תמורה בת-ערך

1. כללי
סעיף 26 לפקודת השטרות, קובע כדלקמן:
"26. תמורה בת-ערך מהי
(א) תמורה בת-ערך לשטר יכול שתהא -
(1) כל תמורה המספקת כדי להעמיד התקשרות פשוטה;
(2) חוב קודם או חבות קודמת; ודינם כדין תמורה בת-ערך בין שהשטר הוא בר-פירעון עם דרישה ובין שהוא בר-פירעון בזמן עתיד.
אוחז תמורת ערך
(ב) משניתן בזמן מן הזמנים ערך בעד שטר, רואים את האוחז כאוחז בעד ערך כלפי הקבל וכלפי כל מי שנעשה צד לשטר לפני אותו זמן.
אוחז שיש לו עכבון
(ג) אוחז שיש לו עכבון על השטר מכוח חוזה או מכלל דין, רואים אותו כאוחז בעד ערך כדי הסכום שיש לו עכבון כנגדו."
2. "אוחז תמורת ערך"
ה"ערך" הנדרש לצורך "אחיזה בעד ערך", כאמור בסעיף 26 לפקודת השטרות, זהה למושג התמורה בדיני החוזים הכללים {ראה ת"א (י-ם) 6154/99 בנק הפועלים נ' חזן דודי ואח', תק-של 2006(3), 11994 (2006)}, קרי, הוא כולל ערך הן במובן של "תמורה עתידית" והן במובן של "תמורה מבוצעת" {ראה ע"א 569/70 סלמה נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד כה(1), 525 (1971)}. לעומת זאת, לשם רכישת המעמד של אוחז כשורה, תוכנו של המושג "ערך" מצומצם יותר, קרי, "תמורה מבוצעת" בלבד {ראה ע"א 389/67 בנק פ.ק.או. בע"מ נ' קיבוביץ, פ"ד כב(1), 264 (1968); ע"א 109/87 חוות מקורה בע"מ נ' עלי יונס חסן ואח', פ"ד מז(5), 1 (1993)}.
כאשר עסקינן בשיקים, שסחרותם לא הוגבלה ונראים תקינים על פניהם ושסוחרו לבנק, ולא משנה אם השיקים נוכו בחשבון או הוסבו סתם, ומדפי החשבון, עולה כי הבנק זיכה את החשבון בסכומי השיקים, אזי הזיכוי כאמור, מהווה תמורה מצד הבנק, והבנק ייחשב כ"אוחז בעד ערך", ואין הוא צריך להוכיח שהוא אוחז כשורה {ת"א (חי') 8208/07 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' שזו סנדרה הניה, תק-של 2008(1), 27865 (2008)}.
"אוחז בעד ערך" נחשב מי שנתן בזמן מן הזמנים, תמורה עבור השטר שקיבל, ולכן הוא אוחז כלפי הקבל וכלפי כל מי שנעשה צד לשטר לפני אותו זמן. יוער כי טענת הגנה של כשלון תמורה תידחה כלפיו. "תמורה בת-ערך", כאמור בסעיף 26 לפקודת השטרות, היא כל תמורה המספיקה להעמיד התקשרות פשוטה או אפילו חוב קודם או חבות קודמת, בין שהשטר הוא בר-פירעון עם דרישה ובין שהוא בר-פירעון בעתיד.
סעיף 26(ב) לפקודת השטרות קובע, כי אם אוחז קודם, נתן בזמנו ערך עבור השטר, אזי, כל מי שבא אחריו בשרשרת השיטרית, ייחשב לאוחז בעד ערך, ואפילו האחרון עצמו לא נתן ערך בעד השיק ולכן, "אוחז בעד ערך" הוא מעמד יחסי ולא מוחלט {ת"א (חי') 6063/04 יוניק א. פרסום ויח"צ בע"מ נ' אטראד חסן מוחמד, תק-של 2006(1), 1804 (2006)}.
ש' לרנר {דיני שטרות (תשנ"ט-1999) 254} גורס בספרו כי "לאוחז הקודם היה ברשותו שטר בעל ערך, שניתן לתבוע על-פי מספר חייבים, והוא רשאי ליתן את הנכס במתנה בלא שערכו ייפגע. זכות קניין שלמה כוללת גם את הכוח להקנות את הנכס לאחר, בתמורה או בלעדיה. משהועלה השטר לדרגת חפץ בעל ערך, מתחייב לגביו השוני מדיני החוזים לעניין התמורה: בדיני החוזים אין אדם רשאי לתבוע אלא אם התמורה 'נעה' ממנו... ואילו תמורה שניתנה בעד השטר צמודה לו לעולם".
דוגמה קלאסית למושג "ערך", ניתן למצוא בתביעות בנק. תשלום במזומן בעד השטר או זיכוי חשבון הלקוח ואפשרות למשיכה מיידית לסכום השיק, ייחשב כמתן ערך {ראה גם ש' לרנר "שטר ביטחון וזיכוי חשבון בנק כמתן ערך בשטרות" משפטים יז(1), 71, תשמ"ז}. עסקה שכזו היא עסקה של נכיון שטרות, בה הלקוח מוכר לבנק שיק שהוא מחזיק כנפרע או כנסב. הבנק הרוכש משלם למוכר את הסכום הנקוב בשיק, בניכוי ריבית מוסכמת מראש.
בעסקה של נכיון שטרות מסב הנפרע את השטר לרוכש-הבנק, וכמסב החתום על השטר הוא מתחייב בכל מקרה לפורעו לאוחז, במקרה של חילולו.
מתן תמורה בעד הפקדת השטר יחשב ל"ערך", בין אם מתקבל תשלום במזומן בעד השטר, ובין אם נעשה זיכוי בחשבון המצוי ביתרת חובה, שכן על-פי הוראת סעיף 26(א)(2) לפקודת השטרות, גם חוב קודם משמש כתמורה.
בשים-לב, כי משנתן בנק זיכוי בעד מסמך סחיר, הרי נתן ערך, ואין בכך כלום שיוכל לאחר מכן לחזור בו מהזיכוי, אם יתברר שהשיקים לא נפרעו {ע"א 236/60 ש' שורץ נ' ברקליס בנק ד.ק.או, פ"ד יד(6), 2122 (1960)}. עצם זיכוי חשבון העומד ביתרת חובה, נחשב לערך, וסולל את דרכו של הבנק לאחיזה כשורה.
זכותו של הבנק לחזור ולחייב את חשבון הלקוח-הנפרע בסכום השיק, כאשר הוא איננו נפרע על-ידי המושך, איננה פוגעת המתן הערך, שכן השטר מהווה פירעון מותנה של עסקת היסוד ולא פירעון מוחלט.
כאשר מתברר כי לא ניתן להיפרע על-פיו, רשאי הבנק לחייב בשנית את חשבונו של הלקוח {ש' לרנר דיני שטרות (תשנ"ט-1999) 435}.
קיומו של חוב במועד מסירת השיק לידי הבנק, לביטחון, די בו כדי להוות "תמורה בעד ערך" מאת הבנק לנתבע, שכן, על-פי סעיף 26(א)(2) בפקודת השטרות, רואים כתמורה בת-ערך גם חוב קודם או חבות קודמת.
נטילת שטר להבטחת חוב בחשבון עובר ושב הוא מעשה יום-יומי, וכדרך שבעל משכון רשאי לממש משכון שקיבל אם לא נפרע החוב שנותן המשכון חב לו, כך רשאי גם בנק לאכוף שטר ששועבד לו בגבול החוב המובטח על-ידי השיעבוד, והוא אוחז בעד ערך.
ב- ת"א (רשל"צ) 1877/07 {קלינטון סחר בינלאומי בע"מ נ' בן זכריה אברהם, תק-של 2008(1), 9823 (2008)} דחה בית-המשפט את טענת הנתבע, לפיה התובעת איננה אוחזת בעד ערך וקבע כי "התובעת הציגה כרטסת לקוח של אופק ממנה עולה כי בעת סיחור השיקים לתובעת, ביום 22.8.05, היתה אופק חייבת חובות עבר לתובעת. חובות עבר מהווים תמורה, לאור הוראת סעיף 26(ב) לפקודת השטרות".
ב- ע"א 389/67 {בנק פ.ק.או נ' קיבוביץ ואח', פ"ד כב(1), 264 (1968)} קבע בית-המשפט כי "אילו רכש הבנק את השטר מידי לקוחו על דרך של נכיון (דיסקונט) ושילם לו תמורתו את הסכום המוסכם, אם במזומנים, ואם על-ידי זיכוי חשבונו, היה במעשהו זה נותן לו ערך בעד השטר".
ב- ע"א 345/78 {בנק הפועלים נ' סרדס, פ"ד לג(1), 683 (1979)} קבע כב' השופט א' ברק כי סיחור שיקים לבנק לצורכי נכיון הופך את הבנק למחזיק בעד ערך.
ב- ת"א (ת"א-יפו) 53151/05 {בנק המזרחי המאוחד נ' קליין יום טוב, תק-של 2007(4), 2424 (2007)} קבע בית-המשפט כי "התובע אוחז בעד ערך בשיקים וזאת לאור יתרת החובה שהיתה קיימת בחשבון במועד הפקדת השיקים". עוד קבע בית-המשפט כי "התובע אוחז בעד ערך בכל השיקים מאחר ועומדת לו זכות העכבון לפי סעיף 26 להסכם", כאמור בסעיף 26(ג) לפקודת השטרות.
ב- ת"א (י-ם) 6154/99 {בנק הפועלים נ' חזן דודי ואח', תק-של 2006(3), 11994 (2006)} קבע בית-המשפט כי "לבנק זכות שיעבוד או עכבון על כל הכספים, לרבות שטרות, מסמכים סחירים, בטוחות וכיו"ב, ונקבע, כי הבנק רשאי לעכבם תחת ידו עד לסילוק כל חובותיו של הלקוח (ראו במיוחד סעיף 7.3). סעיף 26(ג) בפקודת השטרות קובע, כי אוחז שיש לו עכבון על השטר מכוח חוזה, או מכלל דין, רואים אותו כ"אוחז בעד ערך", כדי הסכום שיש לו עכבון כנגדו. סעיף זה, יחד עם סעיפי הסכם פתיחת החשבון בבנק, מובילים למסקנה שהבנק 'אוחז בעד ערך'".
קיומה של יתרת חובה ניכרת בחשבון העובר ושב (עו"ש) של המסב בעת הפקדת השיק מהווה מתן "ערך" {המועד הרלוונטי לעניין ה"ערך" הוא זמן פרעונו של השיק. אם במועד הפירעון, החשבון של הנפרע היה ביתרת זכות, הרי שהבנק איננו אוחז כשורה {ראה ע"א 665/83 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בן עליזה, פ"ד לח(4), 281 (1984)}.
לעניין זה קבע בית-המשפט ב- ע"א 569/70 {סלמה נ' בנק הפועלים בע"מ חיפה ואח', פ"ד כה(1), 525 (1970)} כי "עצם קיום החוב מהווה תמורה בת-ערך לשיק, כאמור בסעיף 26(א)(2) לפקודת השטרות, וכבר נאמר שבעת הסיחור הגיע חובו של המשיב לבנק לכדי מאה אלף ל"י".
הלכה היא שמצב שבנק חוזר בו מהזיכוי לאחר חילול השיקים אינו משנה את מעמדו כאוחז בעד ערך, וכי יתרת חוב קודמת מהווה תמורה. וכדברי בית-המשפט ב- ע"א 236/60 {שוירץ נ' ברקליס בנק, פ"ד יד(6), 2122 (1960)}:
"...ואין זה לא מעלה ולא מוריד, אם קיבל מורגנבסר (המסב – הערת המחברים) כסף מהבנק או רק זיכוי בחשבונו שבו היתה אותה שעה יתרה של חוב, שגם חוב קודם משמש תמורה, על-פי סעיף 26(א)(2) לפקודת השטרות. כן אין זה מעלה או מוריד שהבנק היה רשאי לעכב בידו את סכום השיק שהוכנסו לחשבון, עד שלא כובדו; ... משנתן בנק זיכוי בעד מסמך סחיר, הרי נתן ערך, ואין בכך כלום, שיוכל לאחר מכן לחזור בו מהזיכוי, אם יתברר כי השיקים לא נפרעו."
כאשר מסוחר שיק לבנק במסגרת חוזה כללי למתן אשראי ללקוח, התמורה שמעניק הבנק, עבור השיק איננה מצטמצמת בזיכוי חשבונו של הלקוח, אלא, נכלל בה המשך נכונותו של הבנק להוסיף ולאפשר משיכות-יתר בחשבון {ראה ע"א 569/70 דוד סלמה נ' בנק הפועלים בע"מ חיפה, פ"ד כה(1), 525 (1971); ת"א (ת"א-יפו) 42736/05 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' אלון מיכאל, תק-של 2007(3), 2084 (2007)}.
הבנק יכול להיות בעת ובעונה אחת, הן שלוח לגביה והן אוחז כשורה או אוחז בעד ערך, אלא שלצורך הוכחת מעמדו כאוחז, עליו להוכיח מה היו תנאיו של ההסכם בינו לבין הלקוח, בזיקה למימסרים המופקדים בחשבון {ע"א (חי') 3272/06 ששוני משה נ' בנק אוצר החייל בע"מ, תק-מח 2007(2), 9554 (2007)}. ב- ע"א 775/85 {בנק לאומי לישראל בע"מ נ' ברוש מסחר וברזל בע"מ, פ"ד מב(1), 294 (1988)} קבע בית-המשפט כי הבנק אוחז כשורה בשיק שהוסב אליו וזאת בהסתמך על מסמך הנושא את הכותרת "הפקדת שיקים לביטחון" וכן לפי מסמך שכותרתו "שטר משכון".
ייתכן מקרה בו עסקינן בזיכוי שעל-פי המוסכם לא מאפשר ללקוח למשוך את סכום השיק עד שלא יגבה בפועל {כיום נחשב שיק כנפרע בפועל לאחר שעברו שלושה ימי עסקים, קרי, ביום הרביעי. יוער כי בתקופת השלושה הימים הראשונים, ייתכן כי השיק יחולל מסיבה כזו או אחרת}.
על כך גורס י' זוסמן בספרו {דיני שטרות (מהדורה שישית) 137} כי "הזיכוי בחשבון אינו אלא פעולה של רישום בפנקס, תוך צפיה לקבלת הכסף בעתיד... בנק העוסק בגביית שיקים לפי התנאים האמורים אינו נותן ללקוחו תמורה כאשר הוא מזכה את חשבונו באופן "ארעי" ולא נעשה על-ידי הזיכוי בלבד לאוחז בעד ערך".
מקרה אחר הוא, כאשר קיימת אפשרות שמכוח זיכוי, יכול הבנק הגובה להיות אוחז בעד ערך, וזאת במקרה והלקוח נמצא ביתרת חובה, אלא, שהדבר מותנה בכך שלפי החוזה בין הבנק ללקוח, הוסכם שתהא לבנק זכות עכבון בשטרות שנמסרו לו לגביה {י' זוסמן, שם, 57}.
מקרה אחר נוסף הוא, שעסקינן בזיכוי עם היתר משיכה מהבנק, אף לפני גביית השיק בפועל. במקרה שכזה, שבו "בין הזמנים" הכסף עומד לרשות הלקוח "נשתנתה היתרה מיד ופחתה בסכום השיקים... בינתיים חייב הלקוח לבנק רק את היתרה המופחתת והוא משלם לו פחות ריבית דביטורית. אין ספק כי בכך נתן לו הבנק ערך" {י' זוסמן, שם}.
די בכך שביום סיחורו של שיק לבנק על-ידי הנפרע, היה חשבונו של הנפרע ביתרת חובה, על-מנת לבסס מתן ערך מצד הבנק {ת"א (פ"ת) 516/86 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בצלאל קליין ואח', פ"מ תשמ"ט(א), 205; ת"א (חד') 1206/06 הבנק הבינלאומי סניף עכו נ' זובידאת כמאל ואח', תק-של 2007(1), 27168 (2007)}.
ב- ת"א (ת"א-יפו) 29657/04 {בנק הפועלים בע"מ נ' דגה עליזה, תק-של 2005(2), 2230 (2005)} נפסק מפי כב' השופט ברנר חגי:
"11. לגבי השיק השלישי, אין לבנק כל ידיעה מתי סוחר לבנק. אין גם טענה כי נעשתה עסקת נכיון לגביו אלא הטענה היא שהשיק הופקד למשמרת, ושימש להבטחת חובו של צורני. הבנק טוען כי מתן הערך הוא בעצם העובדה שהשיק שימש להבטחת חובו של צורני, ולעניין זה הוא מסתמך על סעיפי השיעבוד והמישכון בטופס פתיחת החשבון. אכן, כאשר שיק משועבד לבנק, נחשב הדבר כמתן ערך על-ידי הבנק לפי סעיף 26(ג) לפקודת השטרות {(ע"א 590/82 גיברשטיין נ' בנק הפועלים, פ"ד מג(1), 654, 658 (1989)}, אלא שבמקרה דנן, כפי שצויין לעיל, טופס פתיחת החשבון שצורף לתצהירה של בניש אינו נושא פרטים כלשהם הקושרים אותו לחשבון 290135, ועל-כן הבנק אינו יכול להסתמך על סעיפים אלה כדי לבסס מתן ערך מכוחם.
עם זאת, הבנק צירף דף חשבון של צורני לחודש מרץ 2003, ובו ניתן להיווכח כי השיק השלישי חולל באי-פירעון ביום 2.3.2003, כאשר החשבון היה מצוי ביתרת חובה של 1,185,371 ₪. כידוע, זיכוי חשבון המצוי ביתרת חובה נחשב כמתן ערך, גם אם לאחר מכן הזיכוי מבוטל {ע"א 345/78 בנק הפועלים בע"מ נ' סרדס, פ"ד לג(1), 683, 691-690 (1979) וכן ע"א 3737/97 היכל הקרח בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ תק-על 2000(2), 1013, 1014 (2000)}.
12. על-כן, הבנק הוכיח כי נתן ערך בעד השיק השלישי בדרך של זיכוי חשבונו של צורני, גם אם לאחר מכן בוטל הזיכוי."
תמורה בעד ערך הינה אותה תמורה שנתן האוחז עבור קבלת השיקים אליו. לאור החזקה המצויה בסעיף 29(א) לפקודת השטרות, זכותו של אוחז השטר להימנע מלהיכנס להסברים בנוגע לערך שניתן בעד השטר {ע"א 458/82 וילנר נ' גולני, פ"ד מב(1), 49 (1988); בש"א (עכו) 4332/02 ע.ס.נ. מרכז אספקה ושווק בע"מ נ' אמין בדראן, תק-של 2005(1), 25098 (2005)}.
ב- ע"א (ת"א) 924/97 {בנק אוצר החייל נ' שלמה בוימסטר, תק-מח 99(1), 3447 (1999)} קבע בית-המשפט כי "בהיות השיק שיק שנמסר למערער כביטחון לחובותיה של חברת דיצה, ובהיות המערער אוחז בשיק בעד ערך שניתן בטרם נכשלה התמורה ביחסים שבין חברת דיצה לבין המשיב, המסקנה המתבקשת היא כי המערער זכאי להיפרע את סכום השיק מידי המשיב".
נציין כי אפילו לא נעשה ניכיון שיקים, אלא השיקים הופקדו למשמרת ושימשו רק בטוחות, מהווים הם תמורה. כך למשל נפסק כי "... התמורה עבר השיק אינה מצטמצמת בזיכוי חשבונו של הלקוח, אלא נכלל בה המשך נכונותו של הבנק להוסיף ולאפשר משיכות-יתר. חלק זה של התמורה ניתן בעת סיחור השיק וזמן הסיחור הוא לכן הזמן בו נעשה הבנק לאוחז בעד ערך בשטר, בעוד שהתמורה, זיכוי סופי של חשבון המשיב בגובה סכום השיק, זמנה הוא, אכן, לאחר גביית השיק, וזיכוי חשבונו של הלקוח, יוצא שלשיק ניתנה תמורה בת-ערך שעה שסוחר ... יתר על כן, עצם קיום החוב מהווה תמורה בת-ערך לשיק, כאמור בסעיף 26(א)(2) לפקודת השטרות" {דברי כב' השופט מ' עציוני ב- ע"א 569/70 דוד סלמה נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד כה(1), 525 (1971)}.
ב- תא"מ (שלום יר') 6387-09 {בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' חיים רוקמן, תק-של 2010(4), 93154, 93159 (2010)} קבעה כב' השופטת תמר בר-אשר צבן כי עצם העובדה שהבנק איפשר לנפרעת להימצא במצב של משיכות יתר, מהווה הדבר ערך בעד השטר. כך בייחוד שהוכח שהפקדת ההמחאות אף הייתה בתמורה למסגרת האשראי שהועמדה לנפרעת על-פי ההסכם שבינה לבין הבנק. בעניין זה, גם אין משמעות לעובדה שהיו בטחונות נוספים, או מה היה ערכם. כך גם כאמור, המועד הקובע הוא בעת סיחור ההמחאות, ולא במועד שנקבע לפירעונם, שאז כבר חוללו.
ב- ת"ט (שלום הר') 44294-03-10 {דר לפיד נ' יוסף זלאיט, תק-של 2010(3), 72346 (2010)} קבע כב' הרשם צחי אלמוג כי מהתבוננות בשיק עולה כי האוחז בו, המשיב, הינו צד רחוק בשיק. צד רחוק יכול להיות אוחז כשורה או אף אוחז בעד ערך. יצויין כי המבקש לא העלה כל טענה כלפי האוחז בשיק ואף לא העלה טענה כי ניתן ערך בגין השיק.
זאת ועוד. בהתאם לפקודת השטרות חזקה על כל אוחז בשטר כי הוא אוחז בו בעד ערך וכאמור לא היתה פה כל טענה כנגד חזקה זו. כמו כן, בהתאם לסעיף 26(ב) לפקודת השטרות, די שניתן ערך בזמן מן הזמנים לשטר על מנת לאכוף את השטר על המתחייבים על פיו.
ב- ת"א (שלום ת"א) 209288-09 {בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' אברהם תורגמן, תק-של 2010(3), 46824, 46831 (2010)} קבע כב' השופט משה סובל כי סעיף 26 לפקודת השטרות קובע כי מה שנחשב לתמורה בדיני החוזים הכללים ייחשב גם לתמורה בדיני השטרות, וזאת בנוסף לעניינים אחדים.
ההתחייבות השיטרית חמורה מהתחייבות חוזית רגילה היות שמתחייב עלול להידרש למלא אחר התחייבותו כלפי אוחז כשורה, אף אם התמורה שכנגד תיכשל.
במקרה הנדון, מצא כב' השופט משה סובל כי התובע הוכיח באופן מספק כי נתן ערך כנגד השיקים. השיקים סוחרו לבנק במהלך ולאחר סיחורם המשיך הבנק ליתן אשראי. יתר על כן, עצם קיום יתרת החוב, שהבנק לא דרש לסלקה באותה עת, מהווה תמורה בת ערך לשיק, כאמור בסעיף 26(א)(2) לפקודת השטרות, וכפי שהציג התובע, בעת הסיחור היה מצוי חשבונו כל העת ביתרות חובה. בית-המשפט הדגיש כי לא מצא במסגרת כתבי הטענות שהגיש הנתבע התמודדות עניינית עם טענת הבנק כי הינו אוחז בעד ערך.
3. אוחז שיש לו עכבון
3.1 שיק לביטחון
מסירה של שיק לביטחון בבנק, הינה מעצם טיבה מסירה על-תנאי, באופן שהבנק רשאי להיפרע מתוך השיק, רק אם התגבש חוב שלא סולק, ונתקיימו התנאים המקימים לבנק זכות להיפרע מן השיק המשמש בטוחה לחוב.
בנק שמקבל שיק דחוי לגוביינא בלבד ומתחייב לזכות את המסב בסכום השיק רק עם קבלת התמורה - אינו רוכש לעצמו מעמד של אוחז בעד ערך בשיק {י' זוסמן דיני שטרות (מהדורה שישית) 135}. לא כך כאשר עסקינן בשיק לביטחון.
משנמסר שיק לביטחון לחוב רואים את האוחז כאוחז בעד ערך כאמור בסעיף 26(ג) לפקודת השטרות {ע"א 775/85 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' ברוש מסחר בברזל, פ"ד מב(1), 294 (1988); ת"א (ת"א-יפו) 18039/06 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' גרשון מרדכיוב, תק-של 2007(2), 7084 (2007); ת"א (חד') 3962/04 אולמי חדרה בע"מ נ' גיל ברק בע"מ ואח', תק-של 2005(3), 14902 (2005)}.
ב- ע"א 358/80 {קדש נפתלי נ' מושב שאר ישוב, פ"ד לז(3), 830 (1983)} קבע בית-המשפט כי "המסירה של שטר ביטחון היא, מעצם טיבה וטבעה, "מסירה על-תנאי", וזכותו של המחזיק בשטר כזה לממש אותו (כגון על-ידי סיחור או תביעה לפירעונו) קמה, רק אם נתמלא התנאי, והמסירה הופכת עקב כך שלמה".
ב- רע"א 6553/97 {חגאי אפרים ואח' נ' חברת עבודי חיים בע"מ, פ"ד נב(2), 345 (1998)} קבע בית-המשפט כי "משצורף תנאי כאמור, אין השטר אכיף אלא אם התנאי התקיים. אולם, אם התנאי אינו מתגלה על פני השטר, אין הוא גורע מזכויותיו של אוחז כשורה. לגבי האוחז כשורה מתבטל תוקפו של התנאי וזכות האוחז האמור, עדיפה".
ב- ת"א (אש') 1414/01 {בנק מזרחי המאוחד בע"מ נ' חברת דוד תורגמן-חברה לבניה ופתוח והשקעות, תק-של 2006(4), 27763 (2006)} נפסק מפי כב' השופט אריאל חזק:
"5. ...מתן תמורה וערך -
בסיכומיו טען בא-כוח הנתבעת כי התובע לא נתן תמורה וערך בגין השיקים.
עיון ב"הסכם להפקדת ממסרים מעותדים לביטחון", שעליו חתמה חב' פוקס (נספח ג' לתצהירו של מר לחיאני נציג הבנק) מעלה, כי בהתאם לאותו הסכם משמשים השטרות נשוא דיוננו, כמשכון בגין כל סכום שתחוב חב' פוקס לבנק וכן מוקנית לבנק זכות עכבון על השטרות...
זאת ועוד, מתוך האמור בתצהיר מר לחיאני ומתוך האמור בנספחים לאותו תצהיר עולה, כי בעת הפקדת השטרות היה מצוי חשבון חב' פוקס ביתרת חובה ועקב הפקדות השטרות זוכה חשבונה של חב' פוקס, בגין השטרות.
לא זאת אף זאת, בחקירתו ציין מר לחיאני, כי ביום ביצוע נכיון השטרות, היתה חב' פוקס בחריגה גדולה ובפועל, ביום 30.6 עמדה ביתרת חובה בסך 1,217,000 ₪ .
בנסיבות אלה, לאור כל שפורט לעיל, יש לקבוע, כי הבנק התובע נתן תמורה וערך בעד השטרות."
3.2 נטל ההוכחה
ב- ע"א 358/80 {קדש נפתלי נ' מושב שאר ישוב פ"ד לז(3), 830 (1983)} קבע בית-המשפט כי נטל הראיה להפרכת התקיימות התנאי בשטר הביטחון מוטל על עושה השיק, קרי, הנתבעת.
ב- ת"א (י-ם) 1820/05 {סונול ירושלים בע"מ נ' מוניות אבי 2000 השקעות ונכסים בע"מ, תק-של 2007(3), 19655 (2007)} קבע בית-המשפט כי הנתבעת לא עמדה בנטל כאמור.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

תמורה בת-ערך