זכות הקיזוז של עורך-דין

1. כללי

הפסיקה שללה מעורכי-הדין את זכות הקיזוז לפי הדין.72 אי-לכך חשוב לקבוע בהסכם את זכותו של עורך-דין לגבות שכרו מכספי הלקוח הנמצאים ברשותו או שעתידים להתקבל אליו. קביעה כזו תהיה ככלי למניעת מחלוקות עתידיות.

2. קיזוז שכר-הטרחה מכספים שנפסקו
לטובת הלקוח

בהחלטה את 69/0273 נדונה שאלת קיזוז שכר-הטרחה שנפסקו לטובת לקוח. עורך-הדין ייצג את המתלוננים בתביעה בגין ליקויי בניה ובית-משפט פסק לזכותם פיצויי כספי. לטענתם, כאשר בית-המשפט פסק הכסף לזכותם, לא אמר להם העורך-הדין על כך דבר ורק כשפנו אליו, טען כי הוא קיזז את שכר-טרחתו מהסכום שנפסק וכי חובם היה גבוה מהתקבול שקיבל.

הוחלט כי העובדות מצביעות על ביצוע לכאורה של שתי עבירות אתיות. הראשונה, עורך-הדין לא הודיע למתלוננים כי קיבל כסף עקב פסק-הדין בעניינם. השניה, עורך-הדין ביצע קיזוז בלא שהיה לו הסכם עם הלקוחות המתיר קיזוז. לכן הוחלט להמליץ להעמיד את עורך-הדין לדין משמעתי.

חלקה הראשון של ההחלטה מבוסס על כלל 40(א) לכללי לשכת עורכי-הדין (אתיקה מקצועית) לפיו:

"עורך-דין חייב להודיע ללקוחו ולהעביר כל סכום כסף שקיבל עבורו, תוך זמן סביר מעת קבלתו."

חלקה השני של ההחלטה מבוסס על הוראת כלל 40(ב) לפיו:

"עיכב עורך-הדין, על-פי דין, סכומי כסף שקיבל עבור לקוחו, או ניכה, על-פי הסכם, כספים מתוכם, יודיע על כך ללקוח תוך זמן סביר."

מסעיף זה למדה הפסיקה כי זכות הקיזוז של עורך-הדין, בשונה מזכות הקיזוז בחוזים, חייבת להיות מעוגנת בהסכם.

ב-ע"פ 1075/9874 נקבע כי חוק לשכת עורכי-הדין אינו מתיר לעורכי-דין לנכות מכספים שקיבלו עבור לקוח את החובות שלטענתם הלקוח חייב להם, ללא הסכמה מפורשת ומראש של הלקוח. וכי נטילת כסף ללא הסכמה מהווה עבירה משמעתית לפי חוק לשכת עורכי-הדין, ומתוך פסק-הדין:

"23. היחסים בין עורכי-דין ללקוחותיהם, בכל הנוגע לכספים שמחזיקים עורכי-דין עבור לקוחותיהם, מוסדרים בחוק לשכת עורכי-הדין, התשכ"א1961- (להלן: חוק לשכת עורכי-הדין), ובכללי לשכת עורכי- הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו1986- (להלן: הכללים), המשקפים את חובות עורכי-הדין כנאמני לקוחותיהם. סעיף 88 לחוק לשכת עורכי-הדין מתיר לעורכי-דין לעכב כספים שהגיעו לידיהם עקב שירותם ללקוחותיהם, לשם הבטחת שכר-טרחתם והחזר הוצאות משפט. זאת, אם הגיש עורך-הדין תביעה כנגד הלקוח בתוך שלושה חודשים מהיום שדרש ממנו הלקוח בכתב את מה שעוכב על ידיו. ודוקו: זכות העיכבון היא:

'האפשרות לנושה לעכב פיסית נכס שאינו שלו בגין אי-תשלום המגיע לו, מבלי שיסתכן בכך באחריות נזיקית בעוולת עיכוב נכס שלא כדין, ובלי שיצטרך לפנות לבית-משפט. זוהי הקלה פרוצידוראלית בלבד, שכן אין היא משנה את זכותו המהותית של הנושה, אלא רק מקלה עליו את גביית חובו.'

(ע"א 790/85 רשות שדות התעופה ואח' נ' גרוס, כונס הנכסים, פ"ד מד(3) 185, 192; ראו גם ע"א 5821/92 חורי נ' פישלר, פ"ד מט(5) 833, בסעיף 3).

חוק לשכת עורכי-הדין אינו מתיר לעורכי-דין לנכות מן הכספים שקיבלו עבור לקוחותיהם חובות, שלדעתם הלקוחות חבים להם, ללא ההסכמה המפורשת של הלקוחות. כלל 39 לכללים מחייב את עורכי-הדין להחזיק כספים שקיבלו עבור לקוחותיהם בחשבונות בנק נפרדים. כלל 41(א) לכללים מתיר לעורכי-הדין לנכות סכומי כסף מתוך כספים שהגיעו לידיהם עבור לקוחותיהם אך ורק בהסכמת הלקוחות. נטילת כסף ללא הסכמה מהווה גם עבירת משמעת לפי חוק לשכת עורכי-הדין. כך, למשל, נכתב בפסק-הדין של בית-הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי-הדין ב-בד"א 17/95 פלוני נ' ועד מחוז ירושלים (לא פורסם): אין לעורך-הדין... זכות לגבות סכום העולה על המוסכם מתוך הכספים שהוחזקו בידיו בנאמנות כפיקדון לזכות לקוחותיו ללא נטילת הסכמתם מראש... היחסים שבין עורכי-הדין לבין לקוחותיהם בכל הנוגע לכספים ששולמו לעורכי-הדין עבור הלקוחות אינם, איפוא, יחסים שבין חייבים לזכאים (או יחסי מלווים ולווים). אין הם דומים ליחסים שבין בנקים לבין לקוחות בעלי חשבונות עובר ושב. השוו ע"א 2258/92 מלון נאות בע"מ נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, פ"ד מז(5) 350, 356-355. בגדר יחסי הנאמנות ביניהם, נאסר על עורכי-הדין לעשות שימוש כלשהו בכספי לקוחותיהם בלא הסכמה מפורשת. לעורכי-הדין מוקנית רק זכות עיכבון להבטחת תשלום חוב שחייבים להם לקוחותיהם, ואף זאת במגבלות שבסעיף 88 לחוק לשכת עורכי-הדין."

3. דחיית טענת עורך-דין לקיזוז כספים

ב-בש"א (שלום-חי') 9523/0775 נפסק לעניין טענת הקיזוז כי:

"10. עורך-דין פיכמן טען כי בהתאם להסכם בינו לבין שמואל עבודות מתכת, שכר-טרחה היה אמור להיות מנוכה ומשולם לו בקיזוז מתוך הכספים הראשונים שיגבו מפרוטרום בתיק זה. ראשית נפנה להסכם בין עורך-דין פיכמן לשמואל עבודות מתכת. בהסכם זה, שנחתם ביום 10.8.99 אין כל הוראה או הסכמה לפיה שכר-טרחה אמור להיות מנוכה ומשולם בקיזוז מתוך הכספים הראשונים שיגבו מפרוטרום. בהתחייבות המשלימה לתשלום שכר-טרחת עורך-דין מיום 14.10.04 יש התייחסות לעניין לאמור:

'...הסך הנ"ל ישולם לעורך-דין מתוך כל סכום ראשון שייגבה מפרוטרום ועורך-דין יהיה רשאי לקזזו מכל סכום שייגבה עבור הלקוח...'

זכות הקיזוז מעוגנת במשפט הישראלי בשתי הוראות חוק עיקריות: האחת - סעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג1973- (להלן: חוק החוזים), והשניה - סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התשמ"ג1983-. על זאת יש להוסיף כי מכוח סעיף 24 לחוק החוזים רשאים הצדדים לקבוע בחוזה הסדר קיזוז שונה מזה הקבוע בסעיף 53 לחוק החוזים, ובלבד שאין ההסדר פוגע בתקנת הציבור כאמור בסעיף 30 לחוק החוזים. סעיף 53 לחוק החוזים קובע כדלקמן...

11. עם זאת, למרות האמור, יש הסבורים כי מעורכי-הדין נשללה זכות הקיזוז מן הדין. סעיף 88 לחוק חוק לשכת עורכי-הדין, התשכ"א1961- (להלן: חוק לשכת עורכי-הדין) קובע כדלקמן:

'...זכות עיכוב להבטחת שכר-טרחתו ולהבטחת החזרת הוצאות שהוציא, רשאי עורך-דין לעכב תחת ידו כספי הלקוח שהגיעו לידו בהסכמת הלקוח עקב שירותו ללקוח, פרט לכספים שניתנו לו בפיקדון או בתור נאמן וכל עוד הוא נאמן עליהם שלא לטובת לקוחו בלבד, ופרט לכספי מזונות לאישה ולקטינים, וכן רשאי הוא לעכב נכסים ומסמכים של לקוחו שבאו לידו עקב שירותו ללקוח; ובלבד שהגיש תביעה על שכר-טרחתו או הוצאותיו תוך שלושה חודשים מהיום שהלקוח דרש ממנו בכתב את מה שעוכב כאמור...'

יש חשיבות לנסיבות בהן הגיעו הכספים לעורך-הדין ולשאלה כיצד נשמרה הזיקה בין הלקוח לבין כספים אלו. אם מדובר בכספי פיקדון, המופקדים לטובת לקוח, ככלל אין לעורך-דין זכות לעשות בהם שימוש פרטי. מכאן שאי-החזרתם משמעה עיכובם, ויחול סעיף 88 הנ"ל.

במאמרו של ד"ר קלינג "אמצעים לגביית שכר-טרחה של עורכי-דין" (ראה: קובץ מאמרים לכבודו של השופט יצחק שילה (ההוצאה לאור של לשכת עורכי-הדין, תשנ"ט1999-), עמ' 514), הועלתה הדעה כי סעיף 88 לחוק לשכת עורכי-הדין שלל מעורכי-הדין את זכות הקיזוז שכן לו עמדה לעורכי-הדין זכות זו, לא היה מקום להקנות להם את זכות העיכבון על כספים, זכות שמימושה מותנה בתביעה שעל עורך-הדין להגיש. קיומה של זכות הקיזוז למעשה מייתר את זכות העיכבון בכספים שבידי עורך-הדין. ב-ת"א 60070/04 שגב אברהם נ' עורך-דין אזואלוס אריה, תק-של 1(2005) 17092, מציין כב' השופט מ' קליין כי אין מקום לשלול לגמרי את זכות הקיזוז של עורך-הדין אך הדבר צריך להיעשות תוך פרשנות של סעיף 88 לחוק לשכת עורכי-הדין. לדידו אין בקיום זכות הקיזוז בכדי לסייע לעורך-דין שכן הכספים שבידו הינם כספים שגבה מאחרים עבור לקוחו ולפיכך החזיקם בנאמנות לטובת הלקוח. משכך, כספים אלו אינם בגדר חוב כספי שהוא חייב ללקוח, אלא כספים שהגיעו לידיו עקב שירותו ללקוח. אין עורך-דין מעצם היותו עורך-דין יכול לקזז כספים אלו וזאת לאור סעיף 53(א) לחוק החוזים הקובע זכות קיזוז רק לגבי "חיובים כספיים שהצדדים חבים זה לזה".

זכות הקיזוז במקרה שלפניי, אינה עומדת לו לעורך-דין פיכמן ולו בשל העובדה כי סכום הכסף אינו נמצא בידו או בחזקתו אלא בחזקתה של פרוטרום. כמו-כן, אין עורך-דין פיכמן נכנס לכלל ההגדרה של סעיף 53 לחוק החוזים שכן הוא אינו צד שחב כספים לשמואל עבודות מתכת. לאור האמור, אני דוחה את טענת הקיזוז אותה העלה עורך-דין פיכמן."
__________________
72. ע"פ 1075/98, ע"פ 1102/98 מדינת ישראל (המשיבה ב-ע"פ 1102/98) נ' מרדכי אופנהיים (המשיב ב-ע"פ 1102/98), פ"ד נד(1) 303, 311-310 (2000).
73. אתר האינטרנט של לשכת עורכי-הדין, ביטאון אתיקה מקצועית 9, החלטה מס' את 69/02.
74. ע"פ 1075/98, ע"פ 1102/98 מדינת ישראל (המשיבה ב-ע"פ 1102/98) נ' מרדכי אופנהיים (המשיב ב-ע"פ 1102/98), פ"ד נד(1) 303, 311-310 (2000).
75. בש"א (שלום-חי') 9523/07 שמואל עבודות מתכת בע"מ נ' פרוטרום בע"מ, תק-של 2008(1) 6842, 6847 (2008).

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

זכות הקיזוז של עורך-דין