הוכחת חוב בראי הליך פשיטת הרגל
הפרקים שבספר:
אשראי הדדי וקיזוז - סעיף 74 לפקודה
1. כלליסעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 קובע כדלקמן:
"74. אשראי הדדי וקיזוז (31)
(א) היו אשראי הדדי או חוב הדדי או עסקים הדדיים אחרים תלויים בין חייב שניתן עליו צו כינוס ובין הבא לתבוע חוב מכוח הצו, ייערך לפיהם חשבון על המגיע מכל צד למשנהו, הסכום המגיע מצד אחד יקוזז כנגד המגיע מהצד האחר ויתרת החשבון, ולא יותר, ייתבע או ישולם, לפי העניין; הוראות סעיף זה לא יזכו אדם בקיזוז כנגד נכסי החייב אם בשעה שנתן אשראי לחייב ידע שהחייב עשה מעשה שאפשר היה להשתמש בו להגשת בקשת פשיטת רגל נגד החייב ביום שהוגשה בקשה שעל-פיה הוכרז פושט רגל.
(ב) הקביעה מה הם העסקים הניתנים לקיזוז לפי סעיף זה תיעשה לפי מצבם ביום שבו ניתן צו הכינוס."
בטרם נכנס לגופם של דברים, נעיר כי גם בנושא זה, דין זהה לחייב בהליכי פשיטת רגל ולחברה בהליכי פירוק.
זכות הקיזוז הקבועה בסעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל אינה נרשמת בשום מקום ואינה מגיעה לידיעת כלל הנושים, למרות שהיא מעניקה לנושה מעין בטוחה.
לפיכך, יש לפרש את דיני הקיזוז הקבועים בסעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל בדרך של פרשנות מצמצמת {בש"א (נצ') 2293/01 ר.א.מ. מהדנסים נ' בנק הפועלים ואח', תק-מח 2003(2), 9529 (21.07.03); ע"א 4316/90 הספקה חברה מרכזית לחקלאים בע"מ (בפירוק) נ' אגרא, פ"ד מט(2), 133 (23.5.95)}.
סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל מעניק מעמד מיוחד לנושה של חברה שהינו בעל זכות קיזוז {תא"מ (תל-אביב-יפו) 15625-04-11 דורנט ישראל בע"מ ואח' נ' סופט מאסטר בע"מ ואח', תק-של 2013(3), 9628 (07.07.13)}.
משמעות הוראת סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל הינה, כי בהתקיים תנאים מוקדמים מסויימים, תעמוד לנושה זכות לקזז במלואו חוב שהוא חב לחברה בפירוק כנגד סכום חוב שהחברה חבה לו.
יתרת חוב של החברה כלפיו, ככל שתיוותר כזו, תשולם לו על בסיס שוויוני, על-פי שיעור הפרעון היחסי שנקבע לשאר נושי החברה, בעלי מעמד זהה לשלו.
המשמעות המעשית של פעולת הקיזוז מבחינת הנושה היא כי בגדרי הקיזוז, הוא זוכה במלוא החוב שהחברה חבה לו, כנגד החוב שהוא חב לה, בעוד שבלא קיזוז, היה זוכה רק בחלק יחסי מחוב החברה כלפיו.
זכות הקיזוז, במימושה, מקנה לנושה בעל הזכות מעמד בכורה על פני יתר הנושים, הדומה לשעבוד קנייני, המקנה לבעליו את מלוא ערך החוב שהחברה חבה לו, בעדיפות על פני שאר הנושים, הזוכים בחלק יחסי מנשייתם בלבד {ע"א 2146/06 אריה ברק נ' עו"ד ברוך אבוקרט-מפרק, פורסם באתר האינטרנט נבו (18.11.10)}.
קיזוז מותר מקום בו קיימים חיובים הדדיים {ראה סעיף 53(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 וסעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל}.
כאשר אין חיובים הדדיים בין החייב לבין הנושה, לא יהיה מקום לקיזוז {בש"א (ב"ש) 3802/06 נדיר קבלנות והנדסה בע"מ (בפירוק זמני) נ' הקרן לשיקום מחצבות/אצל הממונה על המכרות, תק-מח 2008(2), 9255 (11.06.08)}.
מקום שפלוני חייב לאלמוני 100 ש"ח ואלמוני חייב לפלוני אותו סכום, אך פלוני פושט את הרגל, אין נאמנו של פלוני משלם לאלמוני אלא את הדיבידנד, ואילו אלמוני שלא פשט את הרגל חייב לשלם לנאמן את מלוא חובו {דברי בית-המשפט ב- ע"א 41/68 פלמן קופלמן ואח' נ' הנאמן בפשיטת רגל של מאיר גרבר, פ"ד כב(2), 19 (06.06.68); ראה גם ת"א (יר') 4782/02 מבנה רב דירות נ' פסגת חנה (נכסים דירות והשקעות) בע"מ, תק-של 2003(3), 129 (03.09.03)}.
במקרה וחובותיו של הנושה גדולים יותר מחובות החברה כלפיו, אין כל חשש, כי התכלית שלשמה חוקק סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל תיפגע {בש"א (חי') 17267/07 אורגל יחיאל ואח' נ' עורך-דין עופר אטיאס, תק-מח 2008(2), 1501 (13.04.08)}.
על-פי גישתם של ש' לוין וא' גרוניס, אשר באה לידי ביטוי בספרם {פשיטת רגל (מהדורה שניה, התשס"א), 235} "זכות הקיזוז היא אוטומטית, והנושה או הנאמן אינם צריכים לנקוט בצעד כלשהו כדי להפעילה".
לגישה כאמור, איננו מסכימים. ובמה דברים אמורים.
משניתן צו פירוק לחברה ומונה לה מפרק, למשל, מבוצע למעשה "חיתוך" משפטי חד מהמשפט האזרחי "הרגיל" {ובו דיני הקיזוז המצויים בסעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי) ובחוקים אחרים} אל דיני חדלות הפירעון.
כתוצאה מכך, משתנים "כללי המשחק" במובנים רבים. אחד מאותם מובנים הינו כי זכות הקיזוז, אשר עומדת לבעל דין בטרם הפירוק ואשר אותה ניתן להפעיל על-פי סעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי) כסעד עצמי {בכפוף להודעה לצד שכנגד}, הופכת לאחר מתן צו הפירוק לסעד הכפוף לאישורו של בית-המשפט על-פי סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל.
אין די בהודעה על הפעלת הזכות אלא יש צורך בהגשת תביעת חוב למפרק, אשר ממלא תפקיד מעין שיפוטי. כלומר, על הנושה להגיש הוכחת חוב למפרק, אשר בידו הסמכות לבצע את הקיזוז שכן עסקינן בסעד משפטי, בו ממלא המפרק, מבצע הקיזוז, תפקיד מעין שיפוטי, לאחר בדיקת החוב ההדדי {פש"ר (ת"א) 1221/02 עו"ד קוטלר נ' מור מכון למידע רפואי, פורסם באתר האינטרנט נבו (25.08.05)}.
כלומר, אם סבור הנושה כי בידו זכות קיזוז אשר מאיינת הלכה למעשה את החוב הנטען על-ידי המפרק, עליו לפנות אל המפרק בתביעת חוב, ובמסגרתה להצהיר על זכות הקיזוז שיש לו לכאורה, תוך צירוף אסמכתאות לביסוס הזכות {בש"א (ת"א-יפו) 24800/07 עורך-דין מאיר גוטרבוים בתפקידו כמפרק אי.זד.אן. הנדסת מכונות ושינוע בע"מ נ' שחר תשלובת בע"מ ואח', תק-מח 2008(1), 15502 (26.03.08)}.
ב- בש"א (ת"א-יפו) 2945/07 {עורך-דין חנית נוב בתפקידה ככונסת נכסים לחברות נ' ש.י.ר.ן (2002) מיסוד האגודה למען החייל בע"מ ואח', תק-מח 2007(3), 5042 (15.07.07)} קבע בית-המשפט כי לא ניתן לשלול על-הסף את הטענה כי במידה ועסקיהן של שתי החברות נוהלו תוך ערבוב נכסים, ואי-הקפדה מהותית על עקרון הישות המשפטית הנפרדת, הרי שאם כך, למצער במקרים מסויימים, עשוי תנאי ההדדיות להתקיים בכל זאת.
כלומר, במקרים מסויימים ייתכן וניתן יהיה לקבוע כי לצורך שאלת הקיזוז עסקיהן של שתי החברות - חד-הם, ובעלי שליטה אשר אינם מקפידים על עקרון שמירת הישות המשפטית הנפרדת, אין להם להלין אלא על עצמם בלבד.
לשם בירור סוגיה זו על בית-המשפט לבדוק את מהות היחסים וערבוב הנכסים לכאורה בין החברות הקשורות.
הוראת הקיזוז הקבועה בסעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל נועדה להגשים ארבע תכליות מרכזיות:
הראשונה, מניעת העוול הנובע מאכיפת התחייבויותיו של צד לחוזה שעה שהתחייבות כלפיו שהופרה איננה מקויימת או מקויימת בחלקה, בדרך של חלוקת דיבידנד לנושים.
השניה, הצגה מהימנה של מכלול היחסים שבין הצדדים.
השלישית, חיסכון בהליכים משפטיים מיותרים.
הרביעית, הקטנת הסיכון למפולת של גופים נוספים בעקבות הכרזתו של החייב כפושט רגל.
פסיקת בתי-המשפט לערכותיהם השונות, קבעו לא אחת, כי השיקול המרכזי המצדיק את זכות הקיזוז, הוא השיקול הראשון לפיו יש למנוע אי-הצדק, שעלול להיגרם לחייב של פושט רגל, אשר יהיה חייב לשלם לנאמן את מלוא חובו לחייב, בעוד הוא עצמו יקבל רק חלק קטן, אם בכלל, מהחוב שחב לו החייב בצורת דיבידנד שיחולק בין כלל הנושים בגין החובות שיוכרו על-ידי הנאמן {ע"א 41/68 קופלמן נ' הנאמן בפשיטת רגל של מאיר גרבר, פ"ד כב(2), 19 (06.06.68); ע"א 4316/90 הספקה חברה מרכזית לחקלאים בע"מ (בפירוק) נ' אגרא - אבן יהודה אגודה חקלאית שיתופית בע"מ, פ"ד מט(2), 133 (23.05.95)}.
לצד ההצדקות שבקיומה של זכות הקיזוז, כרוך גם קושי, לפיו, זכות הקיזוז, פוגעת בעקרון השוויון בין הנושים.
עקרון זה הינו אחד העקרונות החשובים בדיני פשיטת רגל, וזכות הקיזוז פוגעת בו, בכך שהיא מעניקה לנושה של חייב אשר חב לחייב כספים, יתרון על פני נושים אחרים, שאינם חבים כלפי החייב, בכך שהיא מאפשרת לו להיפרע את חוב החייב כלפיו, או חלקו, בדרך של קיזוז מחובו כלפי החייב.
יש הגורסים כי כתוצאה מזכות הקיזוז מושווה מעמדו של בעל זכות קיזוז, למעשה, למעמדו של נושה מובטח, מבלי שנתקיימו תנאי היסוד הנדרשים בדרך-כלל לקיומה של בטוחה, כגון דרישת הרישום {ראה לדוגמה ש' לרנר "קיזוז חיובים מותנים בפשיטת רגל" משפטים כ"ב (תשנ"ג), 219, 227; א' פרוקצ'יה דיני פשיטת רגל והחקיקה האזרחית בישראל (התשמ"ד-1984)}.
2. סעיף 74 לפקודה למול סעיף 53 לחוק החוזים
הסדר הקיזוז הקבוע בסעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל, הינו הסדר מיוחד {ת"א (ת"א-יפו) 11349/05 אורי דנון ושות' בע"מ (בכינוס נכסים ובפירוק זמני) נ' שובלים איתן ארז בניה (1992) בע"מ ואח', תק-של 2008(2), 6740 (30.04.08)} החל בהליכי פשיטת רגל ופירוק חברות, אשר גובר על ההסדר הכללי של קיזוז הקבוע בסעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 {ע"א 4548/91 משקי עמק הירדן אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ נ' הספקה חברה מרכזית לחקלאים בע"מ (בפירוק), פ"ד נג(4), 8 (28.07.99)}.
מטרת סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל, בניגוד למטרתו של סעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי), באה למנוע אי-צדק העשוי להיגרם עקב פשיטת הרגל, שאחד הצדדים לעסקה יזכה במלוא חובו ומשנהו בדיבידנד על חובו הנגדי בלבד.
לפיכך, סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל הוא דין מיוחד והוא דוחה מפניו, במקום שבו הוא חל, את הוראותיו של סעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי) {ע"א 4548/91 משקי עמק הירדן נ' אספקה חברה מרכזית לחקלאים בע"מ (בפירוק), פ"ד נג(4), 8 (28.07.99)}.
3. מספר תנאים מוקדמים להפעלת זכות הקיזוז
כדי להגן על זכויותיהם של הנושים האחרים, הציב המחוקק מספר תנאים מוקדמים להפעלת זכות הקיזוז. ואלה הם:
הראשון, הקבוע בסעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל, לפיו חובה להוכיח קיומו של "אשראי הדדי" או "חוב הדדי" או "עסקים הדדיים אחרים". כלומר, קיומם של חובות הדדיים ערב צו הכינוס.
השני, על החוב המקוזז להיות בר תביעה.
השלישי, "העסקים" בהם מדובר יצרו חיובים כספיים, או עשויים להסתיים לגבי כל אחד מהצדדים בחיובים כספיים. כלומר, הזכות צמחה במהלך העסקים הרגיל, העסקים מצמיחים את החיובים הכספיים.
הרביעי, המועד הקובע לקיום ה"עסקים ההדדיים" הוא מועד צו הכינוס.
החמישי, האשראי שניתן על-ידי הנושה, המבקש להפעיל את זכות הקיזוז, נוצר לפני שהנושה ידע על מעשה פשיטת הרגל.
ב- פש"ר (חיפה) 220/02 {מועדון הכדורגל הפועל חיפה בע"מ נ' ההתאחדות לכדורגל בישראל ואח', תק-מח 2007(1), 3838 (30.01.07)} קבע בית-המשפט:
"החלטה
עניינה של החלטה זו בסוגית הקיזוז בהליכי פירוק, ובשאלת התגבשות החובות נשוא הקיזוז.
העובדות הצריכות לעניין
1. בתאריכים 28.3.00; 17.4.00 ו- 2.8.00 נחתמו בין ההתאחדות לכדורגל בישראל (להלן: "ההתאחדות") לבין מועדון הכדורגל הפועל חיפה בע"מ (להלן: "הפועל חיפה") שלושה הסכמי הלוואה בסכום כולל של 600,000 דולר, שלהבטחתם הונפקו על-ידי הפועל חיפה אג"ח שנרשמו בפנקס השעבודים של הפועל חיפה ובספרי רשם החברות (להלן: "ההלוואות").
מול חוב הפועל חיפה להתאחדות בגין ההלוואות, ההתאחדות חבה להפועל חיפה כספים שהגיעו אליה משני מקורות:
מקור אחד - מכירת זכויות שידור. על-פי הסכם רב-שנתי בין ההתאחדות לבין חברת G.C.S. (מפעילת ערוץ הספורט בטלויזיה בכבלים), התחייבה G.C.S. להעביר להתאחדות בכל עונה סכום של 20.9 מליון דולר, וסכום זה חולק על-ידי ההתאחדות בין הקבוצות בהתאם למפתח מסויים.
מקור שני - המועצה להסדר ההימורים בספורט (להלן: "מועצת ההימורים"). על-פי הסכם רב-שנתי בין ההתאחדות לבין מועצת ההימורים, לתקופה מיום 1.1.02 ועד ליום 30.6.05, התחייבה מועצת ההימורים להעביר להתאחדות בכל עונה סכום מוגדר, שאותו חילקה ההתאחדות בין קבוצות הכדורגל, על-פי מפתח מסויים.
הנה-כי-כן, הפועל חיפה הייתה חייבת להתאחדות סך של 600,000$ בגין ההלוואות, ומנגד, הייתה זכאית לקבל מההתאחדות כספים שמקורם במכירת זכויות שידור וכספים שמקורם במועצת ההימורים.
2. ביום 31.3.02 ניתן על-ידי בית-משפט זה (כב' הנשיא השופט לינדנשטראוס) צו למינוי מפרק זמני-מפעיל של הפועל חיפה ומונו שלושה מפרקים זמניים.
בפרוטוקול הישיבה מיום 31.3.02, במהלכה מונו המפרקים הזמניים, הסכימה ההתאחדות למינוי המפרקים הזמניים, תוך שהיא מדגישה את זכותה לקזז כספים שמגיעים לה מהפועל חיפה מול כספים שהיא חבה או תחוב בעתיד להפועל חיפה, וכי אין בהסכמתה להמשך פעילותה של הפועל חיפה במסגרת הפירוק, משום ויתור על זכות הקיזוז.
לאחר מינוי המפרקים הזמניים, הגישה הפועל חיפה לרשות לבקרת תקציבים של ההתאחדות, הצעת תקציב לעונת המשחקים 2002/2003. ההתאחדות הסבה תשומת לב המפרקים הזמניים כי יש לפרוע את ההלוואות.
3. ביום 7.9.03 נערך דיון בבית-המשפט, בנוכחות ב"כ ההתאחדות והמפרקים הזמניים, ונקבע כי ההלוואה בסך 600,000 דולר תוחזר להתאחדות על-ידי הפועל חיפה בהסדר פריסה לפיו סכום של 100,000 דולר קוזזו מתוך תקציב 2002/2003 שההתאחדות העבירה להפועל חיפה, ויתרת הסכום של 500,000 דולר תקוזז בארבעה תשלומים עונתיים בסך 125,000 דולר בעונות המשחקים 2004/2005, 2005/2006, 2006/2007 ו- 2007/2008. בית-המשפט נתן תוקף להסכמת הצדדים.
4. בין המפרקים לבין מר יואב כץ, שהביע התעניינות ברכישת הפועל חיפה, התנהלו מגעים לגיבוש הסכם, לפיו ירכוש יואב כץ בעצמו או באמצעות חברה בשליטתו, את קבוצת הפועל חיפה. במהלך הישיבה מיום 26.7.04, הביע נציג מס הכנסה הסכמתו לקבל את הצעת הרכישה של מר כץ, בתנאי שסכום הרכישה יחולק על-פי סדרי הקדימה הקבועים בדין. לטענתו, אישור קיזוז ההלוואות להתאחדות יהווה העדפת נושים פסולה, תוך הפרת עקרון השוויון (עמ' 29 לפרוט'). כן טען, כי ההתאחדות היא נושה רגיל בעוד שמס הכנסה הוא נושה בגין קדימה (עמ' 32 לפרוט').
ביום 5.9.04 ניתנה החלטה של בית-המשפט ובה נקבע כי "מעמד הנושים של הפועל חיפה ייקבע על-פי דיני הפירוק המחייבים בישראל".
ביום 13.9.04, נמכרה קבוצת הפועל חיפה למר יואב כץ ולחברת חיפה מילניום בע"מ מטעמו, על-פי הצעה מפורטת שמסר מר כץ למפרקים, ושקיבלה תוקף של החלטה (להלן: "הסכם המכירה"). על-פי הסכם המכירה, רכש מר כץ עבור חברת מילניום, את כל הנכסים והזכויות של מועדון הכדורגל הפועל חיפה, כשהזכויות נקיות מכל חוב, שעבוד, משכנתא וזכות צד ג' כלשהי, לרבות חובות להתאחדות.
בסעיף 2.5 להסכם המכירה נקבע כי המוכר מתחייב כלהלן (הדגשה שלי - י.ע.):
"לשלם לידי המפרקים הזמניים סכום נוסף של 500,000$ ארה"ב אשר ייפרש על מספר עונות כדלקמן: סך 75,000$ ישולם לא יאוחר מיום 31.5.03, סך נוסף של 125,000$ בכל פעם ישולם במועדים 1.12.2005, 31.12.2006 ו- 31.12.2007, והיתרה, סך של 50,000$ תשולם עד יום 31.12.2008 והכל בכפוף לאמור בסעיפים 2.1.2 ו- 2.1.3 לעיל). סכום זה הינו במקום הסכום המיועד לתשלום להתאחדות בגין ההלוואה שניתנה וייעודו ייקבע על-ידי בית-המשפט, ובלבד שאני ומועדון הכדורגל בבעלותי החדשה יהיה מופטר מכל חובות בגין ההלוואה הנ"ל. ...."
יצויין כי בישיבה מיום 13.9.04, במהלכה אישר בית-המשפט את הסכם המכירה, לא נכח נציג מטעם ההתאחדות, ובהחלטת בית-המשפט, נקבע כי העברת הזכויות בהפועל חיפה למר כץ ולחברת מילניום, טעונה אישור ההתאחדות.
ההתאחדות נתנה ביום 13.10.04 את אישורה להעברת הזכויות, תוך שהיא מציינת כי אין באישור שניתן על ידה "בכדי לגרוע באופן כלשהו מכל זכות ו/או טענה ו/או תביעה שיש להתאחדות בקשר להחזר ההלוואה שחבה הקבוצה להתאחדות".
האם בית-המשפט כבר הכריע במחלוקת בין הצדדים?
5. לאחר חתימת הסכם המכירה, נתגלעה המחלוקת בין ההתאחדות לבין מס הכנסה, כשכל צד אוחז בהחלטות שניתנו בשעתו על-ידי כב' הנשיא לינדנשטראוס. מס הכנסה הפנה להחלטות ולפרוטוקולים מיום 26.7.04 ומיום 5.9.04, בעוד ההתאחדות הפנתה להחלטה מיום 7.9.03 ולאמור בסעיף 2.5 להסכם המכירה.
לטעמי, לא ניתן להסיק מהחלטות קודמות של בית-המשפט כי נושא קיזוז ההלוואה הוכרע. נהפוך הוא, ההחלטה מיום 5.9.04, בה נאמר כי מעמד הנושים ייקבע על-פי דיני הפירוק, הותירה את השאלה שבמחלוקת ללא הכרעה. ואכן, כב' הנשיא לינדנשטראוס הורה לצדדים להגיש סיכומים בכתב בסוגית הקיזוז, אך בסופו של דבר לא ניתנה החלטתו בנושא זה.
ביני לביני, הועבר התיק לטיפולי, ונתעורר הצורך להכריע במחלוקת, לאור פנייתה של חיפה מילניום בע"מ, להורות להתאחדות שלא לקזז את חוב ההלוואות מתוך הסכומים המגיעים לקבוצה, לאור הוראת סעיף 2.5 להסכם. הצדדים ביקשו כי בית-המשפט ישהה מתן החלטתו על-מנת לנסות לפתור המחלוקת מחוץ לכתלי בית-המשפט, אך על-פי הודעתם מיום 17.1.2007 לתיק בית-המשפט, הדבר לא נסתייע, ואין לי אלא להכריע לגופא של מחלוקת.
נחזור ונעמיד את השאלה הניצבת בפנינו והיא, האם זכאית ההתאחדות לקזז את סכום ההלוואות מתוך כספים המגיעים להפועל חיפה מההתאחדות. עודנו מגיעים ללב הסוגיה, נקדים מילים מספר בנושא הקיזוז.
על זכות הקיזוז בהליכי פירוק
6. זכות הקיזוז מקורה בסעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל - החל על-פירוק חברות מכח סעיף 353 לפקודת החברות (נוסח חדש), התשמ"ג-1983 - וזו לשונו:
"74(א) היו אשראי הדדי או חוב הדדי או עסקים הדדיים אחרים תלויים בין חייב שניתן עליו צו כינוס ובין הבא לתבוע חוב מכוח הצו, ייערך לפיהם חשבון על המגיע מכל צד למשנהו, הסכום המגיע מצד אחד יקוזז כנגד המגיע מהצד האחר ויתרת החשבון, ולא יותר, ייתבע או ישולם, לפי העניין; הוראות סעיף זה לא יזכו אדם בקיזוז כנגד נכסי החייב אם בשעה שנתן אשראי לחייב ידע שהחייב עשה מעשה שאפשר היה להשתמש בו להגשת בקשת פשיטת רגל נגד החייב ביום שהוגשה בקשה שעל-פיה הוכרז פושט רגל.
(ב) הקביעה מה הם העסקים הניתנים לקיזוז לפי סעיף זה תיעשה לפי מצבם ביום שבו ניתן צו הכינוס".
קיימת פסיקה עניפה בשאלה מהו המועד הקובע לצורך הקיזוז. בפשיטת רגל, מועד צו הכינוס הוא המועד הקובע, ובפירוק חברות, ההלכה המסתמנת כיום היא, שיום מתן צו הפירוק (הקבוע) הוא המועד הקובע, ולא מועד הגשת הבקשה לפירוק או מועד מינוי המפרק הזמני- ראה, לדוגמה, רע"א 3849/99 האלונים ייצור בלוקים בע"מ נ' טש"ת, חברה קבלנית לבניה בע"מ (בניהול מיוחד), דינים עליון ס"א 424 (14.10.01); ע"א 7954/03 אמדאוס דוולופמנט אינק. נ' הבנק למסחר ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (22.9.05) (להלן: "אמדיאוס"). לדעה אחרת, לפיה המועד הקובע הראוי הוא בעת מינויו של המפרק הזמני, ראה דליה אבן-להב "פירוק חברות: היום הקובע לקיזוז", הפרקליט מח (תשס"ח), 5.
לענייננו, אין נפקא מינה בין שני המועדים, ושני הצדדים מסכימים כי לצורך הדיון, יש לראות את ה-31.3.2002, כתאריך הקובע.
7. מס הכנסה הרחיב בנושא השוויון בין הנושים, בטענה שתשלום להתאחדות בדרך של קיזוז, יהווה העדפת נושים.
הלכות הקיזוז בפירוק ובפשיטת רגל ממילא מביאים בחשבון את נושא השוויון בין הנושים, ואיני רואה טעם לחזור ולהידרש מבראשית לשיקולים העומדים בבסיס הלכות אלו. אומר אך זאת, ובקליפת אגוז.
לכאורה, זכות הקיזוז פוגעת בעקרון השוויון, בכך שהיא מעניקה לחייב של החברה שהוא גם נושה בה, יתרון על נושים אחרים שאינם חבים לחברה. באמצעות הקיזוז זכאי הנושה שחב כסף לחברה לקבל את מלוא המגיע לו, מקום בו חובו כלפי החברה גבוה או שווה לחוב החברה כלפיו, בעוד שהנושים האחרים נאלצים להסתפק בדיוידנד, אם בכלל. בכך נעשה לכאורה "אי צדק" כלפי יתר הנושים, כיוון שעל-ידי הקיזוז קטנה מסת הנכסים העומדת לחלוקה בין הנושים, ומסה זו כוללת חובות של חייבים לחברה.
אלא, שמול שיקול זה עומדים שיקולים נוגדים של צדק והגינות. לא ראוי לאכוף התחייבות של צד אחד שעה שההתחייבות כלפיו הופרה, ובכך ליצור מצב שהחברה שבפירוק תזכה במלוא חובה, בעוד הצד השני יזכה אך בדיבידנד על חובו הנגדי. לצד זה, יש בהוראת הקיזוז להביא להצגה מהימנה של מכלול היחסים בין הצדדים וכדי לחסוך בהליכים משפטיים מיותרים - ראה, לדוגמא, ע"א 1226/90 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' הסתדרות הרבנים דאמריקה, פ"ד מט(1), 177 (15.01.95); אמדיאוס לעיל פסקה 6 לפסק-הדין. לכך יש להוסיף שיקולים תועלתיים של מניעת מפולת של גופים נוספים בעקבות פירוק החברה החייבת - צפורה כהן "פירוק חברות" (הוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, תש"ס-2000), 679.
טעם נוסף, שדומני כי לא נזכר בפסיקה ובספרות המשפטית, הוא ש"אי הצדק" שנעשה לנושים האחרים עקב הפעלת זכות הקיזוז, הוא אי-צדק מדומה. אם לחייב של החברה יש במועד הפירוק חוב מגובש כלפי החברה, אזי על-פי הדין המהותי הוא זכאי לקזז את חובו לחברה מול חוב החברה כלפיו - סעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973. לכן, ספק אם מלכתחילה יש לראות את חובו לחברה כחלק ממסת הנכסים העומדת לזכות הנושים.
לא למותר לציין, כי למרות שהרטוריקה בפסיקה היא, שיש לפרש את הוראת סעיף 74 על דרך הצמצום, הכירה הפסיקה באפשרות שהחוב נשוא הקיזוז, יווצר בעקבות המחאת זכות. דהיינו, ניתן לרכוש חובות על-מנת שאלה יוכלו לשמש לצורך טענת קיזוז. לדוגמה, שמעון חב סכום כסף לחברה, החברה חייבת סכום כסף ללוי, ולוי ממחה את חוב החברה כלפיו לשמעון. בפסיקה נקבע, כי המחאת זכות לחייב של חברה לפני פירוקה, הנעשית לצרכי קיזוז, היא פעולה לגיטימית, ואין לראות בה משום העדפת מרמה או פעולה שנעשתה בחוסר תום-לב - ע"א 4548/91 משקי עמק הירדן אגודה מרכזית חקלאית נ' הספקה חברה מרכזית לחקלאים בע"מ (בפירוק), פ"ד נג(4), 8 (28.07.99) (אך ראה דעתה של כב' השופטת בייניש שהביעה אי-נחת מהתוצאה). כן ראה התוצאה הסופית בעניין אמדיאוס לעיל, שם הכיר בית-המשפט בחובות שנוצרו לאחר קריסת הבנק ולאחר תחילת הליכי הפירוק.
התנאים לקיזוז על-פי סעיף 74
8. האם התמלאו תנאי הקיזוז במקרה שלפנינו?
הדדיות - תנאי זה של "אשראי הדדי, חוב הדדי או עסקים הדדיים אחרים", נתפרש בפסיקה באופן רחב "הביטוי 'עסקים' הוא רחב-מכל-רחב, ועיקר בו הוא, שהזכות האמורה להתקזז תיוולד במהלך עסקים רגיל ולא בדרך אחרת" - השופט חשין בעניין הספקה הראשון ע"א 4316/90 הספקה חברה מרכזית לחקלאים בע"מ (בפירוק) נ' אגרא, פ"ד מט(2), 133, 147 (23.05.95)}. אין חולק שתנאי זה מתקיים במקרה שלפנינו. ההלוואות של ההתאחדות להפועל חיפה מול הכספים שההתאחדות חבה להזרים להפועל חיפה, נעשתה כמכלול, במהלך העסקים הרגיל בין הצדדים.
חוב בר הוכחה - אין חולק שגם תנאי זה מתקיים במקרה שלפנינו. החוב של הפועל חיפה כלפי ההתאחדות ברור ומגובש, ומעוגן בהסכמי ההלוואות.
החוב של החברה החייבת לנושה נוצר לפני שהנושה ידע על מעשה פשיטת הרגל - תנאי זה בא להבטיח, שרכישת זכות הקיזוז תיעשה בתום-לב, ואף הוא נתמלא בענייננו, באשר הסכמי ההלואות נחתמו במהלך שנת 2000, כשנה וחצי עד שנתיים טרם נכנסה הפועל חיפה להליך של פירוק זמני.
שלא כטענת מס הכנסה, אין לייחס להתאחדות ידיעה על מצבה הכלכלי הקשה של הפועל חיפה (לא למותר לציין כי הבקשה לפירוק הוגשה על-ידי מס הכנסה בגין חובות ניכויי מס במקור שלא הועברו על-ידי הפועל חיפה למס הכנסה), ומכל מקום, אין לייחס לה חוסר תום-לב בעת מתן ההלוואות.
חיובים הדדים - המחלוקת בין הצדדים נתמקדה בתנאי זה, לפיו נדרש שבמועד הקיזוז יהיו בין הצדדים "חיובים הדדיים", קרי, שהחובות הניתנים לקיזוז נוצרו לפני שניתן צו הפירוק.
ביחס לתנאי זה טען מס הכנסה, ואליו הצטרפו המפרקים כ"פקידי בית-משפט'', שתי טענות משתי זויות מבט הפוכות: האחת - כי עובר למועד הפירוק, לא גובש החוב של הפועל חיפה כלפי ההתאחדות על-פי הסכמי ההלוואה. השניה - כי עובר למועד הפירוק, לא גובשה הזכות של הפועל חיפה כלפי ההתאחדות בגין כספי זכויות השידור וכספי מועצת ההימורים.
אדון בטענות אלו על-פי סדרן.
האם החוב של הפועל חיפה כלפי ההתאחדות התגבש טרם המועד הקובע?
9. מס הכנסה אחז בהלכות אל על והספקה, שחזרו ונתאשרו בפסיקה מאוחרת - ע"א 826/88 אל על אגודה שיתופית חקלאית ברמות השבים בע"מ נ' קרן החקלאות השיתופית בע"מ (בפירוק), פ"ד מה(2), 247 (07.03.91); ע"א 4316/90 הספקה חברה מרכזית לחקלאות בע"מ (בפירוק) נ' אגרא אבן יהודה אגודה חקלאית שיתופית בע"מ, פ"ד מט(2), 133 (23.05.95); ע"א 5005/90 הספקה חברה מרכזית לחקלאים בע"מ (בפירוק) נ' בית יצחק - שער חפר, אגודה שתופית להתיישבות חקלאית בע"מ, פ"ד מט(3), 458 (22.06.95); ע"א 4752/92 מקט בע"מ (בכינוס נכסים ובפירוק) נ' החברה לבטוח סיכוני סחר חוץ בע"מ, פ"ד נא(2), 214 (14.04.97). בפסקי-דין אלו נקבע כי זכותו של מי שערב לחובות החברה בפירוק לקזז את הסכום הנובע מערבותו, תלויה במועד התשלום של החוב לו ערב. לכן, אם הערב לא שילם בפועל את החוב הנובע מערבותו לפני מתן צו הפירוק, הוא לא זכאי לקזז כנגד החובות שהוא חב לחברה את החיוב העתידי בגין תשלומי הערבות.
על סמך הלכה זו, נטען על-ידי מס הכנסה, כי ההתאחדות אינה רשאית לקזז את הסכומים שמועדי פרעונם, על-פי הסכמי ההלוואות, חל לאחר המועד הקובע, שהוא היום בו ניתן צו פירוק זמני.
10. דין הטענה להידחות, ואיני רואה להקיש מהלכות הספקה ואל-על לענייננו.
יש להבחין בין חוב מותנה ועתידי של ערב, לעומת חוב עתידי ומגובש של נושה. חיובו של הערב לחברה שבפירוק לשלם את ערבותו, הוא חוב מותנה, שטרם בא לעולם כל עוד לא נדרש לפרוע וכל עוד לא פרע את ערבותו. נזכיר כי זכות החזרה של הערב כלפי החייב עומדת לערב רק לאחר ששילם בגין ערבותו, כאמור בסעיף 9 לחוק הערבות, תשכ"ז-1967. מכאן, שכל עוד לא שילם הערב בגין ערבותו לחברה, לפני מועד צו הפירוק, החוב בגין ערבותו הוא בבחינת חוב מותנה, וככזה אינו ניתן לקיזוז. לעומת-זאת, החוב של החברה לנושה אינו מותנה, אלא קיים ועומד, גם אם מועד פרעונו הוא לאחר שניתן צו הפירוק.
ודוק: יש להבחין בין מועד גיבוש החוב למועד פרעון החוב. לצורך מימוש זכות הקיזוז לפי סעיף 74 לפקודה, די בכך שבמועד הקובע יהא חוב מגובש, גם אם מועד פרעונו הוא לאחר המועד הקובע. ובמילים אחרות, זמן פרעון מאוחר אינו הופך את החוב למותנה או לבלתי מגובש.
עמד על כך כב' השופט ש' לוין בפסק-הדין השלישי בפרשת הספקה - ע"א 4548/91 משקי עמק הירדן אגודה מרכזית חקלאית נ' הספקה חברה מרכזית לחקלאים בע"מ (בפירוק), פ"ד נג(4), 8 (28.07.99) (הדגשה שלי - י.ע.):
"המועד הקובע לזכות הקיזוז לפי סעיף 74 לפקודה הוא, לעניין דיני פשיטת הרגל, מועד צו הכינוס אך אין זה הכרחי שזמן פרעון החובות נשוא הקיזוז כבר יגיע ביום מתן צו הכינוס או שסכום החוב יהיה ידוע באותו היום".
וראה, בדומה, ע"א 1689/03 כרטיסי אשראי לישראל בע"מ, נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נח(6), 126, 132 (15.07.04).
במקרה שלפנינו, החוב של הפועל חיפה להתאחדות, על-פי הסכמי ההלוואות, היה חוב מגובש ובלתי-מותנה, כבר במועד מתן ההלוואות, על-פי הסכמי ההלוואות.
לא למותר לציין כי הלכות הספקה ואל על זכו לביקורת ואינן נקיות מספיקות, כפי שעולה מדעות המיעוט של השופטים בפרשת הספקה הראשונה. כן ראה עמדתה של כב' השופטת נאור ב- ע"א 1689/03 כרטיסי אשראי לישראל בע"מ, נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נח(6), 126, 132 (15.07.04), שם היא מצדדת בדעת המיעוט, ועמדתו של השופט ריבלין המסתייגת אף היא מהלכה זו, וכן אבן-להב במאמרה לעיל בעמ' 27-24. המדובר בהלכה גבולית השנויה במחלוקת, ואיני רואה להרחיב את תחולתה גם על יחסי נושה-חייב, ולקבוע, כטענת מס הכנסה, שחובות שטרם הגיע זמן פרעונם על-פי הסכם ההלוואה, אינם בבחינת חוב מגובש.
האם הזכות של הפועל חיפה כלפי ההתאחדות התגבשה טרם המועד הקובע?
11. טענה נוספת שהועלתה על-ידי מס הכנסה, וליתר דיוק על-ידי המפרקים, עוסקת בצד השני של המטבע, ולמיטב ידיעתי טרם נדונה בפסיקה.
על-פי טענה זו, חובה של ההתאחדות להפועל חיפה טרם נתגבש במועד הפירוק. וכל כך למה? כי בעת מתן צו הפירוק, לא היה ידוע מה היקף הזכות של הפועל חיפה כלפי ההתאחדות, לא היה ידוע מהם הסכומים שיגיעו להפועל חיפה מההתאחדות, אם בגין הכספים שמקורם במועצה להימורים, ואם בגין הכספים שמקורם בתמלוגי זכויות השידור. זאת, מאחר שסכומים אלו, משתנים מעונה לעונה ונגזרים משני גורמים: האחד - הסכום שההתאחדות הצליחה להשיג בשנה מסויימת עבור זכויות השידור והסכום שנתקבל בהתאחדות באותה שנה מהמועצה להימורים. השני - מה מעמדה של הקבוצה, אם בליגת העל או בליגה הלאומית או בליגה נמוכה יותר. ככל שהליגה נמוכה יותר, הסכומים המגיעים לקבוצה קטנים יותר, ומובן כי אם הקבוצה הייתה מפסיקה כליל את פעילותה, לא הייתה זכאית כלל לכספים.
על-אף שנינותה הלכאורית של הטענה, דומני כי אין בה ממש ממספר נימוקים מצטברים.
12. ראשית, במישור העובדתי, אין חולק כי ההחלטה אילו סכומים לחלק לכל קבוצה, לרבות להפועל חיפה, נקבעה עוד לפני מועד הפירוק, וזאת, בהסתמך על חוזים ארוכי טווח עם המועצה להימורים ועם בעלי זכויות השידור (ראה דברי המפרק עו"ד יונגר בעמ' 3 ש' 25 לפרוטוקול הישיבה מיום 21.11.2007). העובדה שההסכם הרב-שנתי בין בעלי זכויות השידור לבין ההתאחדות בוטל לאחר מועד מתן צו הפירוק, אינה מעלה ואינה מורידה. החשוב לענייננו הוא, שבמועד הפירוק, כל קבוצה בליגת העל ובליגה הלאומית, לרבות הפועל חיפה, יכולה הייתה לדעת מה הסכומים שהיא זכאית לקבל מההתאחדות.
13. במישור המשפטי, העובדה שהזכויות של החברה שבפירוק עשויות להשתנות בהתאם למצבים שונים, אינה הופכת את הזכות לבלתי מגובשת. לדוגמה, יכול וחברה בפירוק תתקשר עם פלוני בהסכם לביצוע עבודות, שבו ייקבע כי אם העבודות יבוצעו במזג אויר גשום ישולם לחברה סכום X ואם העבודות יבוצעו במזג אויר נאה ישולם לחברה סכום Y. העובדה שהחברה עשויה לקבל מפלוני Xאו Y אינה הופכת את זכותה של החברה כלפי פלוני לבלתי מגובשת. כך גם במקרה שלפנינו. העובדה שהפועל חיפה זכאית לקבל מההתאחדות סכום X כל עוד הקבוצה משחקת בליגת העל או סכום Y אם הקבוצה משחקת בליגה הלאומית, אינה הופכת את החוב לבלתי מגובש.
בהקשר זה, אחזור ואצטט את דברי השופט לוין, בפרשת ההספקה השלישית, ע"א 4548/91 {משקי עמר הירדן אגודה מרכזית חקלאות שיתופית בעמ' נ' הספקה חברה מרכזית, פ"ד נג(4), 8 (28.07.99)} והפעם אדגיש חלק אחר מהדברים:
"המועד הקובע לזכות הקיזוז לפי סעיף 74 לפקודה הוא, לעניין דיני פשיטת הרגל, מועד צו הכינוס אך אין זה הכרחי שזמן פרעון החובות נשוא הקיזוז כבר יגיע ביום מתן צו הכינוס או שסכום החוב יהיה ידוע באותו היום".
14. למעלה מן הצורך אומר, כי לטעמי, אפילו אם הזכות של הפועל חיפה כלפי ההתאחדות לא הייתה מגובשת במועד הפירוק, לא היה בכך כדי לפגוע בזכות הקיזוז של ההתאחדות בגין החוב של הפועל חיפה כלפיה. אנמק את מסקנתי.
הלכות אל-על והספקה, עניינם בחוב של החברה-כנושה מול חייב, שמתגונן בטענה שלחברה יש חוב כלפיו ולכן אף הוא נושה בחברה. טענת החוב שהחייב מעלה, משמשת לו כ"צינה" בפני "חנית" הזכות של החברה שבפירוק ובמקרה כזה, על-מנת שניתן יהא לקזז את החובות זה מול זה, כמצוות סעיף 74 לפקודה, נדרש כי חוב ה"צינה" יהיה מגובש בעת מתן צו הפירוק. הרציונל שבבסיס ההלכה הוא, שהנושים מסתמכים על נכסי החברה, ונכסי החברה כוללים חובות של חייבים לחברה. אולם, אם הזכות שיש לחברה שבפירוק כנגד חייב של החברה איננה מגובשת - קרי, הזכות המשמשת לחברה כ"חנית" נגד החייב - ממילא לא ניתן לומר שיש הסתמכות "חזקה" של הנושים על הזכות כחלק ממצבת הנכסים של החברה. גיבוש הזכות של החברה כלפי פלוני, גם אם נעשתה לאחר מועד צו הפירוק, אינה מרעה את מצבם של הנושים. מכאן, שאין רציונל של ממש בגינו אין להכיר בזכות הקיזוז שיש לחייב של החברה, בגין חוב מגובש המשמש לו כ"צינה", אך בשל כך שהזכות של החברה כלפיו, הזכות המשמשת לה כ"חנית", טרם נתגבשה.
די באמור לעיל, כדי לדחות טענתם של המפרקים ושל מס הכנסה.
15. סופו של דבר, שלהתאחדות עומדת זכות הקיזוז.
אשר-על-כן, אני דוחה טענת מס הכנסה ומקבל טענת ההתאחדות לכדורגל, לפיה היא זכאית לקזז את יתרת חוב ההלוואות מתוך הסכומים המגיעים להפועל חיפה."
4. מהו המועד הקובע?
המועד הקובע לצורך טענת הקיזוז הוא מועד צו הכינוס {פש"ר (חי') 220/02 מועדון הכדורגל הפועל חיפה בע"מ (בפירוק) נ' ההתאחדות לכדורגל בישראל ואח', תק-מח 2007(1), 3838 (30.01.07)}.
כלומר, לגבי זכות הקיזוז, המוסדרת בסעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל, המועד לעריכת הקיזוז הוא מועד מתן צו הכינוס ובלבד שביום זה כבר הגיע מועד פרעונם של כל החיובים נשוא הקיזוז {ראה גם ע"א 4548/91 משקי עמר הירדן אגודה מרכזית חקלאות שיתופית בעמ' נ' הספקה חברה מרכזית, פ"ד נג(4), 8 (28.07.99)}.
ב- בש"א (ב"ש) 4766/04 {עיריית קריית גת נ' כונס הנכסים הרשמי ואח', תק-מח 2004(4), 11743 (20.12.04)} קבע בית-המשפט כי כל שקמה לעיריית קרית-גת היא הזכות לקזז את החיובים בגין ההלוואה שנתנה, עד ליום צו הכינוס וכך עשתה בעצם קיזוז תשלומי ההלוואה משכרו.
עוד נקבע כי מיום מתן צו הכינוס לנכסי החייב ואילך אין העירייה רשאית לקזז עוד את החיובים.
5. פירוש מצומצם לזכות הקיזוז
סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל מהווה פשרה ואיזון בין אינטרסים מנוגדים ולכן, אין להרחיב את גבולותיו {ת"א (ת"א) 226/87 הספקה חברה מרכזית נ' משקי עמק הירדן, תק-מח 91(2), 670 (25.07.91)}.
זאת ועוד. פסיקת בתי-המשפט, ראתה להיצר את היקף תחולתה של זכות הקיזוז בהליך פשיטת הרגל, תוך איזון בין היתרון הצומח לנושה המפעיל את הזכות על-חשבון שאר הנושים, לבין היתרונות הכלליים שבהפעלתה {ע"א 41/68 קופלמן ואח' נ' הנאמן בפשיטת רגל של מאיר גרבר, פ"ד כב(2), 19 (06.06.68)}.
הנטיה היא לפרש את זכות הקיזוז פירוש מצמצם כדי למנוע פגיעה בעקרון השוויון שבין נושים ומאחר וזכות הקיזוז החוזית אינה פומבית ואין הנושים האחרים של פושט הרגל יכולים לדעת עליה, הענקת עדיפות לבעל זכות הקיזוז גורעת בהכרח ממעמדם של שאר הנושים ולכן אם לא הוענקו לנושים כלים לדעת אודות זכות הקיזוז, מן הראוי להכיר בתוקפה בזהירות הראויה {ת"א (חי') 70/95 מ.י.ל.ה (מישל לסטריגר) שירותי אלקטרוניקה בע"מ ואח' נ' תפארת המכונית בע"מ ואח', דינים מחוזי כו(3), 486 (22.05.96)}.
6. הקיזוז לא יחול אם בשעה שאדם נתן אשראי לחייב הוא ידע שהחייב עשה מעשה - סעיף 74(א) סיפא לפקודה
הוראת סעיף 74(א) סיפא לפקודת פשיטת הרגל קובעת כי הקיזוז לא יחול אם בשעה שאדם נתן אשראי לחייב הוא ידע שהחייב עשה מעשה, שאפשר היה להשתמש בו להגשת בקשת פשיטת רגל נגד החייב, ביום שהוגשה הבקשה שעל-פיה הוכרז החייב פושט רגל.