פסיקת פיצויים בתביעות בין בני זוג
הפרקים שבספר:
- מבוא
- סרבנות גט
- פיצויים בגין התרת חוזה נישואין או הפרת הבטחה לנישואין
- אי-קיום יחסי אישות כעילת תביעה בנזיקין
- פיצוי בגין התעללות רגשית וגופנית
- תביעת נזיקין כנגד קרוב משפחה
- הסדרי ראיה
- לשון הרע
- עוולת התקיפה
- פסיקת פיצויים בגין הסתרת מצב נפשי של בן זוג
- ריבוי נישואין
- תביעת נזיקים בגין הוצאת צו עיכוב מן הארץ
- תביעה לנזיקין המסתמכת על הוראות חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות
- צו הרחקה
- ניאוף
- חטיפת ילדים
- סמכותו של בית-המשפט לענייני משפחה בתביעה לנזקי גוף בגין מעשי אינוס
- גובה האגרה בתביעות נזיקין בענייני משפחה
סמכותו של בית-המשפט לענייני משפחה בתביעה לנזקי גוף בגין מעשי אינוס
ב- בש"א (משפחה יר') 50476/05 {ד. פ. נ' מ. י., תק-מש 2005(1), 222 (2005)} נפסק מפי כב' השופט פיליפ מרכוס סגן נשיא לענייני משפחה במחוז ירושלים:"1. (א) התובעת הגישה נגד הנתבע, בעלה לשעבר, תביעת פיצוי לנזקי גוף:
(ב) הצדדים היו נשואים במשך 13 שנה, עד שנת 2000.
(ג) הנתבע הואשם באינוס התובעת ובעבירת תקיפה. הנתבע הורשע בבית-המשפט המחוזי בירושלים ביום 8.12.99. ביום ו' אייר תש"ס 11.5.00 החליט בית-המשפט העליון לדחות את הערעור על הרשעתו, ועונשו של הנתבע הועמד על שנתיים מאסר בפועל ומאסר על תנאי במשך שנתיים. על בסיס האירועים שהביאו לידי הרשעתו של הנתבע, הגישה התובעת את תביעתה בפני בית-משפט זה.
ב. (א) הנתבע הגיש בקשה לדחיית התביעה על-הסף (בש"א 57966/04). הבקשה הוגשה ביום 12.12.04. הבקשה נושאת כותרת "בקשה לדחייה על-הסף" אך מופיעה עתירה נוספת: ליתן למבקש "אורכה להגשת כתב הגנה עד 30 יום לאחר מתן ההחלטה בבקשה זו".
(ב) בהחלטה מיום כט' טבת תשס"ה 10.1.05 הוריתי על המשיבה, התובעת, שתגיש תגובה תוך 20 יום. גם כתבתי 'בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה יש להגיש בבקשה נפרדת תוך 10 ימים מהיום'.
(ג) ואכן ביום 19/1.05 הגיש הנתבע בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה (בש"א 50476/05).
(ד) התובעת הגישה ביום 23.1.05 בקשה למתן פסק-דין בהיעדר הגנה (בש"א 50530/05).
(ה) כדי לחסוך זמן וטרחה ראיתי לטפל בשלושת הבקשות בהחלטה זו.
3. (א) הבקשה לסילוק על-הסף מתבססת על הטענה של היעדר סמכות מקומית. הוא מפנה לסעיף 24 לכתב התביעה שבו מציינת התובעת 'לבית-משפט זה הסמכות העניינית והמקומית לדון בתביעה לאור סכומה, מהותה ומקום מגוריו של הנתבע'". הנתבע גר בהרצליה.
(ב) בעניין זה, גם התובעת וגם הנתבע שוגים.
(ג) תקנה 3(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 היא הוראה כללית בדבר תובענה שאינה במקרקעין: מקום השיפוט יכול להיות, אכן, על-פי חלופה (1), מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע, אך מנויים גם מקום יצירת ההתחייבות (חלופה 2), ומקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים (חלופה 5).
(ד) אין מחלוקת כי המעשים המיוחסים לנתבע בשלם הורשע נעשו בבית המשפחה, בגבעת זאב שבתחום סמכות בית-משפט זה.
(ה) אולם הסמכות המקומית בבית-משפט לענייני משפחה נקבעת לא על-פי תקנה 3 כי אם על-פי תקנה 258 ג: החלק הרלבנטי לענייננו הוא תקנת-משנה (א):
'תובענה בענייני משפחה שהצדדים לה בני זוג או הורים וילדיהם תוגש לבית-המשפט שבתחום שיפוטו מצוי מקום מגוריהם המשותף, ואם אין להם מקום מגורים משותף - מקום מגוריהם המשותף האחרון.'
(ו) בכל מקרה, דין הבקשה להדחות ככל שהיא נוגעת לסמכות המקומית.
4. (א) באשר לסמכות העניינית, מעלה הנתבע טענה שאין כאן תובענה "שעילתה סכסוך בתוך המשפחה" על-פי סעיף 1(2) לחוק בית-המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995. הטענה מחולקת לשתיים.
(ב) ראשית טוען הנתבע שלא די בכך שבעלי הדין הם בני משפחה כדי להפוך את הסכסוך לסכסוך בתוך המשפחה, זאת תוך הפניה ל- ע"א 1662/99 חיים נ' חיים, פ"ד נו(6), 295 (2002). ברור שאם בעל תוקף את אשתו, והיא תובעת פיצוי בשל כך, יש סכסוך שהוא באופן מובהק בתוך המשפחה; זאת להבדיל מהעניין שנדון בתיק חיים, ששם מדובר במערכת של הסכמים בין אם ובניה בנוגע לנחלה במושב.
(ג) שנית נטען בסעיף 6ב לבקשה לסילוק על-הסף, כי:
'המשיבה עצמה לא ראתה בתביעה זו כחלק מהסכסוך המשפחתי בינה לבין המבקש. כל הסכסוכים בין בעלי הדין שעילתם בתוך המשפחה נדונו והוכרעו זה מכבר בבית-הדין הרבני ובבית-משפט נכבד זה.'
מוסיף ב"כ הנתבע וקובע כי:
'המבקש רואה את היסוד הדומיננטי בתביעה הנדונה כסכסוך שעיקרו נזיקי, אזרחי, שאינו סכסוך בתוך המשפחה.'
נטען גם כי אין סכסוך ויריבות אמיתית בין בני המשפחה, להבדיל מיריבות פורמלית או טכנית כשבכל תביעה נזיקית אחרת.
לחילופין נטען כי אף אם ייאמר שהסכסוך הוא בתוך המשפחה, בעת הגשת התביעה היה נתק מוחלט בין הצדדים (מאז 1999) וגירושיהם היו לפני למעלה מארבע שנים, ולכן העניין יצא מגדרו של סכסוך משפחתי.
(ד) בתמיכה לטענות אלו, מפנה ב"כ הנתבע ל- ת"א 767/99 יעקב מימון נ' אריה מימון. הוא ציטט אזכור "נט(1), 602", מבלי לציין מאיזה סידרה לקח את העניין. מצאתי אני את פסק-הדין, של בית-המשפט המחוזי בנצרת, תק-מח 2000(2) 22687 (2000). שם החליט בית-המשפט המחוזי שסכסוך בין שלושה אחים לבין אח אחר בנוגע לחברה, כאשר התביעה הייתה להעברת מניות אל התובעים, יש להעביר לבית-משפט לענייני משפחה, שלו הסמכות לדון בתובענה. הקשר בין פסק-דין זה לבין עניינו לא נראה בעיני בכלל.
(ה) אין לתמוה על-כך שהתובעת לא מיהרה להגיש תביעתה בתביעת נזיקין. כלל גדול הוא שמוגשת תביעה, ובפרט שיש בה טענה לנכות רפואית, כאשר העילה מתגבשת. מתוך כתב התביעה והמסמכים שמצורפים, מתברר שהתובעת הייתה בטיפול עד סמוך להגשת התביעה, ואולי עדיין בטיפול.
(ו) חוק בית-המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995 קובע, בהגדרת "בן משפחתו" בסעיף 1:
'(א) בן זוגו לרבות הידועה בציבור כאישתו, בן זוגו לשעבר, בן זוגו שנישואיו עמו פקעו ובלבד שנושא התובענה נובע מהקשר שהיה ביניהם בתקופה שבה היו בני זוג.'
מעשי אינוס ותקיפה של בעל באשתו הם עבירות "אינטימיות" ובוודאי התובענה נובעת מהקשר שהיה בין בני הזוג.
5. (א) אי-לכך הבקשה לדחיית התביעה על-הסף, והטענה החלופית שיש להעביר את ההליך לבית-המשפט המחוזי נדחות. לא הייתה בבקשה זו ממש, והנתבע ישלם הוצאות התובעת בסך 1500 ₪ בצירוף מע"מ, כאשר הסכום ישא ריבית והצמדה החל מהיום ועד לתשלום בפועל.
(ב) ההגיון והצדק מחייבים כי תינתן לנתבע הזדמנות להגיש כתב הגנה; יתכן ולא הייתי נעתר לבקשה זו, אלמלא הגשת הבקשה לאורכה, אך משהוגשה הבקשה בהתאם להחלטה שניתנה כאמור, אני נעתר לה, ומשום כך, אני מוחק את הבקשה למתן פסק-דין בהיעדר הגנה ב- בש"א 50530/05.
(ג) אני נעתר כאמור לבקשה ב- בש"א 50476/05, ומורה כי כתב ההגנה יוגש תוך 30 יום מהיום."