botox

פיצויים וגימלת פרישה

סעיף 15 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 קובע כדלקמן:

"15. פיצויים וגימלת פרישה
היה עובד או שאירו זכאי על-פי חיקוק לגימלה מן המעביד עקב פרישת העובד מהעבודה או מסיבה אחרת, תבוא הגימלה במקום זכותו לפיצויי פיטורים לפי חוק זה."

סעיף 15 לחוק פיצויי פיטורים יחול רק במקום בו הגימלה משולמת על-פי חיקוק. במקרה ומדובר באימוץ ההסדר שנקבע בחוק, כחלק מתוכנו של הסכם קיבוצי, אין להחיל את הוראות סעיף 15 לחוק, אלא, יש להחיל את הוראות סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים.1

ובמילים אחרות, סעיף 15 לחוק פיצויי פיטורים ישים רק מקום בו הזכות לגימלה נובעת מחיקוק. אין ליישם את הסעיף הנ"ל, מקום בו הסכם קיבוצי או חוזה אישי מאמצים את הוראות החוק שכן, במקרה זה תחולנה הוראות סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים והן בלבד.2

ב-עב' (יר') 1128/06 3 קבע בית-הדין כי "לנוכח מסקנתנו כי התקיימו יחסי עובד-מעביד בין הצדדים, המסקנה המתבקשת הינה כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים. התובע אינו מקבל גימלה מהנתבע, על-כן לא חל בענייננו סעיף 15 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן: חוק פיצויי פיטורים), כפי שטוען הנתבע".

ב-תב"ע (נצ') נז/3-275 4 קבע בית-הדין כי "חוק הגימלאות אומץ על-ידי חוקת העבודה, אך אימוץ חוק הגימלאות אינו הופך את חוקת העבודה לדבר חיקוק לפי סעיף 15 לחוק פיצויי פיטורים, עדיין יש לראות בחוקת העבודה, הסכם ולא דבר חיקוק. ג. סעיף 15 לחוק פיצויי פיטורים, מונע תשלום פיצויי פיטורים ממי שזכאי לקצבת פרישה על-פי חיקוק, אך הואיל וחוקת העבודה אינה חיקוק, אין מקום ליישם סעיף 15 לחוק פיצויי פיטורים, בעניינינו. בהתייחס לנ"ל, דין טענת הנתבעת כי סעיף 15 לחוק פיצויי פיטורים, מונע ממנה תשלום פיצויי פיטורים להידחות".5

ב-תב"ע (נצ') נג/3-162 6 קבע בית-הדין מפי כב' השופט חיים ארמון:

"36. אמנם נכון שבעת עבודתו של התובע ברכבת ישראל הוא היה זכאי לצבירת זכויות בפנסיה תקציבית (המקבילות לזכויות תגמולים בחברת הביטוח), אלא שמן הראוי לזכור שכעובד מדינה התובע לא היה זכאי לקבל בסיום עבודתו גם פיצויי פיטורים וגם פנסיה. עיון בהוראות האמורות בסעיף 15 לחוק שירות המדינה (גימלאות) (נוסח משולב), התש"ל-1970 יחד עם הוראת סעיף 15 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963, מלמד שאילו עבודתו של התובע היתה מסתיימת עם זכאות לגימלה על-פי חוק הגימלאות - הוא לא היה זכאי לפיצויי פיטורים, וזכאותו לפיצויי פיטורים היתה יכולה לקום רק אם היה מסיים את עבודתו ברכבת ישראל בלא זכאות לגימלה.

בעת שהתובע החל לעבוד אצל הנתבעת הותק שלו ברכבת ישראל לא הספיק לשם קבלת גימלה מן המדינה, וה-"הפסד" שלו מכך שהתפטר מעבודתו ברכבת ישראל לא היה צריך להיראות כגבוה יותר מאשר סכום פיצויי הפיטורים להם היה זכאי אילו עבודתו ברכבת ישראל היתה נפסקת תוך זכאות לפיצויי פיטורים.

אמנם נכון שאילו היה התובע ממשיך לעבוד ברכבת ישראל הוא היה הופך לזכאי לגימלה, אך, כאמור כבר לעיל, בה בעת - היתה נשללת זכאותו האפשרית לפיצויי פיטורים.

כיוון שכך, אין סיבה להניח שכאשר הוסכם בין הצדדים שהתובע יקבל מעין פיצוי על הפסקת עבודתו ברכבת ישראל, יתייחס הפיצוי הן להפסד הזכות לפנסיה והן להפסד הזכות לפיצויי פיטורים, שכן במקרה כזה הפיצוי אמור היה להיות גבוה מהזכויות שהפסיד.

מכאן, שאף שנכון שככלל, הביטוח על-פי פוליסת ביטוח מנהלים בחברת הביטוח מכסה גם תגמולים וגם פיצויי פיטורים, אין זה בהכרח נכון שכאשר דובר עם התובע על קניית זכויות רטרואקטיוויות בחברת הביטוח, המשמעות היא של קניית מלוא הזכויות, הן בתגמולים והן בפיצויים, שכן הקניה הרטרואקטיבית באה, כאמור בהצעת העבודה 'בהתאם להפסד ותק כפי שנגרם לך כתוצאה מהפסקת עבודתך בחברה הקודמת', ו-"הפסד ותק" זה לא היה יכול להיות כפול הן לפיצויי פיטורים והן לתגמולים.

בנוסף לשיקול שלעיל, אין להניח שהצדדים התכוונו שהנתבעת תרכוש לתובע זכויות תגמולים בחברת הביטוח בלא שהתובע יפריש את חלקו לצורך התגמולים.

אשר-על-כן, נראה לי כי הפירוש הסביר, המביא בחשבון את המטרה שהצדדים הציבו נגד עיניהם כשהתקשרו על-פי הצעת העבודה, מחייב שהאמור בסעיף 2ד' להצעת העבודה יפורש באופן שרכישת הזכויות על-פי ההתחייבות אינה רכישה הן של זכויות לתגמולים והן של זכויות לפיצויים."


_______________
1. ע"ע 276/99 זאב שולר נ' עיריית באר-שבע, תק-אר 2002(1), 37 (2002).
2. ראה גם גולדברג "פיצויי פיטורים לזכאים לפנסיה מכוח חוק או למבוטחים במערכת פנסיונית או בקופת גמל" עיוני משפט ט' (התשמ"ג), 572; דב"ע לז/3-103 המועצה המקומית נחלת יהודה נ' בנדורי, פד"ע ט 301.
3. עב' (יר') 1128/06 ישראל פריימן נ' ארגון עובדי עיריית ירושלים, תק-עב 2008(3), 3366 (2008).
4. תב"ע (נצ') נז/3-275 חדר טאהא נ' מועצה מקומית כפר כנא, תק-עב 99(1), 121 (1999).
5. ראה גם דב"ע לז/3/103 מועצה מקומית נחלת יהודה נ' בנדורי, פד"ע ט 295.
6. תב"ע (נצ') נג/3-162 איתן שושני נ' תעשיות רכב בע"מ, תק-עב 97(3), 3(97) 850 (1997).