צו להשיב או להוסיף ולהשיב (תקנה 110 לתקסד"א)

ב- ת"א (י-ם) 13584/06[37] נפסק מפי כב' השופט ראובן שמיע:

"לפני בקשה מטעם התובעת להורות לנתבעת להשיב על שאלון שהפנתה אליה.
עסקינן בתביעה למתן חשבונות במסגרתה מבקשת התובעת כי בית-המשפט יורה לנתבעת, היא חברת פלאפון תקשורת בע"מ, לגלות באופן מלא בתצהיר את הבסיס לחישוב העמלות והתשלומים המגיעים לתובעת מהנתבעת.
בין התובעת לבין הנתבעת נכרת הסכם לפיו תשווק התובעת לעובדי הקק"ל והנהלת הקק"ל מכשירי פלאפון של הנתבעת במתכונת של מספר מסלולים, בגין כל מצטרף תהיה התובעת זכאית לתשלום חד-פעמי ועמלה מהנתבעת.
המבצע ימשך 8 חודשים, והעמלות ישולמו לתובעת בגין תקופה של שלוש שנים ולעיתים אף יותר.
לאחר הגשת התביעה העבירה התובעת לנתבעת שאלון, עליו הנתבעת נתבקשה לענות.
ביום 8.5.07 השיבה הנתבעת על השאלון אולם לטענת התובעת, לא השיבה על כל השאלות מטעמי חוסר רלבנטיות ו/או חיסיון.
כיוון שכך ביקשה התובעת את התערבותו של בית-המשפט על-ידי מתן צו המורה לנתבעת להשלים את תשובותיה לשאלון תוך מתן מענה מלא לשאלות: 1, 3ב(4) ו- 6.
התובעת טוענת כי הנתבעת מתחמקת ממתן תשובות מלאות לשאלותיה על-מנת שלא להעביר לה את מלוא העמלות להם היא זכאית מכוח ההסכם שבין השתיים.
אשר לטענת החיסיון טוענת התובעת כי על הטוען לחיסיון נטל הראיה להוכיח כי מדובר במידע חסוי וכי רק שיקולים כבדי משקל עשויים להביא להכרה בקיומו של חיסיון.
מנגד טוענת הנתבעת כי היא השיבה על השאלון בכובד ראש וברצינות הראויה, יחד עם זאת היא לא חשפה מידע אשר יש בו כדי לפגוע בסודותיה המסחריים או כדי מסירת מידע הקשור לצד ג'. עוד טענה הנתבעת כי היא אינה מחוייבת להשיב על שאלות שאינן רלבנטיות לתביעה.
לטענת הנתבעת בחלק מהשאלות שמפנה התובעת לנתבעת יש כדי ליתן לתובעת את הסעד העיקרי לו היא עותרת וזאת קודם שנערך דיון האם התובעת זכאית לסעד זה. שאלות אלה יוכרעו לדידה במסגרת הדיון בתיק העיקרי ולא במסגרת הבקשה להשיב על השאלון.
הנתבעת טוענת כי היא השיבה על כל השאלות הרלבנטיות המתייחסות למסלולים שהוצעו לעובדים ולהנהלה במסגרת ההסכם ושבגינם זכאית התובעת לעמלות. לגבי מסלולים אחרים התובעת אינה זכאית לתשלום כלשהו ולכן אין מקום להורות לה למסור מידע שאינו קשור למסלולים אלה.
דיון
תקנה 110 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") קובעת את ההסדר החקיקתי לעניין מתן צו לענות על שאלון. תקנה זו מופיעה בפרק בו מצוי גם הסעד של מתן צו לגילוי מסמכים. הן השאלון והן גילוי המסמכים מטרתם להביא לגילוי וחקר האמת. עיקרון העומד בבסיס רעיון המשפט:
'נקודת המוצא העקרונית לעניין גילוי מסמכים ועיון בהם במשפט היא גילוי מירבי, שכן המשפט עומד על האמת וביסוד ההליך השיפוטי עומדת חשיפת האמת. גילוי האמת משרת את אינטרס הצדדים בהבטיחו עשיית משפט והוא משרת את אינטרס הציבור בהבטיחו את תקינות פעולתה של המערכת החברתית כולה.' (א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה תשיעית, תשס"ז-2007) 194 (להלן: "גורן"))
תקנה 110 קובעת לאמור:
'לא השיב הנשאל, או לא השיב תשובה מספקת, רשאי השואל לבקש מבית-המשפט או מן הרשם צו המחייב את הנשאל להשיב, או להוסיף ולהשיב, לפי העניין, ומותר בצו כאמור לחייב במתן תשובה בין בתצהיר ובין בחקירה שבעל-פה, ככל שיורה בית-המשפט או הרשם.'
בבוא בית-המשפט להכריע בסוגיית השאלונים עומדים כנר לרגליו עיקרון הרלבנטיות ושאלת ההכבדה:
'מצד אחד השאלון כפוף לתנאי שהשאלות תהיינה נוגעות לעניינים השנויים במחלוקת, אולם, מצד שני יש להראות כי השאלות אינן מכבידות מידי על הצד שכנגד.
התנאי בדבר הרלבנטיות של השאלון מקבל תמיכה גם מהוראותיה של תקנה 107 הקובעת כי הרשות לא תינתן אלא לשאלות שהן לעניין הנדון.
הזכות להציג שאלות אינה מצומצמת לעובדות השנויות במחלוקת במישרין והיא חלה גם לגבי העובדות שקיומן או אי-קיומן נוגע לקיום או לאי-קיום של העובדות השנויות במחלוקת במישרין.'
יוצא איפוא, כי בדרך-כלל העיקרון אשר צריך להנחות את בית-המשפט, הוא עיקרון הרלבנטיות מחד ועיקרון אי-ההכבדה מאידך (גורן, שם, בעמ' 184-185).
האם גם במקרה דנן אלו 2 העקרונות היחידים אשר יכריעו את הכף בשאלה האם יש להורות על השלמת התשובות לשאלון?
נראה כי במקרה זה ישנם שיקולים נוספים אשר יש בהם כדי להכריע את הכף:
כאשר מדובר בתביעה למתן חשבונות יש לבחון את הליך השאלון בעין קפדנית, שכן בתביעה זו עצם הזכאות לקבלת המידע הנדרש בשאלון היא הטעונה הכרעה תחילה ועל-כן יש להיזהר שהמידע המועבר במסגרת השאלון לא יהווה מתן הסעד העיקרי. בחינת 'רתימת העגלה לפני הסוסים'.
בתיק ע"א 127/95 מועצת הפירות ייצור ושיווק נ' מהדרין בע"מ, פ"ד נא(4) 337, מוסבר, כי תובענה למתן חשבונות מתנהלת בדרך-כלל בשני שלבים. בשלב הראשון קובע בית-המשפט אם התובע אכן זכאי לחשבונות מן הנתבע. רק אם בית-המשפט מכריע כי התובע זכאי לחשבונות, מוציא בית-המשפט צו למתן חשבונות ועובר לשלב השני ובו נדרש הנתבע לשכנע שהחשבונות שנמסרו נאותים. רק אחר-כך יקבע בית-המשפט אם הוא מחוייב בתשלום על-פי החשבונות (ראה שם, בעמ' 344-345).
ב- בש"א 6279/04 ת"א (י-ם) 6076/04 אורה מושב להתיישבות חקלאית נ' בלסקי ואח', מפי כב' השופט יעקב צבן, פורסם בנבו הוצאה לאור, החלטה מיום 28.9.04, נותחה סוגיית גילוי המסמכים ככלל, ובתביעה למתן חשבונות בפרט. וכך קבע כב' השופט צבן:
יוצאת דופן לגבי גילוי מסמכים היא תביעה למתן חשבונות. אם המסמך שבגינו מתבקש הגילוי הוא חשבון בין הצדדים, אין טעם לחייב את הנתבע בגילוי מסמכים, היינו החשבונות, שכן לפני שהוכיח התובע את הזכות המחייבת את הנתבע במתן החשבונות, מה זכות יש לו לתובע לדעת את עסקי הנתבע. גילוי החשבונות, בתביעה כזו, עלול לגרום לתקלה נוספת, והיא שבאמצעות הצו ישיג המבקש את כל אשר הוא מבקש להשיג בתביעה עצמה, וזאת בטרם יזכה בדין (ראה י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, התשנ"ה-1995) 430).
על בסיס אותו רציונל קבע כב' השופט גורן בספרו:
'בתביעה למתן חשבונות כל עוד בית-המשפט לא פסק שהתביעה למתן חשבונות בדין יסודה ושהנתבעים חייבים למסור את החשבונות, ממילא אין הם חייבים לענות על שאלון, שכל תכליתו היא לגלות אותם חשבונות.' (גורן בספרו, עמ' 190)
במקרה שלפני השאלה שצריכה להיבחן היא האם מתן תשובה הכוללת התייחסות למידע פנימי של הנתבעת כשהרלבנטיות של מידע זה לתביעה שלפני אינה ברורה, לא יהיה בה כדי ליתן הכרעה בסעד העיקרי שכן עסקינן בתביעה למתן חשבונות.
נראה לבית-המשפט כי במקרה דנן בו עסקינן בתביעה למתן חשבונות, מתן תשובה לשאלות כמו: פירוט כל המסלולים שמעניקה הנתבעת לעובדי הקק"ל או העברת מספר מכשירי הנתבעת המצויים בידי עובדי הקק"ל וכן העברת הסכמים אחרים שנכרתו בין הנתבעת לקק"ל, כמוה כהכרעה בתביעה גופה.
אוסיף, שבמקרה שלפני אחת הסוגיות שבמחלוקת היא מהם המסלולים בגינם זכאית התובעת לעמלה מהנתבעת. לכן לפני מתן מענה על שאלות בנושא זה על בית-המשפט להכריע בעניין עצם הזכאות.
בשלב זה בטרם נקבעה חובתה של הנתבעת לתת אם בכלל חשבונות לתובעת הקשורים למסלול העסקי או מסלולים אחרים, חשיפת מידע שהרלבנטיות שלו ליחסי התובעת והנתבעת בקשר עם המבצע שרק בקשר אליו שיתפו השתיים פעולה מוטלת בספק, אין להורות על השלמת התשובות לשאלון.
ייתכן שסעד זה ינתן בשלב ההכרעה בתביעה גופה לאחר שתתבררנה כל השאלות השנויות במחלוקת.
אולם, כאשר עצם זכאותה של התובעת למתן החשבונות עומדת בסימן שאלה, הרי שמתן ההוראה להעביר את כל המידע הנדרש, יהיה בבחינת יצירת "מסלול עוקף" לקבלת הסעד בתביעה עצמה בלי שהתביעה תנוהל לגופה עד תום.
במילים אחרות יהיה בכך משום מתן זכות כאשר לא הוכחה הזכאות לזכות.
ברור כי התוצאה האמורה מייתרת את הצורך בקיום דיון בשאלה האם אכן המידע אותו מבוקש להשלים חסוי הוא אם לאו.
ועוד נוכח התוצאה אף ברור כי אין עוד מקום לחייב את התובעת לצרף תצהיר לתגובתה מיום 24.6.07. אשר לטענת הרחבת החזית טענה התובעת בעצמה כי במידה ותהיה מעוניינת להסתמך על הטענות שעלו במסגרת תגובתה זו ולא במסגרת הדיון בהשלמת השאלון בלבד הרי שיתכן ותעתור לתיקון כתב התביעה.
יוצא איפוא כי הבקשה למתן צו להשיב על השאלון נדחית.
שאלת הוצאות הבקשה תוכרע במסגרת ההכרעה בתביעה גופה.
הצדדים ימציאו לבית-המשפט הודעה משותפת בדבר עמדתם להמשך ניהול התיק."
ב- בש"א (אשד') 1090/07[38] נפסק מפי כב' השופט אריאל חזק:

"מדובר בבקשה להוסיף ולהשיב על שאלונים על-פי תקנה 110 לתקנות סדר הדין האזרחי.
בבקשה שהוגשה על-ידי הנתבע, ביקש הנתבע, להוציא צו המחייב את התובע להוסיף ולהשיב על שאלות אשר פורטו בבקשה.
בבקשתו ביקש הנתבע את בית-המשפט להורות לתובע להשיב על שאלות שנשאל בשאלון שנשלח אליו ואשר עליהן לא ענה או ענה באופן מתחמק וכן ביקש, להורות לו, להוסיף ולהשיב על שאלות נוספות שצויינו בבקשה.
בתגובתו, ציין בא-כוח התובע, כי במסגרת בקשה זו, מבקש התובע לבצע מקצה שיפורים תוך העלאת שאלות שלא נזכרו ולו במרומז בשאלות שנשלחו למשיב ולדבריו, מקום בו ניתנו תשובות חד-משמעיות ומפורשות על-ידי המשיב, מבקש הנתבע לקבל תשובות נוספות שכן התשובות שניתנו, לא שירתו את טענותיו המפורכות.
לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים שהונחו בפני, הגעתי למסקנות כדלקמן:
תשובות לשאלות חדשות
מדובר בבקשה שהוגשה פחות משנה לאחר הגשת כתב התביעה ובנסיבות אלה, על-אף שחלקן של השאלות שנשאלו לא הוצגו לתובע במסגרת השאלון המקורי שהוציא לנתבע ביום 19.2.07, נראה כי לא יהיה מקום להורות לתובע, שלא להשיב על שאלות אלה, אך בשל כך, שלא נשאלו בשאלון המקורי (ראה לעניין זה: א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה תשיעית) 187).
תשובות לשאלון
המבחן העיקרי שעל בית-המשפט להפעיל בבואו לבחון האם יש להורות על מתן תשובות לשאלון, הינו מבחן הרלבנטיות אך מובן, שבנוסף למבחן זה, על בית-משפט לבחון סוגיות נוספות וביניהן, סוגיית ההכבדה על הצד שנתבקש להשיב על השאלון.
על-מנת לבחון את שאלת רלבנטיות השאלות הנשאלות, יהיה על בית-המשפט להציג את הדברים שעל-פי טענת התובע אמר הנתבע במהלך ישיבת מועצת העיר מיום 5.1.06.
בכתב תביעתו, ציין התובע, כי הנתבע הוציא דיבתו של התובע רעה, הן בפניו באמצעות שאילתא והן בהזדמנויות שונות אחרות, כדלקמן:
'פונים אלי אנשים רבים תושבי העיר, עם עובדות, פניות ושאלות בנושא הון ושלטון, להלן אפרט:
א. הבת של ראש העיריה והחתן שלו מועסקים בתפקידים בכירים בחברת ויסקונסין, דבר שמסביר מדוע, שכולם שוללים את תוכנית ויסקונסין ראש העיריה, כל כך מגונן עליה.
ב. ראש העיריה, מעניק פרישת תשלום חוב לחכ"ל ל-48 תשלומים לטובת חברו פיני סבח, שפעל עבורו בעניין המועצה הדתית ופינק אותו באירוח בבית מלון על חשבונו.
ג. כמו-כן, העיריה אישר דחיית תשלום של 700,000$ לשנתיים לקבלן מאיר כהן, שתרם לו רבות בבחירות האחרונות והקצה לו בעבר את משרדו בבית פרנק לפעילות פוליטית.
ד. ועוד, ראש העיריה מתיר לחברו מר ביתן ו/או עוצם את עיניו מכך שהוא מנהל עסק ללא רישיון או עם רישיון חריג מאולץ וזאת לאחר שהוא תמך בראש העיריה בבחירות האחרונות בעיקר בכספים.
ה. לאחרונה נקשר שמו של ראש העיריה כמי שחשוד בכך שקנה את השלטון בין היתר על-ידי הסכמים בלתי-חוקיים והבטחות אסורות שניתנו לאבי וקנין ולבני בובליל
ו. ראש העיריה עוצם עיניו מחובות גדולים של הקבלן דוד יפרח לחכ"ל ועל פניו נראה הדבר, שזה נעשה בתמורה לכך שעובד בכיר אצלו חבר מועצה, הצטרף לקואליציה.
אנו רואים שיותר ויותר מהצרי נעשה מחוייב לבעלי ההון ולאנשי העסקים והדבר מסוכן לעיר אשקלון, הרשימה עוד ארוכה וישנן עוד מקרים רבים המעידים על כך. ועוד מדובר בראש עיריה שהבטיח לנו תרבות שילטונית אחרת.
השאלה: מה בכוונת ראש העיריה לשנות בנוגע לכל הפניות המוזכרות לעיל בנושא הון ושלטון ואיך בכוונו למנוע הישנות מקרים כגון אלה בעתיד.'
לאחר שהובאו לעיל טענותיו של התובע בדבר האמירות שאמר הנתבע כנגדו, יבחנו השאלות שהציג הנתבע לתובע אחת לאחת.
השאלות שבסעיף א' לבקשה
נוסח השאלה כפי שהוצגה בבקשה:
'א. לשאלה מס' 3 בשאלון:
1. האם זה נכון שבתך וחתנך התקבלו לעבודה בחברה המיישמת את תוכנית ויסקונסין באשקלון (להלן: "החברה") ללא מכרז?
2. האם זה נכון, שבתשובה לשאלה הנ"ל שנשאלה על-ידי העיתונאים בעיתונות המקומית, ציינת בפניהם, שהם התקבלו לעבודה לאחר שזכו במכרז משום שעלו בכישוריהם על מועמדים אחרים?
3. האם שוחחת עם גורם כלשהו מהחברה בעניין קבלתם של הנ"ל בעבודה.'
מתוך האמור בתקנה 107 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, עולה כי בית-המשפט יחייב מתן תשובות לשאלון, אך ורק בנושאים שהם: 'לעניין הנדון' וכן עולה מתוך האמור בתקנה, כי אין די בכך, שהשאלות הנשאלות יהיו "קבילות" בחקירה שכנגד של עד בעל-פה.
זאת ועוד, שאלה המוצגת בשאלון, שיש בה התייחסות למהימנות בלבד, אינה מותרת, על-אף העובדה, ששאלה שכזו תהיה לגיטימית במהלך החקירה שכנגד, במשפט עצמו (א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי מהודרה תשיעית, 185).
עיון בשאלות הנדונות מעלה, כי הן נוגעות לאופן קבלתם לעבודה של בתו וחתנו של התובע והן אינן נוגעות באופן ישיר לדברים שאמר על-פי הנטען בכתב התביעה הנתבע כנגד התובע, המתייחסים אך ורק לקשר שבין היותם של בתו של התובע וחתנו בתפקידים בכירים בחברת ויסקונסין לבין עמדתו של התובע בעניין זה.
לאור האמור לעיל, איני מוצא בשלב זה לחייב התובע להשיב לשאלות שנשאל במסגרת שאלון והנתבע יהיה רשאי לשאול השאלות במסגרת החקירה הנגדית.
השאלות שבסעיף ב' לבקשה
נוסח השאלה כפי שהוצגה בבקשה:
'במענה לשאלה 4 בשאלון, השיב התובע (השאל) באופן שיש בו כדי להטעות ואף שהבין את השאלה, בחר להשיב באופן שיש בו כדי להתחמק ממתן מענה. לפיכך, מתבשק הנשאל (התובע) להוסיף ולהשיב כדלקמן:
4. האם זה נכון, שהבעת את הסכמתך בפני הגורמים במשרד האוצר והתמ"ת ו/או הממשלה, שאשקלון תהיה לאחת מהערים בהם תוכנית ויסקונסין תיושם?
5. האם יכולת להביע את התנגדותך לכך, שאשקלון תהיה לעיר ניסיונית בה תיושם התוכנית הנ"ל?
6. האם היתה לך תרומה כלשהי, לרבות באמצעות קיום שיחה עם מר אהוד אולמרט, שר התמ"ת דאז, לכך שאשקלון נבחרה לבסוף כעיר ניסיון ליישום תוכנית ויסקונסין?'
בתגובתו לבקשה, השיב התובע, כי עמדתו בעניין "יישום תוכנית ויסקונסין" באשקלון אינה רלבנטית ולפיכך, בפועל, לא השיב לשאלה בעניין.
עיון בשאלות שהוצגו בסעיף ב' לבקשה מעלה, כי מדובר בשאלות הרלבנטיות לדברים שציין התובע בכתב תביעתו ככאלה שנאמרו על-ידי הנתבע והוציאו דיבתו רעה ובנסיבות אלה, אני מורה, כי הנתבע ישיב לשאלות שנשאלו בסעיף ב' לבקשה.
השאלה שבסעיף ג' לבקשה
בתשובה לשאלה שנשאל התובע בשאלון המקורי, בכל הנוגע לדבריו של ראש הממשלה, מר אולמרט, בעניין מאמציו של התובע להביא את תוכנית ויסקונסין לעיר אשקלון, השיב התובע, 'לא זכור לי'.
מדובר בתשובה לגיטימית ולפיכך, אין להורות לתובע להשיב לשאלה זו בשנית.
השאלה שבסעיף ד' לבקשה
נוסח השאלה כפי שהוצגה בבקשה:
'8. פורסם בעיתונות המקומית בעמודי שער, שחתנך הורשע על-פי הודאתו, בעבירת שוחד במסגרת עבודתו הקודמת במעבר קרני, בסמוך לכך שעבר לעבוד בחברה. קבלתו של עובד שלו עבר כזה בחברה, מן הסתם צריכה לדרוש התערבות וסיוע חיצוני. על-כן, נשאלת השאלה שוב, אם זה נכון, שחתנתך הורשע על-פי הודאתו כאמור, והאם בעניינו התערבת אתה ו/או מישהו מטעמך כדי שיתקבל לחברה.'
בהמשך להחלטתי בעניין שאלה א' דלעיל, אני מורה כי התובע לא ישיב לשאלה ומובן שבא-כוח הנתבע יהיה רשאי לשאול השאלה במסגרת חקירה נגדית, במהלך דיוני ההוכחות.
שאלה ה' בבקשה
נוסח השאלה כפי שהוצגה בבקשה:
'9. האם זה נכון, שכפועל יצא של מאמציך להשאיר את התוכנית כשהיא מיושמת באשקלון, שבכל המקרים בהם הובאה לסדר היום הצעה לסילוקה ו/או להקפאתה, הצבעת בין הישארותה באשקלון ואף הורית זאת לחבריך לקואליציה שיצביעו ביחד איתך להורדת הצעות אלו מסדר היום.'
מדובר בשאלה הזהה במהותה לשאלה שנשאלה בסעיף 7 לשאלון המקורי ובתשובתו השיב התובע בתשובה לגיטימית ולפיכך, איני מורה לתובע להשיב על השאלה האמורה.
השאלה בסעיף ו' לבקשה
נוסח השאלה כפי שהוצגה בבקשה:
'10. האם עולה מתשובתך לשאלה 38, כי במשך תקופת כהונתך לא זכה קבלן אחר או גורם אחר כלשהו, להקלה במועדי התשלום, בקשר לחובות שיש לו ושהם בסדרי גודל של מיליוני שקלים, כשם שזכו להם אנשי העסקים מאיר כהן ו/או פיני סבח, לטובת החברות שבבעלותם.'
מדובר בשאלות רלבנטיות לדברים שהוצגו בכתב התביעה כדברים שנאמרו על-ידי הנתבע ולאור זאת, ישיב התובע לשאלה האמורה.
השאלה בסעיף ז' לבקשה
נוסח השאלה כפי שהוצגה בבקשה:
'11. האם לאור תשובתך לשאלה 40 לשאלון, הינך יכול להצהיר בזאת, האם נעשו פעולות אכיפה כלשהן ו/או צווי סגירה כנדרש בחוק, כנגד העסק "ינות ביתן" שפעל ופועל לדבריך ללא רישיון עסק?'
מדובר בשאלה רלבנטית לנושאים שהוצגו בכתב התביעה ולפיכך, התובע ישיב לשאלה.
השאלה שבסעיף ח' לבקשה
נוסח השאלה כפי שהוצגה בבקשה:
'12. מהו אם כן, סכום המתנה שנתת למר סבח ביום אירוע בר-המצווה שקדם לשבת החתן שהתקיים באולם האירועים?
13. כמה אנשים מטעמך התארחו באותה שבת חתן, בחדר שהוקצה לכם באותה שבת חתן והאם האירוח כלל את כל הארוחות (פניסיון מלא).'
מדובר בשאלות אשר אינן נוגעת ישירות לנושאים שצויינו בכתב התביעה ולפיכך, איני מתיר את השאלה במסגרת השאלון.
השאלה שבסעיף ט' לבקשה
נוסח השאלה כפי שהוצגה בבקשה:
'14. האם בעת מינויו של מר דואני לחבר בוועדת הבחינה למינויו של חברך צבר חיים (הידוע בכינויו צ'אבו) ובהיותך יו"ר החכ"ל, דאגת להודיע לפרוטוקול שאתה ומר דואני מכירים עוד מהצבא?
15. האם ידעת בדבר עמדתו של מר דואני, לפי על-פי תפיסת עולמו, מנכ"ל החכ"ל צריך להיות 'איש של ראש העיריה' בטרם מונה להיות חבר בוועדה שמונה כידוע שלושה אנשים בלבד?'
מדובר בשאלות שאינן נוגעות לנושאים שצויינו בכתב התביעה ולפיכך, אין לחייב התובע לענות עליהן במסגרת שאלון.
סוף דבר
התובע ישיב לשאלות עליהן הורה בית-המשפט כי ישיב, וזאת יעשה בתוך 21 יום."

ב- בש"א (ת"א-יפו) 164403/07[39] נפסק מפי כב' השופט חאג' יחיא:

"מבוא
1. הצד השלישי (להלן: "המבקש"), עותר בזאת, ליתן צו כנגד חברת אלקטרוניקה אוסקר סמי בע"מ (להלן: "המשיבה") לגלות וליתן רשות לעיון במסמכים הקשורים לתביעה וכן לענות בתצהיר על שאלון.
טענות הצדדים
2. לשיטתם של המבקשים, למרות שהוגשה חוות-דעת מטעם המומחה שמונה על-ידי בית-המשפט, אלא שבית-המשפט בהחלטתו מיום 31.5.2005 הסכים להתיר לצדדים להגיש בקשות שעניינן מקדמי במועד מאוחר יותר.
3. לגופה של הבקשה נטען כי, בא-כוח המבקשת פנה בדרישה לגילוי ועיון במסמכים ולענות בתצהיר על שאלון, אלא מאי, שעד להגשת הבקשה למרות שחלפו 23 חודשים לא הועברו המסמכים כמבוקש.
4. עוד מציין בא-כוח המבקשת כי בפנייתו נדרשה המצאת המסמכים שלהלן:
א. פוליסות לביטוח עסק לשנים 1998 ועד 2004.
ב. מאזנים, מאזני בוחן ודו"חות רווח והפסד של העסק לשנים לעיל.
ג. מסמכי רכישת המדפים מושא התביעה מהיצרן.
ד. כל הבקשות שהוגשו על-ידי המשיבה והתגובות להן.
ה. שאלונים ותצהירי תשובות שהוחלפו בין הצדדים.
ו. העתקי כל החשבוניות בשנים לעיל, של מכירת מדפים לגביהם בוצעה התקנה.
ז. מסמכי התקשרות עם מתקין המדפים.
ח. מלוא המסמכים בגין ההליכים הקודמים שהתנהלו בין התובעת לבין הנתבעים.
(להלן: "המסמכים נשוא הבקשה")
5. לשיטתה של המשיבה, באשר לספרי הנהלת החשבונות של המשיבה לשנים 1998 עד 2002, המדובר במסמכים שאינם רלבנטיים כלל וכלל לבירור התביעה, וכל מטרתה של המבקשת בדרישתה הינה אך ורק על-מנת להכביד ולהקשות על המשיבה, שכן המבקשת לא פירטה בבקשתה לשם מה נחוצים לה אותם מסמכים הנוגעים להנהלת חשבונה של המשיבה במשך 4 שנים.
6. יתרה מכך, ספרי הנהלת החשבונות של המשיבה למשך התקופה המבוקשת כוללים הררי מסמכים ומספר רב, של קלסרים ואין זה מתקבל על הדעת שהמשיבה תחוייב להמציא חומרים בהיקף ובסדר גודל שכזה לידי המבקשת ומדובר למעשה בנטל ובגזירה שהמשיבה לא תוכל לעמוד בה.
7. עוד נטען כי, המדובר בחומר רגיש וחסוי הנוגע לאופן פעולותיה ועסקיה של המשיבה ולרשימת ספקיה ולקוחותיה; גילוי בנסיבות אלו יגרום לחדירה ולפגיעה בלתי-מוצדקת באינטרסים הכלכליים של המשיבה; לפיכך גם מטעם זה דין הבקשה להידחות.
8. באשר לבקשה להמציא את כל הבקשות שהוגשו על-ידי המשיבה והתגובות להן, נטען כי הבקשות והתגובות להן נמצאות בתיק בית-המשפט, ואין כל מניעה שהמבקשת בעצמה או באמצעות שליח תצלם מתיק בית-המשפט את כל הבקשות; לא ייתכן לחייב את המשיבה בכל פעם שצד כזה או אחר מצטרף לתיק להעביר לצד זה את כל הבקשות שהוגשו בתיק על-ידי מי מהצדדים.
9. ולסיום באשר לבקשה לחייב את המשיבה להשיב בתצהיר לשאלון נטען כי, המשיבה התייחסה באופן רציני וענייני לשאלות שהועברו אליה על-ידי המבקשת ובהתייחסותה לשאלות 1(א) ו- 2 השיבה באופן ממצה. לגבי שאלה 1(ב) המשיבה מסרבת להשיב משום שהיא סבורה כי, שאלה זו איננה רלבנטית כלל ועיקר לבירור התביעה, וכי המניע לה הינו על-מנת להכביד שלא לצורך על המשיבה.
10. המבקשת הגישה תשובה לתגובת המשיבה ובה טענה: המסמכים נשוא הבקשה דרושים באמת ובתמים לצורך כלכול הגנתה של המבקשת ואין המדובר בדרישה שכל מטרתה היא להתיש את המשיבה.
11. זאת ועוד, המסמכים המופיעים בבקשה עוסקים בסוגיה השנויה במחלוקת בין הצדדים, שכן טענות המשיבה בכתב התביעה מסתמכת עליהם, כך למשל טענותיה בדבר תשלומים ששולמו, הירידה והפגיעה בהכנסות כתוצאה מסגירת העסק, נזק לציוד האלקטרוני וכיוצ"ב.
12. מה עוד שהיות שעסקינן בחברה, ישנה חובת ניהול ספרים, וחזקה על המשיבה, כי ניהלה הנהלת חשבונות מסודרת. יתרה מכך, אין המדובר בפרוצידורה מסובכת ומכבידה לאור ההתפתחות הטכנולוגית והמבקשת אף הקלה בדרישתה כשציינה בבקשתה כי ניתן להעביר לה את הנתונים הללו דרך המדיה האלקטרונית, במידה והנתונים הללו אינם שמורים אצל המשיבה במדיה אלקטרונית עדיין אין המשיבה נדרשת למאמץ מיוחד אלא אך להעמיד את החומר בפני המבקשת בכל יום וכל שעה אשר נוחים לה והמבקשת בעצמה תדאג לצלמו ולהחזירו למשיבה, כך שאין המדובר בנטל וגזירה שהמשיבה לא תוכל לעמוד בה.
13. ולסיום נטען כי, הגילוי אינו עלול לפגוע באינטרסים מוגנים של המשיבה ואם המדובר בחומר רגיש וחסוי, כטענת המשיבה בתגובתה, תתבקש המשיבה להעביר את החומר לידי בית-המשפט, אשר יעיין בחומר ויחליט האם מדובר בחומר חסוי.
דיון
14. תקנה 112 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקסד"א").
'צו גילוי מסמכים
בית-המשפט או הרשם רשאי, לפי בקשת בעל דין, ליתן צו לפי טופס 10, המורה לבעל דין אחר לגלות בתצהיר ערוך לפי טופס 11, מה הם המסמכים הנוגעים לעניין הנדון המצויים, או שהיו מצויים ברשותו או בשליטתו ושאותרו על ידו לאחר חקירה ודרישה; בית-המשפט או הרשם רשאי לסרב לבקשה או לדחותה לזמן אחר, או ליתן כל צו אחר שייראה לו מתאים, בין דרך-כלל ובין לסוגים של מסמכים.'
15. תקנה 113 לתקסד"א קובעת:
'צו גילוי מסמך פלוני
בית-המשפט או הרשם רשאי בכל עת, בין שניתן צו גילוי מסמכים או הוגש תצהיר על מסמכים ובין אם לאו, ליתן, לפי בקשת בעל דין, צו לפי טופס 12, המורה לבעל דין אחר לגלות בתצהיר אם מסמך פלוני המפורש באותה בקשה מצוי, או היה מצוי, ברשותו או בשליטתו, ואם אינו מצוי בה – מתי יצא ממנה ומה היה עליו.'
16. תקנה 114 לתקסד"א קובעת:
'דרישת עיון במסמכים שנזכרו
מסמך שנזכר בכתבי טענותיו של בעל דין או בתצהיריו, רשאי בעל דין אחר לדרוש ממנו, בכל עת, בכתב לפי טופס 13, שיראה לו או לעורך-דינו את המסמך לעיון ולהעתקה.'
17. הנחת היסוד היא כי, ההליך המשפטי יתנהל בקלפים גלויים, כאשר כל צד יודיע מראש מהם המסמכים שנמצאים תחת שליטתו. כן נפסק כי נקודת המוצא היא כי זכות העיון הינה הערך הגובר וההגבלות עליה הינן החריג.
18. הליך גילוי מסמכים מוקדם נועד לפשט את ההליכים ולקצר את הבאת הראיות, על שאלון וגילוי מסמכים נאמר כי שני האמצעים האלה תואמים הם שתי זרועות של שאיפה אחת והיא לצמצם עד כמה שאפשר את שמיעת המשפט גופו (ראו זוסמן סדר הדין האזרחי (מהדורה שביעית) 444)
19. ודוק, הבקשה ליתן צו לגילוי מסמכים עמדה במרכזן של בקשות רבות בבתי-המשפט, והשיקולים של רלבנטיות וחיסיון היוו למעשה את הטעם להכרעה בבקשות דנן.
20. הסוגיה זכתה לליבון ב- ב- רע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת הישוב – חברה לביטוח, פ"ד נה(1) 515 שם נאמר מפי המשנה לנשיא ש' לוין:
חזקה היא בתביעות פיצויים על נזקי גוף – כמו בתביעות אחרות – שיש מקום לגילוי כללי של מסמכים ולעיון בהם בעתו בין כשמדובר במסמכים 'מועילים' ובין כשמדובר במסמכים 'מזיקים'; עוד נאמר כי, בית-המשפט רשאי לסטות מן הכלל האמור אם הוא סבור שעיון במסמכים בשלב מוקדם עשוי להביא את התובע לשיבוש ראיותיו ולא יסייע לחשיפת האמת, בהחלטתו לסטות מן הכלל האמור יתן בית-המשפט את דעתו למחלוקת כפי שנתגבשה בכתבי הטענות ולשאר נסיבות העניין; יש להניח שהוא יטה יותר לעשות שימוש בשיקול-דעת זה שהמחלוקת סבה על עצם קיומו של האירוע נשוא התביעה, מאשר כאשר מדובר בשיעור הנזק בלבד, אך גם בעניין זה אין לקבוע מסמרות; במקרה מתאים רשאי בית-המשפט לעשות שימוש בסמכותו לפי תקנה 119, לעיין בעצמו במסמך ולעמוד על הפער הקיים בין העובדות, כפי שפורטו בכתב התביעה, לבין תיאור העובדות כפי שהוא מופיע בראיה שבמחלוקת.
21. מדיניות זו שהתוותה על-ידי הפסיקה תואמת את הגישה לפיה על בעלי הדין לפעול ב"קלפים גלויים", בלא הפרעות, כדי לחסוך משאבים ובמיוחד משאבים שיפוטיים. הלכה זו תומכת יסודותיה באמור בתקנות 112-122 לתקסד"א. סטיה מעיקרון הגילוי הכללי אפשרית ונתונה לשיקול-דעת בית-המשפט, כגון אם סבור הוא שעיון במסמכים בשלב מוקדם עלול להביא לשיבוש ראיות מצד התובע, ועל-כן לא יסייע לחשיפת האמת.
22. המשפט עומד על גילוי האמת ועשיית צדק, ודיני הראיות נועדו לשרת תכלית זו (א' ברק "על משפט, שיפוט וצדק" משפטים כז (תשנ"ו) 5). גילוי האמת במשפט משרת את אינטרס הפרט המתדיין להביא את צדקתו לאור. בה בעת, הוא משרת אינטרס ציבורי כללי, להבטיח חיי חברה תקינים וצודקים (רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי, פ"ד מט(4) 54, 61. הגשמת עיקרון גילוי האמת ועשיית צדק מחייבת יישומו של עיקרון הגילוי והחשיפה של כל חומר, מסמכים ונתונים הצריכים לעניין העומד במחלוקת. לפיכך, ערך גילוי האמת ועיקרון הגילוי והחשיפה של חומר רלבנטי הנדרש לצורך כך הם הכלל במשפט. כך, דרך-כלל מותר להזמין כל אדם ליתן עדות קבילה השייכת לעניין (סעיף 1 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971) וחובה על בעל הדין להמציא כל מסמך רלבנטי לעניין שברשותו, וכל פרט שבידיעתו העשוי לשרת את גילוי האמת (תקנות 105 עד 118 לתקסד"א). גילוי האמת הוא ערך מהותי במחלוקת בין פרטים. הוא ערך מרכזי גם במישור הציבורי, בהתנהלותה התקינה של החברה ובפעילות ראויה של השלטון, המותנים בקיום גילוי ושקיפות של מידע ונתונים, שהם חיוניים לביקורת אפקטיבית על מעשי המינהל. זוהי נקודת המוצא העומדת בבסיסו של חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (ז' סגל הזכות לדעת באור חוק חופש המידע (תש"ס) 11-14).
23. חרף עוצמתו של ערך גילוי האמת בהליך השיפוטי, אין הוא ערך מוחלט. לצדו עומדים ערכים ואינטרסים נוגדים שהמשפט מייחס להם משקל. על ערכים נוגדים אלה, נמנים ערכים שנועדו להגן על זכויות שונות של הפרט, ובעיקר, הגנה על האוטונומיה האישית שלו בהקשרים שונים. נמנים עליהם גם ערכים שנועדו להגן על עניין חברתי כללי כגון אינטרס המדינה בתחומים שונים, או אינטרס ציבורי חשוב אחר. ההתנגשות בין ערך גילוי האמת לבין ערך נוגד אחר – מולידה את נקודת האיזון בין הערכים. נקודת איזון זו נועדה ליצור שיווי משקל ראוי בין הערכים המתמודדים, ולהביא לסינתזה הרמונית שהיא חיונית לחיי חברה תקינים וליחס ראוי בין השלטון לפרט, ובין הפרטים בינם לבין עצמם. התנגשות ערכית זו הביאה את המשפט להכרה בקיומם של חסיונות ראייתיים, המונעים במצבים מסויימים גילוי ראיה קבילה ורלבנטית בהליך שיפוטי, גם במקום שגילויה אילו הותר, היה עשוי לקדם את גילוי האמת (ראה רע"א 2235/04 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' אלי שירי, תק-על 2006(2) 4466).
מן הכלל אל הפרט
24. הנה כי כן, בפיו של בא-כוח המשיבה שתי טענות: ראשית כי דרישת המצאת המסמכים מהווה נטל וגזירה שהמשיבה לא תוכל לעמוד בה, שנית טענת חיסיון.
האם יש להתיר את גילוי המסמכים המפורטים בבקשה?
25. כזכור, בא-כוח המבקשים עותר לגלות בין היתר את הפוליסות לביטוח העסק, מסמכים שקשורים להנהלת החשבונות וכן כתבי בי-דין, בניגוד לסברת המשיבה היותו של החומר המתבקש נוגע לאופן פעולותיה ועסקיה של המשיבה אינו הופך אותן אוטומטית לחסויות, ויש לבדוק את מידת הרלבנטיות ובאיזה מידה יכולות הן לשפוך אור על גילוי האמת בתביעה שלפניי.
26. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בכתבי הטענות של הצדדים, נחה דעתי כי, המסמכים המבוקשים הינם מסמכים רלבנטיים אשר יש בהם כדי לשפוך אור על גילוי האמת, ומשכך סברתי ניתן בזאת צו כמבוקש, יחד עם זאת, היה ויהא בפיה של המשיבה טענת חיסיון למי מהמסמכים המבוקשים כי אז תישמר הזכות לצדדים לטעון בשאלת החיסיון.
27. עיננו הרואות כי, בניגוד לטענת בא-כוח המשיבה גילוי המסמכים אינה מהווה הכבדה יתר על המידה, במיוחד כאשר בא-כוח המבקשת מציע למשיבה לקבוע מועד הנוח מבחינתה והמבקשת בעצמה תדאג לצלם את המסמכים.
28. באשר לדרישת המבקשת שהמשיבה תענה בתצהיר לשאלון עיינתי בשאלה ובטענות הצדדים וסבורני כי, אין להתיר את השאלה היות והמדובר בשאלה שהתשובות לה מהווה הכבדה יתר על המידה, מה גם שהמשיבה המציאה למבקשת תעודות רכישה מפורטות.
סוף דבר
29. לסיכום, לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, וההלכות בסוגיה, הנני נותן בזאת צו כנגד המשיבה להעמיד לרשותה של המבקשת את המסמכים נשוא הבקשה כדי לצלמם, במידה ותתעורר מחלוקת באשר לשאלת החיסיון כי אז נשמרת לצדדים הזכות לטעון בעניין."
ב- בש"א (ראשל"צ) 2047/07[40] נפסק מפי כב' השופט שוורץ אורן:

"1. לפניי בקשה שעניינה מתן צו לתשובות לשאלון ועיון במסמכים ספציפיים.
2. עניינה של התביעה, כך על-פי כתב התביעה, ביהלומים שהוזמנו על-ידי התובע מאת הנתבע. לטענת התובע, למרות שהועבר כסף לנתבע, היהלומים לא סופקו. התובע טוען שהנתבע הונה אותו ביחד עם אחרים, כפי שעשה במספר מקרים אחרים.
3. בדיון שנערך לפניי ביום 19.3.07 הוריתי לצדדים להשלים את ההליכים המקדמיים ביניהם עד יום 29.3.07. ביום 10.5.07, הוגשה הבקשה דנא שעניינה, כאמור, מתן צו להשיב על שאלון בהתאם לתקנה 110 לתקנות סדר הדין האזרחי וכן מתן צו לעיון במסמכים שנזכרו, בהתאם לתקנה 116 לתקנות סדר הדין האזרחי.
4. בתמצית יאמר, שהמבקש טוען שהמשיב התחמק ממתן תשובות לחלק מהשאלות ולא נענה לדרישתו לעיין בכל המסמכים שנזכרו בתצהיר גילוי המסמכים מטעמו. המשיב טען בתגובתו שאותן שאלות שלא נענו, הינן שאלות שתכליתן "דייג ראיות". אשר למסמכים, מרבית המסמכים הקשורים לחברת BVBA (להלן: "החברה") אבדו בעת פינוי המשרדים. יתרת המסמכים עומדת לרשותו של המבקש במשרדי בא-כוחו.
לעניין השאלון
5. הכלל הוא שתכליתן של השאלות הוא להשיג הודאה מבעל הדין, קבלת אינפורמציה בהוכחת טענות המבקש או הפרכת טענות המשיב וכן חיסכון בטירחה ובהוצאות הכרוכות בהבאת עדים (ע"א 41/49 כיאט ואח' נ' כיאט ואח', פ"ד ג 113 (1950)).
6. עם זאת, לא כל שאלה מותרת. בהתאם לתקנה 107, על השאלות להיות רלבנטיות לעניין שבמחלוקת, ולא די בכך שיעמדו במבחן "החקירה הנגדית".
7. בא-כוח המבקש טוען ששאלה 2.2 לא נענתה. בשאלה זו נדרש המשיב לפרט את כל עסקאות הקונסיגנציה ביהלומים שביצעה החברה במועדים הרלבנטיים לתביעה, את מהות העסקאות, את הצדדים, את תיאור התובעים ואת סכומי התמורה. עוד נדרש המשיב לצרף מסמכים הקשורים לעסקאות אלה. המשיב סירב לענות לשאלה מחמת חוסר רלבנטיות ושמירה על פרטיות וחיסיון.
8. על-פי כתב ההגנה העסקה לרכישת היהלומים נעשתה בין החברה לבין התובע. לטענת התובע, הוא העביר כספים לחשבונה של החברה. משכך, עצם פעילותה של החברה, בתקופה המתייחסת לתביעה, הינה רלבנטית למחלוקת שבין הצדדים.
אף טענת החיסיון דינה להידחות לנוכח טענות ההגנה מצד המשיב בכתב הגנתו, שטען כי החברה היא שנפלה קורבן למעשי מרמה מצד חברה אחרת בשם "אופל יהלומים". הנתבע אינו יכול לאחוז בטענת הגנה זו מחד ולהעלות טענת חיסיון מאידך (ראו על דרך ההיקש: רע"א 8551/00 אפרופים שיכון וייזום בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(2) 102 (2000)). משכך, על המשיב להתכבד ולפרט את העסקאות שערכה החברה. אשר למסמכים, המקום לדרישת המסמכים אינה במסגרת השאלון.
9. בשאלה 2.11, נשאל המשיב מה היתה מטרת בואו לישראל בחודש אוקטובר 2002 וכן נדרש להשיב עם מי נפגש בישראל בבורסת היהלומים ולאיזו מטרה וכמה זמן שהה בארץ. בבקשה נטען שהשאלה רלבנטית. עיון בכתב ההגנה מעלה שבסעיף 12 ובסעיף 13 מתוארות פגישות שנערכו בין הצדדים בחודש אוקטובר 2002. הואיל ותכלית מתן התשובה היא להשיג הוודאות מבעל הדין, הרי שיש מקום להשיב לשאלה כלשונה, למעט הדרישה לעיון במסמכים שאיננה מתאימה להליך זה.
10. לגבי שאלות 3.1 ו- 3.2, בהן נדרש המשיב לפרט את מהות העסקה בין החברה לבין אופל יהלומים, הרי שהמשיב הפנה לסעיף 3 לפרק ד'. בכך אין די. ההלכה היא שבתשובות לשאלון לא ניתן להפנות לכתבי הטענות. על המשיב להתכבד ולהשיב לשאלה במלואה, למעט דרישת המסמכים.
11. בשאלה 4.3 נדרש המשיב להודות ששיק על סך 500,000 דולר שקיבל מהסוחרים הצרפתיים לא כובד. המשיב לא ענה על השאלה לנוכח טענת היעדר רלבנטיות. הלכה היא עמנו כי הזכות להציג שאלות אינה מצומצמת לעובדות השנויות במחלוקת במישרין, אלא היא חלה גם לגבי כל עובדה אחרת עליה יכול בעל דין לבנות הוכחתה של העובדה העיקרית (כיאט הנ"ל בעמ' 121ב). הואיל ומדובר בשאלה נקודתית אשר מתייחסת לסעיף 11 לכתב התביעה ולהכחשתו של הנתבע (סעיף 13 לכתב ההגנה), הנני מחייב את המשיב לענות לשאלה.
12. אשר לשאלות 4.4 עד 4.7, מדובר בשאלות המתייחסות להליכים משפטיים שכנגד הנתבע והן שאלות שמתאימות לחקירה נגדית ולא להליך של שאלון, כפי שקובעת תקנה 107. משכך, הנני פוטר את המשיב מלענות לשאלות אלה.
לעניין המסמכים
13. לטענת המבקש לא נמסרו לו מסמכים של החברה. המבקש צירף פניות אל בא-כוח המשיב. בא-כוח המשיב מבחינתה הפנתה אל מכתב עורך-דין ואן הימביק מבלגיה אשר התייחס לכך שמשרדי החברה פונו מבלי שניתנה לנציגי החברה הזכות לקבלת התכולה. בנסיבות אלה הנני מקבל את טענת בא-כוח המשיב לכך שלא ניתן לקבל מסמכים נוספים השייכים לחברה. אשר ליתרת המסמכים המצויים בידי בא-כוח המשיב ונזכרו בתצהיר גילוי המסמכים, הרי שבא-כוח המשיב תאפשר לבא-כוח המבקש לעיין ולהעתיק מסמכים אלו, תוך 14 יום, בתיאום מראש ובשעות העבודה המקובלות.
14. הואיל והבקשה נתקבלה בחלקה העיקרי הנני מחייב את המשיב בהוצאות הבקשה בסך 1,500 ש"ח בצירוף מע"מ כדין, לתשלום עד ליום 15.7.07."

ב- ת"א (ת"א-יפו) 25748/06[41] נפסק מפי כב' השופט חאג' יחיא:

"החלטה
מבוא
1. התובעים (להלן: "המבקשים") עותרים בזאת ליתן צו כנגד הבנק הבינלאומי הראשון למשכנתאות (להלן: "המשיב") לגלות וליתן רשות לעיון בכל המסמכים הקשורים לתביעה אשר הוגשה על-ידי המבקשים.
טענות הצדדים
2. לשיטתם של המבקשים: בהחלטת בית-המשפט מיום 9.7.2006, נתבקשו הצדדים לגלות האחד לשני את מסמכיו, בא-כוח המבקשים שלח למשרדו של בא-כוח המשיב את גילוי המסמכים וזה האחרון, השיב כי המסמכים אותם גילו המבקשים, זהים למסמכים של המשיב.
3. עוד מציין בא-כוח המבקשים כי פנה לבא-כוח המשיב על-מנת שיגלה מסמכים ספציפיים את החומר המצוי ברשותו ונוגע לעניין תביעה זו, ובפניה נדרשה המצאת המסמכים שלהלן:
א. ההוראות או ההנחיות הפנימיות של הבנק בנוגע למתן ההלוואות/משכנתאות לרוכשי דירה.
ב. ההוראות או ההנחיות הפנימיות של הבנק בכל הנוגע לביטוח חיים של הלווים.
ג. העתקים מתרשומות של שיחות טלפון שנעשו, ככל שהן נוגעות לענייני הלווים.
ד. העתקים מדו"חות/תרשומות הביקורת הפנימית של הבנק בחמש השנים האחרונות, בהם יש נגיעה לכל נושא ביטוח החיים של לקוחות הבנק.
ה. פוליסת ביטוח חיים הקבוצתית של הבנק.
ו. כל מסמכי תיק המשכנתה נשוא התביעה.
4. פניות חוזרות ונשנות אל בא-כוח המשיב להמצאת המסמכים לא נענו, מכאן הבקשה בפניי.
5. בתגובתו של בא-כוח המשיב הוא טוען: בניגוד לנטען על-ידי בא-כוח המבקשים, בא-כוח המשיב השיב כי פירוט המסמכים כאמור במכתב גילוי המסמכים מטעם המבקשים (נספח א' לבקשה) זהה לפירוט שהביאו המבקשים, קרי, המסמכים המצויים בתיק הנדון הינם: 'כתבי בי-דין בתיק נשוא הבקשה על נספחיו, התכתבויות בין הצדדים ומי מטעמם, החלטות ופרוטוקולים של בית-המשפט, מסמכי הבנק, תכתובות עם בא-כוח (חסוי)'.
6. עוד נטען על-ידי בא-כוח המשיב כי, אין כל רלבנטיות לאילו מהמסמכים אשר הגילוי והעיון בהם התבקש על-ידי המבקשים, למעט בזבוז זמנם היקר של הצדדים לריק, בוודאי שאין המדובר 'בפרטים ונהלים חשובים וביסודה של תביעה זו כנגד הבנק המשיב' ומה גם שבהיעדר פירוט והסבר נותרת טענת המבקשים כאמור כסיסמה בעלמא.
7. כתמיכה לטענה כי אין רלבנטיות למסמכים אותם מבוקש לגלות, טוען בא-כוח המשיב כי מעיון מושכל בכתב התביעה המתוקן בתיק זה, עולה כי עילת התביעה נסמכת כל כולה על הטענה לפיה: 'הבנק לא היה רשאי להעמיד לתובע ולמנוחה משכנתה מבלי שניתנה תשובתה הסופית של חברת הביטוח לגבי ביטוח החיים של המנוחה אלא אם חברת הביטוח היתה מאשרת לבנק כי המנוחה מבוטחת בביטוח חיים', קרי, אין בפנינו כל מחלוקת כי אכן המשכנתה ניתנה בלא שהועמד "ביטוח חיים תקף" והמחלוקת מתמצה אך ורק בטענה כי בנסיבות אלה לא היה רשאי הבנק ליתן את המשכנתה.
8. עוד נטען כי: למעשה עסקינן בתביעה לפיה נדרשת הכרעה על יסוד עובדות מהותיות אשר כלל אינן שנויות במחלוקת, ולמעשה מתמצה הבירור העובדתי בתיק בסוגיית נפקותן של נסיבות אי-העמדת ביטוח חיים לאחר מועד מתן המשכנתה כאשר לעמדת המשיב אלה מתמצות בהימנעותה התמוהה של המנוחה מלהשלים פרטים שנדרשו ממנה, הכל כמפורט בכתב ההגנה, כמו גם בדבר נפקות אישור התובעים שצורף "כנספח ג'" לכתב ההגנה לפיו אישרו התובעים כי ידוע להם כי כניסת ביטוח החיים לתוקף תלויה באישור חב' הביטוח – אישור אשר אין מחלוקת כי לא ניתן עד עצם היום הזה. לא מיותר לציין כי במידה והתובעים יודיעו כי עובדות אלה מוסכמות עליהם אזי למעשה כל שיוותר הוא ליתן פסק-דין על-פי סיכומי הצדדים וגומר.
9. עוד מוסיף בא-כוח המשיב וטוען כי: בניגוד לנטען על-ידי בא-כוח המבקשים אי-אפשר לבסס עילה כנגד המשיב על סמך אי-עמידתו בנהלים פנימיים, שכן כשמם כן הם – נהלים פנימיים.
10. ולסיום בא-כוח המשיב טוען כי: על-מנת להסיר כל צל צילו של ספק, כאילו הבנק מבקש להסתיר מסמכים מהחשש 'שתחשף ערוותו ברבים' (סעיף 10 לבקשה) בא-כוח המשיב מצרף לתגובתו, העתק מפוליסת ביטוח החיים הקבוצתי ללווים ממין הלווים עסקינן, וכן המסמכים הרלבנטיים לעניין פוליסת ביטוח החיים בקשר למשכנתה עסקינן, ולגבי יתר המסמכים המבוקשים ברי מעבר לכל צל צילו של ספק כי דרישת התובעים נועדה כל כולה לצורך עניינים זרים לגדר המחלוקת ויש לדחותה מכל וכל.
11. בתשובת המבקשים לתגובת המשיב נטען: המסמכים הדרושים הינם מסמכים מהותיים להמשך ניהול התביעה על-ידי המבקשים.
12. עוד נטען בתשובת המבקשים כי: לא רק שעל הנהלים הפנימיים אין חיסיון אלא אף ניתן להגישם כראיה לבית-המשפט. זאת ועוד, נהליו הפנימיים של הבנק אינם כלי בוחן יחיד לקביעת רמת זהירות ונורמה של התנהגות המחייבות אותו אל מול לקוחותיו. יחד עם זאת, אין כל ספק כי אותם נהלים פנימיים הצריכים לעניין השנוי במחלוקת, רלבנטיים הם לבירור התביעה ואי-אפשר שיאמר בהם שהם בבחינת "מסע דייג".
דיון
13. תקנה 112 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקסד"א").
'צו גילוי מסמכים
בית-המשפט או הרשם רשאי, לפי בקשת בעל דין, ליתן צו לפי טופס 10, המורה לבעל דין אחר לגלות בתצהיר ערוך לפי טופס 11, מה הם המסמכים הנוגעים לעניין הנדון המצויים, או שהיו מצויים ברשותו או בשליטתו ושאותרו על ידו לאחר חקירה ודרישה; בית-המשפט או הרשם רשאי לסרב לבקשה או לדחותה לזמן אחר, או ליתן כל צו אחר שייראה לו מתאים, בין דרך-כלל ובין לסוגים של מסמכים.'
14. תקנה 113 לתקסד"א קובעת:
'צו גילוי מסמך פלוני
בית-המשפט או הרשם רשאי בכל עת, בין שניתן צו גילוי מסמכים או הוגש תצהיר על מסמכים ובין אם לאו, ליתן, לפי בקשת בעל דין, צו לפי טופס 12, המורה לבעל דין אחר לגלות בתצהיר אם מסמך פלוני המפורש באותה בקשה מצוי, או היה מצוי, ברשותו או בשליטתו, ואם אינו מצוי בה – מתי יצא ממנה ומה היה עליו.'
15. תקנה 114 לתקסד"א קובעת:
'דרישת עיון במסמכים שנזכרו
מסמך שנזכר בכתבי טענותיו של בעל דין או בתצהיריו, רשאי בעל דין אחר לדרוש ממנו, בכל עת, בכתב לפי טופס 13, שיראה לו או לעורך-דינו את המסמך לעיון ולהעתקה.'
16. הנחת היסוד היא כי, ההליך המשפטי יתנהל בקלפים גלויים, כאשר כל צד יודיע מראש מהם המסמכים שנמצאים תחת שליטתו, כן נפסק כי נקודת המוצא היא כי זכות העיון הינה הערך הגובר וההגבלות עליה הינן החריג.
17. הליך גילוי מסמכים מוקדם נועד לפשט את ההליכים ולקצר את הבאת הראיות, על שאלון וגילוי מסמכים נאמר כי שני האמצעים האלה תואמים הם שתי זרועות של שאיפה אחת והיא לצמצם עד כמה שאפשר את שמיעת המשפט גופו (ראו זוסמן סדר הדין האזרחי (מהדורה שביעית) 444).
18. ודוק, הבקשה ליתן צו לגילוי מסמכים עמדה במרכזן של בקשות רבות בבתי-המשפט, והשיקולים של רלבנטיות וחיסיון היוו למעשה את הטעם להכרעה בבקשות דנן.
19. הסוגיה זכתה לליבון ב- רע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת הישוב – חברה לביטוח, פ"ד נה(1) 515 שם נאמר מפי המשנה לנשיא ש' לוין:
(א) חזקה היא בתביעות פיצויים על נזקי גוף – כמו בתביעות אחרות – שיש מקום לגילוי כללי של מסמכים ולעיון בהם בעתו בין כשמדובר במסמכים 'מועילים' ובין כשמדובר במסמכים 'מזיקים';
(ב) רשאי בית-המשפט לסטות מן הכלל האמור אם הוא סבור שעיון במסמכים בשלב מוקדם עשוי להביא את התובע לשיבוש ראיותיו ולא יסייע לחשיפת האמת.
(ג) בהחלטתו לסטות מן הכלל האמור יתן בית-המשפט את דעתו למחלוקת כפי שנתגבשה בכתבי הטענות ולשאר נסיבות העניין; יש להניח שהוא יטה יותר לעשות שימוש בשיקול-דעת זה שהמחלוקת סבה על עצם קיומו של האירוע נשוא התביעה, מאשר כאשר מדובר בשיעור הנזק בלבד, אך גם בעניין זה אין לקבוע מסמרות;
(ד) במקרה מתאים רשאי בית-המשפט לעשות שימוש בסמכותו לפי תקנה 119, לעיין בעצמו במסמך ולעמוד על הפער הקיים בין העובדות, כפי שפורטו בכתב התביעה, לבין תיאור העובדות כפי שהוא מופיע בראיה שבמחלוקת.
20. מדיניות זו שהתוותה על-ידי הפסיקה תואמת את הגישה לפיה על בעלי הדין לפעול ב"קלפים גלויים", בלא הפרעות, כדי לחסוך משאבים ובמיוחד משאבים שיפוטיים. הלכה זו תומכת יסודותיה באמור בתקנות 112-122 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. סטיה מעיקרון הגילוי הכללי אפשרית ונתונה לשיקול-דעת בית-המשפט, כגון אם סבור הוא שעיון במסמכים בשלב מוקדם עלול להביא לשיבוש ראיות מצד התובע, ועל-כן לא יסייע לחשיפת האמת.
21. המשפט עומד על גילוי האמת ועשיית צדק, ודיני הראיות נועדו לשרת תכלית זו (א' ברק "על משפט, שיפוט וצדק" משפטים כז (תשנ"ו) 5). גילוי האמת במשפט משרת את אינטרס הפרט המתדיין להביא את צדקתו לאור. בה בעת, הוא משרת אינטרס ציבורי כללי, להבטיח חיי חברה תקינים וצודקים (רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי, פ"ד מט(4) 54, 61. הגשמת עיקרון גילוי האמת ועשיית צדק מחייבת יישומו של עיקרון הגילוי והחשיפה של כל חומר, מסמכים ונתונים הצריכים לעניין העומד במחלוקת. לפיכך, ערך גילוי האמת ועיקרון הגילוי והחשיפה של חומר רלבנטי הנדרש לצורך כך הם הכלל במשפט. כך, דרך-כלל מותר להזמין כל אדם ליתן עדות קבילה השייכת לעניין (סעיף 1 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971) וחובה על בעל הדין להמציא כל מסמך רלבנטי לעניין שברשותו, וכל פרט שבידיעתו העשוי לשרת את גילוי האמת (תקנות 105 עד 118 לתקסד"א). גילוי האמת הוא ערך מהותי במחלוקת בין פרטים. הוא ערך מרכזי גם במישור הציבורי, בהתנהלותה התקינה של החברה ובפעילות ראויה של השלטון, המותנים בקיום גילוי ושקיפות של מידע ונתונים, שהם חיוניים לביקורת אפקטיבית על מעשי המינהל. זוהי נקודת המוצא העומדת בבסיסו של חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (ז' סגל הזכות לדעת באור חוק חופש המידע (תש"ס) 11-14).
22. חרף עוצמתו של ערך גילוי האמת בהליך השיפוטי, אין הוא ערך מוחלט. לצדו עומדים ערכים ואינטרסים נוגדים שהמשפט מייחס להם משקל. על ערכים נוגדים אלה, נימנים ערכים שנועדו להגן על זכויות שונות של הפרט, ובעיקר, הגנה על האוטונומיה האישית שלו בהקשרים שונים. נימנים עליהם גם ערכים שנועדו להגן על עניין חברתי כללי כגון אינטרס המדינה בתחומים שונים, או אינטרס ציבורי חשוב אחר. ההתנגשות בין ערך גילוי האמת לבין ערך נוגד אחר – מולידה את נקודת האיזון בין הערכים. נקודת איזון זו נועדה ליצור שיווי משקל ראוי בין הערכים המתמודדים, ולהביא לסינתיזה הרמונית שהיא חיונית לחיי חברה תקינים וליחס ראוי בין השלטון לפרט, ובין הפרטים בינם לבין עצמם. התנגשות ערכית זו הביאה את המשפט להכרה בקיומם של חסיונות ראייתיים, המונעים במצבים מסויימים גילוי ראיה קבילה ורלבנטית בהליך שיפוטי, גם במקום שגילויה אילו הותר, היה עשוי לקדם את גילוי האמת (ראה רע"א 2235/04 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' אלי שירי, תק-על 2006(2) 4466).
מן הכלל אל הפרט
23. הנה כי כן, בא-כוח המשיב צירף לתגובתו העתק מפוליסות ביטוח חיים קבוצתי ללווים וכן מסמכים מתיק המשכנתה, וכל מה שנותר על הפרק הוא לשקול זה מול זה, את המסמכים אותם מבוקש לגלות ואת האיזון הראוי בין האינטרסים המנוגדים של הצדדים מאידך.
האם יש להתיר את גילוי המסמכים המפורטים בבקשה?
24. כזכור, בא-כוח המבקשים עותר לגלות את ההנחיות הפנימיות של הבנק בנוגע למתן ההלוואות, לעניין זה היותן של ההנחיות פנימיות אינו הופך אותן אוטומטית לחסויות, ויש לבדוק את מידת הרלבנטיות ובאיזה מידה יכולות הן לשפוך אור על גילוי האמת בתביעה שלפניי. ברי לצורך בדיקת שאלת הרלבנטיות יש לבדוק תחילה מהי עילת התביעה ומהי המחלוקת בין הצדדים.
25. עיון בכתב התביעה המתוקן מלמד כי, בא-כוח המבקשים משליך את עיקר יהבו על הטענה כי הבנק לא היה רשאי להעמיד לתובע ולמנוחה משכנתה מבלי שניתנה תשובתה הסופית של חברת הביטוח לגבי ביטוח החיים של המנוחה, אלא אם חברת הביטוח היתה מאשרת לבנק כי המנוחה מבוטחת בביטוח חיים.
26. כן נטען כי, הבנק התרשל שעה שלא עשה כן וחובתו היתה להודיע ללווים לפני שלקחו מהבנק את ההלוואה וליתן להם את האפשריות לבחור האם לקחת ביטוח משכנתה בכל חברת ביטוח אשר מבטחת ביטוח חיים להבטחת החזר משכנתה או לפנות לכל בנק אחר לקבלת משכנתה בתוספת ביטוח חיים של המנוחה.
27. עיננו הרואות כי, מטרת חשיפת ההנחיות הפנימיות, בניגוד לטענת בא-כוח המשיב היא אינה הכבדה יתר על המידה ועל הרלבנטיות שלה ניתן ללמוד מהנטען בכתב התביעה. על-כן הגעתי למסקנה כי דין הבקשה לעניין ההנחיות הפנימיות להתקבל. הוא הדין גם כן להנחיות הפנימיות בנוגע לביטוח חיים.
28. באשר להעתקים מתרשומות של שיחות טלפון שנעשו, העתקים מדו"חות תרשומות ביקורת פנימית של הבנק בחמש השנים האחרונות בהם יש נגיעה לכל נושא ביטוח החיים של לקוחות הבנק. אין בידי להיעתר לחלק זה של הבקשה, שכן סבורני כי זה מהווה הכבדה יתר על המידה שבינה לבין חשיפת האמת אין ולא כלום, ומשכך אני דוחה את הבקשה בכל המתייחס למסמכים אלה.
סוף דבר
29. לסיכום, לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, וההלכות בסוגיה, הנני נותן בזאת צו כנגד המשיב להמציא לידי בא-כוח המבקשים תוך 30 ימים העתק מהנחיות הפנימיות בנוגע למתן ההלוואות וכן העתק ההנחיות הפנימיות בנוגע לביטוח חיים.
30. משלא התרשמתי כי נפל בחלקו של המשיב פגם באי-גילוי חלק מהמסמכים אותם אני מחליט לגלות אין אני עושה צו להוצאות."

[37] ת"א (י-ם) 13584/06 שאקולנד 890 (1996) בע"מ נ' פלאפון תקשורת בע"מ, תק-של 2007(3) 26660
(2007).
[38] בש"א (אשד') 1090/07 יורי זמושצ'יק נ' רוני מהצרי, תק-של 2007(3) 18575 (2007).
[39] בש"א (ת"א-יפו) 164403/07 אריה בע"מ – חברה לביטוח ואח' נ' משה פשיטיצקי מקור העמוד והמדף ואח', תק-של 2007(3) 3674 (2007).
[40] בש"א (ראשל"צ) 2047/07 אבי טביסל נ' יניב אבסרה, תק-של 2007(2) 19563 (2007).
[41] ת"א (ת"א-יפו) 25748/06 סמואל מוריס ואח' נ' הבנק הבינלאומי הראשון למשכנתאות, תק-של 2007(1) 22743 (2007).

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

צו להשיב או להוסיף ולהשיב (תקנה 110 לתקסד"א)