botox

הליכי גביה, פריסה ועיקול

1. עיקרון חוקיות המינהל והסמכות לפעול לגביית חוב
כלל יסוד במשפט המינהלי ובשיטה המשפטית הינו כי הרשות המינהלית רשאית לפעול רק בתוך הסמכות שהוקנתה לה בחוק, והיא אינה מורשית לבצע פעולה שהיא לא הוסמכה במפורש לעשותה. העיקרון החל על לגביה הוא כי מה שלא הותר הוא בבחינת אסור. עיקרון זה, הוא עקרון חוקיות המינהל, אף מגשים תכלית דמוקרטית, שכן הוא מחייב כי החלטות הנוגעות לסמכויות השלטון יהיו מבוססות על חוק שהתקבל ברשות מחוקקת נבחרת {בג"צ 6824/07 ד"ר עאדל מנאע נ' רשות המיסים, פורסם באתר האינטרנט נבו (20.12.10)}.

תחולתו של עיקרון חוקיות המינהל אינה מצטמצמת למצבים שבהם פוגעת הרשות בפעולתה בזכויות יסוד של הפרט. אכן, פרט המבקש לטעון כי בפעולתה חרגה הרשות מן הסמכות המוקנה לה בדין, אינו חייב להצביע על-כך שפעולתה של הרשות גרמה לפגיעה בזכויות יסוד או בזכות חוקתית, ובמקרים שונים נתקפה פעולת הרשות בבית-המשפט בהתבסס על עיקרון זה, הגם שלא היו לה השלכות על זכויות אדם מוכרות, והשפעתה התמצתה בפגיעה באינטרסים {ראה גם: בג"צ 3424/90 איגוד העיתונים היומיים בישראל נ' שר החינוך והתרבות, פ"ד מה(2), 24 (1991); בג"צ 6446/96 העמותה למען החתול נ' עיריית ערד, פ"ד נה(1), 769 (1998)}.

עם-זאת, כשפעולתה של הרשות עלולה להביא לפגיעה בזכות יסוד מוכרת, מקבלת ההקפדה על עיקרון זה משנה חשיבות. לפיכך, נקבע כי כאשר הפעולה המינהלית שבנדון עלולה להביא לפגיעה בזכויות הפרט, אין הרשות יוצאת ידי חובתה בהצבעה על הוראת חוק כללית שיכולה להתפרש כמקור הסמכה לפעולתה. במקרה שכזה, על ההסמכה לפעולה להיות ברורה, מפורטת ומפורשת בחקיקה ראשית {בג"צ 5100/94 הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל נ' ממשלת ישראל, פ"ד נג(4), 817 (1999); בג"צ 3355/79 קטלן נ' שירות בתי הסוהר, פ"ד לד(3), 294 (1980); בג"צ 1437/02 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' השר לבטחון פנים, פ"ד נח(2), 746, 762 (2004)}.

הדרישה בדבר קיומה של הסמכה מפורשת וברורה בחוק, שקדמה לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, זכתה לביסוס נוסף עם חקיקתו, עת נקבע בפסקת ההגבלה שבסעיף 8 לו כי בכפוף לתנאים שבסעיף, תתאפשר פגיעה בזכויות המוגנות בגדר חוק היסוד רק בחוק, או "לפי חוק כאמור מכוח הסכמה מפורשת בו".

בית-המשפט קבע כי אין ליתן למונח "הסמכה מפורשת" משמעות צרה והכרחית אחת, שכן "מונח זה יוצר קשת של פרשנויות אפשריות שהבחירה ביניהן תלויה בנסיבות המקרה, ובין היתר בטיב הזכות הנפגעת והטעמים שבבסיסה, חשיבותה החברתית היחסית של הזכות, השלכותיה החברתיות, מיהות הרשות הפוגעת בעוצמת הפגיעה הנגרמת לזכות המוגנת בהקשרם של דברים. ככל שזכות היסוד שעלולה להיפגע נושאת זיקה עניינית הדוקה לזכויות אדם מוגנות, וככל שמדובר בזכות מרכזית יותר, כך תפורש ביתר הקפדה הדרישה לקיומה של "הסמכה מפורשת" בחוק. דברים אלה התייחסו בעיקרם להסמכה חוקית לפגיעה בזכויות יסוד בגדרה של חקיקת-משנה, ולזכויות שהוכרו ככלולות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
רשות מינהלית, אינה יכולה לבקש לפגוע בזכות חוקתית, מבלי להוכיח ידיעה בפועל {אלא תוך הסתמכות על ידיעה קונסטרוקטיבית הנגזרת מחזקה}, בשעה שהפגיעה בזכות החוקתית נעשית על יסוד שיקול-הדעת של הרשות בלבד, ללא ביקורת חיצונית כלשהי.

הליכי הגביה אשר ננקטים מתבססים על הסמכות הנתונה למדינת ישראל לפעול לגביית קנסות במסגרת חוק המרכז לגביית קנסות. חוק המרכז נועד לאפשר התמודדות טובה יותר עם תופעת אי-תשלום קנסות ותשלומים אחרים המתחייבים מקיום הליכים משפטיים, תופעה שהוכרה כפגיעה בקיום שלטון החוק {ראו דבריו של שר המשפטים דאז הפרופ' דוד ליבאי כפי שבאו לידי ביטוי בקריאה הראשונה של הצעת חוק המרכז, 13.12.94}.

עם-זאת, הסמכות לפעול לגביית חובות לפי חוק המרכז או לפי כל דין אחר, איננה מאיינת את החובה לשמור על כבודו של החייב. לכל אדם יש כבוד ולכל אדם הזכות שינהגו בו בכבוד. קיומו של חוב, לאדם אחר או לרשות, איננו מבטל את זכותו של האדם לשמירה על כבודו {ראה גם: בג"צ 6824/07 ד"ר עאדל מנאע נ' רשות המיסים, פורסם במאגרי המידע (20.12.10), סעיף 29 לפסק-דינו של כב' השופט עוזי פוגלמן}. במסגרת זכותו של האדם לשמירה על כבודו, עומדת לו הזכות שלא יבויש, יושפל או יבוזה, שלא יולבנו פניו ברבים ושלא יועמד במצב של חוסר אונים.

2. סמכויות ייחודיות של המרכז לגביית קנסות
2.1 דרישת תשלום כפולה והמצאה כדין בטרם נקיטת הליכי גביה
חוק המרכז לגביית קנסות גודר את סמכויות הרשות לפעול לגביית חוב, כאשר זה לא שולם ובסעיף 5 לחוק המרכז לגביית קנסות קובע כי אין לנקוט בצעדים לגביית החוב בטרם תישלח לחייב דרישה לתשלום החוב ובמידה ולא שולם, ישנה דרישה נוספת ליידע את החייב בגין חובו והיא תומצא בדרך הקבועה בתקנות הסדר האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי" או "תקסד"א").

הנה-כי-כן, כאשר רשות מקומית מבקשת לעשות שימוש בסמכות הגביה המינהלית עליה לעשות שימוש בסמכות זו רק לאחר שברור כי דרישת החוב מהאזרח אכן הגיעה לידיו במועד {ע"א (ת"א) 40535-01-11עיריית הרצליה נ' אברהם חנוך כרם, פורסם באתר האינטרנט נבו (13.06.11)}. הואיל וכך, לא ניתן יהיה לפעול לגביית החוב, לפני שהומצאה אזהרה כדין.

כמו-כן, לפי תקנה 480 לתקנות סדר הדין האזרחי, בהליך שנמסר בו מען וכל עוד לא נמסרה הודעה על שינוי במען, יראו כל כתב שהומצא לפי המען שניתן כאילו הומצא כראוי. הוראה זו יש לקרוא בשינויים המחוייבים גם על המצאה של דרישת תשלום לפי סעיף 5 בחוק המרכז לגביית קנסות, בהתבסס על החזקה לפיה בהעדר הודעה אחרת חזקה היא שכתובתו של תושב הינה הכתובת הרשומה במרשם האוכלוסין.

סעיף 35 לחוק העבירות המינהליות, התשמ"ו-1985 (להלן: "חוק העבירות המינהליות") קובע כי הודעת קנס יכולה להימסר "במשלוח מכתב רשום לפי מענו של האדם, התאגיד או חבר-בני-האדם, עם אישור מסירה; התאריך שבאישור המסירה ייראה כתאריך ההמצאה". הסעיף ממשיך וקובע כי שר המשפטים רשאי להתקין תקנות משלימות בעניין המצאת מסמכים, גם תוך סטיה מהוראות הסעיף {סעיף 35(ד) לחוק העבירות המינהליות}.

תקנה 15 לתקנות העבירות המינהליות, התשמ"ו-1986 (להלן: "תקנות העבירות המינהליות"), אשר הותקנו בהתאם לסמכותו של השר מכוח סעיף 35(ד) לחוק העבירות המינהליות, קובעת כי הודעה או מסמך אחר שיש להמציאו לאדם לפי החוק, ניתן להמציאו במשלוח מכתב רשום לפי מענו של האדם, התאגיד או חבר-בני-האדם. תאריך ההמצאה ייראה כאילו הומצא לאחר 20 יום מיום השליחה, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או המסמך מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלם.

מכאן, שעצם משלוח מכתב רשום עם אישור מסירה יוצר חזקה בדבר המצאתה כדין של ההודעה, אלא אם עמד הנמען בנטל והוכיח שלא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלם. עצם העובדה שהודעה חוזרת בציון "לא נדרש" אינה מספקת כדי להפריך את חזקת ההמצאה. משמע כי התעלמות מהודעה על משלוח דואר רשום אינה אלא עצימת עיניים, שאינה יכולה להוות בסיס לטענה על אי-המצאת הודעת הקנס {ראה גם: עפ"א (ארצי) 52388-05-10‏ רומירון בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד התעשיה, המסחר והתעסוקה, פורסם באתר האינטרנט נבו (13.11.11); עפ"א 44/06 שלום בוסקילה נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (14.05.07)}.

טרם הפעלת החזקה יש לוודא כי המען אליו נשלחה הודעת הקנס הינו "מענו" של הנקנס בהתאם להוראות החוק. בהתייחס לחברה קובע סעיף 1 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות"), כי "מען" של חברה הרשומה בישראל הינו "מען משרדה הרשום". סעיף 123 לחוק החברות מבהיר כי "מיום שנרשמה חברה עליה לקיים משרד רשום בישראל שאליו ניתן להפנות כל הודעה לחברה" כאשר "הודעה על שינוי במענו של המשרד הרשום תימסר לרשם בתוך ארבעה עשר ימים לאחר השינוי" {ראה גם: רע"פ 10428/07 אבן סלע בע"מ נ' משרד התעשיה, המסחר והתעסוקה, פורסם באתר האינטרנט נבו (25.03.08); עפ"א (ארצי) 52388-05-10‏ רומירון בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד התעשיה, המסחר והתעסוקה, פורסם באתר האינטרנט נבו (13.11.11)}.

2.2 סמכות המינהל לדחיית חוב ולפריסת תשלומים
על-פי חוק המרכז לגביית קנסות, הוקם גוף מינהלי אשר תפקידו לפעול לגביית חובות שנוצרו במסגרת הליכים משפטיים שונים, כגון קנס שהטיל בית-משפט, קנס בגין עבירה מינהלית, פיצוי בגין עבירה פלילית ואגרת בית-משפט. חוק זה, וכן תקנות שהוצאו מכוחו, קובע את ההליכים לגביית חובות כאמור, והוא מגדיר את הגורמים המינהליים והשיפוטיים האחראים ליישומו.

סעיף 5ב לחוק המרכז לגביית קנסות, מעניק למנהל המרכז או למי שהוסמך למלא פוקנציה מעין שיפוטית במסגרת תפקידו על-פי החוק, סמכות לבטל או לפרוס או לדחות את תשלום הקנס וזאת בהתקיים סיבות סבירות לאי-התשלום במועד או בהתקיים נסיבות אישיות מיוחדות המצדיקות זאת. להבדיל מתוספת פיגורים בגין פיצוי למתלונן נוכח הסייג שבסעיף 5ג לחוק המרכז לגביית קנסות.

לעניין תוספת הפיגורים בידי המבקש לפנות למרכז לגביית קנסות לפי סעיף 5ג לחוק המרכז לגביית קנסות. הקובע, כי הרשאי לפטור חייב, על-פי בקשתו, מתשלום תוספת פיגורים, כולה או חלקה, שהיתווספה על-פי דין לחוב {למעט תשלום פיצוי למתלונן, על-פי סעיף 77 לחוק העונשין}, הוא עובד מדינה שהוא עורך-דין בעל ניסיון של שלוש שנים, שמינה שר המשפטים, אם שוכנע כי היו סיבות סבירות לאי-תשלום החוב, כולו או חלקו, במועדו, או כי קיימות נסיבות אישיות מיוחדות של החייב המצדיקות פטור כאמור; ביקש החייב פריסה או דחיה של תשלום חוב אגב טיפול בבקשה לפטור מתשלום תוספת פיגורים, רשאי עובד המדינה האמור להורות על פריסת תשלום החוב או דחייתו, אך אינו מוסמך לפטור מתוספת פיגורים על פיצוי המיועד לנפגע עבירה.

סעיף 77 לחוק העונשין, מסמיך את בית-המשפט לפסוק פיצוי לנפגע העבירה. מכאן, שהפיצוי לנפגע העבירה הוחרג במפורש מסעיף 5ג לחוק המרכז, ואין לעובד המדינה שמונה על-ידי שר המשפטים סמכות לפטור מתוספת הפיגורים על פיצוי לנפגע עבירה {ראה גם: בג"צ 1962/13 ולדימיר ליולקו נ' המרכז לגביית קנסות אגרות והוצאות, פורסם באתר האינטרנט נבו (18.06.13); ע"פ 7916/04 פלוני נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (02.13 13); ת"פ (ת"א) 240-97 יוסף נחום נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (21.09.11)}.

הנה-כי-כן, ביטול תוספת הפיגורים לקנס מצויה בסמכות מקבילה של המרכז לגביית קנסות {סעיף 5ג לחוק המרכז לגביית קנסות} ושל בית-המשפט {סעיף 69 לחוק העונשין}.

אולם, ככלל עדיף שהמרכז לגביית קנסות יבחן וישקול אם יש מקום לביטול התוספת בכל מקרה קונקרטי. ביטול תוספת פיגורים לפיצוי מצויה בסמכות ייחודית של בית-המשפט, סעיף 69 לחוק העונשין מקנה סמכות זו לבית-המשפט.

גביית הפיצויים שנפסקו לפי סעיף 77 לחוק העונשין, היא חלק מסמכויותיו של המרכז לגביית קנסות, ונוכח העובדה שפיצויים אלה משולמים לנפגע העבירה, חשיבותם היא רבה.

יוער כי העדיפות שניתנת לפירעון סכום הפיצוי על פני תשלום הקנס, מעוגנת בסעיף 3(ד) לחוק המרכז לגביית קנסות. לפיכך, למרכז הסמכות להתנות טיפול בבקשת פריסת תשלומים והפחתת תוספת הפיגורים בתשלום הפיצויים קודם לכל חוב אחר. הליך הגביה מתבסס על הערכת המרכז לגביית קנסות בדבר יכולותיו הכלכליות של החייב {בג"צ 4367/12‏ אחמד שיבלי נ' המרכז לגביית קנסות, פורסם באתר האינטרנט נבו (24.06.13)}.

בית-משפט העליון קבע כי אינו נוהג לעכב את ביצועו של עונש תשלום קנס שהושת על אדם. זאת, כיוון שבניגוד לעונש מאסר ולרציונאלים העומדים מאחורי אמות-המידה שנקבעו בבית-משפט זה לעיכובו, תשלום קנס, ככלל, לא עלול לגרום למי שמערער על העונש שהושת עליו נזק בלתי-הפיך במידה ויזוכה בסופו-של-דבר.

לעיתים קרובות, כאשר עלתה בקשה להקלה בפריסת התשלומים או בדחיית ביצוע התשלום בפני בית-המשפט, הלה דחה את הבקשה כאמור והעביר את קבלת ההחלטה למרכז לגביית קנסות בבקשה לפריסה מקלה יותר של הפיצוי. בצורה דומה פועל בית-המשפט גם כאשר מדובר בהסרת עיקול אשר הוטל על-ידי המרכז לגביית קנסות.

כך, למשל, ב- בג"צ 6196/11 {ניסים חדד נ' המרכז לגביית קנסות, פורסם באתר האינטרנט נבו (04.09.11), כב' השופט רובינשטיין} העותר חב כספים למשיב, זה הטיל עיקול על חשבון הבנק שלו, ובגלל עיקול זה מסרב הבנק להעניק לעותר הלוואה שתאפשר את תשלום החוב. הסעד המרכזי המבוקש בעתירה היה הסרת העיקול. באותו עניין אוזכר כי במסגרת הליך קודם {בג"צ 1007/11 חדד נ' המרכז לגביית קנסות, פורסם באתר האינטרנט נבו (07.02.11)} התקבלה הסכמת המרכז לגביית קנסות "לפנים משורת הדין", לפרוס את חובו של העותר {24 תשלומים של 165 ₪ כל אחד}. למרות מצבו הכלכלי הקשה של העותר בית-המשפט לא חייב את המשיב להסיר את העיקול {גם אם אכן עיקול זה הוא המונע מהעותר ללוות את הכספים הנדרשים}, אך המשיב נתבקש לבחון כיצד ניתן לסייע לעותר במידת האפשר.

2.3 הסמכות לנקוט בהליכי גביה
במסגרת הסמכויות המוקנות בחוק המרכז ליישום תכליתו לגביית חובות, קבועה בסעיף 3 הסמכות למנות גובה ולפעול על בסיס הסמכויות הקבועות בפקודת המיסים (גביה). בהתאם לסעיף 5 בפקודת המיסים (גביה), כלולה בסמכויות לביצוע גביית החוב גם הסמכות להיכנס לחצרי החייב, לתפוס מיטלטלין ולעקלם.

נדגיש כי אומנם המקור לפעולות הגביה בחוק המרכז לגביית קנסות הינה פקודת המיסים וההפניה לפקודת המיסים (גביה) {להלן גם: "פקודת המיסים"} נעשית בסעיף 3(ב) לחוק המרכז לגביית קנסות "בשינויים המחוייבים". אך בחוק המרכז הוראות ספציפיות באשר למשלוח דרישות תשלום לחייב {סעיף 5 בחוק המרכז לגביית קנסות} ואלו גוברות על הוראות משלוח הדרישה בפקודת המיסים {כפי שצויין כאמור לעיל}.

בכל מחוז של לשכת ההוצאה לפועל, יכהן רשם, עליו יחולו הסעיפים האמורים לעיל, הוא אשר ירכז את הליכי הגביה של המרכז לגביית קנסות ושם ניתן יהיה להגיש כל מסמך ולקבל מידע בעניין כל תיק שנפתח.

כאשר קיימת התנגשות בין זכותה של המדינה לפעול לגביית חובות לבין זכותו של החייב לשמירה על כבודו מתקיים מתח, שהרי פעולות גביה עלולות בהכרח להביא לפגיעה בכבודו של החייב אך בלא פעולות גביה לא יוגשם האינטרס הציבורי של גביית חובות.

לפיכך, פעולות הגביה חייבות להיעשות באופן מדורג ומידתי, באופן שיבטיח כי לחייב נמסרת הודעה מוקדמת בדבר קיום החוב כך שתינתן לו הזדמנות לשלמו בלא הליכי גביה {סעיף 5 בחוק המרכז} ולכל אורך הדרך, באופן שמצמצם את הפגיעה בכבודו של החייב ככל שניתן.

ראה למשל בעניין תא"מ (ת"א) 47171-10-11‏ {רמה זילבר נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (26.07.12)} אחת הטענות של התובעים מתייחסת לעיתוי ביצוע תפיסת ועיקול המיטלטלין, שנעשתה בסמוך לשעה 02:30 לפנות בוקר. לטענתם, לפי נהלי הנתבעת עצמה יש לבצע עיקולים עד לשעה 22:00 ולא לפני 07:00.

במקרה הנדון, נתברר כי פעולת העיקול החלה הרבה לפני השעה הנטענת, וכי לא נתקיימה פגיעה שאינה מידתית בכבודם לנוכח נסיבות המקרה. אך כב' השופט רונן מבהיר מתוך עניין זה, כי נקודת מוצא זו מתבססת על אותה זכות אלמנטארית של כל אדם, חייב או נושה, לשמירה על כבודו ולמניעת פגיעה בלתי-מידתית גם תוך ביצוע הליכי גביה כדין. ברי הדבר, כי מצב בו מתדפקים על דלתו של אדם אנשים זרים המבקשים לגבות חוב באמצעות תפיסה ועיקול איננו מצב המרומם רוחו של אדם. זו סיטואציה קשה, סיטואציה שבהכרח עלולה להביא למצוקה וחוסר אונים, שלכן מצופה שתינקט ברגישות המירבית. זו סיטואציה קשה בכל שעה משעות היום. ובכל זאת, ברור ההבדל הרב בין פניה שכזו בשעות "הרגילות" לבין פניה המבוצעת בשעות הלילה הקטנות, כשאל המצוקה, עקב נסיבות הפניה, מצטרפת הבהלה הטבעית מהפניה בשעות כאלו.

לפיכך, כשם שפעולות גביה מבוצעות במדרג המתחיל בדרישות בכתב בטרם עיקולים, כך גם הליכי העיקול עצמם צריכים להיעשות במדרג אשר רק בסופו, פניה בשעות חריגות.

ככלל, יש להימנע ככל שניתן מנקיטת הליכי גביה בשעות הלא מקובלות {ועל-סמך הנחיות לשכת ההוצאה לפועל - השעות שלאחר 22:00 ועד 07:00 אינן "שעות מקובלות"}, אך אין זה איסור גורף לפעולות גביה, ודאי לא לפי חוק המרכז, וניתן לנקוט בפעולות גביה גם בשעות "לא מקובלות" אם הדבר מוצדק בנסיבות העניין ולאחר מיצוי פעולות גביה "קלות יותר".

סעיף 5ב לחוק המרכז לגביית קנסות, מעניק למנהל המרכז או למי שהוסמך למלא פוקנציה מעין שיפוטית במסגרת תפקידו על-פי החוק, סמכות לבטל או לפרוס או לדחות את תשלום הקנס וזאת בהתקיים סיבות סבירות לאי-התשלום במועד או בהתקיים נסיבות אישיות מיוחדות המצדיקות זאת. משנדחית בקשת מערער על-ידי רשות המינהלית תרופתו בתקיפת ההחלטה בפני בית-משפט מינהלי. את החלטותיו של מנהל המרכז, ניתן לתקוף במסגרת הליך מינהלי {עפ"ת 37814-01-11 שירי נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (30.06.11)}.

לבית-המשפט לעניינים מינהליים אין סמכות עניינית לדון בעתירה בעניין החלטה שניתנה מכוח חוק המרכז לגביית קנסות. הסמכות העניינית לדון בעתירות על החלטות הניתנות על-פי חוק המרכז לגביית קנסות נתונה כיום לבית-המשפט הגבוה לצדק {ראה גם: עת"מ (יר') 46815-01-13 דרור גלר נ' מדינת ישראל המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, פורסם באתר האינטרנט נבו (17.07.13); בג"צ 4367/12 אחמד שיבלי נ' המרכז לגביית קנסות, פורסם באתר האינטרנט נבו (24.6.13), בפִסקה 6}.

ואולם, משהועבר הדיון לבית-משפט, לפי סעיף 79 לחוק בתי-המשפט, מחמת היעדר סמכות מקומית, קונה בית-המשפט אליו הועבר הדיון, סמכות עניינית לדון בעתירה [ראו גם: רע"א 3319/00 שור נ' בן יקר גת - חברה להנדסה בניה ובע"מ, פ"ד נה(2), 817 (2001); דנ"א 1271/01 שור נ' בן יקר גת - חברה להנדסה בניה ובע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (10.4.01)}.

2.3.1 מינוי כונס נכסים
סעיפים 7, 7א, 7ב לחוק המרכז לגביית קנסות מאגדים את סמכויות הרשם לענייני המרכז, לפעול לנקיטת גביה של חוב.

סעיף 7 לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995, קובע כדלקמן:

"7. מינוי כונס נכסים בידי הרשם לענייני המרכז (תיקון התשע"ב)
(א) מנהל המרכז רשאי, אם ראה צורך או תועלת בדבר לשם גביית חוב, לפנות לרשם לענייני המרכז במחוז שבו נמצא מקום מגוריו או מקום עסקו של החייב, בבקשה שימנה כונס נכסים לנכס מסויים של החייב, ובלבד שהחוב או החובות במצטבר של החייב עולים על 50,000 שקלים חדשים.
(ב) מצא הרשם לענייני המרכז שאליו הפנה מנהל המרכז בקשה לפי סעיף-קטן (א), כי מתקיים התנאי האמור באותו סעיף-קטן בחוב או בחובות במצטבר של החייב וכי יש צורך או תועלת במינוי כונס נכסים לשם גביית החוב או החובות, הוא רשאי למנות כונס נכסים לנכסו של החייב.
(ג) בהליך לפי סעיף זה ייתן הרשם לענייני המרכז הזדמנות לצדדים לטעון את טענותיהם ולהגיש את ראיותיהם בכתב או בעל-פה, בצורה, במועד ובאופן לפי הוראות סעיף 7ה.
(ד) טען החייב בדיון או בכתב כי אינו בעל יכולת לשלם את החוב, ביקש פריסה או דחיה של תשלום החוב או ביקש פטור מתשלום תוספת פיגורים, יחולו הוראות סעיף 7ד, בשינויים המחוייבים.
(ה) על מינויו ופעולתו של כונס הנכסים יחולו הוראות סעיפים 38 עד 42 ופרק ה' לחוק ההוצאה לפועל, בשינויים המחוייבים.
(ו) נפרע החוב, יורה הרשם לענייני המרכז על סיום תפקידו של כונס הנכסים ועל ביטול כל ההליכים נגד החייב.
(ז) שר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאי לשנות בצו את הסכום הקבוע בסעיף-קטן (א)."

2.3.2 הטלת הגבלות על-ידי הרשם
סעיף 7א לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995, קובע כדלקמן:

"7א. הטלת הגבלות בידי הרשם לענייני המרכז (תיקון התשע"ב)
(א) מנהל המרכז רשאי לפנות לרשם לענייני המרכז במחוז שבו נמצא מקום מגוריו או מקום עסקו של החייב, בבקשה להטיל על החייב הגבלה כאמור בסעיף-קטן (ג), אחת או יותר, לשם גביית החוב, בהתקיים התנאים המפורטים להלן, ובלבד שלא יגיש בקשה כאמור אם נוכח כי החייב אינו בעל יכולת לשלם את החוב:
(1) מנהל המרכז שוכנע כי הטלת ההגבלה על החייב מוצדקת בנסיבות העניין, בהתחשב במידת הפגיעה בחייב, ומצא כי אין אפשרות לנקוט הליכים אחרים לגביית החוב שמידת פגיעתם בחייב פחותה, בשים לב בהליכים שננקטו לשם גביית החוב, לרבות הליכים לקבלת מידע על החייב;
(2) החוב לא נפרע בתוך שנה מהיום שבו הומצאה לחייב בהמצאה מלאה דרישה נוספת לתשלום, לפי הוראות סעיף 5, ולעניין פיצוי כאמור בפסקה (6) להגדרה "חוב" - בתוך שלושה חודשים מיום מתן גזר הדין;
(3) החייב לא הגיש בקשה לפי סעיף 5ב, 5ג או 7ד, או שבקשתו כאמור נדחתה, או שהחייב אינו עומד, בלא הצדק סביר, בתשלומים שנקבעו לו לפי הסעיפים האמורים;
(4) החוב או החובות במצטבר של החייב, העומדים בתנאים הקבועים בפסקאות (2) ו- (3), עולים על 5,000 שקלים חדשים, ולעניין פיצוי כאמור בפסקה (6) להגדרה "חוב" - פיצוי בסכום של 2,000 שקלים חדשים לפחות.
(ב) שר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאי לשנות בצו את התקופות והסכומים הקבועים בסעיף-קטן (א)(2) ו- (4).
(ג) שוכנע הרשם לענייני המרכז שאליו הפנה מנהל המרכז בקשה לפי סעיף-קטן (א), לאחר שניתנה לחייב הזדמנות לטעון טענותיו לפניו, כי מתקיימים לגבי החייב התנאים האמורים באותו סעיף-קטן וכי הטלת ההגבלה על החייב מוצדקת בנסיבות העניין, בהתחשב במידת הפגיעה בחייב, בשים-לב להליכים שננקטו לשם גביית החוב, לרבות הליכים לקבלת מידע על החייב, ככל הנדרש, ומצא כי אין אפשרות לנקוט הליכים אחרים לגביית החוב שמידת פגיעתם בחייב פחותה, הוא רשאי להטיל על החייב הגבלה, אחת או יותר, כמפורט להלן, בהתאם לבקשת מנהל המרכז, והכל לתקופה ובתנאים שיקבע, ובלבד שלא יטיל הגבלה כאמור אם נוכח כי החייב אינו בעל יכולת לשלם את החוב:
(1) הגבלת החייב מלקבל דרכון ישראלי או תעודת מעבר לפי חוק הדרכונים, התשי"ב-1952, מלהחזיק דרכון או תעודת מעבר כאמור או מלהאריך את תוקפם, ובלבד שיהיו תקפים לצורך שיבה לישראל; הגבלה זו לא תוטל אם שוכנע הרשם לענייני המרכז שהיציאה מישראל דרושה מטעמי בריאותו של החייב או של בן משפחתו התלוי בו;
(2) עיכוב יציאתו של החייב מן הארץ; הגבלה זו לא תוטל אם שוכנע הרשם לענייני המרכז שהיציאה מישראל דרושה מטעמי בריאותו של החייב או של בן משפחה התלויה בו;
(3) הגבלת החייב כלקוח מוגבל מיוחד, כמשמעותו בסעיף 3ג לחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981;
(4) (א) הגבלת החייב מלעשות שימוש בכרטיס חיוב, כהגדרתו בחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986; לעניין זה, דין הגבלה כדין סיום חוזה כרטיס החיוב בהודעת החייב; הודעה על-כך תינתן למנפיק בדרך שתיקבע, ויראו במועד קבלת ההודעה את מועד סיום החוזה;
(ב) לא יראו הגבלה כאמור בפסקת-משנה (א) כסיום חוזה בהודעת החייב, לעניין הוראות בחוזה שלפיהן הלקוח חייב בתשלום כלשהו בשל עצם קיצורה של תקופת השימוש בכרטיס החיוב, כגון חיוב החייב בתשלום בעבור מתנות מותנות שימוש שקיבל מהמנפיק;
(5) הגבלת החייב מלייסד תאגיד או מלהיות בעל עניין בתאגיד, במישרין או בעקיפין, לרבות יחד עם אחר או באמצעות אחר, ואם השתתף החייב בייסוד תאגיד או היה בעל עניין בתאגיד - מתן הוראות לעניין הפסקת כהונתו או חברותו בתאגיד; אין בהוראות לפי פסקה זו או בהפרתן כדי לגרוע מתוקפה של התאגדות או פעולה משפטית של תאגיד שבו היה החייב מייסד או בעל עניין כאמור; לעניין זה, "בעל עניין" - כמשמעותו בחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968, ולגבי תאגיד שאין לו הון מניות - מי שהוא חבר בתאגיד או חבר הוועד או המינהלה של אותו תאגיד;
(6) הגבלת החייב מלקבל, מלהחזיק או מלחדש רישיון נהיגה; הגבלה זו לא תוטל אם שוכנע הרשם לענייני המרכז כי הטלתה עלולה לפגוע פגיעה ממשית בעיסוקו של החייב וביכולתו לשלם את החוב או שרישיון הנהיגה חיוני לחייב, עקב נכותו או עקב נכות בן משפחה התלוי בו; לעניין זה יראו את מי שהוטלה עליו הגבלה מלהחזיק רישיון נהיגה כמי שרישיון הנהיגה שלו פקע מחמת אי-תשלום אגרה.
(ד) לא תוטל הגבלה כאמור בסעיף-קטן (ג) אלא לאחר שהחייב הוזמן לדיון בעניין, בהזמנה שנשלחה בדואר רשום, וניתנה לצדדים הזדמנות לטעון את טענותיהם ולהגיש את ראיותיהם לפני הרשם לענייני המרכז; בהזמנה לדיון יצויין כי מנהל המרכז ביקש להטיל על החייב הגבלה, אחת או יותר, אלא-אם-כן ייפרע החוב וכן כי החייב רשאי לבקש, לפי סעיף 5ב, 5ג או 7ד, פריסה או דחיה של תשלום החוב או פטור מתשלום תוספת פיגורים.
(ה) טען החייב בדיון או בטענותיו בכתב כי אין לו יכולת לשלם את החוב, או ביקש פריסה או דחיה של תשלום החוב או פטור מתשלום תוספת פיגורים, יחולו הוראות סעיף 7ד, בשינויים המחוייבים."

רשם ההוצאה לפועל הוא המופקד על-פי החוק על עריכת חקירות יכולת לחייבים. ערכאת הערעור בוחנת את סבירותה הכללית של ההחלטה, ומידת התערבותה בקביעת מהימנות ובקביעות עובדתיות הינה במקרים חריגים בלבד {ראה גם רע"צ (נצ') 10773-02-13 עפר פלוטקין נ' המרכז לגביית קנסות לשכת הוצל"פ נצרת המרכז, פורסם באתר האינטרנט נבו (27.03.13) ; ד' בר-אופיר הוצאה לפועל הליכים והלכות (הוצאת פרלשטיין-גינוסר, מהדורה שישית-2007), 317-316;בר"ע (יר') 306/08 יוסף מרדכי נ' טובה וייס-ארנון, פורסם באתר האינטרנט נבו (31.03.08)}.

לצד ההגבלות אשר יקשו על חייבים וימריצו אותם לשלם את חובותיהם, נקבעו סייגים, אשר מטרתם לאזן בין הרצון שלא לפגוע בהליך הגביה עצמו לבין הרצון לשמור על כבודו של החייב הנכה, ועל צרכיו הבסיסיים, ולמנוע פגיעה קשה ובלתי-מידתית בהם {רע"א 5137/11 פלוני נ' עו"ד הכהן וכונס הנכסים הרשמי, פורסם באתר האינטרנט נבו (31.10.11)}.

לשון החוק מסייגת הטלת הגבלה על חייב וקובעת, כי לא תוטל הגבלה על חייב אלא לאחר שהוזמן לדיון ובהזמנה צויין כי מבוקש להטיל עליו הגבלה אחת או יותר. כמו-כן יש ליתן לו הזדמנות לטעון טענותיו ולהגיש ראיותיו לפני הרשם.

סעיף 7א(א) לחוק המרכז לגביית קנסות, קובע לעניין הטלת הגבלות בידי הרשם לענייני המרכז, כי מנהל המרכז רשאי לפנות לרשם בבקשה להטיל על החייב הגבלה כאמור בסעיף-קטן (ג) לשם גביית החוב.

בהוראת סעיף 7א(ג)(6) לחוק המרכז לגביית קנסות, נקבעו שתי אפשרויות, אשר בהתקיים אחת מהן, לא תוטל ההגבלה על הרישיון הנהיגה של חייב.

האחת, כאשר "הטלתה עלולה לפגוע פגיעה ממשית בעיסוקו של החייב וביכולתו לשלם את החוב".

השניה, כאשר "רישיון הנהיגה חיוני לחייב, עקב נכותו או עקב נכות בן משפחה התלוי בו". זאת ובלבד שהובאו לפניו ראיות מתאימות בטרם הטיל את ההגבלה.

המבקש למנוע את הטלת ההגבלה כאמור, חייב מלכתחילה ומראש להמציא לרשם ההוצאה לפועל את כל המסמכים והראיות התומכים בכך, כאשר לרשם שיקול-דעת לגבי הנסיבות שלפניו, אם הטלת ההגבלה עלולה לפגוע פגיעה ממשית בעיסוקו של החייב וביכולתו לשלם את החוב, או שהרישיון חיוני לו עקב נכותו או נכות בן משפחה התלוי בו.

ברם, אם חייב מבקש לבטל את ההגבלה לאחר שהוטלה, מהטעם שאי-החזקה ברישיון הנהיגה עלולה לפגוע בפרנסתו או לעניין הצורך להשתמש ברישיון להסעת נכה (החייב עצמו או בן משפחה תלוי בו), כי אז יחולו התנאים הקבועים בסעיף 66ד לחוק ההוצאה לפועל, או תחול הוראת סעיף 7ג(ה) לחוק המרכז לגביית קנסות, בדבר ביטול ההגבלה, ורשאי רשם ההוצאה לפועל לשקול את ביטול ההגבלה, אם מצא שהדבר מוצדק בנסיבות העניין {ראה גם: רע"צ (נצ') 10773-02-13 עפר פלוטקין נ' המרכז לגביית קנסות לשכת הוצל"פ נצרת המרכז, פורסם באתר האינטרנט נבו (27.03.13)}.

2.3.3 סייג להגבלה על כרטיסי חיוב
סעיף 7ב לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995 קובע כדלקמן:

"7ב. סייג להגבלה על כרטיס חיוב (תיקון התשע"ב)
(א) הגבלה לפי סעיף 7א לא תחול על כרטיס חיוב כהגדרתו בחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986, שהערך הכספי שנטען בו הוא רק של גמלה או תשלום אחר מהמפורטים להלן, שלפי כל דין אינם ניתנים לעיקול כלל או שאינם ניתנים לעיקול למעט לשם תשלום חוב מזונות המגיעים מן החייב לבן זוגו, לילדו או להורהו לפי פסק-דין או החלטה אחרת של בית-משפט או בית-דין מוסמך, או שקיימת לפי דין מניעה או הגבלה על עיקולם:

(1) גמלת כסף או תשלום אחר המשולמים על-ידי המוסד לביטוח לאומי;
(2) גמלת כסף או תשלום אחר המשולמים על-ידי מוסד אחר ממוסדות המדינה, שקבע שר המשפטים באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת.
(ב) חלה על גמלה או על תשלום אחר כאמור בסעיף-קטן (א) מניעה לגבי עיקול לפרק זמן מסויים לפי כל דין, יחולו ההוראות לענייןהמניעה גם על תשלום של הגמלה או התשלום האחר באמצעות כרטיס חיוב כאמור, בשינויים המחוייבים."

2.3.4 ביטול הגבלות
סעיף 7ג לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995, קובע כדלקמן:
"7ג. ביטול הגבלות (תיקון התשע"ב)
(א) נפרע החוב או נוכח הרשם לענייני המרכז כי החייב אינו בעל יכולת לשלם את החוב, יורה הרשם על ביטול הגבלה שהוטלה על החייב לפי הוראות סעיף 7א.
(ב) בלי לגרוע מהוראות סעיף-קטן (א), יורה הרשם לענייני המרכז על ביטול הגבלה שהטיל לפי הוראות סעיף 7א, אם נוכח כי החייב עומד בתשלומים שנקבעו לו כדין.
(ג) (1) בוטלה הגבלה כאמור בסעיף-קטן (ב), רשאי הרשם לענייני המרכז להטילה מחדש, מיוזמתו או
לבקשת מנהל המרכז, אם נוכח כי החייב הפסיק לעמוד בתשלומים כאמור;
(2) הגבלה שהוטלה מחדש וטרם חלפה שנה מיום ביטולה, תיכנס לתוקף בלא צורך במשלוח הזמנה
לדיון לפי סעיף 7א(ד) או במשלוח התראה לפי פסקה (3); הודעה בדבר חידוש ההגבלה תישלח לחייב
בדואר רשום ותיכנס לתוקף בתום 15 ימים מיום שנשלחה;
(3) חלפה שנה מיום ביטול ההגבלה, תישלח לחייב התראה בדואר ובה יצויין כי הרשם לענייני המרכז
הטיל מחדש את ההגבלה וכי היא תיכנס לתוקף בתום שלושים ימים מיום המצאתה, אלא-אם-כן ייפרע
החוב או שהרשם או מנהל המרכז ישוכנע, על יסוד בקשה לפי סעיף 5ב, 5ג או 7ד, כי החייב אינו בעל
יכולת לשלם את החוב או כי מתקיימות נסיבות אחרות לפריסה או לדחיה של תשלום החוב או לפטור
מתשלום תוספת פיגורים או כי יש סיבות אחרות לביטול ההגבלה או לשינויה, או שתינתן החלטה אחרת
בידי הרשם.
(ד) הרשם לענייני המרכז רשאי לבטל הגבלה שהטיל לפי הוראות סעיף 7א, מיוזמתו או לבקשת הצדדים,
ורשאי הוא להתנות את הביטול בתנאים שיקבע, אם מצא שהדבר מוצדק בנסיבות העניין.
(ה) בוטלה הגבלה שהוטלה על חייב, לפי הוראות סעיף זה, ימציא מנהל המרכז, מיד, ולא יאוחר מתום 24 שעות מעת ביטולה, הודעה על-כך לגורמים הנוגעים בדבר, לפי העניין, וכן ישלח הודעה על-כך לחייב; בהודעה לחייב יצויין כי אם החייב יפסיק לעמוד בתשלום כאמור, רשאי הרשם לענייני המרכז להטיל את ההגבלה מחדש ללא צורך בהזמנה לדיון או במתן התראה בהתאם לאמור בסעיף-קטן (ג)."

2.3.5 דחיית מועד ופריסת תשלומים על-ידי הרשם
סעיף 7ד ו- 7ה לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995, קובעים כדלקמן:

"7ד. סמכות הרשם לענייני המרכז לפרוס חוב, לדחות את המועד לתשלומו או לפטור מתשלום תוספת פיגורים (תיקון התשע"ב)
(א) הוגשה לרשם לענייני המרכז בקשה כאמור בסעיף 7 או 7א וטרם התקבלה החלטתו בבקשה, או החליט הרשם בבקשה כאמור למנות כונס נכסים או להטיל הגבלות והמינוי או ההגבלות עומדים בתוקפם או החליט להטיל הגבלה מחדש לאחר שבוטלה בהתאם להוראות סעיף 7ג(ג), הוא רשאי, לבקשת החייב, לפרוס את החוב, לדחות את מועד תשלומו או ליתן פטור מתשלום תוספת פיגורים, בהתאם להוראות סעיף 5ב או 5ג, בשינויים המחוייבים; הגיש החייב לרשם לענייני המרכז בקשה כאמור ונוכח הרשם כי החייב אינו בעל יכולת לשלם את החוב, יורה על פריסת החוב, על דחיית מועד תשלומו או על מתן פטור מתשלום תוספת פיגורים, לפי העניין.
(ב) הוגשה לרשם לענייני המרכז בקשה לפריסת החוב, דחיית מועד תשלומו או לפטור מתשלום תוספת פיגורים כאמור בסעיף זה, הוא רשאי, לחקור במצבו הכלכלי של החייב, נכסיו, גובה הכנסתו ומקורותיה, יציאותיו מישראל וכניסותיו לישראל, חובותיו והוצאותיו כדי לברר את יכולתו של החייב לשלם את החוב; לשם ביצוע סעיף זה, יהיו נתונות לרשם סמכויות כאמור בסעיף 6; בדיקת יכולתו של חייב תיעשה בפומבי או בדלתיים סגורות, כפי שיורה הרשם.
7ה. סדרי דין לפני הרשם לענייני המרכז (תיקון התשע"ב)
שר המשפטים יקבע את סדרי הדין לפני הרשם לענייני המרכז; לא הותקנו תקנות לפי סעיף זה, בעניין מסויים, יפעל הרשם לענייני המרכז באותו עניין בדרך הנראית לו הצודקת והמועילה ביותר."
2.3.6 ערעור על החלטת הרשם
סעיף 7ו לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995, קובע כדלקמן:
"7ו. ערעור על החלטות הרשם לענייני המרכז (תיקון התשע"ב)
(א) החלטות הרשם לענייני המרכז ניתנות לערעור לפני בית-משפט השלום, ברשות הרשם או שופט בית-משפט שלום; ואולם החלטות שניתנו לפי סעיף 7 לעניין כינוס נכסים של דירת מגורים לפי סעיף 7א(ג)(1) או (2) או לפי סעיף 58 לחוק ההוצאה לפועל, כפי שהוחל בסעיף 7(ה), ניתנות לערעור בזכות.
(ב) הוגשו ערעור או בקשת רשות ערעור לפי סעיף זה, אין בכך כדי לעכב הליך לפי חוק זה, ואולם, הרשם לענייני המרכז או בית- המשפט שהערעור או בקשת רשות הערעור הוגשו לפניו רשאי להורות על עיכוב ההליך, והוא רשאי להתנות את העיכוב במתן ערובה להנחת דעתו."

ב- רע"צ 51409-07-12 {מלכה נ' המרכז לגביית קנסות אגרות והוצאות, פורסם באתר האינטרנט נבו (02.08.12)} הוגשה בקשה למתן רשות ערעור הוגשה בהתאם לסעיף 7ו לחוק המרכז לגביית קנסות על החלטת כב' הרשם לענייני המרכז לפיה פרס את חובו של המבקש ב- 12 תשלומים וכתנאי לאי-הטלת הגבלות, הורה למבקש לשלם סך של 5,000 ₪.

נקבע כי למבקש זכות קנויה כחובו לרשות תיפרס ופריסת החוב נתונה לשיקול-דעתו של רשם המרכז בהתאם לנסיבות. בית-המשפט לא מצא לנכון להתערב בהחלטת הרשם לעניין פריסת התשלומים.

אך באשר לסכום שנקבע כי תנאי לאי-הטלת ההגבלות, התערב בית-המשפט לעניין גובה הסכום.

כאשר החלטת רשם המרכז ניתנת על בסיס נתונים שמוסר חייב, מבלי שנערכת חקירה, ולא הוצגו מסמכים לא ניתן להגיע לחקר היכולת כפי שהדבר בחקירת יכולת בהוצאה לפועל.

3. החלת החוק על בתי-הדין הצבאיים
לרוב, להטלת קנס יש ערך גמולי והרתעתי גבוה, אולם רכיב זה ייקבע, בין היתר לאור מצבו הכלכלי של המערער, כך גם על-פי הוראת סעיף 40ח לחוק העונשין הקובע כי בית-המשפט יתחשב, נוסף על האמור בסעיף 40ג(א) לחוק העונשין, במצבו הכלכלי של הנאשם, לצורך קביעת מתחם עונש הקנס ההולם {ראה גם ע"פ 3030/10 אביב וקנין נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (06.06.11), בסעיף 15 לפסק-הדין; ערעור 33/12 רס"ם קסוס נ' התובע הצבאי הראשי, פורסם באתר האינטרנט נבו (20.11.12), בסעיף 43}.

כמו-כן, לא חלה על בית-המשפט החובה לבחון ראיות לעניין גובה הנזק לצורך קביעת גובה קנס. הקנס הינו רכיב עונשי מובהק אשר משולם לאוצר המדינה ומטרתו כלל אינה פיצוי נפגע העבירה בגין הנזקים שנגרמו לו מביצוע העבירה. זאת, בניגוד לפיצוי אשר משולם לנפגע העבירה ואינו בבחינת עונש נוסף המוטל על הנאשם בגין ביצוע העבירה. משכך, אין לכאורה כל הכרח כי הקנס הכספי שמוטל על נאשם ישקף את הנזק שנגרם לנפגע העבירה {ראה גם: ע"פ 3030/10 ‏אביב וקנין נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (06.06.11); גבריאל הלוי תורת דיני העונשין, כרך ג' (2010), 876-869, 893-877 (להלן: "הלוי, תורת דיני העונשין"); רע"פ 2976/01 אסף נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(3), 418, 465-456 (2002); ע"א 6897/06 בודגזר נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (26.2.2008), בסעיפים 17-16; ע"פ 6452/09 קאסם עלי נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (22.07.10)}.

להיפך, בשל היות הקנס רכיב עונשי יש לשקול במסגרת הטלתו וקביעת גובהו את שיקולי הענישה השונים, כאשר לרוב להטלת קנס יש ערך גמולי והרתעתי גבוה וערך שיקומי ומניעתי שולי, אם בכלל.

אם מצבו הכלכלי של חייב אינו מאפשר לו, לטענתו, לעמוד בתשלום הקנס שהושת עליו, פתוחה לפניו הדרך לעתור לדחיית החוב או לפריסתו למרכז לגביית קנסות בהתאם לסעיף 5ב(א) לחוק המרכז לגביית קנסות, אך חוק זה אינו חל על בתי-הדין הצבאיים, ומכאן כי נאשם המתקשה לעמוד בתשלום הקנס אינו יכול לפנות, לפי סעיף 5ב(א) לאותו חוק, בבקשה לדחיית החוב או לפריסתו, אם מצבו הכלכלי אינו מאפשר לו לעמוד בתשלום הקנס שהושת עליו {ראה גם: (דרום) 363/11 ‏‏ התובע הצבאי נ' רסן ערן קבלו, פורסם באתר האינטרנט נבו (19.06.13)}.

במקרה האמור לעיל בית-המשפט יספק את הפתרון למצב כלכלי קשה של נאשם ועל-פי בקשתו של הנאשם, יבחן את יכולתו הכלכלית בטרם הטלת הקנס או בעת פנייתו לערכאות המשפטיות בבקשה להקל עימו בעניין רכיב זה. בין היתר, יבחן בית-המשפט את פרנסת המשפחה, היקפי משרה, מסמכים כלכליים, חסכונות (ובכללם, מענק השחרורים) ההולכים וכלים, ותמיכה, אם קיימת, אותה יכולה לספק המשפחה המורחבת בהקשרים כספיים ואחרים. כמו-כן יבחן את נטל תשלום הקנס על התא המשפחתי, הצפוי גם כך לחוות זעזוע נוסף עקב המאסר שנקבע לו ובמידת הצורך למנוע את השתת רכיב הקנס שנקבע לנאשם או להפחית את סכומו.