botox

דיני נזיקין בדיני שטרות

על אוחז בשיק, הנותן תמורה בגינו לאחר מכן נתבע להשיב את סכום השיק למושך, חלות החובות של אוחז כשורה, כאמור בסעיף 26 לפקודת השטרות. על האוחז כאמור, להיות תם-לב ולתת תמורה בגין השיק.
פסיקת בתי-המשפט מכירה בחובת הזהירות של אוחז השיק לפיה, מי שנטל שיק מגורם שאין הוא מכיר, עלול לשאת באפשרות שאותו אחר הוא זייפן {רע"א 2443/98 ליברמן נ' בנק דיסקונט בע"מ, פ"ד נג(4), 804 (1998); ע"א 260/71 אוברבאום נ' בנק פ.ק.א.ו, פ"ד כו(2), 737 (1972)}.
חובת הזהירות המושגית של האוחז כלפי מושך השיק, מתבטאת בכך, שלא תינתן תמורה בגינו לאחר, אם בנסיבות המקרה, קיים על פניו חשד בתקינות העסקה, בין אם מדובר במראה השיק ובין אם מדובר מהאופן בו הגיע השיק לידיו.
לצד חובה זו, קיימת חובת זהירות קונקרטית לפיה, אם בנסיבות המקרה השיק נמשך לפקודת האוחז, מבלי שהאוחז הוא צד לעסקת היסוד, אמור הדבר לעורר בלב האוחז חשד בדבר בעייתיות מסויימת בשיק.
ב- ת"א (רשל"צ) 7167/01 {החברה למשק וכלכלה בשלטון המקומי בע"מ נ' טרייד סנטרל בע"מ ואח', תק-של 2006(4), 12629 (2006)} עסקינן בתביעות להשבת סך של 1,865,986₪, שנגזל מהתובעת שלא כדין "בתרגיל עוקץ", תוך שימוש בהמחאות מזוייפות. ההמחאות המזוייפות כאמור, הוצגו בחשבון הנתבעת 1 ובחשבון הנתבע 6, נפרעו במלואן, והכול מבלי שהתובעת קיבלה מהם תמורה, וללא הכרות בינה לבין הנפרעים.
כב' השופט איתן אורנשטיין בדק את חובת הזהירות וקבע כי התנהגות הנתבעים, מהווה כשלעצמה התרשלות כלפי התובעת, ומהווה מקור משפטי עצמאי לחיוב הנתבעים. וכדבריו:
"23.4 בנסיבות אלה מוטלת על הנתבעים חובה לנקוט באמצעי זהירות (ע"א 145/80 וקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1), 113 (1982).
אמצעי הזהירות במקרה דנן הינם פשוטים ואינם מחייבים השקעת כל משאבים; די היה בשיחת טלפון של מי מהנתבעים למשכ"ל על-מנת לברר את תקינות השיקים, כדי למנוע את פרעונם ומתן התמורה לצדדים שלישיים. הימנעותם של הנתבעים, לבצע פעולה פשוטה זו, עומדת בעוכריהם.
ביישום למקרה שלפנינו יש לבדוק האם מקבל המחאה סביר, במקום סגל, שקולניק ורוזן צריך היה לצפות בנסיבות המיוחדות של המקרה את קרות הנזק?
תשובתי לעניין היא חיובית באופן חד-משמעי. אין ספק שכלל הנסיבות כפי שפורטו, מובילות למסקנה כי כל אחד מהשלושה, סגל, שקולניק ורוזן היה יכול לצפות את הנזק שאירע בפועל, דהיינו שאם נפל פגמם בנוגע לעסקת הפריטה, תחוייב התובעת בכספים בגובה ההמחאות שלא כדין, המהווה את הנזק שנגרם לה.
23.5 תנאי שלישי להוכחת האחריות בעוולות הרשלנות הוא, כי הפרת חובת הזהירות של המזיק גרם נזק לניזוק. אין ספק כי תנאי זה מתקיים בעניין שלפנינו. סבורני כי לולא הופרה החובה, הנזק היה נמנע, מאחר ומשכ"ל יכלה ליידע את סגל כמו גם רוזן שלא לפרוע את המחאותיה, וליידע את הבנק בקשר לסכנה הצפויה.
לא נעלמה מעיניי טענת הנתבעים כי הקשר סיבתי בין מעשיהם לבין הנזק שנגרם למשכ"ל, נותק כתוצאה ממחדל הבנק, שלא מנע את פירעונן, אך דין טענה זו אשר המסתמכת על הוראות סעיף 64 לפקודת הנזיקין, להידחות. לטעמי, לא יכולים הנתבעים להפנות לכך שהבנק מנע את הקשר בין המעשה הרשלני שלהם לבין הנזק שכן הבנק לא נטל כל חלק ישיר ביצירתו. בהקשר זה ראה ויסמן {תביעות רשלנות בנזיקין (דפוס חמד בע"מ, ירושלים) 375}, שם נאמר כי:
' ... היות ונקודת המוצא היא הצפיות, עשוי הקשר הסיבתי להתנתק, מקום שגורם זר, בלתי-צפוי, מתערב ומשתלב בתוך מעשה הרשלנות המקורי או בא אחריו, ונוטל חלק באופן ישיר, ביצירת הנזק. מאידך כאשר התערבות הגורם הזר היא בגדר הצפוי על- ידי המזיק הראשוני, אין חולק כי הקשר הסיבתי קיים ועומד גם אם מעשה ההתרשלות היה מכוון ... '
היסוד האחרון בהקשר זה הינו קיום רשלנות תורמת של משכ"ל כלפי התובעים באופן התנהלותה. נושא זה יידון בנפרד בדיון של תביעת משכ"ל כנגד הבנק.
בדקתי את הרשלנות התורמת של התובעת, עניין אשר יפורט בהרחבה בפרק הדן בתביעה נגד הבנק. מסקנתי הינה כי למשכ"ל רשלנות תורמת רבה; עם זאת, אין במסקנה דנן כדי לפטור את הנתבעים, וזאת בין היתר נוכח קיום בסיס משפטי נרחב לחיובם, נוסף לעוולת הרשלנות."