219 לפקודה)
- מרמה (סעיף 220 לפקודה)
- הצמדת הסכום שעליו מוטל הקנס (סעיף 220א לפקודה)
- תשלום קנס או כופר שהוטל על הזולת (סעיף 220ב לפקודה)
- כופר כסף (סעיף 221 לפקודה)
- חובת הראיה (סעיף 222 לפקודה)
- חזקת אשמה (סעיף 223 לפקודה)
- אחריות המסייע לעריכת דו"ח (סעיף 224 לפקודה)
- אחריות מנהל (סעיף 224א לפקודה)
- התיישנות (סעיף 225 לפקודה)
- חוק מס ערך מוסף - עבירות (סעיף 117 לחוק)
- עבירה שלא נקבע לה עונש (סעיף 118 לחוק)
- עבירה של חבר-בני-אדם (סעיף 119 לחוק)
- אחריות למעשי עובד (סעיף 120 לחוק)
- כופר כסף (סעיף 121 לחוק)
- האם עבירת מס הינה עבירה אחת או יותר?
- עבירה נמשכת - מהי?
- חובותיו של יועץ המס
- הסדרי טיעון
- התערבותה של ערכאת הערעור
- מעצר עד תום ההליכים בעבירות כלכליות
- האם ישנה חובה על עוסק לדווח למע"מ על עסקאותיו בתקופה שבין יום הגשת בקשה לפשיטת רגל ועד יום מתן צו כינוס?
- שיקולי ענישה
- רע"פ 26/97 חיים לקס נ' מדינת ישראל
- ר"ע 122/82 מרדכי עלפי נ' מדינת ישראל
- ע"פ 4745/97 בוני הבירה בע"מ נ' מדינת ישראל
- ע"פ (מחוזי ת"א) 70796/04 יגאל שגיא נ' מדינת ישראל
חזקת אשמה (סעיף 223 לפקודה)
סעיף 223 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש) קובע כדלקמן:"223. חזקת אשמה (תיקונים: התשכ"ח (מס' 2), התשנ"ב (מס' 4))
מי שהואשם בעבירה על שהשמיט הכנסה או על רישומה בחסר לפי סעיף 217 יראו כאילו הוכחה לכאורה אשמתו בעבירה, אם הוכח אחת מאלה:
(1) הוצאות הבית או הוצאות פרטיות שהוצאו בשנת המס עלו על ההכנסה שעליה הגיש דו"ח לפקיד השומה;
(2) הונו או הונם של בן זוגו או של ילדיהם שלמטה מגיל 20 גדל בתקופה מסויימת, שאינה עולה על חמש שנים, בסכום העולה על סכום ההכנסה שעליה הגישו בני הזוג או אחד מהם דו"ח או דו"חות לפקיד השומה לאותה תקופה, בניכוי המס ששולם."
סעיף 223 לפקודה קובע חזקה לכאורה לפיה, בהתקיים התנאים שבסעיף, מוכחת האשמה של השמטת הכנסה או של רישומה בחסר לפי סעיף 217 לפקודה.
על-פי סעיף 223 לפקודה אם הוכח, שהוצאות הבית וההוצאות הפרטיות של הנישום בשנת המס עלו על ההכנסות שעליהן הצהיר בדו"ח שהגיש, יראו בכך הוכחה לכאורה שהנישום עבר עבירה לפי סעיף 217 לפקודה.
דין זהה אם הוכח, שהונם של הנישום, של אשתו ושל ילדיו גדל בתקופה מסויימת, שאינה עולה על חמש שנים, בסכום העולה על סכום ההכנסה שעליה הגיש דו"ח בניכוי המס ששילם על אותה הכנסה.
השימוש בסעיף 223 לפקודה ייעשה אך ורק אם הואשם אדם בעבירה לפי סעיף 217 לפקודה, כי אז יראו כאילו הוכחה לכאורה אשמתו בעבירה אם הוכחו האלמנטים הכלולים בסעיף 223 לפקודה.
על-פי לשון סעיף 223 לפקודה, ניתן להיעזר בסעיף הנ"ל רק במקרה של השמטת הכנסה ללא הצדק סביר או של רישומה בחסר, אך לא במקרה של מסירת ידיעות לא נכונות בנוגע לכל עניין המשפיע על החיוב במס של הנישום או של אדם אחר, שהיא העבירה המנויה בסעיף 217 לפקודה.
נדגיש כי הביטויים "הוצאות הבית" או "הוצאות פרטיות" כוללים בתוכם גם את תשלום המיסים לדוגמה.

