botox

עובד שנפטר וזכאותם של השאירים לקבל פיצויי פיטורים

1. כללי

סעיף 5 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 קובע כדלקמן:

"5. עובד שנפטר (תיקונים: התשל"ז, התש"ם)
(א) נפטר עובד, ישלם המעביד לשאיריו פיצויים כאילו פיטר אותו. "שאירים" לעניין זה - בן-זוג של העובד בשעת פטירתו, לרבות הידוע בציבור כבן-זוגו והוא גר עמו, וילד של העובד שהוא בגדר תלוי במבוטח לעניין גימלאות לפי פרק ג' לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשכ"ח-1968 ובאין בן-זוג או ילדים כאמור - ילדים והורים שעיקר פרנסתם היה על הנפטר וכן אחים ואחיות שגרו בביתו של הנפטר לפחות שנים-עשר חודש לפני פטירתו וכל פרנסתם היתה על הנפטר.
(ב) היו פיצויי פיטורים משתלמים לשאירים שאינם בן-זוג או ילד התלוי כאמור, יופקדו הפיצויים בבית-הדין האיזורי לעבודה ויינתנו לשאירים שיקבע בית-הדין האיזורי לעבודה ולפי החלוקה שיקבע, בהתחשב במצבם הכלכלי ובמידת תלותם בעובד שנפטר.
(ג) פיצויים המשתלמים לשאירים של עובד שנפטר לא יראו אותם כחלק מהעזבון."

תכליתו של סעיף 5(א) לחוק פיצויי פיטורים היא למנוע מצב בו פטירתו של העובד תפגע בהכנסתם של אלה התלויים בו, כאשר עיקר פרנסתם היה על העובד. נעיר כי במקרה שעיקר פרנסתם של התלויים לא היה על המנוח, לא יהיו הם זכאים לפיצויי פיטורים.

סעיף 5 לחוק פיצויי פיטורים, מהווה חריג לכלל לפיו פיצויי פיטורים משולמים לעובד עצמו עם פיטוריו ואיבוד מקור פרנסתו. סעיף 5 לחוק פיצויי פיטורים הוא חריג שנועד להיטיב עם שאירים קרובים או שאירים רחוקים יותר שהיו תלויים לפרנסתם על הנפטר.

תכליתו של סעיף 5 לחוק באה למנוע מצב בו פטירתו של העובד תפגע בחלק ניכר ממקור הכנסתם של הסמוכים על שולחנו ועיקר פרנסתם על העובד הנפטר.

אנו סבורים כי סעיף 5 לחוק פיצויי פיטורים קובע ארבעה תנאים1 בהם על התובע לעמוד:

האחד, העובד נפטר;

השני, הנפטר היה עובד של הנתבע-המעביד;

השלישי, אילו פיטר המעביד את העובד, היו מגיע לעובד פיצויי פיטורים. על בית-הדין להשתכנע כי בהנחה שביום הקובע היה המעביד מפטר את העובד, היו מגיעים לו פיצויי פיטורים כאמור בסעיף 1(א) לחוק פיצויי פיטורים;

הרביעי, התובע הוא אחד השאירים כאמור בסעיף 5(א) לחוק.2

כידוע, פיצויי פיטורים משולמים לעובד שפוטר. כמו-כן, חוק פיצויי פיטורים מכיר במספר חריגים בהם משולמים פיצויי פיטורים גם למי שהתפטר בנסיבות מסויימות כגון: התפטרות בגין שינוי תנאי העבודה באופן שאין זה סביר לצפות מהעובד שימשיך לעבוד, הרעה מוחשית בתנאי העבודה, נימוקים של בריאות השוללים המשך עבודה. נדגיש כי אם לא חל אחד החריגים על עובד הרי הוא זכאי לפיצויי פיטורים רק אם המעביד מפטרו.

סעיף 5 לחוק פיצויי פיטורים שונה מהחריגים שתוארו לעיל, המזכים בפיצויי פיטורים גם למי שהתפטר. סעיף זה מזכה בפיצויי פיטורים "שאיר" מבלי שסכום זה יהווה חלק מהעזבון של המנוח.

אם כן, נשאלת השאלה מיהו השאיר לצורך חוק פיצויי פיטורים? סעיף 5 לחוק פיצויי פיטורים עוסק בזיכויו של מי שלא היה עובד בפיצויי פיטורים, אלא, נחשב לשאיר לצורך החוק. הרציונל העומד בסעיף 5 לחוק הוא שעם פטירת עובד תהא הגנה מסויימת למי שהיה תלוי לפרנסתו בעובד, למי שהיה סמוך על שולחנו.

על-פי סעיף 5 לחוק פיצויי פיטורים, בני-זוג וילדים, הנחשבים לתלויים על-פי חוק הביטוח הלאומי, יהיו זכאים לפיצויי פיטורים של עובד שנפטר. בהיעדר בן-זוג או ילדים כאמור, חוק פיצויי פיטורים, מזכה את ההורים והילדים שעיקר "פרנסתם היה על הנפטר וכן אחים ואחיות שגרו בביתו של הנפטר לפחות שנים-עשר חודש לפני פטירתו וכל פרנסתם היתה על הנפטר".

נדגיש כי פטירת עובד, כשלעצמה, מהווה עילה לזכאות לפיצויי פיטורים, אולם הזכאות קיימת לשאירים כפי שהם מוגדרים בסעיף ולהם בלבד.3

עוד קובע סעיף 5 לחוק פיצויי פיטורים כי פיצויי הפיטורים המשתלמים מכוח סעיף זה אינם מהווים חלק מעזבונו של המנוח-העובד.

ככלל, מקום שעובד היה זכאי ממעבידו לפיצויי פיטורים בטרם פטירתו, זכותו זו לפיצויי פיטורים היא חלק מעזבונו. זכויות וחובות הנפטר ברגע הפטירה מועברות לעזבון. לעומת זאת, סעיף 5 לחוק שונה במהותו. ובמה דברים אמורים.

סעיף 5 לחוק דן בזכות לפיצויי פיטורים שלא היתה למנוח ערב פטירתו, אלא, נולדה לשאירים מכוח סעיף 5 לחוק ובמטרה שלא להפסיק עם המוות את התמיכה שקיבל השאיר מהעובד המנוח. נקודת הזמן של פטירת העובד, היא זו שיצרה את הזכות לקבל פיצויי פיטורים. זכות הפיצויים יוחדה לשאיר העובד ולכן לעזבון העובד אין כל חלק בזכות כאמור.

ב-ע"ע 1308/02 4 נדונה השאלה האם זכאי המערער לפיצויי פיטורין בגין עבודתה של אחותו שנפטרה? והאם המערער הוא בבחינת "שאיר" של המנוחה במובן של סעיף 5(א) לחוק פיצויי פיטורים.

המערער הינו אחיה והיורש היחידי של המנוחה. בעת פטירתה היתה המנוחה עובדת של מדינת ישראל. בית-הדין האיזורי סילק את תביעת המערער מחמת שתי סיבות. האחת, המנוחה לא התגוררה באותו בית בו התגורר המערער, אלא בבית הסמוך לביתו. לפיכך, לא התקיים במערער התנאי שבסעיף 5(א) לחוק פיצויי פיטורים. השניה, בית-הדין האיזורי קבע כי לא התקיים התנאי לפיו כל פרנסתו של המערער היתה, בין היתר, על המנוחה.

בית-הדין קבע כי על המערער - אחיה של המונחה, להוכיח שני תנאים מצטברים5 לצורך ביסוס עילת תביעתו. האחד, שאחותו התגוררה עמו לפחות שנים-עשר חודשים לפני פטירתה. השני, כל פרנסתו של המערער היתה על אחותו ערב פטירתו.6

אשר לתנאי הראשון - קבע בית-הדין הארצי, כי למרות שהמנוחה גרה ליד המערער, ניתן לקבוע כי התנאי הראשון התקיים, שכן, המנוחה עברה לגור בקיבוץ של המערער וכוונת המחוקק בסעיף 5 לחוק היתה שהשאיר יהא סמוך על שולחנו של הנפטר וגר בביתו של הנפטר. וכדברי בית-הדין:

"המערער ואחותו גרו באותה סביבת מחיה אלא שלא הוא התגורר אצלה אלא היא זו שהתגוררה בקיבוצו. לכן יש לראותה כמתגוררת אצלו, ולא כדרישת הסעיף, הוא לא התגורר בביתה."

אשר לתנאי השני - בית-הדין דחה את התקיימותו של התנאי וקבע כי "התנאי השני כלל לא התקיים בענייננו. המערער אמנם טיפל באחותו, והיא תמכה בו כספית, או שילמה לו סכום מסויים תמורת הטיפול. אין זה הופך את המערער למי שהיה תלוי באחותו. עובדה היא שהמערער לא היה סמוך על שולחנה של אחותו. ברי שאין לנו צורך לבדוק אם היא היתה סמוכה על שולחנו".7

לאור זאת קבע בית-הדין כי דין הערעור להידחות, שכן, "המערער לא היה סמוך על שולחנה של אחותו ועל-כן, למרות שהיא התגוררה עמו במובן סעיף 5, לא זכאי המערער לפיצויי הפיטורין שהיו מגיעים למנוחה אילו פוטרה".

סעיף 130 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 קובע כדלקמן:

"130. פרשנות (74)
(א) אלה בגדר תלויים במבוטח לעניין סימן זה:
(1) אשתו בשעת מותו;
(2) ילדו כמשמעותו בסעיף 238;
(3) הורים שעיקר פרנסתם על המבוטח וכן הורים שאינם מסוגלים לכלכל עצמם והמוסד אישרם כתלויים תלות מלאה או חלקית, מאחר שלדעתו שורת הצדק מחייבת זאת; בפסקה זו, "הורה" - לרבות הורה מאמץ לפי חוק האימוץ, הורה המוכיח אימוץ על-ידי פסק-דין של בית-משפט מוסמך והורה חורג;
(4) סב, סבה, אח או אחות הגרים בביתו של המבוטח לפחות שנים-עשר חודשים לפני הפגיעה ובל פרנסתם על המבוטח ואינם מסוגלים לכלכל עצמם וכל עוד אינם מסוגלים לכלכל עצמם;
(5) מי שהיה בן-זוגה של המבוטחת בשעת פטירתה, כל עוד יש עמו ילד או אינו מסוגל לכלכל עצמו או הכנסתו אינה עולה על האמור בלוח ט' (להלן - אלמן); בן-זוג של מבוטחת שבשעת פטירתה היה עמו ילד שמלאו לו 18 שנים אך לא נתקיימו בו התנאים האמורים בפסקאות (2) ו-(3) של הגדרת "ילד" שבסעיף 238, ייחשב כאלמן מהיום שבו נתקיים בילד תנאי מהתנאים האמורים; השר רשאי לקבוע בצו, לאחר התייעצות עם שר האוצר ובאישור ועדת העבודה והרווחה, סכומים אחרים לעניין הגדרה זו במקום הסכומים שבלוח ט'.
(ב) בסימן זה להלן -
(1) דין אלמן כדין אלמנה;
(2) "אלמנה", "אלמן" או "ילד" - אלמנה, אלמן או ילד שהם בגדר תלויים במבוטח לפי סעיף-קטן (א);
(3) "קצבת נכות מלאה" - קצבת הנכות שהיתה משתלמת למבוטח אילו חל עליו סעיף 105."

סעיף 238 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 קובע כדלקמן:

"238. הגדרות (5) (תיקונים: התשנ"ו, התשנ"ו(2), התשס"א(5), התשס"ו(6))
בפרק זה -
"אלמנה" - מי שהיתה אשתו של המבוטח בשעת פטירתו, להוציא -
(1) מי שהיתה אשתו פחות משנה, ואם היא בת 55 שנים ומעלה - פחות מחצי שנה, ולא ילדה לו ילד;
(2) מי שבחמש השנים האחרונות שלפני פטירת המבוטח היתה נפרדת ממנו שלוש שנים לפחות ובכללן 12 חודשים שלפני פטירת המבוטח ולא היתה זכאית למזונות ממנו על-פי פסק-דין של בית-משפט או בית-דין מוסמך או על-פי הסכם בכתב, או שהמבוטח לא נשא למעשה במזונותיה תוך 12 החודשים שלפני פטירתו; פסקה זו לא תחול על אישה שבעת פטירתו של המבוטח שולמה בעדה תוספת תלויים לפי סעיפים 200 או 244;
"אלמן" - מי שהיה בן-זוגה של המבוטחת בשעת פטירתה, כל עוד יש עמו ילד או הכנסתו אינה עולה על הסכום המתקבל לפי פרט ו' של לוח ט', להוציא -
(1) מי שהיה בן-זוגה פחות משנה, ואם הוא בן 55 שנים ומעלה - פחות מחצי שנה;
(2) מי שבחמש השנים האחרונות שלפני פטירת המבוטחת היה נפרד ממנה שלוש שנים לפחות ובבללן 12 חודשים שלפני פטירת המבוטחת; בן-זוג של מבוטחת שבשעת פטירתה היה עמו ילד שמלאו לו 18 שנים אך לא נתקיימו בו התנאים האמורים בפסקאות (2) ו-(3) של הגדרת "ילד", ייחשב כאלמן מהיום שבו נתקיים בילד תנאי מהתנאים האמורים;
"ילד" - ילד של המבוטח לרבות נכד שכל פרנסתו על המבוטח, ובלבד שנתקיים בהם אחד מאלה:
(1) לא מלאו להם 18 שנים;
(2) לא מלאו להם 20 שנים, ובלבד שעיקר זמנם מוקדש לסיום לימודים במוסד חינוכי על-יסודי או שהם שוחרים במסגרת קדם-צבאית של צבא הגנה לישראל;
(3) לא מלאו להם 22 שנים והם -
(א) בשירות סדיר כמשמעותו בחוק שירות ביטחון, למעט שירות צבאי לפי התחייבות לשירות קבע, ואולם לא יובא בחשבון, לעניין פסקה זו, שירות סדיר העולה על 36 חודשים;
(ב) (1) בת המשרתת בהתנדבות בשירות לאומי שאישר השר ובתנאים שקבע באישור ועדת העבודה והרווחה, והמונח הורה יתפרש בהתאם לכך; לעניין סימן ד' לפרק זה וסימן ח' לפרק ה' ייחשב כילד מי שנתקיימו בו התנאים האמורים בפסקאות (2) ו-(3) להגדרה זו, אף אם בשעת פטירת המבוטח לא היה בגדר ילד;
(2) בן המשרת בהתנדבות בשירות לאומי שאישר השר לפי פסקת-משנה (1) ובתנאים שקבע לפי הפסקה האמורה, בשינויים המחוייבים, ובלבד שמתקיימים לגביו שניים אלה:
(א) הוא יוצא צבא כהגדרתו בחוק שירות ביטחון, שקיבל פטור מחובת שירות ביטחון או שלא נקרא לשירות סדיר, לפי החוק האמור;
(ב) הוא קיבל אישור מאת השר או מי שהשר הסמיך לעניין זה, לשרת בשירות לאומי כאמור;
(ג) לומדים באחד ממסלולי העתודה שהוכרו בפקודות הצבא כהגדרתן בחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955, ושירותם הסדיר לפי חוק שירות ביטחון נדחה עקב לימודיהם כאמור;
(4) לא מלאו להם 21 שנים והם משרתים בהתנדבות בשירות למטרה ציבורית או לאומית שאישר השר ובתנאים שקבע באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, תקופה שאינה עולה על 12 חודשים ושירותם הסדיר לפי חוק שירות ביטחון נדחה עקב שירותם בהתנדבות כאמור;
(5) הם משרתים בשירות סדיר כמשמעותו בחוק שירות ביטחון, למעט שירות צבאי לפי התחייבות לשירות קבע, ובתכוף לפני שירותם נתקיים בהם האמור בפסקה (4); לעניין פסקה זו, לא יובא בחשבון שירות סדיר העולה על 36 חודשים;
"הכנסה" - כפי שקבע השר באישור ועדת העבודה והרווחה.
"עקרת בית" - אישה נשואה, למעט עגונה, שבן-זוגה מבוטח לפי פרק זה, שאינה עובדת ואינה עובדת עצמאית;
"אלמנה בת קצבה" - אלמנה שאינה עובדת ואינה עובדת עצמאית הזכאית לקצבה לפי סעיף 132(1) עד (5) או לפי סעיף 252;
"עובד מבוטח". "עובדת מבוטחת" - מבוטח לפי פרק זה, למעט עקרת בית ואלמנה בת קצבה ולרבות עקרת בית ואלמנה שמשתלמת לה גימלה לפי פרק ט'."

משילוב הוראות סעיפים 130 ו-138 לחוק הביטוח הלאומי עולה כי כשהן לעצמן ובהצטברותן, מעלות את המבחן התלות הדווקני והמחמיר של ה-"ילד" או ה-"נכד" במבוטח או בנפטר, עליו היו "כל פרנסתו" או "עיקר פרנסתו".

לעניין זה קבע בית-הדין ב-דב"ע ל/0-7 8 כי "בסעיף 74(א) לחוק (הוא מקבילו של סעיף 130 לחוק הביטוח הלאומי - הערת המחבר), מדובר באדם ש-"כל פרנסתו" על הנפטר, ובאדם ש-"עיקר פרנסתו על הנפטר", מדובר ב-"תלות מלאה" וב-"תלות חלקית". משבאים לפרש את המילה "עיקר" יש להביא בחשבון את תוצאות הפירוש. התוצאה של קביעה כי במקרה פלוני "עיקר" פרנסתו היתה על הנפטר היא שהתלות היתה תלות מלאה ונכון על-כן לפרש את הדיבור "עיקר" כקרוב יותר ל-"כל", כך שאין זה די ב-"מרבית", אם כי אין חייבים להגיע למצב שכל הפרנסה היתה על הנפטר".

בפרשת קוקה9 דחה בית-הדין את ערעורם של הורי המנוח, תוך שקבע כי תכליתו של סעיף 5(א) לחוק פיצויי פיטורים היא למנוע פגיעה בהכנסתם של הורי המנוח "כאשר עיקר פרנסתם היה על העובד". במקרה דנן, עיקר פרנסתם של המערערים לא היה על המנוח, לכן קבע בית-הדין כי הם אינם זכאים לפיצויי פיטורים.

ב-ע"ע 1273/01 10 מערערים המערערים על החלטת בית-הדין האיזורי שקבע בין היתר כי לא הוכח כי הנכד היה סמוך בחייו על שולחנו של הסב המנוח וכתוצאה מכך, אין הנכד זכאי לקבל פיצויי פיטורים.

בדחותו את הערעור קבע בית-הדין הארצי כי "משקבע בית-הדין האיזורי, כעובדה, שהנכד לא היה סמוך על שולחנו של המנוח, מאליה מתבקשת המסקנה כי אין מדובר ב-"תלות מלאה של הנכד" בסבו המנוח, באשר אין הוא עונה על אמות-המידה המחמירות של מי "שכל פרנסתו" על הנפטר".

בנוסף, "אין המקרה שלפנינו מצדיק סטיה מן הכלל הידוע, לפיו ערכאת הערעור לא תתערב בממצאים עובדתיים שקבעה הערכאה הדיונית, אשר ראתה את העדים, שמעה אותם והתרשמה מהם התרשמות ראשונית ובלתי- אמצעית".

ב-עב' (נצ') 1576/98 11 נדונה תביעה לקבלת פיצויי פיטורים שהגישו התובעים שהינם יורשי המנוח ותלויים בו. בית-הדין קבע כי חלה חובת תשלום פיצויי פיטורים לתובעים מכוח סעיף 5 לחוק פיצויי פיטורים.



2. האם יש למעביד זכות קיזוז על-פי סעיף 20(ב2) לחוק הגנת השכר?

סעיף 20(ב2) לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 קובע כי "המעביד רשאי להפחית מפיצויי הפיטורים ומפיצוי ההלנה סכום של חוב שחייב העובד למעביד או סכום שהמעביד חייב או זכאי לנכותו מפיצויי הפיטורים".

פטירתו של העובד היא זו שמולידה את הזכות לפיצויי הפיטורים. אילולא נפטר העובד, לא היתה נוצרת הזכות לפיצויי פיטורים.

לא ניתן להחיל את סעיף 20(ב2) לחוק הגנת השכר על תביעה לקבל פיצויי פיטורים שמגיש שאיר של עובד, שכן, ברגע הפטירה בו נוצרה הזכות לפיצויי פיטורים, לא קיים יותר "סכום של חוב שחייב העובד למעביד".

זאת ועוד. הזכות לקבל פיצויי פיטורים מכוח סעיף 5 לחוק פיצויי פיטורים יוחדה כל כולה לשאיר המנוח, וכפי שקובע סעיף 5(ג) לחוק פיצויי פיטורים אין לעזבון כל חלק ונחלה בזכות זו.

שילוב הדברים האמורים לעיל, מביא אותנו למסקנה כי בית-הדין לא יקבל טענת קיזוז של מעביד כאשר עסקינן בתביעת שאיר לקבל פיצויי פיטורים.

ב-דב"ע נז/3-9 12 קבע בית-הדין כי "אילו חי היה המנוח והיה זכאי לפיצויי פיטורים, אין ספק שהחברות היו זכאיות לנכות מסכום פיצויי הפיטורים שלו את סכום החוב שחייב היה המנוח (אילו חי) לחברות. פטירתו של המנוח שינתה לחלוטין את פני הדברים".

עוד קבע בית-הדין כי "במקרה הנוכחי ניצבות החברות כנושי המנוח שרשאיות לתבוע את חוב המנוח, וזאת מהעזבון בלבד, ומנגד ניצבת האלמנה, הגב' שמילוביץ, אשר כבעלת חלק מהעזבון תצטרך לשאת בהתאם לגודל חלקה בעזבון גם בחובותיו של העזבון, אך בשום פנים ואופן לא ניתן לגבות את חובות העזבון - בין ישירות ובין בדרך של ניכוי - מפיצויי הפיטורים, השייכים רק לאלמנה. על-פי ההוראה המפורשת של סעיף 5(ג) לחוק פיצויי פיטורים לא ניתן לקזז את חובות העזבון מפיצויי הפיטורים, משום שפיצויי הפיטורים אינם חלק מהעזבון. זכות התביעה של החברות היא מהעזבון אך לא מפיצויי הפיטורים שאינם שייכים לעזבון, כי אם לאלמנה בלבד".

ב-דב"ע נב/9-74 13 בית-הדין קבע כי כספי פיצויי הפיטורים שייכים לשאירים, וזאת מאחר שמטרת סעיף 5 לחוק פיצויי פיטורים, הינה מטרה סוציאלית, כלומר, דאגה לשאיריו של העובד לאחר שנכרת מטה לחמם עקב פטירתו.

עוד קבע בית-הדין כי מאחר שמכוח סעיף 5(ג) לחוק פיצויי פיטורים, אין כספי פיצויי הפיטורים המשתלמים עקב פטירת המנוח, נמנים עם "כספים הנמצאים בעזבון", הרי שאין להשתמש בהם לצורך סילוק חובות העזבון שכן, תכלית החקיקה היא לאפשר לשאירים קיום בכבוד לאחר פטירת מפרנסם.

ב-דב"ע נז/3-124 14 אחת הטענות שטענה המערערת כי היא זכאית לקזז את חובותיו של המנוח בהסתמך על סעיף 20(ב2) לחוק הגנת השכר. בית-הדין, במקרה דנן, אימץ את שנקבע בפרשת שמילוביץ ודניאל שחר וקבע כי יש לדחות את טענות המערערת בנושא קיזוז חובותיו של המנוח.


______________
1. ראה גם ע"א 214/70 אטה כץ נ' החברה לכבלים ולחוטי חשמל בע"מ, פ"ד כד(2), 687 (1970).
2. ראה גם בש"א (ת"א-יפו) 2701/04 חלוזין שמואל נ' מחאמיד מחמוד חסן ז"ל, תק-עב 2005(2), 5902 (2005).
3. דברי בית המשפט ב-דב"ע מז/3-64 עזבון פרופ' פרידמן אברהם ז"ל נ' מעון אמשינוב בע"מ ואח', פד"ע יט 257.
4. ע"ע 1308/02 מיכאל קרקובסקי נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות, תק-אר 2003(2), 2824 (2003).
5. תנאים אלה הם תנאים מצטברים ויש ביניהם זיקה הדוקה, כאשר הצטברותם יחד מבטאת את התלות הגדולה של האח בנפטר, שבאה לידי ביטוי בהענקת מדור, מגורים על-ידי הנפטר לאח בביתו של הנפטר ונשיאה בנטל המלא של פרנסת האח על-ידי הנפטר.
6. נדגיש כי בית-הדין האיזורי סבר כי שני התנאים, במקרה דנן, לא התקיימו.
7. ראה גם בש"א 430/05 יפה אבוחצירא נ' נתיבות פנסיה בע"מ, תק-אר 2005(4), 379 (2005).
8. דב"ע ל/0-7 יוסף וצביחה כדורי נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע א 109.
9. ע"ע 1460/02 עזרא קוקה ואח' נ' מדינת ישראל רשות השידור (טרם פורסם, ניתן ביום 19.1.03).
10. ע"ע 1273/01 יעקב צבאן ואח' נ' המועצה הדתית נתיבות, תק-אר 2003(2), 42 (2003).
11. עב' (נצ') 1576/98 מלכה מזרחי נ' חברת ג'ובאני יוסף בע"מ, תק-עב 2000(2), 1942 (2000).
12. דב"ע נז/3-98 שרה שמילוביץ נ' בית-חולים בלומנטל, תק-אר 98(2), 46 (1998).
13. דב"ע נב/9-74 דניאל שחר נ' חברת מעדני דן בע"מ ואח', פד"ע כד 213.
14. דב"ע נז/3-124 באלק כימיקאלס בע"מ נ' שרה פלר ו-3 אח', תק-אר 98(2), 132 (1998).