צירוף נתבעים (תקנה 22 לתקסד"א)

ב- ת"א (י-ם) 7499/06[13] נפסק מפי כב' השופטת אנה שניידר:

"1. בפני שתי בקשות מטעם הנתבע מס' 3 (להלן: "הבנק הבינלאומי"):
(א) בקשה לצירוף נתבעים נוספים – חברת אור עבודות בע"מ (בכינוס) (להלן: "הקבלן") ובנק מזרחי-טפחות בע"מ (להלן: "בנק טפחות או הבנק המלווה").
(ב) בקשה למתן צו גילוי מסמכים בתצהיר, ערוך כדין.
הרקע
2. על-פי כתב התביעה המתוקן שהגישה התובעת ביום 16.11.06, היא יזמה פרוייקט בניה בישוב אפרת ובמסגרת זו התקשרה עם הקבלן שיבנה את יחידות הדיור ויפתח את האתר.
כבנק מלווה לפרוייקט נבחר בנק טפחות.
להבטחת ביצוע הפרוייקט, סוכם בין התובעת לבין הקבלן כי כספי התמורה שישלם המשתכן לבנק טפחות תמורת רכישת דירה בפרוייקט יופקדו בחשבונות של הקבלן, אשר נוהלו בנתבע מס' 2 (להלן: "בנק דיסקונט") ובבנק הבינלאומי.
החשבונות האמורים שועבדו לבנק טפחות אשר התחייב לשמש נאמן עבור התובעת והמשתכנים.
3. לאחר שהקבלן לא עמד בהתחייבויותיו ואף מונה לו כונס נכסים, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה התובעת מקבלת על עצמה לסיים את עבודות הפיתוח בפרוייקט חלף הקבלן, וכנגד זאת היתה אמורה לקבל 850,000 ש"ח מהכספים שבחשבונות שנוהלו בשני הבנקים.
התביעה נגד שני הבנקים הנתבעים הינה בשל חירות שנטלו לעצמם, לטענת התובעת, להעביר למאן דהוא את כל הכספים שהיו בחשבונות, ללא אישור בנק טפחות אשר כל זכויות התביעה שלו כלפי הנתבעים הומחו לתובעת במסגרת הסכם פשרה, שקיבל תוקף של פסק-דין ביום 16.10.06.
התובעת טוענת כי מעשי הנתבעים גרמו לכך שהתובעת הוציאה מצד אחד סכומי עותק לצורך השלמת הפרוייקט, ומאידך לא קיבלה את הכספים שנותרו בחשבונות, כפי שהוסכם.
הבקשה לצירוף נתבעים
4. לטענת הבנק הבינלאומי בבקשה וכן בתשובתו לתשובת התובעת לבקשה, אין כל קשר בינו לבין התובעת, ומערכת היחסים בינו לבין הבנק המלווה אינה כוללת את התובעת. לפיכך, אין לתובעת כל עילת תביעה כלפיו.
לטענתו, מדובר במחלוקות חוזיות-כספיות בין התובעת לבין הקבלן, מחלוקות שאין לבנק הבינלאומי כל קשר אליהן וכל ידיעה לגביהן, והיריב היחיד של התובעת, אם בכלל, הוא הקבלן.
הבנק הבינלאומי טוען כי לא ניתן לנהל הליך בו דורשת התובעת כספים המצויים או אמורים להיות מצויים בחשבונות השייכים לקבלן והמשועבדים לבנק טפחות מבלי לצרף את הקבלן ואת בנק טפחות כנתבעים.
עוד טוען הבנק הבינלאומי, כי גם התובעת עצמה סברה כי ראוי לצרף את בנק טפחות כנתבע ולכן הוגשה התביעה המקורית גם כנגד בנק טפחות.
העובדה שהתובעת בחרה למחוק את בנק טפחות מן ההליך אין בה כדי להוריד או להעלות בשאלת היותו של בנק טפחות בעל דין דרוש להכרעה בשאלות שבמחלוקת בתביעה דנן. ללא צירוף הקבלן וטפחות להליך, תיגרע מבית-המשפט האפשרות להכריע בתובענה בשלמות, הכרעה שכוללת בחובה את כל הצדדים המעורבים במכלול המחלוקות.
5. לטענת התובעת בתשובתה לבקשה, הבנק הבינלאומי מנסה למשוך ולסרבל את הדיון בתיק שבו הוא נתבע תביעה פשוטה על מעשה חמור של ריקון חשבון משועבד, וגרימת נזק לתובעת, ולחילופין – מול בנק טפחות.
התובעת טוענת כי ליבת התביעה הינה, החזרת הכסף לחשבון. לטענתה, אין לבנק הבינלאומי שום הגנה בשל נטילת הכספים ולכן מנסה הוא לסבך את התיק שלא לצורך.
עוד טוענת התובעת, כי הבנק הבינלאומי מערבב בין הדרך להביא עובדות בפני בית-המשפט, באמצעות עדים וראיות אחרות, לבין צירוף נתבע להליך שנפתח על ידה.
אשר לבנק טפחות, טוענת התובעת כי לא ניתן להחזירו כנתבע הואיל וניתן נגדו פסק-דין והתביעה נגדו נדחתה.
אשר לקבלן, טוענת התובעת כי הואיל ומדובר בחברה בפירוק יש לפנות למפרק. הרצון לצרף גוף בפירוק ובכינוס נכסים מלמד אף הוא על כוונת הבנק הבינלאומי להאריך ולסרבל את ההליכים.
6. לטענת בנק טפחות בתשובתו לבקשה, לאור העובדה שהתביעה נגדו נדחתה במסגרת הסדר הפשרה, שכאמור קיבל תוקף של פסק-דין, אין מקום לחידוש ההליכים נגדו. מעשה בית-דין אשר לפיו נדחתה התביעה נגד בנק טפחות שריר וקיים גם כלפי הבנק הבינלאומי.
7. תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקסד"א") מאפשרת, בין היתר, הוספת נתבע 'כדי לאפשר לבית-המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה'.
המבחן לצירופו של בעל דין נוסף אינו תועלתו ונוחותו של התובע אלא השאלה אם דרוש הצירוף כדי שבית-המשפט יוכל לפסוק בשלמות וביעילות בפלוגתות שקמו עקב הגשת התביעה שעומדת לבירור (א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה תשיעית, התשס"ז-2007) 75).
8. אמנם תקנה 24 לתקסד"א מאפשרת לבית-המשפט להורות על צירוף נתבע נוסף גם ללא הסכמת התובע, אולם, ב- ת"א (מחוזי-חיפה) 1256/01 יצחק סאיג, נ' אמיל דהאן (פורסם באתר "נבו" הוצאה לאור) נקבע:
'לא בנקל ייעתר בית-המשפט לצירוף נתבע נוסף על אפו ועל חמתו של התובע שאינו מעוניין בכך. שהרי התובע זכאי לקבוע עם מי רצונו להתדיין ולמי יהיה עליו לשלם הוצאות בתום ההליך אם תביעתו תידחה.'
במקרה שלפנינו, התובעת איננה מעוניינת להתדיין עם הקבלן, ואף לא עם בנק טפחות שתביעתה נגדו נדחתה. אינני סבורה שבנסיבות העניין יש לכפות על התובעת נתבעים אלה.
9. כפי שעולה מכתב התביעה, עיקר טענותיה של התובעת הן כי הבנק הבינלאומי הפר במעשיו את חובתו לקיים חוזה בדרך מקובלת ובתום-לב, וכן את תנאי פתיחת החשבונות לפיהם אסור עליו לבצע כל פעולה בחשבונות מבלי לקבל אישור הבנק המלווה. כמו-כן, נטען כי הבנק הבינלאומי ידע ו/או היה עליו לדעת כי שיעבוד החשבונות שניהל לטובת בנק טפחות הינו חוזה לטובת צד ג' שנועד להבטחת השלמת הפרוייקט, וריקון החשבונות בניגוד להסכמים גרם לנזקיה של התובעת.
נראה שהבנק הבינלאומי יוכל להתגונן מפני טענותיה של התובעת באמצעות ראיות שיובאו על ידו, לרבות מסמכים הנוגעים לקבלן ולבנק טפחות, מבלי שיהא צורך לצרפם כנתבעים. בהקשר זה אין בידי לקבל את טענת הבנק כי יש בפרשנות זו כדי לרוקן מתוכן את הוראות תקנות 22 ו-24 לתקסד"א.
10. הואיל ועל פני הדברים נראה שבמקרה שלפנינו ניתן יהיה לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה, גם ללא צירופם של הקבלן ובנק טפחות – דין הבקשה להידחות.
הבקשה להורות על מתן צו גילוי מסמכים
11. לטענת הבנק הבינלאומי, בעקבות צו גילוי מסמכים שניתן ביום 6.6.07, התקבל אצלו מכתב מטעם התובעת, שלא בתצהיר, ובו תיאור כללי ולא מפורט כדין של המסמכים המצויים אצל התובעת. למרות שבדיון ביום 27.11.07 שב בית-המשפט והורה על השלמת ההליכים המקדמיים, לא העבירה התובעת תצהיר גילוי מסמכים ערוך כדין.
12. לטענת התובעת, בתצהיר גילוי המסמכים מטעם הבנק הבינלאומי שהוגש ביום 26.12.07 קיימים אותם ליקויים ממש שהוא טוען כנגד התובעת.
13. על-פי תקנה 112 לתקסד"א, גילוי מסמכים צריך שייעשה בתצהיר ערוך כדין ומפורט כדין באופן המאפשר לזהות ולדרוש עיון במסמכים המצויים בידי הצד שכנגד.
מטרת ההליך של גילוי מסמכים הוא לאפשר ניהול יעיל של ההליך מבלי להפתיע את הצד שכנגד, ולהביא לכך שהההליך יתנהל ב"קלפים גלויים" (ראה רע"א 4249/98 שמעון סוויסה נ' הכשרת היישוב חב' לביטוח בע"מ, פ"ד נה(1) 515).
ניהול שלב ההוכחות באופן שכל אחד מבעלי הדין מודע לחומר שבידי יריבו אף יגביר את יכולתו של בית-המשפט בחשיפת האמת (רע"א 4234/05 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' רונית פלץ ואח' (פורסם ב"נבו", הוצאה לאור).
על-כן מן הראוי שהתובעת תעביר לנתבעים תצהיר גילוי מסמכים ערוך כדין.
סוף דבר
14. לאור כל האמור, אני קובעת כדלקמן:
(א) הבקשה לצירוף הקבלן ובנק טפחות כנתבעים (בש"א 8918/07) – נדחית.
שאלת ההוצאות בשל הליך זה תישקל בסיומו של ההליך העיקרי.
(ב) ניתן בזה צו גילוי מסמכים הדדי וספציפי, שייעשה בתצהיר ערוך כדין תוך 30 ימים.
(ג) הנתבע מס' 2 ישיב על השאלון שנשלח לו על-ידי התובעת תוך 30 ימים. התשובות תהיינה מלאות ויינתנו בתצהיר."
ב- ת"א (רח') 3778/06[14] נפסק מפי כב' השופטת נירה דסקין:

"בפני בקשה לצירוף המבקשות כנתבעות ולעיכוב הליכים עד להכרעת בית-משפט לענייני משפחה בתובענה שהגישו המבקשות כנגד התובעים והנתבעת.
1. בתביעה שהוגשה ביום 11.10.2006, עותרים התובעים (להלן: "המשיבים 1 ו-2") לפירוק שיתוף בינם לבין הנתבעת (להלן: "המשיבה 3"), במקרקעין הידועים כחלקה 170 בגוש 3697 ברחוב טשרניחוסקי 22 ברחובות (להלן: "המקרקעין").
2. לאחר הגשת כתב הגנה, במסגרת ישיבת קדם משפט ביום 23.10.2007, הגיעו המשיבים 1-3 לכלל הסכמה לפיה הוסמכו באי-כוחם למכור את הנכס נשוא התובענה לכל המרבה במחיר במהלך 90 יום.
עוד הוסכם כי הנכס ימכר במסגרת הליכי כינוס נכסים ותמורתו תחולק בין הצדדים.
להסכמת הצדדים ניתן תוקף של החלטה.
טענות המבקשות
3. ביום 3.12.2007, הגישו המבקשות הבקשה לצירופן כנתבעות ולעיכוב הליכים, היא הבקשה העומדת בפני.
בתצהירה טוענת המבקשת 1 כי תביעה זו הינה אחת מארבע תביעות המתבררות בו-זמנית בבית-משפט ובמסגרתן תבעו המשיבים 1 ו-2 יחד עם גב' גאולה אמרנט, פירוק שיתוף בנכסי מקרקעין שונים אותם ירשו מהמנוח קורש שלום (להלן: "המנוח").
4. עוד נטען כי המבקשת 1, מכוח היותה אלמנת בנו של המנוח והמבקשת 2, מכוח היותה ביתו של המנוח, הצטרפו מלכתחילה לתביעה, אולם לאחר ששוכנעו ושודלו על-ידי המשיבים 1 ו-2 לחתום על ייפוי-כוח, עשו כן, תוך התחייבות המשיבים כי פירוק השיתוף יעשה בחלוקה שוויונית של כל נכסי המקרקעין.
5. משהוברר למבקשות כי אינן מופיעות כבעלות זכויות במקרקעין נשוא תובענה זו ובמקרקעין נשוא תובענה 3777/06 (חלקה 40 גוש 3697) נרשמו רק כבעלות 1/24 מהזכויות ולא 1/6 כפי שסברו, כל זאת מכוח פסק-דין של בית-הדין הרבני, הגישו בקשתן להצטרף כנתבעות ב- ת"א 3777/06, ולאחר מכן הגישו בקשתן להצטרף כנתבעות בתביעה נשוא בקשה זו.
בקשתן להצטרף כנתבעות ב- ת"א 3777/06, נתקבלה.
6. כמו-כן הגישו המבקשות ביום 19.11.2007 תביעה לבית-המשפט לענייני משפחה, להכרה בזכויותיהן בנכסי המקרקעין שבחלקה 40 וחלקה 170.
לנוכח אלה, עותרות המבקשות לצירופן כנתבעות, ולעיכוב הליכי פירוק השיתוף עד להכרעת בית-המשפט לענייני משפחה בתביעה שהוגשה.
טענות המשיבים 1 ו-2
7. בתגובתן טוענות המשיבות כי בקשת המבקשות הוגשה למעלה מ-3 ימים לאחר שניתנה החלטת בית-משפט למכירת הנכס בהליכי כינוס, החלטה שניתנה בנוכחות המבקשות ולאחר שהמשיבים החלו לקדם הליכי פירוק השיתוף.
8. לטענתם דרישת המבקשות לזכות במקרקעין הינה חסרת בסיס וחסרת סיכויי הצלחה שכן על-פי פסק-הדין שניתן על-ידי בית-הדין הרבני ביום 16.7.1966 הסתלקו בעלה של המבקשת 1 והמבקשת 2 מחלקם בעזבון ואף חתמו על הצהרה נפרדת בעניין.
עוד בשנת 1995 נרשמו זכויות המשיבים במקרקעין, מבלי שבאה כל טענה מצד המבקשות.
9. עוד מוסיפים המשיבים כי לא התחייבו, כטענת המבקשות, כי הפירוק ייעשה בחלוקה שוויונית של הנכסים.
בנתונים אלה, סיכוייהן של המבקשות להצליח בטענתן לזכות במקרקעין, הינם קלושים.
10. אף באשר לנזק אפשרי, טוענים המשיבים כי המבקשות לא הצביעו על נזק כלשהו שייגרם להן אם ימשכו הליכי פירוק השיתוף שכן המבקשות תהיינה זכאיות לשווי חלקן היחסי בתמורה שתתקבל ממכירת הנכס. מאידך, כל זמן שמעוכבים הליכי מכירת המקרקעין, נאלצים המשיבים לשאת בעצמם בעליות אחזקתם.
תגובת המשיבה 3 לא נתקבלה עד למועד כתיבת ההחלטה.
דיון
11. ראשית אומר כי ככל שקראתי את תגובת המשיבים, לא מצאתי את התנגדותן לבקשת המבקשות להצטרף כנתבעות בתיק.
12. תקנה 22 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקסד"א") קובעת:
'(א) מותר לצרף בחזקת נתבעים בתובענה אחת את כל הנתבעים למתן סעד — בין ביחד, בין לחוד ובין לחילופין — בשל מעשה אחד או עסקה אחת או סדרה אחת של מעשים או עסקאות, או כתוצאה של אחד מאלה, ושאילו הוגשו נגדם תובענות נפרדות היתה מתעוררת בהן שאלה משותפת, משפטית או עובדתית.
(ב) היה לתובע ספק ממי הוא זכאי לתבוע, רשאי הוא לצרף נתבעים אחדים כדי ששאלת החבות ומידת החבות של כל אחד מהם תוכרע בין כל בעלי הדין.
(ג) אין צורך שכל נתבע יהא לו עניין לגבי כל הסעד שתובעים בתובענה.'
תקנה 24 לתקסד"א קובעת:
'בכל שלב משלבי הדיון רשאי בית-המשפט או הרשם, לבקשת אחד מבעלי הדין או בלא בקשה כזאת ובתנאים שייראו לו, לצוות על מחיקת שמו של בעל דין שצורף שלא כהלכה כתובע או כנתבע, או על הוספת שמו של אדם שהיה צריך לצרפו כתובע או כנתבע או שנוכחותו בבית-המשפט דרושה כדי לאפשר לבית-המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה.'
13. כלל הוא כי בקשה לפי סעיף 24 יכול להגיש גם צד המבקש להצטרף לדיון ובלבד שאותו בעל דין איננו פותח חזית חדשה, אלא נוכחותו דרושה לצורך בירור המחלוקת, אם הינו צד "דרוש", זאת גם אם התובע לא עתר לסעד כלשהו נגדו.
ראו: סוגיות בסדר דין אזרחי, א' גורן עמ' 66-67; בש"א 4551/01 שיכון ופיתוח לישראל נ' ברזילי, פ"ד נה(5) 357.
14. כפי שאף קבעתי בהחלטתי מיום 23.10.2007 ב- ת"א 3777/06 שמתנהל בין הצדדים, איני רואה מה המניעה בצירוף המבקשות כנתבעות נוספות. סבורה אני כי צירופן במסגרת תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין בנסיבות המקרה, נדרש ויש בו כדי לייעל את הדיון.
אני רואה בצירוף המבקשות כנתבעות, הליך שיש בו כדי לסייע לבית-המשפט לפסוק ביעילות ובשלמות בפלוגתאות העולות מן התביעה כפי שהוגשה, ובכך למנוע אפשרות פגיעה בזכויות המבקשות, ככל שישנן.
15. באשר לבקשת המבקשות לעכב את ההליכים בתובענה בפני, טוענות המבקשות כאמור, לזכות בנכס המקרקעין שנתקבל בירושה.
16. בדונו בבקשת עיכוב ביצוע, על בית-המשפט לשקול את סכויי הצלחת המבקש בערעור (ובענייננו זכיית המבקשות בתביעתן בבית-המשפט לענייני משפחה) ואת האפשרות להשיב את המצב לקדמותו תוך התייחסות למאזן האינטרסים של הצדדים.
17. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, אני סבורה, כי תביעת המבקשות לבית-המשפט לענייני משפחה אינה חסרת כל סיכוי על פניה, במיוחד כאשר מדובר בטענות משפטיות בעיקרן.
18. אשר למאזן הנוחות, שוכנעתי כי מן הראוי להקפיא את המצב הקיים ולא לקדם את הליכי הפירוק במקרקעין, על-מנת למנוע תרחיש, לפיו תפורק השותפות בנכס בלי שניתנה למבקשות, ככל שתהנה בעלות זכיויות בנכס, לטעון טענותיהן בדבר הפירוק עצמו ודרכי הפירוק. אפשר ששמיעת המבקשות תביא את בית-המשפט למסקנה כי ניתן לפרק את השיתוף בדרך אחרת.
נראה לכאורה, שאם הליכי פירוק השיתוף יימשכו ולאחר מכן המבקשות תזכנה בתביעתן, לא ניתן יהיה להשיב המצב לקדמותו.
שיקולים אלו תומכים במתן עיכוב הביצוע.
19. מאידך, יש להתנות את עיכוב הביצוע בהפקדת ערבויות מתאימות להבטחת הנזקים העלולים להיגרם למשיבים בשל העובדה כי לא ניתן כעת לקדם את הליכי מכירת הנכס לפי שוויו כיום.
20. אשר-על-כן אני מורה על עיכוב ביצוע ההחלטה, בכפוף לכך שתוך 14 יום מקבלת החלטה זו תמציא כל אחת מהמבקשות התחייבות כספית חתומה ומאומתת ללא הגבלת סכום לפצות את המשיבים בכל סכום שיקבע על כל נזק שייגרם להם עקב עיכוב הביצוע, אם המבקשת לא תזכה בתביעתה בבית-המשפט לענייני משפחה או אם יפקע תוקף עיכוב הביצוע מסיבה אחרת.
21. החלטתי זו עניינה אך ל-בש"א 3040/04 בתובענה 3778/06 בעניין מקרקעין הידועים כחלקה 170 בגוש 3697, ואין לה כל נפקות באשר לנכסי מקרקעין אחרים בעניינם מתדיינים הצדדים.
עומדת כמובן לרשות המבקשות האפשרות לשקול הגשת בקשות במסגרת תובענות אלה.
22. במידה ולא תופקדנה ההתחייבויות במועד יפקע עיכוב הביצוע."

ב- ת"א (י-ם) 7211/05[15] נפסק מפי כב' השופטת אנה שניידר:

"1. עניינה של התביעה שלפנינו, פיצוי על נזקים שנגרמו לתובע בעקבות שריפה שפרצה כתוצאה מנפילת אנטנה על כבלי החשמל, עת שנציגי המשטרה ומשרד התקשורת ניסו להסירה.
2. בדיון שהתקיים ביום 5.6.07, בעקבות עדותו של העד מטעם הנתבעות מס' 1 ו-2, מר בכר יוסף, בלש במשטרת בית שמש, התקבלה בקשתו של התובע להזמין כעד הזמה מטעמו את שכנו של התובע, ד"ר רן מרגלית (להלן: ד"ר מרגלית). ד"ר מרגלית הגיש תצהיר עדות ראשית ביום 18.6.07.
3. בפני בקשה מטעם הנתבעות לצרף את ד"ר מרגלית כנתבע נוסף, וחלופין – להתיר להן להגיש נגדו הודעת צד שלישי.
לטענתן, אם תתקבל גרסתו של ד"ר מרגלית כפי שעולה מתצהירו, הרי שיש לראות בו "יוצר הסכנה", ומכיוון שסלע המחלוקת הוא, בין היתר, אשם תורם של התובע – הרי יש לצרף את ד"ר מרגלית כנתבע ולחילופין כצד שלישי.
4. לטענת בא-כוח התובע, כל העובדות, גם אלו הנוגעות לד"ר מרגלית, היו ידועות לנתבעות בתחילת ההליך, ומכיוון שההליך נמצא בשלב מתקדם (שמיעת עדויות ההגנה), אם סבורות הנתבעות שיש להן עילת תביעה נגד ד"ר מרגלית – עליהן להגיש תביעה נפרדת ואין מקום לצירופו כנתבע או כצד שלישי.
לעניין צירופו של ד"ר מרגלית כנתבע
5. אפשרות צירוף נתבע מוסדרת בתקנה 22 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקסד"א).
כאשר נתבע הוא זה אשר מבקש צירוף בעל דין נוסף כנתבע, מתעוררת שאלת הסעד המבוקש.
תקנה 22(ג) לתקסד"א קובעת:
'(ג) אין צורך שכל נתבע יהא לו עניין לגבי כל הסעד שתובעים בתובענה.'
יוצא, איפוא, שמבחינה פורמלית אין מניעה לצרף נתבע נוסף על-ידי נתבע קיים. השאלה היא, האם במקרה שלפנינו יש לאפשר צירוף כאמור.
6. אשר למבחן הצירוף, קובעת תקנה 24 לתקסד"א:
'בכל שלב משלבי הדיון רשאי בית-המשפט או הרשם, לבקשת אחד מבעלי הדין או בלא בקשה כזאת ובתנאים שייראו לו, לצוות על מחיקת שמו של בעל דין שצורף שלא כהלכה כתובע או כנתבע, או על הוספת שמו של אדם שהיה צריך לצרפו כתובע או כנתבע או שנוכחותו בבית-המשפט דרושה כדי לאפשר לבית-המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה.'
אמנם, מן האמור בתקנה משתמע שניתן לצרף בעל דין בכל שלב משלבי הדיון, גם בשלב מאוחר כמו במקרה דנן, אך האם לאור מבחן הצירוף האמור יהא נכון לצרף את ד"ר מרגלית כנתבע?
התביעה הוגשה כנגד מי שלטענת התובע התרשלו בהסרת האנטנה וכתוצאה מהתרשלותם פרצה שריפה שגרמה לנזקים כבדים לרכושו. נשאלת השאלה, מה זכותן של הנתבעות להכריח את התובע לתקן את כתב התביעה, ולצרף נתבע נוסף אשר התובע לא טוען כי ביצע עוולה כלפיו.
י' זוסמן בספרו סדר הדין האזרחי (מהדורה שביעית) 186 מציין:
'טענת נתבע, שלא הוא אלא אדם אחר גרם לתאונה איננה, כנראה בעליל, טענה המחייבת את נוכחותו של האחר במשפט. פירושה, כי הנתבע כופר בתביעה, ואם לא יוכיח התובע את תביעתו, ידחה בית-המשפט את התביעה. מטרת המשפט היא, לקבוע את אחריותו של האדם אשר נתבע לדין; אם יקבע בית-המשפט, אגב דחיית התביעה, כי אדם אחר אחראי לתאונה, לא רק שלא יהיה בכך מעשה בית-דין כלפיו, אלא אף בעקיפין לא יפגע בו פסק-הדין. ייתכן שאותו אדם שלישי יידרש בתור עד, ומי שמעוניין בעדותו, יקרא לו להעיד, אבל כבעל דין הוא אינו דרוש... 'השאלות הכרוכות בתובענה' פירושן, הפלוגתאות העולות מן התביעה כמו שהוגשו ... תקנה 24 אינה מיועדת למנוע ריבוי משפטים, אלא הכוונה היא, שבית-המשפט יוכל לצרף בעל דין אשר... דרושה נוכחותו כדי שבית-המשפט יוכל לפסוק ביעילות ובשלמות בפלוגתאות שקמו עקב הגשת התביעה העומדת בבירור.' (שם, 198)
בנסיבות העניין, לא נראה כי יש לצרף את ד"ר מרגלית כנתבע, וכי הוא דרוש לבירור הפלוגתאות שבין הצדדים, מעבר להיותו עד.
לעניין הגשת הודעת צד שלישי לד"ר מרגלית
7. הנתבעות נשענות בבקשתן להתיר משלוח הודעת צד שלישי לד"ר מרגלית על תקנה 216(1) לתקסד"א הקובעת, כי הודעה תשוגר לצד שלישי כשהנתבע טוען נגד הצד השלישי שהוא זכאי להשתתפות או לשיפוי ממנו בשל כל סעד שייפסק נגדו בתובענה.
במקרה דנן, טוענות הנתבעות כי אם תתקבל טענתו של התובע בדבר ההתרשלות שגרמה לנזקים והן יחוייבו כלפי התובע, הן זכאיות לשיפוי מאת ד"ר מרגלית שהינו "יוצר הסכנה".
8. בהתאם לתקנה 220(ב) לתקסד"א, היה על הנתבעות להגיש לד"ר מרגלית את ההודעה לצד שלישי לא יאוחר מהמועד בו היה עליהן להגיש את כתב הגנתן, אלא אם קבע בית-המשפט מועד אחר. הנתבעות ציינו בבקשתן כי אילו הודאתו של ד"ר מרגלית בדבר אספקת החשמל לאנטנה שנפלה, היתה ידועה להן מראש, היו מבקשות מלכתחילה לצרף את ד"ר מרגלית כנתבע או לחילופין כצד שלישי.
לא שוכנעתי שהעובדות נודעו לנתבעות רק עם הגשת תצהירו של ד"ר מרגלית ביום 18.6.07.
מקובלת עלי, לעניין זה, טענת בא-כוח התובע לפיה העובדות, לרבות עניינו של ד"ר מרגלית, כפי שעולות מחקירתו במשטרה היו אמורות להיות ידועות לנתבעות בעת ההליכים המקדמיים, ועל-כן אין מקום בשלב זה של הדיון להגשת הודעת צד ג' לד"ר מרגלית.
9. לפיכך הבקשה, על שתי חלופותיה, נדחית. שאלת ההוצאות תידון בסיומו של ההליך.
יודגש כי אין באמור לעיל כדי למנוע מד"ר מרגלית לשמש כעד."
ב- בש"א (חי') 2396/07[16] נפסק מפי כב' השופטת ת' נאות-פרי:

"בפניי שתי בקשות: האחת – למחיקה על-הסף של ההודעה שנשלחה כלפי הצד השלישי, והשניה – לצירוף הצד השלישי כנתבע נוסף.
רקע כללי
1. התובעת בתיק העיקרי הינה הדר חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המבטחת").
2. הנתבעת בתיק העיקרי הינה הגב' ענת בנרוש-סבג (להלן: "הנפגעת").
3. אין מחלוקת כי ביום 29.7.1994 נפגעה הנפגעת בתאונת דרכים (להלן: "התאונה"), שעה שנהגה ברכב שהיה מבוטח אצל המבטחת. הנפגעת הגישה כנגד המבטחת תובענה בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, בבית-המשפט המחוזי חיפה, לפיצוי בגין נזקיה עקב התאונה. ההליכים בתביעה זו הסתיימו בהסכם פשרה (להלן: "הסכם הפשרה שבין המבטחת לבין הנפגעת"), אשר שקיבל תוקף של פסק-דין ביום 26.6.1997 (להלן: "פסק-הדין הראשון"), לפיו שולמו לנפגעת פיצויים בשיעור של כ-859,000 ש"ח.
4. אחת מתניות הסכם הפשרה (סעיף 4) היתה כי הנפגעת מתחייבת לשפות את המבטחת בגין כל דרישה שתופנה אל המבטחת מאת מיטיבים, למעט מאת המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") בכל הנוגע לתקבולים מענף ניידות (בעבר או בעתיד) ובכל הנוגע לתגמולים מענף נכות כללית לגבי התקופה שמיום התאונה ועד יום מתן פסק-הדין, כלומר – 26.6.1997.
5. המבטחת שילמה לנפגעת את הפיצוי בהתאם לפסק-הדין הראשון.
6. לאחר מכן, המל"ל פנה אל המבטחת בדרישה כי זו תשיב לו את הסכומים אשר שילם המל"ל לנפגעת עקב התאונה – והכל בהתאם להסכם כללי הקיים בין המל"ל לבין המבטחת, בהתאם להוראות סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995. בהתאם לאותו הסכם, המבטחת חייבת לשפות את המל"ל בגין סכומים שהוא שילם לנפגעים עקב תאונת הדרכים הרלבנטית, אך לא בגין תקבולים המשולמים לנפגעים עקב מגבלות אחרות הקיימות לעיתים.
7. המבטחת סרבה לשלם את כל הסכומים אותם דרש המל"ל, ולכן המל"ל הגיש תובענה כנגד המבטחת, בבית-המשפט השלום בירושלים, לגבי הסכומים כאמור, בסך של כ-300,000 ש"ח. אף ההליכים שם הסתיימו בהסכם פשרה (להלן: "הסכם הפשרה בין המבטחת לבין המל"ל") שקיבל תוקף של פסק-דין ביום 10.9.2002 (להלן: "פסק-הדין השני").
8. המבטחת שילמה למל"ל את הסכום בהתאם לפסק-הדין השני.
9. ביום 6.11.2005 הגישה המבטחת את התביעה העיקרית בתיק זה – ובו היא דורשת מהנפגעת את הסכום של כ-300,000 ש"ח, אותו שילמה למל"ל. עילת התביעה הינה אכיפת הסכם הפשרה שבין המבטחת לבין הנפגעת, אשר בו התחייבה הנפגעת לשפות את המבטחת בגין סכומים אשר ישולמו למל"ל כמיטיב. לטענת המבטחת, הסכום שהיא שילמה למל"ל במסגרת פסק-הדין השני, התייחס לתקבולים ששולמו לנפגעת מיום מתן פסק-הדין הראשון ואילך – ולכן על הנפגעת לשפות את המבטחת בגין סכומים אלו.
10. התובענה הוגשה בסדר דין מהיר, והנפגעת קיבלה רשות להגן. בהגנתה טוענת הנפגעת כי היא אכן התחייבה לשפות את המבטחת בגין סכומים מסויימים אשר ידרשו על-ידי המל"ל – אך התחייבות זו מתייחסת רק לסכומים שישולמו בגין התאונה. לטענתה, מצבה הרפואי היה כזה אשר הביא אותה להגשת בקשה לקבלת קצבאות מענף נכות כללית, וכי היא אכן הוכרה כנכה בשיעור של 100% בענף זה ומקבלת קצבאות בהתאם. לטענתה, המל"ל לא יכול לדרוש מהמבטחת החזר בגין סכומים שאינם קשורים לתאונה, ואם המבטחת כן שילמה למל"ל סכומים שאינם קשורים לתאונה – הרי שהדבר היה בניגוד לדין ובניגוד להסכם שבין המל"ל לבין המבטחת, ולכן הנפגעת אינה חייבת להחזיר סכום שכזה למבטחת (על-פי הוראות הסכם הפשרה שבין המבטחת לבין הנפגעת).
11. בנוסף, שלחה הנפגעת הודעה לצד שלישי כלפי המל"ל, אשר בה היא טוענת כי אם המל"ל גבה כספים שלא כדין מאת המבטחת, ואם בית-המשפט (בניגוד לעמדתה), יחייב אותה להחזיר כספים למבטחת – הרי שעל המל"ל לפצות אותה בגין כל החזר כאמור.
הבקשות הנוכחיות
12. ונעבור עתה לשתי הבקשות שבפני:
הראשונה – בש"א 2396/07, אשר הוגשה על-ידי המל"ל ובה התבקש בית-המשפט להורות על סילוק על-הסף של ההודעה כלפי הצד השלישי ששלחה הנפגעת כלפי המל"ל;
והשניה – אשר הוגשה על-ידי המבטחת במהלך הדיון ביום 25.4.2007, ובה היא מבקשת מבית-המשפט לאפשר לה לצרף את המל"ל כנתבע נוסף בתיק העיקרי.
13. לאחר עיון בשתי הבקשות, בתגובות שהוגשו לגביהן ולאחר שקילת טענות בא-כוח הצדדים במהלך הדיון ביום 25.4.2007 – עמדתי היא כי יש מקום לצרף את המל"ל כנתבע נוסף ואין מקום למחוק על-הסף את ההודעה שנשלחה כלפיו – משמע, שבשלב זה המל"ל נותר בעל דין דרוש ורלבנטי בהליכים.
צירוף המל"ל כנתבע נוסף
14. תקנה 22 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אשר כותרתה – "צירוף נתבעים", מורה כדלקמן:
'(א) מותר לצרף בחזקת נתבעים בתובענה אחת את כל הנתבעים למתן סעד – בין ביחד, בין לחוד ובין לחילופין – בשל מעשה אחד או עסקה אחת או סדרה אחת של מעשים או עסקאות, או כתוצאה של אחד מאלה, ושאילו הוגשו נגדם תובענות נפרדות היתה מתעוררת בהן שאלה משותפת, משפטית או עובדתית.
(ב) היה לתובע ספק ממי הוא זכאי לתבוע, רשאי הוא לצרף נתבעים אחדים כדי ששאלת החבות ומידת החבות של כל אחד מהם תוכרע בין כל בעלי הדין.
(ג) אין צורך שכל נתבע יהא לו עניין לגבי כל הסעד שתובעים בתובענה.'
15. לכן, הואיל ואין ספק כי עילת התביעה כלפי המל"ל ועילת התביעה כלפי הנפגעת קשורות "למעשה אחד" והן 'מעוררות שאלה משותפת, משפטית או עובדתית' – הרי שיש מקום להתיר את צירוף המל"ל כנתבע נוסף.
16. המל"ל בטיעוניו טוען אף לגבי חוסר עילה אפשרית כלפיו, אך לטעמי אין כל רלבנטיות לשאלה אם קיימת עילה "טובה" נגדו מצד המבטחת, או שמא העילה "חלשה", בשלב זה של הדיון, אשר עניינו השאלה אם לאפשר את צירופו – אם לאו.
17. מעבר לכך, עמדתי היא כי לכאורה קיימת עילת תביעה אפשרית בהקשר זה, ואבהיר כי למעשה הסעד שמבקשת המבטחת מול המל"ל הינו ביטול פסק-הדין השני אשר נתן תוקף להסכם הפשרה בינה לבין המל"ל. לטענת המבטחת, רק במסגרת ההליכים שבתיק העיקרי היא למדה לדעת כי המל"ל משלם לנפגעת תקבולים וקצבאות אותם הוא דרש מהמבטחת בניגוד להסכם בין השתיים. לכן, במסגרת התביעה שהגיש המל"ל כנגד המבטחת בבית-המשפט השלום בירושלים, הוא למעשה דרש מהמבטחת כספים שלא כדין, והיא חתמה על הסכם הפשרה שם מחמת טעות והטעיה באשר למהות התקבולים.
18. אין בידי כמובן מספיק מידע בשלב זה על-מנת לדעת אם אכן שולמו כספים שלא כדין, מהם בדיוק מהותם של התקבולים ומהו שיעורם, מה ידעה המבטחת באותה עת, מה היתה חייבת וצריכה לדעת, האם היתה טעות או הטעיה והאם התגבשו התנאים לביטול פסק-דין אשר נתן תוקף להסכם פשרה (על-פי המבחנים המחמירים אשר נקבעו בפסיקה).
19. לפיכך, בשלב מקדמי זה – אין באפשרותי להעריך את סיכוי התביעה של המבטחת כנגד המל"ל, אך לכאורה קיימת עילת תביעה, ויש לאפשר את תיקון כתב התביעה כמבוקש.
20. בנוסף, הרי שלא נגרם לצדדים כל נזק אמיתי בשל המועד בו התבקש צירופו של המל"ל כנתבע נוסף, למעט העובדה שישיבת קדם משפט אחת אולי היתה מיותרת, ועל כך יהא ניתן לתת את הדעת בסוף ההליך, בפסיקת ההוצאות.
21. טרם סיום נושא זה – אתייחס עוד לשתי טעות נוספות של המל"ל כנגד המבטחת.
הראשונה, כי לא ניתן לצרף נתבע נוסף כאשר עילת התביעה כלפיו שונה מהעילה כלפי הנתבע המקורי.
22. טענת המל"ל כאן כי ניתן לתבוע שני נתבעים יחדיו רק אם העילות כלפי שניהם זהות או כי הסעדים כלפי שניהם זהים. לטענתו, במקרה זה – כלפי הנפגעת מבקשת המבטחת סעד של אכיפת פסק-הדין הראשון ואילו כלפי המל"ל הסעד המבוקש הוא ביטול פסק-הדין השני, ולאור השוני בסעדים – לא ניתן לצרף את שני הנתבעים בתובענה אחת.
23. לא מצאתי כי יש ממש בטענה זו, לאור הוראות תקנה 22(ג) המצוטטת מעלה, ואני סבורה כי כיוון ששתי העילות נסובות סביב אותה מערכת נסיבתית – ניתן (ואף רצוי) לדון בשתיהן יחדיו, וניתן לכרוך בתביעה אחת טענות כלפי נתבע 1, אשר מקימות עילה אחת עם סעדים מסויימים, ואילו כלפי נתבע 2 להעלות טענות אשר מקימות עילה אחרת עם סעדים אחרים.
האם בית-משפט זה מוסמך לדון בתביעה לביטול פסק-הדין השני?
24. הטענה השניה של המל"ל היא כי את הבקשה לביטול פסק-הדין השני ניתן היה להגיש רק לבית-המשפט השלום בירושלים – אשר נתן את פסק-הדין השני, ולא ניתן להגיש בקשה לביטול פסק-דין שנתן בית-המשפט בירושלים לבית-המשפט בחיפה.
25. אף טענה זו אין באפשרותי לקבל.
26. כידוע, ההלכה היא כי:
'פסק-דין שניתן בהסכמת הצדדים ממזג בתוכו מאפיינים של הסכם ושל פסק-דין. עובדה זו משליכה על דרך תקיפתו של פסק-דין שניתן בהסכמה, באותם מקרים בהם צד להסכם מבקש לבטלו. וכך ציינה השופטת שטרסברג-כהן ב- רע"פ 7148/98 עזרא ואח' נ' זלזניאק ואח', פ"ד נג(3) 337:
'באותם מקרים בהם צד להסכם פשרה מבקש לבטל את פסק-הדין שנתן תוקף להסכם, נקבעו שני מסלולי ביטול בהתאם לסוג העילה בגינה מתבקש הביטול ואיפיונה כ"הסכמית" או "שיפוטית". כאשר צד להסכם מבקש לבטל את פסק-הדין מחמת פגם הקשור להסכם עצמו (כגון: טעות, הטעיה, אי-חוקיות, הפרה או שינוי מהותי בנסיבות), הפן ה"הסכמי" מאפשר לו להגיש תביעה חדשה שעילתה הפגם שנתגלה בהסכם. על-ידי הגשת תביעה כזו, ממילא מתבקש ביטול פסק-הדין. ...
מהיבט הפן ה"שיפוטי" – היינו, האישור שניתן להסכם על-ידי שופט – כאשר צד מבקש לבטל את פסק-הדין מחמת שנפל פגם בהליכי המשפט, לרבות בסדרי הדין, פתוחה בפניו הדרך לנקוט בהליכי ערעור רגילים...'.'
ע"א 914/03 אפרים שוחט נ' כלל חב' ביטוח, תק-על 2005(2) 1197, וראו אף את ב"ש 215/83 ספטי נ' ספטי, פ"ד לז(2) 181, 185 והאסמכתאות המובאות שם; את ע"א 457/77 מפעלי בתים טרומיים בע"מ נ' טמסיט, פ"ד לב(2) 42; את ע"א 690/88 רובין נ' רובין, פ"ד מד(3) 459 ואת החלטתי ב- בש"א (חי') 12163/06 נגולה אמיר נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2006(3) 24342, 24343.
27. לכן, כיוון שבמקרה זה עילת התביעה של המבטחת כלפי המל"ל נסובה על טענה של פגם בכריתת החוזה, דהיינו – מבוססת על הפן "ההסכמי" של פסק-הדין ולא על הפן "השיפוטי" שלו, הרי שניתן להגיש תביעה כאמור אף לבית-משפט זה.
28. לכן, יש לאפשר את צירוף המל"ל כנתבע נוסף בתיק העיקרי וכמובן שבמידה והתביעה נגדו תידחה בסוף ההליך – הרי שהדבר יהא כרוך בהוצאות מתאימות.
סילוק ההודעה לצד שלישי ששלחה הנפגעת כלפי המל"ל
29. לאור קביעתי דלעיל, אינני סבורה כי יש חשיבות אמיתית להכריע בבקשה, כיוון שממילא המל"ל נותר צד להליכים ויאלץ להמתין עד סופם.
30. מעבר לכך, אעיר שאני נוטה להסכים עם חלק מטענות המל"ל המפורטות בבקשה לסילוק על-הסף, וסבורה כי קיימים סימני שאלה באשר לאפשרות המשפטית לחייב את המל"ל לשלם לנפגעת כספים, אף אם יתברר שהיא חייבת כספים שכאלו למבטחת.
31. עם זאת, כיוון שחלק מטענות הנפגעת הינן בדבר טעות או הטעיה אף מצידה, בכל הנוגע לחלק מהתקבולים – והואיל ולצורך בירור מכלול הטענות יש צורך בתשתית ראייתית נוספת – הרי שאין זה מקרה בו יש להורות על מחיקה על-הסף.
32. ייתכן כי ההודעה תדחה, בסוף ההליך, לגופו של עניין, אך לא מצאתי כי ניתן לומר כיום, שאין כל עילת תביעה מצד הנפגעת כלפי המל"ל, אף לא לכאורה, וכי יש לסלק את ההודעה ללא מתן אפשרות להוכיח את התשתית העובדתית אשר בבסיסה (ואת הטענות המשפטיות הנובעות מתשתית זו).
סיכום
33. לכן, התוצאה הסופית היא שאני מתירה לצרף את המל"ל כנתבע נוסף ומחליטה שלא לסלק על-הסף את ההודעה שנשלחה כלפיו (מבלי שעמדתי זו תתפרש כהבעת עמדה לגבי סיכוי התביעה כנגד המל"ל או סיכוי ההודעה כנגדו).
34. בהתאם – יש לראות את כתב התביעה שצורף לבקשה שהוגשה לתיק בית-המשפט ביום 25.4.2007 ככתב התביעה המתוקן שיהא בתיק. על המל"ל להגיש כתב הגנה בהתייחס לכתב התביעה המתוקן בתוך 30 יום מהיום. במידה והנפגעת מעוניינת להגיש כתב הגנה מתוקן, לאחר עיון בכתב התביעה המתוקן – אף היא ראשית לעשות זאת בתוך 30 יום מהיום.
35. לאחר הגשת כתבי בית-הדין המתוקנים – יגישו הצדדים תצהירי עדות ראשית, במועדים הבאים: המבטחת (התובעת) תגיש תצהיריה עד יום 15.9.2007 והנפגעת והמל"ל (הנתבעות) יגישו תצהיריהם עד יום 30.10.2007. בתצהירי הנפגעת עליה להתייחס אף לטענותיה כלפי המל"ל, אשר בבסיס ההודעה שהיא שלחה כלפיו. המל"ל יוכל להגיש תצהירים משלימים, ככל שימצא לנכון, בנוגע להודעה ששלחה כלפיו הנפגעת – עד יום 15.11.2007.
36. על הצדדים לצרף לתצהיריהם את כל המסמכים הרלבנטיים אשר בידיהם ולהקפיד שלא לכלול בתצהירים טיעונים משפטיים, עדויות שמיעה או סברה.
37. על כל צד לשלוח העתק של תצהיריו ישירות לצדדים האחרים בהקדם האפשרי. לאחר שכל צד יקרא את תצהירי הצדדים האחרים, אבקשו לשקול את האפשרות שינתן פסק-דין בתיק על בסיס החומר הקיים בתיק ללא חקירת המצהירים.
38. במהלך הישיבה הבאה שתתקיים תידון האפשרות למתן פסק-דין כאמור.
39. קדם משפט נוסף נקבע ליום 16.12.2007 שעה 09:30.
בש"א 2396/07 נדחית ונסגרת."

[13] ת"א (י-ם) 7499/06 הזית – עמותה לשכון רווחה ודת נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ ואח', תק-של 2008(1) 11832 (2008).
[14] ת"א (רח') 3778/06 אביבה קורש ואח' נ' ירדנה גרינבוים ואח', תק-של 2008(1) 5348 (2008).
[15] ת"א (י-ם) 7211/05 זנגי יוסף נ' מדינת ישראל- משטרת ישראל ואח', תק-של 2007(2) 28861 (2007).
[16] בש"א (חי') 2396/07 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' ענת בנרוש-סבג, תק-של 2007(2) 18544 (2007).

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

צירוף נתבעים (תקנה 22 לתקסד"א)