מורה דרך לנפגעי תאונות דרכים
הפרקים שבספר:
ייחוד עילה
עיקרון ייחוד העילה חוסם נפגע בתאונת דרכים מהגשת התביעה לפי פקודת הנזיקין, נגד האחראים לה, ומפנה אותו לתבוע נזקיו בהתאם לחוק הפיצויים ומהחייבים מכוחו בלבד.מטרת הוראת סעיף 8 לחוק הפיצויים {"ייחוד עילה"} היא למנוע ריבוי צדדים והרצון להימנע מקיום הליכים משפטיים סבוכים.
עיקרון ייחוד העילה חל גם על תביעות של נפגע בתאונת דרכים בגין נזקים נוספים ואחרים שנגרמו לו, בין היתר, כתוצאה מרשלנות רפואית של מי שטיפל בו בעקבות התאונה, ללא קשר למרחק בזמן ובמקום מאירוע התאונה ולמידת רשלנותו של המזיק השני בזמן.
בנסיבות כאלה, יוכל הנפגע לצרף נזק נוסף זה לתביעתו כנגד החייבים על-פי חוק הפיצויים.
הוראת סעיף 8 לחוק הפיצויים שוללת את זכות הנתבעים על-פי חוק הפיצויים לחזור אל המזיקים האחרים בתביעת שיפוי או השתתפות, כך שלמעשה ניתן פטור מלא מאחריות, לכל החייבים, הן הישירים והן העקיפים, על-פי פקודת הנזיקין, שהיו אחרים לנזקיו של הנפגע.
סעיף 8 לחוק הפיצויים אינו מציב מחסום בעל אופי דיוני אלא שולל מן הבחינה המהותית קיומה של זכות תביעה בידי הנפגע בגין נזק עקב רשלנות רפואית מאוחרת לאירוע התאונה, שהינו נזק בר-תביעה על-פי חוק הפיצויים.
על פניה מצביעה הוראת סעיף 8 לחוק הפיצויים על שלילה מוחלטת של עילה בנזיקין מהנפגע, ביחס לכל נזק אשר לגביו קמה לו עילת תביעה על-פי החוק.
סעיף 8(א) לחוק הפיצויים שולל מן הנפגע אשר יש לו עילה על-פי חוק הפיצויים בגין נזק גוף, כל עילה על-פי פקודת הנזיקין בשל אותו נזק.
הערת המחברים:
לנפגע בתאונת דרכים עומדת בעיקרון עילה מכוח חוק הפיצויים גם בגין החמרת נזק שאירעה עקב טיפול רפואי רשלני.
הגדרת המונח "עילת תביעה" הקבוע בסעיף 8(א) לחוק הפיצויים, היא עצם הזכות לתבוע.
לכן, הוראת סעיף 8(א) לחוק הפיצויים הינה מהותית, היא שוללת מהנפגע את זכותו לתבוע על-פי פקודת הנזיקין, ועל-כן אין לחייב, על-פי חוק הפיצויים, עילה לתבוע דמי השתתפות או שיפוי מהמזיק האחר, שלו היה נתבע על-פי פקודת הנזיקין היה מחוייב בפיצוי הנפגע.
זאת ועוד. הוראת סעיף 8 לחוק הפיצויים מצביעה על כך שהמחוקק ביקש ליצור מעין מערכת סגורה, בה לא יהיה על בתי-המשפט להידרש לסבך הסוגיות והשאלות המתעוררות בשיטת האשם. זהו תפקידה של הוראת ייחוד העילה.
נראה, כי פרשנות הוראת סעיף 8 לחוק הפיצויים כהוראה דיונית, באופן שיאפשר תביעות חזרה נגד מעורבים רשלניים יסכל תכלית חקיקתית זו, ויאפשר הכנסת שאלות של אשם "בדלת האחורית". לא לכך כיוון החוק.
תכליתו, ככלל, אינה עולה בקשנה אחד עם התיידנות - במסגרת קביעת אלה שיישאו בפיצויים של נפגעי תאונות דרכים - בשאלות, כמו רשלנות בתחזוקת הדרכים או במיטרדים אשר גרמו לאירוע התאונה. כך גם בשאלה אם הנזק הוחמר עקב רשלנות רפואית.
הערת המחברים:
זכותו של מזיק לקבל השתתפות מחברו המזיק, הינה זכות עצמאית, המוענקת לו על-ידי הדין. אין זו זכותו שלהניזוק, שעברה למזיק הזכאי להשתתפות. המזיק אינו עומד במקומו/בנעליו של הניזוק. הגנות וטענות העומדות למזיק נגד הניזוק, אינן עומדות לו נגד המזיק הזכאי להשתתפות.
מכאן, מתבקשת המסקנה כי הוראות חוק החלות על זכות הנובעת מעוולה אינן חלות מאליהן על זכות ההשתתפות.
עצמאותו של זכות ההשתתפות מתבטאת גם במועדי תחולתה. זכות ההשתתפות נולדת עם ביצוע התשלום על-ידי המזיק לניזוק, או לכל המוקדם עם צאת פסק-הדין המכיר בחיוב המזיק כלפי הניזוק, או עם הודעתו של המזיק באחריותו.
הערת המחברים:
כל עוד לא נקבעה אחריותו של הנתבע על-פי חוק הפיצויים, אין לו עילה לתבוע דמי השתתפות ממזיקים אחרים.