סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

• מעביד שנפטר
• רציפות בעבודה והפסקות שאינן באות במניין
• אימתי פיטורים אינם פוגעים בזכויות?
• עובד שנפטר וזכאותם של השאירים לקבל פיצויי פיטורים
• התפטרות לרגל מצב בריאות לקוי
• התפטרות של הורה
• התפטרות עקב שהייה במקלט לנשים מוכות
• התפטרות לרגל העתקת מגורים
• אי-חידוש חוזה עבודה
• התפטרות אחרת שדינה פיטורים
• פיצויים למתגייס למשטרה
• שיעור הפיצויים
• חישוב שכר עבודה וחישוב פיצויים כשהשכר הופחת זמנית ולפי שכר מינימום
• פיצויים ותגמולים
• פיצויים וגימלת פרישה
• פיטורים ללא פיצויים מכוח הסכם קיבוצי ומכוח פסק-דין ואישורו של שר העבודה
• סכומים משוריינים
• זכות בכורה
• שכר הכולל פיצויי פיטורים ואישורו של שר העבודה
• פשרה והודאת סילוק - חתימה על כתב ויתור
• עניינים שונים - פיצויי פיטורים
• תקנות פיצויי פיטורים - הלכה למעשה

תקנות פיצויי פיטורים - הלכה למעשה

להלן נסקור את הדין והפסיקה בכל הנוגע לתקנות פיצויים פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964.1



1. רכיב השכר - תקנה 1 לתקנות פיצויי פיטורים

1.1 כללי

תקנה 1 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964 קובעת כדלקמן:

"1. רכיבי השכר
(א) הרכיבים שיובאו בחשבון שכר עבודה לעניין תקנות אלה הם:
(1) שכר יסוד;
(2) תוספת ותק;
(3) תוספת יוקר המחיה;
(4) תוספת משפחה.
(ב) נכללת בשכר עבודה תוספת מחלקתית או תוספת מקצועית, יראו תוספות אלה כחלק משכר היסוד.
(ג) היה שכר העובד משתלם לפי הרכיבים המנויים בתקנת-משנה (א) או לפי חלק מהם, יובא בחשבון שכרו שכר העבודה הרגיל ללא תוספות."

כפי שנראה להלן, מסקירת פסיקת בתי-הדין, הלכה היא שלצורך בחינתו של רכיב מסויים ששולם לעובד, הקובע הוא לא השם שניתן לרכיב זה, אלא, מהותו.2



1.2 דמי הבראה

ב-תב"ע (ב"ש) נו/3-181 3 קבע בית-הדין כי "התובעת פירטה בתצהירה את אופן חישוב השכר לצורך קביעת פיצויי פיטורים להם היא זכאית, כאמור בנספח ג' לתצהירה. מעיון בנספח ג' עולה כי אכן כחלק מהשכר חישבה התובעת גם דמי הבראה בסך 225 ש"ח לחודש וכן את החלק היחסי לשנה של רכיב ביגוד בסך של 95.83 ש"ח. צודק בא-כוח הנתבעת שאין לחשב כחלק מהשכר לעניין קביעת פיצויי הפיטורים רכיבים אלה וזאת בהתאם לסעיף 12 לחוק פיצויי פיטורים ולתקנות שנקבעו מכוחו. לפיכך אנו קובעים כי המשכורת לצורך חישוב פיצויי פיטורים הינה בסך של 6,262 ש"ח וסך פיצויי פיטורים להם זכאית היתה התובעת הינו 64,496 ש"ח".



1.3 פרמיה, בונוס, עמלה

המייחד "פרמיה" משכר עבודה רגיל הוא שה-"פרמיה" משתלמת בעד חריגה כלשהי מהעבודה הרגילה, חריגה שכאשר היא קיימת, מתוגמל העובד ב-"פרמיה" וכאשר אין היא קיימת - ה-"פרמיה" אינה משולמת.

ב-תב"ע (נצ') נה/35-267 4 קבע בית-הדין לפני כב' השופט חיים ארמון:

"12. בענייננו, כאשר כל כולה של עבודתו של התובע היתה מכירות, לא ניתן לקבל את טענתה של הנתבעת שהתגמול בגין המכירות היה "פרמיה". אמנם, כשהמכירות היו בשיעור גבוה יותר, היה רכיב ה-"פרמיה" בשיעור גבוה יותר, אך אין לראות בכך תגמול בדרך של "פרמיה" אלא משמעות הדבר היא שהשכר, בחלקו, היה משולם לפי "כמות תוצרת" או "בחלק מהפדיון" כמשמעות מונחים אלה בתקנה 9 לתקנות.

דרך זו של תשלום שכר, כאשר יש רכיב אחד קבוע שאינו תלוי במכירות ורכיב שני - רכיב קבלני, המשתנה על-פי המכירות, מקובל ביותר אצל אנשי מכירות, ואין בעובדה שהרכיב הקבלני כונה בשם "פרמיה" כדי להוציאו מכלל השכר הרגיל.

13. אשר-על-כן אנו קובעים כי התובע היה זכאי לתשלום פיצויי פיטורים על מלוא שכרו, הן הרכיב שכונה בשם "שכר יסוד" - עליו אכן שולמו פיצויי פיטורים, והן הרכיב הקבלני שכונה בשם "פרמיה", רכיב שאת הפיצויים המגיעים בגינו יש לשלם בהתאם להוראות תקנה 9 לתקנות."

ב-עב' (ב"ש) 2265/06 5 קבע בית-הדין מפי כב' השופטת אביטל רימון- קפלן כי "הנטל להוכיח שהתוספת מהווה חלק ממשכורתו הקובעת של התובע, מוטל על התובע. עם זאת, אין בעובדה שהתוספת מכונה בכותרת "תוספת" כדי להכריע בשאלה האם היא מהווה חלק מהשכר הקובע, אם לאו. המבחן בו השתמשו בתי-הדין הינו מבחן ההתניה, היינו, האם התשלום שניתן לעובד היה מותנה בתנאי או במצג כך שאם אין מתקיים התנאי או משתנה המצב - חדל התשלום".6

ב-עב' (חי') 2387/02 7 קבע בית-הדין מפי כב' השופטת אביטל רימון- קפלן כי "בכל הנוגע לרכיב "בונוס בית-משפט" עיון בתלושי השכר של כלל התובעות וטופסי 106 שהופקו להן, מעלה כי החל מחודש 11/97 שולם לכל התובעות רכיב זה, העולה כדי 10% לערך מגובה שכר היסוד, באופן קבוע. משכך הם פני הדברים והואיל ומדובר ברכיב קבוע המשולם מדי חודש בחודשו לקבוצת הקלדניות שבנדון, הרי שבמסגרת שכר היסוד הנכלל במשכורת הקובעת לצורך חישוב פיצויי פיטורים, יש לקחת בחשבון גם רכיב זה (ראה: תקנה 1(ב) לתקנות)".

ב-עב' (ת"א-יפו) 4050/04 8 קבע בית-הדין מפי כב' השופטת טרכטינגוט חנה:

"תוספת שמשתלמת כחלק מהפדיון, דומה במהותה ל-"עמלה" והינה חלק מהשכר הקובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים (ע"ע (ארצי) 300048/98 סימן נ' הסתור בע"מ, תק-אר 2002(1), 382 (26.3.02); וכן ע"ע (ארצי) 170/03 עזרא נ' יה"ב פרוייקטים ומחשוב 1991 בע"מ, תק-אר 2004(4), 80 (15.11.04)).

לעומת זאת, פרמיה שהינה תשלום המותנה בקיומו של תנאי הינה בגדר תוספת ואין להביאה בחשבון לצורך חישוב פיצויי הפיטורים.

על תקנה 9 נאמר כי היא:

'...מכוונת, בין השאר, למצב שבו עיקר שכרו של עובד משולם כעמלת תפוקה אישית.' (ע"ע (ארצי) 300327/98 אטקה בע"מ נ' רטר, פד"ע לט 49 (2002). להלן: עניין אטקה)

בעניין אטקה קיבל העובד תוספות שהיו מותנות בהישגים של כלל עובדי המפעל ותוספות שהיו מותנות בהישגי עובדי הסניף.

נקבע כי במקרה שבו התוספת לא מבוססת על תפוקה אישית מדובר למעשה בפרמיה ולא ב-"עמלה" במובן הרגיל של המילה, והלכה היא שבונוס או פרמיה אמיתית אינם מהווים רכיב שכר שיש להביאו בחשבון לצורך חישוב פיצויי הפיטורים (עניין אטקה, לעיל, בעמ' 55).

עוד נפסק כי תקנה 9 מכוונת למצב שבו עיקר השכר הינו עמלה, ואילו בעניין אטקה הפרמיות היו תמיד חלקיות ולא עיקריות.

1.47 נספח א' להסכם העבודה מגדיר את התנאים לבונוסים: התנאי ל-"בונוס הראשוני" הוא מכירה של סוכני השטח מעבר לרמה הבסיסית המוגדרת; התנאי ל-"בונוס השימור" הוא כי המנוי ישאר כזה לאחר שלושה חודשים ראשונים וכי המנוי נעשה על-ידי מי מסוכני השטח; "בונוס מנכ"ל" מותנה בהיקף מכירות חודשי של מנויים על-ידי סוכני השטח; "בונוס עמידה ביעדים" תלוי בעמידה ביעד מכירות חודשי ו-"בונוס שמירה על התקציב" תלוי בעמידה בתקציב ההוצאות.

עינינו הרואות כי מדובר בפרמיות המשולמות בהתקיים תנאי, ואין מדובר בשכר המשולם כחלק מהפדיון.

זאת ועוד, עיון בדפי ההתחשבנויות מעלה כי מדובר בסכומים משתנים, ויש חודשים אשר חלק מהתוספות אינן משתלמות כלל. כלומר, מדובר בחלק מתוך השכר בלבד ולא עיקר השכר.

אם לא די באלה הרי שחישוב הבונוס נעשה לפי תפוקת אנשי המכירות, ואין מדובר בתפוקה אישית. כך לפי הסכם העבודה וכך לפי עדותו של עופר (פרוטוקול מיום 20.6.06, עמ' 15, שורה 11).

משכך, אין מדובר בעמלה כי אם בפרמיה אמיתית שאין להביאה בחשבון לצורך חישוב פיצויי הפיטורים."

ב-עב' (חי') 3302/01 9 קבע בית-הדין מפי כב' השופטת אביטל רימון- קפלן:

"40. "פרמיה" או "בונוס" אינן מילות קסם שתהפוכנה בהינף קולמוס, משכורת רגילה לתוספת שאינה חלק מן השכר.

על-מנת להתחיל להידרש לשאלה האם יש לראות ברכיב מסויים בבחינת שכר רגיל או תוספת שאינה נכללת בשכר הרגיל, יש להראות ממה הורכבה התוספת, בגין מה ניתנה וכפעל יוצא מכך כיצד חושבה.

בענייננו, לא הראו הנתבעים ולא החלו להראות ממה הורכבו הפרמיה או הבונוס, בגין מה ניתנו ולא כל שכן כיצד חושבו.

41. בנסיבות אלו, לא שוכנענו כי קבלת הפרמיה או הבונוס היתה כרוכה בתנאי מסויים או כללי כלשהו, או שגובהם היה תלוי בכמות העבודה שבוצעה.

למעשה, כל שבפנינו הוא את שעינינו רואות בתלושי השכר שלא היו במחלוקת בין הצדדים, דהיינו שבמדובר בשני רכיבים אשר שולמו מדי חודש בסכום קבוע עד שהופחת שיעורם, ואף אז המשיכו להשתלם בסכום קבוע בשיעור החדש.

אשר-על-כן, אין לנו אלא לקבוע כי התובע עמד בנטל להראות שאותם תשלומים שכונו פרמיה ובונוס בתלושי השכר שלו, היוו תשלום בגין עבודתו הרגילה, ולפיכך מהווים הם חלק משכרו הרגיל של התובע."



1.4 הוצאות נסיעה

תשלומים בגין הוצאות נסיעה אינם "שכר יסוד" ואינם נמנים עם התוספות כמפורט בתקנה 1 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964, ולכן אין להביאם בחשבון לעניין חישוב פיצויי הפיטורים.10

ב-עב' (ת"א-יפו) 7384/05 11 קבע בית-הדין כי לא מקובל עליו "טענת התובעת כי יש לראות בשכרה הממוצע כאמור, כשכר קובע לשם חישוב פיצויי פיטורין ודמי הודעה מוקדמת. המדובר בשכר ברוטו, המכיל בחובו רכיבים שאינם בין רכיבי השכר שיש לקחת בחשבון לצורך חישוב פיצויי פיטורין על-פי תקנה 1 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964, כגון הוצאות נסיעה".

ב-עב' (ת"א-יפו) 11079/06 12 קבע בית-הדין כי "אשר לגובה השכר הקובע לצורך תשלום פיצויי פיטורים מקובלת עלינו טענתה של הנתבעת לפיה, אין להביא בגדר שכר זה את התשלום עבור שעות נוספות ואת התשלום בגין דמי נסיעות וזאת, בהתאם לתקנה 1 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964. זאת משלא הוכח כי התשלומים בגין שעות נוספות ובגין דמי נסיעות הינם כינוי פיקטיבי שאינו משקף החזר הוצאות נסיעה ועבודה בשעות נוספות בפועל".

ב-עב' (ב"ש) 5572/04 13 קבע בית-הדין כי "אין חולק כי התובעים קיבלו באופן קבוע תשלום עבור ביטול זמן בגין נסיעות לעבודה וחזרה אך ורק כאשר בוצעו נסיעות בפועל. אולם אין מדובר בשעות עבודה בפועל וגם לא בתוספת מוסווית לשכר העבודה ומשאין רכיב זה נכלל במסגרת אחד מרכיבי השכר האחרים המנויים בתקנה 1 דלעיל, אין רכיב זה נכלל בשכר לצורך חישוב פיצויי הפיטורין".



1.5 "משכורת 13"

ב-עב' (ת"א-יפו) 9723/05 14 קבע בית-הדין מפי כב' השופטת טרכטינגוט חנה:

"12. הפרשי פיצויי פיטורים

התובעת סומכת את תביעתה להפרשי פיצויי פיטורים על היותה של משכורת 13 חלק משכר העבודה.

אולם גם לו היינו מקבלים עמדה זו הרי שהלכה פסוקה היא כי:

'משכורת 13 היא אמנם מרכיב שכר העבודה הכולל אך אין למצוא מרכיב זה בתקנה 1 לתקנות ועל-כן אין להביא בחשבון לעניין פיצויי פיטורים.'
(דב"ע לב/21-3 שמואל מרגלית נ' בנק איגוד לישראל בע"מ, פד"ע ד 7; דב"ע נג/223-3 פלסטין פוסט בע"מ נ' גואנה יחיאל, פד"ע כז 436)

קל וחומר שיש להגיע למסקנה זו משקבענו כי מדובר בתשלום ששולם בגין פעולה נוספת אשר פסקה ולאחר-מכן שולם כבונוס בגין הצטיינות, ופסק גם כן.

כך או כך אין מדובר בשכר יסוד כעולה מתקנה 1 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964."


1.6 שעות נוספות

ב-עב' (ת"א-יפו) 8495/04 15 קבע בית-הדין כי "השכר לצורך חישוב פיצויי הפיטורים איננו כולל שעות נוספות".16

ב-עב' (ת"א-יפו) 976/03 17 קבע בית-הדין כי "לעניין גמול שעות נוספות - ברי כי תשלומים בגין עבודה בשעות נוספות, המותנים בעצם עבודה בשעות שמעבר למשרה הרגילה, אינם תשלומים שיש לכלולם במסגרת השכר הקובע לפיצויי פיטורים, אלא אם הוכח אחרת".



1.7 תוספת השתתפות באירועים

ב-ד"מ (ת"א-יפו) 4212/07 18 קבע בית-הדין מפי כב' השופטת דוידוב-מוטולה סיגל:

"9. באת-כוח הנתבעת הפנתה לתקנה 1 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964 (להלן: "התקנות"), וטענה כי השכר שיש לקחת בחשבון, לאור האמור בתקנה, לצורך חישוב פיצויי הפיטורים, הינו שכר הבסיס של התובע בלבד. לגרסתה, הסכומים שקיבל התובע עבור השתתפות באירועים היוו תוספת מותנית, שניתנה לו שלא באופן אוטומטי אלא אך ורק בגין השתתפות בפועל באירועים שונים.

10. צודקת באת-כוח הנתבעת, כי אין לקחת בחשבון, לצורך חישוב פיצויי הפיטורים, "תוספות" שונות שניתנו לתובע, אלא אם צויינו במפורש בתקנות. עם זאת כבר נקבע, כי החשיבות אינה לכינוי שנתנו הצדדים לרכיב השכר, אלא למהותו. בלשונו של כב' בית-הדין הארצי:

'ההבחנה בין שכר רגיל לבין תוספת אינה תמיד ברורה, אך בעניין זה מקובלת על הכול ההגדרה שנקבעה בפסיקת בית-הדין הארצי, לפיה בודקים את טיבו של רכיב השכר העומד לדיון. אם רכיב השכר 'מותנה בתנאי או בגורם מיוחד ותלוי בכך שמי שבו מדובר מתקיים בו אותו תנאי או גורם', הרי מדובר ב-"תוספת" לשכר, להבדיל מ-"שכר רגיל"...'
(ע"ע 440/05 ד"ר לודמילה לייבזון נ' מדינת ישראל, תק-אר 2007(1), 628 (מיום 22.2.07)

11. במקרה שלפניי, עלה מעדותו של התובע כי הנתבעת הינה חברת קייטרינג, וכי עבודתו במסגרתה היתה הכנת המזון לאירועים השונים באופן יומיומי, ובמחצית מהחודש לערך - גם השתתפות בפועל באירועים, כטבח או כשף אחראי. עולה לפיכך כי עבודתו הרגילה של התובע, כחלק מרכזי משגרת עבודתו, כללה גם השתתפות באירועים, כאשר הדרך אותה בחרו הצדדים לחשב את שכרו הרגיל היתה שכר בסיס בצירוף סכום מוגדר עבור כל אירוע.

12. מהאמור לעיל עולה כי התשלום הנוסף עבור כל אירוע לא היה בגדר "תוספת" המותנית בתנאי מיוחד או בגורם מיוחד, אלא דרך לחישוב שכרו של התובע עבור עבודתו הרגילה, בדומה לעובד מכירות המקבל שכר בסיס בצירוף עמלות (ע"ע 300048/98 עובדיה סימן - הסתור בע"מ (מיום 26.3.02)). אינני סבורה כי עצם ההשתתפות באירוע הינה בגדר "תנאי" בהקשר זה, שכן באותו אופן גם שכר עבודה רגיל ניתן בתנאי שהעובד מופיע לעבודתו. אף אינני סבורה כי ניתן להתייחס לכך כאל תוספת שכר עבור עבודה נוספת המבוצעת בפועל (דוגמת תורנויות), שכן מדובר - כאמור - בחלק מרכזי משגרת עבודתו של התובע ומתפקידו הרגיל. קביעה אחרת תפגע, לטעמי, בתכליתו של חוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 ותמנע מהתובע זכות סוציאליות בסיסית (פיצויי פיטורים) על חלק מרכזי משכרו."



1.8 הוצאות טלפון

ב-עב' (ב"ש) 2982/05 19 קבע בית-הדין מפי כב' השופטת יהודית גלטנר- הופמן:

"ד. מדובר ברכיב שאינו כלול ברכיבים הקבועים בתקנה 1(א) לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964.

18. לאחר עיון בטענות הצדדים בסוגיה זו, אכן התובע לא השכיל להוכיח, כי הסך של 85 ש"ח ששולם לו מידי חודש בחודשו בגין "טלפון נייד", הינו רכיב שיש לראותו כחלק מהשכר הקובע אף כי שולם בסכום קבוע.

19. התובע בכתבי טענותיו לא פירט כי יש לכלול את התוספת בגין שימוש בטלפון נייד כחלק מהשכר הקובע. נטל הראיה מוטל על התובע להוכיח טענה זו. התובע שתק בסוגיה זו בכתבי טענותיו. רק בחקירתו הנגדית ציין, כי מדובר באחזקת טלפון (עמ' 2 לפרוטוקול מיום 6.7.06).

20. אף מעדותו של התובע ניתן להסיק, כי אכן מדובר בהחזר הוצאות בגין שימוש בטלפון נייד לצרכי עבודתו. התובע העיד, כי מתוקף תפקידו עקב מנהל הנתבעת אחר ביצוע עבודתו באמצעות הפלאפון והמירס (עמ' 8 לפרוטוקול)."



1.9 תוספת ביגוד

ב-עב' (ב"ש) 3007/05 20 קבע בית-הדין מפי כב' השופטת יעל אנגלברג- שהם

"25. התובעת טענה, כי התוספת ששולמה לה ואשר כונתה תוספת ביגוד, שולמה מידי חודש בחודשו בסך של 127 ש"ח, וזאת למרות העובדה שלא נדרשה לקנות ביגוד כתנאי לתשלום זה.

חשבת השכר מטעם הנתבעת, הגב' לריסה שרייר טענה בעניין זה, כי תוספת ביגוד מהווה תשלום בגין החזר הוצאות כמו גם החזרי הנסיעות והוצאות הטלפון וכי במידה ואינה רוכשת ביגוד אין היא זכאית להחזר בגינו (עמ' 36 לפרוטוקול). לפיכך לטענתה, אין לקחתו בחשבון בחישוב פיצויי הפיטורים.

26. לא הוכח בפנינו, כי תשלום תוספת הביגוד הותנה בתנאי ו/או דרישה לרכישת ביגוד לצורכי עבודה וזאת למרות טענת חשבת השכר בעדותה בפנינו. כך גם לא הוכח כי התובעת נדרשה להמציא קבלות בגין רכישת הביגוד.

זאת ועוד, מעדותה של הגב' שרייר עולה כי: 'תוספת הביגוד משולמת בהתאם לאחוז המשרה של העובד' (עמ' 36 לפרוטוקול).

ממה נפשך, אם בהחזר הוצאות מדובר, הרי שאין לקשור זאת בהיקף המשרה והוצאות הביגוד זהות בין אם העובד מתייצב לעבודה בהיקף של 6 שעות או 4 שעות או 8 שעות ביום. ואם בתוספת שכל כולה תלויה בהיקף המשרה מדובר ואין נדרשים להצגת הוכחות בגין ההוצאה, הרי שהיא באה בחשבון השכר הקובע לחישוב פיצויי הפיטורים."



1.10 הוצאות רכב

ב-עב' (ת"א-יפו) 8132/02 21 קבע בית-הדין כי "הרכיבים שכונו בתלושי שכרו של התובע כהחזר עבור הוצאות רכב וטלפון שולמו לתובע באופן קבוע ומבלי שהותנו בהתמלא תנאי כלשהו. בנסיבות אלה יש לראותם כחלק משכר היסוד לצורך חישוב פיצוי פיטורים. על-כן, זכאי התובע לפיצויי פיטורים בסך 32,083 ש"ח, בקיזוז הסכומים שהופרשו על-ידי התובעת עבורו בקרן מבטחים. וחלף הודעה מוקדמת בסך 5,500 ש"ח".

ב-עב' (יר') 3275/04 22 קבע בית-הדין מפי כב' השופטת דיתה פרוז'ינין - סגנית שופטת ראשית:

"אין ספק כי החזר הוצאות דלק אינו נכלל ברכיבים המפורטים לעיל. בפסיקת בתי-הדין לעבודה פותחו במשך השנים מבחנים שנועדו לקבוע האם תשלום מסויים הינו תוספת או שמדובר בחלק מן השכר. המבחן המרכזי בעניין זה הוא "מבחן התנאי או הגורם", ולפיו תשלום המותנה בתנאי או בגורם ממשי ייחשב כתוספת, ואילו תשלום שאינו מותנה בתנאי כלשהו ייחשב כחלק מהמשכורת הקובעת (ע"ע 300312/97 יעקב נחמני נ' עיריית באר-שבע, תק-אר 2000(3), 617 (2000); בג"צ 6080/94 ניסן גפני נ' בית-הדין הארצי לעבודה, פ"ד נא(4), 308; בג"צ 5572/92 יעקב זכאי נ' בית-הדין הארצי לעבודה, פ"ד מז(3), 602 (1993)).

6. בענייננו קיבלה התובעת תשלום שהינו למעשה החזר הוצאות דלק. התשלום היה מותנה בשני תנאים: האחד - הוא שולם אך ורק עבור הוצאות דלק, ואם לא צרכה התובעת דלק עד לסכום של 700 ש"ח שולם לה רק הסכום שצרכה (עמ' 7, שורות 24-21; עמ' 8, שורות 20-16). כמו-כן היה על התובעת למלא דלק אך ורק בתחנת הדלק שבמושב אורה (עמ' 7, שורות 11-9). יתר-על-כן, למרות טענתה של התובעת כי תשלום צריכת הדלק לא היה תלוי בנוכחות במקום העבודה (סעיף 15 לתצהירה), וכי היתה רשאית למלא דלק בהיותה בחופשה, אישרה התובעת כי על-אף תקופת עבודתה הארוכה, מעולם לא מילאה דלק בתקופת חופשה (עמ' 8, שורות 20-16). זאת ועוד. טענת התובעת כי סוכם בין הצדדים על "פיצול שכרה", כלומר כי התשלום עבור הוצאות הדלק יהווה חלק משכרה, לא הוכחה. בהקשר זה נפסק כי:

'נטל השכנוע כי תשלום מסויים המכונה "תוספת" מהווה חלק אינטגרלי של שכר העבודה הוא על העובד.'
(דב"ע מט/3-141 סלים בולבול נ' מפעלי מאיר בע"מ, פד"ע כא 439)

מנהל הנתבעת העיד כי מדובר בהחזר הוצאות דלק (עמ' 14, שורות 28-25), וכי תשלום זה שולם גם לעובדים אחרים (עמ' 16, שורות 21-11; עמ' 17, שורות 23-20). לא עלה בידי התובעת לסתור את גרסתו זו של מנהל הנתבעת.

7. מוסיפה התובעת כי שולם עבור הוצאות הנסיעה תשלום הגבוה בהרבה מהתשלום הקבוע בהסכם הקיבוצי הכללי בעניין החזר הוצאות נסיעה. גובה הסכומים מעיד כי הסכום של 700 ש"ח מהווה חלק מהשכר. אכן מדובר בסכום גבוה, ואולם לנוכח מסקנתנו כי התשלום היה מותנה בשני תנאים, אין בכך כדי להטות את הכף. יתר-על-כן, מנהל הנתבעת הסביר כי רצה לעודד את עובדיו להשתמש ברכבם, ובכך להימנע מארגון הסעות למפעל הממוקם במושב אורה."



1.11 דמי ניהול ששולמו כתוספת קבועה לשכר

ב-עב' (יר') 2245/02 23 קבע בית-הדין מפי כב' השופט אייל אברהמי:

"18. מן המקובץ עולה, כי דמי הניהול שולמו כתוספת קבועה לשכר, מעת שקיבל התובע את תפקיד האחראי משמרת. כמו-כן, אופי התפקיד מעיד על היותו קבוע. סביר להניח שתפקיד של סידור עבודה והכנת דו"חות הינו תפקיד שמבוצע באופן שוטף ולא אקראי, וכי אופי התפקיד חייב את התובע לבצעו בקביעות. גם כאן, הנתבעת רשמה בתלוש המשכורת את תוספת דמי הניהול בכותרות שונות, על-מנת להפחית את השכר הקובע.

תקנה 1(ב) לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964, קובעת:

'נכללת בשכר עבודה תוספת מחלקתית או תוספת מקצועית, יראו תוספות אלה כחלק משכר היסוד.'

בענייננו, תוספת הניהול הינה תוספת מקצועית בגין עבודות ניהול שביצע התובע באופן שוטף. אולם, תוספת זו הותנתה בביצוע עבודת הניהול בפועל.

ב-ע"ע 300312/97 יעקב נחמני ואח' נ' עיריית באר-שבע, פד"ע לו 251, עלתה השאלה כיצד להתייחס לתוספות שונות שקיבלו העובדים למשכורת, והאם הן חלק מהשכר הקובע. בדעת הרוב (כב' סגנית הנשיא א' ברק וכב' השופט ע' רבינוביץ) נקבע:

'יש להבחין בין הסיבה או העילה למתן התוספת, לבין התנאים לנתינתה. במקרה הנוכחי הסיבה או העילה למתן חלק מהתוספות היתה תוספת מטלות או שינוין, אך מתן התוספת לא היה, למעשה, מותנה בתנאי כלשהו, שהרי, כאמור, מאותה עת שנוספה המטלה היא היתה לחלק בלתי-נפרד מהעבודה הרגילה של המערערים, ולא היתה מותנית בתנאי.'

כן נקבע, לגבי השאלה האם רכיב שכר הוא תוספת אמיתית:

'התשובה לשאלה זו תינתן על-פי הבחינה האם רכיב השכר הנדון 'מותנה בתנאי או בגורם מיוחד, ותלוי בכך שמי שבו מדובר מתקיים בו אותו תנאי או גורם'.' (דב"ע נז/59-4 הסתדרות העובדים הכללית החדשה ואח' - מדינת ישראל, פד"ע לא 166, 179; ע"ע 1240/01 עורך-דין גרא קורן - קרן קיימת לישראל, עבודה ארצי לג(1), 36)

לפיכך, השאלה הטעונה הכרעה בענייננו, הינה, האם תוספת הניהול שקיבל התובע היתה מותנית בתנאי כלשהו? לטעמנו, התשובה חיובית.

19. התוספת הותנתה בביצוע עבודת הניהול, הכנת דו"חות, שמירה על הנשק בסופי שבוע והכנת סידור העבודה. מאופי התפקיד, עולה כי התובע נדרש לבצע תפקיד זה באופן קבוע, אולם התשלום היה מותנה בביצוע בפועל. לעניין זה, העיד סלע:

'ש. התוספת היתה תלויה בתנאי מסויים?

ת. בתנאי שתעשה את העבודה שלך של הניהול.'
(עמ' 12, שורות 10-9)

אף התובע העיד לעניין זה:

'ש. נכון שהסכום בגין אחראי משמרת ניתן לך רק כאשר ביצעת את העבודה בפועל? ת. ברור, באותו חודש ששמרתי קיבלתי וכשביצעתי עבודה של ניהול קיבלתי.'
(עמ' 28, שורות 7-5)

יצויין, כי בעוד שתוספת הנסיעות היתה פיקטיבית, כאמור לעיל, כי היא ניתנה לתובע אף-על-פי שלא נזקק למעשה להוצאות נסיעה לעבודה, הרי שהתוספת בגין עבודת הניהול היתה מותנית בביצוע תוספת מטלות, כמפורט, ולכן אינה נכללת בשכר הקובע."



1.12 תוספת משמרות

ב-עב' (ת"א-יפו) 3833/02 24 קבע בית-הדין כי "הגם שעל-פי תלושי השכר משכורתו של התובע גבוהה בהרבה מהסך של 3,266 ש"ח, הרי שההפרש נובע מתוספת המשמרות. כבר נפסק כי תוספת משמרות אינה חלק מהשכר הרגיל, אף אם היא מהווה את עיקר הכנסתו של העובד".

ב-ד"מ (ב"ש) 2498/02 25 קבע בית-הדין מפי כב' השופט טוינה משה:

"כאמור בענייננו, אין "תוספת המשמרות" נכללת במסגרת שכר היסוד ואין היא מנויה ברשימת התוספות אשר מנויות בתקנה והמובאות בחשבון השכר לצורך תשלום פיצוי פיטורים.

6. נוסיף עוד כי העובדה לפיה הועסק התובע במשמרות דרך קבע - איננה הופכת את "תוספת המשמרות" לחלק משכר היסוד.

כך נפסק בפסק-הדין בעניין זכרון חממי, כי אין לכלול "תוספת משמרות" לעובד אשר דרך קבע הוצב במשמרת שניה במשך כל תקופת העסקתו בשירות המעביד, כ-19 שנים - בשכר הרגיל של אותו עובד.

(ראה: דב"ע מח/153-3 עיריית תל-אביב-יפו נ' זכרון חממי, פד"ע כ 232.

וכן ראה גם: דב"ע נג/31-3 ד"ר יוסף אלדור נ' המרכז הרפואי שערי צדק (לא פורסם); דב"ע נג/84-3 מגן דוד אדום לישראל נ' אורי שטרן (לא פורסם))

7. בשולי הדברים אין מקום לטענת התובע לחישוב השכר לצורך פיצויי פיטורים על בסיס השכר החודשי הממוצע ל-12 החודשים שקדמו לפיטורים מכוח תקנה 9 לתקנות אשר עניינה קביעת השכר לצורך תשלום פיצויי פיטורים שעה שמדובר "בשכר קבלני".

כך ולענייננו "תוספת המשמרות" איננה משולמת בגין ביצוע העבודה, אלא באה לפצות את העובד בגין העבודה במשמרות.

8. בנסיבות אלו מתקבלת בקשת הנתבעת לדחיית התביעה על-הסף, בהיעדר עילה משאין בסיס בדין לכלול את רכיב "תוספת המשמרות" בבסיס השכר לצורך חישוב פיצויי הפיטורים - לתובע."



1.13 "שעות נוספות גלובליות"

ב-עב' (ת"א-יפו) 7186/02 26 קבע בית-הדין מפי כב' השופטת אהובה עציון:

"הפן המשפטי לשאלת "השעות הנוספות הגלובליות"

התובע טוען כי יש לראות את התשלום בגין "שעות נוספות גלובליות" כחלק מהשכר הקובע לצורך חישוב זכויותיו.

שכר ששולם לעובד על עבודה שביצע בפועל מעבר לשעות העבודה הרגילות, מותנה במצב ובתנאים מסויימים. לפיכך, הוא אינו צריך להיות מובא בחשבון לעניין חישוב פיצויי הפיטורים.

בית-הדין הארצי לעבודה התייחס לסוגיה זו, באומרו:

'הרכיבים שבאים בחשבון שכר עבודה לעניין חישוב פיצויי פיטורים נקבעו בתקנה 1 לתקנות ולא תמצא ביניהם רכיב של שעות עבודה נוספות. לא היה חולק כי התשלום ששולם לשטרן בגין עבודת שעות נוספת היה עבור שעות עבודה שאותן עבד בפועל מעבר לשעות העבודה הרגילות, ומשכך הדבר אין לכלול את השעות הנוספות במניין השעות אותן יש להביא בחישוב פיצויי הפיטורים. יש לזכור כי מכוח סעיף 13 לחוק פיצויי פיטורים לא כל השכר מהווה בסיס לחישוב פיצויי פיטורים, אלא אך ורק הרכיבים שנקבעו בתקנות, וכאמור לא נכללו בהם שעות עבודה נוספות ואין לאור עובדותיו של מקרה זה לראות כאילו הן נכללות בשכר היסוד.' (דב"ע נג/84-3 מד"א לישראל נ' אורי שטרן, סעיף 7א לפסק-הדין מיום 30.8.94)

לעניין גורלו של תשלום בעבור שעות נוספות גלובליות לצורך חישוב זכויותיו של עובד, קבע בית-הדין הארצי כי משנקבע שהתשלום בעד השעות הנוספות, ששולם גלובלית, ניתן בעד ביצוע עבודה בשעות נוספות בפועל ולא כחלק מוסווה של שכר היסוד, די בכך כדי להוציא את הסכום ששולם לעובד מגדר חישוב פיצויי הפיטורים המגיעים לו (דב"ע נו/258-3 גדעון לוי נ' תעשיות רכב בע"מ, סעיף 4 לפסק-הדין; דב"ע נה/108-3 גדעון הדרי נ' אלקן בע"מ ואח', סעיף 11 לפסק-הדין).

מר דוידסון טען בתצהירו כי גמול השעות הנוספותהגלובליות שולם לתובע, מאחר והלה נדרש לעבוד ואף עבד בפועל בשעות נוספות מעבר למכסת שעות העבודה המקובלות (סעיף 37.2 לתצהיר). עם זאת, אנו רואים כיבמכתב שניתן לתובע ביום 11.01.00 עם סיום עבודתו ב-"סימון את ויזל", שכותרתו "סיום עבודתך בחברה" (נספח ד' לתצהירו של התובע), סוכם עם התובע, בסעיף 4, כי תנאי עבודתו במועד קבלתו בחברה החדשה, הלוא היא הנתבעת, יהיו זהים לתנאי העבודה שהיו לו ב-"סימון את ויזל". מכאן אנו למדים, כי אם בתלוש המשכורת של חודש דצמבר 1999 שניתן לתובע עוד בתקופת עבודתו ב-"סימון את ויזל", פדיון החופשה ניתן לתובע על-סמך משכורת ברוטו של 25,000 ש"ח, הרי שאותם תנאי שכר של התובע ממשיכים להתקיים כמוסכם גם בנתבעת, ובכללם תשלום קבוע על סך 1,600 ש"ח שניתן לתובע כגמול "שעות נוספות גלובליות".

לאור האמור לעיל, אנו מקבלים את טענתו של התובע ורואים את התשלום בגין "שעות נוספות גלובליות" כחלק מהשכר הקובע לחישוב זכויותיו של התובע."



1.14 "תוספת טיפים"

ב-ב"ל (יר') 1090/99 27 קבע בית-הדין לפני כב' השופט תיבון ארי:

"שכר התובע

20. שכר היסוד של התובע בחודש האחרון לעבודתו היה $740.

התשלום הקבוע בסך $50 עבור החזרי נסיעות אינו נחשב לחלק מהשכר הקובע לצורך פיצויי פיטורים, מאחר שהוא מהווה החזר הוצאות. בטעות הובאו דמי הנסיעות בחשבון במסגרת חישוב פיצויי הפיטורים, ויש לחייב את התובע להשיב את הסכום העודף בסך 1,133.46 ש"ח ששולם לו בטעות, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום קבלתו ועד להחזרו בפועל.

הסכומים שקיבלו עובדי הנתבעת כ-"תוספת טיפים", המהווים 10% מתשלומי הלקוחות ושחולקו שווה בשווה בין העובדים, היו סכומים משתנים, ואין הם חלק משכר היסוד. כמו-כן, אין הם בגדר התוספות הקבועות בתקנה 1 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964 (להלן: תקנות פיצויי פיטורים). יש לציין כי סכומים אלו אף לא צויינו בדו"חות השכר שקיבלו עובדי הנתבעת.

לאור האמור, השכר הקובע של התובע הוא $740."



1.15 "תוספת בת-זוג"

ב-תב"ע (נצ') נה/3-95 28 קבע בית-הדין לפני כב' השופט חיים ארמון:

"'תוספת בת-זוג'

22. אין אנו רואים צורך להכריע בשאלה אם הרכיב "תוספת בת-זוג" היה חלק משכרו הרגיל של התובע, שכן בין אם כך וכין אם לאו - דינו של רכיב זה להיכלל בחישוב פיצויי הפיטורים, בהתאם לתקנה 1(א)(4) לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964."



1.16 הפרשה לקופת גמל או ביטוח מנהלים

ב-תב"ע (נצ') נד/2-32 29 קבע בית-הדין לפני כב' השופט חיים ארמון:

"34. בסיכומיו טוען בא-כוח התובע כי לצורך חישוב הפיצויים יש להביא בחשבון גם את ההפרשה, על-חשבון הנתבעת, לביטוח המנהלים (כלומר שיעור נוסף של 7% מעבר לשכרו האחרון של התובע).

אין לקבל טענה זו, לאור הוראת תקנה 1 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964, אשר אינה כוללת את רכיב ההפרשות לקופות גמל (או ביטוח מנהלים) כרכיב שיש להביאו בחשבון לצורך חישוב הפיצויים."



2. שכר משרה אחת - תקנה 1א לתקנות פיצויי פיטורים

תקנה 1א לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964 קובעת כדלקמן:

"1א. שכר משרה אחת (תיקון התשכ"ח(2))
לעניין חישוב פיצויי הפיטורים המגיעים לעובד על-פי תקנות אלה ממעביד פלוני, יובא בחשבון שכר העבודה שהשתלם לעובד על-ידי אותו מעביד בעד משרה אחת בלבד כמקובל באותה עבודה."

ב-עב' (נצ') 2311/05 30 קבע בית-הדין מפי כב' השופטת עידית איצקוביץ:

"ה. בהתאם לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964, השכר שישמש בסיס לחישוב פיצויי פיטורים יחושב על-פי ההוראות שבהסכם הקיבוצי החל על הצדדים (תקנה 2), כאשר לעניין חישוב פיצויי הפיטורים יובא בחשבון שכר העבודה שהשתלם לעובד על-ידי אותו מעביד בעד משרה אחת בלבד כמקובל באותה עבודה (תקנה 1א')."

ב-עב' (יר') 1587/0131 קבע בית-הדין מפי כב' השופטת שדיאור שרה:

"3.5 במשך שנות עבודתו של התובע במשרד החינוך, צבר זכויות שכר הנגזרות מתגמולי השתלמות דרגה, ותק וגמולי תואר ובשנים בהם עבד כמרצה בבית-ספר למנהל עבודתו במשרד החינוך היתה בהיקף שנע בין 130% ל-140% משרה. בהיקף העולה על 140% בממוצע שנתי לא רשאי עובד הוראה לעבוד ואולם עבד בהיקף משרה מעל 100% זכאי לתשלום דמי הבראה ודמי ביגוד עבור 100% משרה בלבד וכך גם הזכות לפיצויי פיטורים לפי תקנה 1א לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964 (תקנה שלגביה יושם-אל-לב, הותקנה תוך חריגה מסמכות על-כן אינה מחייבת (מ' גולדברג, דיני עבודה, כרך שני, פרק 32, עמ' 44)."

ב-עב' (ת"א-יפו) 912684/99 32 קבע בית-הדין מפי כב' השופטת לאה גליקסמן:

"26. אין יסוד לטענה זו של הנתבעת. אכן, בהתאם לתקנה 1(א) לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב פיצויי פיטורים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964, פיצויי פיטורים משולמים על מרכיבי שכר אלה: שכר יסוד; תוספת ותק; תוספת יוקר המחיה; תוספת משפחה. לפיכך, פיצויי פיטורים אינם משולמים על מרכיב תוספת משמרות ששולמה לתובע בעד עבודה במשמרות לילה. יחד עם זאת, אין משמעות הדבר התעלמות מוחלטת מהשכר ששולם לתובע בעד עבודה במשמרת לילה, כאשר התובע עבד למעלה מחצית החודש במשמרת לילה. בהתאם לפסיקה, בחישוב פיצויי הפיטורים יש להביא בחשבון את השכר ששולם לתובע בעד שעות העבודה במשמרת לילה, אולם יש להעמיד את השכר בעד אותן שעות על גובה שכר העבודה הרגיל, בנטרול התוספת ששולמה לתובע בעד עבודה במשמרת לילה.

השוו: דב"ע מז/3-60 ליפשיץ - בית-מרגוע מעלה החמישה, פד"ע יט 169, 174; דב"ע נג/31-3 יוסף אלדור - המרכז הרפואי שערי צדק, עבודה ארצי כו(2), 189.

ואם נדגים את הכלל במקרה הנדון: על-פי תלוש השכר לחודש 12/98, שכרו של התובע לשעת עבודה רגילה הוא 21.11 ש"ח. התובע עבד בחודש 106 12/98 שעות רגילות ו-130.5 שעות משמרת (כאשר השכר לשעת משמרת הוא 31.66 ש"ח).

לצורך חישוב פיצויי פיטורים, שכרו של התובע בחודש 12/98 עומד על סך של 4,992.5 ש"ח (236.5 x 21.11 ש"ח). כיוון שהיקף עבודתו של התובע השתנה מידי חודש, כעיקרון היה צריך לחשב את פיצויי הפיטורים על בסיס השכר ששולם לו ב-12 החודשים האחרונים לעבודתו."

ב-עב' (יר') 300833/9733 קבע בית-הדין כי "לגבי החזר הוצאות טלפון ונסיעות הם אינם "שכר יסוד" ואינם נמנים על התוספות כמפורט בתקנה 1(א) לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964, ולכן אין להביאם בחשבון לעניין חישוב פיצויי פיטורים".34



3. חישוב השכר לפי הסכם קיבוצי - תקנה 2 לתקנות פיצויי פיטורים

תקנה 2 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964 קובעת כדקלמן:

"2. חישוב השכר לפי הסכם קיבוצי (תיקונים: התשכ"ז, התשכ"ח, התשל"ג(2))
השכר שישמש בסיס לחישוב פיצויי פיטורים יחושב על-פי ההוראות שבהסכם הקיבוצי החל על המעביד והעובד ובאין הסכם כזה על-פי ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים באותו ענף, ובלבד שבעד התקופה שלאחר ט"ז בטבת התשכ"ד (1 בינואר 1964) יהיה החישוב האמור לפי שכרו של העובד ערב פיטוריו (להלן: שכר אחרון), ובעד יתרת התקופה - לפי 80 אחוז לפחות מהשכר האחרון."

ב-עב' (נצ') 1974/01 35 קבע בית-הדין כי "העניין השכר הקובע לחישוב פיצויי פיטורים, בהתאם לתקנה 2 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964 (להלן: "התקנות"), 'השכר שישמש בסיס לחישוב פיצויי פיטורים יחושב על-פי הוראות שבהסכם הקיבוצי החל על המעביד והעובד'. בהסכם הקיבוצי החל על הצדדים אין הוראה ספציפית לעניין השכר הקובע לחישוב פיצויי פיטורים. בהתאם להוראות הכללים שבתקנות ולהלכה הפסוקה, יש להביא בחשבון את השכר האחרון של העובד, ללא תוספות מותנות שאינן חלק מהשכר הרגיל".

ב-עב' (ת"א-יפו) 913385/99 36 קבע בית-הדין כי "אין חולק כי התובע היה עובד במשכורת ועל-כן יש להחיל במקרה זה את תקנה 2 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים) הקובעת כי פיצויי פיטורים ישולמו לעובד על-פי שכרו האחרון. שכרו האחרון של התובע טרם יצא לחופשת מחלה היה 5,197 ש"ח. אשר-על-כן המשכורת הקובעת לצורך חישוב פיצוים הינה בסך 5,200 ש"ח".

ב-עב' (יר') 2147/00 37 קבע בית-הדין כי "חישוב פיצויי הפיטורים התובע טוען כי שכרו האחרון צריך להיות 5,676?, ולפיכך יש לחשב את פיצויי הפיטורים על-פי שכר זה. תקנה 2 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964, קובעת כי פיצויי הפיטורים ייחשבו לפי השכר האחרון. מדובר בשכר אחרון בפועל, ולא בשכר שהיה צריך להשתלם. שכרו האחרון של התובע היה 4,676 ש"ח. על-כן, יש לחשב את פיצויי הפיטורים על-פי שכר זה".

ב-תב"ע (יר') נד/3-482 38 קבע בית-הדין "התובע לא הרים את נטל ההוכחה שהתשלום להחזקת רכב הינו תשלום פיקטיבי, ולכן דין התביעה בעניין זה להידחות. הוא הדין לעניין דמי כביסה ותוספת קשר שכולם היו תשלומים מותנים בקיום תנאים כלשהם. באשר למשכורת י"ג, היא אינה מופיעה בתקנה 2 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964 (להלן: התקנות), ועל-כן אינה חלק מן השכר הקובע לצורך חישוב שיעור פיצויי הפיטורים".

ב-עב' (ת"א-יפו) 5106/06 39 קבע בית-הדין מפי כב' השופט שמואל טננבוים:

"17. לאחר שקבענו כי לא נפל כל פגם בחישוב השכר על-ידי הנתבעת, הרי שפיצויי הפיטורים יחושבו לפי שכרו של העובד ערב פיטוריו (להלן: שכר אחרון) וזאת בהתאם לתקנה 2 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964. משאכן חושבו פיצויי הפיטורים על בסיס שכרו האחרון של התובע (ברוטו) הרי שאין מקום לפסוק לו הפרשים בגין רכיב זה."

ב-עב' (חי') 1462/04 40 קבע בית-הדין מפי כב' השופטת דלית גילה:

"8. הכלל הוא, כי "השכר הקובע", לצורך חישוב פיצויי פיטורים של עובד, הינו השכר האחרון ערב פיטוריו (תקנה 2 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964 (להלן: התקנות)). לכלל קיימים חריגים, ובהם: תקנה 9 לתקנות, הקובעת דרך חישוב "שכר קבלני" ונאמר בה, כי עובד המשתכר על-פי כמות התוצרת - כדוגמת לוזון, שעיקר שכרו נגזר מעמלות מכירה וגביה - יראו את "שכרו האחרון" כממוצע של 12 החודשים שקדמו לפיטורים; עוד הוראה נמצאת בתקנה 8 לתקנות, הקובעת, כי עובד אשר חלה הפחתה בשכרו האחרון, יראו כשכר אחרון שלו את שכרו ערב ההפחתה."



4. אישור על קיום הסכם קיבוצי - תקנה 3 לתקנות פיצויי פיטורים

תקנה 3 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964 עוסקת באישור על קיום הסכם קיבוצי. על-פי התקנה:

"אישור של הממונה הראשי על יחסי עבודה כי הסכם קיבוצי פלוני חל על מעביד ועובד או על המספר הגדול ביותר של עובדים בענף, יהיה ראיה מכרעת לעניין תקנה 2."



5. תקנה 4 לתקנות פיצויי פיטורים

תקנה 4 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964 קובעת כדלקמן:

"4. חישוב השכר כשאין הסכם קיבוצי (תיקונים: התשכ"ז, התשכ"ח, התשל"ג(2))
השכר שישמש בסיס לחישוב פיצויי פיטורים בענף עבודה שאין בו הסכם קיבוצי, יהיה:
(1) בעד התקופה שלאחר ט"ז בטבת התשכ"ד (1 בינואר 1964) - שכרו האחרון של העובד;
(2) בעד יתרת התקופה - שכר העבודה הממוצע של העובד, בלי תוספת יוקר המחיה, כשהוא מחושב לכל התקופה שבעדה מגיעים הפיצויים, בצירוף תוספת יוקר המחיה על השכר הממוצע האמור בשיעור לפיו חושבה תוספת יוקר המחיה בשכרו האחרון, אך בשום מקרה לא פחות מ-80 אחוז מהשכר האחרון."

ב-עב' (ת"א-יפו) 4456/04 41 קבע בית-הדין מפי כב' השופטת ורדה סאמט:

"11. הכלל הוא כי השכר הקובע לצורך חישוב פיצויי פיטורין הוא שכרו האחרון של העובד, כפי שנקבע בתקנה 4(1) לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964.

עם זאת, נפסק כי כאשר יש שינוי יסודי בתנאי ההעסקה יחושבו פיצויי הפיטורים בנפרד לכל אחת מתקופות ההעסקה (דב"ע שן/3-107 מנפאור בע"מ נ' צפריר גוטמן, פד"ע כב 138).

בענייננו אין ספק כי החל מחודש 12/00, עם הוספת רכיב ה-"בונוס" למשכורתו, חל שינוי יסודי בתנאי העסקתו של התובע, שכן שכרו הועלה בסכום שהיווה כמחצית ממשכורתו הקודמת. התובע אמנם טען במהלך חקירתו הנגדית כי גם בעבר קיבל סכומים קרובים לסכום זה באמצעות שיקים ובמזומן (עמ' 2 לפרוטוקול), אולם טענה זו לא הוכחה על ידו ואף לא הועלתה בעדותו בתצהיר. יתירה מזו, גם על-פי גרסתו של התובע, לא שולמו לו בעבר הסכומים הנטענים, באופן קבוע (עמ' 3-2 לפרוטוקול).

לאור השינוי המשמעותי שחל בשכרו של התובע בחודש 12/00, יש מקום לחשב את פיצויי הפיטורין בנפרד לגבי התקופה שקדמה לשינוי זה והתקופה שלאחריה, כאשר רק בתקופה שלאחר השינוי וכפי שפורט לעיל, יש לכלול בשכר הקובע לצורך חישוב פיצויי פיטורין את רכיב ה-"בונוס" אשר שולם לתובע באופן קבוע.

12. לאור האמור זכאי התובע להפרשי פיצויי פיטורין בגין התקופה מחודש 12/00 ועד לסיום העסקתו בנתבעת, בהתאם לשכרו הקובע בתקופה זו, בסך של 21,587 ש"ח."

ב-ד"מ (חי') 658/06 42 קבע בית-הדין כי "תקנה 4 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964 (להלן: התקנות), קובעת, כי השכר שישמש בסיס לחישוב פיצויי פיטורים בענף עבודה שאין בו הסכם קיבוצי יהיה: 'שכרו האחרון של העובד'."

ב-עב' (נצ') 2554/03 43 קבע בית-הדין מפי כב' הנשיאה ורד שפר:

"ב. חישוב הפיצויים לעובד בשכר, כמוהו לכאורה כחישוב שנערך לעובד במשכורת, לפי תקנה 4 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964 (להלן: "התקנות"), וזאת על בסיס השכר שקיבל העובד בחודש האחרון ערב פיטוריו.

יחד עם זה כבר נקבע בפסיקה כי כאשר היקף עבודתו של העובד משתנה ויחד עימו השכר, כבתביעה שבפנינו, הרי שחישוב הפיצויים לפי השכר האחרון לא ישקף נכונה את שכרו של העובד במהלך תקופת עבודתו ועל-כן יש להיזקק, מכוח היקש, לשיטת הממוצע הנהוגה לפי תקנה 9 לתקנות העוסקת ב-"שכר קבלני" (דב"ע נז/57-3 סנונית הדגמות וקידום מכירות (1989) - שלומית פרץ, עבודה ארצי כז(1), 26).

לשיטה זו השכר האחרון הוא השכר הממוצע בשנים-עשר החודשים שקדמו לפיטוריו."

ב-עב' (חי') 508/05 44 קבע בית-הדין מפי כב' השופטת מ' פריימן:

"חישוב הפיצויים

40. התובע חישב את פיצויי הפיטורים לפי שכר קובע של 4,185 ש"ח (186 שעות x 22.5 ש"ח לשעה) (ראה סעיף 47 לסיכומיו) מספר חודשי עבודתו (41 חודשים).

אלא, ששיטה זו לחישוב הפיצויים אינה מתאימה לנסיבות המקרה, ואינה מתיישבת עם הוראות החוק.

בהתאם לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964 (להלן: התקנות), ככלל, מחושבים פיצויי הפיטורים לפי השכר האחרון (תקנה 1(4)).

אלא, שבעניינו של התובע, בהתחשב בכך שמספר שעות עבודתו השתנה מחודש לחודש, והשינויים בשנה האחרונה לעבודתו היו גדולים - ומשקיבל התובע את שכרו לפי בסיס של שעה, משמע שהיה "עובד בשכר" כמשמעותו לפי סעיף 12(א) לחוק פיצויי פיטורים, כי אז, חישוב הפיצויים לפי השכר האחרון - לא יהיה נכון, כפי שנאמר ב-דב"ע נז/57-3 סנונית הדגמות וקידום מכירות (1989) - שלומית פרץ, עבודה ארצי כז(1), 26:

'כאשר היקף עבודתו של העובד משתנה, ויחד עמו השכר, חישוב הפיצויים לפי השכר האחרון לא ישקף נכונה את שכרו של העובד במהלך תקופת העבודה.

במקרה כזה יהיה זה נכון לחשב את הפיצויים לפי שכרו הממוצע של העובד.'

משהגענו למסקנה כי הדרך הנכונה לחישוב פיצויי הפיטורים היא לפי שכרו הממוצע של התובע, ב-12 החודשים שקדמו למועד הפסקת העבודה (מינואר 2004 ועד דצמבר 2004), בהתחשב בשעות עבודתו בפועל בתקופה האמורה, נמצא כי השכר הממוצע הינו השכר עבור 10 משמרות של 12 שעות בתעריף 22.11 לשעה, סה"כ 2,653 ש"ח - הוא השכר הקובע לצורך חישוב הפיצויים.

התובע זכאי, איפוא, לפיצויי פיטורים בסך של 9176 ש"ח לפי 41.5 חודשי עבודה."

ב-ד"מ (נצ') 3092/04 45 קבע בית-הדין מפי כב' השופטת שפר ורד:

"הלכה פסוקה היא, כי תקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964 (להלן: התקנות) אינן מבחינות לעניין השכר שישמש בסיס לחישוב פיצויי הפיטורים, בין "עובד במשכורת" ל-"עובד בשכר"; ככלל מחושבים הפיצויים, גם לגבי "עובד בשכר", לפי השכר האחרון (תקנה 4(1) לתקנות).

עם זאת, כאשר היקף עבודתו של העובד משתנה, ויחד עמו השכר, חישוב הפיצויים לפי השכר האחרון לא ישקף נכונה את שכרו של העובד במהלך תקופת העבודה. במקרה כזה יהיה זה נכון לחשב את הפיצויים לפי שכרו הממוצע של העובד."



6. תשלום תוספת יוקר - תקנה 5 לתקנות פיצויי פיטורים

תקנה 5 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964 כדלקמן:

"5. תשלום תוספת יוקר (תיקונים: התשל"ג(2), התשל"ח, התשמ"ז)
(א) על-אף האמור בתקנות 2 ו-4, היתה הזכות לפיצויי פיטורים מותנית, על-פי הוראה שבחיקוק, במילוי תנאי מצד העובד לאחר יום הפסקת יחסי עובד ומעביד ובמילוי תנאי במשך תקופה מסויימת שלאחר אותו יום, יכלול השכר האחרון את תוספת היוקר שהיתה חלה לגבי העובד ביום מילוי התנאי האמור או ביום תום התקופה האמורה, לפי העניין, אילו המשיך לעבוד.
(ב) נדחה מועד תשלום פיצויי הפיטורים מכוח הוראה של חיקוק, למועד שלאחר הפסקת יחסי עובד ומעביד, יכלול השכר האחרון את תוספת היוקר שהיתה חלה לגבי העובד, במועד תשלום פיצויי הפיטורים שנקבע באותו חיקוק, אילו המשיך לעבוד."

ב-בג"צ 608/88 46 קבע בית-המשפט מפי כב' השופט א' ברק כי "אם חלה ירידה בערך הכסף בין מועד הפיטורים לבין מועד תשלום פיצוי הפיטורים כדין, נערך שיערוך סכום פיצויי הפיטורים על-פי משכורת העובד ביום התשלום (ראה תקנה 5(ב) לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב פיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964. הסדר זה חשיבותו כפולה בענייננו: ראשית, הוא מצביע, כאמור, על מגמתה של החקיקה בעניינים דומים, המבקשת ליתן לעובד, המקבל כדין סכום חד-פעמי במועד המאוחר מיום סיום יחסי העובדה, שווי הכסף בערכים ריאליים; שנית, קיים קשר הדוק בין פיצויי הפיטורין לבין המענק. המענק מהווה, במובן מסויים, מעין תחליף לפיצויי פיטורים, להם העובד אינו זכאי בשל הקיצבה שהוא מקבל (ראה סעיף 15 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963). אם פיצויי הפיטורים משתלמים בערכים "ריאליים", אך טבעי הוא כי גם המענק, הבא להחליפם ישולם בערכים 'ריאליים'".



7. חישוב פיצויים בחופשה ללא תשלום - תקנה 5א לתקנות פיצויי פיטורים

תקנה 5א לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964 קובעת כדלקמן:

"5א. חישוב פיצויים בחופשה ללא תשלום (תיקון התשמ"א)
לעניין חישוב פיצויי פיטורים לעובד שהיה בחופשה ללא תשלום יהיה השכר האחרון -
(1) בחופשה ללא תשלום מכוח הוראה של דין - השכר שהיה משתלם לו ערב פיטוריו אילו עבד אצל אותו מעביד;
(2) בכל מקרה אחר - השכר שהשתלם לו ערב יציאתו לחופשה ללא תשלום בצירוף תוספת יוקר המחיה על השכר האמור בשיעור שהיה מתווסף לשכרו האמור אילו עבד אצל אותו מעביד ערב פיטוריו."

ב-עב' (ב"ש) 2129/04 47 קבע בית-הדין כי "מתלושי השכר שצורפו לתצהיר הנתבעת, עולה כי שכרו האחרון של התובע עמד על סך של 5,570 ש"ח. התובע עבד אצל הנתבעת מ-11/92 ועד ל-4/02 (מועד יציאתו לחל"ת), קרי 9.5 שנים. אין לכלול את תקופת החל"ת בחישוב הפיצויים".



8. שינוי בשכר אחרון - תקנה 6 לתקנות פיצויי פיטורים

תקנה 6 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964 קובעת כדלקמן:

"6. שינוי בשכר אחרון
חל בשכרו האחרון של העובד שינוי זמני, יחושב השכר האחרון לפי שכר העובד כאילו לא חל שינוי כאמור."

ב-עב' (ב"ש) 1513/06 48 קבע בית-הדין כי "בחישוב ממוצע שכרו של התובע אין לקחת בחשבון את תקופת העבודה האחרונה בה פחת היקף המשרה מהשיעור הרגיל באופן ניכר וזאת כאמור שלא באשמתו של התובע (ראה בעניין זה גם שילוב הוראות תקנות 8-6 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964".

ב-עב' (ת"א-יפו) 2796/05 49 קבע בית-הדין כי "העיקרון הבסיסי בחוק פיצויי פיטורים ובתקנות שהותקנו לפיו הוא שסכום הפיצויים מחושב על בסיס שכרו האחרון של העובד בעד כל תקופת עבודתו באותו מקום עבודה או אצל אותו מעסיק. עיקרון זה יפה גם שעה שהעובד עולה בסולם התפקידים, עובר מתפקיד לתפקיד וכתוצאה מכך גם עולה שכרו. סטיה מהעיקרון מתבצעת רק במקרה בו במהלך תקופת העסקתו של העובד חל שינוי מהותי במתכונת העסקתו או שינוי בלתי-רגיל בשכר (זאת על-פי העולה מתקנות 8-6 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964, מהוראות סעיף 13א לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 ומההלכות שנקבעו בפסיקה, המתאימות למקרים שונים לשינויים במתכונת העסקה)".

ב-עב' (ת"א-יפו) 4597/04 50 קבע בית-הדין כי "אין חולק כי עם סיום עבודת התובעת עקב פטירת המנוחה הינה זכאית לפיצויי פיטורים (סעיף 4 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963). עם זאת אנו סבורים כי יש לחשב את פיצויי הפיטורים המגיעים לה לפי שכר קובע של 800 דולר ארה"ב, בהתחשב בכך שהשכר של 1,000 דולר שולם לה רק בששת השבועות האחרונים לחיי המנוחה ונוכח השינוי בהיקף העבודה עקב מצבה הרפואי של המנוחה (סעיף 6 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964)".

ב-ד"מ (נצ') 2262/05 51 קבע בית-הדין כי "בהתאם לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964 (להלן: "התקנות") השכר שישמש בסיס לחישוב פיצויי פיטורים הינו שכרו האחרון של העובד כאשר אם 'חל בשכרו האחרון של העובד שינוי זמני, יחושב השכר האחרון לפי שכר העובד כאילו לא חל שינוי כאמור' (תקנה 6)".

ב-עב' (ת"א-יפו) 1720/02 52 קבע בית-הדין מפי כב' השופטת ורדה סאמט:

"תקנה 6 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964 (להלן: "התקנות") קובעת:

'חל בשכרו האחרון של העובד שינוי זמני יחושב השכר האחרון לפי שכר העובד כאילו לא חל שינוי כאמור.'

הוראת תקנה זו מתייחסת לשינוי בשכר ערב פיטורי העובד בלבד. השינוי יכול להיות הן בהגדלת שכר והן בהקטנתו ועליו להיות בעל אופי זמני.

'הזמניות מעידה על היעדר קביעות בשינוי אפילו אם יש שינוי "זמני" הנמשך פרק זמן ארוך.' (דב"ע לד/47-3 גאולה כהן נ' מדינת ישראל)

במקרים שבהם הופחת שכר העובד שלא כתוצאה ממעבר לעבודה חלקית, קובעת תקנה 8 לתקנות:

'חלה הפחתה בשכרו של עובד, אשר כתוצאה ממנה קטן שכרו האחרון, יראו בשכר אחרון לגבי התקופה שלפני ההפחתה את שכרו של העובד ערב ההפחתה.'

מכאן שבמקרה של מעבר לעבודה חלקית, תחולק התקופה לזו שלפני ההפחתה שבה יראו כשכרו האחרון של העובד את השכר שקיבל ערב ההפחתה ולתקופה שלאחר ההפחתה שבה, יראו בשכר אחרון את השכר ערב הפיטורין."

ב-עב' (יר') 1277/99 53 קבע בית-הדין מפי כב' השופטת דיתה פרוז'ינין:

"14. מוסיף וטוען בא-כוח הנתבע בסיכומיו, כי בדין נעשה חישוב משכורתו האחרונה של התובע על-פי ממוצע ששת החודשים האחרונים לעבודתו. בא-כוח הנתבע מסתמך על סעיפים 6 ו-8 לחוק פיצויי פיטורים (סעיף 57 לסיכומיו). הכוונה היא, ככל הנראה, לתקנה 6 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964 (להלן: התקנות), שזו לשונה:

'חל בשכרו האחרון של העובד שינוי זמני, יחושב השכר האחרון לפי שכר העובד כאילו לא חל שינוי כאמור.'

השינוי שחל, לטענת בא-כוח הנתבע, בשכרו של התובע הינו השינוי בשער הדולר, שבחודש 10/98 היה גבוה במיוחד לעומת חודשים קודמים - 4.25 ש"ח. ראשית, כפי שהבהרנו לעיל שכרו של התובע בחודש אוקטובר חושב על-פי שער יציג של 4.159 ש"ח. יתר-על-כן, משהסכים הנתבע כי גובה שכרו של התובע ייקבע בדולרים, עליו לקבל על עצמו את כל התוצאות המשתמעות מקביעה זו, ובכללן התנודות בשער הדולר, הן כלפי מעלה והן כלפי מטה. מכל מקום, תקנה 6 הנ"ל אינה מכוונת לשינוי מעין זה.

על-אף האמור לעיל אין התובע זכאי לתשלום כלשהו בגין הפרש פיצויי פיטורים, וזאת משום שגם בעניין זה סבורים אנו כי אין לפסוק לתובע יותר ממה שתבע בתביעתו (סעיפים 10-9 לכתב התביעה). כבר נפסק לא אחת כי הכלל הוא כי אין פוסקים לתובע יותר ממה שתבע (דב"ע נג/48-3 מעבדת שיניים קליסקר בע"מ - טובול, ניתן ביום 5.5.93)."

ב-עב' (ת"א-יפו) 912537/9954 קבע בית-הדין כי "תקנה 6 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964 (להלן: תקנות פיצויי פיטורים) קובעת כי במקרה שחל בשכרו של העובד שינוי זמני, יחושב השכר האחרון לפי שכר העובד כאילו לא חל שינוי כאמור. כלומר, על-פי תקנה 6 לתקנות פיצויי פיטורים, יש להתעלם משינוי זמני שחל בשכרו של העובד (הן בהגדלה והן בהפחתה), להבדיל משינוי קבוע בשכרו של העובד".

ב-ד"מ (ב"ש) 1695/9955 קבע בית-הדין כי "מעיון בדו"ח גמר החשבון נספח א' שנערך על-ידי הנתבעת עולה כי התובעת עבדה בהיקף שעות משתנה. עוד עולה כי בחודשיים האחרונים לעבודתה ירד היקף עבודתה בשיעור ניכר. בנסיבות אלה ועל-פי תקנות 6 ו-8 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964 יש מקום לערוך חישוב לפי 12 החודשים האחרונים עובר להפחתה בהיקף עבודתה ובהיקף שכרה".



9. עבודה חלקית - תקנה 7 לתקנות פיצויי פיטורים

תקנה 7 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964 קובעת כדלקמן:

"7. עבודה חלקית
עבר עובד מעבודה מלאה לעבודה חלקית או מעבודה חלקית לעבודה מלאה, יחושב שכרו האחרון לגבי כל אחת מתקופות העבודה לפי שכרו ערב פיטוריו באופן יחסי למידת החלקיות של עבודתו."

ב-עב' (ת"א-יפו) 912537/99 56 קבע בית-הדין כי "תקנה 7 לתקנות פיצויי פיטורים, קובעת שבמקרה שעובד עבר מעבודה מלאה לעבודה חלקית או להיפך, יש לחשב את שכרו האחרון לגבי כל אחת מתקופות העבודה באופן יחסי לחלקיות משרתו. כלומר, במקרה הנדון, מדובר בשינוי מהותי במתכונת עבודתו של העובד (משרה מלאה לעומת משרה חלקית), ולכן יש לחשב את פיצויי הפיטורים בעד כל תקופת עבודה בנפרד".

ב-ד"מ (חי') 658/06 57 קבע בית-הדין מפי כב' השופטת אביטל רימון- קפלן:

"18. סעיף 12(א) לחוק פיצויי פיטורים, קובע כי שיעור הפיצויים הוא:

'שכר חודש אחד לכל שנת עבודה בעובד במשכורת אצל מעביד, או באותו מקום עבודה...'

תקנה 4 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964 (להלן: התקנות), קובעת, כי השכר שישמש בסיס לחישוב פיצויי פיטורים בענף עבודה שאין בו הסכם קיבוצי יהיה: "שכרו האחרון של העובד".

לתקנה 7 לתקנות קובעת:

'עבר עובד מעבודה מלאה לעבודה חלקית או מעבודה חלקית לעבודה מלאה, יחושב שכרו האחרון לגבי כל אחת מתקופות העבודה לפי שכרו ערב פיטוריו באופן יחסי למידת החלקיות של עבודתו.'

אכן, תקנה 8 לתקנות קובע, כי:

'חלה הפחתה בשכרו של העובד, אשר כתוצאה ממנו קטן שכרו האחרון, יראו כשכר אחרון לגבי התקופה שלפני ההפחתה את שכרו של העובד ערב ההפחתה.'

ואולם, יושם-לב כי בענייננו, אין חולק כי "שכרו" של התובע לא הופחת, שכן לאורך כל התקופה עמד שכרו השעתי של התובע על הסך של 17.93 ש"ח.

הנה כי כן, ובניגוד לסברת התובע, אין רלוונטיות לענייננו, לתקנה 8 לתקנות, בהינתן כי אין המדובר בהפחתת שכר, אלא בצמצום היקף המשרה, שעה שהשכר נותר אותו שכר.

משכך, התקנה הרלוונטית לענייננו היא תקנה 7 לתקנות שעניינה בשינוי היקף המשרה של העובד.

ודוק, בניגוד לסברת התובע, תקנה 9 לתקנות שעניינה בחישוב השכר הממוצע של שנים-עשר החודשים שקדמו לפיטורים, עוסקת במי ששכר עבודתו כולו או מקצתו משתלם בעד ביצוע עבודה מסויימת או בחלק מהפדיון או שהיה עיקר שכר עבודתו לפי כמות התוצרת, כדלקמן:

'היה שכר עבודתו של עובד כולו או מקצתו משתלם בעד ביצוע עבודה מסויימת או בחלק מהפדיון או שהיה עיקר שכר עבודתו לפי כמות התוצרת, יראו כשכרו האחרון ביחס לשכר כאמור את השכר הממוצע של שנים-עשר החודשים שקדמו לפיטורים.'

בענייננו, לא היה חולק כי התובע לא השתכר בעד ביצוע עבודה מסויימת או בחלק מהפדיון או לפי כמות התוצרת, ועל-כן, אין בתקנה זו כדי לסייע, אלא שומה עלינו לפנות לתקנה 7 לתקנות על-מנת לעמוד על קובע משכורתו הקובעת של התובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים."

ב-עב' (ת"א-יפו) 2581/04 58 קבע בית-הדין כי "במהלך תקופת עבודתה של התובעת אצל הנתבעות היו שינויים בהיקף העסקתה. לפיכך, יש לערוך את חישוב הפיצויים לגבי כל תקופה בנפרד, על-פי תקנה 7 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964".

ב-עב' (ב"ש) 2366/06 59 קבע בית-דין כי "הנתבעת ערכה את חישוביה על בסיס שעות העבודה הכוללות אותן עבד התובע על בסיס השכר הגבוה ביותר שקיבל, תוך חישוב החלק ה-12 משכרו לכל שנה בנפרד. הנתבעת שילמה לתובע בהתאם לחישוביה. משלא מצאתי כל טעות בחישובי הנתבעת ובהיותן תואמות את הוראות תקנה 7 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964, דין תביעת התובע להפרשי פיצויי פיטורים בגין תקופת עבודתו השניה - להידחות".

ב-עב' (חי') 1303/03 60 קבע בית-הדין מפי כב' השופטת אביטל רימון- קפלן:

"27. ובאשר לשיעורם של אלו, הרי שמעיון בתלושי השכר של התובע, עולה כי אמנם לאחר חודש פברואר 2002 פחת שכרו של התובע ביחס לשכרו בתקופת עבודתו שעד לחודש זה, והדבר אף עולה בקנה אחד עם גרסאות שני הצדדים באשר למועד העברת התובע מאתר פיאט, לאתרים שונים אחרים, ודוק, אף יש בו כדי לתמוך בגרסת הנתבעות באשר למתכונת העסקתו של התובע באתר פיאט והפיצוי הגלובלי שקיבל בתקופה זו...

אי-לכך, יש לחשב את משכורתו הקובעת של התובע למשך כל תקופת העסקתו לפי משכורתו, ערב ההפחתה, היינו 4,400 ש"ח כטענת הנתבעות."

ב-עב' (ב"ש) 1034/05 61 קבע בית-הדין מפי כב' השופטת יעל אנגלברג- שהם:

"29. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, סבורני כי הצדק עם התובע בכל הנוגע לחישוב השכר הקובע לכל התקופה על בסיס השכר האחרון. הוראות חוק פיצויי פיטורים מורות כי השכר הקובע הינו השכר האחרון למעט במקרה בו חלה הפחתה עקב שינוי בהיקף המשרה (תקנה 7 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964.

משלא הצביעו הצדדים על כל שינוי מהותי בעבודתו של התובע בין שתי התקופות, הן בתפקידו הן בהיקף משרתו, חל העיקרון לפיו, השכר האחרון (טרם ההפחתה), הוא השכר הקובע לעניין חישוב פיצויי הפיטורים."

ב-עב' (ת"א-יפו) 6617/04 62 קבע בית-הדין כי "לפי תקנה 7 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964, ככל שחל שינוי בהיקף משרתו של עובד במהלך שנות עבודתו - יש לחשב את פיצויי הפיטורים לגבי כל אחת מתקופות העבודה באופן יחסי למידת החלקיות של עבודתו. התובעת פירטה את החישוב שביצעה בתצהירה, כאשר הנתבעת לא העלתה כל טענה כנגד חישוב זה בין בתצהירים מטעמה ובין בסיכומיה. זאת, למעט טענת הנתבעת - אותה אנו מקבלים - כי יש לקחת בחשבון את מלוא הסכום שקיבלה התובעת בפועל דרך פוליסת ביטוח המנהלים, בסך 96,202 ש"ח, ולא רק את אותו חלק שבחרה לשחרר בפועל".

ב-ד"מ (ב"ש) 2009/05 63 קבע בית-הדין כי "בהתאם לתקנה 7 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים להתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964 - חישוב השכר לצורך תשלום פיצויי פיטורים לתובעת צריך להיעשות בהתאם לחלקיות משרתה בהתחשב בכל אחת מתקופות העבודה בשירות הנתבעת, על בסיס שכרה ערב הפיטורים".

ב-עב' (חי') 4182/01 64 קבע בית-הדין מפי כב' השופטת מ' אריסון-חילו:

"10. איננו מקבלים את טענת התובעות כי חישוב פיצויי הפיטורים צריך להיעשות בחלוקה לשתי תקופות. תקנה 7 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים, התשכ"ד-1964 (להלן: תקנות חישוב הפיצויים) קובעת כי:

'עבר עובד מעבודה מלאה לעבודה חלקית או מעבודה חלקית לעובדה מלאה, יחושב שכרו האחרון לגבי כל אחת מתקופות העבודה לפי שכרו ערב פיטוריו באופן יחסי למידת החלקיות של עבודתו.'

אמנם על-פי תקנה 7 ניתן לערוך את חישוב פיצויי הפיטורים לפי תקופות עבודה, ואולם בענייננו לא הונחה תשתית ראייתית ולא שוכנענו כי התובעות עבדו אי פעם עבודה מלאה, או כי עברו מעבודה מלאה לעבודה חלקית, או להפך; לפיכך אין עניינן בא בגדר תקנה זו. כך גם איננו מקבלים את טענת הנתבעת כי יש לחשב את פיצויי הפיטורים על-פי השתכרות התובעות בארבע השנים האחרונות לעבודתן.

על-פי התלושים שהוגשו, התובעות קיבלו תשלומים נפרדים בגין עבודתן בשבתות, בחגים או בשעות הערב והלילה; בגין עבודתן בשבתות וחגים קבלו התובעות גמול עבודה במנוחה השבועית ובחג; ובגין עבודתן בשעות הערב והלילה, קיבלו התובעות גמול שעות נוספות. אין לכלול בבסיס השכר, לצורך חשוב פיצויי פיטורים, תשלומים בגין שעות נוספות, עבודה בשבתות או בחגים, זאת משום שאת חשוב פיצויי הפיטורים יש לחשב על-פי השכר הרגיל."

ב-עב' (יר') 2524/02 65 קבע בית-הדין מפי כב' השופטת הראשית, רונית רוזנפלד:

"השכר הקובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים

12. כאמור, אין מחלוקת בין הצדדים בדבר השינוי שחל בהיקף משרתה של התובעת בשנה וחצי האחרונות לעבודתה לבין התקופה הקודמת (משמרת אחר צהריים לעומת עבודה בשתי משמרות). בקביעת שכרה של התובעת לצורך חישוב פיצויי פיטורים ניתן ללמוד מהוראת תקנה 7 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964...

לפי טופסי 106 שהוגשו לתיק בית-הדין, עבדה התובעת בשנה וחצי שלפני פיטוריה 129 שעות בממוצע בחודש. לפי ממוצע שעות זה יחושבו פיצויי פיטורים לתובעת בגין תקופה אחרונה של שנה וחצי לפי פיטוריה. באשר לתקופה שלפני-כן - הוגשו לתיק מסמכים בהם יש פירוט שעות עבודה מספטמבר 1995 ואילך. על-פי הנתונים שהוצגו עבדה התובעת באותה תקופה (כולה) בממוצע 81.5 שעות לחודש (התובעת עבדה מאוגוסט 1995).

אין חולק כי שכרה האחרון של התובעת לשעה עמד על 25 ש"ח. הנתבעת טענה כי שיעור זה היה זמני, והיה מותנה בתנאים שונים. טענה זו נטענה אך בעלמא (בשלב הסיכומים) ולא הוכחה.

את שכרה הקובע של התובעת יש לקבוע, איפוא, לפי הוראת תקנה 7, לפי שכרה האחרון (ערב פיטוריה) לשעה."

ב-עב' (ת"א-יפו) 6913/02 66 קבע בית-הדין מפי כב' השופטת שרה מאירי:

"לטעמנו, יש לחשב לאור הנסיבות שתוארו את פיצויי הפיטורין לפי תקנה 7 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964 הקובעת את אופן החישוב בשינויי משרה (דב"ע נו/269-3 ד"ר איסר מזר נ' ההסתדרות מדיצינית הדסה, פד"ע ל(1), 57):

'עבר עובד מעבודה מלאה לעבודה חלקית או מעבודה חלקית לעבודה מלאה, יחושב שכרו האחרון לגבי כל אחת מתקופות העבודה לפי שכרו ערב פיטוריו באופן יחסי למידת החלקיות של עבודתו'."

ב-עב' (חי') 2044/99 67 קבע בית-הדין מפי כב' השופטת מ' אריסון-חילו:

"בענייננו לא הוכח שינוי בחלקיות המשרה, אלא רק בהיקף הכספי שלה. גם ב-1997 לא עבד התובע במשך חודשיים. לפיכך, לא ניתן לקבוע כי התובע אכן עבר ממשרה חלקית למשרה מלאה, ומשכך לא ניתן להחיל את תקנה 7. במקרה דומה שנבחן בפסיקה אשר בו נקבע כי אין ניתן להסתייע בתקנות, נקבע שיש להשלים את החסר הזה בדרך של היקש; עוד נקבע כי מקום שצורת ההעסקה השתנתה באופן יסודי, הדרך הנכונה לחשוב פיצויי הפיטורים היא בגין כל אחת מתקופות ההעסקה בנפרד (דב"ע שן/107-3 מנפאואר בע"מ נ' צפריר גוטרמן, פד"ע כב 138).

וכך נקבע בפסק-דין צפריר גוטרמן:

'הדרך הנכונה לחישוב פיצויי הפיטורים במקרה... שבו צורת ההעסקה השתנתה באופן יסודי, היא חישוב של פיצויי הפיטורים בגין כל אחת מתקופות ההעסקה.' (שם, עמ' 142)."



10. הפחתת שכר - תקנה 8 לתקנות פיצויי פיטורים

תקנה 8 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964 קובעת כדלקמן:

"8. הפחתת שכר
חלה הפחתה בשכרו של עובד אשר כתוצאה ממנה קטן שכרו האחרון יראו כשכר אחרון לגבי התקופה שלפני ההפחתה את שכרו של העובד ערב ההפחתה."

ב-עב' (ת"א-יפו) 912537/99 68 קבע בית-הדין כי "תקנה 8 לתקנות פיצויי פיטורים קובעת כי במקרה שחלה הפחתה בשכרו של העובד, אשר כתוצאה ממנה קטן שכרו האחרון, יש לראות כשכר אחרון לגבי התקופה שלפני ההפחתה את שכרו של העובד ערב ההפחתה. כאמור, המצב הרגיל הוא ששכרו של העובד עולה במהלך תקופת עבודתו. תקנה 8 לתקנות פיצויי פיטורים מתייחסת למצב בלתי-רגיל, בו חלה הפחתה בשכרו של העובד, וקובעת כי במקרה כזה פיצויי הפיטורים בעד התקופה שקדמה להפחתה יחושבו על בסיס השכר האחרון ללא ההפחתה".

ב-עב' (ב"ש) 1034/05 69 קבע בית-הדין מפי כב' השופטת יעל אנגלברג- שהם:

"30. גם בשאלה מהו השכר הקובע לחודש 12/99 קיימת מחלוקת בין הצדדים. בעוד התובע טוען כי השכר עמד על שיעור של 22,670 ש"ח, טענה הנתבעת כי יש לחשב על-פי השכר האחרון אשר עמד על סך של 21,000 ש"ח (נכון לחודש 7/03).

בעניין זה חלות הוראות תקנה 8 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964 הקובעות כי:

'חלה הפחתה בשכרו של עובד, אשר כתוצאה ממנה קטן שכרו האחרון, יראו כשכר האחרון לגבי התקופה שלפני ההפחתה את שכרו של העובד ערב ההפחתה.'

כפי שעולה בבירור מהוראות תקנה זו, אין מקום לפיצול התקופה כאשר השכר עלה ואילו כאשר השכר הופחת, יש להבחין בין שתי התקופות על-מנת לא לפגוע בזכויות שצבר העובד עת השתכר שכר גבוה יותר ועל-מנת למנוע מצבים בהם יפחיתו מעבידים את השכר האחרון על-מנת לשלם פיצויי פיטורים מופחתים.

משעמד שכרו החודשי של התובע בשנת 99' על הסך של 22,670 ש"ח והנתבעת הפחיתה אותו באופן חד-צדדי בחודש 1/00, הרי שבכל הנוגע לתקופה שעד לחודש 12/99, יש לחשב את הפיצוי על בסיס השכר של 22,670 ש"ח."

ב-עב' (ת"א-יפו) 2123/02 70 קבע בית-הדין מפי כב' השופטת דינה אפרתי:

"הכוונה בתקנה זו למקרים בהם הופחת שכר העובד שלא כתוצאה ממעבר לעבודה חלקית. במקרה מעין זה תחולק התקופה לזו שלפני ההפחתה ולתקופה שלאחר ההפחתה שבה יראו כשכר אחרון את השכר ערב פיטוריו (ראה: מ' גולדברג דיני עבודה כרך שני, שער עשירי, פרק 32, עמ' 48).

דברים אלה יפים גם לחישוב פיצויי הפיטורים בנסיבות העניין שבפנינו."

ב-עב' (ת"א-יפו) 301653/98 71 קבע בית-הדין מפי כב' השופט אילן איטח:

"25.1 התובעת טוענת כי על-פי תקנה 8 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964, זכאית התובעת לכך שפיצויי הפיטורים למן תחילת עבודתה ועד למועד ההפחתה (קרי עד חודש 8/97, כולל) לפי המשכורת ערב ההפחתה...

25.3 טוענת הנתבעת כי תקנה 8 אינה ישימה במקרה זה והרלוונטית היא תקנה 6 שעניינה שינוי זמני בשכר ואשר קובעת:

'חל בשכרו של העובד שינוי זמני, יחושב השכר האחרון לפי שכר העובד כאילו לא חל שינוי כאמור.'

25.4 ספק אם תקנה 6 חלה ישירות במקרה שלנו, שכן על-אף שהשכר היה מותנה בתפקיד - ספק אם ניתן לקבוע כי התפקיד עצמו היה "זמני" במובן התקנה. כך או כך, תמימי דעים אנו עם הנתבעת כי בהיקש מתקנות 6, 7 ו-8 התוצאה היא כי השכר הקובע של התובעת עבור תקופת הכהונה כמנכ"ל הוא השכר שהתובעת השתכרה כמנכ"ל ואילו השכר הקובע עבור יתר התקופות הוא השכר האחרון.

25.5 אשר-על-כן גם טענה זו של התובעת דינה להידחות."

ב-ד"מ (ת"א-יפו) 6118/01 72 קבע בית-הדין מפי כב' השופטת לאה גליקסמן:

"13. אשר לטענתה של התובעת כי שכרה הופחת לאחר המעבר לחברת או.אר.אס: תקנה 8 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964, קובעת כי אם חלה הפחתה בשכרו האחרון של העובד, אשר כתוצאה ממנה קטן שכרו האחרון, יש לחשב את פיצויי הפיטורים בעד התקופה שלפני הפחתת השכר על בסיס השכר האחרון ערב הפחתת השכר.

לפיכך, ככל שעבודתה של התובעת תגיע לסיומה בנסיבות המזכות אותה בפיצויי פיטורים, המעביד האחרון שיפטרה יהיה חייב לשלם לה פיצויי פיטורים בעד תקופת עבודתה בנתבעת על-פי שכרה האחרון אצל הנתבעת."

ב-עב' (ת"א-יפו) 301680/95 73 קבע בית-הדין מפי כב' השופטת אהובה עציון:

"ב. משניתן לתובע מכתב פיטורין, ומשקבלים אנו כאמינה את גרסת העדים שהיו נוכחים בפגישות במועצת הפועלים, אנו קובעים כי התובע זכאי לפיצויי פיטורין וקובעים כי השכר הקובע לצורך חישובם הוא הסכום הנתבע על ידו, שכן על-פי תקנה 8 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים) אין לראות בשכר אחרון שהופחת - כשכר קובע לחישוב הפיצויים."


11. שכר קבלני - תקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים

תקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964 קובעת כדלקמן:

"9. שכר קבלני
היה שכר עבודתו של עובד כולו או מקצתו משתלם בעד ביצוע עבודה מסויימת או בחלק מהפדיון או שהיה עיקר שכר עבודתו לפי כמות התוצרת, יראו כשכרו האחרון ביחס לשכר כאמור את השכר הממוצע של שנים-עשר החודשים שקדמו לפיטורים."

ב-עב' (חי') 1359/07 74 קבע בית-הדין מפי כב' סגנית הנשיא א' קציר:

"16. לאור האמור לעיל, הרי שאף בענייננו יש לחשב את פיצויי הפיטורין להם זכאי התובע בגין כל אחת מתקופות העסקתו.

לאור העובדה כי במהלך כל תקופת העסקתו שולם שכרו של התובע, חלקו או כולו, כחלק מהפדיון, הרי שצודקת הנתבעת בטענתה, כי יש להחיל במקרה דנן את הוראת תקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים, ולחשב את שכרו של התובע בכל תקופת העסקה כשכר ממוצע של שנים-עשר החודשים האחרונים.

ב-ע"ע 300048/98 עובדיה סימן נ' הסתור בע"מ (פורסם בנבו), ניתן ביום 24.4.02, נקבע לעניין תקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורין כדלקמן:

'תקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים יוצאת מנקודת הנחה, כי אפשר ששכרו של עובד, או חלקו, ישולם בעד עבודה מסויימת או בחלק מהפדיון או שהיה עיקר שכר עבודתו לפי כמות התוצרת. במקרים מעין אלה, יראו את השכר האחרון כשכר הממוצע של 12 החודשים שקדמו לפיטורים...

בהקשר זה מן הראוי לציין, כי אפשר שכל שכרו של עובד ישתלם בדרך הקבועה בתקנה 9...

החישוב לתקנות פיצויי פיטורים. יעשה, איפוא, על בסיס ממוצע העמלות ב-12 חודשי עבודתו של המערער טרם פיטוריו...'."

ב-עב' (ת"א-יפו) 10990/05 75 קבע בית-הדין מפי כב' השופט ד"ר יצחק לובוצקי:

"על-פי הפסיקה, פרמיות המשולמות על בסיס אחוזים ממחזור המכירות או מן הרווחים הן חלק מהשכר לצורך תשלום פיצויי פיטורים. לפיכך, יש לראות את הפרמיות שקיבל התובע ואשר השתנו מדי חודש בחודשו כתוספת המשתלמת בחלק מהפדיון, או כמות התוצרת. מכאן שיש לכלול את אותן פרמיות בבסיס השכר לצורך חישוב פיצויי הפיטורים וההודעה המוקדמת (תקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964 (להלן: תקנות פיצויי פיטורים); ע"ע 300048/98 עובדיה סימן נ' הסתור בע"מ, עבודה ועוד, ארצי לג(62), 31; ראה גם ע"ע 170/03 יוסי עזרא - יהב, פרוייקטים ומיחשוב 1991 בע"מ (פורסם בנבו, 15.11.04), שם נפסק כי "פרמיה" בשיעור של 50% מהרווחים היא במהותה עמלה, ולכן מהווה חלק מהשכר לצורך חישוב פיצויי הפיטורים).

ויודגש כי גם על-פי הפסיקה שציין המעביד בסיכומיו (ע"א 67/06 גימלשטיין - יזמקו בע"מ, תק-אר 2008(2), 208 (2008), ניתן ביום 6.5.08) נקבע כי תקנה 9 חלה על תשלומים ששיעורם נגזר מהפדיון. עוד הובהר באותו פסק-דין כי אין הבדל בין מקרה בו הפדיון מוגדר כ-"מחזור", דהיינו מלוא סכום ההכנסות בלא ניכוי ההוצאות, או כ-"רווחים", דהיינו סכום ההכנסות בניכוי ההוצאות. ואכן, על-פי תקנה זו העמלות ששולמו לתובע על-פי סעיף 5.1 להסכם העבודה (ת/1) הן חלק ממחזור המכירות ועל-כן הן חלק משכרו לצורך תשלום פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת.

זאת לעומת בונוס אישי, המשולם בעד ביצוע יעד אישי של מכירה שאינו מהווה חלק מהשכר לצורך תשלום פיצויי פיטורים (דב"ע לד/3-68 ארגמן - מפעלים לצביעת טקסטיל בע"מ - ישעיהו קורניצקי, פד"ע ו 103; דב"ע מט/141-3 סלים בלבול - מפעלי מאיר בע"מ, פד"ע כא 439) או בונוס המותנה ברווחי המעביד שגם הוא אינו חלק מהשכר לצורך תשלום פיצויי פיטורים (דב"ע נד/101-3 עמנואל - שופרסל בע"מ, פד"ע כא 241).

אם כן, בהתאם לתקנות ולהלכה הפסוקה לצורך חישוב זכאות התובע לפיצויי פיטורים והודעה מוקדמת, היה צורך לכלול גם את רכיב הפרמיות כחלק משכרו הקובע ולפיכך הוא זכאי להפרש פיצויי פיטורים בסך 15,112.5 ש"ח..."

ב-עב' (ת"א-יפו) 7679/04 76 קבע בית-הדין מפי כב' השופט אילן איטח:

"38. כאמור, התובעים קיבלו שכר בהתאם לשעות עבודתם בפועל, כאשר בהתאם לתלושי השכר עבדו התובעים בהיקף שעות משתנה. התובעים חישבו את פיצויי הפיטורים על בסיס עבודה במשרה מלאה (186 שעות). מנגד, טענו הנתבעות כי יש לחשב את פיצויי הפיטורים על בסיס ממוצע שעות עבודתם של התובעים ב-12 החודשים האחרונים לעבודתו, משום שמדובר בעובדים שעתיים. נכונה טענת הנתבעות שבהתאם לתקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964, ופסיקת בית-הדין הארצי, חישוב השכר הקובע לצורך פיצויי פיטורים יעשה לפי ממוצע השעות ב-12 חודשי העבודה האחרונים. כידוע, בממוצע השעות יש לקחת בחשבון רק את השעות הרגילות בהן עבדו התובעים."

ב-עב' (חי') 805/02 77 קבע בית-הדין מפי כב' השופטת מ' אריסון-איטח:

"התובעים הינם עובדים יומיים, ומכאן שהיקף עבודתם משתנה מידי חודש. הגם שתקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964 - אינה נוגעת במפורש לעובד יומי, ניתן ליישמה גם בענייננו (ראה דב"ע נו/91-3, נו/93-3 לבנה פילוסוף - ב' שור ושות' מהנדסים ויועצים, פד"ע לג 49, 58-57; עתירה לבג"צ נדחתה, בג"צ 5845/98 ב' שור ושות' מהנדסים ויועצים נ' בית-הדין הארצי לעבודה, תק-על 99(3), 669 (1999)). על-כן נבחן כמה ימים בממוצע עבד כל אחד מהתובעים ב-12 החודשים האחרונים לעבודתו נכפיל בשכר היומי האחרון ונקבל את המשכורת הממוצעת בשנים-עשר החודשים האחרונים לעבודת כל תובע."

ב-ד"מ (ת"א-יפו) 9366/06 78 קבע בית-הדין מפי כב' השופטת מיכל לויט:

"21. מעיון בתלושי השכר עולה כי שכרו של התובע השתנה מחודש לחודש, בהתאם לשעות עבודתו (על-פי שכר שעתי רגיל של 35.35 ש"ח). משכך, יש לערוך את החישוב על-פי ממוצע 12 החודשים האחרונים לעבודה לפי תקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964 (להלן: "התקנות"), אך למעט התקופה שלאחר שתי תאונות העבודה בהן נפגע במהלך חודש מאי 2006, שבה חלה הפחתה בשכרו, על-פי תקנה 8 לתקנות. מכאן, ניקח את השכר החודשי הממוצע ל-8 החודשים 9/05 ועד 4/06, כולל, קרי: 5,889 ש"ח, כבסיס לקביעת שיעור פיצויי הפיטורים."

ב-ע"ע 76/06 79 קבע בית-הדין בפני כב' השופטת לאה גליקסמן:

"12.1 על-פי תקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב פיצויי פיטורים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964 ככל ששכרו של העובד משתלם "כחלק מהפדיון" רואים את שכרו האחרון כשכר הממוצע של שנים-עשר החודשים האחרונים שקדמו לפיטורים. כלומר, תקנה 9 חלה על תשלומים ששיעורם נגזר מהפדיון. לעניין זה יש להבהיר כי אין הבדל בין מקרה בו הפדיון מוגדר כ-"מחזור", דהיינו מלוא סכום ההכנסות בלא ניכוי ההוצאות, או כ-"רווחים", דהיינו סכום ההכנסות בניכוי ההוצאות. ואכן, על-פי תקנה זו העמלות ששולמו למערער על-פי סעיפים 4(2) עד 4(4) להסכם העבודה הן חלק משכרו לצורך תשלום פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת."

ב-עב' (ת"א-יפו) 9909/02 80 קבע בית-הדין מפי כב' השופטת אהובה עציון:

"תקנה זו יוצאת מנקודת הנחה, כי אפשר ששכרו של עובד, או חלקו, ישולם בעד עבודה מסויימת או בחלק מהפדיון או שהיה עיקר שכר עבודתו לפי כמות התוצרת. במקרים מעין אלה, יראו את השכר הקובע כשכר הממוצע של 12 החודשים שקדמו לפיטורים. מתלושי המשכורת של התובעת עולה כי שכרה הממוצע לשנת עבודתה האחרונה עמד על סך של 10,873 ש"ח. התובעת עבדה כ-34 חודשים ועל-כן היא זכאית ל-30,552 ש"ח. נוסיף ונציין כפי שעולה מתלושי השכר של התובעת, השכר הקובע לצורך פיצויי פיטורים שולם כמקשה אחת, ולא פורט בו מהו הסכום שהתובעת קיבלה מדי חודש בחודשו עבור עמלות מכירה (תלושי השכר א/1 עד א/12)."

ב-עב' (ת"א-יפו) 5471/05 81 קבע בית-הדין מפי כב' השופט אילן איטח:

"13. לטעמנו ממכלול ההוראות של התקנות הנ"ל עולה כי הנתבעת צודקת לגבי אופן החישוב של פיצויי הפיטורים של עובד שעתי שהיקף שעות עבודתו משתנה מחודש לחודש. התקנה הקרובה ביותר מן הבחינה המהותית היא תקנה 7, אשר מביאה לתוצאה ההוגנת לשני הצדדים - ולאו דווקא לטובת צד זה או אחר. כיוון שהיא מביאה לידי ביטוי שינויים מהותיים בהיקפי ההעסקה, והיא גם מאפשרת לחשב את פיצויי הפיטורים לפי שכר השעה האחרון. תקנה 9 נראית לפי מהותה כמתאימה לאחד משני המקרים הבאים: הראשון, מקרה בו היקף העבודה של העובד אינו משתנה אך משתנה שכרו, כגון קבלת עמלות וכיו"ב. השני, מקרה של עבודה קבלנית אמיתית בה היקף שעות העבודה אינו משתנה בקביעת השכר.

14. יחד עם זאת, עמדתנו הנ"ל אינה העמדה שאומצה בפסיקה, ולפיה במקרה כמו המקרה שבפנינו השכר הקובע יחושב לפי ממוצע השעות ב-12 חודשי העבודה האחרונים, קרי לפי תקנה 9 ולא לפי תקנה 7. מאחר ואנו מחוייבים לפסוק לפי מה שנקבע על-ידי בית-הדין הארצי - אין מנוס מלקבל את עמדת התביעה במחלוקת הנוגעת לאופן החישוב."

ב-עב' (ת"א-יפו) 8502/02 82 קבע בית-הדין מפי כב' השופטת מיכל לויט:

"העמלות

45. התובע טוען שלצד שכרו הוא היה זכאי לעמלות והוא מבקש לראות בהן חלק משכרו הקובע לחישוב זכויותיו.

לטענת הנתבעים יש להבדיל בין "שכר המשתלם כחלק מהפדיון" במובן תקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964 לבין "תוספת" או "תמריץ" המחושבים על-פי קריטריונים שונים.

לגרסת הנתבעים, הזכאות לעמלות לא היתה מכלל המכירות, כי אם מעסקאות עם "לקוחות חדשים" ולפיכך המדובר בתשלום שהוא בגדר תמריץ בגין גיוס לקוחות חדשים דהיינו, תשלום המותנה בתנאי.

46. איננו מקבלים את עמדת הנתבעים בעניין זה.

אף אם מדובר בעמלה שהשתלמה כמעין תמריץ למכירה ללקוחות חדשים, עדיין עסקינן בעמלה, שאך סוייגה ללקוחות חדשים.

כך או כך, מדובר בתוספת המשתלמת בחלק מהפדיון, או כמות התוצרת. לפיכך יש לכלול את העמלה בבסיס השכר לצורך פיצויי פיטורים על-פי תקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964 (ראה גם ע"ע 300048/98 עובדיה סימן נ' הסתור בע"מ, עבודה ועוד, ארצי לג(62), 31).

עם זאת, אין לכלול את העמלה בשכר הנתבע ספציפית לחודשים אוגוסט וספטמבר 2002, כפי שיובהר להלן."

ב-עב' (ת"א-יפו) 344/03 83 קבע בית-הדין מפי כב' השופטת דינה אפרתי:

"ד. על-פי ההלכה הפסוקה, עובד ששכרו משתלם בחלקו על-פי מרכיב קבוע ובחלקו האחר על-פי מחזור המכירות או הרווחים, יחושבו פיצויי הפיטורים על-פי השכר בשני המרכיבים (ע"ע 300048/98 עובדיה סימן נ' הסתור בע"מ, עבודה ועוד, ארצי לג(62), 31; ע"ע 170/03 יוסי עזרא נ' יהב, פרוייקטים ומחשוב בע"מ, תק-אר 2004(4), 80 (2004), על-פי דרך החישוב שנקבעה בתקנה 9 לתקנות (דב"ע שן/119-3; שן/1-3 חברת עיתונות מקומית בע"מ - אשר בן עמי, פד"ע כב 303)."

ב-עב' (ת"א-יפו) 5398/05 84 קבע בית-הדין מפי כב' השופטת חנה בן-יוסף:

"אשר לגובה פיצויי הפיטורים - עובד ששכרו משתלם בחלקו על-פי שכר קבוע ובחלקו על בסיס עמלות המחושבות על-פי מחזור המכירות או הרווחים, יחושבו פיצויי הפיטורים על-פי השכר בשני המרכיבים (כך, בהתאם לתקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב פיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964 וראה גם: ע"ע 300048/98 עובדיה סימן נ' הסתור בע"מ, תק-אר 2002(1), 382, 383 (2002))."

ב-עב' (ת"א-יפו) 5331/05 85 קבע בית-הדין מפי כב' השופטת חגית שגיא - סגנית שופט ראשי:

"ב. על-פי הפסיקה, רכיב עמלות הינו רכיב המובא בחשבון לצורך חישוב פיצויי הפיטורים כחלק משכר היסוד (ע"ע 300048/98 עובדיה סימון נ' הסטור בע"מ, עבודה ועוד, ארצי לג(62), 31 וכן תקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964). כן ראו ע"ע 3036/97 דוד קורן נ' מדיקל בע"מ (לא פורסם) וכן ע"ע 170/03 עזרא נ' יהב, פרוייקטים ומיחשוב 1991 בע"מ, תק-אר 2004(4), 80 (2004)."

ב-ע"ע 300048/98 86 צויין שאילו רכיב העמלות לא היה מובא בחשבון לצורך חישוב פיצויי הפיטורים, הרי שהיה מתקבל מצב אבסורדי בו עובד שמקבל את שכרו על בסיס עמלות בלבד, לא יהיה זכאי כלל לפיצויי פיטורים.

ב-עב' (ת"א-יפו) 9799/02 87 קבע בית-הדין מפי כב' השופטת דינה אפרתי:

"ב. כבר נפסק כי עמלות הינן בגדר שכר עבודה המשתלם כחלק מהפדיון, ועל-כן הן בגדר שכר עבודה אשר יש לשלם לגביו פיצויי פיטורים, אך זאת על-פי דרך החישוב שנקבעה בתקנה 9 לתקנות (דב"ע שן/119-3; שן/1-3 חברת עיתונות מקומית בע"מ - אשר בן עמי, פד"ע כב 303), ולא מצאתי טעם לסטות מכלל זה בעניינו, ולקבל את טענת החברה כי המדובר בעמלות מותנות ולא ידועות, וזאת, מאחר והוכח בפניי כי המדובר בעמלה קבועה וידועה שהשתלמה לתובע חודש בחודשו. בהקשר זה יוער כי מר דורי העיד בחקירתו הנגדית כי מדובר בסכום קבוע חודשי המשתלם לכל מפקח (עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 19-17):

'יש מפקח שהוא לא טוב, הוא רע, והוא מרוויח 14 אלף ש"ח בלבד, שההשכלה שלו היא בסך הכל אקדמית או לא כלום.'

מכאן שאף לשיטת מנכ"ל החברה, השכר החודשי ששולם לתובע בגובה 14,000 ש"ח הינו סכום היסוד המשתלם למפקח, לפני הבונוסים והתוספות אליהם אמור "מפקח טוב" להגיע."

ב-עב' (ת"א-יפו) 8365/02 88 קבע בית-הדין מפי כב' השופט ד"ר יצחק לובוצקי:

"אשר לרכיב העמלות, אכן, בהתאם לתקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964, כאשר שכרו של עובד, כולו או מקצתו, מחושב כחלק מפדיון, יראו כשכרו האחרון את השכר הממוצע של שנים-עשר החודשים שקדמו לפיטורים. ואולם, התובע לא השכיל להראות את היקף המכירות או את העמלות אשר שולמו לו במהלך שנת עבודתו האחרונה. כך, התובע לא צירף את תלושי שכרו במהלך שנת עבודתו האחרונה. אשר לנספחים ו1 ו-ו2, עליהם מתבקש התובע לבסס טענתו, הרי שעיון במסמכים אלו מלמד כי הם אינם מתיישבים עם הסכומים המפורטים בנספח ה' לתצהירו שענייננו "גמר חשבון" בין הצדדים ולא די בהם להוכחת היקף מכירות הסניף.

בנסיבות אלו, קובעים אנו כי פיצויי הפיטורים יחושבו על בסיס השכר הבסיסי בגובה 8,400 דולר קנדי."

ב-עב' (חי') 2287/01 89 קבע בית-הדין מפי כב' השופטת אביטל רימון- קפלן:

"62. נקדים ונבהיר כי, על-פי תקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964, והפסיקה שדנה בתקנה זו (ראה: דב"ע נג/85-33 רגב רוני - חברת טלקום (ב.ו.), עבודה ארצי כו(3), 350), יש לחשב את המשכורת הקובעת האחרונה של מי שהשתכר על-פי עמלות, לפי הגובה העמלות הממוצע בשנים-עשר החודשים שקדמו לפיטורים, ולא שלושת החודשים האחרונים כסברת התובע.

ברם, בכך לא סגי, שכן צודקת הנתבעת בטענתה, כי מתוך נספח ו' הנ"ל, לא ניתן לדעת מה היתה השתכרותו של התובע ב-12 חודשי עבודתו האחרונים או אף בשלושת חודשי עבודתו האחרונים, שכן כנגד סכומים המופיעים בצד זכות, קיימים גם קיזוזים לחובת התובע, ודוק יש לזכור כי הזכאות לעמלה, מותנית בגביה בפעל.

יתרה מכך, חלק מן החשבוניות הן לפירעון עתידי, ואף מאלה שנפרעו, לא ניתן לדעת מה היה ממוצע ה-"השתכרות" בתקופה הקובעת.

63. בנסיבות אלו, הצגת הדו"חות הכספיים של חברת מונטה כריסטו לשנה האחרונה להתקשרות בין הצדדים, יכלה להועיל עד מאוד לתובע, לצורך הוכחת השתכרותו בשנה האחרונה לעבודתו, אלא שכאמור, לטענת התובע לא נשאר בידיו בדל של מסמך הנוגע לחברה זו, ונוכח השתהותו בהגשת התביעה, אף אין אפשרות להשיג את הדו"חות משלטונות המס.

64. סיכומו של דבר, אין בידינו לקבוע כי התובע הוכיח את טענתו זו בדבר גובה המשכורת הקובעת לצורך חישוב פיצויי פיטורים, ודמי הודעה מוקדמת."

ב-עב' (חי') 932/01 90 קבע בית-הדין מפי כב' השופטת אביטל רימון- קפלן:

"תקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964, קובעת כי מקום שבו שכר עבודתו של עובד כולו או מקצתו משתלם בעד חלק מהפדיון או שעיקר שכר עבודתו לפי כמות התוצרת, דוגמת המקרה שבפנינו, יראו כשכרו האחרון של העובד לצורך חישוב פיצויי פיטורים, כשכר הממוצע של שנים-עשר החודשים שקדמו לפיטורים.

45. משכך, ברי כי יש לחשב את המשכורת הקובעת של התובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים, על יסוד ממוצע 12 חודשי השתכרותו האחרונים, ולא חמשת חודשי השתכרותו האחרונים, כנטען על ידו.

ודוק, לעניין זה לא המציא התובע את מלוא הפרטים באשר להיקף השתכרותו במשך 12 חודשי עבודתו האחרונים.

מנגד, הודתה הנתבעת, כפוף להכחשתה את עצם הזכאות לפיצויי פיטורים, כי ממוצע השתכרותו הכולל של התובע למשך 12 חודשי עבודתו האחרונים עמד על סך של 9,294 ש"ח, ודוק, אף סכום זה נחזה להיות גבוה מן הסכום המופיע בתלושי השכר החלקיים על-שמו של התובע שצורפו לתיק זה.

יחד עם זאת, בנסיבות אלו, משהודתה הנתבעת בשווי משכורתו הכוללת הממוצעת של התובע כהגדרתה בתקנה 9 לתקנות - ובהיעדר ראיה אחרת, נסתפק בהודאה זו בבחינת הודאת בעל דין."

ב-ד"מ (חי') 6953/01 91 קבע בית-הדין מפי כב' השופטת אביטל רימון- קפלן:

"25. תקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964 קובעת:

'היה שכר עבודתו של עובד כולו או מקצתו משתלם בעד ביצוע עבודה מסויימת או בחלק מהפדיון או שהיה עיקר שכר עבודתו לפי כמות התוצרת, יראו כשכרו האחרון ביחס לשכר כאמור את השכר הממוצע של שנים-עשר החודשים שקדמו לפיטורים.'

כבר נפסק כי עמלות הינן בגדר שכר עבודה המשתלם כחלק מהפדיון, ועל-כן הן בגדר שכר עבודה אשר יש לשלם לגביו פיצויי פיטורים, אך זאת על-פי דרך החישוב שנקבעה בתקנה 9 לתקנות (ראה: דב"ע שן/119-3; שן/1-3 חברת עיתונות מקומית בע"מ - אשר בן עמי, פד"ע כב 303), ואיננו רואים כל הצדקה לסטות מכלל זה בענייננו.

26. אי-לכך, יש לחשב את שכרו הקובע של התובע לפיצויי פיטורים, על יסוד ממוצע שכר הבסיס ועמלותיו של התובע במשך 12 חודשי העבודה שקדמו לסיום עבודתו.

התובע צירף את תלושי שכרו לחודשים ינואר 2001 עד ספטמבר 2001 וכן את תלוש השכר לחודש ספטמבר 2000 (סומנו כולם ביחד - מוצג ת/2).

הנתבעת מצידה לא צירפה את תלושי השכר של התובע ליתרת התקופה.

משכך, אין בידינו אלא את שהוגש לנו, היינו 10 תלושי שכר של התובע מתוך תקופה של 12 חודשי עבודתו האחרונים.

27. עיון בתלושים אלו מעלה כי בחודש ספטמבר 2000 שולם לתובע שכר יסוד בסך של 4,500 ש"ח ואין ציון כי שולמו בנוסף עמלות, דבר התומך בגרסתו של התובע בדבר אותה משכורת מינימלית שהובטחה לו.

מכל מקום, בתלושי השכר לחודשים ינואר עד ספטמבר 2001, מצויין כי שולם לתובע שכר יסוד בסך של 3,000 ש"ח ובנוסף לכך עמלות שונות בסכומים משתנים המגיעים עד ל-3,300 ש"ח לחודש.

מבדיקת תלושים אלו עולה כי ממוצע שכר הבסיס ועמלות המכירה בלבד, במשך 10 מתוך 12 חודשי העבודה שקדמו לסיום עבודתו של התובע, עמד 4,722 ש"ח.

בענייננו, עתר התובע לחיוב הנתבעת בפיצויי פיטורים לפי משכורת קובעת של 4,500 ש"ח ולפיכך, אין בידינו לפסוק לו סכומים מעבר לכך."

ב-עב' (ת"א-יפו) 1338/02 92 קבע בית-הדין מפי כב' השופטת לאה גליקסמן:

"26.4.1 נטל הראיה כי התשלום "עמלות מכירה" הוא חלק מהשכר לעניין תשלום פיצויי פיטורים מוטל על התובעת. עיון בנספח ב/1 לתצהיר התובעת 1, ובעיקר בעמוד השלישי לנספח זה, מעלה ספק אם אכן מדובר ב-'שכר המשתלם... בחלק מהפדיון', כאמור בתקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964, ולא בתמריץ המחושב על בסיס קריטריונים שונים, המהווה "תוספת" לשכר. אנו קובעים, כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה ולא הוכיחה כי התשלום "עמלות מכירה" היווה במהותו "שכר יסוד"."

ב-עב' (יר') 1986/01 93 קבע בית-הדין מפי כב' השופט אייל אברהמי:

"18. עניין זה נדון פעמים הרבה בבית-הדין. תקנה 9, לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים), התשכ"ד-1964 (להלן: התקנות), קובעת את הרכיבים של שכר העבודה שילקחו בחשבון שכר העבודה לעניין פיצויי הפיטורין, במקרה שאינו מתאים לעריכת חישוב לפי תקנה 1. תקנה זו נועדה להסדיר מצב שבו עיקר שכרו של העובד משולם כעמלות תפוקה אישיות (דב"ע ע"ע 300327/98 אטקה בע"מ דוד רטר, תק-אר 2002(2), 114 (2002)), במקרה דנן עיקר שכרו של התובע, שהיה למעשה סוכן מכירות, הורכב מהעמלות שנגזרו מהיקף מכירותיו, כאשר היתה עמלת בסיס, שאף היא עלתה על שכר הבסיס, שהתובע השתכר (שכר הבסיס כעולה מהחוזה האישי נספח א' לכתב התביעה סעיף 11.1, היה נמוך וכעולה מהעדויות הוא עמד על שכר המינימום). זהו, איפוא, "החלק הארי" של שכרו. התמורה שקיבל התובע בעבור עבודתו נגזרה, איפוא, מהמכירות שמכר, כמקובל בתפקיד מעין זה, של סוכן מכירות, ונועדה לתמרץ אותו להשיג השגים טובים יותר.

יש לקחת בחשבון, איפוא, את ממוצע העמלות ב-12 חודשי עבודתו האחרונים ועליהם יש להוסיף את שכר הבסיס. בדרך זו נקט בית-הדין הארצי, כמו גם בית-הדין האיזורי, במקרים מעין אלה ראה דב"ע ע"ע 30048/98 עובדיה סימן נ' הסתור בע"מ, עבודה ועוד, ארצי לג(62), 31 ובפרט סעיף 12 והאיזכורים שם."

_________________
1. לתשומת-לב, כי אשר לתקנות 10, 11 ו-12 לתקנות הפיצויי פיטורים התייחסתי בגוף הספר העוסק בסעיפים של חוק פיצויי פיטורים.
2. ראה גם דב"ע מב/3-44 גולדברג נ' עיריית בת ים, פד"ע יג 338; דב"ע מב/3-36 מקורות נ' קריב, פד"ע יד 3; דב"ע מג/2-4 ההסתדרות הכללית ואח' נ' מדינת ישראל, פד"ע טז 169; דב"ע מח/3-3 נחושתן נ' מדינת ישראל, פד"ע יט 435; דב"ע מט/3-141 בלבול נ' מפעלי מאיר בע"מ, פד"ע כא 439.
3. תב"ע (ב"ש) נו/3-181 טופר נינה נ' החברה למפעלי חינוך, תק-עב 97(3), 822 (1997).
4. תב"ע (נצ') נה/35-267 עזרא עמר נ' א.ש. צבעים לרכב בע"מ, תק-עב 95(3), 83 (1995).
5. עב' (ב"ש) 2265/06 שמואל יעיש נ' פרידנזון שירותים לוגיסטיים הובלה פרוייקטים בתעשיה, תק-עב 2007(3), 2794 (2007).
6. ראה גם דב"ע מב/3-44 רות גולדברג נ' עיריית בת ים, פד"ע יג 338.
7. עב' (חי') 2387/02 סטלקול אורית נ' איגמי כוח-אדם והשקעות בע"מ ואח', תק-עב 2008(2), 432 (2008).
8. עב' (ת"א-יפו) 4050/04 שירי אלון ואח' נ' חברת טוטוקרד בע"מ, תק-עב 2007(3), 9522 (2007).
9. עב' (חי') 3302/01 יוסף נזיר נ' פלאח עפיף ואח', תק-עב 2006(1), 10232 (2006).
10. דב"ע נב/3-12 התזמורת הקאמרית הישראלית נ' סמדר שזר, פד"ע יב 355; עב' (יר') 1510/06 אזולאי שאול נ' עיריית ירושלים, תק-עב 2008(2), 8384 (2008).
11. עב' (ת"א-יפו) 7384/05 רבני ניקול נ' מרכז משען בע"מ, תק-עב 2007(4), 2721 (2007).
12. עב' (ת"א-יפו) 11079/06 אריה ינקוביץ נ' חברת חניוני הצלחה בע"מ, תק-עב 2007(3), 7024 (2007).
13. עב' (ב"ש) 5572/04 דאון יורם ואח' נ' מכללת הנגב על-שם פ' ספיר, תק-עב 2006(4), 4947 (2006).
14. עב' (ת"א-יפו) 9723/05 שכנר מירה נ' עולם הביטחון (חבושה) בע"מ, תק-עב 2008(1), 5035 (2008).
15. עב' (ת"א-יפו) 8495/04 מרי - נלי פפיסמדוב נ' ד"ר הראל ין (יאן), תק-עב 2008(1), 1633 (2008).
16. ראה גם עב' (חי') 2408/01 ג'וזפין זייתון נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה במרחב חיפה, תק-עב 2005(1), 5458 (2005).
17. עב' (ת"א-יפו) 976/03 היגרי יצחק נ' חברי ועד העובדים, המועצה הדתית רחובות ואח', תק-עב 2007(2), 8480 (2007).
18. ד"מ (ת"א-יפו) 4212/07 בורצב אנדרי נ' שישקו קייטרינג בע"מ, תק-עב 2007(4), 10887 (2007).
19. עב' (ב"ש) 2982/05 מנדלוביץ מריוס נ' ניצנים חברה לאבטחה וניהול פרוייקטים בע"מ, תק-עב 2007(4), 1650 (2007).
20. עב' (ב"ש) 3007/05 גואטה שושנה נ' ארגון נשי חרות בישראל, תק-עב 2007(3), 6573 (2007).
21. עב' (ת"א-יפו) 8132/02 אודיס תעשיית אביזרי השקיה בע"מ נ' דוד חימוב, תק-עב 2007(3), 10168 (2007).
22. עב' (יר') 3275/04 מיכל מלכיאל נ' טיוטו י.מ.מ בע"מ - שאיבת בטון, תק-עב 2007(1), 6700 (2007).
23. עב' (יר') 2245/02 הר נוי פנחס נ' מודיעין אזרחי בע"מ, תק-עב 2006(1), 2454 (2006).
24. עב' (ת"א-יפו) 3833/02 איגור רודוי נ' יש-מן שרותי כוח-אדם בע"מ, תק-עב 2005(4), 8220 (2005).
25. ד"מ (ב"ש) 2498/02 לאור עדי נ' אינטל אלקטרוניקה בע"מ, תק-עב 2002(4), 199 (2002).
26. עב' (ת"א-יפו) 7186/02 מרדכי האוזר נ' מבטח סימון סוכנויות ביטוח בע"מ, תק-עב 2005(1), 3363 (2005).
27. ב"ל (יר') 1090/99 מעלוף אלכסנדר נ' הכנסיה האנגלית האפסקופלית, תק-עב 2003(3), 664 (2003).
28. תב"ע (נצ') נה/3-95 אברהים סלימאן נ' קל בניין בע"מ, תק-עב 97(3) 32 (1997).
29. תב"ע (נצ') נד/2-32 משה צביק נ' קיבוץ עמיעד, תק-עב 97(2), 202 (1997).
30. עב' (נצ') 2311/05 סימון אזוביב נ' מלונות כנרת בע"מ, תק-עב 2007(1), 4327 (2007).
31. עב' (יר') 1587/01 קופל עירון נ' נציבות שירות המדינה, תק-עב 2005(3), 5475 (2005).
32. עב' (ת"א-יפו) 912684/99 בלקין דמיטרי נ' נ.י.א, תק-עב 2003(1), 84 (2003).
33. עב' (יר') 300833/97 ארנה פנחס נ' בית-החולים הכללי משגב לדך, תק-עב 2001(2), 1162 (2001).
34. ראה גם דב"ע נב/3-12 התזמורת הקאמרית הישראלית נ' סמדר שזר, פד"ע יב 355.
35. עב' (נצ') 1974/01 ויטושקין אנדרי נ' חרט הגליל בע"מ, תק-עב 2003(4), 3212 (2003).
36. עב' (ת"א-יפו) 913385/99 סעאתי יעקב נ' פיקניק בע"מ ייצור סלטים מירקות ודגים, תק-עב 2003(4), 6589 (2003).
37. עב' (יר') 2147/00 דב ניימן נ' קולבי גלגל, תק-עב 2002(3), 697 (2002).
38. תב"ע (יר') נד/3-482 עמוס סון נ' תדיראן בע"מ, תק-עב 98(2), 1369 (1998).
39. עב' (ת"א-יפו) 5106/06 דיסלר יוסף נ' מ.א.י.ה. שיווק סוליות (1992) בע"מ, תק-עב 2007(3), 7609 (2007).
40. עב' (חי') 1462/04 מאיר לוזון נ' ניקוי הגליל 91 בע"מ, תק-עב 2007(2), 9210 (2007).
41. עב' (ת"א-יפו) 4456/04 והב גדעון נ' א.פ.א. מוצרי מתכת בע"מ, תק-עב 2008(3), 8244 (2008).
42. ד"מ (חי') 658/06 דנן יהודה נ' מתנ"ס הדר חיפה (ע"ר), תק-עב 2008(2), 4804 (2008).
43. עב' (נצ') 2554/03 חורייה טובאסי ואח' נ' סטרפלאסט תעשיות בע"מ, תק-עב 2008(2), 2485 (2008).
44. עב' (חי') 508/05 בן עמי נאור נ' השמירה בע"מ, תק-עב 2007(3), 6650 (2007).
45. ד"מ (נצ') 3092/04 גילסבר לודמילה נ' או.אר.אס משאבי שאבי אנוש בע"מ, תק-עב 2006(1), 5128 (2006).
46. בג"צ 608/88 אהוד פינקלשטיין נ' בית-הדין הארצי לעבודה, פ"ד מג(2),
395 (1989).
47. עב' (ב"ש) 2129/04 יצחק גבריאל נ' טיירו נעים בע"מ, תק-עב 2006(1), 775 (2006).
48. עב' (ב"ש) 1513/06 נציף בדר נ' שפיר - מושב עובדים של הפועל המזרחי, תק-עב 2007(4), 3978 (2007).
49. עב' (ת"א-יפו) 2796/05 ברקוביץ אלדד נ' המכללה למינהל מיסודה של הסתדרות המורים, תק-עב 2006(3), 9508 (2006).
50. עב' (ת"א-יפו) 4597/04 אאורליה מאטאי נ' חנוך שלומוביץ ואח', תק-עב 2006(3), 5296 (2006).
51. ד"מ (נצ') 2262/05 אברהם רחל נ' משה ניצן, תק-עב 2006(2), 2430 (2006).
52. עב' (ת"א-יפו) 1720/02 סיגלית גילאור נ' אל גני את טיקולסקי בע"מ, תק-עב 2005(4), 6756 (2005).
53. עב' (יר') 1277/99 אברהם טלוביץ נ' מכון בית יעקב למורות, תק-עב 2003(4), 1662 (2003).
54. עב' (ת"א-יפו) 912537/99 פרידמן יעקב נ' חברה מרכזית לפיתוח השומרון בע"מ, תק-עב 2003(2), 4227 (2003).
55. ד"מ (ב"ש) 1695/99 קופר נירה נ' חברת מנפאואר (ישראל), תק-עב 2000(2), 20295 (2000).
56. עב' (ת"א-יפו) 912537/99 פרידמן יעקב נ' חברה מרכזית לפיתוח השומרון בע"מ, תק-עב 2003(2), 4227 (2003).
57. ד"מ (חי') 658/06 דנן יהודה נ' מתנ"ס הדר חיפה (ע"ר), תק-עב 2008(2), 4804 (2008).
58. עב' (ת"א-יפו) 2581/04 קטיה שקולניקוב נ' אסכולה גרפיק דיזיין בע"מ (נובמבר-דצמבר 1991 בע"מ) (בפירוק) ואח', תק-עב 2008(1), 5642 (2008).
59. עב' (ב"ש) 2366/06 אהרון אילין נ' איגוד מורים עולים (ע"ר), תק-עב 2007(2), 5529 (2007).
60. עב' (חי') 1303/03 סלים סלימאן שואהנה נ' ש.י.נ. אבטחה בע"מ ואח', תק-עב 2007(1), 5679 (2007).
61. עב' (ב"ש) 1034/05 אבי לוגסי נ' חברת אביסרור משה ובניו בע"מ, תק-עב 2007(1), 245 (2007).
62. עב' (ת"א-יפו) 6617/04 נחמני עירית נ' גלובס פבלישר עיתונות (1983) בע"מ, תק-עב 2006(3), 3157 (2006).
63. ד"מ (ב"ש) 2009/05 עינב דוד נ' דסקו פורמינג בע"מ ואח', תק-עב 2005(4), 4292 (2005).
64. עב' (חי') 4182/01 ברזילי מרב ואח' נ' ברית חיילי הארגון הצבאי הלאומי בארץ ישראל, תק-עב 2005(1), 6058 (2005).
65. עב' (יר') 2524/02 קלפהולץ צפורה נ' רוזנבאום מרגלית, תק-עב 2004(3), 113 (2004).
66. עב' (ת"א-יפו) 6913/02 כהן זיוה נ' יצלף - חברה למפעלי בניין בע"מ, תק-עב 2004(2), 4620 (2004).
67. עב' (חי') 2044/99 איוב סלאח נ' קידום - לך תצטיין - חברה לבחינות בע"מ, תק-עב 2004(1), 491 (2004).
68. עב' (ת"א-יפו) 912537/99 פרידמן יעקב נ' חברה מרכזית לפיתוח השומרון בע"מ, תק-עב 2003(2), 4227 (2003).
69. עב' (ב"ש) 1034/05 אבי לוגסי נ' חברת אביסרור משה ובניו בע"מ, תק-עב 2007(1), 245 (2007).
70. עב' (ת"א-יפו) 2123/02 נעימה יוסף ואח' נ' מלון מקסים חוף נתניה בע"מ, תק-עב 2005(3), 6967 (2005).
71. עב' (ת"א-יפו) 301653/98 רות ברגר נ' החברה למימון תעשיות בע"מ, תק-עב 2004(4), 5839 (2004).
72. ד"מ (ת"א-יפו) 6118/01 פולק אריקה נ' תנופה שרותי, תק-עב 2003(1), 77 (2003).
73. עב' (ת"א-יפו) 301680/95 יפים סבינקין נ' רמי חרושת מרצפות בע"מ, תק-עב 2001(4), 3043 (2001).
74. עב' (חי') 1359/07 שפיגל אופיר נ' יאיר כחל מיצוב תקשורתי ולובינג בע"מ, תק-עב 2008(3), 6428 (2008).
75. עב' (ת"א-יפו) 10990/05 אבי בן שבת נ' צומת ספרים בע"מ ואח', תק-עב 2008(3), 2795 (2008).
76. עב' (ת"א-יפו) 7679/04 ג'ון פרדריק הנדריי ואח' נ' טכנומאן בע"מ ואח', תק-עב 2008(2), 4843 (2008).
77. עב' (חי') 805/02 נצרי אלחאג' נ' סולל בונה פיתוח וכבישים בע"מ, תק-עב 2008(2), 4874 (2008).
78. ד"מ (ת"א-יפו) 9366/06 וקנין יורם נ' חברת שמואל זילבר בע"מ ואח', תק-עב 2008(2), 7326 (2008).
79. ע"ע 76/06 מרדכי גימלשטיין נ' יזמקו בע"מ, תק-אר 2008(2), 208 (2008).
80. עב' (ת"א-יפו) 9909/02 אמסלם אורנה נ' ל.ש שרלוט בע"מ, תק-עב 2008(1), 9192 (2008).
81. עב' (ת"א-יפו) 5471/05 עזבון המנוחה יעל עובד ז"ל ואח' נ' יד אל יד שרותי כוח-אדם ויעוץ בע"מ, תק-עב 2007(4), 3282 (2007).
82. עב' (ת"א-יפו) 8502/02 מאיר תורג'מן נ' ישראל וטרין ואח', תק-עב 2007(3), 7160 (2007).
83. עב' (ת"א-יפו) 344/03 יורם כהן נ' אשד גשר בע"מ ואח', תק-עב 2007(3), 8275 (2007).
84. עב' (ת"א-יפו) 5398/05 צחי ליבק נ' חברת טוטוקרד בע"מ, תק-עב 2007(2), 3700 (2007).
85. עב' (ת"א-יפו) 5331/05 עירית סופר נ' ניולוג בע"מ, תק-עב 2007(2), 1938 (2007).
86. ע"ע 300048/98 עובדיה סימן נ' הסתור בע"מ, תק-אר 2002(1), 382 (2002).
87. עב' (ת"א-יפו) 9799/02 ד.נ.ר סוכנות לביטוח בע"מ נ' אבי ביטון, תק-עב 2007(1), 8277 (2007).
88. עב' (ת"א-יפו) 8365/02 אמנון פישלזון נ' סינאל תעשיות בע"מ, תק-עב 2007(1), 2247 (2007).
89. עב' (חי') 2287/01 וולפלד הארי צבי נ' יונידרס תעשיות בע"מ, תק-עב 2006(4), 5678 (2006).
90. עב' (חי') 932/01 מרדכי קיסוס נ' אשפר בשר בע"מ ואח', תק-עב 2006(2), 4410 (2006).
91. ד"מ (חי') 6953/01 אליעזר פריד נ' וירט (ישראל) בע"מ, תק-עב 2006(2), 2403 (2006).
92. עב' (ת"א-יפו) 1338/02 ריקי וסרמן נ' אי. סי. אי. טלקום בע"מ, תק-עב 2005(4), 6164 (2005).
93. עב' (יר') 1986/01 אסקין יצחק נ' תנובה, מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית, תק-עב 2003(4), 7561 (2003).