טענת קיזוז בסדר דין מקוצר

1. הדין

בפרק ו' "כתב הגנה וכתבי טענות אחרים", סימן א' "כתב הגנה", בתקנה 52 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 מופיעה הזכות הדיונית לקיזוז:

"52. רשות הנתבע לקיזוז ולתביעה שכנגד

נתבע רשאי לקזז כל זכות ותביעה שלו כנגד תביעתו של התובע, או להגיש אותן בתביעה שכנגד, בין שהן על נזק ממון ובין אם לאו; כוחם של הקיזוז או התביעה שכנגד ככוח תובענה שכנגד, ובית-המשפט יכול ליתן בהם פסק-דין סופי הן על התביעה המקורית והן על התביעה שכנגד."

הזכות הדיונית לקיזוז נשענת על הדין המהותי, וכך נאמר בנושא זה בספרו של י' זוסמן,112 בעניין זה:

"הקיזוז אינו אלא הגנה, ונתבע המצליח בטענת קיזוז, כולה או מקצתה, מסלק בדרך זו את החוב המגיע ממנו, כאילו פרע אותו... מבחינת סדרי הדין מותר לנתבע להעלות טענת קיזוז כנגד התביעה. אבל הטענה לא תצליח, אם לא היתה לנתבע זכות קיזוז. אם היה נתבע רשאי לקזז או לא, אינו תלוי בסדרי הדין, כי אם בדין המהותי, כי הרי זו אחת מדרכי פקיעת החוב, כגון פירעון או ויתור. לא היה הנתבע, על-פי הדין המהותי זכאי לקיזוז, לא יועילו לו סדרי הדין... קיימות גם הוראות קיזוז שונות בדברי חקיקה מיוחדים... וקיימים גם אותם עניינים בהם הסכימו הצדדים בחוזה, אם בפירוש ואם מכללא, שהנתבע יהא רשאי לקזז."

הזכות המהותית לקיזוז מעוגנת בנוסף לסעיף 53 לחוק החוזים וסעיף 20 לחוק החוזים (תרופות) גם בחוקים אחרים.113

ב-ע"א 544/81114 נדון מהותו של קיזוז בסדר דין מקוצר.

בין בעלי הדין נקשרו הסכמים להעברת זכויות חכירה בנכס מקרקעין מהמערערת למשיבה, לאחר שיוקמו עליו מבנים, שהמשיבה התחייבה לממן את בנייתם. המערערת ביטלה את ההסכמים בטענה שהמשיבה הפרה אותם, ובעקבות זאת הגישה המשיבה תביעה בסדר דין מקוצר לבית-המשפט המחוזי, ובה תבעה השבת סכומים, ששילמה למערערת על-פי ההסכמים הנ"ל. המערערת ביקשה להתגונן בטענה, שהיא מקזזת כנגד הסכומים הנתבעים את תביעתה לדמי נזק מהמשיבה עקב הפרת ההסכמים. רשמת בית-המשפט המחוזי נעתרה לבקשה, המשיבה ערערה על כך, ובית-המשפט המחוזי קיבל את הערעור והחזיר את התיק לרשמת, על-מנת שתרשום פסק-דין לטובת המשיבה לפי כתב התביעה, וכך עשתה. מכאן הערעורים הן על פסק-דינה הסופי של הרשמת והן על פסק-דינו הנ"ל של בית-המשפט המחוזי.

בית-המשפט העליון פסק כי המונח "חובות" בכל החוקים הקובעים את הזכות המהותית לקיזוז טעון פירוש אחיד, והפירוש הנכון הוא, כי "חובות" כוללים גם חובות קצובים וגם חובות בלתי-קצובים.

כשמדובר בחובות או בקיום חיובים בלתי-קצובים, ברור, שלקיום זכות קיזוז אין צורך במתן פסק-דין תחילה לגיבושם.

בנסיבות שנטענו על-ידי המערערת בבקשתה למתן רשות להתגונן קמה לה זכות קיזוז הן על-פי סעיף 20 של חוק החוזים (תרופות), והן על-פי סעיף 53 של חוק החוזים.

הקיזוז, בהיותו סילוקו של החוב או קיומו של החיוב, הנהו הגנה בפני תביעה, להבדיל מתביעה שכנגד.

כשם שנתבע זכאי להתגונן בטענת קיזוז בתביעה רגילה, כך יש להרשות לו להתגונן בטענה זו בתביעה בסדר דין מקוצר. לא ייתכן לשלול ממנו זכות הגנה מהותית על-ידי חסימת דרכו בצורה דיונית.

סדר הדין המקוצר רק מחמיר עם הנתבע בכך שהוא נדרש לבסס את טענת הגנתו בתצהיר, שעליו ייחקר בחקירה נגדית. אך אם לאחר שנחקר לא הופרכה גרסתו על פניה, זכאי הוא שגרסתו תתקבל, לכאורה, כעילת הגנה, שאותה יהיה עליו להוכיח במשפט.

משהוכיח הנתבע, המבקש רשות להתגונן, כי בטענתו יש משום עילת הגנה, אין לבית-המשפט לא סמכות ולא שיקול-דעת למנוע ממנו להתגונן בעילה כזו, אפילו סבור הוא, כי בירורה של ההגנה יאריך או יסבך את הדיון בתביעת התובעת.
קיימת מחלוקת פוסקים בשאלה, אם דרושה כלל הודעת קיזוז לצורך סעיף 20 לחוק החוזים (תרופת), ומחלוקת זו עצמה מצדיקה מתן רשות להתגונן.

נתבע, המבקש רשות להתגונן, צריך להיכבד ולהיכנס לפרטי הגנתו, וטענת קיזוז אינה יוצאת מכלל זה.

ע"א 698/89115 הוא ערעור וערעור שכנגד על פסד-דינו של בית-המשפט המחוזי בירושלים - הערעור נדחה.

למערערים היתה זכות ממינהל מקרקעי ישראל לקבלת זכויות חכירה במגרש לבניית בית מגורים. המערערים חתמו על הסכם קומבינציה עם קבלן.

המערערים והמשיבים 1 ו-2 קיבלו בחזקה בדירות. בפועל קיבלו המערערים שטח רצפה הקטן מזה שהובטח להם בהסכם הקומבינציה. כמו-כן, הן המערערים והן המשיבים 1 ו-2 גילוי ליקויי בניה רבים. לנוכח היקף הליקויים והיעדר פתרון בסכסוך ביקשו המשיבים 2-1 מבית-המשפט המחוזי לכוף על הקבלן את מילוי ההסכמים שחתמו עמו. הקבלן שלח הודעה לצד שלישי למערערים.

לעניין טענת הקיזוז לגבי צד שלישי: תקנה 221 לתקנות סדר הדין האזרחי, קובעת באופן מפורש, כי צד שלישי רשאי להגיש "כתב הגנה" מטעמו, ומכאן שגם בהליכי צד שלישי רשאי הצד השלישי להגיש כתב הגנה על כל טענות ההגנה שעומדות לו. משמעות הדבר היא, שכל הדינים וההוראות החלים על כתב הגנה יחולו גם על כתב הגנה המוגש מטעמו של צד שלישי. טענת קיזוז הינה טענת הגנה, וכשם שבכתב הגנה רגיל, המוגש על-ידי נתבע, ניתן לכלול טענות קיזוז, כך רשאי גם צד שלישי לכלול טענות אלה בכתב הגנתו שלו.

במקרה דנן, עמדה למערערים זכות לקזז, כנגד הסכומים שחוייבו לשלם למינהל מקרקעי ישראל, את מה שחייב להם הקבלן בהסתמך על אותו חוזה שבינם לבינו, דהיינו בשל ליקויי בניה ובגין אי-קבלת שטחי בניה המגיעים להם. הם רשאים היו לעמוד על זכותם זו גם במסגרת של הודעה לצד שלישי שנקט הקבלן כנגדם. כמו-כן, על-פי סעיף 53 לחוק החוזים, אין זכות הקיזוז משתכללת ואינה בת-פועל ללא הודעת קיזוז.

בנסיבות העניין, די היה בהעלאת טענות הקיזוז בכתב ההגנה כדי לצאת ידי חובת הודעת הקיזוז, שכן די שבהבעת הרצון לקזז משתמעת מכללא.

סעיף 32 לחוק המכר, התשכ"ח קובע כי:

"32. קיזוז

חובות שהצדדים חבים זה לזה עקב עסקת מכר ניתנים לקיזוז."

סעיף 20 לחוק החוזים (תרופות) קובע כי:

"20. קיזוז

חובות שהצדדים חבים זה לזה על-פי חוק זה ניתנים לקיזוז."

ב-ע"א 664/76116 בית-המשפט המחוזי החליט שהמערערת אינה רשאית לקזז את תביעותיה כנגד תביעת המשיבה. לעניין זה בדק השופט בבית-משפט המחוזי את סעיף 32 לחוק המכר, התשכ"ח-1968, ואת סעיף 20 לחוק החוזים (תרופות).

בית-המשפט העליון קיבל את הערעור, אפשר את הקיזוז והחזיר את הדיון לבית-משפט המחוזי. סעיף 32 לחוק המכר וסעיף 20 לחוק החוזים (תרופות) מעניקים לצד לחוזה את הזכות המהותית לקיזוז, שהיא תנאי לשימוש בזכות הדיונית לפי תקנת 59 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשכ"ג-1963 (כיום תקנה 53). גם סעיף 32 לחוק המכר וגם סעיף 20 לחוק החוזים (תרופות) מעניקים למערערת את הזכות המהותית לקיזוז, אשר היא דרושה לה בטרם תוכל להשתמש בזכותה הדיונית לפיח תקנה 59 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשכ"ג-1963 (כיום תקנה 53). תקנה זו קובעת שנתבע רשאי לקזז תביעתו כנגד תביעת התובע - והוא כשעומדת לו גם זכות מהותית לקיזוז.

בקיזוז לפי סעיף 53(א) לחוק החוזים (חלק כללי) יש ליתן הודעת קיזוז, ואילו לפי הוראות הקיזוז בחוקים האחרים אין חובה ליתן הודעה תחילה, כגון בחוק החוזים (תרופות).

אם לפני תחילת תוקפן של הוראות הקיזוז שבחוקים החדשים לא הועילה תקנה 59 לתקסד"א אלא למי שעמדה לו זכות קיזוז על-פי חוזה, הרי עתה קמה תקנה זו לתחיה חדשה, וכל הזכאי לקזז על-פי אחד החוקים הללו (פרט לחוק החוזים, אלא-אם-כן נתן הודעה תחילה), רשאי להשתמש בזכות קיזוז זו בדרך הגנה מפני תובענה שהוגשה נגדו.

לעניין העלאת זכות הקיזוז כטענת הגנה בבקשת רשות להתגונן הוטבעו העקרונות הבאים:

לעניין העלאת זכות הקיזוז כטענת הגנה בבקשת רשות להתגונן הוטבעו העקרונות הבאים:
האחד, טענת הקיזוז הינה טענת הגנה אפשרית ככל טענה אחרת.117

השני, טענת קיזוז אשר מבקשים להסתמך עליה בקשר לבקשת רשות להתגונן חייבת להיות מועלית בתור תביעה מסויימת וברורה ולא על דרך הסתם, ועל התצהיר לתת ביטוי בצורתו, בתוכנו למסויימות ובהירות כנדרש.118

השלישי, טענת קיזוז חייבת לפרט את הסכום הנתבע במסגרתה ואף להציג במדוייק את מערכת הנתונים אשר עליהם היא מבוססת.

הרביעי, יש להעלות טענת קיזוז בצורה מפורטת וברורה בדרך שמנסחים כתב תביעה.119 הטענה חייבת להיות מועלית בצורה מפורטת וברורה, ויש בה תשתית עובדתית מספיקה כדי לסמוך עליה את סכומי הנזק.

החמישי, טענת קיזוז היא טענת הגנה להבדיל מתביעה שכנגד.

2. ההלכה

על-פי הפסיקה, רשות להתגונן בגין טענת קיזוז תינתן בהתאם לחלופות שבסעיף 53(א) לחוק החוזים, כלומר כאשר קיימים חיובים כספיים הדדיים, הנובעים מעסקה אחת, גם אם הם אינם קצובים, או כאשר קיימים חיובים כספיים קצובים, גם אם אינם נובעים מעסקה אחת.120

ב-ת"ט (שלום-עפ') 493-10-08121 נדונה טענת הקיזוז במסגרת התנגדות לביצוע שטר, שהיא בבחינת בקשה למתן רשות להתגונן. שם עמד בית- המשפט על ההלכות המרכזיות: לפי סעיף 53(א) לחוק החוזים, הרי כאשר מדובר בחיובים הדדיים, הנובעים מעסקה אחת, ניתן להעלות את טענת הקיזוז גם ביחס לחוב בלתי-קצוב. הלכה פסוקה היא כי סעיף 53 הנ"ל חל גם על עילה שטרית בין צדדים קרובים, כך שהשטר ועסקת היסוד שבמסגרתה הוא נמשך ייחשבו לצורך סעיף 53 הנ"ל לעסקה אחת. טענת קיזוז חייבת לפרט את הסכום הנתבע בתחומיה ולהציג במדוייק את מערכת הנתונים שעליהם היא נסמכת. טענה זו יש להעלות בצורה מפורטת וברורה, כדרך שמנסחים כתב תביעה.

ב-ע"א 457/85122 נקבע כי טענת קיזוז אשר מבקשים להסתמך עליה בקשר לבקשה לרשות להתגונן חייבת להיות מועלית בתור תביעה מסויימת וברורה ולא על דרך הסתם, ועל התצהיר לתת ביטוי בצורתו ובתוכנו למסויימות ולבהירות כנדרש.

ב-בש"א (שלום-הר') 1928/05123 בית-המשפט חזר על ההלכה הפסוקה ביחס לטענת קיזוז בסדר דין מקוצר, ודחה את טענת הקיזוז:

"'טענת קיזוז, בתחומיה של סדר דין מקוצר, חייבת לפרט את הסכום הנתבע לפי טענת הקיזוז ואף להציג במדוייק את מערכת הנתונים אשר עליהם היא מבוססת. יש להעלות אותה בצורה מפורשת וברורה כדרך שמנסחים כתב תביעה. דרישת קיזוז בעלמא ועל דרך הסתם, אין בה כדי ליצור תשתית מספקת שעליה ניתן לבסס תביעת קיזוז המצדיקה דיון לגופה או הענקת רשות להתגונן. כך למשל: טענה סתמית בדבר הסכם כספי של סכום כסף מסויים, אין בה כדי לבסס את הטענה האמורה ללא ראיות מדוייקות בדבר שיעורו של הסכום ודרך התהוותו וחישובו.' (דוד בר-אופיר, לעיל, בעמ' 183)

המבקש טען בתצהיר כי הוא 'זכאי לקזז מהסכום הנדרש בתיק זה את מכלול הנזקים שנגרמו לי', אך לא פירט מהם הנזקים. מדובר בטענת קיזוז סתמית ובלתי-מפורטת, ועל-כן אני דוחה אותה."

ב-ע"א 248/89124 נפסק כי טענת קיזוז היא טענת הגנה ככל טענה אחרת, ובעטיה תינתן לנתבע רשות להתגונן כל אימת שהדין המהותי מכיר בה.

ב-ת"א (ת"א) 138/93125 נפסק כי טענת קיזוז חייבת לפרט את הסכום הנתבע במסגרתה ואף להציג במדוייק את מערכת הנתונים, אשר עליהם היא מבוססת. ומתוך פסק-הדין:

"ג. קיזוז

25. לטענת הנתבעים, על-ידי הפרת ההסכם על-ידי הבנק, נגרמו להם נזקים, אותם רוצים הם לקזז מסכום התביעה.

26. טענת קיזוז היא טענת הגנה ראויה, אף בתביעה בסדר דין מקוצר, אשר בגינה יותר לטוען אותה, במידה וגרסתו לא קרסה בחקירה נגדית, להתגונן (ע"א 544/81, 604 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו(3) 518, 525; ע"א 14/81 תעשיות רוגוזין בישראל בע"מ נ' עילית בע"מ, פ"ד לז(1) 664; ע"א 579/85 אריאן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד מ(2) 765; ע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה (1973) בע"מ ואח' נ' Warner Home Video U.K .Ltd, פ"ד מו(2) 273). טענת קיזוז יש לטעון, בפרוטרוט, כפי שטוענים טענות בכתב תביעה. בעניין זה, פסק הנשיא שמגר, ב-ע"א 579/85, אריאן, שם, בעמ' 767:

'טענת קיזוז חייבת לפרט את הסכום הנתבע במסגרתה ואף להציג במדוייק את מערכת הנתונים, אשר עליהם היא מבוססת. כפי שנאמר ב-ע"א 236/83 אריה ליברמן נ' פקיד שומה תל-אביב 4, פ"ד לט(2) 810, בעקבות ע"א 544/81, 604 מנחם קיהל נ' סוכנות לים התיכון, פ"ד לו(3) 518 יש להעלות טענת קיזוז בצורה מפורטת וברורה, כדרך שמנסחים כתב תביעה. דרישת קיזוז בעלמא ועל דרך הסתם אין בה כדי ליצור תשתית מספקת, שעליה ניתן לבסס תביעת קיזוז, המצדיקה דיון לגופה או הענקת רשות להתגונן.'

27. הנתבעים לא טענו את טענת הקיזוז במידת הפירוט הדרושה, ובמיוחד לא הניחו טענות תשתית עובדתית מספיקות, כדי לסמוך עליהן את סכומי הנזק הנתבעים.

לדוגמה: ציון סתמי של סכומים ובקרוב, בלבד, תוך שימוש בתיבה "כי" - אין בהם טעון ראוי של טענת קיזוז.

על-כן, איני מוצאת לתת לחייבים רשות להתגונן בטענת קיזוז."

ב-ת"א (חי') 616/95126 בית-המשפט קבע כי יש להעלות טענת קיזוז בצורה מפורטת וברורה כדרך שמנסחים כתב תביעה. דרישת קיזוז בעלמא ועל דרך הסתם אין בה כדי ליצור תשתית מספקת שעליה ניתן לבסס תביעת קיזוז המצדיקה דיון לגופה או הענקת רשות להתגונן.

נקבע בפסיקה בעניין היקף תחולתו של סעיף 53 לחוק החוזים, כמו גם היחס הרצוי בינו לבין הוראות חוק ספציפיות אחרות שעניינן קיזוז, נדונו בעבר, כאשר נפסק כי אין ההוראות הספציפיות מוציאות את ההוראה הכללית בדבר קיזוז.127

ב-ע"א 2510/93128 נפסק כי על-מנת לזכות בזכות לקזז יש להצביע על מקור טענת הקיזוז.

ב-ע"א 118/93129 נדונה טענת קיזוז הנטענת מפי ערב בהסתמך על סעיף 7 לחוק הערבות. נפסק מפי כב' השופט י' זמיר כי:

"קיזוז על-ידי ערב לפי סעיף 7 לחוק הערבות

4. ההחלטה של בית-המשפט קמא, לפיה אין המערער רשאי להעלות טענת קיזוז נגד הבנק מעוררת שתי שאלות בקשר לפרשנות הראויה של סעיף 7(א) לחוק הערבות: האם טענת קיזוז שיש לחייב כלפי הנושה היא, לפי מהותה, "טענה" כמשמעותה בסעיף 7(א)? ומה הן טענות "בקשר" לחיוב להבדיל מטענות שלא בקשר לחיוב? שאלות אלה טרם זכו לתשובה מאת בית-משפט זה. המקרה שלפנינו מחייב מתן תשובה, ולו רק תשובה חלקית, לשאלות אלה.

5. השאלה הראשונה היא, אם קיזוז הוא "טענה" כמשמעותה בסעיף 7(א) לחוק הערבות. ומה גדר הספק? אפשר יהיה מי שיאמר כי הקיזוז אינו טענה כלל, אלא תביעה נגדית של הנתבע נגד התובע. ולא היא. בקיזוז מתגונן הנתבע וטוען כי אין הוא חייב לתובע את הסכום הנתבע, כולו או מקצתו, משום שיש לקזז ממנו חוב של התובע לנתבע. הווי אומר, הקיזוז הוא טענת הגנה, להבדיל מתביעה שכנגד. ראו י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שישית, 1991), עמ' 268, 306. על הקיזוז באופן כללי ראו מ' מאוטנר קיזוז, דיני חיובים - חלק כללי (ד' פרידמן, עורך, 1994), עמ' 462 ואילך. כיוון שכך, לפי פשוטו של מקרא יש לומר כי הקיזוז הוא טענה. מבחינה זאת הוא נתפס בגדר הטענות שהערב רשאי להעלות נגד הנושה לפי סעיף 7(א). אולם בכך לא סגי. עדיין צריך לבדוק אם כך יש לומר גם לפי תכלית החוק. האם, לפי תכלית החוק, ראוי שהערב יורשה להעלות טענת קיזוז שיש לחייב כלפי הנושה? לדעתי, מבחינה עקרונית, התשובה חיובית.

הגנת הערב כלפי הנושה היא אחת התכליות של חוק הערבות. ראו דברי שר המשפטים דב יוסף בכנסת, בעת שהציג את הצעת חוק דיני הערבות, התשכ"ה1964-: דברי הכנסת 41 (תשכ"ה), עמ' 473. סעיף 7(א) הוא אחד הסעיפים שתכליתם הברורה היא להגן על הערב. אם הערב לא יורשה להעלות טענת קיזוז נגד הנושה, אף שטענה זאת עומדת לחייב כלפי הנושה, תיגרע הגנתו, בניגוד לתכלית הסעיף. זאת ועוד. אין זו התכלית של חוק הערבות להעשיר את הנושה על-חשבון הערב. התכלית היא להבטיח את זכותו של הנושה, שלא יגרם לו הפסד, כאשר החייב אינו ממלא את חיובו כלפי הנושה. הקיזוז על-ידי הערב כלפי הנושה משרת תכלית זאת. הכיצד? נניח, לשם הדגמה, כי בין הנושה לבין החייב נערך חוזה, וכי לפי חוזה זה נתגבשו שני חובות: לנושה מגיע מן החייב סכום של שלושת אלפים שקל, ואילו לחייב מגיע מן הנושה סכום של אלף שקל. במצב זה לא מגיע לנושה מן החייב, בפועל, אלא סכום של אלפיים שקל, ואין הוא מצפה לקבל מן החייב יותר מסכום זה. אם החייב אינו פורע את חובו לנושה, האם ראוי שהנושה יגבה מן הערב סכום של שלושת אלפים שקל? התשובה המתבקשת, במקרה הרגיל, שלילית: ראוי שהערב יורשה לקזז מתביעת הנושה את הסכום של אלף שקל, הוא סכום החוב של הנושה לחייב, ולשלם לנושה רק אלפיים שקל. כך ימנע הפסד מן הנושה, ואילו הערב לא ייפגע מעבר לנדרש. זה המצב הרצוי. ומה היה המצב אילולא הורשה הערב לקזז את החוב של הנושה לחייב מתביעת הנושה נגד הערב? במצב כזה היה הנושה זוכה לקבל מן הערב סכום גדול יותר מן הסכום שהיה זוכה לקבל במישרין מן החייב. משמע, מצבו של הנושה כאשר החייב אינו ממלא את חיובו, והנושה נאלץ לתבוע את הערב, היה טוב יותר מן המצב של נושה כאשר החייב ממלא את חיובו. מצב כזה אינו צודק. אם החייב אינו בר-פירעון, הערב לא יוכל לחזור אל החייב, ונמצא שהנושה מתעשר על-חשבון הערב. ואם החייב בר-פירעון, ויחזיר לערב את כל מה ששילם לנושה, יהיה החייב נאלץ לחזור אל הנושה כדי לגבות ממנו את החוב שלא קוזז. וכי אין זו התדינות מיותרת? הקיזוז נועד ויכול להפסיק מעגל שוטה של התדינות. הוא נתמך על-ידי שיקולים של צדק ויעילות גם יחד.

6. כך ביחסים שבין הנושה לבין הערב. אולם לקיזוז יש גם צד שלישי, הלא הוא החייב, והחוט המשולש לא במהרה ינתק. מה שצודק ויעיל ביחסים שבין הנושה לבין הערב, לא בהכרח הוא צודק ויעיל גם ביחסים שבין הערב לבין החייב. נקל לתאר מצב בו קיזוז על-ידי הערב יפגע בחייב מעבר למידה הראויה. נניח, לדוגמה, כי החוב של הנושה לחייב אינו קצוב, ונניח גם כי הוא גדול מן החוב של החייב לנושה. האם ראוי הדבר שהערב יעשה אדון לחוב כזה ויורשה לקזז אותו, אף ללא הסכמת החייב, ובלי להתחשב בגודל הסכום, במהות החוב ובנסיבות אחרות של המקרה? והרי יש מקום לחשוש כי הערב לא יהיה מעוניין, או לא יהיה מסוגל, להיאבק על הקיזוז בדרך שתיטיב לשרת את החייב, אלא יהיה מוכן להסתפק במועט המשרת את הערב עצמו. אמנם, בין הערב לבין החייב, שאינו ממלא את חיובו, ידו של החייב על התחתונה. אף-על-פי-כן, כיסו של החייב אינו הפקר. לפיכך, אף כי יש מקום להכיר בזכות הקיזוז של הערב, צריך לקבוע לה סייגים. למשל, ייתכן שיש מקום לדרוש מן הערב כי יודיע לחייב מבעוד זמן שהוא מתכוון להעלות טענת קיזוז שיש לחייב כלפי הנושה, או אף לצרף את החייב כצד לתביעה, ולאפשר לחייב להשמיע את השגותיו בעניין הקיזוז בפני בית-המשפט. ויתכן שידרשו פתרונות אחרים לבעיות המורכבות הצומחות מן השילוש המורכב.

7. אכן, מדינות שונות הכירו, מצד אחד, בזכות של הערב לקזז כנגד תביעת הנושה חוב שהנושה חב לחייב, ומן הצד השני קבעו סייגים לזכות זאת, מתוך התחשבות באינטרסים של החייב ושל הנושה. ראו לגבי אנגליה, 1993), VOL. 20, "GUARANTEE AND HALSBURY'S LAWS OF ENGLAND (4 ED. IDEMNITY", PP.143-144; לגבי ארה"ב 38 AMERICAN JURISPRUDENCE 2D GUARANTY", P. 1134"; לגבי ארה"ב השוו - L.P. SIMPSON, HANDBOOK ON THE LAW OF SURETYSHIP (1950), PP. 317-326; ולגבי אוסטרליה - J. PHILLIPS AND J. O'DONOVAN, THE MODERN CONTRACT OF GUARANTEE .(1992), PP. 466 ET SEQ.

8. ומה בישראל? ב-ד"נ 4/82 קוט נ' קוט, פ"ד לח(3) 197, דן בית-המשפט בהיבטים אחדים של היחסים בין נושה, חייב וערב. בין היתר העלה בית-המשפט את השאלה אם ערב, שנתבע על-ידי הנושה, רשאי לקזז חוב של הנושה לחייב. השאלה הועלתה, אולם כיוון שלא היתה צריכה לעניין הנדון, השאיר אותה בית-המשפט ללא תשובה. ראו שם, בעמ' 214. חוק הערבות אינו נותן תשובה מפורשת לשאלה. אך נראה כי ניתן למצוא בו תשובה משתמעת. סעיף 10 לחוק קובע לאמור:

'(א) הערב לא יהיה זכאי לחזור על החייב במידה שהוא היה עשוי להיות מופטר על-ידי טענה שעמדה לחייב כלפי הנושה בקשר לחיובו והטענה היתה ידועה לערב ולא התגונן בה...

(ב) הוראות סעיף-קטן(א) לא יחולו אם הערב מילא את ערבותו לאחר ששלח לחייב הודעה על כוונתו לעשות כן ונתן לו זמן סביר לפנות לבית-המשפט.'

מכלל לאו שומעים הן. הווי אומר, הערב רשאי להתגונן מפני תביעת הנושה בטענה העומדת לחייב כלפי הנושה בקשר לחיובו.

והדברים מתקשרים עם ההוראה שבסעיף 7(א) לחוק הקובעת, כאמור, כי:

'כל טענה שיש לחייב כלפי הנושה בקשר לחיובו עומדת גם לערב.'

המסקנה המתבקשת מכל האמור היא, לפי לשון החוק ולפי שיקולים של צדק ויעילות, כי בדרך-כלל רשאי הערב להעלות כלפי הנושה גם טענת קיזוז שיש לחייב כלפי הנושה. כך הכלל וכך גם במקרה שלפנינו.

9. אולם, האם אין צורך, במקרה שלפנינו, לסייג את זכות הקיזוז על-ידי הערב כדי להגן על האינטרס של החייב? במקרה שלפנינו אין צורך בכך. כך הדבר, ראשית, בגלל הקשר שבין הערב לבין החייב: המערער הינו אחד הבעלים והמנהלים של ריטמו; ושנית, מכל מקום, ריטמו אף היא צד לתביעה בה הבנק תובע את המערער. אם ריטמו תתנגד לכך שהמערער יעשה שימוש בטענת הקיזוז שלה, בידה יהיה להציג את התנגדותה בפני בית-המשפט. כיוון שכך, אין המערער מנוע מלהתגונן מפני הבנק בטענת הקיזוז שעומדת לריטמו כלפי הבנק.

10. ועדיין לא התגבר המערער על כל המכשולים שבדרכו. לפי סעיף 7(א) לחוק הערבות, אין די בכך שטענת קיזוז אף היא "טענה" שיש לחייב כלפי הנושה, אלא נדרש גם שתהיה זאת טענה "בקשר לחיובו" של החייב. לכן, כדי שהמערער יורשה להתגונן מפני הבנק בטענת הקיזוז שעומדת לריטמו נגד הבנק, נדרש שטענה זאת תהיה "בקשר" לחיוב הנערב. ראה ש' גנוסר חוק הערבות (תשכ"ז-1979), עמ' 46. האם טענת הקיזוז במקרה שלפנינו עונה על דרישה זאת?

כאמור (לעיל פסקה 3), בית-המשפט קמא השיב בשלילה. תשובה זאת מעוררת את השאלה מהו הקשר הנדרש לפי סעיף 7(א) לחוק הערבות בין הטענה לבין החיוב. האם נדרש שהקשר יהיה הדוק, ואם כן מה המבחן לקשר כזה, או שמא די בכך שהקשר יהיה רופף? נראה כי אי-אפשר להגדיר את מהות הקשר או את עוצמת הקשר בצורה מדוייקת. השאלה אם במקרה מסויים קיים קשר, כנדרש בסעיף 7(א), תלויה בעיקר בנסיבות המקרה. עם זאת, ככל שניתן להכליל, נראה לי כי האיזון הראוי ביחסים שבין הנושה, החייב והערב מחייב להקל בעניין זה עם הערב, ולא לדרוש כי הקשר בין הטענה לבין החיוב יהיה הדוק במיוחד. די, בעיני, שהקשר יהיה סביר.

11. יש מקרים בהם הקשר בין טענה לבין החיוב רופף, עד כדי כך שהטענה, אף כי היא עומדת לחייב כלפי הנושה, לא תעמוד לערב כלפי הנושה. ראו ד"נ 4/82 קוט נ' קוט, פ"ד לח(3) 197, 214-213. במקרים כאלה יש לומר כי הקשר הקיים בין הטענה לבין החיוב אינו נחשב "קשר" כמשמעותו בסעיף 7(א) לחוק הערבות.

כך, לדוגמה, לגבי חיוב אשר אישה קיבלה כלפי בעלה, והעמידה לו ערב, לשפות את הבעל אם יחוייב לשלם מזונות לילדם מעבר לסכום מסויים. אם הבעל יחוייב לשלם לילד מזונות מעבר לסכום המוסכם, אפשר שהאישה לא תחוייב לשפות את הבעל, אם היא דלת אמצעים והשיפוי עלול לפגוע בצרכי הילד. אף-על-פי-כן, הערב יהיה מחוייב, במצב זה, לשפות את הבעל. לשון אחרת, טענת האישה נגד הבעל, כי אין עליה לשפותו עד שתעשיר, כדי שלא ייפגעו צורכי הילד, אינה עומדת לערב. במקרה כזה, כדברי השופט ברק (שם, בעמ' 217):

'עלינו לפרש את סעיף 7(א) לחוק הערבות, באופן שהוא לא ישתרע על טענה כזו.'

ומה טעמו? הטעם נובע משיקולים של מדיניות שיפוטית בנוגע למהות ולתכלית של מוסד הערבות. על יסוד שיקולים כאלה יש מקום לומר כי טענת האישה כלפי הבעל אינה טענה "בקשר" לחיוב של האישה. אמור מעתה, טענת האישה היא טענה "אישית", וטענה כזאת אינה עומדת לערב.

12. איני רואה צורך להוסיף מעבר לכך לעניין הקשר הנדרש בדרך-כלל בין הטענה לבין החיוב. במקרה שלפנינו, לדעתי, לכאורה המצב ברור:

טענת הקיזוז העומדת לריטמו נגד הבנק, היא טענה "בקשר" לחיוב של ריטמו כלפי הבנק. ריטמו, כזכור, טוענת נגד הבנק כי על-ידי החזרת הערבות הבנקאית, ללא הסכמתה, הפר הבנק חובה שהוא חב לה, אם חובה של מלווה כלפי לווה ואם חובה של תום-לב המתלווה לכל חוזה. מה המקור של חובה זאת? המקור, או לפחות אחד המקורות, הוא אותו מקור ממנו צומחת התביעה של הבנק נגד ריטמו, קרי, חוזה ההלוואה. לשון אחרת, מסתבר כי תביעת הבנק נגד ריטמו וטענת הקיזוז של ריטמו נגד הבנק נובעות מאותו חוזה עצמו. בכך הונח היסוד לטענת הקיזוז של ריטמו נגד הבנק. סעיף 53(א) לחוק החוזים (חלק כללי) קובע את היסוד לטענת הקיזוז בלשון זאת:

'חיובים כספיים שצדדים חבים זה לזה מתוך עסקה אחת והגיע המועד לקיומם ניתנים לקיזוז בהודעה של צד אחד למשנהו.'

במקרה שלפנינו נראה כי החיובים של ריטמו כלפי הבנק ושל הבנק כלפי ריטמו, כפי שהם מוצגים על-ידי הצדדים, צומחים מתוך עסקה אחת ולכן הם ניתנים לקיזוז. כיוון שכך דומה כי טענת הקיזוז שהמערער מבקש להעלות נגד הבנק, שאינה אלא טענת הקיזוז של ריטמו, היא טענה בקשר לחיוב הנערב. לכן, בניגוד להחלטה של בית-המשפט קמא, יש להרשות למערער להעלות טענה זאת כהגנה נגד תביעת הבנק. ודוק: אין בכך כדי לומר שיש ממש בטענת הקיזוז, בין אם היא נשמעת מפי ריטמו ובין אם היא נשמעת מפי המערער. כאמור, בית-המשפט קמא כבר החליט כי ריטמו רשאית להתגונן מפני תביעת הבנק בטענת קיזוז ובית-המשפט יכריע בטענה זאת לגוף העניין, לשבט או לחסד, לאחר שישמע טענות וראיות ככל שהעניין מחייב. ואני אין אני בא אלא להוסיף ולומר כי מן הדין שכך יעשה בית-המשפט גם לגבי המערער: ישמע מפיו את טענת הקיזוז ויחליט לגוף העניין, אם לקבלה ואם לדחותה."

ב-ע"א (מחוזי-י-ם) 2053/01130 נדונה טענת קיזוז בסדר דין מקוצר, השאלה שנבדקה האם טענת קיזוז יכולה לשמש הגנה מפני חוב שטרי:

"דיון - טענת קיזוז בהליך סדר דין מקוצר

5. התנגדות לביצוע שטר הינה הליך של רשות להתגונן. לפיכך, די לו למבקש אם יראה הגנה אפשרית ולו בדוחק, כלפי ביצוע השטר. בשלב זה של הדיון בית-המשפט אינו בוחן את אמיתותן של הטענות או את סיכויי הצלחתן במאזן ההסתברות. ככל שבית-המשפט משתכנע כי לנתבע תעמוד הגנה ראויה אם הטענה המועלית על ידו תתקבל, אזי שומה עליו ליתן רשות להתגונן, אף אם מדובר בטענה דחוקה (י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995, ש' לוין עורך), 677-676). אלה הם פני הדברים, גם כאשר הנתבע מעלה טענת קיזוז. טענה זו אינה טענה דיונית, דוגמת טענה המהווה תביעה שכנגד, שברגיל אין בה, כשלעצמה, כדי להצדיק רשות להתגונן. היא נובעת מתוך דיני החוזים המהותיים (ע"א 664/76 רמט בע"מ נ' פיוניר קונקריט (ישראל) בע"מ, פ"ד לב(1) 188), זאת להבדיל מהלכה קודמת יותר, שקבעה אחרת בסוגיית הקיזוז (ע"א 82/75 לשוביץ חברה לבניין בע"מ נ' פרבמן בע"מ, פ"ד כט(2) 660). מכיוון שמקורה של טענת קיזוז היא בדין המהותי, הריהי מהווה הגנה טובה כנגד תביעה, בבחינת תרופה של "עזרה עצמית" להפחתת שיעור חוב. הקיזוז כמוהו כתשלום. עם זאת, בעוד שבבקשה רגילה לרשות להתגונן חייב הנתבע "להיכבד ולהיכנס לפרטי העובדות", ברצותו להניח הגנה בתצהיר התומך בבקשה לרשות להתגונן (י' זוסמן, שם, 674; ע"א 688/89 הילולים (אריזה ושיווק) בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מה(3) 188, 200-199), הרי ביתר שאת אמורים הדברים לגבי טענת קיזוז. כאן על הטוען לפרט את טענותיו 'במידת הפירוט הדרושה לניסוח כתב תביעה' (י' זוסמן, שם, שם; ע"א 2418/90 רלפו (ישראל) בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ, פ"ד מז(5) 133, 142-141). כך נוסח הכלל בספרו של השופט א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שישית, תשס"א), 321:

'אין די להעלות טענת קיזוז באופן סתמי ולטעון באופן מעורפל על אודות חובות התובע או נזקים שגרם, אלא יש לפרט את טענת הקיזוז כדרך שמפרטים חוב או נזק בעת ניסוח כתב תביעה. הרבה טענות קיזוז נדחו - ומתגוננים רבים לא זכו לעבור את הסף בהליך של רשות להתגונן - רק מטעם זה בלבד.'

הטעם לכך הינו, שהקיזוז משמש הגנה חיצונית מפני חיוב אחר שחובה לקיימו, אלמלא החיוב הנגדי על דרך של קיזוז. כפי שניווכח להלן דברים אלה יפים ביותר לטענה השניה המועלת בענייננו.

טענת קיזוז כנגד חוב שטרי

6. תקופה ארוכה שררה מחלוקת בשאלה, האם טענת קיזוז יכולה לשמש הגנה מפני חוב שטרי, או שמא היא עומדת כטענה טובה כלפי חוב חוזי רגיל בלבד (לגישות השונות בנושא זה, ראו: בר"ע 125/80 לאופר נ' שטגמן, פ"ד לד(5) 527, 528; ע"א 645/81 תעשיות הצפון בע"מ נ' ש. פרידמן ושות' (1975) בע"מ, פ"ד לו(3) 757, 761-760; י' זוסמן, שם, 682 ב-ה"ש 132א, והאסמכתאות המאוזכרות שם). במשך הזמן החלה תופסת לה שבת הדעה, כי אין מניעה לקזז סכום קצוב אף כלפי חוב שטרי, בדומה להגנה של כשלון תמורה חלקי קצוב כלפי מימוש שטר, הגם שהדעות הובעו אגב אורחא בלבד (ע"א 721/82 ידע גליל נ' Onda Machinery Trading Co. Limited, Japan, פ"ד לט(4) 720, 725-724; ע"א 366/89 פיין אלומיניום בע"מ נ' די מטל א.ג., חברה זרה, פ"ד מה(5) 850, 855, מול ג'-ד').

בשנת 1999 הוכרעה הסוגיה בבית-המשפט העליון באופן שהקיזוז - על כל מתכונתו לפי סעיף 53(א) לחוק החוזים (חלק כללי), לאמור: לרבות סכום שאינו קצוב הנובע מעסקה אחת - הוכר כטענה טובה גם כלפי חוב שטרי סחיר בין צדדים קרובים. כך נפסק בנושא זה ב-רע"א 6250/98 Nordland Papier AG נ' מפעלי ייצור והוצאה לאור (ירושלים) מ.ס.ל. בע"מ (פ"ד נג(2) 274, 283-282):

'אין דבר באופיו של החיוב השטרי כחיוב סחיר, המונע תחולת דיני הקיזוז עליו. אמת, השטר הוא בעל אופי משולש. הוא חיוב, הוא חפץ, הוא מסמך סחיר... כחיוב, חלים על השטר דיני החיובים. אלה קובעים, בין השאר, את הכשרות ליצירתו של חיוב שטרי (סעיף 21(ב) לפקודת השטרות (נוסח חדש)); אלה שולטים על הפגמים ביצירתו (טעות, הטעיה, עושק); אלה קובעים את הפרתו; אלה קובעים את פקיעתו. קשר זה בין החיוב השטרי לדיני החוזים אינו פוגם באופי החפצי או הסחיר של השטר. קשר זה אך מבטא את מורכבותו של השטר. במסגרת ה-"קשר" החוזי, אין כל מניעה כי על החיוב השטרי יחולו גם דיני הקיזוז.'

בסעיף 53(א) לחוק החוזים (חלק כללי) נקבעה המסגרת הכללית של קיזוז חיובים. זוהי לשונו:

'53(א) חיובים כספיים שצדדים חבים זה לזה מתוך עסקה אחת והגיע המועד לקיומם, ניתנים לקיזוז בהודעה של צד אחד למשנהו; והוא הדין בחיובים כספיים שלא מתוך עסקה אחת, אם הם חיובים קצובים.'

7. סעיף 53(א) הנ"ל על כל חלקיו - הן לגבי חיוב קצוב והן לגבי חיוב בלתי-קצוב - חל, איפוא, גם על ענייננו. בכך ניתן ביטוי בולט יותר להיבט ההסכמי שבשטר, כל אימת שהמדובר בצדדים הסמוכים לו, על פני ההיבט הסחרותי שבו (ראו: רע"א 2443/98 ליברמן נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד נג(4) 804, 811, מול ד'). השטר אינו נחשב עוד כעסקה עצמאית העומדת בפני עצמה, להבחין מעילת התביעה (לגישה אחרת, שבה נתפס השטר גם כמעין עסקה אחרת, ראו: ר"ע 22/85 ס.ט.ס. אלרטרוניקה בינלאומית בע"מ נ' סלון אמפיסל בע"מ, פ"ד לט565 92, 568, מול ג').

עם זאת, תנאי הכרחי להחלת הקיזוז הנו, שהטוען לו (המערערת בענייננו) יעמוד בתנאים הדיוניים של פירוט הטענה כיאות. כזכור, טענת קיזוז לסילוק חוב, כטענת הגנה, כמוה כהגשת תביעה. על-כן, אין די באמירה גרידא שלטוען קיימת זכות נגדית לגביה ניתנה הודעה על קיזוז. עליו להתכבד ולפרט את מלוא טענותיו בנושא ולשכנע לכאורה בקיומה של זכות בת-קיזוז.

טענת הקיזוז השניה - מידת הפירוט

8. בכל הנוגע לטענת הקיזוז השניה לגבי נזקי המשאית, נרשם בסעיף 6 לתצהירו של מר בן עמי, אשר תמך בהתנגדות, כהאי לישנא:

'אני מבקש לציין כי ביום 12.8.99 התהפכה משאית שבוטחה על-ידי המשיבה. הנזק שנגרם למשאית עומד על 23,000 ש"ח והמשיבה קיזזה סכום זה מדמי הביטוח שעל המבקשת לשלם לה וזיכתה את חשבונה בהתאם.'

דא ותו לא. ניכר הדבר, כי טענה זו כללית ביותר ואינה עומדת באמות-המידה הנדרשות להקמת עילה לקיזוז, כמבואר לעיל. אין מפורט בה באיזו משאית המדובר, מה טיבה של הפגיעה ועוד כיוצאים באלה עניינים שיש בהם כדי ללמד על חבותה של המשיבה בנושא. לו ניסוח זה היה מופיע בכתב תביעה בנושא, ברי, כי לא ניתן היה לפסוק מכוחו לטובת המערערת. טענת הקיזוז האמורה לא הועלתה, איפוא, כראוי, על-כן כדין היא נדחתה על-ידי הערכאה הקודמת. אכן, במהלך החקירה הנגדית הקצרה השיב המצהיר 'השמאי של המשיבה בדק את המשאית ואישר את הנזק' (עמ' 1, שורה 17), ואולם גם בכך אין כדי להוות הגנה לכאורה, כאשר אין כל התייחסות קונקרטית למשאית וכאשר הטענה לשיעור הנזק נטענה על דרך הסתם. בנסיבות אלו, אין אף צורך להיזקק לשאלה האם המדובר בעסקה אחת, אם לאו.

טענת הקיזוז הראשונה

9. נותרה, איפוא, טענת הקיזוז בכל הנוגע לנזקי רכב הטויוטה, משנה הקודמת לשנה שבה נערכו הביטוחים, אשר עבורם בוצע התשלום.

10. סכום קצוב: בית-משפט קמא קבע, כזכור, כי הסכום אינו קצוב ואף אינו נובע מעסקה אחת. המערערת סבורה שלא אלה הם פני הדברים וטוענת בדיוק ההפך. לדידה, טענותיה מתייחסות לעילת קיזוז של סכום קצוב הנובע מאותה העסקה.

אמת נכון הדבר, סכום קצוב אינו חייב להיות סכום מוסכם. קציבותו של הסכום אינה נובעת רק מעובדת ההסכמה לגביו. ואולם, מנגד לכך, לא כל סכום נקוב בהסכם בין צדדים הינו בהכרח קצוב. ההלכה בעניין זה קובעת, כי:

'השימוש במונח "סכום קצוב" מתאים למקרים, בהם חישוב הסכום הנוגע בדבר יהא עניין אריתמטי גרידא, ללא צורך בשומה או בהערכה. כך, למשל, תביעת דמי פיצוי שאינם קבועים מראש בחוזה, אלא שהשופט חייב לאמוד ולקבוע את הסכום בהתאם לנזק שנגרם לנפגע, אינה תביעה של סכום כסף קצוב.'

(ע"א 366/89 פיין אלומיניום בע"מ הנ"ל, פ"ד מה(5) 855-854; מ' מאוטנר קיזוז, דיני חיובים - חלק כללי (תשנ"ד, ד' פרידמן עורך), 505-504; י' זוסמן, שם, 660-657).

לפי האמור בולט, כי אין עסקינן בסכום קצוב הנתון לפעולה חשבונית פשוטה, אלא בהערכת שיעור הנזק שנגרם לכלי הרכב, אשר כשלעצמה נתונה במחלוקת בין הצדדים. זו טוענת לנזק בשיעור של 12,000 ש"ח וזו טוענת לנזק בשיעור של 33,000 ש"ח. קביעת שיעור הנזק האמור הינה נושא מובהק של שומה והערכה, על-כן הוא אינו יכול להיחשב כ-"סכום קצוב". המערערת טוענת, כי כאשר צדדים נוקבים בסכום מסויים בהסכם (דוגמת שיעור של פיצוי מוסכם), הריהו "סכום קצוב". לעניין זה היא מסתמכת על הנאמר בחיבורו הנ"ל של מ' מאוטנר קיזוז (בעמ' 509). אין מחלוקת על ההלכה האמורה, אולם ענייננו אינו נוגע כלל ועיקר לסכום שהצדדים הסכימו עליו. כאשר צדדים נוקבים בהסכם סכום השנוי ביניהם במחלוקת, וההכרעה לגביו יכולה להתייחס לכל טווח יריעת המחלוקת - לאו ל-"סכום קצוב" יחשב. גם בענייננו המדובר בסכום השנוי במחלוקת בין הצדדים, בגינו ניתן שטר החוב למקרה שלא תגובש הסכמה אחרת. מכיוון שכך, אין לפנינו סכום קצוב אלא סכום נקוב בלבד, הטעון אומדנה. ההגנה של המערערת תוכל, איפוא, לעמוד, רק אם ייקבע ששני הסכומים (החוב ונושא הקיזוז) נובעים מתוך עסקה אחת.

11. עסקה אחת או עסקאות נפרדות: מהי עסקה אחת? ב-ע"א 377/82 התעשיה האווירית לישראל בע"מ נ' צור גת חברה לפיתוח ולגידור בע"מ (פ"ד מב(2) 725, 732 מול ה') אומץ הפירוש המוצע בכרך א' לספרו של ז' צלטנר דיני חוזים של מדינת ישראל (תשל"ד), 169, שם הוגדרה עסקה כ-'מצב עובדתי-מסחרי היכול לשמש יסוד לצמיחת עילות וטענות משפטיות'. מצבים עובדתיים-מסחריים שונים מצמיחים מטבע הדברים עסקאות שונות. ב-ע"א 725/87 חברת ביר-טל סחר מזון בע"מ נ' חברת אוליבקס בע"מ (פ"ד מד(1) 177), הובהר, כי עסקה אחת היא 'עסקה מסחרית העומדת בפני עצמה, הניתנת לניתוק מסחרי מעסקה אחרת שבין אותם צדדים, גם אם קיימת מסגרת עסקית רחבה יותר ביניהם' (180 מול ו'). באותו עניין נכרת בין הצדדים הסכם מסגרת, אולם כל הזמנה שבאה בגדרו היוותה למעשה 'עסקת מכר עצמאית בין הצדדים' (שם, מול ז'), זאת להבדיל ממקרה שבו עסקה אחת פוצלה למשלוחי סחורה שונים (ע"א 82/81 דו-עץ בע"מ נ' וייסנברג, פ"ד לז(2) 355, 358, מול ז'). לנוכח ההיבט המסחרי של המונח "עסקה", בזיקה לטענת קיזוז, אין חובה שמונח זה יתאם ל-"עילת תביעה", כמושג משפטי (ע"א 725/87 חברת ביר-טל בע"מ הנ"ל, בעמ' 180 מול ה'; ע"א 2390/92 גרינשפון נ' שכטר, דינים עליון מ 409).

ב-ע"א 6250/98 הנ"ל אימץ הנשיא ברק את מבחן "הקשר העובדתי ההדוק", הנזכר בחיבור הנ"ל של מ' מאוטנר (שם, 515). כך נאמר בפסק-הדין האמור (בעמ' 285 מול ב'):

'קשר 'הדוק יחסית' זה קיים בין החיוב השטרי לבין עסקת היסוד שבגדרה ניתן. כאשר ראובן קונה נכס משמעון ועושה שטר לפקודתו לפירעון (על תנאי) של העסקה, קיים קשר הדוק בין החיוב השטרי של ראובן כלפי שמעון לבין עסקת היסוד שבינו לבין שמעון. שני החיובים - השטר ועסקת היסוד - הם במסגרת "עסקה אחת".'

12. ולענייננו: נזק לכלי רכב בשל ביטוח בשנה קודמת, אינו מהווה מההיבט העובדתי והמסחרי, אירוע הקשור קשר הדוק לרכישת ביטוחים בשנה שלאחר-מכן. זו עסקה אחת וזו עסקה אחרת. לא מן הנמנע כי פני הדברים היו שונים, לו דובר באירוע ביטוחי באותה השנה שלגביה בוצעו תשלומי הביטוח (כמו מקרה המשאית שנזכר לעיל).

13. אף-על-פי-כן מוסיף בא-כוחה המלומד של המערערת וטוען, כי ההסכמה של הצדדים במסגרת ההתחשבנות לקראת עריכת הביטוחים בשנת 99', מכניסה את סכום הנזק של רכב הטויוטה משנת 1998 אל גדר של אותה העסקה. אין בידינו לקבל טענה זו. העובדה שהמערערת העלתה את טענותיה לגבי סכומי כסף מן העבר המגיעים לה, והמשיבה הסכימה לבחון נושא זה, אינה מעידה על גיבושה של עסקה אחת. ודוק: דווקא מסירת השטר מלמדת על היעדר הסכמה בנושא. לו סברו הצדדים שהמדובר בעסקה אחת, ממילא לא היה טעם למסור את השטר, שהרי הקיזוז יסכל באחת את ביצועו. על פני הדברים כמדומה, שלא זו היתה יכולה להיות התכלית העסקית של ההתקשרות. מכל מקום, משאין המדובר בעסקה אחת ואף לא בסכום קצוב - לא קמה זכות קיזוז לגבי טענה לתגמולי ביטוח משנים קודמות. בנסיבות אלו צדק כב' הרשם קמא, משמצא לדחות גם טענה זו.

התוצאה

14. סוף דבר: הערעור נדחה. המערערת תישא בהוצאות המשיבה ובשכר-טרחת עורך-דין בסכום של 4,000 ש"ח בצירוף מע"מ."

ב-ע"א 248/89131 נקבע כי טענת הקיזוז מהווה טענת הגנה המאפשרת מתן רשות להתגונן. טענת קיזוז איננה חייבת להיות קצובה כאשר מדובר בטענת קיזוז מאותה העסקה.

ב-ע"א (חי') 2207/02132 נפסק כי החלטה בדבר קיזוז הסכומים על-פי הודעת בא-כוח הבנק בלבד, ללא תיקון התביעה שתאפשר למערערים להתמודד עם טענות אלו היא החלטה שגויה. בעניין כזה די בכך על-מנת לתת להם רשות להגן ואין להטיל עליהם, כעמדת בא-כוח הבנק, להביא עניין זה בפני ראש ההוצאה לפועל בהליכי גביה.

ב-בש"א (ראשל"צ) 1277/04133 נקבע כי יש להעלות את טענת קיזוז בצורה מפורטת וברורה כדרך שמנסחים כתב תביעה. דרישת קיזוז בעלמא ועל דרך הסתם, אין בה כדי ליצור תשתית מספקת עליה ניתן לבסס תביעת קיזוז המצדיקה דיון לגופה או הענקת רשות להתגונן. טענה סתמית בדבר הפסד כספי, ללא ראיות מדוייקות בדבר שיעורו של הסכום ודרך התהוותו וחישובו אין גם בה כדי לבסס טענת קיזוז.

___________________
112. י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שישית), 306.
113. ישנן הוראות חוק ספציפיות נוספות, הפזורות בדברי החקירה האזרחית והמהוות הסדרים פרטניים לזכות הקיזוז. ראו, לדוגמה: סעיף 25 לחוק השכירות והשאילה, התשל"א-1971, סעיף 32 לחוק המכר, התשכ"ח-1968; סעיף 26 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969; סעיף 10 לחוק השומרים, התשכ"ז-1967; סעיף 13 לחוק השליחות, התשכ"ה-1965; סעיף 9(ה) לחוק המיטלטלין, התשל"א-1971.
114. ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו(3) 518 (1982).
115. ע"א 698/89 שמואל שילה נ' אליוט בארי, פ"ד מז(4) 796 (1993).
116. ע"א 664/76 רמט בע"מ נ' פיוניר קונקריט, פ"ד לב(1) 188 (1977).
117. ע"א 544/81 מנחם קיהל נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו(3) 518 (1982).
118. ע"א 457/85 פסי נ' אילן, תק-על 87(2) 314 (1987).
119. בש"א 3139/06 ביזאוי נ' מאל המרכז ארזי לפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, פדאור 06(03) 582 (2006).
120. בש"א (מחוזי-ת"א) 5956/06 פי שבע בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, תק-מח 2009(1) 155, 162 (2009).
121. ת"ט (שלום-עפ') 4930-08 חכמון אבו עיד נ' זערורה חברה לבניין ולפיתוח בע"מ, תק-של 2008(4) 23605, 23606 (2008).
122. ע"א 457/85 פסי גולדנברג נ' אילן זילברג ואח', תק-על 87(2) 314 (1987).
123. בש"א (שלום-הר') 1928/05 פנחס (פיני) פישלר נ' אורן מיכאל (המשיב בתיק בש"א 1928/05), תק-של 2005(4) 15753, 15756 (2005).
124. ע"א 248/89 החברה הכלכלית למוסיקה נ' video uk ltd., פ"ד מו(2) 273 (1992).
125. ת"א (מחוזי-ת"א) 138/93 עובדיה לוי נ' בנק הבניה לישראל בע"מ, תק-מח 93(2) 724, 730 (1993).
126. ת"א (חי') 616/95 דני איתן ואח' נ' בנק הפועלים בע"מ, תק-של 97(3) 572 (1997).
127. רע"א 4824/96 יוסיפוב אליהו נ' יוסיפוב לאה ואח', תק-על 96(3) 1016 (1996).
128. ע"א 2510/93 יצחק תורג'מן נ' הסתור בע"מ, תק-על 94(3) 191 (1994).
129. ע"א 118/93 גמבש חיים נ' בנק מרכנתיל לישראל בע"מ, פ"ד מח(4) 463, 470-469 (1994).
130. ע"א (מחוזי-י-ם) 2053/01 מינבר הנדסה אזרחית בע"מ נ' נגה חברה לביטוח בע"מ, תק-מח 2001(3) 46178, 46179 (2001).
131. ע"א 248/89 החברה הכלכלית למוזיקה נ' warner home video (u.k.) LTD., תק-מח 3(91) 797 (1991).
132. ע"א (חי') 2207/02 גולדשטיין איתן נ' הבנק הבינלאומי, תק-מח 2003(1) 996 (2003).
133. בש"א (ראשל"צ) 1277/04 פלס קונסטרוקציות ומבנים מתועשים בע"מ נ' סי. סי טי. ישראל בע"מ, תק-של 2004(2) 8218 (2004).

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

טענת קיזוז בסדר דין מקוצר