ביטול החלטה על-פי צד אחד (תקנה 201 לתקנות)

1. ביטול פסק-הדין מותנה בתשלום הוצאות

ב- ת"א (שלום – ת"א) 40145/07[15] נפסק מפי כב' השופטת נועה גרוסמן:

"החלטה
בפני בקשה לביטול פסק-דין, אשר ניתן ביום 22.10.08, בהיעדר התייצבות המבקשים.
רקע
עסקינן בשתי תביעות כספיות אשר אוחדו בפני.
בתיקים המאוחדים התקיימו שלוש ישיבות, ובשלושתן לא התייצבו המבקשים ובא-כוחם.
בישיבת יום 22.10.08, משלא התייצבו המבקשים בפעם השלישית, פסקתי כי התביעה ב- ת"א 40145/07 תידחה ואילו התביעה ב- ת"א 56584/07 תתקבל.
עוד נקבע כי הליכי הוצל"פ בתיק 9-07-45363-01 יימשכו כסדרם.
הערובה שהופקדה תחולט לזכות המשיבה 2.
כן נפסקו הוצאות משפט בשיעור של 5,000 ש"ח, בצירוף מע"מ הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
פסק-הדין, עורר את המבקשים, להגשת הבקשה הנוכחית.
טענות המבקשים
בא-כוח המבקשים טוען, כי מעולם לא החמיץ התייצבות לדיונים.
בדיקה אשר ערך, לטענתו, העלתה כי שם עורך-הדין ומספר הרישיון אשר היו מוקלדים במרכז המידע היו שגויים ועל-כן לא הגיעו אליו החלטות בית-המשפט בתיק, ובין היתר, הודעות בדבר מועדי דיון.
המבקשים טוענים, כי כל רצונם הינו לנהל ההליך בבית-המשפט ולזכות בכספים המגיעים להם ולטענתם, המסמכים והוכחות המצויים בתיק בית-המשפט, יש בהם כדי ללמד על סיכוייהם הטובים לזכות בתביעתם.
לגרסת המבקשים, מתן פסק-דין, בלי שניתן למתדיין יומו בבית-המשפט, סותר את תקנת הציבור.
המבקשים סבורים, כי ההחלטה ניתנה כתוצאה ממחדלה של מזכירות בית-המשפט, לעדכן ברישומים, את פרטיו הנכונים של בא-כוחם.
הלכה הינה כי במידה וקיימת אפשרות, אפילו קלושה, שהתובע יזכה בסעד אותו תבע, אין נועלים את שערי בית-המשפט בפניו.
עוד טוענים המבקשים, כנגד התנהלות המשיבים, אשר ביקשו לחייבם בהוצאות בגין אי-הופעתם. התנהלות זו, לטענת המבקשים אינה ראויה, ולטענת בא-כוח המבקשים, הוא אינו נוהג כך כאשר צד שני לדיון אינו מופיע.
טענות המשיבים
לטענת המשיבים, בא-כוחם שיגר לבא-כוח המבקשים, באמצעות הפקס, את פרוטוקולי הדיונים מהם נעדר.
עוד טוענים המשיבים כי קודם לדיון שהתקיים ביום 3.9.08, הגיש בא-כוח המבקשים בקשה לדחות מועד הדיון, כך שאינו יכול לטעון כי לא היה מודע למועד הדיון.
בהקשר זה טוענים המשיבים כי בהמשך לדיון יום 3.9.08, בו חוייבו המבקשים בהוצאות, נשלח פרוטוקול הדיון למבקשים, והם אף הגיבו לחיובם בהוצאות על-ידי הגשת בקשה למחיקת החיוב.
אי-לכך, הכל היה גלוי וידוע למבקשים. היעדר ההתייצבות לא היה מוצדק, ואף גרם עינוי דין למשיבים.
המשיבים עותרים לדחיית הבקשה, והשארת פסק-הדין על כנו.
דיון והכרעה
תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") דנה בביטול החלטה על-פי צד אחד וקובעת:
'ניתנה החלטה על-פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית-המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה – לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בעניינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל או לבטלה; החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם.'
ביטול פסק-דין בהתאם לתקנה 201 דנא, יתרחש באחת משתי חלופות. חלופה ראשונה הנה כאשר מצביע המבקש ביטול על כך כי ישנו פגם בהליך אשר בעטיו ניתן פסק-הדין, קרי: ביטול מחובת הצדק. חלופה שניה הנה, כאשר בית-המשפט סבור, מכוח שיקול-דעתו, כי יש מקום לבטל את פסק-הדין.
בבואנו לדון בבקשה לביטול החלטה או פסק-דין אשר ניתנו במעמד צד אחד, יש לבחון כל המקרה על פיו נסיבותיו ולאבחן האם הביטול מבוקש מחמת הצדק או שמא מחמת שיקול-דעתו של בית-המשפט.
במידה וטוען הצד המבקש את הביטול, כי נפל פגם בפסק-הדין, הרי שיש מקום לשקול ביטולו מחמת הצדק.
במידה ולא מדובר בטענה לפגם בפסק-הדין, הרי שאז יפעיל בית-המשפט שיקול-דעתו ויבחן המקרה, לאור הקריטריונים המובאים להלן, ויחליט האם יש מקום לבטל פסק-הדין.
אבחן את הבקשה דנן, על-פי המתווה שפורט לעיל.
ביטול מחמת הצדק
במקרה דנן טוענים המבקשים כי ההזמנות לדיונים לא נמסרו להם, עקב מחדל במזכירות בית-המשפט. משכך, טענתם הינה למעשה כי יש לבטל את פסק-הדין, מחובת הצדק, שכן לא הוזמנו כראוי לדיונים ובשל כך לא התייצבו.
איני מקבלת טענה זו של המבקשים, וזאת מן הטעמים אשר יפורטו להלן.
ראשית, אף אם אקבל את טענת המבקשים בנוגע לטעות אשר נפלה ברישום פרטי בא-כוחם אצל מזכירות בית-המשפט, הרי שטעות זו נודעה לבא-כוחם עוד לאחר קיום ישיבת קדם המשפט הראשונה, ולכל המאוחר, לאחר ישיבת קדם המשפט השניה, שהרי טענה זו מופיעה בבקשתו לביטול ההוצאות אשר הושתו עליו.
מן הראוי היה כי בא-כוח המבקשים יוודא כי הטעות, אם קיימת, תתוקן.
לא די בכך כי הזכיר הטעות הנטענת במסגרת בקשה המוגשת אלי. היה עליו לגשת למזכירות בית-המשפט ולדאוג כי הטעות תתוקן, ולאחר מכן לוודא כי החלטות והזמנות לדיונים אכן מגיעות אליו.
על חובתו של פרקליט, למסור כתובת מדוייקת למשלוח כתבי בי-דין למשרדו, ראו: תקנה 10(א) (2) לתסד"א, התשמ"ד-1984, כאשר מדובר בתובע.
תקנה 50(2) לתסד"א, התשמ"ד-1984, כאשר מדובר בנתבע.
מעבר לכך, בחינת התיק והחומר המצוי בו, מובילה למסקנה שונה מהנטען על-ידי המבקשים.
כאמור, לטענת בא-כוח מבקשים, היעדר ההתייצבות נבע מטעות ברישום פרטיו במזכירות בית-המשפט.
טענה זו יכולה לעמוד אך ורק באשר למועד הדיון הראשון.
באשר למועד הדיון ביום 3.9.08, הרי שביום 1.9.08 הגיש בא-כוח המבקשים עצמו בקשה לדחות את מועד הדיון.
סביר להניח כי המבקשים סברו כי די בהגשת הבקשה, ואין צורך להמתין להחלטה בה, עשו דין לעצמם ופטרו עצמם מהתייצבות במועד הדיון.
בהמשך לדיון יום 3.9.08, נשלח פרוטוקול הדיון למבקשים, על-ידי בא-כוח המשיבים. והמבקשים הזדרזו והגישו ביום 8.9.08 בקשה לביטול החיוב בהוצאות.
אין כל ספק כי פרוטוקול הדיון היה מצוי בידם, שכן בסעיף 3 לבקשתם נכתב מפורשות:
'מטעה בא-כוח המשיבה בטענתו בשורה האחרונה לפרוטוקול הדיון מיום 3.9.08 כשטוען...'
מכך אנו למדים כי בידי המבקשים היה מצוי העתק פרוטוקול הדיון מיום 3.9.08.
בעמ' 4, שורה 19 לפרוטוקול הדיון מיום 3.9.08 נכתב מפורשות כי התיק נקבע לישיבת ק.מ. ליום 22.10.08.
על פניה, נסתרת איפוא טענת המבקשים, כי לא ידעו אודות מועד הדיון ביום 22.10.08..
מכאן, מצאנו כי המבקשים ידעו גם ידעו אודות שתי ישיבות, לכל הפחות, מתוך שלוש הישיבות בתיק זה.
אשר-על-כן, אני קובעת, כי מן הבקשה עצמה, נסתרת עובדתית טענת המבקשים, כי היעדר התייצבותם לישיבת יום 22.10.08, בה ניתן פסק-הדין שביטולו נתבקש, נבעה מחוסר ידיעה אודות המועד.
אין איפוא מקום לביטול פסק-הדין, מחובת הצדק.
ביטול מחמת שיקול-דעת בית-המשפט
עתה, יש לבחון, האם יש מקום להורות על ביטולו של פסק-הדין, מכוח שיקול-דעתו של בית-המשפט.
שניים הם האלמנטים אותם יש לבחון בסוגיה זו:
א. סיבת המחדל.
ב. סיכויי הצלחה.
(ראו: ספרו של המלומד אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה תשיעית מעודכנת, התשס"ז-2007) 353).
ההלכה הינה כי השאלה השניה היא השאלה העיקרית (ראו ע"א 32/83 אפל נ' קפח, פ"ד לז(3) 431).
אשר לסיבת המחדל:
טענות המבקשים במישור זה, נשללו עובדתית. הוכח, מבקשתם ומכתבי בי-דין המצויים בתיק, כי ידעו, או היה עליהם לדעת, אודות ישיבת יום 22.10.08.
יוצאת אני מנקודת הנחה כי המבקשים השליכו יהבם על ביטול מחובת הצדק, ומשכך לא פירטו בבקשתם ביתר פירוט את סיבת מחדלם.
אי-התייצבות צד לדיון, בלא שסיפק לכך סיבה מוצדקת, גובלת ברשלנות.
במקרה דנן, בו מדובר בשלוש ישיבות משפט אליהן לא התייצבו המבקשים, יש מקום לראות בהתנהלות זו משום רשלנות העשויה לעלות אף כדי רשלנות רבתי.
ברם, כאמור, המשפט הוא העיקר ולא הפרוצידורה.
קרי חשיבות ניכרת לסיכויי ההצלחה בהגנה המבקשים ב- ת"א 56584/07, ובתביעתם ב- ת"א 040145/07.
המבקשים לא הרחיבו בנושא זה בתצהיר של עוד נוי, שצורף לתגובה מיום 12.01.09, אלא בקצירת האומר, בסעיף 3 שם.
ההפניה שהפנו המבקשים, אל כתבי הטענות בתיקים העיקריים, אינה מספקת.
ככלל, הפניה למסמך אחר אינה מחייבת.
כל נתון עובדתי שלא בא זכרו בתצהיר המקורי, אינו יכול לעמוד.
ראו בספרו של ד"ר זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) שם בעמ' 717:
'אין לערוך תצהיר על-ידי אזכור והפניה אל מסמך אחר... תצהיר כזה הוא פסול ולא יתקבל.'
אולם, קיימת מנגד פסיקה הקובעת כי כאשר הנתבע לא התייצב, וניתן כנגדו פסק-דין, בדיקת סיכויי ההצלחה תיעשה על-פי כתב ההגנה המצוי בתיק.
רק כאשר לא התגונן הנתבע כלל, יילמדו סיכויי ההצלחה מבקשת הביטול, והתצהיר הנלווה לה (ראו ע"א 184/63 קול העם בע"מ נ' קסטנר, פ"ד יח(1) 136).
סקירת כתב ההגנה אשר הגישו המבקשים, מעלה כי למבקשת סיכויי הגנה אפשריים, ודי בכך. כפי שנקבע ב- ע"א 5000/92, רע"א 4680/92 בן ציון נ' הנאמן על נכסי י' בן ציון, פ"ד מח(1) 830, 835:
'... אין הנתבע חייב להראות, כי הגנתו היא איתנה ובטוחה ודי לו אם יראה, כי ההגנה אפשרית.'
המבקשים אמנם לא פרטו בבקשה כדבעי את הגנתם, אולם לא ניתן לקבוע, בשלב זה, כי לא עומדת להם הגנה ראויה. כנ"ל באשר לטיב תביעתם.
בשלב זה, ניצבות טענות הצדדים אלה מול אלה, ויש להכריע בהן לגופן.
זאת גם ברוח הפסיקה הקובעת כי זכות הטיעון בבית-המשפט הינה כזכות מעין חוקתית.
כפי שנאמר ב- רע"א 10292/01 סופרזול קינן את ביזמן בע"מ נ' ירמיהו עיני חברה לבניין בע"מ, דינים עליון סא 609:
'... הדין מבכר במקרים בהם לבעל הדין טענות הראויות להישמע, את הערך של מתן זכות טיעון מלאה לבעל הדין – גם כאשר מחדלו שלו שלל ממנו מדעיקרא את זכות הטיעון – על פני ציפיתו של בעל הדין שכנגד לסיומם של הליכים אשר לכאורה הסתיימו.'
אי-לזאת, חרף המחדלים, היעדר התייצבות לשלוש ישיבות, שעל שתיים מהן הוכח בוודאות כי ידע בא-כוח המבקשים, 3.9.08 ו 22.10.08, בכל זאת יש להעדיף, את שמיעת המשפט גופו.
על המחדלים הדיוניים, ניתן לכפר בהוצאות.
פסיקת הוצאות
הלכה פסוקה היא, כי על כשל פרוצידוראלי ולרבות היעדר התייצבות לדיון, ניתן לכפר בתשלום הוצאות.
פסיקת הוצאות הינו מנגנון יעיל ביותר, אשר יש בו כדי לרפא פגמים פרוצידוראליים מחד גיסא, והוא מסייע במניעת פגיעה בזכויות מהותיות מאידך גיסא.
גם בענייננו, מחדל היעדר ההתייצבות לישיבת יום 22.10.08, הוא בר-פיצוי בפסיקת הוצאות, ללא קשר לתוצאות בתיק העיקרי.
פסיקת ההוצאות תעשה בסכום גבוה יחסית.
זאת, משום שהמחדל הוא ניכר, וזוהי פעם שלישית שלא היתה התייצבות מצד המבקשים. ההתנהלות הפרוצידוראלית כאן, היתה כושלת, אך הצורך בחקר האמת לגופה גובר עליה.
על נזקי המשיבים, הטורחים ומתייצבים שוב ושוב, ואין עונה להם, יפצו המבקשים בתשלום הוצאות.
ראו, דברי כב' השופטת דורנר בתיק רע"א 9572/01 חביב דדון נ' יעקב וייסברג, פ"ד נו(6) 918, 921:
'העיקרון בדבר קיומה של זכות ערעור על פסקי-דין של הערכאה הראשונה במערכת בתי-המשפט הכלליים קיבל עיגון חוקתי בסעיף 17 לחוק יסוד: השפיטה, שבו נקבע: 'פסק-דין של בית-משפט בערכאה ראשונה ניתן לערעור בזכות, להוציא פסק-דין של בית-המשפט העליון'. זכות הגישה של אדם לערכאות משפטיות היא אחת מזכויות היסוד החשובות של משפטנו, אשר יש אף הסוברים כי היא זכות חוקתית המוגנת על-ידי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. ראו: ע"א 3115/93 יעקב נ' מנהל מס שבח מקרקעין חיפה, בעמ' 558-559; ש' לוין חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וסדרי הדין האזרחיים, בעמ' 454-455.'
ובהמשך:
'על פני הדברים נראה כי למבקש טענות הראויות להישמע אף אם נניח שלא התייצב לדיון בערעורו עקב רשלנות. 'במקרה כזה יעדיף בית-המשפט את השגת מטרתו העיקרית לעשות משפט וצדק על מגמתו לשמור על כללי הפרוצידורה בקפדנות וללא פשרנות מוגזמת...' (ראו ע"א 32/83 אפל נ' קפח, בעמ' 438)
בד-בבד, אך מובן הוא כי ניתן להתנות את פתיחת שערי בית-המשפט בפני בעל-דין שעקב תקלה לא התייצב לדיון, בתשלום הוצאות.'
אשר-על-כן, יש לשמוע באוזן כרויה את הטענות ולשקול אותן לגופן.
הפרוצידורה חשובה היא, אך אינה שקולה כנגד בירור מהותי של הסכסוך עצמו, כנאמר ב- ע"א 189/66 ששון נ' קדמה בע"מ, פ"ד כ(3) 477:
'הפרוצידורה אינה מיטת סדום שבה מקצצים את רגליו או מתיזים את ראשו של בעל דין כדי להכניסו לתוכה... הפרוצידורה היא מסגרת רחבה וגמישה למדי המכוונת לתת לבעל דין את מלוא האפשרות להציג ולפתח את עניינו בצורה מלאה ושלמה... לעולם אין לשכוח שסדר הדין אינו אלא אמצעי להשגת המטרה הנעלה של עשיית משפט צדק ואין להפוך את האמצעי למטרה בפני עצמה.'
מחדליהם הדיוניים של המבקשים, הימנעות סידרתית מהתייצבות לדיונים, עד שהוגדשה הסאה בישיבת יום 22.10.08, הם ברי ריפוי בפסיקת הוצאות.
כפי שפסק כב' השופט ריבלין ב- רע"א 8743/01 אריעד מבנים נ' אבי את אריק הנדסת חשמל, פ"ד נו(4) 61:
'... בית-המשפט מחוייב לעשות שימוש בסמכויותיו באופן העולה בקנה אחד עם עיקרון המידתיות, כך שזכות היסוד לגישה לערכאות לא תפגע מעבר לנדרש. על בית-המשפט לבחון אם קיימים אמצעים חלופיים העשויים אף הם לרפא את הנזק שנגרם על-ידי הפגם הדיוני, ואשר בכוחם גם למזער את הפגיעה בזכות היסוד, ובכלל זה הטלת הוצאות על הצד המפר.'
כן ראו בספרו של ד"ר זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) 741.
אני קובעת כי יש ליתן משקל, לצורך לברר עניינית את עמדת המבקשים, התובעים ב- ת"א 40145/07 הנתבעים ב- ת"א 56584/07, בהליכי משפט לגופם.
מחדליהם הפרוצידוראליים, יכופרו בתשלום הוצאות.
סכום ההוצאות, צריך לשקף נאמנה, את מורת הרוח מחד גיסא, אך את הצורך לברר את המשפט גופו, מאידך גיסא.
אינני שועה לטענות המבקשים, כי כבר חוייבו בעבר בהוצאות בשיעור 1,500 ש"ח, בגין כל ישיבה שלא התייצבו אליה, דהיינו 3,000 ש"ח סך הכל, לכן אין להשית עליהם חיוב נוסף. מחדלי העבר, בגינם חוייבו כדין, אינם מהווים צידוק לפטור מסנקציות בשל היעדר ההתייצבותביום 22.10.08.
נהפוך הוא, העובדה שחרף כל הסנקציות, עדיין לא הפנימו המבקשים את המסר והמשיכו להדיר רגליהם מישיבות בית-המשפט, מדברת לחובתם.
מסקנות
התנהגות המבקשים אכן נגועה במחדלים פרוצידוראליים.
התנהלות מסוג זה מצדיקה השתת סנקציה.
רבים המתדפקים על שערי בית-המשפט.
אין כל סיבה, לכאורה, לגלות אורך רוח כלפי בעל דין שאינו עומד בסדרי הדין.
יחד עם זאת, תקלות פרוצידוראליות הן ברות ריפוי כנגד תשלום הוצאות.
אני מחליטה לבטל את פסק-הדין מיום 22.10.08, כנגד תשלום הוצאות.
המבקשים ישלמו למשיבים, הוצאות בהתנהלות הפרוצידוראלית של המבקשים, ללא קשר לתוצאות בתיק העיקרי סך של 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
הנ"ל ישולם תוך 30 יום מקבלת החלטה זו במשרד בא-כוח המשיבים.
היה והסכום ישולם כדבעי ובמועד – יבוטל פסק-הדין מיום 22.10.08, והתיק יועבר למזכירות לשם קביעת מועד לקדם משפט.
היה ולא ישולם, יעמוד פסק-הדין מיום 22.10.08 על מכונו.
סיכום
מן המקובץ לעיל, אני קובעת כדלקמן:
אין מקום לביטול פסק-דין, מחובת הצדק.
הבקשה לביטול פסק-דין, מתוקף שיקול-דעת בית-המשפט, מתקבלת בזה.
הביטול מותנה בתשלום ההוצאות, כמפורט לעיל, ללא קשר לתוצאות בתיק העיקרי.
אני קובעת לתזכורת פנימית, לעוד 45 יום מהיום. עד אז יודיעו הצדדים, אם ההוצאות שולמו.
בהתאם, אתן את הוראותיי. בין לביטול פסק-הדין מיום 22.1.08, וחידוש הליכי משפט, ובין להותרתו על כנו.
בשלב זה יעוכבו הליכי מימוש והליכי הוצל"פ, עד להחלטה אחרת."

[15] ת"א (שלום – ת"א) 40145/07 יולדוס עודד נ' קומפליט דזיין, תק-של 2009(1) 4050 (2009).

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

ביטול החלטה על-פי צד אחד (תקנה 201 לתקנות)