בקשה להעברת מקום הדיון בתובענה (סעיף 78 לחוק בתי-משפט)

סעיף 78 לחוק בתי-המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984 קובע כדלקמן:

"78. העברת עניין למקום אחר (ב/36)
עניין שהובא או שיש להביאו לפני בית-משפט מחוזי או בית-משפט שלום במקום אחד, רשאי נשיא בית-המשפט העליון או המשנה לנשיא להורות שיהיה נידון בבית-משפט של אותה דרגה במקום אחר; ובלבד שלא תינתן הוראה לפי סעיף זה לאחר התחלת הדיון אלא בהסכמת השופט שהחל לדון בו."

ב- בש"א 4096/08[76] נפסק מפי כב' השופטת ד' ביניש:

"החלטה
1. לפניי בקשה לפי סעיף 78 לחוק בתי-המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984 (להלן: החוק), להעברת מקום הדיון בתביעה שהגיש המשיב נגד המבקשת ביום 17.10.07 מבית-משפט השלום בנצרת לבית-משפט השלום בבאר-שבע.
2. עניינה של התביעה שהעברת מקום הדיון בה נתבקשה הוא בדרישה לפיצויים בגין פעולת ירי של חייל צה"ל באיזור רצועת עזה, אשר לטענת המשיב הוא נפגע ממנה. לטענת המבקשת, יש להעביר את מקום הדיון בתביעה שכן זיקותיה המהותיות הן לאיזור הדרום. בהקשר זה מציינת המבקשת כי האירוע נשוא התביעה אירע בשטח רצועת עזה; כי המשיב מתגורר ברצועת עזה; וכי יש להניח שעדיהם הפוטנציאליים של שני הצדדים מתגוררים ברצועת עזה או בדרום הארץ. בנסיבות אלה טוענת המבקשת כי שיקולי יעילות ומאזן הנוחות בתיק מטים את הכף להעברת מקום הדיון בתיק.
3. בא-כוח המשיב מתנגד להעברת מקום הדיון בתביעה. לטענתו, אין כל הצדקה לשלול מהמשיב-התובע את היתרון הדיוני הנתון לו בבחירת מקום הגשת התביעה, בייחוד בשלב מקדמי זה של ההליך, בו טרם הוצגה גרסת ההגנה וכאשר כלל לא ידוע אם יהיה צורך בשמיעת עדים. כן נטען בתגובתו כי המומחים הרפואיים אשר צפויים להעיד מטעמו של המשיב בתיק זה מתגוררים באיזור הצפון, שם גם מצוי משרדו שלו. נוסף על האמור, מציין בא-כוח המשיב כי יש לדחות את הבקשה גם מפאת שיהוי, שכן התביעה הוגשה כבר לפני כתשעה חודשים, ובמהלך תקופה זו הגישה המדינה בקשות שונות, בהן בקשות להארכת מועד להגשת כתב הגנתה. אף-על-פי-כן, ולמרות חלוף הזמן, אין המבקשת מציינת בבקשתה מי יהיו עדי ההגנה בתיק זה, אם בכלל. לבסוף, טוען בא-כוח המשיב כי הקרבה של מחוז הדרום לרצועת עזה אין בה כדי להשפיע על מאזן הנוחות בתיק, וודאי שלא באופן משמעותי, היות וממילא במרבית המקרים כלל לא מאשרת המדינה לתובעים ועדיהם להיכנס לשטח ישראל, כך שאין חשיבות לקרבת רצועת עזה למחוז זה או אחר. בנסיבות אלה, כאשר המשיבה כלל אינה יודעת מי יהיו עדיה; כאשר לא ידוע היכן יתגוררו עדים אלה בשלב שמיעת ההוכחות בתיק; וכאשר התביעה הוגשה לפני כתשעה חודשים; טוען בא-כוח המשיב כי יש לדחות את הבקשה.
4. בתגובה לטענות המשיב, הגישה המבקשת השלמת טיעון מטעמה, בה צויין כי על-אף שמבחינה פורמאלית ניתן להגיש תביעה נגד המדינה בכל מקום בארץ, הרי שהגשת תביעות נגד המדינה במקומות נעדרי כל זיקה מהותית לאירוע נשוא התביעה מקשה לעיתים על ניהול ההליך. לשיטתה, הגשת תביעה במחוז שיפוט המנותק לחלוטין מן הזיקות המהותיות של האירוע העומד ביסוד התובענה, כמו גם ממקום מושבו של התובע עצמו ועדיו, אך מן הטעם הפורמאלי שהדין מאפשר זאת, אינה מתיישבת עם התכלית של כללי הסמכות המקומית. באשר לתובענות המוגשות על-ידי תושבי רצועת עזה ואשר מתייחסות לאירועים אשר התרחשו ברצועת עזה, נטען על-ידי המבקשת כי יש לרכז תביעות אלה במחוז הדרום, היות שהוא הסמוך ביותר מבחינה גיאוגרפית לרצועת עזה. לטענתה, הדבר משתלב הן עם נוחות התובעים עצמם, המתגוררים ברצועת עזה, והן עם נוחות המדינה, אשר עדיה בתיקים מסוג זה הינם, לרוב, חיילים המשרתים באיזור הדרום. לבסוף, צויין בתגובת המבקשת כי קיימת כעת הצעת חוק לפיה תובענות המוגשות נגד המדינה בגין פעולות כוחות הביטחון באיזור יהודה, שומרון וחבל עזה, ירוכזו במחוז ירושלים (הצעת חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות מדינה) (תיקון מס' 8), התשס"ח-2008).
5. בעקבות תגובתה של המבקשת הגיש המוקד להגנת הפרט מיסודה של ד"ר לוטה זלצברגר (להלן: המוקד) בקשה להצטרפות להליך במעמד של ידיד בית-המשפט. בבקשה נטען כי המוקד פועל רבות לקידום זכויות האדם של פלסטינים תושבי יהודה, שומרון וחבל עזה, וכי עד כה סייע בהגשתן של למעלה ממאתיים תביעות נזיקין בגין פגיעות שנגרמו על-ידי כוחות הביטחון הישראליים לתושבי איזורים אלה. כן פורטו טענות שונות לפיהן העברת מקום הדיון בתובענות אלה – כולן – למחוז הדרום אינה משרתת את נוחותם של מי מבין הצדדים, וכל משמעותה הוא פגיעה בנוחותם הדיונית של התובעים.
לאחר הגשתה של בקשה זו הגישה גם לשכת עורכי-הדין בקשה מטעמה להצטרף להליך כידידת בית-המשפט, מהטעם שלבקשת המדינה עלולות להיות השלכות חמורות ומרחיקות לכת כלפי ציבור רחב של עורכי-דין, במיוחד מאיזור הצפון.
6. לאחר שעיינתי בחומר המצוי התיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להעברת מקום הדיון להידחות. הסמכות הנתונה לנשיא בית-המשפט העליון להעברת הליך משפטי מסויים למקום שיפוט אחר, על-פי סעיף 78 לחוק, עניינה בשיקולי נוחותם של הצדדים להליך, ועל כך אין איש מבין הצדדים להליך מבקש לחלוק (ראו: בש"א 1947/06 ולדהורן נ' נרקיס, תק-על 2006(1) 3782 (17.3.2006); בש"א 11873/04 מובילי צפון הנגב (בן זקן) בע"מ נ' אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ, תק-על 2005(1) 3022 (10.3.2005); בש"א 724/05 כהן נ' אליס תיקים בע"מ, תק-על 2005(1) 2887 (27.2.2005)).
7. עם זאת, על-מנת שבית-המשפט ייעתר לבקשה כאמור, ויורה על העברת מקום הדיון בהליך שיפוטי מסויים, נקבע בפסיקתנו לא אחת כי מוטל על המבקש הנטל להראות כי מאזן הנוחות שבין הצדדים נוטה במובהק להעברת מקום הדיון (ראו למשל: בש"א 1844/07 עונה נ' מורדוך, תק-על 2007(1) 4502
(18.3.2007); בש"א 3698/07 גדיאל נ' עזבון המנוח עופר קרן, תק-על 2007(2) 4990 (20.5.2007)). אין די בכך שנוחותו של אחד הצדדים היא לקיים את הדיון במחוז זה או אחר, אלא המבקש את העברת מקום הדיון נדרש להוכיח כי מאזן הנוחות של כל הצדדים להליך, נוטה באופן מובהק לטובת העברת מקום הדיוק בהליך (ראו למשל: בש"א 1758/07 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' מישאל, תק-על 2007(1) 4492 (18.3.07); בש"א 1844/07 עונה נ' מורדוך (לא פורסם, 18.3.07).
8. בטיעוניה לפנינו בתיק זה ובתיקים דומים שבה המדינה וטוענת כי מאזן הנוחות של הצדדים להליך מחייב את העברת מקום הדיון בתיקים מסוג זה לאיזור הדרום, נוכח קרבתו לרצועת עזה. דא עקא, מתברר, כי ברבים מבין התיקים הללו אין התובעים או עדיהם נכנסים לשטח מדינת ישראל, וודאי שאין בית-המשפט עצמו נדרש לסייר במקום האירוע. המדינה עצמה אף היא אינה מציינת לרוב מיהם עדיה, ומקום מגוריהם של אלה ממילא עשוי להשתנות פעמים רבות בפרק הזמן החולף ממועד האירוע נשוא התובענה ועד למועד קיום דיוני ההוכחות בתיק. יוצא, שמאזן הנוחות בתיקים אלה אינו מצביע באופן מובהק וגורף, מראש, על נטיה לקיום ההליכים באיזור הדרום דווקא, והוא עשוי להשתנות בכל תיק ותיק, בהתאם לאופן ניהולו, מספר העדים העתידים להתייצב בבית-המשפט, ומקום מגוריהם הנוכחי. כל עוד מציינת המדינה באופן כללי בלבד – כפי שציינה בתיק זה – כי 'מרביתם של העדים הפוטנציאליים של המבקשת (טרם הובהר מי יהיו כל עדי המבקשת), משרתים בכוחות הביטחון בדרום הארץ ובמרבית ימות השנה שוהים באיזור זה' (בפסקה 9(ד) לבקשת המדינה מיום 7.5.08), אין בכך כדי להטות את מאזן הנוחות בתיק. על אחת כמה וכמה כאשר התובעים עצמם עומדים על כך כי נוחותם שלהם הינה לקיים את הדיון במקום אליו בחרו להגיש את תביעתם. על-מנת להטות את מאזן הנוחות, על המדינה – המבקשת להעביר את מקום הדיון בהליך – להצביע על שיקול מוחשי וקונקרטי, ולא להסתפק באמירות כלליות ומעורפלות (הלכה זו נקבעה זה מכבר ב- בש"א 5699/08 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח מוחמד אבראהים מוסטפא (לא פורסם, 7.12.2008). כן ראו את קביעתנו הדומה ב- בש"א 5698/08 מדינת ישראל נ' עזבון המנוחה אמירה ח'אלד פרג' אבו עצר (לא פורסם, 14.12.2008)).
9. למעשה, נסמכת הבקשה שלפניי אך על קרבתה הגיאוגרפית של רצועת עזה למחוז הדרום, מבלי לפרט מיהם העלולים להיפגע כתוצאה מניהול הדיון במחוז הצפון, ומדוע נוחותה של המדינה, הינה לקיים את הדיון במחוז הדרום דווקא. חיזוק לכך ניתן למצוא אף בהצעת החוק אותה ציינה המדינה בטיעוניה, לפיה מוצע לרכז את הדיון בתביעות מסוג זה במחוז ירושלים, ולא במחוז הדרום. בנסיבות אלה, אין כל אינדיקציה לכך שמאזן הנוחות שבין הצדדים נוטה למקום זה או אחר, וודאי שלא במידה הדרושה לשם העברת מקום הדיון בתיק, תוך ביטול היתרון הדיוני המוקנה לתובעים בבחירת מקום הדיון.
אשר-על-כן, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. בנסיבות אלה אין עוד צורך להכריע בבקשות להצטרפות להליך."
ב- בש"א 4025/08[77] נפסק מפי כב' השופטת ד' בייניש:

"החלטה
1. לפניי בקשה לפי סעיף 78 לחוק בתי-המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984 (להלן: החוק), להעברת מקום הדיון בתביעה שהגישו המשיבים נגד המבקשת ביום 18.3.08 מבית-משפט השלום בחדרה לבית-משפט השלום בבאר-שבע.
2. עניינה של התביעה שהעברת מקום הדיון בה נתבקשה הוא בדרישה לפיצויים בגין הנזק שנגרם למשיבים 2-3 – הוריו של אחמד צלאח אלקיק (להלן: המנוח) ויורשיו – עקב מותו של המנוח כתוצאה מירי של חייל צה"ל שאירע ביום 6.8.04 באיזור מעבר סופה שברצועת עזה. לטענת המבקשת, יש להעביר את מקום הדיון בתביעה שכן זיקותיה המהותיות הן לאיזור הדרום. בהקשר זה מציינת המבקשת כי האירוע נשוא התביעה אירע בשטח רצועת עזה; כי המשיבים מתגוררים ברצועת עזה; כי יש להניח שעדיהם הפוטנציאליים של המשיבים מתגוררים ברצועת עזה; וכי מקום משכנם של חלק מעדי המבקשת (אשר טרם הובהרה זהותם) אף הוא בדרום הארץ. בנסיבות אלה טוענת המבקשת כי שיקולי יעילות ומאזן הנוחות בתיק מטים את הכף להעברת מקום הדיון בתיק לבית-משפט השלום בבאר-שבע.
3. בא-כוח המשיבים מתנגד להעברת מקום הדיון בתביעה. לטענתו, לא ייתכן שתועדף נוחותו של עד אשר טרם ידועה זהותו, ואשר הטענה כי הוא מתגורר או משרת בדרום הארץ נותרת בגדר השערה, על פני נוחותם של המשיבים, אשר שכרו את שירותיו של עורך-דין המתגורר בצפן הארץ ואשר העברת מקום הדיון לאיזור הדרום תגדיל, עקב כך, את הוצאותיהם המשפטיות. נוסף על כך, טען בא-כוח המשיבים בתגובתו כי בחודש אוקטובר 2006 הותקף על-ידי אלמונים בעת ששהה בדרום הארץ, אשר ביקשו לחוטפו לשם סחיטת כספים. לטענתו, בעקבות אירוע זה הוא אושפז בבית חולים הלל יפה ואף הגיש תלונה במשטרת באר-שבע, אשר בעקבותיה איימו אותם אלמונים, תושבי הדרום, על חייו. בנסיבות אלה, ביקש בא-כוח המשיבים כי אדחה את הבקשה. על-אף האמור בתגובת המשיבים עמדה המבקשת על בקשתה, ואף טענה כי עיון באתר בתי-המשפט העלה מספר מועדים בהם הופיע בא-כוח המשיבים בבתי-המשפט בדרום הארץ לאחר מועד האירוע הנטען.
4. דין הבקשה להעברת מקום דיון להידחות. כידוע, העילה העיקרית להעברת הליך משפטי מסויים למקום שיפוט אחר, על-פי סעיף 78 לחוק, הינה מאזן הנוחות של הצדדים להליך. בהתאם לכך, וכפי שעניין זה יושם בפסיקתנו פעמים רבות, על המבקש להעביר את מקום הדיון בתובענה להראות כי מאזן הנוחות שבין הצדדים נוטה במובהק לטובת העברת מקום הדיון (ראו למשל: בש"א 1844/07 עונה נ' מורדוך, תק-על 2007(1) 4502
(18.3.2007); בש"א 3698/07 גדיאל נ' עזבון המנוח עופר קרן, תק-על 2007(2) 2990 (20.5.2007)). בענייננו, לא עמדה המבקשת בנטל האמור, בהיעדר נתונים קונקרטיים ביחס לעדים מטעמה ולמקום מגוריהם (וראו בהיבט זה את קביעותינו ב- בש"א 5699/08 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח מוחמד אבראהים מוסטפא (לא פורסם, 7.12.2008); וכן ב- בש"א 5698/08 מדינת ישראל נ' עזבון המנוחה אמירה ח'אלד פרג' אבו עצר (לא פורסם, 14.12.2008)). המבקשת לא הצביעה על טעם ממשי העשוי להטות את מאזן הנוחות בתיק לטובת העברת מקום הדיון, ומנגד הצביע בא-כוח המשיבים על אי-הנוחות שתיגרם לו ולמשיבים כתוצאה מהעברת מקום הדיון בתיק. בנסיבות אלה, אין כל אינדיקציה לכך שמאזן הנוחות שבין הצדדים נוטה במובהק לבירור התובענה דווקא בבית-משפט השלום בבאר-שבע.
אשר-על-כן, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות."
ב- בש"א 10806/08[78] נפסק מפי כב' השופטת ד' בייניש:

"החלטה
בפניי בקשה לפי סעיף 78 לחוק בתי-המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי-המשפט) להעברת מקום הדיון בהתנגדות, שהגישה המבקשת 2 ביחס לתביעה על סכום קצוב שהגישה המשיבה נגדה ונגד המבקש 1, מבית-משפט השלום בתל-אביב לבית-משפט השלום בירושלים.
עניינו של ההליך שהעברת מקום הדיון בו נתבקשה הוא בחוב כספי נטען של המבקשים למשיבה בסך 1,614 ש"ח. לטענת המבקשים יש להעביר את מקום הדיון בהתנגדות שהוגשה על-ידי המבקשת 2, שכן המבקשת 2 ובא-כוח המבקשים מתגוררים בירושלים, אין להם רכב פרטי, הם הורים לשני ילדים, ועל-כן, לטענתם, זוהי טרחה גדולה מאוד עבורם לנסוע לתל-אביב. המשיבה מתנגדת להעברת מקום הדיון. לטענתה, טענות המבקשים אינן נתמכות בתצהיר כנדרש בהתאם להוראות תקנה 6א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 והבקשה מנוגדת להוראות חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 ותקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979. בהקשר זה מציינת המשיבה כי המבקשת 2 היא שבחרה להגיש את ההתנגדות ללשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב.
דין הבקשה להעברת מקום דיון להתקבל. אין חולק כי משעה שהוגשה על-ידי המבקשת 2 התנגדות לתביעה בסכום קצוב וזו הועברה לבית-משפט השלום בתל-אביב, קמה לבית-משפט זה סמכות בהתאם לסעיף 78 לחוק בתי-המשפט לדון בבקשה העברת מקום הדיון בהתנגדות. נוכח העובדה שהמבקשת 2 מתגוררת בירושלים, ושכעולה מהחומר המצורף לבקשה תביעת המשיבה מתייחסת לשירות שנועד להיות מסופק בירושלים, ברי כי מאזן הנוחות בין הצדדים, שהוא השיקול העיקרי להעברת מקום דיון בהתאם לסעיף 78 לחוק בתי-המשפט, נוטה במובהק לבירור ההליך בבית-המשפט השלום בירושלים. למסקנה זו הגעתי על סמך עיון בחומר שבפניי, על-אף שלא צורף לבקשה תצהיר כנדרש.
אשר-על-כן, אני מורה בזאת מכוח הסמכות הנתונה לי על-פי סעיף 78 לחוק בתי-המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984 על העברת מקום הדיון ב- בש"א 179099/08 (שלום – תל-אביב) מבית-משפט השלום בתל-אביב לבית-משפט השלום בירושלים."
ב- בש"א 10224/08[79] נפסק מפי כב' השופטת ד' בייניש:

"החלטה
בפניי בקשה לפי סעיף 78 לחוק בתי-המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984 להעברת מקום הדיון בתביעה שהגישה המשיבה נגד המבקשת ביום 25.11.08 מבית-משפט השלום בפתח-תקווה לבית-משפט השלום בירושלים. עניינה של התביעה שהעברת מקום הדיון בה נתבקשה הוא בנזקים שלטענת המשיבה נגרמו לה כתוצאה מנפילה ברחוב בירושלים.
לטענת המבקשת יש להעביר את מקום הדיון בתביעה לבית-משפט השלום בירושלים, כיוון שזיקותיה המהותיות הן לירושלים. בהקשר זה מציינת המבקשת כי האירוע נשוא התביעה אירע בירושלים וכי מקום מושבה ומקום מושב העדים מטעמה הוא ירושלים. המשיבה מצידה טוענת כי מאזן הנוחות שבין הצדדים אינו נוטה במובהק להעברת מקום הדיון. בהקשר זה מציינת המשיבה כי היא מתגוררת בפתח-תקווה וכי חלק מן העדים שיידרשו להעיד בתביעה מתגוררים באיזור המרכז. עוד מוסיפה המשיבה כי היא בת 75 שנה, וכי נוכח מצבה הרפואי הגעה לבית-משפט השלום בירושלים תקשה ותכביד עליה עד מאוד.
דין הבקשה להעברת מקום הדיון להידחות. במקרה דנן ישנן לתביעה זיקות הן לאיזור ירושלים והן לאיזור המרכז. בנסיבות אלה ונוכח נסיבותיה האישיות של המשיבה ומקום מגוריה לא עלה בידי המבקשת לעמוד בנטל המוטל עליה להראות כי מאזן הנוחות שבין הצדדים נוטה במובהק להעברת מקום הדיון. לפיכך, אין הצדקה לשלול מהמשיבה את היתרון הדיוני הנתון לה בבחירת המקום בו תתברר תביעתה.
אשר-על-כן, הבקשה נדחית."
ב- בש"א 9943/08[80] נפסק מפי כב' השופטת ד' בייניש:

"החלטה
בפניי בקשה לפי סעיף 78 לחוק בתי-המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984, להעברת מקום הדיון בתביעה שהגישו המשיבים נגד המבקשת ביום 8.7.08 מבית-משפט השלום בירושלים לבית-משפט השלום בטבריה. עניינה של התביעה שהעברת מקום הדיון בה נתבקשה הוא באחריותה הנטענת של המבקשת להתאבדות בנם של המשיבים 2-3, שעזבונו הוא המשיב 1, עת שהה במשמורת בבית המעצר במשטרת טבריה.
לטענת המבקשת יש להעביר את מקום הדיון בתביעה משום שזיקותיה המהותיות של התביעה הן לטבריה. בהקשר זה מציינת המבקשת כי האירוע נשוא התביעה אירע בטבריה, כי המשיבים 2-3 הם תושבי טבריה וכי מקום שירותם של השוטרים המעורבים באירוע הוא בטבריה ו/או באיזור הצפון. עוד מוסיפה המבקשת כי מרבית העדים הצפויים להעיד במסגרת התביעה הם תושבי טבריה וסביבתה. המשיבים מתנגדים להעברת מקום הדיון. לטענתם, הם בחרו להגיש את התביעה בבית-משפט השלום בירושלים כדי להצניע את האירוע נשוא התביעה וכדי שהוא לא יוודע בעירם. כן מציינים המשיבים כי בדיקת סיבת המוות בוצעה במכון לרפואה משפטית וכי בעניין זה צפוי להיחקר עורך חוות-דעת, פרופ' היס, שהוא ממרכז הארץ. טענה נוספת של המשיבים היא כי המדינה לא הצביעה על קושי מיוחד בניהול ההליך בבית-משפט השלום בירושלים.
דין הבקשה להעברת מקום דיון להידחות. אכן, מרבית זיקותיה המהותיות של התביעה שהעברת מקום הדיון בה נתבקשה הן לאיזור הצפון. עם זאת, כידוע המבחן המרכזי להעברת מקום דיון בהתאם לסעיף 78 לחוק בתי-המשפט הוא מאזן הנוחות שבין הצדדים להליך, כאשר על הצד המבקש את העברת מקום הדיון הנטל להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובתו (ראו למשל: בש"א 1758/07 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' מישאל, תק-על 2007(1) 4492 (18.3.07); בש"א 1844/07 עונה נ' מורדוך, תק-על 2007(1) 4502 (18.3.07). במקרה דנן נוכח נימוקיהם של המשיבים להגשת התביעה בבית-משפט השלום בירושלים ומשהמבקשת לא הצביעה על קושי יוצא דופן בניהול ההליך בבית-משפט השלום בירושלים, איני מוצאת כי המבקשת עמדה בנטל המוטל עליה. בנסיבות אלה אין הצדקה לשלול מהמשיבים את היתרון הדיוני הנתון להם בבחירת המקום בו תתברר תביעתם.
אשר-על-כן, הבקשה נדחית."
ב- בש"א 8415/08[81] נפסק מפי כב' השופטת ד' בייניש:

"החלטה
1. לפניי בקשה לפי סעיף 78 לחוק בתי-המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984, להעברת מקום הדיון בתביעת פיצויים בגין נזקי גוף שהגישה המשיבה נגד המבקשות ביום 22.9.08 מבית-משפט השלום בתל-אביב לבית-משפט השלום בירושלים.
2. עניינה של התביעה הוא בנזקים, שלטענת המשיבה אירעו לה בעת שהלכה ברחוב המקובלים ברובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים. לטענתה, נתקלה רגלה במדרכה משובשת שכללה גושי בטון בולטים, והיא מעדה ונפלה. בעקבות הנפילה הופנתה המשיבה לחדר המיון בבית חולים איכילוב, שם אובחן שבר בכף ידה השמאלית. במשך מספר חודשים סבלה המשיבה מכאבים, ולבסוף נקבעה לה נכות בשיעור של 9.75% בגין הפגיעה. לטענת המבקשות יש להעביר את מקום הדיון בתביעה לבית-משפט השלום בירושלים, שכן האירוע נשוא התביעה אירע בירושלים; מקום מושבה של המבקשת 1 – עיריית ירושלים – הוא בירושלים; מרבית העדים, כך נטען, הם מירושלים; ואילו הזיקה היחידה של התיק לבית-משפט השלום בתל-אביב היא זיקה פורמאלית המבוססת על כך שלמבקשת 2 – המבטחת של העיריה – ישנו סניף בתל-אביב. המשיבה מתנגדת להעברת מקום הדיון בתביעה. לטענתה, העובדה כי למבקשת 2 סניף בתל-אביב אינה מהווה אך זיקה פורמאלית, היות וטרם הגשת התביעה נוהל משא-ומתן מול מחלקת התביעות של המבקשת 2, אשר מושבה באיזור המרכז. כן טוענת המשיבה כי מאזן הנוחות של הצדדים נוטה אף הוא לעיר תל-אביב דווקא, היות ומקום מושבה של המשיבה ושל עדיה הוא בתל-אביב; מקום מושבו של המומחה הרפואי מטעם המשיבה הוא בתל-אביב; והטיפול הרפואי שניתן למשיבה בוצע בתל-אביב. בנסיבות אלה, ובהתחשב במרחק הקצר בין שתי הערים, אין, לשיטת המשיבה, הצדקה להעברת מקום הדיון בתיק.
3. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להעברת מקום הדיון להידחות. כידוע, העילה המרכזית להעברת הליך משפטי מסויים למקום שיפוט אחר, על-פי סעיף 78 לחוק בתי-המשפט, הינה מאזן הנוחות של הצדדים להליך (ראו: בש"א 1947/06 ולדהורן נ' נרקיס, תק-על 2006
(1) 3782 (17.3.2006); בש"א 11873/04 מובילי צפון הנגב (בן זקן) בע"מ נ' אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ, תק-על 2005(1) 3022 (10.3.2005); בש"א 724/05 כהן נ' אליס תיקים בע"מ, תק-על 2005(1) 2887
(27.2.2005)). בענייננו, נראה כי מאזן הנוחות אינו נוטה באופן מובהק לכיוון זה או אחר. מחד גיסא, התאונה אירעה בירושלים והתובענה הוגשה נגד עיריית ירושלים, אשר יש להניח כי עדיה מתגוררים בירושלים. מאידך גיסא, המשיבה מתגוררת בתל-אביב וכך גם העדים מטעמה, ובהם המומחה הרפואי אשר הגיש חוות-דעת בעניינה. בנסיבות אלה, יש לאפשר למשיבה-התובעת ליהנות מהיתרון הדיוני המקנה לה הדין בבחירת מקום הדיון, בכפוף לכללי הסמכות המקומית.
אשר-על-כן, דין הבקשה להידחות."

ב- בש"א 7034/08[82] נפסק מפי כב' השופטת ד' בייניש:

"החלטה
1. לפניי בקשה לפי סעיף 78 לחוק בתי-המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984, להעברת מקום הדיון בתביעה שהגישה המשיבה נגד המבקשים ביום 20.3.08 מבית-משפט השלום באילת לבית-משפט השלום בתל-אביב.
2. עניינה של התביעה הוא בנזקים שלטענת המשיבה נגרמו ליחידת נופש בה יש לה זכויות חכירה במלון "דורטל סול באילת" (להלן: המלון), עקב טיפולם הכושל של המבקשים – חברות בכינוס נכסים, כונסי הנכסים של החברות והנושה המובטח של החברות. לטענת המבקשות, בחינת שיקולי מאזן הנוחות בתיק מצביעה על כך כי מן הראוי להעביר את מקום הדיון בתובענה לבית-משפט השלום בתל-אביב. זאת, היות ומקום מושבם של הצדדים כולם ושל באי-כוחם הינו באיזור המרכז; היות ועדי ההגנה מתגוררים באיזור המרכז; ומן הטעם שתביעות דומות של רוכשי יחידות נופש רבים נוספים באותו מלון הוגשו אף הן לבתי-משפט במחוזות תל-אביב והמרכז. בהקשר אחרון זה מציינות המבקשות כי ב- ת"א 10322/08 (שלום – תל-אביב) וב- ת"א 5575/05 (שלום – ראשון לציון) ניתנו החלטות המעכבות את הטיפול בתובענות עד למתן פסק-דין ב- ת"א 14612/05 (שלום – תל-אביב) – אשר הדיון בה מתקדם ביותר ומצוי כעת בשלב הסיכומים. לטענתן, במידה ותתקבל בקשתן להעברת מקום הדיון, יפנו לבית-משפט השלום בתל-אביב בבקשה לאיחוד הדיון בתובענה יחד עם הדיון ב- ת"א 10322/08. צדדי ג' אשר צורפו לתובענה הודיעו כי הם מצטרפים לבקשה להעברת מקום הדיון לבית-משפט השלום בתל-אביב.
3. המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, מירב הזיקות של התובענה הן לעיר אילת דווקא – הנכס נשוא התובענה מצוי באילת; הנזק הנטען נגרם באילת; ומרבית עדי התביעה בתיק מתגוררים באילת. בנסיבות אלה, טוענת המשיבה כי מאזן הנוחות בתיק נוטה אל עבר הותרת מקום הדיון בתביעה בבית-משפט השלום באילת, ו-וודאי שאינו מצדיק את העברת מקום הדיון בתובענה לתל-אביב. נוסף על כך, מציינת המשיבה כי בית-משפט השלום באילת קבע זה מכבר מועד קרוב לדיון בתובענה, ליום 18.1.09, כך שהעברת מקום הדיון בתובענה תעכב באופן משמעותי את שמיעתה. על רקע זה, טוענת המשיבה כי יש לדחות את הבקשה.
4. לאחר שעיינתי בחומר המצוי בתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להעברת מקום הדיון להידחות. כידוע, העילה המרכזית להעברת הליך משפטי מסויים למקום שיפוט אחר, על-פי סעיף 78 לחוק בתי-המשפט, הינה מאזן הנוחות של הצדדים להליך (ראו: בש"א 1947/06 ולדהורן נ' נרקיס, תק-על 2006(1) 3782 (17.3.2006); בש"א 11873/04 מובילי צפון הנגב (בן זקן) בע"מ נ' אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ, תק-על 2005(1) 3022 (10.3.2005); בש"א 724/05 כהן נ' אליס תיקים בע"מ, תק-על 2005(1) 2887
(27.2.2005)). בענייננו, אין לומר כי מאזן הנוחות של הצדדים להליך נוטה באופן מובהק לטובת העברת מקום הדיון בהליך לתל-אביב. אמנם, הצדדים ובאי-כוחם מתגוררים באיזור המרכז, ולטענת המבקשות עדי ההגנה בתיק אף הם מאיזור המרכז, ואולם עדיה של המשיבה-התובעת מתגוררים באילת, שם מצוי המלון נשוא התובענה ושם אירע הנזק הנטען. בנסיבות אלה, יש ממש בטענת המשיבה כי העברת מקום הדיון בתובענה לתל-אביב עלולה להכביד עליה בהוצאות רבות בגין הטסת עדיה לאיזור המרכז, באופן העלול לסכל את תביעתה. כמו-כן, אין לקבל את טענת המבקשות כי הזיקה של התובענה לעיר אילת היא זיקה פורמאלית בלבד, שעה שהאירועים המרכזיים נשוא התובענה התרחשו כולם בעיר זו. לכך מצטרפת גם העובדה כי בבית-משפט השלום באילת נקבע מועד קרוב לדיון בתובענה, באופן שהעברתה לבית-המשפט בתל-אביב אכן צפויה לעכב את שמיעתה. על רקע זה, מן הראוי לאפשר למשיבה-התובעת ליהנות מן היתרון הדיוני שמקנה לה הדין בבחירת מקום התביעה, בכפוף לכללי הסמכות המקומית. בנסיבות העניין, איני רואה ממש בטענת המבקשת כי יש חשש רציני לפסיקות סותרות באותו עניין או בזבוז זמן שיפוטי. חזקה על בית-משפט השלום באילת כי ידע להכריע בשאלת היחס בין התביעות, ככל שיסבור כי אמנם הדבר דרוש.
אשר-על-כן, דין הבקשה להידחות. המבקשות תשלמנה למשיבה שכר-טרחת עורך-דין בסך 4,000 ש"ח."
ב- בש"א 5698/08[83] נפסק מפי כב' השופטת ד' בייניש:

"החלטה
1. לפניי בקשה לפי סעיף 78 לחוק בתי-המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984 (להלן: החוק), להעברת מקום הדיון בתביעה שהגישו המשיבים נגד המבקשת ביום 8.4.08 מבית-משפט השלום בנצרת לבית-משפט השלום בבאר-שבע.
2. עניינה של התביעה שהעברת מקום הדיון בה נתבקשה הוא בדרישה לפיצויים בגין פעולת ירי של חיילי צה"ל בצפון רצועת עזה, אשר כתוצאה ממנה נהרגה בתם התינוקת של המשיבים 2-3. לטענת המבקשת, יש להעביר את מקום הדיון בתביעה שכן זיקותיה המהותיות הן לאיזור הדרום. בהקשר זה מציינת המבקשת כי האירוע נשוא התביעה אירע בשטח רצועת עזה; כי המשיבים מתגוררים ברצועת עזה; כי יש להניח שעדיהם הפוטנציאליים של המשיבים מתגוררים ברצועת עזה; וכי מקום משכנם של חלק מעדי המבקשת אף הוא בדרום הארץ. בנסיבות אלה טוענת המבקשת כי שיקולי יעילות ומאזן הנוחות בתיק מטים את הכף להעברת מקום הדיון בתיק לבית-משפט השלום בבאר-שבע.
3. בא-כוח המשיבים מתנגד להעברת מקום הדיון בתביעה. לטענתו, אין כל הצדקה לשלול מהמשיבים-התובעים את היתרון הדיוני הנתון להם בבחירת מקום הגשת התביעה, בייחוד בשלב מקדמי זה של ההליך, בו טרם הוצגה גרסת ההגנה וכאשר כלל לא ידוע אם יהיה צורך בשמיעת עדים. לטענתו, טרם הוגש בתיק כתב הגנה וטרם נתבררו המחלוקות בעיקריות בין הצדדים, כך שאין לדעת בשלב זה אם יהיה צורך בשמיעת עדים, ואלו עדים יתבקשו להעיד בהליך בסופו של דבר. בנסיבות אלה, טוען בא-כוח המשיבים כי העברת הדיון בהליך לבית-המשפט בבאר-שבע תכביד מאוד על ניהול התובענה מבחינתם של המשיבים-התובעים, ועל-כן מבקש הוא לדחות את הבקשה.
4. דין הבקשה להעברת מקום דיון להידחות. העילה העיקרית להעברת הליך משפטי מסויים למקום שיפוט אחר, על-פי סעיף 78 לחוק, הינה מאזן הנוחות של הצדדים להליך ... על-מנת שבית-המשפט יעשה שימוש בסמכותו ויורה על העברת מקום הדיון בהליך שיפוטי מסויים, מוטל על המבקש הנטל להראות כי מאזן הנוחות שבין הצדדים נוטה במובהק לטובת העברת מקום הדיון ... במקרה דנן לא עמדה המבקשת בנטל האמור, בהיעדר נתונים קונקרטיים ביחס לצדדים לבקשה דנן ולעדיהם. הבקשה כולה נסמכת על קרבתה הגיאוגרפית של רצועת עזה למחוז הדרום, ואולם אינה מפרטת מיהם העלולים להיפגע כתוצאה מניהול הדיון במחוז הצפון, למעט טענה כי הדבר נוח יותר למשיבים עצמם, טענה הנשללת מכל וכל על-ידי המשיבים, וכן אמירה בעלמא כי חלק מעדי המבקשת שוכנים באיזור הדרום. בנסיבות אלה, אין כל אינדיקציה לכך שמאזן הנוחות שבין הצדדים נוטה במובהק לבירור התובענה דווקא בבית-משפט השלום בבאר-שבע.
אשר-על-כן, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות."
ב- בש"א 7134/08[84] נפסק מפי כב' השופטת ד' בייניש:

"החלטה
1. לפניי בקשה לפי סעיף 78 לחוק בתי-המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984 (להלן: החוק), להעברת מקום הדיון בתביעה שהגישו המשיבים נגד המבקשת ביום 24.2.08 מבית-משפט השלום בנצרת לבית-משפט השלום בירושלים.
2. עניינה של התביעה שהעברת מקום הדיון בה נתבקשה הוא בדרישה לפיצויים בגין ירי חיילי צה"ל בעיר חברון ביום 6.6.07, אשר כתוצאה ממנו נפגע ונהרג מר יחיא אלגעברי (להלן: המנוח). המשיבים-התובעים הם עזבונו של המנוח, אלמנתו וילדיו. לטענת המבקשת, יש להעביר את מקום הדיון בתביעה שכן זיקותיה המהותיות הן לאיזור ירושלים, המצוי בסמיכות לעיר חברון. בהקשר זה מציינת המבקשת כי האירוע נשוא התביעה אירע בעיר חברון; כי המשיבים מתגוררים בחברון; וכי עדיה של המבקשת מתגוררים במרכז הארץ. בנסיבות אלה, טוענת המבקשת כי שיקולי מאזן הנוחות של הצדדים להליך מצדיקים את העברת מקום הדיון בתביעה מאיזור הצפון לירושלים. המשיבים מתנגדים להעברת מקום הדיון בתביעה. לטענתם, אין כל הצדקה לשלול מהם את היתרון הדיוני הנתון להם בבחירת מקום הגשת התביעה, והם מדגישים כי נוחותם שלהם הינה לנהל את הדיון בעיר נצרת דווקא. כמו-כן, מציינים המשיבים כי העובדה שעדי המבקשת מתגוררים באיזור המרכז אינה מצדיקה את העברת מקום הדיון לירושלים.
4. לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים ושקלתי את הטעמים השונים אשר הועלו בהם, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להעברת מקום דיון להתקבל. נסיבות המקרה מצביעות על כך כי כל זיקותיה המהותיות של התביעה – ובהן מקום התרחשותו של האירוע נשוא התביעה ומקום מגוריהם של המשיבים – הן לאיזור ירושלים. בהצטרף לכך העובדה כי עדיה של המשיבה מתגוררים באיזור המרכז, המרוחק ממחוז הצפון, וכן כי משרדו של בא-כוח המשיבים מצוי בירושלים, נוטה מאזן הנוחות של הצדדים להליך אל העברת מקום הדיון בתביעה לבית-המשפט המוסמך בירושלים. זאת, היות והעברת מקום הדיון לירושלים תוכל להקל על ניהול ההליכים ולייעלם, בעוד שהותרת הדיון במחוז הצפון אין בה כדי לשרת מטרה כלשהי (ראו: בש"א 7800/07 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח ג'יהאד עבד אלמגיד אלחיה, תק-על 2007(4) 2059 (29.10.2007); בש"א 6747/07 סרחאן נ' מדינת ישראל, תק-על 2007(4) 1191 (14.10.2007)).
אשר-על-כן, אני מורה בזאת על העברת מקום הדיון ב- ת"א 8014/02/08 (שלום – נצרת) מבית-משפט השלום בנצרת לבית-משפט השלום בירושלים."
ב- בש"א 5699/08[85] נפסק מפי כב' השופטת ד' בייניש:

"החלטה
1. לפניי בקשה לפי סעיף 78 לחוק בתי-המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984 (להלן: החוק), להעברת מקום הדיון בתביעה שהגישו המשיבים נגד המבקשת ביום 27.4.08 מבית-משפט השלום בנצרת לבית-משפט השלום בקריית-גת.
2. עניינה של התביעה שהעברת מקום הדיון בה נתבקשה הוא בדרישה לפיצויים בגין פעולת ירי טיל על-ידי חיילי צה"ל באיזור בית חאנון שברצועת עזה, אשר כתוצאה ממנה נהרגו שלושה בני אדם. לטענת המבקשת, יש להעביר את מקום הדיון בתביעה שכן זיקותיה המהותיות הן לאיזור הדרום. בהקשר זה מציינת המבקשת כי האירוע נשוא התביעה אירע בשטח רצועת עזה; כי עדיהם הפוטנציאליים של המשיבים מתגוררים ברצועת עזה; וכי מקום משכנם של עדי המבקשת אף הוא בדרום הארץ. בנסיבות אלה טוענת המבקשת כי שיקולי יעילות ומאזן הנוחות בתיק מטים את הכף להעברת מקום הדיון בתיק. נוכח העומס המוטל על בית-משפט השלום בבאר-שבע בתיקים מסוג זה, וכן נוכח קרבתו הגיאוגרפית של בית-משפט השלום בקריית גת לרצועת עזה, סבורה המדינה כי מן הראוי להעביר את הדיון בתיק לבית-משפט השלום בקריית-גת.
3. בא-כוח המשיבים מתנגד להעברת מקום הדיון בתביעה. לטענתו, אין כל הצדקה לשלול מהמשיבים-התובעים את היתרון הדיוני הנתון להם בבחירת מקום הגשת התביעה, בייחוד בשלב מקדמי זה של ההליך, בו טרם הוצגה גרסת ההגנה וכאשר כלל לא ידוע אם יהיה צורך בשמיעת עדים. בא-כוח המשיבים מדגיש בהקשר זה כי המבקשת אינה מצביעה על עדים קונקרטיים מטעמה אשר נוחותם עלולה להיפגע כתוצאה מניהול הדיון בבית-משפט השלום בנצרת, וכי העברת התיק לבית-המשפט בקריית גת תכביד מאוד על ניהול התובענה מבחינתם של התובעים, המיוצגים על-ידי עורך-דין שמשרדו שוכן בכפר עראבה שבצפון הארץ.
4. דין הבקשה להעברת מקום דיון להידחות. כידוע, הסמכות הנתונה לנשיא בית-המשפט העליון להעברת הליך משפטי מסויים למקום שיפוט אחר, על-פי סעיף 78 לחוק, עניינה בשיקולי נוחותם של הצדדים להליך ... על-מנת שבית-המשפט ייעתר לבקשה כאמור, ויורה על העברת מקום הדיון בהליך שיפוטי מסויים, נקבע בפסיקתנו לא אחת כי מוטל על המבקש הנטל להראות כי מאזן הנוחות שבין הצדדים נוטה במובהק להעברת מקום הדיון ... במקרה דנן לא עמדה המבקשת בנטל האמור, בהיעדר נתונים קונקרטיים ביחס לצדדים לבקשה דנן ולעדיהם. הבקשה כולה נסמכת על קרבתה הגיאוגרפית של רצועת עזה למחוז הדרום, ואולם אינה מפרטת מיהם העלולים להיפגע כתוצאה מניהול הדיון במחוז הצפון, למעט טענה כי הדבר נוח יותר למשיבים עצמם, והאמירה כי עדי המבקשת מתגוררים באיזור הדרום אינה מבוססת בנתונים כלשהם. בנסיבות אלה, אין כל אינדיקציה לכך שמאזן הנוחות שבין הצדדים נוטה במובהק לבירור התובענה דווקא בבית-משפט השלום בקריית גת.
אשר-על-כן, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות."

[76] בש"א 4096/08 מדינת ישראל נ' מוחמד חנפי אבו מוסטפא, תק-על 2009(1) 877 (2009).
[77] בש"א 4025/08 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח אחמד צאלח אלקיק, תק-על 2009(1) 918 (2009).
[78] בש"א 10806/08 אברהם גוטמן נ' די. בי.אס שירותי לווין (1998) בע''מ, תק-על 2009(1) 588 (2009).
[79] בש"א 10224/08 עיריית ירושלים נ' סעידה סטירקל, תק-על 2008(4) 4401 (2008).
[80] בש"א 9943/08 מדינת ישראל – משטרת ישראל נ' עזבון המנוח מנדיוק לאוניד, תק-על 2008(4) 4416 (2008).
[81] בש"א 8415/08 עיריית ירושלים נ' אורה אלגם, תק-על 2008(4) 3488 (2008).
[82] בש"א 7034/08 ים אילת בע"מ נ' ויולט בן ששון, תק-על 2008(4) 3519 (2008).
[83] בש"א 5698/08 מדינת ישראל – משרד הביטחון נ' עזבון המנוחה אמירה ח'אלד פרג' אבו עצר, תק-על 2008(4) 3517 (2008).
[84] בש"א 7134/08 מדינת ישראל – משרד הביטחון נ' עזבון המנוח יחיא אלגעברי ז"ל ו-12 תובעים נוספים, תק-על 2008(4) 2951 (2008).
[85] בש"א 5699/08 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח מוחמד אבראהים מוסטפא, תק-על 2008(4) 2913
(2008).

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

בקשה להעברת מקום הדיון בתובענה (סעיף 78 לחוק בתי-משפט)