הארכת מועדים (תקנה 528 לתקנות)

1. בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות ובקשת למתן רשות להתגונן כנגד בקשה לביצוע תביעה על סכום קצוב לפי סעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל
ב- בש"א (שלום – ת"א) 174879/08[68] נפסק מפי כב' השופט מנחם (מריו) קליין:

"החלטה
מונחת בפניי בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות ובקשת למתן רשות להתגונן כנגד בקשה לביצוע תביעה על סכום קצוב לפי סעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ו-1967.
י.ד. כל בע"מ (להלן: "התובע/המשיבה"), הינה חברה רשומה בישראל העוסקת בין היתר בפרסום. ביום 08.08.04 רכשה חברת רהיטי גליק – גזילה גליק (להלן: "הנתבעת/המבקשת") מודעת פרסום מהתובעת במקומוני התובעת "ידיעות תקשורת" (להלן: "ההזמנה").
בהתאם להזמנה התחייבה המבקשת לשלם למשיבה סך של 1158.30 ש"ח. העתק הזמנה חתומה על-ידי נציג המבקשת וכן תנאיה צורפו כנספח א' לכתב התביעה. המודעה שהוזמנה הודפסה ופורסמה מאחד המקומונים הנ"ל משכך הנפיקה המשיבה חשבונית על סך 1,158.30 ש"ח מיום 29.09.04. העתק החשבונית צורפה כנספח ב' לכתב התביעה.
למרות דרישות המשיבה לסילוק התשלומים אותם התחייבה המבקשת לשלם, נמנע המבקשת לסלק את חובה. המבקשת נותרה חייבת למשיבה בגין הפרסום את סך התביעה (להלן: "יתרת החוב").
ביום 17.09.08 הגישה המבקשת התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב על-ידי מנהלה מר עדי גליק.
מנהל המבקשת טוען כי המשיבה ניצלה את המצב בו בעת הצעת הפרסום אושפז בבית החולים ומשכך נתקבלה הסכמה לפרסום אחד מעובדי הנתבעת. מייד עם שובו לעבודתו והתברר שמדובר בהצעה לפרסם מודעת ברכה לחברת שארל דלוקס לרגל חגיגות 75 שנה, הוציא מנהל המבקשת הודעה דחופה לביטול הפרסום וזאת לאחר שבירר עם המבורכת וגילה כי אין לה כל עניין בפרסום (העתק בקשת הביטול צורפה כנספח ב' להתנגדות המבקשת).
לגישתו, הודעת ביטול הפרסום נשלחה מבעוד מועד ובטרם המועד בו תוכנן הפרסום. עד ליום זה לא קיבל העתק ממודעת הפרסום. כל שקיבל הינו צילום עמוד עם מודעות שונות אשר לכאורה פורסמו בעיתון. לגישתו לאחר שהבהיר את עמדתו כי יפנה לרשויות החוק על-מנת לברר עניין זה לעומק חדלה המשיבה מלדרוש את החוב וזאת עד להגשת התביעה לאחר 4 שנים.

דיון
ביום 05.01.09 התקיים בפני דיון בו העלו הצדדים את עיקרי טענותיהם. בא-כוח המשיבה טען כי התצהיר אשר הוגש מטעם מנהל המבקשת אינו עונה על תנאי התקנות. יתרה מכך, ההתנגדות הוגשה באיחור ובקשה להארכת מועד, לא מגלה כל טעם מיוחד. אישור המסירה הומצא למבקשת בתאריך 22.05.08 בעוד שהבקשות הוגשו החודש ספטמבר באיחור של חמישה חודשים. לגישת בא-כוח התובעת משאין תצהיר כחוק וטעמים מיוחדים אין מקום לדון בבקשה.
נציג המבקשת טען שהיה קורבן למעשה תרמית. בעת שהיה מאושפז בבית החולים הגיע הצעה לפרסום מאת התובעת למדור הברכות לרגל 75 שנה לחברה אשר קיימת כ 7 שנים בלבד. לגישתו אחיו הוא אשר חתם על ההזמנה ועם שובו ביקש לבטל את ההזמנה מאחר ולא נערך כל פרסום בפועל וכן כיוון שהזמנת הפרסום נעשה שלא בהרשאה.
מנהל המבקשת הציג בפני בית-המשפט דוגמאות למדור ברכות אשר בו מספר מברכים עסק מסויים (הוגש וסומן נ/1). מנהל המבקשת טוען כי ביטול הפרסום נעשה תקופה של שלושה שבועות בטרם מועד הפרסום אולם בקשתו לא זכתה לכל התייחסות.
לעניין האיחור בהגשת ההתנגדות, מנהל המבקשת הסביר שלא היה מיוצג ומאחר ושלח מכתב הבין שלא היה צריך להגיש התנגדות. יתירה מזו, האיחור איננו של 5 חודשים, שכן הגיש בקשה כבר ביום 14.07.08, וזו הוצגה לבית-המשפט עם חותמת מקורית. אומנם על הבקשה נרשמה 'בקשה בהולה לסגירת תיק הוצל"פ
5-08-46264-01' ולא "התנגדות" כפי שהיה צריך להיות אך זו הבקשה הראשונה שהוגשה (באיחור של פחות מחודש).
הארכת מועד
תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") מסמיכה את בית-המשפט להאריך מועד שנקבע בחיקוק "מטעמים מיוחדים שירשמו". ה"טעם המיוחד" הנדרש בהוראת תקנה 528 אינו מוגדר בדין והוא התפתח בפסיקה.
עיקרון של סופיות הדיון והצורך בהצבת גבול להתמשכות ההליכים, כמו גם הציפיה של צד שלא להיות מוטרד לאורך זמן בנוגע להליכים שהגיש, עומד בבסיס ההוראה של תקנה 528 הקובעת כי רק בכפוף לטעמים מיוחדים שירשמו יכול בית-המשפט להאריך מועד שנקבע בחיקוק (בש"א 5636/06 הנ"ל בסעיף 2 לפסק-הדין רע"א 3723/07 עורך-דין חיים שפיגל בתפקידו כמנהל עזבון זמני נ' מייזלין, תק-על 2007(2) 4451). עיקרון נוסף שאין לזלזל בו הוא האינטרס של הציבור בכללותו לחיזוק היציבות, היעילות והוודאות המשפטית (בש"א 7523/08 אולמי בת דוד (1999) בע"מ נ' נ.ח. שיווק גלאט י-ם חלק למהדרין (בפירוק), תק-על 2008(3) 392.
נקבע יותר מפעם אחת כי:
'תהליך עשיית הצדק אינו שייך רק למתדיין בודד במנותק מהאינטרסים של יריביו, וזכות הגישה לבית-המשפט אינה כוללת בחובה את הכוח לפגוע מעבר למידה הראויה באינטרסים לגיטימיים של בעל הדין שכנגד.' (רע"א 83/01 וייס נ' יוסף מרדכי, פ"ד נה(3) 730)
בית-המשפט העליון ב- בש"א 5636/06 נפתלי נשר נ' שלומי גפן, תק-על 2006(3) 3082 (עמ' 2 להחלטה) קבע ש:
'ככל שמשך האיחור קצר יותר יתייחס בית-המשפט לבקשה ביתר חיוב.'
אי-ידיעת החוק ופעולה ללא ייעוץ משפטי אינה מהווה, כשלעצמו טעם מיוחד ולכן עקרונית ניתן היה בשלב זה לדחות את הבקשה ואת ההתנגדות. אולם, אי-אפשר להתעלם מטענת מנהל המבקשת לפיה המבקשת ישנה על זכויותיה במשך 4 שנים ובחרה שלא לפעול. סבורני כי על-אף המחדל של הגשת ההתנגדות באיחור נראה כי יש לברר את הסוגיה לגופו של עניין.
טענתו של מנהל המבקשת לפיה הפרסום אשר הוצע על-ידי המשיבה לאור חגיגות 75 שנה לחברת שארק דלוקס רהיטים בעוד שהמבורכת אינה פעילה למעלה מתקופה של 7 שנים, והמדובר במעשה תרמית היא טענה חמורה שיש לבדקה עד תום.
אני סבור שיש לבחון את הבקשה שבפניי לאור הגישה הרחבה שאומצה על-ידי בית-המשפט, הרואה בזכות הגישה לערכאות כזכות יסוד של אזרח במדינה דמוקרטית והמצווה על שימוש בסמכויות באופן העולה בקנה אחד עם עיקרון המידתיות גישה אשר קיבלה ביטוי, בין היתר, ב- ע"א 733/95 ארפל אלומניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא(3) 577 וב- רע"א 1958/00 אריה נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה וטלביזיה בבית אל על (משיבה פורמאלית), פ"ד נה(5) 43.
זו גם הסיבה שאינני סבור שיש להחמיר בעניין התצהיר "הבגצי" שהוגש. אומנם אין זה הדרך הנכונה להגיש תצהיר, שצריך להיות מפורט ולא על דרך ההפניה, אך משמקבלים תצהירים לא רק ב- בג"צ אלא גם בהליכים אזרחיים כגון "סדר דין מהיר" אין סיבה, לדידי, להחמיר בעניין דווקא עם המתנגד שלא היה מיוצג ופעל כפי שהורו לו לפעול.
לדידי, בנסיבות מקרה זה, האיזון הראוי בין זכויות הצדדים מחייב להאריך את המועד להגשת התנגדות, תוך חיוב המבקשת בהפקדת ערובה ראויה הכוללת הן את קרן החוב והן את ההוצאות ושכר-טרחת עורך-דין, כך שתקל על המשיבה, אם וכאשר יינתן פסק-דין לטובתה, לגבות את החוב.
מתן רשות להתגונן
בחינת בקשת הנתבעת אינה מצריכה לעת עתה לפסוק בדבר טיב טענותיה וזכויותיה של הנתבעת אלא אך לבחון האם יש בטענותיה מספיק בכדי להצדיק את בירורן, קרי, האם יש בתצהירה של הנתבעות עילה חוקית לכאורית בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסתה של התביעה (ראה ע"א 478/75 חנה אנגלנדר נ' יצחק אשכנזי, פ"ד ל(3) 437, 443).
לדידי, באם ניתן ואפשר יהיה לברר ולמצות את טענותיו של הנתבע בבית-המשפט, ראוי, ומן הדין הוא כי ימוצו ההליכים בדרך זו ואין על בית-המשפט לשלח אותו מעם פניו אם הקניית מירב המהימנות לדבריו, החלושים ככל שאפשר, אך המתיישבים, באופן סביר, עם נסיבותיו העובדתיות של המקרה, מורים על קיומה של הגנה חוקית ולכאורית מול טענות התובע.
המבקשת טוענת כי ניתנה הוראת ביטול כשלושה שבועות בטרם הפרסום, ולא הוצגה בפניה כל תניה האוסרת את האפשרות לביטול העומדות לרשות המזמין. יתרה מכך טענה שהחברה אשר לה הוזמן הפרסום כלל איננה קיימת תקופה של 75 שנה ומשכך חששה כי המדובר בתרמית. כמו-כן, על-אף בקשותיו של מנהל הנתבעת, היא לא קיבלה את הפרסום האמור אלא צילום אשר כלל אינו נושא תאריך פרסום.
טענות אלו טענות המצריכות בירור עובדתי רציני ולא ניתן לשלחו לדרכו ולדחות את בקשתה של הנתבעת על אתר.
לאור האמור לעיל אני נותן למבקשת רשות להתגונן, אך זו מותנית, על-פי תקנה 210 לתקנות, בהפקדה של 1,800 ש"ח בקופת בית-המשפט תוך 30 יום. הפקדה זו יש בה כדי לאזן בין זכויותיה הדיוניות של התובעת למול זכויותיה לגישה לערכאות של הנתבעת.
המזכירות תפתח תיק אזרחי שיידון בפסים של "סדר דין מהיר" וישמע בדיון מקדמי בתאריך ה 10.6.09 בשעה: 15:00.
תשומת-לב בא-כוח הצדדים להוראות תקנות סדר הדין האזרחי, המתייחסות לתביעות, שניתנו בהם רשות להגן והועברו לפסים של "הליך מהיר".
הוצאות הבקשה והדיון ומחדלי המבקשת יילקחו בחשבון בסיום בהליך העיקרי."

2. מועד להגשתו של ערעור אזרחי קבוע בחיקוק, ועל-כן חובה על המבקש הארכת מועד לבסס בקשתו על "טעם מיוחד"
ב- ע"א (מחוזי – י-ם) 2588/08[69] נפסק מפי כב' השופט ר' כרמל:

"החלטה
בקשה למחיקת הערעור ובקשה להארכת מועד להגשת הערעור
בקשה למחיקת ערעור על פסק-דינו של בית-משפט השלום (כב' הרשם אורי פוני) ב- ת"א 5833/05 מיום 31.7.08, ובקשה להארכת מועד להגשתו.
כללי
1. המשיבה הגישה לבית-משפט קמא תביעה בסדר דין מקוצר כנגד המערער, על סך של 857,986 ש"ח, בגין חוב דמי שכירות והוצאות עבור שכירת נכס בהר חוצבים בירושלים, השייך למשיבה. המערער הגיש בקשה למחיקת כותרת או למתן רשות להגן. בית-משפט קמא דחה את הבקשה וקיבל את התביעה.
2. פסק-דינו של בית-משפט קמא ניתן ביום 31.7.08. ביום 13.11.08 הגיש המערער ערעור על פסק-הדין. המשיבה הגישה, ביום 16.12.08, בקשה למחיקת הערעור בשל איחור בהגשתו (בש"א 5177/08). ביום 23.12.08 הגיש המערער בקשה להארכת מועד להגשת הערעור (בש"א 5277/08).
טענות הצדדים
3. בא-כוח המערער טוען כי החלטת בית-משפט קמא, הדוחה את בקשת המערער למתן רשות להגן, ניתנה ביום 21.7.08, ואמנם הומצאה לו כדין, אולם הגיעה לידיעתו רק ביום 5.9.09 עת שב מחופשה, ולפיכך, פעל ללא דיחוי והגיש ערעור על ההחלטה, ביום 15.9.09, לבית-משפט השלום, בסוברו כי מדובר בהחלטת ביניים של רשם. לטענתו, הוא לא ידע כי נחתם פסק-דין סופי בתיק, ביום 31.7.08, ופסק-דין זה מעולם לא הומצא לו על-ידי בית-משפט קמא או על-ידי המשיבה. על פסק-הדין נודע לו ביום 12.11.08, מהודעה שהגישה המשיבה לבית-משפט קמא על שגגה שנפלה בהגשת הערעור לבית-משפט קמא במקום לבית-המשפט המחוזי. לפיכך, כך נטען, הזדרז בא-כוח המערער והגיש ערעור לבית-משפט זה ביום 13.11.08. עוד נטען כי טובים סיכויי הערעור להתקבל, שכן המערער הראה הגנה ממשית, בגינה היה על בית-משפט קמא ליתן לו רשות להתגונן, וכן משום שפסק-הדין מחייבו בסכום של כמיליון ש"ח, וגוזר עליו למעשה קריסה כלכלית לשנים רבות, מבלי שנשמעה הגנתו.
4. המשיבה טוענת כי בהחלטת בית-משפט קמא, מיום 24.7.08, נכתב במפורש כי החלטה זו הנה פסק-דין, וכי בתוך שבעה ימים תמציא המשיבה פסק-דין פורמלי לחתימת בית-משפט קמא. המשיבה קיימה החלטה זו, ושלחה העתק מהפסיקתא למשרד בא-כוח המערער ביום 26.8.08. על-כן, טוענת המשיבה, כי הערעור שהוגש לבית-משפט זה הוגש באיחור.
דיון
5. פסק-דינו של בית-משפט קמא ניתן ביום 24.7.08. פסק-דין פורמלי נחתם על-ידי בית-משפט קמא ביום 31.7.08. ביום 26.8.08 הומצא פסק-הדין הפורמלי למשרדו של בא-כוח המערער באמצעות הפקסימיליה, וקבלתו אושרה על-ידי מזכירתו, הגב' ענת (אישור שליחת הפקס ואישור קבלתו – נספח א' לבש"א 5177/08). הערעור על פסק-הדין, שהוגש לבית-משפט זה ביום 13.11.08, הוגש, איפוא, באיחור.
6. מועד להגשתו של ערעור אזרחי קבוע בחיקוק, ועל-כן חובה על המבקש הארכת מועד לבסס בקשתו על "טעם מיוחד", זאת כאמור בהוראות תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. יודגש כי בנושא זה מקפידים עם בעל הדין הקפדה יתירה (ראה: זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) 897). יתירה מזו, גם מקום שהמבקש אינו חייב להראות "טעם מיוחד", כדי לזכות בהארכת מועד, לא יאריך בית-המשפט את המועד כדבר שבשיגרה, אלא אם הראה המבקש צידוק לכך (שם, סעיף 682). טעמים מיוחדים, אף שאלה לא הוגדרו באופן שיטתי וכולל, ייבחנו לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו. בין היתר, ייבחנו משך האיחור, 'האם הבקשה הוגשה בתוך המועד להגשת ההליך, מהו הטעם שהציג המבקש להגשתו של ההליך באיחור, מידת ההסתמכות של בעל הדין שכנגד על האיחור, וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך לגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד. ככל שסיכויי ההליך לגופו נחלשים או אף אפסיים, כך נחלשת ההצדקה מבחינת האינטרס של בעל הדין שכנגד ושל הציבור בכללותו למתן ארכה להגשתו' (ראה: בש"א 5636/06 נפתלי נשר נ' שלומי גפן, תק-על 2006(3) 3082 כב' השופטת ד' בייניש (כתוארה אז)).
בעיקרון, נטו בתי-המשפט להיענות לבקשה להארכת מועד שעה שהנסיבות, בעטיין חל האיחור, לא היו בשליטתו של בעל הדין – המבקש. כדוגמה, הוכרה מחלת בעל הדין כטעם המצדיק הארכת מועד. מנגד, בצידה האחר של משוואה זו, לא הוכרו טעמים הנעוצים בבעל הדין עצמו כטעמים המצדיקים הארכת מועד (ראה: בש"א 1038/85 ב- ע"א 64/85 בנק צפון אמריקה בע"מ נ' עומר גלבוע חברה לבניין ועבודות עפר בע"מ (בפירוק), פ"ד מ(1) 57. בלשון אחר, ככלל, נועדו "הטעמים המיוחדים" לסלול דרכו של בעל הדין ולפתוח לו שערי בית-המשפט, מקום בו סוכלה כוונתו להגיש ערעור, בשל אירועים שמחוץ לשליטתו הרגילה או בשל תקלות שלא יכול היה להיערך אליהן מראש (ראה: ע"א 6842/00 ידידיה נ' קסט, פ"ד נה(2) 904). ומנגד – אין בטעמים המיוחדים משום ראש גשר כדי לפרוץ דרך למי שבשקידה סבירה יכול היה לנקוט פעולה במועד מוקדם ולא עשה כן מתוך בחירתו שלו.
7. בענייננו, בא-כוח המערער טוען כי פסק-הדין הפורמלי לא הגיע אליו, ומעלה סיבה אפשרית של תקלה שאירעה בהתנהלות צוות המזכירות במשרדו, שלשיטתו, נובעת מכך שאין לו מזכירה אישית אלא שירותי מזכירות של המשרד בו הוא שוכר חדר המשמש כמשרדו. ברם, טעם זה אינו יכול להתקבל כטעם מיוחד המצדיק הארכת מועד הקבוע בחיקוק, באשר אירוע זה הינו ממין האירועים המצויים בשליטתו של בא-כוח המערער וקשורים בהתנהלותו או במחדלו להתנהל, ולפיכך זהו אירוע שניתן היה להיערך אליו מראש (ראה: בש"א 2901/99 מיכאל נ' דניאלי, תק-על 99(3) 1318; בש"א 8179/98 לוין נ' עורך-דין יעקב פרצוב, תק-על 99(2) 922; בש"א 5778/94 מדינת ישראל נ' ארגון סוכנים ובעלי תחנות דלק בישראל, פ"ד מח(4) 872; בש"א 5676/94 זאב צוקר נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, תק-על 94(4) 252). יתרה מזו, מהחלטת בית-משפט קמא, מיום 24.7.08, לגביה אין מחלוקת כי הומצאה לבא-כוח המערער, נכתב במפורש כי פסק-דין פורמלי ייחתם על-ידי בית-משפט קמא עד ליום 31.7.08, כדלקמן: 'בא-כוח המשיב ימציא העתק פסק-דין פורמלי לחתימה בתוך 7 ימים מיום קבלת ההחלטה'.
8. כמו-כן, יש לדחות את הטענה לפיה טעות בהבנתו של בא-כוח המערער את ההליך המשפטי בו יש לנקוט, בהגישו את הערעור בתחילה לבית-משפט השלום בסברו כי מדובר בהחלטה של רשם. הכלל הוא, כי טעות, משפטית או אחרת, ולו בתום-לב, אינו מהווה טעם מיוחד להארכת מועד (ראה: בש"א 6708/00 יוסף אהרון נ' אמנון אהרון, פ"ד מח(4) 872). יחד-עם-זאת, ניתן להכיר בטעות שבדין כטעם מיוחד להארכת מועד אם הטעות היא סבירה על-פי קנה-מידה אובייקטיבי, במידה המצדיקה פגיעה בציפיותיו של בעל הדין שכנגד לכך שההליכים בעניינו יסתיימו (ראה: בש"א 443/02 מנהלת הארנונה המועצה המקומית שבי ציון נ' שירותי בריאות כללית, תק-על 2002(1) 275 (2002), רע"א 1656/06 א' גרנד אלקטריק ישראל בע"מ נ' LEGRAND SNC, תק-על 2006(3) 1494 (ניתן ביום 25.7.06)). במקרה דנן, פסק-דינו של בית-משפט קמא נוסח באופן ברור, ממנו עלה במפורש כי מדובר בפסק-דין, כדלקמן:
'המבקש ישא בהוצאות ההליך בסך...
ניתן בזאת פסק-דין לטובת המשיב על-פי כתב התביעה.
בא-כוח המשיב ימציא העתק פסק-דין פורמלי לחתימה בתוך 7 ימים מיום קבלת ההחלטה.'
למעלה מהצורך, יוסף כי סופיות ההחלטה אינה נקבעת על-פי תוכנה או על-פי כותרתה, אלא על-פי מבחן דיוני פורמאלי, בו יש לבחון האם התיק נסגר או שמא נותר פתוח (על ההבדל בין פסק-דין להחלטה אחרת ראה: ע"א 6058/93 מנדלבליט נ' מנדלבליט, פ"ד נא(4) 354). במקרה דנן, ברור מנוסח ההחלטה ומתוכנה, בה נדחתה בקשת המערער לרשות להגן, כי מדובר בהחלטה סופית, המהווה פסק-דין. לפיכך, בנסיבות אלה אין לומר כי הטעות בסיווג ההליך ובהגשת הערעור לבית-משפט השלום היתה סבירה, וזאת בשים-לב לכך שהדרך להשיג על החלטה אחרת קבועה בחוק, ואין החוק לוקה בחוסר בהירות (ראה: בש"א 2835/07 אלעד שטרית נ' Sharp Corp, תק-על 2007(3) 1053).
9. באשר לסיכויי הערעור להתקבל, לא שוכנעתי כי טובים הם. בית-משפט קמא דחה את בקשת המערער למחיקת כותרת משום שהמערער לא הגישה בהזדמנות הראשונה 'מפאת התנהגות הלוקה בחוסר תום-לב' (סעיף 14 לפסק-הדין), ואף קבע לגופה של הבקשה כי אין כל עילה למחיקת הכותרת. כמו-כן, דחה בית-משפט קמא את בקשת המערער לרשות להגן מהטעם כי 'המדובר במבקש אשר חתם מרצונו החופשי על כתב ערבות המדבר בעד עצמו. נסיונו של המבקש להתנער מערבותו אין לה כל בסיס משפטי לאור נוסחו של כתב הערבות' (סעיף 15 לפסק-הדין). מעיון בפסק-הדין עולה כי קביעתו של בית-משפט קמא פורטה ונומקה היטב בפסק-הדין. מכל מקום, המערער לא הראה כי טובים סיכויים אלה.
התוצאה
אשר-על-כן, הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור נדחית. הערעור, לפיכך, נמחק."

[68] בש"א (שלום – ת"א) 174879/08 רהיטי גליק נ' ידגל תקשורת בע"מ, תק-של 2009(1) 4105 (2009).
[69] ע"א (מחוזי – י-ם) 2588/08 שמואל לוי נ' ר.מ.פ.א נכסים בע"מ, תק-מח 2009(1) 1999, 2000 (2009).

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

הארכת מועדים (תקנה 528 לתקנות)