botox

בנקים ותובענות ייצוגיות

1. חלוקה לא שוויונית ואסורה של טובות הנאה באמצעות מתן תגמול לנושאי משרה שלא כדין
ב- ת"צ (ת"א) 551-12-11 { יהודה שנהב נ' בנק דקסיה ישראל בע"מ, תק-מח 2016(2), 23959 (2016)} עסקינן בבקשה לאישור הסכם פשרה במסגרת שני הליכים - הליך של תביעה והליך של תביעה ייצוגית.

בבקשה לאישור תביעה ייצוגית נטען כי הבנק, מתנהל תוך קיפוח של בעלי המניות מהציבור, ותוך הפרה לכאורה של החובות של בעלי השליטה. לטענתם המבקשים התבטא הקיפוח, בין היתר, בנטרול של השפעת הציבור על התנהלות הבנק, וזאת חרף העובדה ש- 35% מהונו המונפק והנפרע של הבנק מוחזק על-ידי הציבור. כן נטען כי הבנק נוהג לבצע חלוקה לא שוויונית ואסורה של טובות הנאה באמצעות מתן תגמול לנושאי משרה שלא כדין. המבקשים הוסיפו וטענו בבקשת האישור של התביעה הייצוגית לפגיעה בשווי המניות הנסחרות של הבנק, הנובעת מהפרת התחייבות המשיבות להביא להשוואת זכויות במניות של הבנק. הסעדים שהתבקשו בבקשה לאישור היו סעדים למניעת קיפוח.

בית-המשפט קבע כי יש להורות על מינוי בודק שימסור את חוות-דעתו בהתאם להסכמת הצדדים בהסכם, וכי לאחר שחוות-דעת הבודק תימסר לצדדים ולבית-המשפט, תינתן החלטה סופית בבקשה לאישור הסכם הפשרה ובכלל זה וככל שהסכם הפשרה יאושר - תינתן החלטה ביחס לגמול לתובעים ולשכר-טרחתם של באי-כוחם. ככל שיהיה בכך צורך, תינתן לצדדים זכות להגיב לאמור בחוות-דעתו של הבודק בטרם תינתן החלטה.

2. הפליה בגביית "עמלות ברוקראז'" בין לקוחות הבנק
ב- ת"א (ת"א) 1542/07 { איתן עמית נ' בנק הפועלים בע"מ, תק-מח 2016(2), 33887 (2016)} עסקינן בתביעה ייצוגית בגין עמלות ברוקראז.

מדובר בבקשה לאישור תובענה ייצוגית מטעם בעלי יחידות השתתפות בקרנות נאמנות אשר הוגשה כנגד בנקים ובתי השקעות אשר החזיקו או מחזיקים בשליטה על אותם מנהלי קרנות נאמנות. בליבה של תובענה זו ניצבות העמלות שנהגו המשיבים 4-1 שהינם הבנקים הגדולים בישראל והמשיבים 7-5 שהינם בתי השקעות שונים לגבות ממנהלי קרנות הנאמנות בעבור שירותי הברוקראז' - "עמלות ברוקראז'", עמלות בגין קניה ומכירה של ניירות-ערך ונכסים פיננסיים אשר גולגלו בסופו-של-דבר לבעלי יחידות ההשתתפות בקרנות הנאמנות. לטענת המבקשים, בזמנים הרלוונטיים למועד התביעה, הפלו הבנקים בין לקוחות הבנק, בכובעו כחבר בורסה, כאשר גבו ממנהלי הקרנות שהוחזקו בשליטתם עמלות ברוקראז' גבוהות יותר מהעמלות שנגבו מלקוחות אחרים, בניגוד לדין. הפליה זו מצד הבנקים, גרמה לחברי הקבוצה הפסד ניכר כתוצאה מעמלות הברוקראז' המוגדלות אשר גרמו להגדלת העלויות הנלוות של קרנות הנאמנות ולהקטנת שווי נכסי הקרן.

בית-המשפט קבע כי דין בקשת האישור להידחות, וכי משלב הגשת בקשת האישור ועד הגשת הסיכומים בתיק, לא הצליחו המבקשים להציג ראיות כלשהן שיש בהן כדי לבסס את טענותיהם כנגד המשיבים. המבקשים אמנם הציגו בבקשת האישור מסמכים שונים שמראים מה היו גובה עמלות הברוקראז' שגבו המשיבים השונים מקרנות הנאמנות, אך כשלו בלהראות מה היו העמלות שנגבו מאותם לקוחות פרטיים נטענים אשר כביכול הופלו לטובה על-ידי המשיבים. טענת ההפליה העומדת בבסיסה של בקשת האישור חייבת לעמוד על שתי צלעות - העמלות שנגבו מקרנות הנאמנות אל מול העמלות שנגבו מגופים אחרים העוסקים באותו סוג והיקף פעילות. בהיעדרה של הצלע השניה לא ניתן בשום דרך לקבל את בקשת האישור ולקבוע כי ישנה אפשרות סבירה שהשאלות המשותפות שבעובדה יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה, כדרישות סעיף 8(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות.

3. גביית עמלת רכישה של מטבע חוץ מחלפן באמצעות כרטיס אשראי שלא על-פי דין ובניגוד לתעריפון
ב- ת"צ (מר') 51281-01-15 { דן גינר נ' ישראכרט בע"מ, תק-מח 2016(2), 5584 (2016)} עסקינן בתביעה ייצוגית בגין עמלת רכישת מטבע חוץ באמצעות חלפן.

מדובר במקרה בו הגיש המבקש, תביעה ובקשה לאישורה כתובענה כייצוגית נגד המשיבה, וזאת לפי פריט 3 לתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו - 2006 {"תביעה נגד תאגיד בנקאי, בקשר לעניין שבינו לבין לקוח, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו"}. לטענת המבקש, המשיבה, חברת כרטיסי האשראי גובה מלקוחותיה עמלת "רכישה של מטבע חוץ מחלפן באמצעות כרטיס אשראי" בגין עסקאות לרכישת מטבע שאינו דולר ארה"ב שלא כדין ובניגוד לאמור בתעריפון שפורסם על ידה. הצדדים הגישו לבית-המשפט בקשה לאישור הסדר פשרה שנכרת ביניהם.

בית-המשפט קבע כי לאחר עיון בהסדר הפשרה המוצע, ניתן להגיע למסקנה כי אין מקום לדחותו על-הסף, ויש להורות לצדדים לפעול לגבי הבקשה לאישור הסדר פשרה בהתאם להוראת סעיף 18(ג) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 ותקנה 12(ד) לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010.

4. תביעה נגזרת בגין מחיקת חובות שלא כדין מטעם הבנק לחברה פרטית
ב- תנ"ג (ת"א) 38299-07-15 { בועז ישראל יפעת נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, תק-מח 2016(1), 43923 (2016)} עסקינן בבקשה לגילוי ועיון במסמכים.

מדובר בבקשה לגילוי ועיון במסמכים, כאשר במרכז הבקשה דנן עומדת החלטת בנק לאומי לישראל בע"מ על מחיקת חובות לטובת חברת דלק נדל"ן בע"מ לטענת המבקש ענייננו בפרשה חמורה שהסבה לבנק ובעקיפין לבעלי מניותיו מהציבור, נזק עצום של כ- 120 מיליון ש"ח ומכאן הצורך לבחון החלטה זו בעיניים אובייקטיביות מנקודת מבטם של בעלי המניות ובפיקוחו של בית-המשפט. לפיכך, לשם בחינת הצורך בהגשת בקשה לאישור תביעה נגזרת בשם הבנק, כמפורט בבקשה, המבקש עתר לבית-המשפט להורות למשיב למסור לעיונו את המסמכים הרלבנטיים לעניין מחיקת החובות כאמור.

לגישת המבקש בחינת ההתנהלות של הבנק מכל בחינה שהיא, ועל-פי כל הערכה של הבטוחה שעמדה לטובת הבנק לצורך פירעון החוב של החברה הפרטית, מעידה כי התנהלות נושאי המשרה פגעה בטובת הבנק בהיקף של עשרות ואולי מאות מיליוני שקלים, וכי הבנק ונושאי המשרה בו מחקו לשווא ובאופן רשלני סכום של 120 מיליון ש"ח, אותם יכול היה הבנק לגבות בנקל באמצעות מימוש הבטוחה.

בית-המשפט קבע כי דין הבקשה להימחק, וכי בהינתן העובדה שמדובר בבקשה לקבלת מסמכים לצורך בחינת הגשת תביעה נגזרת, הרי מה שצריך לעמוד לעיני בית-המשפט הוא האופן שבו התנהלו נושאי המשרה בבנק, האם הם הפרו חובת זהירות, פעלו ברשלנות או באופן לא מיודע, או שמא פעלו בהתעלם מהסיכונים בעסקאות דומות, או כל טענה אחרת שהיתה מצדיקה אישור תביעה נגזרת כנגד נושאי משרה בגין הפרת חובת הזהירות. בענייננו לא נטענה כל טענה עובדתית שיש בה כדי להוות תשתית ראייתית מספקת לשלב זה של ההליך שכך הם פני הדברים.

5. גביית עמלה שלא כדין ממשיכת כספים מכספומט המרוחק מסניף הבנק
ב- ת"צ (מר') 31935-11-13 {אמיר ויזר נ' בנק הפועלים בע"מ, תק-מח 2016(1), 16206 (2016)} עסקינן בתביעה ייצוגית בטענה לגביית עמלת משיכה מכספומט.

מדובר במקרה בו בית-המשפט המחוזי קיבל בקשה לאישור הסדר פשרה בתובענה ייצוגית שהוגשה כנגד בנק הפועלים שנטען כנגדו כי גבה מלקוחותיו המחזיקים בכרטיס אשראי חוץ בנקאי שהונפק על-ידי תשלובת ישראכרט עמלה בסך 5 ש"ח בגין משיכת כספים ממכשירים למשיכת מזומנים המוצבים במרחק העולה על רדיוס של 500 מטר מסניפי הבנק וזאת בניגוד לקבוע בתעריפון הבנק ועל-אף פרסומים על גבי הבנקטים המרוחקים בהם נאמר כי לקוחות הבנק שימשכו מזומנים בכרטיסים שהונפקו על-ידי תשלובת ישראכרט יהיו פטורים מעמלה זו.

בית-המשפט קבע, כי יש לאשר את ההסדר הקובע את התחייבות הבנק לאפשר לכל לקוחותיו המחזיקים בכרטיס אשראי חוץ בנקאי המקושר לחשבונם בבנק אשר הונפק על-ידי תשלובת ישראכרט למשוך מזומנים מבנקטים מרוחקים של בנק הפועלים ללא תשלום עמלת משיכה בסך 5 ש"ח למשך תקופה של 54 חודשים, וכי הלקוחות הזכאים אינם מוגבלים במספר המשיכות שיהיו רשאים לבצע במשך תקופת הזכאות.

6. נדחתה בקשה לאישור תובענה כייצוגית כנגד בנק בטענה להפרת חובת גילוי שינוי מדיניות חלוקת הדיבידנד
ב- ת"צ (ת"א) 12568-03-14 {יעקב דיאמנט נ' בנק איגוד לישראל בע"מ, תק-מח 2016(1), 16877 (2016)} עסקינן בתביעה ייצוגית בגין הפרת חובת הגילוי.

מדובר במקרה בו בית-המשפט המחוזי דחה בקשה לאישור הגשת תובענה כתובענה ייצוגית כנגד בנק איגוד לישראל, בטענה כי אינו מקיים את מדיניות חלוקת הדיבידנדים אשר פורסמה על ידו. בית-המשפט קבע, כי הגם שהבנק הטעה את כלל ציבור המשקיעים, בכך שבחר לא לעדכן בשינוי מדיניות חלוקת הדיבידנד והפר בכך את חובות הגילוי לפי חוק ניירות-ערך, לא הוכח נזק שנגרם לבעלי המניות שכן אין באי-חלוקת דיבידנד כשלעצמה כדי לגרום לנזק.

7. תביעה בגין אי-גילוי הפרשות שנעשו בדו"חות הכספיים בגין חקירה
ב- ת" צ (ת"א) 21851-03-15 {אביגדור וינברגר נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, תק-מח 2016(1), 18118 (2016)} עסקינן בתביעה בגין אי-גילוי מידע.

מדובר בבקשה לצירוף מסמכים לכתב טענות ולחלופין בקשה לגילוי מסמכים לפי תקנה 4 לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2000. המבקש הגיש בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד המשיב - בנק מזרחי טפחות בע"מ ונגד בעלי תפקידים בבנק, בעלי שליטה וחברות קשורות. בבקשה נטען כי המשיבים הפרו את חובתם לגלות בדוחות הכספיים של הבנק אודות הפרשות שנעשו בדוחות הכספיים בגין חקירה המתנהלת נגד הבנק בארצות-הברית. על-פי הטענה מדובר במידע מהותי למשקיע הסביר אשר אי-גילויו כנדרש גרם נזק למשקיעים, נזק שלפי הטענה בא לידי ביטוי בתשואת חסר שבה נסחרה מניית הבנק. לטענת המבקש המסמכים נושא הבקשה דנן נזכרו בתשובה לבקשת האישור שהגיש הבנק, ולכן על הבנק לצרף אותם לתשובה זו.

הבנק טען כי המידע אודות ההפרשות לא היה מידע מהותי למשקיע הסביר, וכי כי בשל מעורבותו של המפקח על הבנקים קמה לבנק הגנה מפני אחריות, וזאת לאור הכללים הנוגעים למי שפעל באישור הרגולטור, מכוח הרשאה חוקית או מכוח אמונה בקיומה, וכן לאור ההגנה בדיני ניירות-ערך למי שנקט אמצעים נאותים להבטיח שלא יהיה בדו"ח פרט מטעה.

בית-המשפט קבע כי דין הבקשה להתקבל, וכי במקרה דנן, במסגרת האיזון בין האינטרסים המנוגדים יש לתת משקל משמעותי מאוד לאינטרס הציבורי בגילוי המסמכים המבוקשים. זוהי - כפי שהובהר לעיל, נקודת המוצא בהליכי גילוי מסמכים - נקודת מוצא של גילוי מרבי. נקודת מוצא זו נובעת מהחשיבות המיוחסת לערך של גילוי האמת במסגרת הליך משפטי. במקרה דנן הערך של גילוי האמת מקבל משנה-חשיבות וזאת לנוכח האופי הציבורי של בקשת האישור, שהוגשה בשם מספר רב של משקיעים. לכך יש להוסיף את האינטרס בעידוד אכיפה פרטית של דיני ניירות-ערך, הן במקרה דנן והן באופן כללי. כמו-כן, הבקשה דנן היא בקשה ממוקדת לגילוי מסמכים. המסמכים המבוקשים הם בעלי רלוונטיות לצורך בירור המחלוקת בין הצדדים, ובפרט לצורך בירור טענות ההגנה של הבנק והתמודדות אפשרית של המבקש עם טענות אלה.

8. תביעה ייצוגית בגין תנאי מקפח בחוזה אחיד של כרטיס מתנה
ב- ת"צ (ת"א) 28863-04-13 {אורי בן-יוחנה נ' כרטיסי אשראי לישראל בע'מ, תק-מח 2015(4), 43169(2015)} עסקינן בבקשה לסילוק על-הסף של תביעה ייצוגית.

מדובר במקרה בו הוגשה בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד המשיבה שבזמנים הנוגעים לתובענה ניפקה המשיבה את כרטיס המתנה wishUcard. בבקשה לאישור התביעה הייצוגית שטח המבקש שורה של טענות בדבר הכרטיס. בין השאר הצביע על כך שלא צויין על-גביו התאריך המדוייק שבו נרכש ולא המועד שבו תוקפו פוקע, ועל כך שעמד בתוקף פחות משנתיים, וכי אין להתנות את מימושו בהצגת החשבונית מעת עריכתה של העסקה, וכי לפי תנאי הכרטיס, הוגבלה זכותו של הלקוח לקבל בחזרה ובמזומן את היתרה שנותרה טעונה בכרטיס, וזהו תנאי שנקבע שלא כדין.

בית-המשפט קבע כי לא שוכנע כי יש לסלק את הבקשה נגד המשיבה כליל, וכי נחה דעתו כי אין לסלקה בעילה של קביעת התנאים המקפחים בחוזה אחיד, וכי אין מניעה שעילה זו תתברר בתובענה ייצוגית אם וכאשר תאושר, ודי בזה כדי לדחות את הבקשה לסילוק על-הסף שהגישה המשיבה.

9. נדחתה בקשה לייצוגית נגד 3 בנקים בטענה לטעות בחישוב הריבית על הלוואות לדיור
ב- ת"צ (מר') 14631-09-11 { פרנסיסקו שור נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, תק-מח 2015(3), 17816 (2015)} עסקינן בבקשה לתביעה ייצוגית בגין טעות בחישוב ריבית על הלוואת דיור.

בית-המשפט המחוזי דחה בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד 3 בנקים גדולים - מזרחי, לאומי והפועלים, בטענה לטעות בחישוב הריבית על הלוואות הדיור שהם גובים. נקבע, כי תכנית שאפתנית להביא לתיקון אופן חישוב הריבית בכלל המוסדות הפיננסיים צריכה להבהיר כי הפרקטיקה הנוהגת היא שגויה, אולם המבקשים לא עמדו בנטל והחישוב כדרך הבנקים עולה בקנה אחד עם החוק ועם עמדת הרגולטור. משכך, נעדרים המבקשים עילת תביעה אישית.

10. לא ניתן לאשר הסכם פשרה משסכום הפיצוי אינו תואם להערכת הסיכון
ב- תנ"ג (ת"א) 14873-03-10 {יששכר רובין נ' בנק הפועלים ואח', תק-מח 2015(3), 13050 (2015)} עסקינן בבקשה לאישור הסכם פשרה בתביעה נגזרת.

מדובר במקרה בו הוגשו לבית-המשפט שתי בקשות לאישור תביעות כתביעות נגזרות, אשר הדיון בהן אוחד. בבקשה נטען כי המשיבים, מעלו בתפקידם כדירקטורים והפרו את חובת האמונים ואת חובת הזהירות כלפי הבנק במתן אישור לשלם ל RPאת הפיצוי בסך 25,000,000 דולר שבהסכם, המשולל הגיון עסקי, ואף נעשה בניגוד עניינים חמור.

המשיבים כפרו בנטען כלפיהם, לרבות טענת אישור עסקה בניגוד עניינים והוסיפו וטענו כי אף ש- RPלא קיבלה את אישור הרגולטור הטורקי להשקיע בבנק פוזיטיף, וכי היה לבנק הפועלים אינטרס עסקי לשכנע אותה "לסור הצידה", ולא לנסות לבצע את השקעתה בבנק הטורקי בדרך אחרת שאינה מצריכה את אישור הרגולטור. השגת אינטרס עסקי זה הצדיקה תשלום פיצוי שווה ערך לשווי השקעתה בבנק הטורקי אשר התבטא ב- 25,000,000 דולר, וכי ההסכם, לרבות תשלום הפיצוי לעיל, תאם את טובת הבנק.

הצדדים הגישו לבית-המשפט את הסדר הפשרה אליו הגיעו בטענה כי הינו ב"טובת החברה", קרי: טובת בנק הפועלים וברצון לחסוך בזמן ובמשאבים, וכי התירוץ להסכמתם להסדר הפשרה, למרות הפער בין הסכום הנקוב בו לבין סכום התביעה היא התובנה שהפיצוי ששולם ל- RP לא גרם בפועל כל נזק לבנק.

בית-המשפט קבע כי לא ניתן לאשר את הסכם הפשרה המוצע, משסכום הפיצוי אינו תואם להערכת הסיכון.

11. נדחתה עתירה להורות לרשות לני"ע לחשוף דו"חות ביקורת שהצביעו על כשלים בתפקוד גופים פיננסיים
ב- עת"מ (ת"א) 15892-05-14 {ברם נ' רשות ניירות-ערך, תק-מח 2015(2), 4824 (2015)} עסקינן בעתירה לגילוי דו"חות ביקורת.

בית-המשפט המחוזי דחה עתירה מכוח חוק חופש המידע נגד הרשות לנירות ערך, בה התבקש להורות על גילוי דו"חות ביקורת שאוזכרו בכתבה של "גלובס" ושעל-פי האמור בה פירטו כשלים חמורים שהתגלו בעמידת תאגידים בנקאיים ובתי-השקעות בכל הנוגע ליישום חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות.

בית-המשפט קבע, כי חרף הוראת הסודיות המצויה בחוק ני"ע, בית-המשפט מוסמך להורות על גילוי מסמכים או ידיעות שהגיעו לידי הרשות גם בעתירה לפי חוק חופש המידע וכן פורטו השיקולים שעל בית-המשפט לשקול בבואו לאזן בין האינטרסים המתנגשים בעתירה כאמור.

12. נדחתה בקשה לייצוגית נגד חמישה בנקים גדולים בטענה לגביית עמלות שלא כדין עבור הענקת הלוואות שנועדו לפרוע הלוואות קודמות
ב- ת"צ (יר') 63671-10-13 {הרצל ברק נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ, תק-מח 2015(1), 31373 (2015)} עסקינן בתביעה ייצוגית בטענה לגביית עמלת הלוואה.

בית-המשפט המחוזי דחה בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד חמישה בנקים גדולים, בטענה כי אלו גובים עמלה שלא כדין עבור הענקת הלוואות שנועדו לפרוע הלוואות קודמות. נקבע, כי מתן הלוואה בעקבות הימנעות מפירעון הלוואה קודמת אינה מהווה פעולה של "חידוש האשראי" אלא "אשראי חדש" וכי קבלת טענות המבקשים אף עשויה לפגוע בחברי הקבוצה עצמם ולגלגל על כלל לקוחות הבנק את העמלה שאמורה להיות מוטלת על אלה מהם שלא עמדו בהתחייבויותיהם ולא פרעו את ההלוואות.

13. תובע שהוא לקוח של צד שלישי הנמנה על לקוחותיו של הבנק, שלא קבל מהבנק שירות כלשהו אינו יכול להגיש כנגד הבנק תביעה ייצוגית
ב- ת"צ (ת"א) 62739-01-14 {אנדראס לילמנסטונס נ' כרטיסי אשראי לישראל בע"מ, תק-מח 2014(3), 21154 (2014)} עסקינן בבקשה לסילוק תובענה ייצוגית.

מדובר במקרה בו הגיש משיב-הבנק 2 בקשה לסילוקה על-הסף של בקשה לאישור תובענה ייצוגית, שהוגשה על-ידי המבקש בטענה שהמשיבה 1 הנפיקה כרטיס אשראי מסוג אקטיב, כאשר ברירת המחדל של חיוב הלקוחות מחזיקי כרטיסים אלו אינה חיוב חשבונותיהם בבנק מידי חודש עבור כלל החיובים שנצברו בחודש החולף. לטענת המבקש שיטת פעולה זו מטעה את הלקוחות לשם קידום שירות בנקאי שכלל לא נדרש ובמחיר שלא הוסכם תוך שמחיר השירות יקר משמעותית מן המקובל וכי יש בה כדי להפר את חוק הבנקאות והוראות הפיקוח על הבנקים.

בתוך כך טען המבקש כי למשיב 2 - הבנק שהינו בעל השליטה במשיבה 1 ומחזיק ב- 71.8% ממניותיה הרגילות, אחריות - אם ישירה, ואם מכוח דיני הרמת מסך - למעשיה ומחדליה הנטענים של המשיבה 1.

לטענת המשיבה 2 - הבנק, באין מחלוקת כי לא מתקיימים בינו לבין המבקש ויתר חברי הקבוצה יחסי בנק-לקוח, ובהינתן שהתובענה אינה בקשר לעניין שבין המבקש כלקוח לבין הבנק, כי אם בקשר לעניין שבין המבקש לבין המשיבה 1 כ.א.ל - מנפיקת כרטיסי האשראי נושא בקשת האישור - הרי שמלכתחילה לא ניתן היה להגיש נגדו את התובענה דנן ולפיכך יש לסלקה על-הסף, וכי המבקש לא הראה כיצד עשה הבנק שימוש באישיותה המשפטית של המשיבה 1 "כדי להונות אדם" כאמור בסעיף 6(א)(1) לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות").

בית-המשפט קבע כי דין הבקשה להתקבל, וכי סעיף 3(א) לחוק תובענות ייצוגיות קובע כי "לא תוגש תובענה ייצוגית אלא בתביעה כמפורט בתוספת השניה או בעניין שנקבע בהוראת חוק מפורשת כי ניתן להגיש בו תובענה ייצוגית". במסגרת הוראה זו הביע המחוקק דעתו כי רק בעניינים ובעילות שהותרו במפורש - במסגרת התוספת השניה לחוק או במסגרת הוראות חוק מפורשות אחרות - ניתן יהיה להגיש תובענה ייצוגית, וכי שלא בכל עניין ניתן להגיש תובענה ייצוגית, ומה שלא הותר במפורש אסור.

עוד נקבע, כי פרט 3 לתוספת השניה מורכב כפשוטו מ- 3 תנאים מצטברים, שרק בהתקיים כולם ניתן להגיש תובענה ייצוגית על-פיו: (1) זהות הנתבע - "תאגיד בנקאי"; (2) זהות התובע - "לקוח"; (3) מהות התביעה - "בקשר לעניין שבינו לבין לקוח". ההיגד: "שבינו" מכוון לתאגיד הבנקאי, ועל-פי פשוטו של הכתוב דומה כי נדרש שהתובע יהיה לקוח של הבנק ושהתביעה תעסוק בעניין שבין התאגיד הבנקאי לבין לקוחו שלו. במילים אחרות: תובע שהוא לקוח של צד שלישי הנמנה על לקוחותיו של הבנק, שלא קבל מהבנק שירות כלשהו, אינו בא בגדרו של פרט 3.

14. התנאים בהן צריכות לעמוד עמותות אליהן יועברו כספי פיצויים במסגרת פשרות בתובענות יצוגיות
ב- ת"צ (ת"א) 22236-07-11 { שלומי שרייר נ' שירותי בנק אוטומטיים בע"מ, תק-מח 2014(3), 32628 (2014)} עסקינן בהעברת פיצויי תובענה ייצוגית לעמותה.
מדובר במקרה בו במסגרת הליך לאישור הסכם פשרה בתובענה ייצוגית נגד חברת "שירותי בנק אוטומטיים" (שב"א), דחה בית-המשפט המחוזי את בקשת הצדדים להעביר את סכום הפשרה בסך כ- 5.7 מיליון שקלים כתרומה לעמותות ציבוריות שנבחרו על-ידי ב"כ המבקשים.

בית-המשפט קבע כי הדבר מעלה שאלות עקרוניות-נורמטיביות באשר להליך בחירת העמותות, האפשרות לפקח כי הכספים ישמשו לייעודם והשאלה האם ראוי שבית-המשפט יכריע בשאלות אלה. לפיכך, ייותר סכום הפיצוי בידי שב"א ואופן חלוקתו ייקבע בהמשך. בתוך כך נדרש בית-המשפט לשאלה כיצד יש לבחור עמותות אליהן יועברו כספי פיצויים במסגרת פשרות בתובענות יצוגיות, והציג כמה תנאים מוצעים שיש בהם כדי להפיג או להקהות את החששות הנובעים מניתוב פיצוי כאמור.

15. לא ניתן לנהל בקשת פירוק חברה בדרך של תובענה ייצוגית
ב- ת"צ (ת"א) 43443-11-13 {תהודה - חברה נ' אוצר התיישבות היהודים בע"מ, תק-מח 2014(2), 31487 (2014)} עסקינן בבקשה לפירוק חברה במסגרת תביעה ייצוגית.

מדובר במקרה בו בית-המשפט המחוזי דחה את בקשתה של עמותה חברתית לאשר תובענה ייצוגית נגד חברת "אוצר התיישבות היהודים", שהיא חברה ציבורית המחזיקה בכ- 5% ממניות בנק לאומי ובין משקיעיה מנויים גופים מוסדיים גדולים כגון חברות ביטוח ובתי השקעות. העמותה עתרה להורות על-פירוק החברה בעילות שונות. עם-זאת, בית-המשפט קבע כי לפי חוק תובענות יצוגיות לא ניתן לנהל בקשת פירוק חברה בדרך של תובענה ייצוגית, וגם לגופו של עניין הליך פירוק הוא הליך קולקטיבי מיוחד שאינו מתאים לניהול בדרך זו.

16. אושרה ייצוגית נגד חברת אשראי שגבתה עמלת המרה שלא כדין עבור עסקאות שבוצעו בשקלים דרך PayPal
ב- ת"צ (חי') 34200-06-11 {(אקו-טק (מיקרו חלקים) בע"מ נ' כרטיסי אשראי לישראל בע"מ, תק-מח 2014(1), 34448 (2014)} עסקינן בתביעה ייצוגית נגד חברת אשראי בגין גביית עמלת המרה שלא כדין.

מדןבר במקרה בו בית-המשפט המחוזי אישר הגשת תביעה ייצוגית נגד חברת כרטיסי האשראי כא"ל, בטענה כי זו גבתה עמלת המרה שלא כדין מלקוחות שביצעו עסקאות בשקלים דרך PayPal עם בתי עסק המצויים בישראל. נקבע, כי הוכח לכאורה שגביית העמלה נעשתה בניגוד לכללי הבנקאות המונים רשימה סגורה של שירותים עבורם ניתן לגבות עמלות, וכי כא"ל הפרה לכאורה את חובת הזהירות כלפי לקוחותיה עקב היכולת לצפות שגביית עמלה שלא כדין תגרום להם נזק. בד-בבד, נדחתה בקשה לאשר הגשת תביעה גם נגד פייפאל, וכן נגד כא"ל בגין עסקאות שבוצעו עם עסקים מחוץ לישראל.

17. נדחתה בקשה לתביעה ייצוגית בטענה לגביית עמלה בנקאית בהפקדת מזומן בניגוד לתעריפון
ב- ת"צ (חי') 15612-11-11 {דניאל כדן נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ , תק-מח 2013(4), 37940 (2013)} עסקינן בתביעה ייצוגית בגין גביית עמלות בנקאיות.

מדובר בבקשה לאישור תובענה ייצוגית, שעניינה גביית עמלות בנקאיות שלטענת המבקש היא מנוגדת לדין. המבקש הוא לקוח הן של המשיב 1 - הבנק הבינלאומי והן של המשיב 2, ולטענתו שני המשיבים גבו ממנו עמלות בסכומים המנוגדים למותר על-פי כללי הבנקאות, ובניגוד לתעריפון שבו נקבע שהעמלה, המכונה בתעריפון "טיפול במזומנים על-ידי הפקיד", תיגבה רק על אותו חלק מהסכום העולה על 10,000 ש"ח, ואילו המשיבים גבו ממנו עמלה עבור כל הסכום.

בית-המשפט קבע כי יש לדחות את בקשת האישור, וכי בענייננו, עסקינן בשאלת הפרשנות. המבקש סבור שמשמעות המילים היא שהעמלה בגין טיפול במזומנים חלה רק בגין הסכום העודף על 10,000 ש"ח, והמשיבים סבורים כי כאשר השירות ניתן בגין סכום העודף על 10,000 ש"ח חלה העמלה על מלוא הסכום. במחלוקת פרשני זו יש לקבל את עמדת המישיבים היות ואין בלשון התעריפון הגבלה על סכום עמלת הטיפול במזומנים, ומתכלית חקיקתו לא ניתן להסיק את קיומה של כוונה להגביל עמלה כזו, וכי הפרשנות שהציע המבקש, אין לה עיגון בלשון התעריפון וגם לא תמיכה בתכלית חקיקתו, וכי המבקש גם לא הצביע על בסיס הלכתי לדרך פרשנות זו. בהיעדר תמיכה אחרת, המעוגנת בדין או בהלכה, אין סיבה להעדיף את גרסתו של המבקש, ולפיכך, נדחית טענת המבקש שהעמלה שגובים המשיבים מנוגדת לדין.

18. נדחו בקשות מחזיקי אג"ח לאישור תובענה ייצוגית נגד נאמן המחזיקים ומבקר הדו"חות הכספיים של החברה בטענה כי אפשרו בהתנהלותם ביצוע מעשה תרמית בנכסי החברה
ב- ת"צ (ת"א) 61115-01-12 { מיבל השקעות בע"מ נ' אורורה פידליטי חברה לנאמנות בע"מ ואח', תק-מח 2013(4), 6751 (2013)} עסקינן בתביעה ייצוגית ממבקר הדו"חות הכספיים של החברה.

בית-המשפט המחוזי דחה בקשות לאישור תובענה ייצוגית נגד נאמן למחזיקי אגרות חוב ומבקר הדו"חות הכספיים של חברה, בטענה כי אלו התרשלו והפרו את חובותיהם כלפי המחזיקים ואיפשרו בהתנהלותם ביצוע תרמית בנכסי חברת הבת של החברה. נקבע, כי לא היתה לנאמן חובה לפנות למומחים לצורך קבלת מידע עצמאי על נכסי הנדל"ן שלחברת הבת יש זכויות בהם, וכי המבקר ביצע את עבודתו נאמנה ולא התרשל בתפקידו.

19. התקבלה תביעת בנק הפועלים לאכיפת שעבודים שנעשו לטובתו על-ידי חברת "אירופה ישראל"
ב- פר"ק (ת"א) 53914-02-13 {בנק הפועלים בע"מ נ' אירופה ישראל בע"מ ואח', 2013(3), 6553 (2013)} עסקינן באכיפת שעבודים.

מדובר במקרה בו בית-המשפט המחוזי קיבל את תביעת בנק הפועלים נגד חברת "אירופה ישראל", והורה על אכיפת שעבודים שנעשו לטובת הבנק, בין היתר על מניות בחברת "אלביט הדמיה" בהן החזיקה. נקבע, כי התקיימו במקרה דנן העילות למימוש השעבודים וכי הבנק, שהחוב כלפיו עמד על קרוב למיליארד שקלים, התנהל ללא דופי כלפי החברות ובא לקראתן, בעוד אלו הפרו את התחיבויותיהן כלפיו פעם אחר פעם.

20. נדחתה תביעה ייצוגית נגד בנק בטענה לחיוב יתר של עמלת ניהול חשבון ניירות-ערך
ב- ת"צ (ת"א) 2007-07 {יצחק ברוורמן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, תק-מח 2011(3), 12316 (2011)} עסקינן בתביעה ייצוגית בגין עמלת ניהול חשבון ני"ע.

מדובר בבקשה לאישור תובענה ייצוגית שהגיש המבקש כנגד בנק לאומי לישראל בע"מ בטענה כי הבנק גבה ביתר, שלא כדין, עמלות דמי ניהול חשבון ני"ע מלקוחותיו שניהלו חשבון ני"ע בבנק. המבקש טען כי אם הסכום המצטבר של עמלות דמי הניהול שנגבו לני"ע במהלך הרבעון ובסוף הרבעון - נמוך משיעור עמלת דמי הניהול המינימאלית, רשאי הבנק לגבות מלקוחותיו, לכל היותר, בגין אותו רבעון עמלת דמי ניהול מינימאלית אחת לני"ע. לפיכך, לשיטת המבקש, גבה הבנק גביית יתר משגבה מלקוחותיו בסוף הרבעון עמלת דמי ניהול מינימאלית, במקום לקחת בחשבון במסגרת חישוב העמלה לסוף הרבעון, את העמלות ששילמו הלקוחות במהלך הרבעון.

בית-המשפט קבע כי דין הבקשה לאישור התובענה כייצוגית - נדחית, וכי אין לעמדתו הפרשנית של המבקש כל עיגון לשוני בתעריפון או בהסכם ניהול חשבון ני"ע. בניגוד לגישת המבקש, לצד העמלה המינימאלית, בסכום של חמישה שקלים, צויינו במפורש המילים "לני"ע", ולא "לרבעון". על-פי ניסוח זה אין בסיס לטענה כי, לכל היותר, זכאי היה הבנק לחייב לקוח בעמלה המינימאלית פעם אחת בכל הרבעון באם סך עמלות דמי הניהול לכל הרבעון לא הגיע כדי גובה העמלה המינימאלית. לפיכך, לא ניתן לומר כי המבקש הראה בהתייחס לפרשנות התעריפון, כי קיימת אפשרות סבירה לכך ששאלה זו תוכרע לטובת הקבוצה.

21. התקבל הסדר פשרה בתביעה ייצוגית בגין גביית יתר עבור הפקת דו"ח חודשי
ב- ת"צ (ת"א) 1805-09 {עידו בשן ואח' נ' בנק הפועלים בע"מ, תק-מח 2011(1), 26233 (2011)} עסקינן בתביעה ייצוגית בגין גביית עמלה בגין הפקת דו"ח חודשי.

מדובר בבקשה לאישור הסדר פשרה, במסגרת בקשה לאישור תובענה כייצוגית, בה נטען, כי הבנק פעל בניגוד לכללי הבנקאות בכל הנוגע לגביית עמלה בגין הפקת דו"ח חודשי. נטען, כי הבנק גבה סכום אחיד (25 ש"ח) בגין דו"ח המתעד תנועות בחשבון הלקוח בחודש נתון, ללא קשר למספר העמודים שהופקו, בעוד שהיה עליו לגבות סכום נקוב לבקשה, בתוספת סכום כספי נוסף בגין כל עמוד מעמודי הדו"חות החודשיים שהופקו.

הצדדים ציינו, כי משיקולים תדמיתיים וצרכניים, בין היתר, הרצון שלא להצטייר כמי שגובה עמלה גבוהה ביחס לבנקים אחרים, ותוך שיקלול הסיכויים והסיכונים הטמונים בניהול הליך משפטי - החליט הבנק להגיע להסדר פשרה עם המבקשים.

בית-המשפט קבע כי אין מקום לדחות את הבקשה לאישורו על-הסף, וכי במקרה דנן, מדובר בהסדר שנועד לפתור את תופעת גביית היתר בתקופת הביניים, עד למועד בו קיבל על עצמו הבנק את הפרשנות המוצעת לתעריף על-ידי בנק ישראל, והחל לגבות עמלה בהתאם לפריט 3 לתעריף, וכי מדובר בתקופה קצרה יחסית, בסכום ידוע של החזר המגיע לכלל הלקוחות, שמהם נגבתה עמלת היתר, ובנכונות מצד הבנק להחזיר לכל לקוח ולקוח את הסכום שנגבה ממנו ביתר. לפיכך, פשרה היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת.

22. הבנק נדרש להמציא לעיון מסמכים המפרטים את שינויי הריבית היומיים בבנק על פק"מ וזאת נוכח חובות תום-הלב המוגברות החלות עליו
ב- ת"צ (מר') 4274-01-08 {דניאל וייס נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, תק-מח 2009(4), 7448 (2009)} עסקינן בבבקשה לגילוי מסמכים בדבר שינויי הריבית היומיים בבנק על פקדון קצר מועד.

מדובר בבקשה להורות למשיב לגלות למבקש את המסמכים המצויים ברשותו, ולאפשר למבקש לעיין בהם, וזאת מכוח תקנות סדר הדין האזרחי, עת המבקש הגיש נגד הבנק תביעה ובקשה לאישורה כייצוגית. בבקשתו טען כי היה לקוח של הבנק והחזיק אצלו, בין השאר, פקדונות קצרי מועד (להלן: "פק"מ"). לטענתו נהג הבנק כלפיו בדרך שאינה הוגנת, בהטעיה ושלא כדין, בכך שנהג להפחית את שיעורי הריבית ששילם למבקש וללקוחות נוספים על פק"מ מתחדשים שלו, על-סמך צפי בלתי-מחייב בלבד באשר לשיעור השינוי של ריבית בנק ישראל. לעומת-זאת, כאשר צפי דומה חזה עליה בשיעור הריבית על פק"מ לא העלה הבנק את שיעור הריבית והמתין עד להכרזת בנק ישראל או להעלאתה האפקטיבית של הריבית. התנהלות זו גרמה למבקש, לטענתו, חסרון כיס, וכך גם ללקוחות רבים אחרים. המבקש הגיש בקשה לעיון בכל ההודעות שפרסם הבנק על הריבית על-פקדונות ומסמכים הקובעים את נהלי הבנק לקביעת הריבית על הפקדונות.

בית-המשפט קבע כי דין הבקשה להתקבל, וכי המבקש עומד בתנאים שהוכרו בפסיקה לעניין גילוי ועיון בהליך אישורה של תובענה כייצוגית, במיוחד נוכח יכולתו של הבנק להפיק את הנתונים ללא קושי מיוחד, ונוכח חובות תום-הלב המוגברות החלות עליו, וכי מבלי שיעמדו לפני המבקש הנתונים המפורטים בדבר שינויי הריבית היומיים בבנק על פק"מ, לא ניתן יהיה לברר לגופו של עניין אם תובענתו היא כזו שראוי שתידון כתובענה ייצוגית.

23. האם היה רשאי הבנק לגבות עמלת שורה לאחר ביטול הרשאה לחיוב בהוראת קבע
ב- בש"א (ת"א) 10489/03 {אביב שירותים משפטיים בע"מ ואח' נ' בנק הפועלים בע"מ ואח', תק-מח 2009(3), 5425 (2009)} עסקינן בתובענה ייצוגית בגין חיוב עמלת שורה במקרה של ביטול הוראת קבע.

מדובר בבקשה שהגישו המבקשים בטענה כי בחשבונות שניהלו בבנק הפועלים בע"מ היו מספר הרשאות חיוב - הוראות קבע, אשר בוטלו ביוזמתם. על-אף שאותן הוראות קבע בוטלו, הוסיפו המוטבים אשר לטובתם נעשו הוראות הקבע והציגו חיובים בחשבונות המבקשים. הבנק אמנם מילא אחר הוראות הביטול ולא כיבד את אותם חיובים שהוצגו על-ידי המוטבים, אולם בשל עצם הצגת החיובים על-ידי המוטבים והחזרתם חייב הבנק את חשבונם של המבקשים בעמלת רישום פעולה - "עמלת שורה". על חיוב זה קובלים המבקשים. לטענתם, הבנק הוא הנהנה והמרוויח היחיד מביצוע פעולה זו וזאת על חשבון לקוחותיו. לפיכך, הסעד אותו מבקשים המבקשים הוא: החזר מלא של עמלות השורה אשר ניגבו על-ידי הבנק לאחר ביטול הוראת הקבע.

בית-המשפט קבע כי הבקשה להגשת תובענה ייצוגית מאושרת, וכי בנק הפועלים הינו בנק גדול ובעל מספר לקוחות רב, לפיכך קיימת סבירות גבוהה כי לקוחות נוספים חוייבו על-ידי הבנק בהקשר המפורט לעיל, וכי הבנק סבר כי עסקינן בחיוב אשר אינו אסור. מכאן כי קיימת סבירות גבוהה שיתר לקוחות הבנק, אשר ביטלו הוראות קבע חוייבו בעמלת שורה לאחר ביטול ההרשאה, וכי היות והמבקשים אינם מתחרים של הבנק, לפיכך אין סיבה לחשוש כי מדובר בניסיון להפעלת לחץ על הבנק בכדי ליצור תחרות בלתי-הוגנת. מכאן כי הבקשה שלפנינו אכן עומדת בתנאי אשר קבוע בסעיף 8(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות.

24. נדחתה תובענה ייצוגית בטענה לחיוב פרמיה שלא כדין בהלוואה עומדת בפוליסת חיים במסגרת הלוואת משכנתא
ב- ע"א 1349/05 {דוד שוב ואח' נ' בנק ירושלים ואח', תק-על 2009(1), 3763 (2009)} עסקינן בערעור על החלטת המחוזי לדחיית תובענה ייצוגית.

מדובר בערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בו נדחתה על-הסף בקשתם של ששת המערערים לאשר את התובענה שהגישו כנגד הבנקים המשיבים כתובענה ייצוגית.
על-פי הנטען בתובענה, המערערים נטלו מהמשיבים הלוואות למימון רכישת דירותיהם, שלהבטחתן שועבדו הדירות במשכנתאות. במקביל לעריכת הסכמי ההלוואות, חתמו המערערים על מסמכים להוצאת פוליסת ביטוח חיים. בנוסף להסכמי הביטוח ביחס להלוואות, כללו הסכמי הביטוח גם את מרכיב "ההלוואה העומדת", ונוכו מהם בהתאם פרמיות המתייחסות גם למרכיב זה. לטענתם, בעת החתימה על מסמכי ההלוואה והביטוח לא הודיע להם הבנק כי הפרמיות נגבות גם ביחס ל"הלוואות העומדות", וכי אין משמעות כלכלית לביטוח החיים ביחס למרכיב זה של המימון, שכן ההלוואה העומדת תהפוך למענק - ועל-כן אין במקרה של פטירת הלווה סיכון שיש הגיון או טעם לבטחו, וכי לטענתם, הממשלה המממנת את "ההלוואות העומדות" לא חייבה כלל את הבנקים לערוך את הכיסוי הביטוחי לעניין זה.

לטענת המערערים, החתמתם על-ידי הבנקים על הסכם הביטוח לעניין "ההלוואות העומדות" נעשתה שלא בתום-לב ומבלי שהבנקים גילו להם את כל מרכיבי ההסכם, ועל-כן זכאים הם לדרוש ביטול אותם הסכמי הביטוח ולהשבת סכומי הפרמיות שגבו מהם הבנקים ביחס למרכיב "ההלוואה העומדת".

הבנקים המשיבים פנו לבית-המשפט קמא בבקשות למחוק על-הסף את הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, שכן לטענתם לא היה מקור שבדין לאישור שכזה ביחס לתובענה דנן. בפסק-הדין קמא נעתר בית-המשפט לבקשת המשיבים וסילק על-הסף את בקשת ששת המערערים לאישור התובענה הייצוגית. נקבע, כי התובענה אכן נעדרת אכסניה חוקית המסדירה את אישורה כתביעה ייצוגית.

בערעור דנן, משיגים המערערים על פסק-הדין. לטענתם,לא היה מקום מלכתחילה לדון בבקשת המחיקה על-הסף, שכן הטענות המועלות בה דורשות בירור לגופן ולעובדותיהן, והמסגרת הראויה לכך הינה בדיון לגופה של הבקשה. כמו-כן, עילות התביעה שלהם כנגד הבנקים אמנם נוצרו ביום חתימת הסכמי ההלוואות והביטוח, אלא שהמדובר בעילות מתמשכות והולכות מאותו היום וכל עוד גבו מהם הבנקים את תשלומי פרמיות הביטוח ביחס להלוואות העומדות. הבנקים התמידו בכך גם לאחר מועדי התחולה של הסדרי התובענות הייצוגיות בחוק הפיקוח ובחוק הבנקאות, ועל-כן אותם ההסדרים חלים בעניינם.

בית-המשפט קבע כי דין הערעור להידחות, וכי המערערים אינם מפרטים בטענותיהם את הנסיבות בהן התגלו להן העובדות עליהן מבססים הם תביעתם ומסתפקים הם באמירות כלליות כי הדבר התגלה להם עם חלוף הזמן. אין די באמירה מעין זו כדי לעמוד בנטל המוטל עליהם לבסס כי נעלמו מהם העובדות המהוות את עילת התובענה מסיבות שאף בזהירות סבירה לא יכלו למנוען.

25. מקום בו הנזק של בעל המניות הינו ניזקה של החברה והנזק הנטען הוא נזק התלוי בנזק הנגרם לחברה, אין לאיש מבעלי המניות עילת תביעה אישית
ב- בש"א (ת"א) 8858/02 {שלמה צאייג נ' קסלמן וקסלמן רואי חשבון, תק-מח 2009(1), 15949 (2009)} עסקינן בתביעה ייצוגית נגד חברת רואי חשבון בטענה כי בהתרשלותם גרמו לקריסת בנק ולנזק כספי לבעלי המניות.

בפנינו בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד חברת רואי החשבון של הבנק למסחר שקרס עקב מעילת ענק בהיקף העולה פי חמישה על הונו העצמי של הבנק, מעילה אשר התרחשה במהלך 5 שנים. במהלך שנים אילו, רואי החשבון היו אמונים על עריכת ביקורת לבנק ועל-כן היו צריכים לגלות את המעילה. המבקש טען כי אם רואי החשבון היו פועלים לפי הוראות חוק החברות והוראות תקנות רואי החשבון הם היו מונעים את המעילה או לחילופין, מגלים אודותיה טרם קריסת הבנק. המבקש מוסיף כי רשלנותם של רואי החשבון היא שהביאה לקריסת הבנק, וכי כתוצאה מכך מניות הבנק איבדו את ערכן ובשל כך כבעל מניות נגרם לו נזק כספי.

המשיבה טענה כי לאור ההלכה לא קיימת למבקש עילה אישית משום שהנזק לו הוא טוען הינו למעשה ניזקו של הבנק, עסקינן בנזק עקיף משני התלוי בנזק אשר נגרם לבנק, וכי מקום בו הנזק של בעל המניות הינו ניזקה של החברה והנזק הנטען הוא נזק התלוי בנזק הנגרם לחברה, אין לאיש מבעלי המניות עילת תביעה אישית.

בית-המשפט קבע כי דין הבקשה להידחות. המשיבה הינה חברת רואי חשבון חיצונית אשר איננה קשורה כלל ועיקר לעובדי הבנק, וכי לא קיימת למבקש תשתית עובדתית אשר יכולה להוכיח כי המשיבה אכן אחראית בצורה כלשהי למעילה בבנק. הוכחה בהליך משפטי דורשת ראיות, לא ניתן להסיק מ"נסיון החיים", כדברי המבקש, את אחריותה של חברת רואי חשבון חיצונית לחברה המעסיקה אותה. תובענה ייצוגית הינה הליך יוצא דופן, אשר אין לאשרו ולהשתמש בו בקלות ראש. לפיכך, ניתן לומר כי בהליך זה הנטל להוכחת התביעה המוטל על המבקש רב יותר מהליך רגיל. המבקש לא הוכיח כי עקב התרשלות המשיבה קרס הבנק. לפיכך, לא מתקיים קשר סיבתי בין קריסת הבנק לבין התנהגות המשיבה.

עוד נקבע כי יש לקבל את טענת המשיבה כי לא עומד למבקש סעיף 170 לחוק החברות. הנזק אשר נגרם למבקש אינו נובע באופן ישיר מפעולות המשיבה, לכן עסקינן בנזק עקיף. הנזק נגרם למעשה לבנק והמבקש בתור בעל מניות נפגע מנזקו של הבנק. לפיכך, נכונה טענת המשיבה כי אין למבקש עילה אישית נגד המשיבה ולכן לא יוכל להשתמש בסעיף 170 לחוק החברות. כמו-כן לא ניתן להסיק מהגדרת תפקידם של רואי החשבון כי הם אחראיים למעילות אשר מתבצעות בחברה המעסיקה אותם. לפיכך המבקש לא הצליח להוכיח את טענותיו, ומשכך, סבור בית-המשפט, כי לא קיימים סיכויים להצלחת התביעה.

26. העובדה שלתובע אינטרס כספי בתובענה, אינה שוללת את תום-ליבו אולם כאשר זה האינטרס היחיד העומד בבסיס הגשת התביעה קיים ספק גדול בדבר היותו תם-לב
ב- ת"א (חי') 761-03 {שרמן דרור ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ ואח', תק-מח 2009(1), 9234 (2009)} עסקינן בתביעה ייצוגית בטענה להפרת חובת הגילוי.

מדובר בבקשה לאישור הגשת תובענה ייצוגית נגד המשיבים-בנקים, באשר לטענת המבקשים, המשיבים הפרו את חובת הגילוי ללקוחותיהם. המבקשים מבקשים להכיר בתביעתם כתביעה ייצוגית בשמה של קבוצה המוגדרת על ידם כלקוחות המשיבים ואשר חוייבו בתשלום בגין "עלות שירות" עקב שירותים בנקאים שקיבלו או פעולות בנקאיות שביצעו, ולגביהם לא מילאו המשיבים אחר חובת הפרסום וגילוי עלות השירות בהתאם להוראות ולכללי חוק הבנקאות.

לטענת המבקשים, בעצם אי-מסירת המידע הטעו המשיבים את המבקשים ואת כלל ציבור לקוחותיהם, וניצלו את בורותם ובכך אף פגעו באוטונומיה של הלקוחות, אשר נמנע מהם לבחור באפשרות הכדאית יותר מבחינתם. לשם הוכחת עילת התביעה די להראות כי מעשי המשיבים או מחדליהם, "עלולים" להטעות את הלקוחות, ואין צורך בהוכחת קיומה בפועל של הטעיה. ובאשר להפרת כללי הבנקאות - הרי שהפרתם מהווה כשלעצמה עילת תביעה מוצקה, ללא צורך בהוכחת קיומה של הטעיה.

המשיבים טענו כי יש לייחס למבקשים התנהגות בחוסר תום-לב ובמטרה לייצר עילת תביעה, הבאה לידי ביטוי, בין היתר, באי-פניה אליהם בטרם הגשת הבקשה, וכי המבקשים לא עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח את יכולתם לייצג בצורה הולמת בתובענה הייצוגית.

בית-המשפט קבע, כי דין הבקשה לאשר את התובענה כתובענה ייצוגית להידחות, וכי לאור העובדה שלא נגרם למבקשים כל נזק כתוצאה מהתנהגות המשיבים, כן היינו מצפים מהמבקשים לפנות בטרם הגשת הבקשה למשיבים, ולהסב תשומת-ליבם למחדליהם. יפה היו עושים המבקשים באם עם פרסום הכללים החדשים היו פונים תחילה למשיבים בכדי להסב דעתם למחדליהם במקום לייצר לעצמם עילות - וזאת באם אכן פעלו מתוך מטרה כנה להגן על ציבור הלקוחות, וכי העובדה שלתובע אינטרס כספי בתובענה, אינה שוללת את תום-ליבו, אולם כאשר זה האינטרס היחיד העומד בבסיס הגשת התביעה, קיים ספק גדול בדבר היותו תם-לב.

27. תביעה ייצוגית בגין תשלום יתר עבור מניות בנק
ב- בש"א (ת"א) 18308/08 {שי פרנג'י נ' בנק הפועלים בע"מ, תק-מח 2009(1), 16769 (2009)} עסקינן בתביעה ייצוגית נגד בנק בטענה לתשלום יתר עבור מניות.

מדובר במקרה בו המבקש הגיש לבית-משפט זה תובענה ייצוגית ובקשה לאישור התובענה כייצוגית בהתאם לחוק תובענות ייצוגיות, בה טען התובע כי רכש מניות של הבנק במחיר הגבוה ממחירן הראוי ושילם עבור כל מניה מחיר יתר, אותו לא היה עליו לשלם אילו פעל הבנק כדין ופרסם במועד דו"ח מיידי ובו כל המידע המהותי, כנדרש, בנוגע לרכישתם של מכשירים כלכליים מסוג SIV Structured investment vehicle)) על-ידי הבנק.

הבקשה דנן היא בקשת המבקש לגילוי מסמך ספציפי על-פי תקנה 113 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"). בבקשה נאמר כי המבקש רשאי לבקש בשלב זה של הדיון לקבל לעיונו מסמכים מסויימים, שיש בהם כדי לסייע לו בהוכחת התנאים הנדרשים על-פי דין לקבלת אישור להגשת התביעה הייצוגית וכאלה הם המסמכים אשר גילויים מתבקש על ידו. המבקש העמיד במסגרת הבקשה תשתית ראייתית ראשונית בדבר קיומה של עילת תביעה, וכי המסמכים אשר גילויים מתבקש אינם פוגעים בסודות מסחריים.

הבנק התנגד בטענה, כי אין מקום לגילוי מסמכים כאשר כוונת מבקשם היא "לדוג" חומר וכי המסמכים אינם רלבנטיים לשלב מקדמי זה של ההליך, שכן אין בכוחם לשפוך אור על שאלת התקיימות תנאי-הסף לאישורה של התובענה כייצוגית. כמו-כן, נטען כי חלק מן המסמכים המבוקשים הנם בגדר סוד בנקאי וסוד מסחרי.

בית-המשפט קבע כי אין להיעתר למבוקש, וכי בשלב זה יש לדון רק בטענה העקרונית העומדת ביסודה של עילת התביעה לכאורה, כי היה בידי הבנק מידע בדבר מסוכנותם של גופי ה- SIV בשלבים מוקדמים יותר מכפי שהדבר גולה על ידו. המידע הספיציפי הנוגע לניירות-הערך השונים עשוי להיות רלבנטי אם תאושר התביעה כתביעה נגזרת.

28. נדחתה תביעה ייצוגית בגין הפרשי שער מט"ח עקב חוסר תום-לב מאת המבקש
ב- בש"א (ת"א) 6592/05 {מרדכי קלמן רוטנברג נ' בנק המזרחי טפחות בע"מ, תק-מח 2008(4), 12414 (2008)} עסקינן בתביעה ייצוגית בגין שערי מטבע חוץ.

מדובר בבקשה לאישור תובענה ייצוגית לפי הוראות חוק תובענות ייצוגיות, כנגד המשיב, בנק מזרחי טפחות בע"מ. עניינה של בקשת האישור בפירעון מוקדם של הלוואות במט"ח שנטל המבקש מהמשיב, כאשר ביום הפירעון הכפוי של ההלוואה היה שער המטבע החוץ כנגד השקל גבוה ב- 40% מהשער ביום נטילת ההלוואה. לפיכך, נותר חשבונו של המבקש ביתרת חוב גבוהה. לפיכך, פירעונה הכפוי של ההלוואה גרם למבקש לנזקים כבדים, שאף הביאו, לבסוף, להתמוטטותו הכלכלית. המבקש טען, כי התנהלות המשיב בעניינו עולה לכדי הפרת הסכמים, ובכלל זה הסכם ההלוואה, הפרת חובות מכוח חוק הבנקאות (הטעיה), הפרת חובת תום-הלב והפרת חובות הנאמנות והזהירות המוגברות בהם חב הבנק כלפי לקוחו.

בית-המשפט קבע כי דין הבקשה לאישור התובענה כייצוגית נדחית, וכי כאשר עסקינן במתן אישור לתובענה ייצוגית נטל ההוכחה לקיומו של חוסר תום-לב מוטל על הנתבע. במקרה דנן, אכן הוכיח המשיב כי אין המבקש תם-לב. העובדה כי המבקש בחר לפתוח בהליך של המרצת פתיחה מוכיחה כי הוא אינו ראוי לייצג קבוצה של אנשים, משום שהוא בעצמו סבר כי עסקינן בעניין אישי שלו אל מול הבנק. עובדה נוספת הינה כי המבקש לא הציג בפני בית-המשפט עובדות וראיות רלוונטיות כגון החוזה של המבקש מול הבנק. המבקש בחקירתו טען כי אין ברשותו חוזה זה, אך לאור העובדה שהמבקש ניהל תביעה דומה מול הבנק טרם הגשת תביעה זו והעובדה כי מסמך זה הוצג על-ידי הבנק בתביעה הקודמת, מוכיחה כי המבקש יכול היה להשיג את החוזה בכדי להציגו בתביעה זו.

29. נדחתה תובענה ייצוגית נגד בנק בטענה להטעיה מאחר והמבקש לא הניח תשתית עובדתית וראייתית מתאימה לסתירת החזקה שלפיה הוא ידע את תוכנם של ההסכמים שעליהם חתם עם הבנק
ב- בש"א (ת"א) 25842/06 {אברהם שפילברג נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, תק-מח 2008(4), 10045 (2008)} עסקינן בתביעה ייצוגית בגין ריבית על פק"מ.

עניינה של התובענה ושל בקשת האישור הוא באופן שבו קבע בנק המזרחי את שיעור הריבית שבו זיכה את ללקוחותיו עבור הפקדת כספים בפיקדון שקלי קצר מועד, בעת שבה תקופת הפיקדון המקורית הגיעה אל קיצה והלקוח בחר לחדש את הפק"מ לתקופה קצובה נוספת. לגרסתו של המבקש, בעוד שנציגי הבנק הבטיחו לו כי הוא יהנה מהטבה בריבית הפק"מ כל עוד שכספיו יהיו מופקדים בפקדונות, הבנק ביטל באופן חד-צדדי את ההטבה בעת חידוש הפקדונות - מבלי ליידע את המבקש על כך מראש, או לכל המאוחר בסמוך לפני מועד חידוש הפיקדון. ולפיכך, אילו היה יודע המבקש כי ההטבה ניתנת לו רק למשך התקופה המקורית של הפק"מ, הוא היה נמנע מלהורות מראש על חידוש הפק"מ באופן אוטומטי - ותחת זאת היה שוקל להשקיע את כספו באפיקי השקעה אחרים. משכך, לטענתו של המבקש קיימת לו עילת תביעה אישית נגד הבנק מכוח סעיף 3 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א- 1981 (להלן: "חוק הבנקאות") - בגין הטעייתו בנוגע לשיעור הריבית שישאו הפקדונות שבהם השקיע את כספו; ועילת תביעה זו נמנית עם עילות התביעה שבגינן ניתן להגיש תובענה ייצוגית.

המשיב-הבנק סבור כי למבקש אין עילת תביעה אישית נגדו. לעמדתו, הן טופס פתיחת החשבון והסכם התנאים הכלליים שעליהם חתם המבקש במועד פתיחת החשבון הראשון וחשבון הנאמנות והן טופס ההפקדה בפק"מ קובעים באופן שאינו משתמע לשני פנים כי לבנק הסמכות לשנות את שיעור ריבית הפק"מ במועד חידושו, לפי שיקול-דעתו.

בית-המשפט קבע כי דינה של בקשת האישור להידחות, וכי המבקש אינו טוען כי חתם על ההסכמים השונים עם הבנק מבלי לקרוא או להבין את תוכנם, וגם לא כי בעת החתימה על המסמכים האמורים נעלמה מעיניו מסיבה כלשהי ההוראה בדבר סמכותו של הבנק לשנות את תנאי הפק"מ בעת חידושו. הוא אף אינו טוען כי פקידי הבנק הם שמסרו לו כי בניגוד לאמור במסמכים אלה, הוא יהנה מהטבה בריבית הפק"מ גם בתקופת החידוש. למעשה, המבקש אינו מספק כל הסבר מניח את הדעת לטעות שאליה הוא נתפס לשיטתו בנוגע למשך ההטבה שניתנה לו בריבית הפק"מ. במצב דברים זה, אין זאת אלא שהמבקש לא הניח תשתית עובדתית וראייתית מתאימה לסתירת החזקה שלפיה הוא ידע את תוכנם של ההסכמים שעליהם חתם עם הבנק, ומשכך נשמט הבסיס תחת טענת ההטעיה שבפיו.

30. נדחתה תביעה ייצוגית נגד בנק מאחר והמבקש איננו יכול "לרכוב" על בקשה שהוגשה בעילה שאיננה משותפת לו ולחברי הקבוצה התובעת
ב- ת"א (ת"א) 1465/03 { לוק ברוך ואח' נ' בנק המזרחי טפחות בע"מ, תק-מח 2008(4), 7221 (2008)} עסקינן בבקשה לאישור תובענה ייצוגית בגין חיובים בחשבון הנקראים "גזברות" או "יומן".

מדובר בבקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המשיב - הבנק, בטענה שהבנק מחייב לקוחות שנגדם נפתח תיק הוצל"פ בחיובים בחשבון הנקראים "גזברות" או "יומן" ללא אסמכתא כדין. כמו-כן נטען כי הבנק איננו מאפשר ללקוחות קבלת מידע על חשבונותיהם לאחר פתיחת תיק הוצל"פ נגדם. בית-המשפט המחוזי דחה
את הבקשה לאישור התובענה הייצוגית, ונקבע כי המבקשים 1-2 הוכיחו את כל התנאים הדרושים לאישור התובענה, אך הם עצמם אינם ראויים לשמש כתובעים יצוגיים. לפיכך, הוגשה בקשה לצרף כתובע ייצוגי את המבקש 3 ולהותיר את המבקשים 2-1 כתובעים ייצוגיים לצידו של המבקש. הבנק מתנגד לבקשה זו.

בית-המשפט קבע כי יש לדחות את הבקשה להכיר במבקש 3 כתובע ייצוגי. כך גם יש לדחות את הבקשה להותיר את המבקשים 1 ו- 2 כתובעים ייצוגיים, וזאת מן הטעם כי המבקש לא עתר לתיקון כתב התביעה ולהוספת עילה אחרת שאיננה הטעיה, והעילה של הטעיה כלל לא פורטה בבקשה או בתצהיר. איש איננו מונע מן המבקש להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית משלו, בכל עילה שיבחר במתחם היחסים בין בנק ללקוח, אך הוא איננו יכול "לרכוב" על בקשה שהוגשה בעילה שאיננה משותפת לו ולחברי הקבוצה התובעת, ושבגינה ניתן היה לאשר את התובענה הייצוגית לו היו המבקשים 2-1 תובעים יצוגיים ראויים.

31. נדחתה תובענה ייצוגית מאחר ולא ניתן לקבוע כי בכול מקרה בו נמכר מוצר מובנה מפר הבנק את חובת האמון שלו ללקוח
ב- בש"א (ת"א) 4528/06 {אלבז ניר נ' בנק לאומי לישראל, תק-מח 2008(3), 11514 (2008)} עסקינן בתביעה ייצוגית נגד בנק בגין פיקדון מובנה.

המבקש הגיש תביעה נגד המשיב - הבנק, ובקשה להכיר בתביעה כבתביעה ייצוגית, כאשר עניינה של התביעה הוא במוצר הנמכר על-ידי הבנק, המכונה על-ידיו "פיקדון מובנה". המבקש טוען כי חרף חובתו לעשות כן, הבנק לא גילה לו את שיעור העמלה שהוא גובה עבור המוצר ואת שיעור המרווח של הבנק על מכירתו. לטענת המבקש, כאשר אדם רוכש מהבנק מוצר מובנה, הוא רוכש למעשה שני מוצרים: הראשון, הוא אג"ח בריבית קבועה שתניב בתום התקופה את סך קרן ההשקעה. המוצר השני הוא אופציה או חוזה עתידי. הלקוח רוכש את האופציה תמורת סכום הריבית עליה הוא ויתר. המבקש טוען כי בידי הבנק נותר מרווח שהוא ההפרש בין התמורה עליה שילם המבקש עבור האופציה, לבין המחיר האמיתי של האופציה. המבקש טען כי הבנק היה חייב לגלות לו את המרווח שלו על העסקה, וכי במרבית המקרים הבנק רוכש את עסקאות הכיסוי מראש, בטרם נמכר המוצר ללקוח, ולכן הוא יודע מראש מהו המרווח בגין העסקה. המבקש טען כי הוא הוכיח ברמה מספקת לשלב זה של הדיון כי נגרם לו נזק - בסך המרווח בין עלות מרכיב האופציה לבין המחיר שהוא שילם עבור המוצר המובנה בכללותו.

בתגובה לטענה לפיה על הבנק לגלות את ה"מרווח" שלו, טען הבנק בין היתר כי מדובר בסוד מסחרי שלו, וכי אין כל בסיס לחיוב הבנק לגלות את ההפרש בין עלות הכסף שהוא מגייס לבין השימוש שהוא בוחר לעשות בכסף הזה. יתרה מזאת, הבנק טען כי במקרה של מוצרים מובנים, אין בהכרח מרווח קבוע ומוגדר מראש. במקרה הנוכחי, כך נטען, המרווח היה שלילי.

בית-המשפט קבע כי יש לדחות את הבקשה לאישור התביעה כתביעה ייצוגית, שכן לא קיים סיכוי סביר שהיא תתקבל, וכי לא ניתן לקבוע כי בכול מקרה בו נמכר מוצר מובנה, מפר הבנק את חובת האמון שלו ללקוח, וכי המבקש לא הוכיח קיומה של חובת גילוי שהופרה על-ידי הבנק, וכי המידע אותו מבקש המבקש כי הבנק יגלה לו איננו כלול בגדר השכר וההוצאות של הבנק, וכי גם הבנק לא קיבל טובת הנאה עקיפה בביצוע העסקה של מכירת המוצר המובנה.

32. היעדר פרסום וגילוי נאות של העמלה הינה למעשה גביה שלא כדין שחובה להחזירה
ב- ת"א (ת"א) 2370/02 {רחמן נוני לידיה ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, תק-מח 2008(2), 4692 (2008)} עסקינן בבקשה לאישור תובענה כתובענה ייצוגית בגין עמלת פירעון מוקדם של הלוואה.

מדובר במקרה בו המבקשים לקחו הלוואה וכשפרעו אותה קודם זמנה חוייבו על-ידי הבנק בעמלת פירעון מוקדם כאשר לטענתם אין כל אזכור בהסכם כי במידה והמבקשים יפרעו את ההלוואה פירעון מוקדם, הם יחוייבו בתשלום נוסף כעמלת פירעון מוקדם. מכאן גורסים המבקשים בכתב התביעה, כי המדובר בהטעיה סדרתית שמבצע הבנק, על-ידי פעולות לא חוקיות לכאורה, תוך ניצול לרעה של מעמדו וכוחו מול לקוחותיו, בנושא של גביית עמלת "פירעון מוקדם" בגין פירעון מוקדם של הלוואות בריבית משתנה לפי הפריים, בשיעור גבוה במיוחד, אך ורק לשם צבירת רווחים.

בית-המשפט קבע כי המבקשים לא הרימו את נטל הראיה שהיה מוטל עליהם עקב עתירתם לפיצוי כספי, שהם הסתמכו על אי-הגילוי וכתוצאה מכך נזקם התבטא בגביית עמלת הפירעון המוקדם, וכי המבקשים לא הרימו את הנטל להוכיח, האם הם או האדם הסביר, היו מייחסים משקל לאי-גילוי זה כאחד הפרטים שהיו משפיעים על שיקול-הדעת אם להתקשר או שלא להתקשר בחוזה עם הבנק. מכאן שבהיעדר קשר סיבתי אין המבקשים יכולים לעתור לפיצויים מכוח עילת ההטעיה.

מאידך - בהיעדר פרסום וגילוי נאות של העמלה, אזי גביה שלה הינה למעשה גביה שלא כדין, ועל כל פנים שלא בהסכמה של הלקוח, וכי דין גביה שלא כדין הוא שהיא תוחזר. במקרה מעין זה אין צורך להוכיח שהלקוח הסתמך על מצג של הבנק. העובדה שהבנק גבה כספים ללא הודעה וגילוי, די בה כדי לקשור את הקשר שבין הפעולה לבין הנזק שנגרם ללקוח, שהוא בגובה כספי הפרעון המוקדם שנגבו ממנו ללא הודעה כדין.

33. נדחתה תובענה ייצוגית בגין עמלת הקצאת אשראי מאחר והמבקש לא הוכיח כי הבנק התעשר שלא כדין בכך שגבה עמלות אשר פרסם את גבייתן ברבים ובאופן פומבי
ב- ת"א (ת"א) 2384/04 {אוריון אלפרד יוסיפון נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, תק-מח 2007(4), 14608 (2007)} עסקינן בתביעה ייצוגית בשל גביית עמלות.

מדובר בבקשה לאישור תובענה ייצוגית בשל גביית עמלות שלא כדין על-ידי המשיב-הבנק בניגוד להתחייבויותיו ופרסומיו. לטענת המבקש, המשיב גובה שלא כדין דמי ניהול חשבון ודמי הקצאת אשראי מהמבקש ומשאר חברי הקבוצה תוך הפרת הסכם ותוך ביצוע עוולה בניגוד לסעיף 5 לחוק הבנקאות ועשיית עושר לא במשפט. לטענת המבקש, הבנק הפר את חובתו החוזית ולא נהג על-פי העמלות הנקובות בתעריף הבנק. את טענתו זו מבסס המבקש על העובדה שהוא מקבל משכורת מדי חודש בחודשו ומעביר אותה לחשבון העו"ש. משום כך, טוען המבקש, התעריף הרלוונטי על-פיו צריך הבנק לחשב את העמלות הינו זה המופיע בתעריף הבנק תחת הקטגוריה "חשבון עו"ש פרטי משכורת" שבו נאמר: "עמלת הקצאת אשראי - פטור. דמי ניהול קבועים - פטור." בכך שהבנק גובה ממנו עמלות של דמי ניהול קבועים והקצאת אשראי - למרות הפטור הנ"ל - מפר הבנק את התחייבויותיו החוזיות כלפי המבקש.

בית-המשפט קבע כי דין הבקשה לאישור התביעה כתביעה ייצוגית נדחית, וכי חשבונו של המבקש סווג בסיווג שהיה ידוע לו או יכול היה להיות ידוע לו. עצם העובדה שהוא מקבל משכורת בדרך אינטגרטיבית אינה מחייבת את המשיב לשנות באופן אוטומטי את סיווג חשבונו ואת תנאי האשראי המיטיבים להם הוא זכאי על-פי סיווגו הנוכחי, וכי המבקש לא הוכיח כי אי-פעם ביקש לשנות את הסיווג. חזקה עליו שידע מדפי החשבונות שנשלחו אליו את סיווג החשבונות ואת מהותם וידע או יכול היה לדעת כי חלה עליהם חובת תשלום עמלות. לפיכך, לא הוכח כי הופר ההסכם שבין המבקש לבנק. המשיב הוכיח כי פרסם כנדרש על-פי חוק הבנקאות את תעריפיו באופן ברור ומדוייק, כך שכל מי שביקש לדעת מה התעריפים החלים על-פי דין יכול היה ללמוד על כך מאותם פרסומים, וכי המבקש לא הוכיח כי הבנק התעשר שלא כדין בכך שגבה עמלות אשר פרסם את דבר גבייתן ברבים ובאופן פומבי.

34. נדחתה תובענה ייצוגית בטענה לגביית עמלת רישום שעבוד רכב מאחר שהתנהלות התובע הוכיחה כי היה מודע לאופן בו הבנק נהג והסכים לכך
ב- ת"א (ת"א) 1126/05 {זילברבוים אליעזר נ' בנק המזרחי המאוחד, תק-מח 2007(2), 6573 (2007)} עסקינן בתביעה ייצוגית בגין עמלת רישום שעבוד רכב.

מדובר בבקשה לאישור תביעה כתביעה ייצוגית שהגיש המבקש כנגד הבנק לאחר שהמבקש קבל מהמשיב - הבנק, ארבע הלוואות לרכישת מכוניות, שניתנו לו כנגד שעבודן של המכוניות שנרכשו לטובת הבנק. הבנק דרש כי השעבוד יירשם הן ברשם המשכונות והן במשרד הרישוי. המבקש טען כי למרות שעל-פי תעריף הבנק, העמלה כוללת רישום השעבוד אצל רשם המשכונות ובמשרד הרישוי, הרי בפועל הבנק לא ביצע את פעולת רישום השעבוד במשרד הרישוי. לטענת המבקש, העובדה שהבנק אינו מבצע את פעולת רישום השעבוד במשרד הרישוי, מנוגדת להתחייבותו כלפיו, ולכן העמלה הנגבית בגין פעולה זו נגבית שלא כדין. לפיכך, הבנק מטעה את לקוחותיו בתעריף, וכי הבנק מפר את ההסכם בינו לבין לקוחותיו, ואף עושה עושר שלא במשפט, ומבצע עוולה של גזל.

בית-המשפט קבע כי אין מקום לקבל את הבקשה לאישור התביעה כתביעה ייצוגית בעילה של הפרה, וכי המבקש נטל מספר הלוואות לצורך רכישת מכוניות מהבנק. מכאן, שגם לגרסתו, אף לאחר שהוא היה מודע להפרה הנטענת של הבנק את ההסכם, הוא הוסיף ונטל מהבנק הלוואה זהה, עבור רכישת מכונית, הלוואה שבמסגרתה הוא שעבד את המכונית ושילם עמלת שעבוד רכב, בלא שהעלה כל טענה כלפי הבנק בהקשר זה. התנהגות זו מעידה על כך שהמבקש היה מודע לאופן בו הבנק נהג, הסכים לכך וויתר על זכותו לתבוע סעדים בגין ההפרה הנטענת.

35. נדחתה תובענה בגין עמלת ניהול ניירות-ערך מאחר ונקבע כי שירותי שמירה וניהול ניירות-הערך יכולים להינתן בדרך של שמירה וניהול של מידע ממוחשב אודות האחזקות בניירות-הערך
ב- בש"א (ת"א) 23184/02 {דוד עובדיה נ' בנק הפועלים בע"מ ואח', תק-מח 2007(2), 301 (2007)} עסקינן בתובענה ייצוגית בגין עמלת ניהול ניירות-ערך.

מדובר בבקשה לאישור תובענה ייצוגית בטענה של המבקש אשר החזיק בניירות-ערך אצל המשיבים, ניהל חשבון ניירות-ערך וביצע מעת לעת פעולות של קניה ומכירה של ניירות-ערך באמצעות המשיבים, אשר גבו מהמבקש עמלת "שמירת ניירות-ערך", וזאת למרות שבפועל אינם נותנים שירות של שמירת ניירות-ערך, היות והרישומים אודות ניירות-הערך הועברו למחשב, ובניגוד לעבר, ניירות-הערך אינם מוחזקים עוד פיזית. לפיכך, לטענתו, לא ניתן עוד בפועל שירות של שמירה על ניירות-הערך, וכי גביית העמלה מבלי שניתן כל שירות בגינה מהווה הטעיה.

בית-המשפט קבע כי דין התביעה להידחות, וכי שירותי שמירה וניהול ניירות-הערך יכולים להינתן בדרך של שמירה וניהול של מידע ממוחשב אודות האחזקות בניירות-הערך, וכי גביית עמלה בגין שירותים אלו אינה מהווה הטעיה, ומאחר ובגין העמלה ניתנים שירותי שמירה, לא מתקיימת עילת ההטעיה כטענת המבקש.

36. בית-המשפט אישר הסדר פשרה בתובענה ייצוגית בעניין גביית עמלות על-ידי בנק וקופות הגמל המנוהלות על ידו
ב- ת"א (ת"א) 1646/04 {זומר יובל נ' גדיש קרנות גמולים בע"מ ואח', תק-מח 2006(4), 5341 (2006)} עסקינן בבבקשה לאישור הסדר פשרה.

מדובר בבקשה לאישור הסדר פשרה בשתי התובענות אשר במסגרתן הוגשו בקשות לאישורן כייצוגיות. עניינן של שתי התובענות הוא בגובה העמלות הנגבות על-ידי המשיבים - בנק הפועלים ו/או על-ידי קופות הגמל שבניהולו ו/או שליטתו. השאלות המהותיות המשותפות לכלל חברי הקבוצה בשתי התובענות עיקרן בשאלה האם היו בנק הפועלים ו/או קופות הגמל רשאים לגבות את העמלות כפי שגבו. ציר הטיעון המרכזי של התביעה, הוא כי המשיבים - בנק הפועלים וגדיש שהם "צדדים קשורים" על-פי הדין, "חגגו בגביית עמלות מופקעות מעמיתי גדיש, בגין פעולות שמבצע תאגיד האם, בנק הפועלים". הסעד העיקרי המתבקש בשתי התובענות הוא השבתן של העמלות שנגבו שלא כדין.

בית-המשפט קבע כי מאחר ולא נמצא פגם של ממש, היורד לשורשו של עניין, בהסכם הפשרה, וכי גם העובדה של היעדר תגובה מצד חברי הקבוצה מהווה נימוק לאישור הסכם הפשרה, וכי ההסדר הוא ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה, וזאת לאור כך שקיימות שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה וסיום ההליך בהסדר פשרה הוא דרך יעילה והוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין.

37. נדחתה תובענה ייצוגית בגין עמלות כרטיסי אשראי מאחר וחברת האשראי הוכיחה כי החלה לגבותן רק לאחר שעמדה בכללים ובהנחיות המפקח על הבנקים
ב- בש"א (ת"א) 5588/04 {דניאלה דויטש נ' ישראכרט בע"מ, תק-מח 2006(3), 3501 (2006)} עסקינן בתובענה בגין עמלות אשראי של דמי תפעול וחיוב נדחה.

מדובר במבקשת, שמחזיקה בכרטיס אשראי מסוג Gold Mastercard אשר הונפק לה על-ידי ישראכרט, שהחלה לגבות ממחזיקי הכרטיסים שהיא מנפיקה, והמבקשת ביניהם, שני סוגים חדשים של עמלות: "דמי תפעול" ו"עמלת חיוב נדחה". המבקשת עותרת להחזר הכספים שנגבו בגין העמלות החדשות, ממנה ומיתר מחזיקי הכרטיסים שמנפיקה ישראכרט, ומשכך היא מבקשת להכיר בתובענה שהגישה כתובענה ייצוגית. לטענת המבקשת גבייתן של העמלות החדשות משוללת בסיס חוזי או חוקי כלשהו, וכי הסכם ההתקשרות בינה לבין ישראכרט איננו מתיר לישראכרט לגבות ממנה עמלות פרט לדמי החבר השנתיים, ומשגבתה ממנה ישראכרט את העמלות החדשות, הפרה את הסכם ההתקשרות תוך הטעיית המבקשת לסבור שבדין גבתה ישראכרט עמלות אלה, ולא היא.

המשיבה מצידה טענה, כי קביעתן של העמלות החדשות נעשתה בהתאם לסעיף 7 ב', וכי גבייתן של העמלות החדשות החלה רק לאחר שעמדה בכללים שנקבעו לצורך זה בהנחיות המפקח על הבנקים. לטענה בדבר הטעיה השיבה כי פרסמה את דבר החלתן של העמלות החדשות הן בשני עיתונים יומיים, הן בדפי הפירוט החודשיים הנשלחים ללקוחות. משכך, עמדה בחובת הגילוי כנדרש ממנה בחוק הבנקאות ובהוראות המפקח על הבנקים.

בית-המשפט קבע כי דין התובענה להידחות. המבקשת לא עמדה בנטל להוכיח כי קמה לה עילת תביעה אישית נגד ישראכרט בנוגע לגבייתן של העמלות החדשות, וכי יש לדחות את טענתה של המבקשת בדבר היות העמלות החדשות מנוגדות להסכם ההתקשרות. זאת בעיקר משום שסעיף 7ב' מתיר לישראכרט לגבות עמלות חדשות לא רק כ"החזר הוצאות" שהוצאו בפועל, והן משום שלטענת ישראכרט, שלא נסתרה, העמלות החדשות נועדו לכסות עלויות שהיא נושאת בהן באופן שוטף עקב השימוש בכרטיס הנעשה על-ידי לקוחותיה. משכך, ומשלא עברה המבקשת את המשוכה הראשונה, מתייתר הצורך לבחון אם המבקשת עומדת ביתר התנאים שנקבעו בסעיף 8(א) לחוק תובענות ייצוגיות. לפיכך יש לדחות את הבקשה להכיר בתובענה כתובענה ייצוגית בהיעדר עילה אישית למבקשת. משכך, נדחית גם התובענה העיקרית.

38. נתקבלה בקשה לסילוק תובענה על-הסף מאחר והתובעים קיבלו מהנתבעת סכום העולה על סכום הנזק הנטען על ידם
ב- ת"א (ב"ש) 1180/02 {טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ' אילן סממה, תק-מח 2005(4), 13123 (2005)} עסקינן בבקשה לביטול של תובענה ייצוגית.

מדובר בתובענה בה נטלו המשיבים הלוואה מהמבקש למימון רכישת ביתם. בהלוואה היו שלושה רכיבים, שביניהם רכיב משכנתה מכספי משרד הבינוי והשיכון, ורכיב הלוואה משלימה מכספי המבקש. בהמשך, הודיע משרד השיכון על מבצע "הסדר הפחתה", לפיו אמור היה המבקש להפחית את תשלומי החזר ההלוואות שהמשיבים נטלו. מבצע הסדר ההפחתה נועד להיטיב עם זכאי משרד השיכון שהמשיבים נמנו עליהם. לטענת המשיבים, המבקש לא ישם את הסדר ההפחתה על-פי הוראות משרד השיכון, אלא, ומבלי לידע את המשיבים, חישב את החזר ההלוואות באופן שבמקום שיטב להם, כתוצאה מהסדר ההפחתה הם נדרשו לשלם אף מעבר להחזרים על-פי הסכם ההלוואה המקורי. בתובענה שהגישו, ביקשו המשיבים לחייב המבקש להמציא לידיהם לוחות סילוקין אמיתיים ומעודכנים המשקפים את כל השינויים כפי שנעשו בלוחות החזר ההלוואה שנטלו, וכן חיובו של המבקש להשיב להם את הסכומים שנגבו בגין גביית יתר. כן ביקשו המשיבים, כאמור, להכיר בתביעתם כתביעה ייצוגית.

טענת המבקש כי דין הבקשה לסילוק על-הסף משלא ניתן להגישה לפי חוק הבנקאות, וכי לא ניתן להגיש התובענה כתובענה ייצוגית, ואף בשל כך שלא נגרם נזק למשיבים מאחר שהמבקש שילם להם, ואין מחלוקת על כך, סכום העולה על סכום הנזק שהמשיבים טוענים כי נגרם להם.

בית-המשפט קבע כי דין הבקשה לסילוק על-הסף להתקבל, וכי אין לקבל את טענת המשיבים כי הסכום שולם "על חשבון נזקיהם הנוספים, וכי משקיבלו המשיבים מהמבקש סכום העולה על סכום הנזק הנטען על ידם, בשלב זה, הרי שיש ממש בטענת המבקש כי, נכון לשלב זה, אין למשיבים נזק לכאורי לתביעה.

39. נדחתה תובענה ייצוגית בטענה לחיוב דמי הגבלת אחריות בכרטיס אשראי מאחר והתובע לא הוכיח עילת תובענה אישית
ב- ע"א 3955/04 {עו"ד אריה רייזל נ' בנק לאומי לישראל בע"מ ואח', תק-על 2005(3), 58 (2005)} עסקינן בערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי שדחה בקשה לאישור תובענה ייצוגית.

מדובר במערער שעתר לבית-המשפט המחוזי לאישור תביעתו כתובענה ייצוגית. עניינה של התובענה הוא חיוב שנתי בעמלת "דמי הגבלת אחריות" הנגבית ממחזיקי כרטיס אשראי על-ידי חברות האשראי, בהתאם לחוק כרטיסי חיוב. עמלה זו נגבית על-ידי המשיבה 2, בתמורה לשרות או "מעין ביטוח" הניתן על-ידיה למחזיקי כרטיסי אשראי, שעניינו הגבלת אחריות הלקוח לגבי חיובים הנעשים בחשבונו באמצעות כרטיס האשראי, על-ידי מי שאינו זכאי לכך. בתובענת המערער נטען, כי עמלה זו נגבית שלא כדין ובניגוד לחוק כרטיסי חיוב ולחוק הבנקאות. במסגרת הבקשה לאישור התובענה כייצוגית מבקש המערער כי בית-המשפט יורה על השבת העמלה הנזכרת.

בית-המשפט המחוזי קבע, כי המערער לא הוכיח קיומה של עילת תביעה אישית, ומשכך נדחתה גם הבקשה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית. נקבע, כי אין איסור או הגבלה בחוק המונעים מהמשיבה 2 לגבות עמלה בגין הגבלת האחריות. העובדה כי הגבלת האחריות היא חובה סטטוטורית קוגנטית המוטלת על מנפיק כרטיס האשראי, אשר לא ניתן להתנות עליה, אינה יכולה למנוע גביית עמלה בעבור שירות זה, אלא-אם-כן נאסר על כך במפורש, ולא היא בענייננו. משהחליט מנפיק כרטיס האשראי לגבותה בהסכמת הלקוח, לא ניתן לשלול את חוקיותיה רק משום שהמנפיק מחוייב, על-פי חוק, לספק שירות זה.

לשיטת המערער, הסעיף במסמך תנאי ההצטרפות הוא תנאי מקפח בחוזה אחיד, והסכם ההצטרפות אינו יכול להיות הבסיס להטלת "דמי הגבלת אחריות", באשר לא צויין בו גובה העמלה, אף לא בדרך של הפניה.

המשיבות טענו, כי העמלה דנא מופיעה בלוח העמלות של הבנק בצורה ברורה, וכל לקוח החותם על תנאי ההצטרפות מקבל לידיו ערכה ובה דברי הסבר, לרבות חוברת המפרטת את זכויותיו, ובכלל זה התייחסות לדמי הגבלת האחריות.

בית-המשפט קבע כי דין הערעור להידחות, וכי המערער לא ביסס תשתית ראייתית מספקת לביסוס טענתו בדבר ניצול אי-ידיעתו של הלקוח, וכפי שפורט לעיל גביית העמלה מאפשרת להקל עם הלקוח על-ידי פיזור הנזק בין כלל מחזיקי הכרטיס, ומבלי שעל הלקוח יהא לנקוט בהסדר ביטוחי פרטי, וכי המבקש לעבור בשערה של התובענה הייצוגית חייב לרכוש כרטיס כניסה בדמות עילת תובענה אישית. דבר זה לא עלה בידי המערער, ואף לא נמצאו עילות תובענה ייצוגית מכוח חוק הבנקאות.

40. קבלת ערעור על החלטה להכיר בתביעה כ"תביעה ייצוגית" כאשר לתובע אין עילת תביעה אישית נגד הנתבעים
ב- רע"א 8851/02 {ישראכרט בע"מ ואח' נ' יצחק שלומוביץ ואח', פ"ד נט(3), 422 (2004), עסקינן בערעור על החלטת המחוזי לאשר תובענה ייצוגית.

מדובר במקרה בו בית-המשפט המחוזי אישר לשני המשיבים, שניהם רואי חשבון במקצועם, הגשת תביעה ייצוגית נגד המבקשות לפי חוק הבנקאות. המבקשות הן חברות העוסקות בתחום כרטיסי האשראי ונמנות על תשלובת ישראכרט. הן מנפיקות כרטיסי חיוב לעסקאות ורכישות בארץ ובחו"ל. החברות ביקשו רשות ערעור על ההחלטה לאשר הגשת תביעה ייצוגית. המשיבים טענו בתביעתם כי החברות מחייבות את לקוחותיהן בגין עסקאות במטבע חוץ שאיננו דולרי בהמרות מיותרות, ללא ידיעתם של הלקוחות, כשהמרות אלה כלל אינן מבוצעות בפועל, והן גובות תמורה בגין כך. בצורה זו, כך נטען, גובות החברות עמלה מוסווית בכסות של המרת מטבע. יסוד התביעה בפער הקיים בין החוזה שכרתו החברות עם לקוחותיהם לבין עלון המסופק ללקוחות יחד עם כרטיס האשראי.

לפי קביעתה של הערכאה הראשונה החוזה מאפשר לחברות רק "המרה כפולה", ואילו העלון לפיו נוהגות המשיבות בפועל מאפשר "המרה משולשת. בית-המשפט קבע כי שיטת ההמרה בפועל בה נוקטות החברות - זו הקבועה בעלון - איננה תואמת את החוזה, וכי קיימת הטעיה, וכי המשיבות הפרו את חובתן למסור מידע על עמלות כנדרש בסעיף 5א לחוק הבנקאות. לאחר-מכן קבע בית-המשפט כי התקיימו כל התנאים הקבועים בסעיף 16ב לחוק הבנקאות לאישור התביעה הייצוגית - ואישר אותה.

המבקשות טענו כי אין מתקיימת עילה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית, באשר אין מתקיימת הטעיה. לפי הטענה, המבקשות סיפקו ללקוחותיהן מצג ברור, מלא וחד-משמעי, שכן ההסכם קובע מפורשות את זכותן לחשב רכישות שנעשו במטבע זר כאילו נעשו בדולר של ארצות הברית. לגרסת המבקשות, אף אם אין לראות בעלון ההסבר שניתן על ידן ללקוחות - ושלפיו מבוצעת ההמרה בפועל - כחלק מן החוזה, הרי שיש לראות בו כחלק מן המצגים של המבקשות כלפי לקוחותיהן, ודי בכך כדי לקבוע כי המבקשות הציגו ללקוחותיהם מצג ברור שאינו נגוע בהטעיה.

בית-המשפט קבע כי יש לקבל את הערעור. טעם הדבר נעוץ בכך שלאף אחד משני המשיבים - התובעים אין עילת תביעה אישית, ועל-כן אין הם יכולים להגיש תובענה ייצוגית, וכי אין אדם יכול להעמיד עצמו תובע ייצוגי אלא אם לו עצמו יש עילת תביעה אישית. לאף אחד משני המשיבים אין עילת תביעה אישית בגין הטעיה: המשיב הראשון, ביצע את כל הרכישות נשוא התביעה לאחר שהובהר לו מהי צורת החישוב בה נוקטות המבקשות; המשיב השני, לא היה מודע לכל נושא שיטת ההמרה עד ששמע על כך מפי המשיב הראשון, וכי ביצע את העסקאות בלי הסתמכות על החוזה, וגם עליו אין לומר כי הוטעה וכי קיים קשר סיבתי בין ההטעיה לבין נזקו הנטען.

41. נתקבלה תובענה ייצוגית בגין אי-תשלום הטבה בדמות בונוס של תוספת 1% ריבית מעל הריבית שנהגה במועד ההפקדה בסניף הוירטואלי של הבנק
ב- ת"א (ת"א) 2033-00 {דוד שגיב נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, תק-מח 2009(4), 5776 (2009)} עסקינן בבקשה לאישור הסדר פשרה מתוקן בתובענה ייצוגית.

מדובר במקרה בו התובע היה בעת הרלוונטית לקוח של בנק-הנתבע. התובע המייצג ניהל חשבון בסניף "הישיר הראשון" של הנתבע. המדובר בסניף "וירטואלי". לקוחותיו אינם באים בין כתליו וקשריהם עימו מנוהלים מרחוק, כגון באמצעות הטלפון או האינטרנט. התובע המייצג הפקיד סכומי כסף שונים בפקדונות שקליים לתקופות קצובות, כאשר הפקדונות התחדשו אוטומטית מידי 30 יום, על-פי הוראה שמסר התובע המייצג עם ביצוע ההפקדה הראשונה. סכומי הפקדונות נשאו ריבית בשיעור שהשתנה מעת לעת בהתאם לעדכוני ריבית הפריים במשק. המבקש ביכר לבצע את ההפקדות בסניף הישיר הראשון דווקא ולא בדרך של התייצבות לפני פקיד הבנק, נוכח התחייבות נטענת מצד הנתבע לרבות בפרסומים שונים להעניק לכל מפקיד בשירות עצמי או בסניף הישיר הראשון; "ערוצי הבנקאות הישירה" הטבה, בדמות בונוס של תוספת 1% ריבית מעל הריבית שנהגה במועד ההפקדה. לא-זו-אף-זו, בעת ביצוע ההפקדה הוסבר לתובע המייצג כי ההטבה תינתן לו עד לתאריך הפירעון של הפקדון. דא עקא, בשלב מסויים נסתבר לתובע המייצג, להוותו, כי ההטבה המוענקת לו נפסקת עם תום תקופת ההפקדה הראשונה, והריבית המשתלמת לו בתקופות החידוש האוטומטי, הינה הריבית הרגילה ללא הטבה כלשהי. על-כן, הגיש הוא את התובענה הנוכחית, בה עתר לחייב את הנתבע לזכּותו בסכומי הריבית שהובטחה לו, לדבריו, לתקופות הפקדון שהוארכו באופן אוטומטי.

בית-המשפט קבע בראש ובראשונה כי התנהגות הנתבע, בפרסומיו ובהוראות הביצוע שהנפיק למפקידים ולתובע המייצג, היוותה הטעיה, כמשמעותה בסעיף 3 לחוק הבנקאות. בית-המשפט ייסד את מסקנתו על ההגיון הכלכלי הטמון בטענת התובע המייצג, היינו כי היה נמנע ממתן הוראת חידוש אוטומטית אילו ידע שחידוש בדרך זו ישלול הימנו את ההטבה המובטחת בשיעור הריבית, והיה נוקט דרך של הפקדה מחדש בתום כל תקופת פקדון בת 30 ימים. בית-המשפט קבע כי נתקיימו אף יתר התנאים שנקבעו בחוק הבנקאות לאישורה של התובענה כייצוגית ואישר את ניהול התובענה כייצוגית, ולאור העובדה כי בעלי הדין הגישו בקשה לאישור הסדר פשרה, אישר בית-המשפט את הסדר הפשרה הכולל, שהוגש לבית-המשפט וניתן לו תוקף של פסק-דין.

42. נדחתה תובענה ייצוגית נגד בנק בגין חיוב עבור מכתב התראה לסילוק חוב
ב- בש"א (ת"א) 24455/01 {עו"ד חזן אלון נ' בנק הפועלים בע"מ, תק-מח 2002(3), 70525 (2002)} עסקינן בתובענה ייצוגית בטענה לחיוב יתר של מכתב התראה.

מדובר בבקשה לאישור תביעה שהוגשה על-ידי המבקש נגד בנק - המשיב כתובענה ייצוגית. המבקש היה לקוח של המשיב בסניף בתל-אביב שם נוהל חשבון עו"ש שלו. משנוצרה יתרת חובה בחשבונו, נדרש הוא לסלקה, ומשלא עשה כן, נשלח אליו מכתב התראה על-ידי עורך-הדין של הבנק; וחשבונו אצל המשיב חוייב בסך 140 ש"ח בגין משלוח מכתב ההתראה. המבקש גורס שזהו סכום מופרז במיוחד, ונגבה שלא כדין בניגוד להוראות חוק הבנקאות. המבקש אינו כופר בעצם הזכאות לחייב את חשבונו, אלא בגובה החיוב.

משלא נפרע חוב המבקש גם לאחר קבלת מכתב ההתראה, הוגשה על-ידי הבנק, נגד המבקש, תביעה כספית. בעקבות הגשת התביעה הנ"ל פרע המבקש את חובו והתביעה נמחקה. כתשעה חודשים לאחר שנמחקה התביעה בהסכמה הגיש המבקש את התביעה דנן נגד הבנק, בעילה של הפרת חובה חקוקה (סעיפים 4,3 לחוק הבנקאות) והפרת חובות נוספות וכן מייחס המבקש למשיב התנהגות שלא בתום-לב ועשיית עושר ולא במשפט - לטענת המבקש, הסכום שנגבה מהלקוחות הינו מופרז ובלתי-הגיוני ואינו משקף את העלויות הכרוכות בהוצאת מכתב ההתראה.

המבקש טען עוד שבהתאם להוראות ניהול בנקאי תקין מטעם המפקח על הבנקים חל איסור מוחלט על התאגיד הבנקאי לגבות מציבור לקוחותיו עמלה, שהוצגה כעמלה עבור צד שלישי, אלא בסכום אותו שילם הבנק בפועל לצד השלישי, וכאן החיוב מהווה שילוש ההוצאות בפועל.
המשיב טען, בראש וראשונה, שהעמלה שנגבית בגין משלוח מכתב התראה הינה סבירה בשיעורה ואינה עולה על העלויות. העמלה הוצגה בפני המפקח מבלי שהסתייג ממנה, וכי המשיב, רשאי היה לגבות העמלה, ומשנמצא בסניף כל המידע הנוגע לעמלות, וכל שינוי הובא לידיעת המפקח - מראש - מבלי שהובעה הסתייגות שלו, לא היה כל פגם בפעילות המשיב וניתן לראות בכך אישור ממלכתי לעמלות הבנק.
בית-המשפט קבע כי דין הבקשה להידחות, וכי הבנק גובה סכום גלובלי של 140 ש"ח שאינו נראה מוגזם על פני הדברים בהתחשב בעובדה שקיים מנגנון של המפקח על הבנקים שבין תפקידיו לפקח ואף לייעץ בעת הצורך בנושא של גובה עמלות, וכי אין לדקדק עד כדי בחינה מדוייקת של השקעתו של עורך-הדין העובד עבור הבנק, וכי יש לראות בשכר-הטרחה המשולם לעורך-הדין בעבור מכתב התראה רק כרכיב במסגרת ההתחשבנות הכללית בדבר השירותים המשפטיים המסופקים לבנק, ורכיב זה בפני עצמו אינו משקף בהכרח את ערכו הריאלי והמקובל.

43. נדחתה תובענה ייצוגית נגד בנק בטענה כי לא השקיע את כספי ניירות-הערך כיעיל ולא דאג להשגת תשואה מירבית על הכספים כפי שהיה מחוייב לעשות
ב- בש"א (ת"א) 10167/00 {הוכברג ערן נ' בלל בטוחות, תק-מח 2002(2), 2006 (2002)} עסקינן בקשה לאישור תביעה האישית כתובענה ייצוגית.

מדובר בבקשה לאישור התביעה האישית שהגיש המבקש כתובענה ייצוגית. המבקש הגיש תביעה כספית לתשלום סכום כספי המגיע למבקש, לטענתו, בקשר עם כספים אותם הפקיד בחשבון נאמנות של המשיבה 1 בבנק המזרחי המאוחד כמזמין של ניירות-ערך על-פי תשקיף שפורסם על-ידי המשיבה 1 ובנק לאומי לישראל. מזמיני היחידות בהנפקה חוייבו להפקיד את מלוא התמורה בגין היחידות שהזמינו, בחשבון נאמנות על-שם המשיבה 1 בבנק המזרחי. נוכח תוצאות ההנפקה, הצטברו בחשבון הנאמנות למשך יום אחד פקדונות, אותם מחוייבת היתה המשיבה 1 להחזיר למזמינים, ובכללם המבקש, בגין ההזמנות שהושבו ריקם. החובה להחזיר למזמינים את הסכומים ששילמו על חשבון הזמנות של ניירות-ערך שהושבו ריקם, קבועה בסעיף 27(ב)(3) לחוק ניירות-ערך הקובע, כי מציע של ניירות-ערך אשר קיבל לידיו הנאמנות כספים על חשבון ניירות-ערך שהוזמנו, חייב להחזיקם בחשבון נאמנות נפרד, להשקיעם "כיעיל" לשמירת הקרן ולעשיית פירות, ומקום שבו עלו ההזמנות על-סך כל ניירות-הערך המוצעים, חייב המציע להחזיר למזמינים, תוך שני ימי עסקים ממועד ההקצאה, כל סכום ששילמו על חשבון ניירות-הערך שלא הוקצו להם, וזאת בצירוף הפירות שהצטברו על כספים אלה בחשבון הנאמנות, עד למועד החזרתם בפועל. חובותיו אלה של המציע, הקבועות בסעיף 27 ו- 28 לחוק ניירות-ערך, הן הציר המרכזי אשר סביבו נסובה תביעתו האישית של המבקש. המבקש טען בהקשר זה, כי המשיבה 1 לא השקיעה את כספי המזמינים כיעיל ולא דאגה להשגת תשואה מירבית על הכספים, כפי שהיתה מחוייבת לעשות. המבקש עתר לאישור תביעתו האישית כתובענה ייצוגית, על-מנת להיות לפה לכל ציבור המשקיעים בהנפקה, אשר קיבל החזר של כספי הפקדונות בגין ההזמנות שהושבו ריקם, בריבית בלתי-מספקת ובתשואה חסרה, ואשר חלק הארי שלה הועבר שלא כדין לידי המדינה.

בית-המשפט קבע כי דין הבקשה לתובענה להידחות, וכי למבקש כמו גם ליתר המשקיעים שולמה בגין כספי ההזמנות שהושבו ריקם, ריבית זכות בשיעור המקסימלי שניתן היה לקבל באותה עת על-פי הפרסומים הרשמיים של בנק המזרחי ובנק הלאומי וכן על-פי הנהוג בהנפקות אחרות באותה עת, וכי העובדה שהמדובר במקרה שלפנינו בפקדונות יומיים בסכום עתק, היא לבדה אינה מחייבת בהכרח את המסקנה כי ניתן היה לקבל בגינם ריבית גבוהה יותר מריבית הטבלה המירבית, וכי דווקא גודלו של סכום הפקדון יכול להיות בעוכריו של מי שינסה לקבל עליו ריבית גבוהה יותר, וזאת משום שגובה ריבית הזכות תלוי, בין היתר, בכך שלבנק "הקונה" את אותו פקדון בריבית הזכות הנ"ל, יהיה שימוש לכספים, כמי שרווחיו נובעים מן ההפרש בין ריבית הזכות לריבית החובה.

44. אושרה בקשה להסתלקות ומחיקת תובענה ייצוגית
ב- ת"צ (יר') 22619-10-14 {ד"ר לילי ויסברוד נ' בנק ירושלים בע"מ, תק-מח 2015(2), 20889 (2015)} עסקינן בבקשה מוסכמת להסתלקות מתובענה ייצוגית.

מדובר במקרה בו המבקשת הגישה נגד המשיב תובענה ובקשה לאישורה כתובענה ייצוגית, בה נטען שהמשיב פרסם פרסומים מטעים לעניין שיעור הריבית השנתית לה יהיה זכאי המפקיד ב"פיקדון עצמאות", פרסומים אשר אינם עומדים, לפי הנטען, ברוח תקנות הגנת הצרכן. כן נטען להטעיה לפי סעיף 3(3) לחוק הבנקאות בכל המתייחס לתשואה שניתן להפיק מן הפיקדון וכן לעילות תביעה נוספות.

המשיבה הגישה תשובה לבקשת האישור בה טענה, בין היתר, כי הוראות התקנות, בעניין גודל האותיות בפרסום, אינן חלות על תאגיד בנקאי. עוד טענה כי המבקשת לא הוטעתה שכן בעת יצירת הפיקדון, ובטרם ביצוע ההפקדה באתר האינטרנט, נדרש המפקיד לאשר את תנאי ההתקשרות, לרבות שיעור הריבית השנתית המצויינת בצורה מפורטת וברורה. המשיבה הוסיפה וטענה כי המבקשת לא טיפלה בהפקדת הפיקדון וכי הדבר נעשה על-ידי בנה, וכי התביעה אינה מתאימה להליך של תביעה ייצוגית ועוד.

לאחר שהתקיים דיון במעמד הצדדים, בו עמד בית-המשפט על הקשיים העולים מן התובענה במישור העילה והנזק. זאת לנוכח תהליך יצירת הפיקדון, כפי שפורט בתשובת המשיבה, המחייב חתימת המפקיד על הסכם הנוקב באופן ברור בשיעורה של הריבית השנתית לה זכאי המפקיד. לאור האמור, ובהמלצת בית-המשפט, הוגשה בקשת הסתלקות מוסכמת ללא צו להוצאות. בית-המשפט אישר את בקשת ההסתלקות והורה על מחיקת בקשת האישור ועל דחיית תביעתה האישית של המבקשת, ללא צו להוצאות.

45. בית-המשפט קבע כי יש לאפשר לבעל מניות שנפגע עקב קריסת הבנק לברר את טענותיו בגדר הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, בלי חשש שמא מסתירים ממנו מידע המצוי בידי הצד השני
ב- בש"א (ת"א) 11811/03 {פין אריה נ' בנק פיתוח-תעשיה בישראל בע"מ ואח', תק-מח 2005(2), 9624 (2005)} עסקינן בבקשה לגילוי מסמכים ספציפיים במסגרת בקשה לאישור תובענה ייצוגית.

מדובר במקרה בו המבקש הגיש תביעה נגד מספר גורמים, הבנק לפיתוח התעשיה בישראל בע"מ, מדינת ישראל שהיא בעלת השליטה בבנק ומי שהיו דירקטורים ונושאי משרה בו - המנהלים. בתביעה המבקש עתר לחייב את הנתבעים בתשלום הנזקים שנגרמו לו ולאחרים עקב ירידת ערכן של מניות הבנק שבהם החזיקו, והוא מבקש לאשר את התביעה כייצוגית. את הבקשה הנוכחית הגיש המבקש כדי לזכות בגילוי מסמכים ובעיון בהם בטרם תידון בקשתו לאישור התובענה כייצוגית. המשיבים בבקשה הם הבנק והמנהלים.

המבקש היה בעל מניות בבנק שרכש את מניותיו במסחר בבורסה לניירות-ערך של תל-אביב, כאשר הובא לידיעת הציבור שהבנק נמצא במצב קריסה הדורש את התערבות בנק ישראל בהעמדת אשראי ובהכנת תכנית הבראה. בתוך ימים אחדים התמוטטו שערי המניות של הבנק, ולמבקש ולבעלי מניות אחרים נגרמו הפסדים.

המבקש טען שהקריסה היתה תוצאה של מהלך דברים ידוע מראש וכי הנתבעים הסתירו במשך תקופה ארוכה את מצב הבנק מן הציבור ולא דיווחו על אודותיו בדיווחים תקופתיים שהגישו לרשות ניירות-ערך. לטענת המבקש אף התקבלה החלטה מפורשת אצל הגורמים ואצל הבנק שלא להביא את מצבו הקשה של הבנק לידיעת הציבור. המבקש מזכיר פעולות של הבנק שהיה בהן כדי להטעות את הציבור בדבר מצבו, ובהן בקשה שהגיש לבית-המשפט בחודש יולי לאשר חלוקת דיווידנד שאותה נימק, בין היתר, בטענה שלא יהיה בחלוקת הדיווידנד כדי לפגוע בהון הבנק. המבקש טען, על יסוד הדברים הללו ואחרים, שהנתבעים הפרו את חובות הדיווח מפני שלא דיווחו על מצב הבנק במסגרת הדוחות שהיו חייבים להגיש לפי החוק והתקנות. לפיכך המבקש עותר לאשר את התובענה שהגיש כתובענה ייצוגית עבור כל מי שרכש את מניות הבנק.

לכתחילה עתר המבקש הן לגילוי מסמכים כללי הן לגילוי ספציפי, אך בהמשך הסכים לצמצם את בקשתו למסמכים ספציפיים בלבד המתייחסים לפרוטוקולים של ישיבות הדירקטוריון של הבנק לרבות מסמכים שהוצגו לפני חברי הדירקטוריון באותן ישיבות.

המשיבים התנגדו לבקשה בטענה כי אין למבקש עילת תביעה אישית נגדם, בין היתר מהטעם שסעיף 52י"א(א) לחוק, שבו המבקש מעגן את תביעתו, עוסק באחריות של מנפיק כלפי מחזיק במניות, ואילו נזקיו של המבקש נבעו מרכישת מניות ולא מהחזקתן, וכי המשיבים אכן דיווחו על מצבו של הבנק בדיווחים שהגישו לפי התקנות, והם לא יכלו לדווח יותר מכך שכן בעצם הדיווח היו עלולים להביא לקריסת הבנק. בקשר לכך המשיבים טוענים שקריסת הבנק אירעה בשל פרסומים בתקשורת ולא בשל מצבו הפיננסי שהיה איתן.

בית-המשפט קבע כי על הבנק לגלות את המסמכים האלה ולאפשר עיון בהם, וכי בסופו-של-דבר לא ייגרם נזק של ממש לבנק מהצורך להקדיש זמן לגילוי מסמכים שלא לדבר על היעדר נזק מעצם הגילוי. מעמדו של הבנק והנסיבות שהגיע אליהן מובילים למסקנה שיש לאפשר למי שנפגע עקב הקריסה לברר למצער את טענותיו בגדר הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, בלי חשש שמא מסתירים ממנו מידע המצוי בידי הצד השני. מצופה כי הבנק יראה חובה לעצמו שלא לעמוד על כל פרט ותג בהתנגדותו וימציא למי שהיה בעל מניות בו את כל המידע הנדרש כדי לשכנעו שאין ממש בתביעתו. אכן אם אין למבקש עילה אישית או שיתברר כי אינו עומד בתנאים לאישור התובענה שהגיש כייצוגית - ידחה בית-המשפט את בקשתו לאשר את התובענה כייצוגית. אולם אין בכך כדי למנוע מהמבקש שיש בידו עילה אישית לכאורית לנהל את הבקשה לאישור התובענה כייצוגית ולקבל בגדרה גילוי של מסמכים.