botox

מקום השיפוט (תקנה 2 לתקנות)

תקנה 2 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976 קובעת כדלקמן:

מקום השיפוט
תק' תשמ"ה-1985

"2. מקום השיפוט (תיקון התשמ"ה)
תביעה תוגש לבית-המשפט שאזור שיפוטו הוא אחד המקומות המנויים להלן, והוא על-אף האמור בכל הסכם שבין בעלי הדין; ואלה הם:
(1) מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע;
(2) מקום יצירת ההתחייבות;
(3) המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות;
(4) מקום המסירה של הנכס;
(5) מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים;
(6) בתביעה שכנגד - מקום הגשת התביעה המקורית."

תקנה 2 לתקנות, קובעת מספר חלופות לעניין קביעת הסמכות המקומית של בית-המשפט לתביעות קטנות.

בין היתר, ישנן חלופות לפיהן הסמכות המקומית נקבעת על-פי מקום מגוריו או עסקו של הנתבע או מקום יצירת ההתחייבות.

בידי התובע לבחור להגיש תביעתו על-פי כל אחת מהחלופות השונות הקבועות בתקנה 2 לתקנות {ת"ק 20383-02-10 פייכטנהולץ נ' שמחת הלב עיגוד הליצנים הרפואיים, פורסם באתר האינטרנט נבו (2010)}.

הסמכות הנקבעת על-פי תקנה 2 לתקנות, הינו על-אף האמור בהסכם שבין בעלי הדין {ת"ק 167/05 זטקביץ' יוליה נ' המכללה להכשרה והסבה מקצועית בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2006)}.

בבואו של בית-המשפט לבחון הטענה כי סמכותו מוענקת בשל מקום יצירת ההתחייבות {תקנה 2(2) לתקנות} עליו לבחון מהו המקום בו נמסרה הודעת הקיבול שהביאה ליצירת ההתחייבות בין הצדדים {ת"ק 52/08 צוריאל שלמה נ' מנו ספנות בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2008)}.

תקנה 2 לתקנות קובעת מקומות בהם ניתן להגיש תביעה קטנה "על-אף האמור בכל הסכם שבין בעלי הדין". בנושא זה לא קיימת הגבלה אלא הרחבה של זכויות התובע {בש"א (יר') 5151/99 שיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ' חסון אבירם, פורסם באתר האינטרנט נבו (2000)}.

מן האמור עולה כי תקנה 2 לתקנות, מצמצמת את יכולתם של בעלי הדין להגדיר לעצמם את מקום השיפוט בעניינם {בש"א 6127/11 המרכז לתיירות בינלאומית 2010 בע"מ נ' חווה גולני, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)}.