אמנת האג - החזרת ילדים חטופים
הפרקים שבספר:
פירוט מסמכים מצורפים
עמוד 17 בספר:1. תצהיר
תקנה 295ג לתקסד"א קובעת כי לתביעה להחזרת ילד חטוף לחו"ל, שתוגש בתצהיר, יצורף מעבר לכך, תצהיר מאת "כל אדם שהוא עד נדרש לדעת התובע".
כך גם על המשיב לתביעה להחזרת ילד חטוף לחו"ל להגיש עם תשובתו לתביעה תצהיר שלו {לפי תקנה 258ח לתקסד"א}, וכן תצהיר מאת כל אדם שהוא עד נדרש לדעת המשיב.
כאמור, על התצהירים השונים בהליך זה יחולו הוראות תקנה 258ח לתקסד"א, קרי, בעל הדין שבו יאמת את העובדות שבכתב הטענות אשר ידועות לו מידיעתו האישית ואם היה בעל דין פסול-דין, יתן את התצהיר אפוטרופסו או ידידו הקרוב.
במידה וראה בית-המשפט שנבצר מבעל דין לתת תצהיר או להיחקר על תצהירו, רשאי הוא, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להרשות לאדם אחר לתת תצהיר במקומו, ובלבד שאותו אדם יודע מתוך ידיעתו שלו את הפרטים הנוגעים לתובענה.
עמוד 18 בספר:
2. מסמכים מיוחדים
תקנה 295ג לתקסד"א קובעת מהם המסמכים שיש לצרף לכתב התביעה להחזרת ילד חטוף. מסמכים שהוגשו לבית-המשפט שאינם בעברית ילוו בתרגום מאושר לעברית {ראה תקנה 295יז לתקסד"א}.
תקנה 295יח לתקסד"א קובעת כי מבלי לגרוע מהאמור לעיל אודות המסמכים שיש להגיש בתביעה להחזרת החטוף, לגבי כל מסמך אחר שיוגש לבית-המשפט, אין לדרוש אימות נוטריוני, דיפלומטי או קונסולרי.
3. ערובה
כאשר המדובר בתביעה {או בערעור} בעניין החזרת ילד חטוף {וכך לגבי בקשה לאכיפת זכות ביקור לגבי ילד שנמצא בישראל כפי שקובעת תקנה 295כא לתקסד"א}, קובעת תקנה 295טו לתקסד"א כי "רשות שיפוטית לא תדרוש ערובה, התחייבות עצמית או ערבות של צד ג' לתשלום הוצאות הכרוכות בהליכים על-פי האמנה..."
כך גם קובע סעיף 22 לתוספת לחוק אמנת האג כי "לא יידרשו כל ערבות, ערובה או פיקדון, יהא תיאורם אשר יהא, כדי לערוב לתשלום עלויות הוצאות בהליכים שיפוטיים או מינהליים במסגרת אמנה זו."
ב- בג"צ 269/01 {ראובן רסולי נ' בית-הדין הרבני האיזורי, תק-על 2001(1), 1781 (2001)} המשיבה ביקשה לחייב את העותר בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה, כתנאי לדיון בעתירה.
עמוד 19 בספר:
אחת מטענות המשיב, היתה כי העובדה שהוא תושב חוץ אינה מצדיקה הטלת ערובה.
כב' הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ דחתה את טענתו של המשיב וקבעה באשר לטענה שהפקדת העירבון נוגדת את הוראות אמנת האג כי:
"ראשית, הטלת העירבון מוצדקת במקרה זה גם מסיבות אחרות, לאו דווקא בשל היותו של העותר תושב מדינה זרה. שכן הימנעותו מתשלום המזונות, במיוחד לאחר שחוייב בכך בפסק-בורר שאושר על-ידי בית-משפט, כמו גם הימנעותו מתשלום הוצאות המשפט בהן חוייב, ואף העברת חלקו בבעלות על הדירה על-שם אימו - כל אלה מעידים על כך שהעותר אינו עומד בהתחייבויותיו, גם אם מקורן בפסקי-דין, ולפיכך מוצדק היה לדרוש ממנו להפקיד עירבון גם אילו היה תושב ישראל או בעל נכסים בה...
עובדת היותו של העותר תושב זר מסייעת לו להסתיר את מקום מגוריו ולהתחמק מחובותיו, כשהוא מנצל לרעה את המרחק הפיזי והקושי להתחקות על עקבותיו. מקום מגוריו של העותר מהווה, איפוא, נסיבה המאפשרת לו לנהוג כפי שהוא נוהג, אך אין הוא מהווה עילה לחייבו בהפקדת עירבון. העילה לחיוב זה אינה אלא נסיונות ההתחמקות של העותר ממסירת פרטים, על-מנת לאפשר לו להתחמק מתשלום חובותיו.
לא זו אף זו: נראה לי כי אף לולא הנימוקים האמורים, ניתן לחייב את העותר בהפקדת עירבון, ואין הדבר עומד בניגוד לאמנת האג. שכן המגורים בחו"ל והיעדרם של הנכסים בישראל אינם כשלעצמם עילה לחייב בהפקדת עירבון. העילה המהותית היא הקושי בגביית ההוצאות,
עמוד 20 בספר:
אם ייפסקו. העובדה שבעל הדין מתגורר מחוץ לישראל היא דוגמה אחת, ולא יחידה, לכלל לפיו יש לדרוש הפקדת עירבון כאשר קיים חשש לגבי אפשרויות הגביה...
למעשה, דרישת הפקדת העירבון להבטחת הוצאות המשפט היא כה מושרשת במשפט הישראלי, עד כי היא מוחלת כדרך שגרה על כל הגשה של ערעור או בקשת רשות ערעור אזרחיים, מכוח תקנה 429 הנ"ל, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות מתן פטור במקרה ספציפי."