botox

פסיקת מזונות במשמורת משותפת

1. כללי
בבוא בית-המשפט להכריע בעניין המשמורת עליו להציב מול עיניו עיקרון מנחה מרכזי אחד והוא טובת הילד אשר יסודותיו נקבעו בחוק הכשרות המשפטית.

פרידת הורים ופירוק המסגרת המשפחתית בה גדל הילד לעולם פוגעת באינטרסים שלו משום שטובתו דורשת מערכת יציבה ומוכרת המתקיימת בעזרת שני ההורים.

לכן, שקילת טובת הילדים בקשר למשמרות והסדרי הראיה היא בבחינת הרצון להשיג את הרע במיעוטו.

על עקרונות אלו עמדה כב' השופטת ד' דורנר ב- בר"א 4575/00 {פלוני נ' אלמוני, פורסם באתר האינטרנט נבו (2001)} לפיהם "לרוב, שקילת טובתם של ילדים שהוריהם נפרדו אינה אלא תפיסת הרע במיעוטו מכיוון שטובת הילדים מחייבת כי יגדלו במחיצת אביהם ואמם במסגרת תא משפחתי יציב ואוהב, ואילו בפרדה של הורים כרוכה מידה של ניתוק בין אחד ההורים לילדיו (ראו ע"א 503/60 וולף נ' וולף, פ"ד טו 760, 764 (1961)). לפיכך במציאות הנוצרת לאחר פרדת ההורים על בית-המשפט לקבוע הסדר משמורת המדגישים במידה המרבית האפשרית את אינטרס הילדים ליהנות ממסגרת יציבה במשמורתו של ההורה שנמצא מתאים יותר ועם-זאת לשמור קשר בין הילדים לבין ההורה האחר. לשם-כך על בית-המשפט לערוך בחינה מדוקדקת של מכלול ההיבטים של כל אחת מהאפשרויות הקיימות, לרבות השפעתה על ההורים, ככל שהדבר עשוי להשפיע על יחסם אל הילדים".

לעיקרון טובת הילד כעיקרון עצמאי, יחיד, מנחה בנוגע למשמורת קטינים התייחס כב' השופט י' דנציגר {בע"מ 10060/07 פלונית נ' פלוני, פורסם באתר האינטרנט נבו (2008)}.

כב' השופט י' דנציגר מדגיש כי המושג טובת הילד הוא מושג אמורפי שיש לצקת בו תוכן בהתאם למקרה הקונקרטי והנסיבות הספציפיות של כל מקרה {ראה גם בע"מ 27/06 פלוני נ' פלונית, פורסם באתר האינטרנט נבו (2006)}.

עוד נקבע כי ההתייחסות של בית-המשפט צריכה להיות אל הילד הספציפי אשר עניינו נדון בפניו {בג"צ 5227/97 דויד נ' בית-הדין הרבני הגדול, פורסם באתר האינטרנט נבו (1998)}.

בשנים האחרונות, בעקבות שינויים חברתיים בתפיסת ההורות בקרב שני בני הזוג ובעקבות רצונם של אבות להיות מעורבים יותר ויותר בגידול ילדיהם, החלה להתפתח גישה משפטית חדשה ביחס למושג המשמורת.

גישה זו מבקשת לדחוק את התפיסה המשפטית העוסקת בהחזקת קטינים ובקביעת הורה משמורן ובמקומה להנחיל עקרונות משפטיים חדשים אשר מתבססים על מודל של אחריות הורית כשהשאיפה היא לאחריות הורית משותפת {ראה תמ"ש (ראשל"צ) 7856-02-10 ש' א' נ' ס' י' א', תק-מש 2012 (3), 193 (2012)}.

מודל זה מתבסס על ממצאי מחקרים שהצביעו על חשיבות תפקידם של שני ההורים בהתפתחות ילדיהם. חשיבות שהופכת למשמעותית רבה יותר כאשר ההורים מתגרשים.

המסקנות הנלמדות מאותם מחקרים היו שככל שאבות היו מעורבים בחיי ילדיהם וניתנה להם אפשרות להעניק להם תמיכה רגשית וביטחון, ככל שהיה סיפק בידיהם לתת מענה לצרכיהם הלימודיים, התפקודיים והחברתיים, אותם קטינים תפקדו ברמה חברתית טובה יותר והסתגלו למצב שנוצר בעקבות הגירושין טוב יותר מאלו שלא זכו בשני הורים תומכים ושותפים לגידולם.

עוד נמצא שמתן עדיפות להורה אחד על פני האחר על-ידי קביעתו כהורה המשמורן מעניקה לאותו הורה יתרונות ביכולת ההשפעה על הילדים ביחסם שלהם כלפי ההורה האחר עד כדי יצירת ניכור בין הילדים להורה האחר לפיכך המסקנה החד-משמעית היא שיש לשאוף ליצירת תנאים לאחריות משותפת וחלוקת זמן רחבה של שני ההורים עם ילדיהם {ראה גם תמ"ש 28951/09 ג' נ' ג', פורסם באתר האינטרנט נבו (2010) שם נחקרו שני מומחים מאוניברסיטה בחיפה שהביעו עמדתם המקצועית בשאלת המשמורת המשותפת}.

יחד-עם-זאת, כדי לקבוע ששני ההורים מתאימים לשמש כאחראיים במשותף לילדיהם או במילים אחרות כדי שתקבע "משמרות משותפת" {מושג שטרם השתנה} חייבים להתקיים מספר תנאים מקדימים: מסוגלות הורית טובה של שני ההורים, רמה טובה של שיתוף פעולה בין ההורים, תפיסת הילדים את שני הבתים כמרכזיים בחייהם, מרחק גיאוגרפי קטן בין בתי ההורים והערכה הדדית {ראה גם תמ"ש (יר') 19660/07 פלונית נ' אלמוני, פורסם באתר האינטרנט נבו (2008)}.
הורים מתאימים הינם הורים בעלי מסוגלות הורית טובה. כלומר, שניהם מעורבים בצורה טובה ודומה בחיי ילדיהם, שניהם מקדמים את הקטינים ונותנים מענה ראוי לצורכיהם, הילדים תופסים את שני ההורים כהורים טובים, לילדים טוב בשני הבתים, בבית שבו נשארו לגור אצל אמם וגם בבית האב באזור קרוב ביותר למקום מגורי האם כדי להיות קרוב אליהם, שני ההורים מקיימים תקשורת טובה ביניהם.

אומנם נדרשת תקשורת טובה בין הורים על-מנת לקיים משמורת משותפת, אך עצם הדרישה לתקשורת טובה עשויה לשמש כחרב פיפיות כנגד קביעת משמורת משותפת שכן ההורה המתנגד למשמורת משותפת יכול לשבש את התקשורת כדי לסקל את האפשרות לקביעת משמורת משותפת.

נדגיש כי בשלב שבו בית-המשפט קובע משמורת משותפת הוא איננו יכול ברוב המקרים, לעמוד על התנאי של תקשורת ברמה טובה ושיתוף פעולה מירבי בין ההורים אלא לצפות לתקשורת סבירה שתלך ותשתפר לאחר ההכרעה השיפוטית תוך מתן הדרכה לשני ההורים לתיאום הורי, כל זאת כמובן כשמדובר בשני הורים ראויים בעלי מסוגלות הורית טובה ומעורבים בחיי ילדיהם ודורשים טובתם.

ממקרא שני סעיפים 24 ו- 25 לחוק הכשרות המשפטית יחדיו ספק אם ניתן להורות על משמורת משותפת של שני ההורים.

הדעות חלוקות בהתייחס להסדר המשמורת המשותפת, אולם הפסיקה הכירה בקיומו של מוסד זה {ד"נ 23/72 גולדשטיין נ' גולדשטיין, פ"ד כז(2), 197; ע"מ (ת"א) 1180/05 פלוני נ' פלונית, תק-מח 2006(1), 2360 (2006)}.
יחד-עם-זאת, ניתן למצוא בפסיקה התייחסויות להסדר זה כהסדר המצוי בחיתוליו בכל הנוגע לזיקתו לעיקרון טובת הילד {ע"מ 318/05 פלוני נ' פלונית, פורסם באתר האינטרנט נבו; תמ"ש (ת"א-יפו) 30541/04 פלוני נ' אלמונית, תק-מש 2007(1), 34 (2007)} כמו גם הטלת ספק בקיומה של הכרה נורמטיבית - מכוח סעיפים 24 ו- 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, במוסד המשמורת משותפת {תמ"ש (ת"א-יפו) 30541/04 פלוני נ' אלמונית, תק-מש 2007(1), 34 (2007); תמ"ש (חי') 45002/97 א.ר. נ' ד.פ, תק-מש 99(4), 63 (1999)}.

פרופ' פ' שיפמן בספרו {דיני המשפחה בישראל, כרך ב', 274} מסביר מהי, לגירסתו, משמורת משותפת. לדבריו:

"המודל העיקרי של הסדרים למשמורת קטינים הוא מסירת ההחזקה בילד לאחד ההורים, על-פי-רוב לאם, תוך השארת זכויות מגע להורה האחר. מודל זה מתפרנס מחלוקת תפקידים רווחת, שעל-פיה עיקר האחריות הטיפולית בילדים מוטל על האם, ועיקר האחריות הכלכלית מוטל על האב. מסירת המשמורת לאם, תוך השארת זכויות 'ביקור' לאב, נתפסת כהמשך של ה'סטטוס קוו' כפי שהיה קיים בעת מהלך הנישואין.

בשיטות משפט אחרות מורגשת נטיה לעודד הורים להגיע להסדר של 'החזקה משותפת' (JOINT CUSTODY) המחלק ביניהם שווה בשווה את גידולו של הילד והטיפול בו. אומנם הסדר כזה מצריך רמה גבוהה של שיתוף פעולה בין ההורים השרויים בקרע ובמתח עקב הפירוד שחל ביניהם, כשם שקשיים טכניים עלולים להכביד על ביצועה של החזקה משותפת. אבל סירובו השרירותי של צד לשתף פעולה בקביעת הסדר להחזקה משותפת נזקף לחובתו, אם ההסדר נכשל, וכתוצאה מכך, על בית-המשפט להחליט מי מבין ההורים ראוי להעדפה בקבלת ההחזקה בילד. היתרון הטמון בהסדר להחזקה משותפת הוא, בראש ובראשונה, חיזוק תחושת האחריות השווה והמשותפת של שני ההורים לילד, להבדיל מהסדר המשחרר אחד ההורים, על-פי-רוב האב, מן הדאגה לילד.

הביטוי 'זכויות ביקור' (VISITATION-RIGHTS) בו משתמשים כדי לתאר את זכויות המגע של ההורה הלא משמורן (NON-CUSTODIAL PARENT) רק מבליט את חולשת מעמדו של אותו הורה, כאילו היה אורח המבקר את ילדו, ותו לא. בחברה בה נתבע שיווי זכויות ההורים וחובותיהם, מן הראוי היה ששיטת המשפט תטפח אחריות עקרונית שווה של שני ההורים הן בדאגה הטיפולית לילד והן בדאגה החומרית לו."

כאשר בית-המשפט דן בסכסוכי משמורת, השיקול של טובת הילדים, עומד בראש ובראשונה למול נגד עיניו. עיקרון זה כולל בתוכו את זכויותיו של הילד לרבות מכלול צרכיו והאינטרסים שלו {ראה גם בג"צ 5227/97 מיכל דוד ואח' נ' בית-הדין הרבני הגדול בירושלים ואח', פ"ד נה(1), 453 (1998)}.

משמורת משותפת (Joint Custody) הינה הסדר בו מוגדרים שני ההורים כמשמורנים על ילדיהם, ובהתאם לכך חולקים ביניהם באופן שווה את נטל גידול הילדים והטיפול בהם {פ' שיפמן דיני המשפחה בישראל, כרך ב' (התשמ"ט), 274 וכן, ד' הקר " 'אמהות' 'אבהות' ומשפט: ניתוח סוציולוגי של השדה המעצב הסדרי משמורת וראיה בגירושין", חיבור לשם קבלת תואר שלישי (אוניברסיטת תל-אביב, 2003), 256}.
כב' השופט יהושע גייפמן סוקר את ה"ויכוח" המתנהל בעניין המשמורת המשותפת וכדבריו כפי שאלה הובאו ב- תמ"ש (ת"א-יפו) 30541/04 {פלוני נ' אלמונית, תק-מש 2007(1), 34 (2007)}:

"14. משמורת משותפת (Joint Custody) הינה הסדר בו מוגדרים שני ההורים כמשמורנים על ילדיהם, ובהתאם לכך חולקים ביניהם באופן שווה את נטל גידול הילדים והטיפול בהם. (ראה פ' שיפמן דיני המשפחה בישראל, כרך ב' (תשמ"ט) 274, ד' הקר " 'אמהות' 'אבהות' ומשפט: ניתוח סוציולוגי של השדה המעצב הסדרי משמורת וראיה בגירושין", חיבור לשם קבלת תואר שלישי (אוניברסיטת תל-אביב, 2003), 256 (להלן: "ד' הקר").

15. הדעות חלוקות בהתייחס להסדר המשמורת המשותפת, אולם הפסיקה הכירה בקיומו של מוסד זה. (ראה ד"נ 23/72 גולדשטיין נ' גולדשטיין, פ"ד כז(2), 197; ע"מ (ת"א) 1180/05 פלוני נ' פלונית, תק-מח 2006(1), 2360 (2006)) עם-זאת, ניתן למצוא בפסיקה התייחסויות להסדר זה כהסדר המצוי בחיתוליו בכל הנוגע לזיקתו לעיקרון טובת הילד (ראה ע"מ 318/05 פלוני נ' פלונית, פורסם באתר המשפטי נבו) כמו גם הטלת ספק בקיומה של הכרה נורמטיבית - מכוח סעיפים 24-25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות - במוסד המשמורת משותפת (ראה תמ"ש (חי') 45002/97 א.ר נ' ד.פ; תמ"ש (חי') 11850/03 ה.ק ואח' נ' י.ק; תמ"ש (חי') 35031/99 ר.א ואח' נ' א.א פורסמו באתר המשפטי נבו).

16. מאז שנות ה- 70 של המאה העשרים ועד היום מתנהל בשיח האקדמי בחו"ל ויכוח ער בין המצדדים בהסדר המשמורת המשותפת לבין המתנגדים לו ככל שהוא נוגע לרווחתם של קטינים. ויכוח זה מלווה במחקרים התומכים בכל אחת מהעמדות (ד' הקר (שם), 257).

17. בהקשר זה ראוי לציין, כי בישראל נערך מחקר מקיף הבוחן במסגרתו, בין היתר, מהותם של הסדרי משמורת וראיית קטינים. ממצאיו מצביעים, כי נכון להיום הסדר מסוג משמורת משותפת אינו מתקיים כדבר שבשגרה בסכסוכי משמורת קטינים (ראה ד' הקר (שם).

18. הסדר מסוג משמורת משותפת מחייב קיומם של תנאי-סף מקדמיים:

א. מסוגלות הורית טובה דומה או שווה של שני ההורים.

ב. רמה גבוהה של שיתוף פעולה בין ההורים. קיומו של שיתוף פעולה הורי טוב ותקין - תכליתו הבטחת מהלך חיים בריא יציב ורגוע לקטינים, מניעת טלטולים וחוסר ודאות הכרוכים בהליך הגירושין (ראה עמ' 1086/05 פלוני ואח' נ' פלונית, פורסם באתר המשפטי נבו).

ג. רצון הילד. במסגרת זכויותיו של קטין עומדת לו הזכות להביע רצונו אף בהליך משמורת העוסק בעניינו. עיקרון זה קבוע בסעיף 12 לאמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד אליה הצטרפה ישראל בשנת 1991 (כתבי אמנה 31, 1038). פרמטר זה ייבחן במקרים בהם מדובר בקטין המסוגל לחוות-דעתו וישוקלל, בין היתר, בהתאם לגילו, רמת בגרותו והבנתו.

19. פרמטרים נוספים חשובים לא פחות אותם ניתן לבחון במסגרת הכרעה בדבר משמורת משותפת הינם: מעורבות רבה של שני ההורים בחיי הילדים, קיומו של קשר טוב ותקין בין שני ההורים לבין כל אחד מהילדים, מגורי ההורים בסמיכות זו לזה, ותפיסת הילדים את שני הבתים כבתים מרכזיים בחייהם. יודגש - מדובר ברשימה בלתי-סגורה של פרמטרים - רשימה אשר ראוי כי תבחן לאורן של נסיבות המקרה העומד בפני בית-המשפט."

לאחר שיקלול כל הקריטריונים כאמור לעיל, ובקובעו כי לא ניתן לאשר הסדר של משמורת משותפת, תוך שהינו דוחה את התביעה למשמורת משותפת, קובע כב' השופט י' גייפמן:

"21. כעולה מהחומר שהוגש לבית-המשפט, מדובר בזוג הורים המנהל מערכת יחסים קונפליקטואלית רווית מתחים מזה שנים. לא זו בלבד שלא מתקיימת רמה גבוהה של שיתוף פעולה כנדרש לקיומו של הסדר משמורת זה - אלא שלא מתקיימת רמת תקשורת סבירה בין שני ההורים, המערבים אף לעיתים את הבנות בסכסוכים שביניהם (ראה עדות פקידת הסעד הגב' ויטלי וכן סיכום הראיון עם הבנות לעיל).

העתרות להסדר משמורת משותפת, בנסיבות אלה, אינה עולה בקנה אחד עם טובתן של הקטינות.

מדובר בשלוש בנות המתמודדות עם הקשיים הכרוכים בסכסוך גירושין קשה ומתמשך בין הוריהן ואין ספק כי הותרת המצב הקיים על כנו בהתאם להמלצות הגורמים הטיפוליים ולרצון הבנות - עשוי להיטיב עם מצבן ולתרום ליציבות בחייהן."
ב- בש"א (חי') 5525/05 {ר.א. ואח' נ' א.א, תק-מש 2006(1), 435 (2006)} מנה כב' השופט א' גלובינסקי מספר קריטריונים לפיהם "יורה" על משמורת משותפת. ואלה הם:

(1) כאשר כל הורה מאמין כי ההורה השני חשוב לילדים;

(2) כאשר כל הורה מאמין שההורה השני הוא הורה טוב דיו לילדים;

(3) כאשר זוג ההורים גרים בקרבת מקום אחד לשני, דבר המאפשר קשר טוב יותר;

(4) כאשר הילדים מעדיפים משמורת משותפת של שני ההורים;

(5) כאשר המשמורת המשותפת של שני ההורים היא לטובת שניהם;

(6) כאשר ההורה שצריך לשלם מזונות בעבור הילדים - משלמם בצורה סדירה ועיקבית;

(7) כאשר שני ההורים משתפים פעולה ביניהם ושיתוף פעולה זה הוא טוב;

(8) כאשר שני ההורים גמישים לעניין צרכי הילדים;

(9) כאשר שני ההורים מקיימים תקשורת טובה ביניהם;

(10) כאשר כל אחד מן ההורים מגן על הילדים מפני הקונפליקט שנוצר אצלם מן הסכסוך בין ההורים.
במקרה דנן, קבע כב' השופט א' גלובינסקי כי הורי הקטינים אינם מקיימים את "ה- 10 הקריטריונים" כאמור ואף לא חלק מהם ולכן משמורת משותפת של שני ההורים איננה אפשרית.

ב- תמ"ש (ת"א-יפו) 7760/96 {י.ו. נ' ל.ו., תק-מש 2005(1), 140 (2005)} קבעה כב' השופטת טובה סיון כי "אין מקור משפטי לגבי משמורת משותפת" וכי זהו "יציר המציאות".

עוד היא קובעת, כי היתרון הטמון במשמורת משותפת הוא "חיזוק תחושת האחריות השווה והמשותפת של שני ההורים לילד, להבדיל מהסדר המשחרר אחד ההורים על-פי-רוב האב, מן הדאגה לילד".

זאת ועוד. כב' השופטת טובה סיון קובעת כי "הביטוי "זכויות ביקור" בו משתמשים כדי לתאר את זכויות המגע של ההורה הלא משמורן רק מבליט את חולשת מעמדו של אותו הורה, כאילו היה אורח המבקר את ילדו ותו לא".

במקרה הנדון, קבעה כב' השופטת טובה סיון כי ההורים לא קיימו שיתוף פעולה ביניהם ובמילותיה "כי במחיר המלחמה ההדדית בין ההורים לא נלקחת כלל במכלול השיקולים הפגיעה בקטין".

לאור האמור, כב' השופטת טובה סיון לא קיבלה את המלצת המומחה, אשר קבע כי ניתן ליתן משמורת משותפת לשני ההורים, וקבעה כי יש לקבוע משמורן אחד לילד וכי להורה השני יקבעו הסדרי ראיה תוך שההורה המשמורן יקבע את הטיפול שיינתן לקטין.

על פסק-דין זה של כב' השופטת טובה סיון, הגיש הבעל ערעור, שנדחה, הוא ע"מ 1086/05 {פלונית נ' פלונית, פורסם באתר האינטרנט פסק-דין}.

ב- תמ"ש (ת"א-יפו) 30541/04 {פלוני נ' אלמונית, תק-מש 2007(1), 34 (2007)} העידו מספר פקידות סעד לעניין הקריטריונים בהם ניתן יהא להורות על משמורת משותפת. האחת העידה:

"ש. מהם המקרים שבהם ראוי למשמורת משותפת?

ת. כאשר המסוגלות ההורית של שני ההורים היא דומה או זהה, כאשר יש מעורבות רבה של שני ההורים בחיי הילדים, כאשר יש קשר טוב, כאשר הילדים מבטאים שהם רואים בשני ההורים את הדמויות הפסיכולוגיות שלהם. אלה פחות או יותר האלמנטים שיכריעו במשמורת משותפת ורצון ההורים ותקשורת טובה בין שני ההורים."


השניה העידה:

"ש. מה ההמלצה שלך לעניין המשמורת?

ת. ההמלצה שלי היתה שלא תהיה משמורת משותפת. השיקולים היו שכדי שתהיה משמורת משותפת צריך מספר רב של תנאים שאף אחד לא התקיים במערכת הזאת. תנאי הכרחי ראשון שתהיה מסוגלות שווה של שני ההורים ושהילדים יחוו את שני הבתים כבתים מרכזיים בחייהם. מה שלא התקיים, שלאחר כל הבדיקות והבחינות במיוחד המפגשים האחרונים שלנו עם הבנות, במיוחד המפגש האחרון עם הבנות לאחר ועדת התסקירים נוכחנו לדעת שהבנות רואות את הבית של האם כבית מרכזי, הם מאוד אוהבות את האב, באות אליו לעיתים קרובות, כל אחת לפי דרכה. אבל בכל זאת האם והבית שלה הם הבית המרכזי של הבנות. גם מבחינה פיזית הם תארו שהם באו לאב לאחר שהם מתרחצות ומחליפות בגדים אצל האם. מבחינה רגשית הם תיארו דיאלוג זורם, פתוח יותר עם האם מאשר עם האב. הם בהחלט תיארו תחומים מסויימים שבהם האב הוא יותר מרכזי, למשל כמו בתחום של לימודים. מה שלא התקיים שהמערכת הזאת היא מערכת שאנו קוראים לה מערכת עתירת קונפליקטים, שבה לא רק שאין דיאלוג בין ההורים - מה שנחשב לחיוני במשמורת משותפת, אלא יש מאבק בלתי-פוסק שנים רבות בבית-המשפט, אצל פקידי סעד, בכל מקום אפשרי. זה פחות או יותר."

2. הפחתת מזונות זמניים
ב- רמ"ש (חי') 46702-06-15 פלוני נ' פלונית ואח', תק-מח 2015(3), 37696 (2015)} נפסק מפי כב' השופט חננאל שרעבי:

"החלטה
1. עסקינן בבקשת רשות ערעור על החלטתו של בית-משפט לענייני משפחה בחיפה (כב' השופטת שושנה ברגר) מיום 09.06.15, במסגרתה הורתה על הפחתת המזונות הזמניים שנפסקו בעבור הקטינה בסכום של 1,250 ש"ח, כך שכיום מזונותיה הועמדו על-סך של 3,750 ש"ח.



רקע בקצרה והחלטת בית-המשפט קמא
2. שאלת המזונות הזמניים של הקטינים מגיעה לפתחי בשנית. הפעם הראשונה היתה במסגרת רמ"ש 16093-03-15 (להלן: "רמ"ש א'") שעסק גם בשאלה, האם יש מקום להפחית מהמזונות הזמניים שהושתו על המבקש בגין מזונות שני הקטינים הנ"ל בעקבות החלטה על משמורת משותפת, שניתנה לאחר פסיקת המזונות הזמניים.

3. בפסק-דיני מיום 27.04.15 ב- רמ"ש א' קבעתי, בין היתר, כדלקמן:

"8. דין הערעור להתקבל בחלקו, בכל הקשור לשאלת הפחתת המזונות הזמניים עקב שינוי נסיבות מהותי אשר הוא המשמורת המשותפת על שני הילדים הקטינים, במובן זה שיש להחזיר סוגייה זו לפתחה של השופטת קמא שתכריע בה בהקדם, ואף טרם שמיעת ראיות בתיק בכללותו.

...

אני מסכים עם האמור בתגובת המשיבה כי ערכאת הערעור נמנעת ברגיל להתערב בהחלטות ביניים, בפרט בסוגיית מזונות, ובמיוחד במזונות זמניים.

הפסיקה פורטה בתגובת המשיבה, בסעיפים 29 עד 33 ונפנה לשם.

10. יחד-עם-זאת, כשחל שינוי נסיבות מהותי לאחר פסיקת המזונות הזמניים, המחייב לפחות בחינה ו/או שיקול-דעת נוסף בשאלת גובה של המזונות הזמניים, ובהקדם, על-ידי בית-משפט קמא, ולא כך נעשה, תתערב ערכאת הערעור בנדון, בכדי לתקן את מצב הדברים.

11. נציין את שציין המבקש בבקשתו כי החלטת המזונות הזמניים מיום 24.07.13, לא ניתנה לאחר שמיעת הוכחות וראיות אלא בהסתמך על החומר שעמד בפני בית-המשפט.

מכאן, כי אם חל שינוי נסיבות מהותי, על בית-המשפט קמא לדון בו בהקדם, ולא להמתין לישיבת ההוכחות שמדרך הטבע נקבעת חודשים ארוכים לאחר הגשת הבקשה, תוך יצירת אפשרות לתשלום סכום מזונות גבוה מדי.

במקרה דנן, ישיבת ההוכחות נקבעה לחודש דצמבר 2015, כ- 10 חודשים לאחר מתן ההחלטה בבקשה להפחתת המזונות עקב המשמורת המשותפת (נשוא בקשת רשות הערעור הנדונה).

ברור כי פסק-הדין יינתן לאחר שמיעת הראיות והגשת סיכומים, והצפי הוא כי יינתן למעלה משנה מיום מתן ההחלטה נשוא הבקשה דנן.

לשון אחרת, ככל שצודק המבקש בבקשתו להפחתת המזונות עקב המשמורת המשותפת, עלול הוא למצוא עצמו משלם סכום מזונות גבוה מהנדרש, במשך תקופה ארוכה, ולא כך צריך להיות מצב הדברים.

12. מסכים אנוכי עם המבקש כי החלטת המשמורת המשותפת מיום 28.09.14, שניתנה לאחר ההחלטה על המזונות הזמניים מיום 24.07.13, מהווה שינוי נסיבות מהותי.

בתי-המשפט עסקו בעת אחרונה לא מעט בסוגיית המשמורת המשותפת כמצדיקה הפחתת סכום המזונות (וחלק מפסקי-הדין אף הפחיתו את הוצאות המדור והחזקתו), שכן חלק מתשלום המזונות ניתן על-ידי האב בעת שהקטין או הקטינים מצויים אצלו, ובמסגרת המשמורת המשותפת.

ראה לעניין זה פסק-דין מהעת האחרונה שסבורני כי מסכם את העניין:

עמ"ש (ת"א) 1180-05-14 א.א. נגד מ.א. (פסק-דין מיום 26.03.15 (פורסם במאגר "נבו").

(ראה גם בע"מ (חי') 318/05 פלוני נ' פלונית (פורסם במאגר "נבו").

13. משכך, סבורני כי על בית-משפט קמא היה להחליט לאלתר בבקשה להפחתת המזונות הזמניים הנוגעים לשני הקטינים, לנוכח המשמורת המשותפת, ולא להשאיר זאת עד למתן פסק-דין בתיק לאחר שמיעת ההוכחות.

14. על-כן, אני מקבל הערעור בנקודה זו ומורה כי שאלת הפחתת המזונות הזמניים אודות שני הקטינים בעקבות המשמורת המשותפת תוחזר לפתחו של בית-משפט קמא, שיחליט בה בתקופה הקרובה, ללא קשר או המתנה לשלב ההוכחות ולמתן פסק-דין סופי בתיק.

בית-המשפט קמא יחליט האם יש לו צורך לשמוע את שני הצדדים בנושא זה, או להסתפק בתגובות שהוגשו במסגרת בקשה 12."

4. בית-המשפט קמא אכן קיים דיון במעמד הצדדים בשאלת הפחתת המזונות הזמניים של הקטינים ונתן החלטתו בנדון ביום 09.06.15, על אודותיה הוגשה הבקשה דנן.

במסגרת החלטתו התייחס בית-המשפט קמא לכאורה למזונות הקטינה בלבד והפחיתם בשיעור של 25% (מסכום של 5,000 ש"ח הפחיתם לסך של 3,750 ש"ח), תוך התעלמות מהשאלות הבאות:

הפחתת מזונות הקטין בגין המשמורת המשותפת.

הפחתת הוצאות המדור והחזקתו בגין המשמורת המשותפת (במיוחד אצל הקטינה המתגוררת עם המבקש כבר תקופה של כ- 9 חודשים).

תמצית טענות המבקש בבקשת רשות הערעור
5. במסגרת בקשתו הנדונה טוען המבקש כדלקמן:

א. טעה בית-המשפט קמא כשהתייחס בהחלטת ההפחתה למזונות הקטינה בלבד ולא התייחס גם למזונות הקטין, ולא הפחית את מזונותיו באותו שיעור.

ב. טעה בית-המשפט קמא כשלא התייחס גם לשאלת הפחתת סכום המדור והחזקתו, במיוחד לגבי הקטינה, לגביה קבע בהחלטתו כממצא פוזיטיבי כי כל צרכיה ממומנים על-ידי המבקש בהיותה מתגוררת עימו.

בכל אופן אי-הפחתת חלקה של הקטינה מסכום המדור שנפסק, על-אף שמתגוררת עם האב וכל צרכיה מסופקים על-ידו מהווה טעות המצדיקה התערבות ערכאת הערעור.

ג. אין די בהפחתת סכום המזונות שנקבע בהחלטה בשיעור של 1,250 ש"ח, הנובע מהתנגדותה העקרונית של השופטת קמא להפחתת מזונות במשמורת משותפת. במיוחד נכון הדבר אצל הבת הקטינה המתגוררת אצל המבקש כבר כ- 9 חודשים וכל צרכיה ממומנים על-ידי המבקש, כקביעת השופטת קמא בהחלטתה נשוא הבקשה.

תמצית תשובת המשיבה לבקשה
6. ביקשתי, וקיבלתי, את תשובת המשיבה לבקשה, ותמציתה כדלקמן:

א. על-אף ההחלטה על המשמורת המשותפת בפועל לא חל כל שינוי בהסדרי הביקור של הקטינים. לכן למעשה לא חל שינוי נסיבות המצדיק שינוי במזונות הזמניים כלל.

ב. מטרת הבקשה לערער על החלטת המזונות הזמניים שניתנה בתאריך 24.07.13, והפכה לחלוטה.

ג. ערכאת הערעור נמנעת ברגיל מהתערבות בהחלטת מזונות זמניים, וכך ראוי כי ייעשה גם במקרה דנן.

ד. אין מקום לעשות חישוב אריתמטי בין זמניי השהות של הקטינים אצל כל אחד מההורים לבין סכום המזונות.

ה. אין הצדקה במקרה דנן להפחית מעבר להפחתת השופטת קמא בהחלטתה נשוא הבקשה דנן מסכום המזונות הזמניים, לנוכח רמת השתכרותו הגבוהה של המשיב, לעומת הכנסתה של המשיבה המבוססת ברובה על מזונותיה ומזונות הקטינים.

תשובת המבקש לתשובת המשיבה
7. לבקשתי השיב המבקש לתשובת המשיבה, ותמצית תשובתו כדלקמן:

א. בית-משפט זה קבע ב- רמ"ש א' כי החלטת המשמורת המשותפת, שניתנה לאחר פסיקת המזונות הזמניים, מהווה שינוי נסיבות המצדיק בחינה מחדש של סכום המזונות. משכך, לא ניתן לחלוק על נתון זה בעקיפין בטיעון כי לא חל שינוי בהסדרי הביקור.

ב. אכן ברגיל ערכאת הערעור לא תתערב בהחלטות ביניים, לרבות החלטת מזונות זמניים. יחד-עם-זאת במקרה דנן בית-המשפט קמא לא מילא אחר הוראות ערכאת הערעור ב- רמ"ש א', בכך שלא התייחס לשאלת הפחתת סכום המזונות של הקטין, ולשאלת הפחתת סכום המדור והחזקתו ביחס לקטינים, ובמיוחד ביחס לבת הקטינה, המתגוררת בלעדית אצל המבקש כבר כתשעה חודשים, הדואג לכל מחסורה.
ג. במסגרת בקשת רשות ערעור זאת אין המבקש רוצה לבטל כליל את מזונותיה של הבת הקטינה, אלא רוצה להפחית את סכומי מזונות הקטינים והוצאות מדורם כדי 50% מהחיוב המקורי.

דיון והכרעה
8. לאחר עיון בבקשה, בתשובה ובתשובה לתשובה על נספחיהן, החלטתי לדחות את בקשת רשות הערעור, ולהלן אפרט את נימוקיי.

9. שלוש נקודות הדורשות הכרעה עלו במסגרת הבקשה הנדונה:

א. סכום הפחתת מזונות הקטינה.

ב. היעדר התייחסות לכאורה של השופטת קמא בהחלטתה לשאלת הפחתת מזונות הבן הקטין עקב המשמורת המשותפת.

ג. היעדר התייחסות לכאורה של השופטת קמא בהחלטתה לשאלת ההפחתה בסכום המדור והוצאות החזקתו לנוכח המשמורת המשותפת, ובמיוחד בנוגע לבת, המתגוררת עם אביה כבר כתשעה חודשים, והוא זה שדואג לכל צרכיה (כקביעת השופטת קמא בהחלטתה הנדונה).

להלן נדון בשלוש נקודות אלה, ונכריע בהן.

נקודה א' - סכום הפחתת מזונות הקטינה
10. בהחלטת המזונות הזמניים פסקה השופטת קמא מזונות זמניים בעבור כל אחד מהקטינים, בשיעור של 5,000 ש"ח. בעקבות ההחלטה ב- רמש א' החליטה השופטת קמא להפחית את סכום המזונות של הבת בלבד ב- 25%, קרי בסכום של 1,250 ש"ח, תוך שהיא מנמקת החלטתה, בין היתר, במילים הבאות:

"33. יחד-עם-זאת, בענייננו, לאור העובדה כי הקטינה מתגוררת עם הנתבע, יש הצדקה להפחית את נטל החיוב במזונותיה, בשיעור המינימאלי בנקבע בפסיקה, קרי - 25% (סך של 1,250 ש"ח) כך שאלו יעמדו על הסך, 3,750 ש"ח לחודש, החל מחודש אוקטובר 2014.

34... ואולם, משאין חולק כי הנתבע נושא במלוא צרכיה השוטפים של הקטינה, ביום יום, יש הצדקה להפחתת דמי המזונות הזמניים ולו בשיעור מינימאלי. יוער כי על פסק-דין של כב' הש' שרעבי נדחתה עתירת הנתבע לביטול מזונותיה של הקטינה. החלטתי זו באה לשקף איפוא את חלוקת נטל פרנסתה של הקטינה בין ההורים, זאת לאור ההחלטה השיפוטית בדבר היותה במשמורת משותפת. נוכח הפער המשמעותי בין יכולות הצדדים ובפרט מש(ה)תובעת אינה עובדת, לא מצאתי לנכון להורות על הפחתה מעבר לשיעור המינימאלי, כאמור לעיל."

11. לא ניתן לומר כי החלטה זו של כב' השופטת קמא אינה עולה בקנה אחד עם הפסיקה הקיימת, הנותנת דגש לכל מקרה ונסיבותיו, תוך התחשבות בפערי ההשתכרות בין הצדדים.

ראה לעניין זה:

עמ"ש (חי') 54256-09-14 א.כ. (קטין) נ' ב.כ. (פסק-דין מיום 08.02.15, פורסם באתר האינטרנט נבו).

ע"מ (חי') 318/05 פלוני נ' פלונית (פסק-דין מיום 30.01.06).

12. הדגישה השופטת קמא בהחלטה הנ"ל את פערי ההכנסה שבין הצדדים ואת העובדה כי המשיבה אינה עובדת, כמצדיקים הפחתה מינימלית המוכרת בפסיקה (25%) בסכום המזונות של הבת הקטינה לנוכח המשמורת המשותפת והתגוררותה עם המבקש.

הפסיקה הכירה בהפחתה גדולה יותר בסכום המזונות, עד כדי 50%, כשפערי ההשתכרות בין הצדדים מצומצמים יותר, עד כדי שוויון (ראה לעניין זה - עמ"ש (חי') 54256-09-14 א.כ. (קטין) נ' ב.כ. המוזכר לעיל, עמ' 14 סעיף 7).

אין זה כאמור המקרה דנן, לפחות לפי קביעת השופטת קמא בהחלטתה הנדונה בשלב זה של מזונות זמניים, שאין מקום להתערב בה.

13. נדגיש, עסקינן בהחלטת מזונות זמניים בהם התערבות ערכאת הערעור נעשית במשורה ובצמצום, ורק במקרים בהם ניתנה ההחלטה על יסוד שיקולים מופרכים והתעלמות משיקולים שהיה מקום ליתן עליהם את הדעת.

הוא הדין גם בהחלטות לשינוי מזונות זמניים שנפסקו עקב שינוי נסיבות.

(ראה לעניין זה - רמ"ש (ת"א) 39708-09-14 ל' נ' נ' ל' ואח', החלטה מיום 19.11.14, פורסמה בנבו).
14. זאת ועוד - כפי שאף התייחסנו לכך בהרחבה להלן (ראה סעיף 27) - המטרה והשאיפה היא, כעולה מתסקירים עדכניים של חודש יולי 2015 (צורפו לתשובת המשיבה), כי הבת תחדש (וכנראה אף חידשה) הקשר עם אימה (המשיבה), ואף תלון בביתה מספר ימים בשבוע. משאלה פני הדברים אין מקום בשלב זה, שהוא דינמי, להורות על הפחתה גדולה יותר של מזונות הבת.

15. לסיכום נקודת ערעור א' ייאמר - כי בנסיבות המקרה דנן, כפי שפורטו ונומקו על-ידי השופטת קמא, שאינם מוטעים על-פניהם, אין בהם התעלמות מנתונים רלוונטיים ואף נתמכים בהלכה הפסוקה, ולאור העובדה כי מדובר במזונות זמניים בלבד, שוכנעתי כי אין מקום להתערב בסכום ההפחתה של סכום המזונות הזמניים לבת, ולדחות נקודת ערעור זאת.

נקודה ב' - היעדר התייחסות לכאורה בהחלטה להפחתת מזונות הבן
16. לכאורה בהחלטת השופטת קמא נשוא בקשה זאת אין התייחסות להפחתת המזונות הזמניים שפסקו לבן בסכום של 5,000 ש"ח, הגם שבהחלטתי ב- רמ"ש א' החזרתי את שאלת הפחתת המזונות שני הקטינים חזרה לפתחו של בית-משפט קמא, ולא רק את עניינה של הבת (ראה ציטוט חלק החלטתי ב- רמ"ש א' בסעיף 3 לעיל).

17. לא בכדי נקטתי במילה "לכאורה", שכן השאלה היא - האם אכן מדובר בהיעדר התייחסות לשאלת הפחתת מזונות הבן, או שמא בהחלטה מודעת של השופטת קמא. היינו- לאחר ששקלה את עניינם של שני הקטינים, החליטה השופטת קמא להפחית את מזונות הבת בלבד בעקבות המשמורת המשותפת והמגורים בבית האב, תוך שלמעשה דחתה הבקשה להפחתת מזונות הבן.

18. לאחר שעיינתי היטב בהחלטת השופטת קמא נשוא הבקשה שוכנעתי כי האפשרות השניה היא הנכונה. היינו - בעקבות החלטתי ב- רמ"ש א' ושמיעת הצדדים, החליטה השופטת כי יש הצדקה להפחתת מזונות הבת בלבד, תוך הותרת מזונות הבן (5,000 ש"ח) על כנם, למרות המשמורת המשותפת.

19. אם נתבונן היטב בהחלטת השופטת קמא נשוא הבקשה ניווכח כדלקמן:

א. היא מודעת כי בעקבות ההחלטה ב- רמ"ש א' היא צריכה לבחון את שאלת הפחתת המזונות של שני הקטינים (סעיף 28 להחלטה).

ב. היא שמעה את טענות הצדדים בשאלת הפחתת מזונות שני הקטינים (סעיף 31 להחלטה).

ג. בנסיבות המקרה דנן החליטה לקבל את בקשת ההפחתה רק לגבי הבת מהטעם כי היא מתגוררת עם המבקש (אביה), שדואג לצרכיה השוטפים (סעיף 34-33 להחלטה, כשהקטעים הרלוונטיים מצוטטים גם בסעיף 10 לעיל).

20. ודוק - ההפחתה במזונות הבת נבעו לא רק מהמשמורת המשותפת כשלעצמה, אלא בעיקר לנוכח העובדה שמתגוררת עם אביה הדואג במסגרת זאת לכל צרכיה.

נתונים אלה של התגוררות מלאה או לפחות לינה מספר ימים בשבוע אצל המבקש (האב) ודאגה לכל צרכיו אינם קיימים במסגרת היחסים של המבקש עם הבן.

לכן, למרות המשמורת המשותפת לא ראתה השופטת קמא להפחית בשלב זה של מזונות זמניים את מזונות הבן.

השופטת קמא אמנם לא רשמה זאת במפורש בהחלטתה "ברחל ביתך הקטנה", אך הדבר עולה ברורות מלשונה בהחלטתה ובנימוקה מדוע החליטה להפחית רק את מזונות הבת. בבחינת "מכלל הן נשמע לאו".

21. לא ראיתי לנכון להתערב בהחלטה זו של השופטת קמא, בהיותה סבירה בנסיבות המקרה דנן בשלב זה של מזונות זמניים, בו כאמור ממעטת ערכאת הערעור להתערב. המקרה דנן אינו נמנה על המקרים החריגים המצדיקים התערבות בשלב ביניים זה.

נקודה ג' - היעדר התייחסות לכאורה לשאלת הפחתת סכום המדור והוצאות החזקתו
22. בסוגיית סכום המדור והוצאות החזקתו טוען כאמור המבקש כי החלטת השופטת קמא נעדרת התייחסות לשאלת ההפחתה עקב המשמורת המשותפת, ובמיוחד בכל הקשור להפחתת חלקה של הבת באלה, בהיותה מתגוררת בלעדית אצל המבקש כבר כתשעה חודשים.

23. תחילה אבהיר כי לטעמי נקודה זו נוגעת יותר לבת ולא לבן, שבשלב זה אף אינו לן אצל אביו (המבקש). לכן לגביו, למרות המשמורת המשותפת, אין מקום להפחתת השתתפות המבקש בסכום המדור והוצאות החזקתו.

24. כעת נבחן - האם אכן התעלמה השופטת קמא בהחלטתה נשוא הבקשה משאלת ההפחתה בהוצאות המדור בכל הקשור לבת?
לטעמי התשובה שלילית, ואבהיר דבריי.

25. בסעיף 27 להחלטה ציינה השופטת קמא כדלקמן:

"יוער כי, עובר להגשת הבקשה הנ"ל להפחתת המזונות הזמניים הגיש הנתבע בקשה דומה בהתייחס לחיובו בהוצאות החזקת הבית אשר נדחתה על-ידי, בהחלטתי מיום 21.5.14 במסגרתה אף חוייב הנתבע בהוצאות..."

בהחלטה זו כבר פסקה השופטת קמא, למרות טענות המבקשת על צמצום מספר הנפשות המתגוררות בבית, כי אין מקום להפחתת הוצאות מדור והחזקתו המוטלים על המבקש.

26. מאזכור החלטה זו של השופטת קמא בהחלטה נשוא בקשה זו, עולה ומוסק כי מעבר להפחתת סכום המזונות של הבת, לא סברה השופטת קמא כי יש מקום הפחתת הוצאות המדור והחזקתו בכל הקשור לבת, למרות המשמורת המשותפת.

לכן יש לומר כי אין מדובר בהיעדר התייחסות לשאלת הפחתת חלקה של הבת מסכום המדור והוצאות החזקתו, למרות שהדבר לא צויין במפורש בהחלטה, אלא זו ההסקה המסתברת מהחלטת השופטת קמא, העולה גם מאזכור ההחלטה מיום 21.05.14.

27. לא מצאתי לנכון להתערב בהחלטת השופטת שלא להפחית את חלקה של הבת מסכום המדור והוצאות החזקתו מהטעמים הבאים:
א. כעולה מהתסקירים האחרונים מחודש יולי 2015, שצורפו כנספחים ב'-ג' לתשובת המשיבה, המטרה והרצון הוא כי הקטינה תבקר יותר אצל אימה ואף תלון בביתה לפחות מספר ימים בשבוע. כך שאין טעם והצדקה בשלב זה של המזונות הזמניים, להורות על הפחתת הוצאות המדור והחזקתו בכל הקשור לחלקה של הבת, למרות המשמורת המשותפת והתגוררות בשלב זה בבית המבקש. מצב זה עשוי להשתנות בתקופה הקרובה.

ב. כהמשך לנימוק א', ולנוכח המטרה (כעולה מהתסקירים האחרונים) כי המשמורת המשותפת תכלול אף לינה של הבת בבית האם (המשיבה) מספר ימים בשבוע, נזכיר את שנקבע ב- ע"מ (חי') 318/05 המוזכר לעיל כי:

"16. ראוי להדגיש כי על-אף האמור בעניין הפחתת שיעור המזונות במקרים של משמורת משותפת, הרי שהוצאות המדור החלות על האב אינן פוחתות אך בשל העובדה שהקטינים נמצאים במשמורת משותפת. עיקר ההוצאה בגין מדור - שכר דירה וארנונה - אינו תלוי במספר הימים בהם מתגוררים הקטינים בדירת האם. לפיכך, אין להפחית חלק זה של מזונות הקטינים מחלקו של האב, על-אף שמדובר במשמורת משותפת."

סבורני כי הדברים מדברים בעד עצמם, ומצדיקים את המסקנה כי אין מקום להורות, בשלב זה, על הפחתת הוצאות המדור והחזקתו בכל הקשור לחלקה של הבת.

ג. גם החלטה זו של השופטת קמא, שלא להפחית את חלקה של הקטינה מסכום המדור והחזקתו, קשור לשלב זה של מזונות זמניים, בו ערכאת הערעור מתערבת בצמצום. המקרה הנדון על נסיבותיו, אינו מצדיק התערבות כאמור.

סוף דבר
28. לאור כל האמור לעיל שוכנעתי לדחות את בקשת רשות הערעור הנדונה.

29. המבקש יישא בהוצאות המשיבה בבקשה זו בסכום של 3,000 ש"ח, שישולמו לה, באמצעות בא-כוחה, מתוך הערבון שהופקד, והיתרה תוחזר למבקש באמצעות באת-כוחו."

3. פסיקת מזונות לקטין להורים גרושים אשר מקיימים חלוקת זמן הורית שווה
ב- תמ"ש (ב"ש) 58090-06-13 פלוני ואח' נ' פלוני, תק-מש 2015(3), 254 (2015)} נפסק מפי כב' סגן הנשיאה, השופט אלון גביזון:

"פסק-דין
בתובענה שבפני אני נדרש לפסוק את מזונותיהם של שני קטינים להורים גרושים אשר מקיימים חלוקת זמן הורית שווה.

כללי
1. אם התובעים (להלן: "האם") והנתבע (להלן: "האב") הינם יהודים, שנישאו זל"ז כדמו"י ביום X/X/97, והתגרשו זמ"ז בג"פ ביום X/X/13.

2. מנישואיהם נולדו לצדדים שני ילדים (להלן: "הקטינים") כמפורט להלן:
א. תובע 1 - XXXX - יליד X/X/04, כבן... שנים.

ב. תובע 2 - XXXX - יליד X/X/07, כבן... שנים.

3. ביום 27.06.13 הגישה האם את התובענה למזונות הקטינים, וביום 15.07.13 הגיש האב את כתב הגנתו.

4. בהחלטתי מיום 17.07.13 דחיתי את בקשתו של האב למחיקת התובענה בטענה כי כרך את מזונות הקטינים לתביעת הגירושין שהגיש בבית-הדין הרבני טרם הגשת התובענה שבפני.

בהחלטתי זו הבהרתי כי ההלכה הקיימת מזה שנים לפיה לא ניתן לכרוך את מזונות הקטינים לתביעת גירושין בבית-הדין הרבני, לא שונתה.

בהחלטה נוספת מיום 17.07.13 חייבתי את האב לשלם לידי האם עבור מזונותיהם הזמניים של הקטינים את הסך של 5,000 ש"ח בחודש.

5. ניסיונותיי להביא את הצדדים לסיום המחלוקת שבפני בהסכמה, לא צלחו. בדיון שהתקיים ביום 03.07.15 נתנו הצדדים את הסכמתם כי פסק-הדין יינתן ללא חקירת עדים ועל-סמך החומר שהוגש לתיק ולאחר הגשת סיכומים.

6. ביום 05.07.15 הגיש ב"כ התובעים את סיכומיו, וביום 03.08.15 הגיש ב"כ הנתבע את סיכומיו.

7. מאשר הוגש לתיק, ונוכח האמור בסיכומי באי-כוח הצדדים, עולות העובדות הבאות:

א. סוגיית משמורת הקטינים נדונה וממשיכה להתדיין בבית-הדין הרבני, אולם נכון למועד הגשת הסיכומים ומאז תחילת הסכסוך, נמצאים הקטינים במשמורת משותפת של הצדדים תוך חלוקת זמן הורית שווה. ראה לעניין זה גם סעיף 9 לתצהיר עדות ראשית של האב.

ב. עובר לסכסוך התגוררו הצדדים בקיבוץ XXXXX, ותוך כדי ההליכים המשפטיים עברה האם להתגורר בישוב XXXXX. האב ממשיך להתגורר בקיבוץ, והילדים מחלקים את זמנם בין הקיבוץ לבין הישוב XXXXX.

ג. האם הנה עורכת-דין ב- XXXXX, בעלת XXXXX, ושכרה נטו עומד על-סך של 18,810 ש"ח בחודש. כמו-כן לאם קצבת נכות המשולמת XXXXX בשיעור של 400 ש"ח בחודש. כן מקבלת האם את קצבת הילדים בשיעור של 280 ש"ח בחודש. ראה לעניין זה סעיף 59 לסיכומי ב"כ התובעים, וסעיף 14 לסיכומי ב"כ הנתבע.

ד. האב הינו רופא בבית-החולים XXXXX שכרו נטו עומד על-סך של כ 25,000 ש"ח בחודש. ראה לעניין זה סעיף 11א לסיכומי ב"כ הנתבע וסעיפים 55 ו- 57 לסיכומי ב"כ התובעים.

ה. האם מתגוררת בבית שרכשה בישוב XXXXX, ובגינו משלמת החזרי משכנתא בשיעור של 5,255 ש"ח בחודש.

ו. האב משלם בגין ביתו שבקיבוץ החזרי משכנתא בשיעור של 3,000 ש"ח בחודש.

ז. לאב נולדה תינוקת מזוגיות חדשה, וצרכיה הוערכו על-ידי באי-כוח הצדדים בסך של 3,000 ש"ח בחודש. ראה לעניין זה סעיף 13 לסיכומי ב"כ הנתבע ולסעיף 58 יג' לסיכומי ב"כ התובעים.

טענות הצדדים
8. לטענת ב"כ התובעים וכמפורט בסיכומיו, נוכח רמת החיים הגבוהה לה הורגלו הקטינים, הכנסתו הגבוהה של האב, ופערי ההשתכרות בין הצדדים, וחרף הסדרי הראיה הרחבים/משמורת משותפת, יש לחייב האב במזונות הקטינים בסך של 7,801 ש"ח בחודש, ולמצער בסך של 7,000 ש"ח בחודש.

9. לטענת ב"כ הנתבע וכמפורט בסיכומיו, נוכח הכנסתה של האם, המשמורת המשותפת וחלוקת הזמן השוויונית, אין לחייבו לשלם לידי האם למזונות הקטינים ובאופן שכל הורה יישא במזונות ילדיו עת הם שוהים אצלו. לחילופין, עותר ב"כ הנתבע לחייב הנתבע במזונות חודשיים בסך של 800 ש"ח בחודש וזאת עד הגיע הבן... לגיל 15 שנים.

המסגרת המשפטית - כללי
10. סעיף 3 (א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט-1959 מורה כי:

"אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות זה לא יחולו על מזונות אלה."
11. הצדדים שבפני הינם יהודים, ומשכך חל בעניין מזונות הקטינים הדין העברי.

12. כידוע הדין העברי ביחס למזונות קטין, עושה הבחנה בין שלוש קבוצות גיל: עד גיל 6 שנים, מגיל 6 שנים ועד לגיל 15 שנים, ומגיל 15 שנים ועד לגיל 18 שנים.

13. להלן תמצית הדין העברי בסוגיית מזונות קטין בהתאם לקבוצת הגיל אליה משתייך הקטין:

חובתו של אב לזון את ילדיו שהינם מקטני קטינים, היינו עד גיל 6 שנים, הנה חובה אבסולוטית ביחס לצרכיהם ההכרחיים, והחיוב אינו תלוי בכל גורם שהוא אלא בקיומו של האב, קרי: חובה זו חלה אפילו יש לילד כדי להתפרנס בעצמו ואפילו האב מחוסר אמצעים.

ילד מעל גיל 6 שנים אך לא מעל גיל 15 שנים, מוטלת על האב חובה לזונו רק במקום בו אין לקטין להתפרנס בעצמו. במהלך שנים אלו חייב האב בצרכיו ההכרחיים של ילדו, ולגבי הצרכים שמעבר להכרחיים, מוטלת חובה זו על האב והאם מדין צדקה ובמידה שווה בהתאם ליכולתו הכלכלית של כל אחד מהם.

ביחס לקטינים מעל גיל 15 ועד לגיל 18, חובת האב לזונם הוא מדין צדקה בלבד, הווה אומר שחייב הוא לספק צרכיהם כדי מחסורם ורק אם ידו משגת. במהלך שנים אלו מוטל החיוב על שני ההורים בהתאם ליכולתם.

ע"א 591/81 פורטוגז נ' פורטוגז, פ"ד לו(3), 449; ע"א 393/83 דלי נ' דלי, פ"ד לח(3), 613, 616}.

14. מאחר והדין העברי מבחין בהתאם לגיל הקטין בין צרכיו ההכרחיים של הקטין לבין צרכיו שאינם הכרחיים, הבהירה הפסיקה בפסק-דין פורטוגז המוזכר לעיל כי:

"מהם הצרכים ההכרחיים? מתוך ההגדרה עצמה נראה, כי הדובר באותם דברים בסיסיים, שבלעדיהם אין הילד יכול להתקיים ממש, ומתוך הדין, שקובע כי אין מחייבים בהם לפי עושרו של האב. יוצא שצרכים אלה שווים הם לעני ולעשיר... הוצאות המינימום ההכרחיות..."

מצאתי להדגיש כי הצרכים ההכרחיים אינם הצרכים לו היה הקטין מורגל עד לפרוץ הסכסוך בין הוריו, אלא מדובר באותם צרכים שיש בהם כדי לספק את צרכיו הבסיסיים ביותר. על-פי הדין העברי צרכיו ההכרחיים של קטין להורים בעלי אמצעים זהים לצרכיו ההכרחיים של קטין להורים מחוסרי אמצעים.

15. ב- עמ"ש (ת"א) 1180/05/14 מיום 26.03.15 חזר כב' השופט שוחט על ההלכות הידועות בעניין מזונות קטין על-פי הדין העברי וזאת בהתאם לקבוצת הגיל אליה משתייך הקטין, וזאת נוכח מספר פסקי-דין של הערכאות הדיוניות אשר ביקשו לשנות את ההלכות הנהוגות.

16. עוד ציין כב' השופט שוחט ב- עמ"ש (ת"א) 1180/05/14 לעיל, ביחס לצרכים ההכרחיים של קטין כי "כיום עומדים צרכים אלה על כ- 1,400-1,300 ש"ח לחודש לילד (לא כולל מדור והוצאות מדור) כפוף להלכת ורד נ' ורד (ע"א 552/87, פ"ד מב(3), 594) הקובעת, כי אין לחשב את מזונותיהם של מספר ילדים כמכפלה של צרכי ילד אחד".

המסגרת המשפטית - מזונות קטין יהודי במשמורת משותפת ובחלוקת זמן הורית שוויונית:

17. לאחר שפרטתי את המסגרת הנורמטיבית החלה על מזונות קטין יהודי, יש לבחון את המסגרת הנורמטיבית כאשר עסקינן בקטין הנמצא במשמורת משותפת ובחלוקת זמן הורית שוויונית.

18. נשאלת השאלה: האם משמורת משותפת וחלוקת זמן הורית שוויונית מביאה לשינוי המסגרת המשפטית ביחס לחיוב אב במזונות קטין, אם לאו?

19. בטרם אשיב על השאלה הנ"ל, אבקש "לשים הדברים על השולחן" ולומר באופן ישיר כי הדין העברי החל בעניין מזונות קטין איננו דין שוויוני, ולמעשה מפלה לרעה את האב לעומת האם.

יתרה מזו, הדין העברי בסוגיית מזונות קטין, איננו מתאים לרוח התקופה השוויונית בה אנו חיים ולשינויים בתא המשפחתי אשר התחוללו במרוצת השנים.

20. אוסיף כי החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) יוצר חוסר שוויון בסוגיית המזונות בין הורים יהודיים שאז חיוב המזונות הינו לפי הדין העברי מכוח סעיף 3(א) לחוק, לבין הורים שלא חל עליהם הדין האישי ואז חיוב המזונות הינו מכוח סעיף 3(א) לחוק.

כמו-כן סעיף 3(א) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) יוצר אי-שוויון בין קטין יהודי לבין קטין מוסלמי עת הוא מחיל על הוריהם דין אישי שונה. ראה לעניין זה פסק-דיני מיום 19.11.12 ב- תמ"ש 32288-04-12 עת השוויתי בין צרכיו הבסיסיים של קטין מוסלמי לצרכיו הבסיסיים של קטין יהודי.

21. במרוצת השנים, פיתחה הפסיקה מספר דרכים לצמצם את אי-השוויון המגדרי הקיים בדין העברי בסוגיית המזונות ולהתאימה למציאות הקיימת בחברה הישראלית.

כך לדוגמא, צמצמה הפסיקה את צרכיו ההכרחיים של קטין (המוטלים לפתחו של האב בשתי קבוצות הגיל הראשונות) כאותם הוצאות מינימום הכרחיות לקיומו של הקטין (ראה לעניין זה פסק-דין פורטוגז המוזכר לעיל).

כך לדוגמא קבעה הפסיקה כי מוחלטותו של החיוב אין משמעותה הותרת האב חסר כל ויש להותיר בידיו "מינימום של קיום אנושי" (ראה לעניין זה בג"צ 10662/04 חסן נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (28.02.12)).

וכך לדוגמא, הונהג מטבע הלשון של "איזון כולל של הכנסות המשפחה מכל המקורות" אשר משמש את בתי-המשפט ככלי כדי להקל את הנטל המוטל על האב (ראה לעניין זה בע"מ 5750/03 אוחנה נ' אוחנה, פורסם באתר האינטרנט נבו (08.06.05)).
22. לצד הדרכים הנ"ל שנעשו בתוך המסגרת של הדין העברי, נעשו מספר ניסיונות לפסיקת מזונות שוויונית יותר וזאת תוך יציאה מהדין העברי. ראה לעניין זה פסק-דינו של ס"נ כב' השופט יעקב כהן ב- תמ"ש 16785-09-12.

23. חרף אי-השוויון המגדרי הקיים בדין העברי בסוגיית מזונות קטין, סבורני כי כל עוד לא אמר המחוקק את דברו (או יותר נכון - שינה את דברו), אין הערכאה הדיונית יכולה להתעלם מסעיף 3(א) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), וצמצום אי-השוויון המגדרי תוך הפעלת שיקול-הדעת השיפוטי יכול ויעשה רק מתוך ובתוך הדין העברי ולא מחוצה לו.

24. נוכח האמור לעיל, תשובתי לשאלה שהצבתי לעיל ברורה. סבורני כי גם בעניין מזונות של קטין יהודי הנמצא במשמורת משותפת יש להחיל את הדין העברי. עובדת היות קטין יהודי במשמורת משותפת אין בה כדי ליצור בסיס נורמטיבי שונה לחיוב במזונות הקטין.

ברור, כי אי-השוויון המגדרי בולט יותר עת עסקינן במשמורת משותפת ועת מחילים על מזונותיו של הקטין את הדין העברי. אולם וכל עוד לא אמר המחוקק את דברו, על בית-המשפט לפעול ביתר שאת לצמצום אי-השוויון בתוך ומתוך הדין העברי אך לא מחוצה לו.

25. בפסק-דינו המאלף והמנחה של כב' השופט שוחט ב- עמ"ש (ת"א) 1180-05-15 המוזכר לעיל, מציין כב' השופט שוחט כי הדין העברי חל גם עת עסקינן במשמורת משותפת וכי:

"העובדה, כי הקטינים שוהים עם האב מחצית החודש ובפרק זמן זה נושא הוא בצרכיהם ההכרחיים ישירות, לא פוטרת אותו מליתן בידי האם את העלות בגין פרק הזמן של המחצית האחרת שהקטינים שוהים עמה."

26. ברור כי זמני השהות של האב עם ילדיו, ובוודאי במקרה של משמורת משותפת וחלוקת זמן שוויונית, צריכים להילקח בחשבון, שכן בפרקי זמן אלו האב נושא ישירות במזונותיהם ובסיפוק צורכיהם השונים.

בפרק הזמן שהקטין שוהה עם אביו, אין האם נושאת במזונותיו אלא האב, ולכן בפרק זמן זה אין מכוח הדין העברי חובה על האב לשלם לאישה בגין מזונות הקטין.

וכדברי כב' השופט שוחט ב- עמ"ש (ת"א) 1180-05-15 לעיל ובמקרה של חלוקת זמן שוויונית וביחס לצרכים ההכרחיים: "כך למשל אם הקטין זקוק לסכום של 1,400 ש"ח לכיסוי צרכיו ההכרחיים החודשיים, האב יעביר לידי האם, משום חובתו לשאת בצרכיו ההכרחיים, 700 ש"ח לחודש והפטור הניתן לו הוא בגין פרק הזמן שהקטין שוהה עמו, זאת ותו לא".

27. לאור האמור לעיל, ניתן לסכם ולומר כי ביחס לקטין יהודי המשתייך לקבוצת הגיל השניה (בין 6 שנים ל- 15 שנים) והנמצא במשמורת משותפת אצל הוריו ובחלוקת זמן שוויונית, יחול הכלל כדלקמן:

האב אינו פטור מלשאת בהוצאותיו ההכרחיות של הקטין עבור פרק הזמן שבו הוא שוהה אצל האם.
האב חייב לשלם לאם עבור מחצית צרכיו ההכרחיים של הקטין (שכן במחצית האחרת הוא נושא בעצמו כאשר הקטין שוהה אצלו).

וביחס לצרכים שמעבר לצרכים ההכרחיים שמכוחם החיוב הינו מדין צדקה, מוטלת חובה זו על האב ועל האם במידה שווה בהתאם ליכולתו הכלכלית של כל אחד מהם והכנסתו הפנויה כאשר "זהותו של הנושא בהם ושיעור חלקו ייקבעו תוך הפעלה אסרטיבית יותר של הגישה המאזנת נוכח מרחב התמרון הקיים בידי בית-המשפט בהפעלת דיני הצדקה, מכוח הדין העברי" (דברי כב' השופט שוחט ב- עמ"ש 1180-05-14 המוזכר לעיל).

המסגרת המשפטית - מזונות קטין יהודי במשמורת משותפת - סוגיית המדור ואחזקת המדור:

28. כידוע הוצאות המדור ואחזקת המדור, הינן בבחינת צרכים הכרחיים (ראה לעניין זה פסק-דין פורטוגז המוזכר לעיל).

29. נשאלת השאלה: מה דין הוצאות שכר דירה וארנונה במקרה של משמורת משותפת וחלוקת זמן שוויונית?

האם דין הוצאות אלו כדין הוצאות הכרחיות אחרות, שאז וביחס לקבוצת הגיל השניה, חייב האב רק בגין פרק הזמן שבו הקטין שוהה אצל אמו? או שמא, ומאחר ומדובר בהוצאה קבועה של האם שאינה תלויה בפרק הזמן בו הקטין נמצא אצלה, יש לחייב את האב במלוא חלקו של הקטין כאילו אין מדובר בחלוקת זמן שוויונית?

30. קיימות בפסיקה מספר גישות לשאלה זו:

האחת גורסת שיש לחייב האב במלוא חלקו של הקטין בהוצאות המדור וארנונה חרף חלוקת הזמן השוויונית, שכן עסקינן בהוצאות קבועות. ראה לעניין זה עמ"ש (חי') 318/05 מיום 30.01.06.

גישה שניה גורסת כי יש להקטין את חלקו של האב בגין מרכיבים אלו בשיעור שבין 30%-25% וזאת נוכח המשמורת המשותפת וחלוקת הזמן השוויונית. ראה לעניין זה עמ"ש (חי') 54256-09-14 מיום 08.02.15.

גישה שלישית, שנראה כי הינה הגישה המובילה והמנחה כיום, גורסת כי כאשר מדובר בחלוקת זמן הורית שוויונית יש לחייב את האב רק במחצית חלקו של הקטין בהוצאות המדור והארנונה, בדיוק כפי שיש לעשות ביחס להוצאות האחרות שהינם בגדר צרכיו הכרחיים של הקטין. ראה לעניין זה עמ"ש (מרכז) 25027-02-14 מיום 28.12.14 ו- עמ"ש (מרכז) 50603-01-14 מיום 06.01.15.

31. לדידי, כאשר עסקינן בחלוקת זמן הורית שוויונית יש להטיל על האב רק מחצית מחלקו בהוצאות המדור והארנונה של הקטין.

נראה כי גישה זו, מעבר להיותה גישה שוויונית אשר עומדת ברוח התקופה בה אנו חיים, עולה בקנה אחד עם הדין העברי.

ולעניין זה יפים הם דברי כב' השופט שוחט ב- עמ"ש 1180-05-14 המוזכר לעיל כי "חובתו המוחלטת של האב לשאת בהוצאות הדיור והמדור של ילדיו הקטינים עד גיל 15 הינה למדור אחד. אין עליו חובה מוחלטת לשאת בעלות של מדור כפול, גם לא מדור וחצי. את חובתו המוחלטת הוא ממלא כשהוא נושא בעלות דיורם ומדורם לתקופה שהם אצל האם (מחצית) ולתקופה שהם אצלו (מחצית). העלות הנוספת שנוצרת בשל המשמורת המשותפת, בגין מחצית החודש שהקטין לא נמצא אצל האם אלא אצל האב, איננה צורך הכרחי ואת הנשיאה בה יש לעשות על-פי דיני הצדקה".

32. כאמור לעיל, את הפתרון לאי-השוויון המגדרי הקיים בדין העברי בסוגיית המזונות ואשר בולט יותר את עסקינן במשמורת משותפת, יש למצוא בתוך ומתוך הדין העברי.

משעה שהדין העברי עצמו נותן פתרון לאי-השוויון המגדרי כמפורט בפרשנותו של כב' השופט שוחט לעיל, יש להעדיף גישה זו על פני שתי הגישות האחרות המפורטות לעיל אשר יש בהן כדי להגדיל את אי-השוויון המגדרי שקיים ממילא בדין העברי בסוגיית המזונות.

דיון והכרעה - מזונות הכרחיים לא כולל מדור ואחזקת מדור
33. נוכח גיל הקטינים שבפני אשר משתייכים לקבוצת הגיל השניה (6 שנים עד 15 שנים), ונוכח המשמורת המשותפת וחלוקת הזמן השוויונית הקיימת, הרי שביחס לצרכים ההכרחיים של הקטינים, על האב לשאת במחצית צרכים אלו בפרק הזמן שבו הקטינים שוהים אצל האם. ראה לעניין זה הניתוח המשפטי בסעיפים 27-17 לעיל.

34. כאמור לעיל, הצרכים ההכרחיים אינם אותם צרכים להם הורגלו הקטינים אלא מדובר באותם צרכים בסיסיים שבלעדיהם אין ילד יכול להתקיים, ואשר עומדים כיום על-סך של כ- 1,400-1,300 ש"ח בחודש (לא כולל מדור, אחזקת מדור וחינוך).

35. עיון באשר הוגש בתיק מלמד, כי אין לקטינים שבפני צרכים הכרחיים שונים ויוצאי דופן, ועל-כן מצאתי להעמיד את צורכיהם ההכרחיים על-סך כולל של 2,700 ש"ח בחודש (לא כולל מדור אחזקת מדור וחינוך) (1,400 ש"ח לילד ראשון ו- 1,300 ש"ח לילד שני וזאת לאור הלכת ורד המוזכרת לעיל ).

36. מאחר והאב חייב לשלם לאם בגין צרכיהם הכרחיים של הקטינים רק ביחס לפרק הזמן שבו הקטינים שוהים אצלה ונוכח חלוקת הזמן השוויוני המתקיים במקרה דנן, חייב האב לשלם לאם בגין סיפוק צרכיהם ההכרחיים, לא כולל מדור אחזקת מדור וחינוך, את הסך של 1,350 ש"ח בחודש (50% מתוך 2,700 ש"ח).

דיון והכרעה - מרכיב המדור ואחזקת המדור
37. בסעיף 28 לסיכומיו העמיד ב"כ התובע את הוצאות המדור של האם על-סך של 5,255 ש"ח בחודש נוכח גובה ההחזר החודשי של המשכנתא, ובסעיף 36 לסיכומיו העמיד את הוצאות אחזקת המדור של האם על-סך של 2,400 ש"ח בחודש. ראה לעניין זה גם סעיף 37 לתצהיר עדות ראשית של האם.

הוצאות המדור ואחזקת המדור של האם הועמדו על ידה על-סך של 7,655 ש"ח בחודש, ומסכום זה יש לגזור לטענתה את חלקו של האב (40%) במדורם ובאחזקת מדורם של הקטינים.

38. בסיכומיו מלין ב"כ הנתבע על גובה ההחזר החודשי של המשכנתא אותה נטלה האם, וזאת בשים-לב לעובדה כי האם לקחה הלוואה ל- 15 שנים בלבד ובכך למעשה הגדילה את ההחזר החודשי. לשיטתו ובאם האם היתה פורסת את המשכנתא לתקופה ארוכה יותר של 25 שנים, כפי שהאב עשה, כי אז ההחזר החודשי בגין המשכנתא שנטלה היה נמוך יותר.

על-כן, ובסעיף 41 לסיכומיו מבקש האב להעמיד את מדורה של האם על שכר דירה רעיוני בסך של 3,500 ש"ח בחודש, ומסכום זה לגזור את חלקו של האב (50% מתוך ה- 40%) במדורם והוצאות אחזקת מדורם של הקטינים.

39. לדידי צודק ב"כ האב בטענתו ביחס להחזר המשכנתא הגבוה של האם. שיקוליה הכלכליים של האם בפריסת המשכנתא אותה נטלה לפרק שנים קצר יחסית, לא צריך לפעול לחובת האב.

האם אינה רשאית להגדיל את חיובו של האב במדור הקטינים באמצעות נטילת משכנתא לתקופה קצרה ובהחזרים חודשיים גבוהים, וזאת כאשר פתוחות בפניה אפשרויות אחרות (פריסת המשכנתא ל- 20 שנים או ל- 25 שנים).

40. אני ער לטענת האם כי גובה החזר החודשי של המשכנתא אותה נטלה לא עולה על גובה דמי השכירות החודשי אותה שילמה בטרם רכשה בית בישוב, אולם סבורני כי אין בטענה זו די.

כידוע המדור בו חייב האב על-פי הדין העברי הנו בבחינת צרכים הכרחיים, ומשכך יש לפרשו בהתאם לדין העברי - כמדור בסיסי ולא מעבר לכך. מדור בסיסי אינו המדור להם היו הקטינים מורגלים בנקודת זמן זו או אחרת.

41. יחד-עם-זאת, יוער כי האב לא הביא מטעמו כל ראיה ביחס לגובה דמי שכירות בסיסיים, ומשכך מצאתי לגזור את חלקו של האב במדור הקטינים בהתאם לניסיוני ולהעמיד את שכר דירה הרעיוני על 4,500 ש"ח בחודש.

42. בסעיף 10 לסיכומיו ביקש ב"כ האב להעמיד את צרכי המדור ההכרחיים של האם על-סך של 1,500 ש"ח בחודש, תוך שהוא מדגיש כי צרכי המדור ההכרחיים אינם אלה המשולמים בפועל, אלא מדובר בצרכים בסיסיים בלבד. עוד טען ב"כ האב בסעיף 38 לסיכומיו כי הוצאות בגין עוזרת בית וגנן אינן במסגרת צורכי מדור הכרחיים.

43. לאחר שעיינתי באשר הוגש בתיק, מצאתי להעמיד את הוצאות המדור של האם, אשר מתוכם ייגזר חלקו של האב בהוצאות אחזקת מדורם ההכרחיים של הקטינים, על-סך של 2,000 ש"ח בחודש.

44. יוצא איפוא כי צרכיהם ההכרחיים של הקטינים בגין מדור ואחזקת מדור ייגזר מתוך סך כולל של 6,500 ש"ח בחודש (4,500 ש"ח מדור ו- 2,000 ש"ח אחזקת מדור).

45. אלמלא היה מדובר במשמורת משותפת ובחלוקת זמן הורית שוויונית, כי אז היה מקום לחייב האב בשיעור של 40% מסכום זה, ובסכום חודשי של 2,600 ש"ח, שכן מדובר בשני קטינים.
אולם מאחר ומדובר במשמורת משותפת ובחלוקת זמן הורית שווה, כי אז על האב לשאת במחצית חלקו במדור ואחזקת מדור הקטינים, ובסכום חודשי של 1,300 ש"ח בחודש (6,500 ש"ח X 50%X 40%). ראה לעניין זה הניתוח המשפטי בסעיפים 32-28 לעיל.

דיון והכרעה - חלוקת החיובים בגין צורכי הקטינים שמעבר לצרכים ההכרחיים מדין צדקה
46. אין למעשה מחלוקת בין באי-כוח הצדדים כי נוכח גילם של הקטינים הרי שהחיוב ביחס לצרכיהם שמעבר להכרחיים, הינו מדין צדקה, וכי חיוב זה מוטל על שני ההורים באופן שווה ובהתאם להכנסותיהם הפנויות.

47. לשיטת האם, ונוכח הכנסתו הגבוהה יותר של האב עליו לשאת בצרכים העודפים של הקטינים שהינם מעבר לצורכיהם ההכרחיים.

לשיטת האב, ונוכח הכנסתה של האם וחלוקת זמן ההורית השוויונית, אין לחייבו בצרכי הקטינים העודפים, וכי כל הורה יישא בצורכי הקטינים במהלך שהותו אצלו.

48. כאמור לעיל הכנסתה הכוללת של האם עומדת על-סך של 19,490 ש"ח נטו בחודש (משכורת, קצבת משרד הביטחון וקצבת ילדים), והכנסתו של האב עומדת על-סך של 25,000 ש"ח נטו בחודש.

כאמור לעיל לאב נולדה תינוקת וצרכיה הוערכו על-ידי באי כוח הצדדים בסכום מוסכם של 3,000 ש"ח בחודש. מדובר בתינוקת שעל-פי הדין העברי מוטל מלוא חיוב מזונותיה על כתפי האב.
עוד עולה מאשר הוגש לתיק, כי לאב הוצאות נסיעה המוערכות על ידו בסך של 3,000 בחודש ועל-ידי האם בסך של 1,500 ש"ח בחודש, והנובעות מעובדה כי הוא נושא בנטל הסעת הקטינים נוכח המשמורת המשותפת וחלוקת זמן ההורית השוויונית. ראה לעניין זה בסעיף 25ו' לסיכומי ב"כ התובעים.

49. בניכוי צורכי התינוקת שנולדה לאב, ובניכוי הוצאות הנסיעה של האב (לפי הערכת האם), יוצא כי הכנסותיהם של ההורים שבפני זהות פחות או יותר. ומשכך נראה לי יהא זה נכון וצודק כי בצרכיהם העודפים של הקטינים, שהינם מעבר לצרכים ההכרחיים, יישא כ"א מהם בעצמו בפרק הזמן בו שוהה הקטין אצלו, וכי אין לחייב מי מהם לשלם בהקשר זה סכום כלשהו למשנהו.

מאשר הוגש לתיק, עולה תמונה לפיה האב והאם שווים ביכולתם הכלכלית, ומשכך הפעלה אסרטיבית של הגישה המאזנת והשואפת לפסיקה שוויונית, נוכח מרחב התמרון הקיים בידי בית-המשפט בהפעלת דיני הצדקה החלים על צרכי הקטינים שמעבר לצרכים הכרחיים, מובילה לתוצאה לעיל.

50. סבורני כי אין מחלוקת בין הצדדים שבפני כי הקטינים לא הוגלו לרמת חיים בסיסית וכי עת הוריהם חיו יחדיו וכל אחד מהם הביא לתא המשפחתי את משכורתו, זכו הקטינים לרווחה כלכלית.

יחד-עם-זאת יש לזכור כי "לא חל בקטינים הכלל" עולים עמו ואינם יורדים עמו". גירושין מביאים בהכרח לירידה ברמת החיים עת מתפצל התא המשפחתי האחת לשניים. לפיכך אין לפסוק את הצרכים שמעבר להכרחיים על-פי רמת החיים שנהגה בתא המשפחתי האחד" (ראה לעניין זה ב- עמ"ש 1180-05-14 לעיל).
51. לדידי יש בהכנסתה של האם בצירוף המזונות בהם חב האב מכוח פסק-דין זה, כדי לספק לקטינים שבפני רמת חיים טובה במהלך שהותם אצל האם.

כך גם יש בהכנסתו של האב, בניכוי המזונות לעיל, יש כדי לספק לקטינים שבפני רמת חיים טובה במהלך שהותם אצל האב.

מסקנתי זו, בצירוף מסקנתי בדבר הכנסות ההורים, ונוכח חלוקת זמן ההורית השווה, מובילות אותי להפעלה נחושה ואסרטיבית של פסיקת מזונות שוויונית בכל הקשור לצרכים שמעבר לצרכים ההכרחיים, וזאת אף ללא בחינת הנוסחה אותה הציע כב' השופט שוחט ב- עמ"ש 1180-05-14.

סיכום
לאור האמור לעיל הנני מורה כדלקמן:

א. החל מחודש 08/15 ישלם הנתבע - האב למזונותיהם של הקטינים - תובעים 2-1, את הסך של 2,650 ש"ח לחודש (1,325 ש"ח עבור כל קטין).

המזונות ישולמו עד מלאות 18 שנה לכל אחד מהקטינים - תובעים 2-1 או עד לסיום לימודיהם התיכוניים, על-פי המאוחר מבין השניים.

סוגיית מזונות כל קטין במהלך שרות צבאי חובה ו/או לאומי, תתברר בבוא היום, ככל שיהיה צורך בכך.

המזונות ישולמו לידי האם בנוסף לקצבת הילדים.

עד לחודש 07/15 (כולל) ישולמו המזונות בהתאם להחלטתי מיום 17.07.13, וזאת כדי לא לפגוע בקטינים כתוצאה מהשבת כספים אשר נצרכו על-ידי האם לטובת הקטינים.

המזונות ישולמו עד לכל 10 בחודש עבור מזונות החודש השוטף.

סכום המזונות הנ"ל יהא צמוד למדד המחירים לצרכן אשר בסיסו המדד שפורסם ביום 15.07.15 והוא יעודכן אחת לשלושה חודשים, ללא חיוב רטרואקטיבי בהפרשי הצמדה למדד.

ב. בנוסף לאמור לעיל יישאו האב והאם בחלקים שווים בהוצאות הרפואיות החריגות של הקטינים שאינן מכוסות על-ידי הביטוח הרפואי וזאת בכפוף להמצאת קבלה ו/או חשבונית.

ככל שהורי הקטינים יהיו חלוקים בדבר נחיצות ההוצאה הרפואית, יחליט בעניין רופא מומחה ו/או רופא המשפחה.

ג. בנוסף לאמור לעיל ישאו האב והאם בחלקים שווים בהוצאות החינוך של הקטינים (לרבות שיעורי עזר) בקיזוז מענק החינוך שישולם על-ידי המל"ל לאם, ככל שישולם, וזאת בכפוף להמצאת קבלה ו/או חשבונית.

ככל שהורי הקטינים יהיו חלוקים בדבר נחיצות הוצאת החינוך, יחליט בעניין מחנך הכיתה של כל קטין.

ד. בנוסף לאמור לעיל ישאו האב והאם בחלקים שווים בעלות חוג אחד לכל קטין, וזאת בכפוף להמצאת קבלה ו/או חשבונית.

ה. בנוסף לאמור לעיל, ישאו האב והאם בחלקים שווים בעלות קייטנה במהלך החופש הגדול (מחזור אחד לכל קטין), וזאת בכפוף להמצאת קבלה ו/או חשבונית.

ו. בנסיבות העניין ומתוך תקווה כי הדבר יסייע להפחית את רמת היריבות בין ההורים לרווחת הקטינים, אינני עושה צו להוצאות."

4. השפעת משמורת משותפת על חובת תשלום המזונות בהתייחס לילד שהגיע לגיל 15 ועד גיל 18
ב- עמ"ש (ת"א) 41769-10-13 {פלוני נ' מ.כ.פ. ואח', תק-מח 2015(3), 26149 (2015)} נפסק מפי כב' השופט ישעיהו שנלר:

"פסק-דין
1. בפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט לענייני משפחה (כב' השופט יחזקאל אליהו), מיום 24.07.13 (תמ"ש 23305-03-10), אשר חייב את המערער (להלן: "האב") במזונותיהן של המשיבות 3-1 (להלן: "הילדות"), בהתחשב במשמורת המשותפת בילדות, בין האב לבין אמן של הילדות (להלן: "האם").

השאלה הנצרכת להכרעה עניינה השפעת משמורת משותפת על חובת תשלום המזונות בהתייחס לילד שהגיע לגיל 15 ועד גיל 18 (להלן: "נער" או "נערה", בהתייחס לבת).
רקע עובדתי ופסק-הדין קמא
2. האם והאב (להלן גם: "בני הזוג" או "ההורים") - שניהם יהודים - נישאו זה לזה כדמו"י, בשנת 1994. מנישואיהם נולדו להם שלוש הילדות - המשיבה 1, ילידת שנת 1999 (להלן: "הבת הבכורה"); והמשיבות 2 ו- 3, תאומות, ילידות שנת 2001 (להלן: "התאומות").

3. בשנת 2010 נפרדו בני הזוג, והאב הגיש תביעת גירושין לבית-הדין הרבני וכרך את נושא המשמורת והמזונות. בסמוך לכך, הגישו הילדות באמצעות האם תביעה למזונותיהן לבית-המשפט לענייני משפחה - בה עתרו לחייב את האב בדמי מזונות הכרחיים בלבד, בסך 1,400 ש"ח עבור כל אחת מהילדות. בנוסף, עתרו לחייב את האב בהוצאות אחזקת מדור בסך 652 ש"ח עבור כל אחת מהילדות, בהוצאות מדור (בכפוף לדרישת האב למכירת בית המגורים המשותף), וכן במחצית הוצאות חריגות והוצאות רפואיות חריגות.

4. ביום 02.06.10 התקיים קדם משפט בבית-המשפט לענייני משפחה (כב' השופט פאול שטרק). בדיון הוסכם כי הסמכות לדון במזונות הילדות תהא לבית-המשפט (ולא לבית-הדין הרבני) וכי האב ישלם עבור הילדות 3,750 ש"ח לחודש כמזונות מינימאליים הכרחיים, 300 ש"ח לחודש עבור מדור, מחצית המשכנתא ומחצית מהוצאות חינוך והוצאות רפואיות חריגות.

ביום 07.09.10 - ובהתאם להסכמת הצדדים - ניתנה על-ידי השופט שטרק החלטה משלימה בעניין "דירוג המזונות" (חלוקת סכום המזונות הכולל שהוסכם בין הילדות) - 1,500 ש"ח לחודש בגין הבת הבכורה; 1,175 ש"ח לחודש בגין כל אחת משתי התאומות. כמו-כן נפסק כי האב ישלם בגין הוצאות מדור סך של 320 ש"ח לחודש עבור כל ילדה. כך גם נקבעו מזונות הילדות לאחר גיל 18.

5. בין לבין נדון עניינם של בני הזוג בבית-הדין הרבני. ביום 21.11.10 התגרשו בני הזוג, וביום 21.02.11 ניתן פסק-דין המסדיר משמורת משותפת - שוויונית באופן מלא - של האב והאם (בהמלצת פקידת הסעד, ועל בסיס הסכמה עקרונית בין בני הזוג). כך נקבע, כי:

"א. הבנות תהיינה באחריות משותפת של שני ההורים.

ב. חלוקת הימים תהיה בשווה בין שני ההורים...

ג. בסופי שבוע הבנות תהיינה אצל כל אחד מההורים לסירוגין.

ד. חגים וחופשות יתחלקו באופן שווה בין ההורים."

6. בפסק-דינו ציין בית-משפט קמא כי: "לצורך הכרעה בתובענה זו, כמו בכל תביעת מזונות אחרת, יש לקבוע מספר פרמטרים מהותיים וביניהם הכנסות כל אחד מהצדדים וצרכי הקטינות. פרמטר נוסף ומהותי במקרה דנן הינו המשמורת המשותפת והסדרי הראיה הרחבים אשר עולים כדי חלוקת זמן שווה בין הצדדים".

7. בית-משפט קמא קבע כי הכנסתה החודשית של האם הינה 10,978 ש"ח נטו, על בסיס 90% היקף משרה - לא כולל קצבה עבור הילדות, בסך של 570 ש"ח לחודש. בית-משפט קמא ציין כי האב הודה שהוא מקבל טלפון ורכב ממקום עבודתו, אך לא קבע מפורשות מהי הכנסתו החודשית של האב. בית-משפט קמא הוסיף וקבע כי לרשות כל אחד מההורים סך של כ- 1,250,000 ש"ח ממכירת בית המגורים המשותף, ועל בסיס חוות-דעת אקטואר (שמונה בהסכמה בבית-הדין הרבני) קבע בית-משפט קמא כי לאב כספים נזילים בסך של 140,981 ש"ח ולאם סך של 33,344 ש"ח.

8. בית-משפט קמא סקר המסגרת המשפטית - לפי סעיף 3(א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט-1959 (להלן: "חוק המזונות"), ולפי הדין האישי החל על ההורים, כפי שפורשו בפסיקה. במסגרת זאת, התמקד בית-משפט קמא במסגרת המשפטית לעניין פסיקת מזונות לקטינים המצויים במשמורת משותפת - וסיכם, כי במקרה כזה "יש להפחית בגובה החיוב ובהיקפו, אך לא במהותו", והוסיף כי "מילת המפתח בנושא פסיקת מזונות קטינים הינה איזון, כאשר איזון ייעשה בכל מקרה ומקרה על-פי נסיבותיו".

9. על-מנת לבצע את האיזון האמור, דן בית-משפט קמא בצרכיהן ההכרחיים של הילדות וקבע אותם על-סך של 1,300 ש"ח לחודש וכן סך של 200 ש"ח לחודש בגין צרכים שאינם הכרחיים - עבור כל אחת מהילדות. עם-זאת, נוכח המשמורת המשותפת קבע בית-משפט קמא כי יש להפחית 25% מגובה חיובו של האב. כמו-כן, דן בית-משפט קמא ברכיב המדור והחזקתו, וקבע את חיוב האב בסך של 700 ש"ח לחודש - עבור כל אחת מהילדות (סך הכל 2,100 ש"ח, בחישוב של כ- 50% מדמי שכירות דירה), ללא כל הפחתה בקשר עם המשמורת המשותפת.

10. משכך, חייב בית-משפט קמא את האב לשלם למשיבות סך כולל חודשי של 3,300 ש"ח בתוספת 2,100 ש"ח בגין מדור, וכן מחצית מהוצאות רפואיות וחינוך חריגות של הילדות - בנוסף לזכאות האם לכל קצבה וכיוצא בכך עבור הילדות, בהוסיפו כי "מובהר כי סכומי המזונות שנקבעו בתקופות השונות אינם תחשיב מתמטי של הרכיבים אותם קבעתי לעיל בפסק-הדין, וכי הסכומים הסופיים נקבעו על-סך שקלול ועריכת איזון נוסף" (פסקה 80 לפסק-דין קמא).

גדר המחלוקת בערעור וטענות הצדדים
11. בערעור טען האב מספר רב של טענות כנגד פסק-דינו של בית-משפט קמא - לרבות בעניין התשתית העובדתית העומדת בבסיסו, רוחב החזית בדיון באותה ערכאה, ופרשנות הדין ויישומו. בדיון בפנינו - בו נערכו גם חקירות קצרות של ההורים - חזר האב חלקית מערעורו, בכל הקשור לתחולת פסק-דינו של בית-משפט קמא ביחס למזונות כל אחת מהילדות עד הגיע כל אחת מהן לנערות - קרי: לגיל 15.

בהתאם הוחלט כי "המחלוקת שבין הצדדים עניינה בשאלה עקרונית, מה אכן מקור והדין לחיוב של מזונות, בין גיל 15 לגיל 18 (או סיום הלימודים)" (סעיף 5 להחלטה מיום 30.04.14) ובהקשר למשמורת משותפת. כך גם התרנו לצדדים להגיש טיעונים נוספים בעניין זה.

12. בסיכומיו טען האב כי בכל הקשור לנשיאה בהוצאות קטינים מעל גיל 15 - הרי שבהתאם לדין האישי, החיוב מכוח תקנות הרבנות הראשית הוא עד גיל 15 וכי לאחר מכן החיוב הינו מדין צדקה בלבד, וכך גם בהתאם לחקיקה וההלכה הפסוקה, ועל-כן יש להחיל עקרון של "שוויון וצדק" וליישם מודל של "קופה משותפת" - כפי שנעשה בפסיקת מזונות לפי הוראות סעיף 3א לחוק המזונות. לשיטתו, לרבות לאור הכנסות ההורים, היה מקום לקבוע כי עליו לשאת ב- 25% מהוצאות הילדות, ואילו על האם לשאת ב- 75% מהן - אולם נוכח המשמורת המשותפת עתר האב כי בית-המשפט ייקבע שהחל מגיל 15 יישא כל אחד מההורים בהוצאות הילדות בזמן שהותן עמו, ללא כל חיוב במזונות בין ההורים.

13. מנגד, טענה האם כי אין כל מקום להתערב ולשנות מפסק-דינו של בית-משפט קמא. בסיכומיה פירטה האם את הלכות בתי-המשפט לגבי חיוב אם במזונות ילדים מדין צדקה, כמו גם את היקף צרכי הילדות ומצבם הכלכלי של שני ההורים. לטענתה, בית-משפט קמא כלל לא התעלם מהדין החל לאחר גיל 15 וכי חובתה מדין צדקה חלה רק לאחר סיפוק צרכיה היא. עוד התייחסה לשינוי בעבודתה, בניגוד להכנסותיו של האב. על-כן, לשיטתה, יש לדחות את הערעור ולהותיר את ההשתתפות המינימאלית במזונות הילדות שחוייב בה האב, גם בהתייחס לתקופה לאחר גיל 15.

המסגרת הנורמטיבית
14. טרם שנדרש לנסיבות דנן, מהראוי להזכיר את אשר נקבע בהלכה הפסוקה בשאלת חיוב במזונות קטינים מעל גיל 15 - מדין צדקה, כפי שציין בית-משפט קמא - "מעבר לגיל 15 שנים, חל דין צדקה על שני ההורים" (פסקה 40 לפסק-דין קמא; וראו גם פסקאות 62-59 לפסק-דין קמא). הדברים סוכמו על-ידי כב' השופט שוחט, ב- עמ"ש (ת"א) 1180-05-14 א' א' נ' מ' א' (26.03.15) (להלן: "פרשת א'") - "חיובו של אב במזונות ילדיו מעל גיל 15 שנים ועד גיל 18 שנים חד וברור. החיוב הוא מכוח דיני הצדקה, הן לצרכים ההכרחיים והן לאלה שמעבר להם". והוסיף שם:

"בחיוב על-פי הצדקה שווים האב והאם. בניגוד למה שנקבע ב- עמ"ש (מרכז) 50603-01-14 הנ"ל, לא מצאנו בפסיקתו של בית-המשפט העליון קביעה לפיה יש להטיל על האב חובת צדקה מוגברת. פסק-הדין המנחה בהקשר זה הוא ע"א 166/66 גולדמן נ' גולדמן... ובפרשת פורטוגז (ע"א 591/81 פורטוגז נ' פורטוגז, פ"ד לו(3), 449) שם נקבע: "לגבי המזונות מן הדין, האם פטורה מהם... אך לגבי הצדקה שווים האב והאם, שהרי זו מצוות עשה שלא הזמן גרמה, ושווה בה דינה של אישה לדינו של גבר ובלבד שנתקיימו בה המבחנים לגבי חיוב הצדקה - דהיינו שיש ביכולתה לתת צדקה". הלכה זו מופיעה גם בפסיקה רבנית - ...; נתקבעה לה גם בספרות המשפטית... ונשתרשה אף בפסיקה מאוחרת לפרשת פורטוגז."

וכך סוכמו הדברים ב- עמ"ש (מרכז) 25027-02-14 פלונים נ' פלונית (04.01.15):

"מגיל חמש עשרה שנים ועד לגיל שמונה עשרה חיוב האב במזונות ילדיו הוא מדין צדקה, קרי: האב מחוייב במזונות אך כדי מחסורו של הקטין ורק אם יש לו האמצעים לשלמם. בנוסף, דין הצדקה מחייב את האב לספק את צרכי ילדיו בהתאם לרמת החיים אליה הורגלו או שהם ראויים לה. היקף החובה ושיעורה נגזרים מיכולתו של האב. החובה מדין צדקה חלה גם על האם במידה שווה."

15. מעת שנדרשים אנו לדין האישי שחל בשאלת חיוב מזונות כלפי נער או נערה, דומה כי קיימת מחלוקת האם יש לחייב אב במזונותיהם, ואף אם-כן מהו מקור החיוב.
ראו הדיון הרחב בסוגיה זו במאמרו של ד"ר זרח ורהפטיג, למקורות החובה למזונות ילדים, תחומין א' 255, וכן במאמרו של הרב דייכובסקי, מזונות הבנים - תקנת חכמים מיוחדת בדיני צדקה, תחומין ט"ז 87.

בהתאם למפורט שם שאלת עצם החיוב של אב במזונות לאחר הגיע הילד לגיל 15 קשורה גם לשאלת מקור החיוב של אב במזונות ילדיו, קרי האם כחלק מחיוב המזונות כלפי האם או כחיוב עצמאי. אולם, עיקר המחלוקת נעוצה בשאלת משמעות החלטת מועצת הרבנות הראשית בישיבתה מיום ט' בתמוז תשל"ו (להלן: "החלטת תשל"ו"), אשר החליטה כי יש לחייב את האב במזונות ילדיו עד גיל 18, וזאת בהתאם לאותה תקנה משנת תש"ד (להלן: "תקנת תש"ד"), אשר קבעה כי יש לחייב את האב במזונות ילדיו עד גיל 15 - וזאת הואיל ואותם נימוקים שהביאו להתקנתה של תקנת תש"ד קיימים גם לאחר גיל 15.

עם-זאת, החלטה זו נחתמה על-ידי הרב הראשי הרב גורן זצ"ל, אך בהיעדרו של הראשון לציון הרב עובדיה יוסף זצ"ל, אשר סרב לחתום על התקנה האמורה. משכך, נחלקו הדעות בשאלת תוקפה של התקנה האחרונה, כאשר דעת רוב דייני בית-הדין הרבני, וכעולה גם מהמאמרים דלעיל, כי אינה תקפה. וראו גם את סיכום הדברים בחוות-דעת המרכז ליישומי משפט עברי בנושא חיוב האם במזונות הילדים (20.12.06).

משכך, לכאורה לפי הדין האישי, מקור החיוב כלפי נער או נערה יסודו בדיני הצדקה, אך גם בשאלה אם ניתן לכופם.

16. גם בפסיקת בתי-המשפט מוצאים אנו את האבחנה בין מקור החיוב במזונות עד גיל 15 ולאחר גיל 15. כך, ב- ע"א 210/82 גלבר נ' גלבר, פ"ד לח(2), 14 (להלן: "פרשת גלבר") סקר השופט שינבוים את מקור החיוב בגילאים השונים, ובעת שעסקינן בילדים בגיל 15 עד 18 מקור החיוב הוא מדין צדקה, ולא מכוח תקנת תש"ד, וכשאין הוא נזקק כלל ועיקר למחלוקת שהובאה לעיל. עוד הוסף כי "החיוב במזונות לפי דיני הצדקה של המשפט העברי הוכר כחיוב לפי הדין האישי" (שם, עמ' 20).

גם ב- ע"א 4480/93 פלוני נ' פלונית, פ"ד מח(3), 461 (להלן: "פרשת פלוני") דן כב' הנשיא שמגר בשאלת מקור החיוב - הן לתקופה שבין גיל 15 ל- 18 והן לתקופה שלאחר גיל 18. וכך מסוכמים הדברים, בעמ' 480:

"עמדתו של הדין העברי לסוגיית מזונות ילדים קטינים משתנה בהתאם לגילו של הילד, ואנו עדים למספר קטגוריות בחובתו של אב לזון את ילדיו: "קטני קינים"; מגיל שש ו"עד שגדלו"; מ"שגדלו" ועד לגיל 15; ומגיל 15 ועד לגיל 18. חיובו של אב כלפי ילדיו שהם בגדר "קטני קטינים" הוא אבסולוטי, ואילו בשתי הקטגוריות הבאות שעל-פי הדין העברי לא היו היקף החיוב וגדרו אבסולוטיים, אלא מכוח דיני צדקה, ומעבר לכך הוסדרו חובות האב בתקנת הרבנות הראשית, תש"ד, המטילה חיוב עצמאי גמור על האב לזון את ילדיו עד גיל 15, שלא מכוח דיני צדקה (שאוה, בספרו הנ"ל, בעמ' 283-282). חולשתה של תקנה זו הוא בכך שהיא מגבילה את חיובו של האב לזון את ילדיו מכוח התקנה עצמה עד לגיל 15 בלבד. על-כן, המקור לחיובו של האב במזונות ילדיו הקטינים הנופלים בקטגוריה האחרונה (בין גיל 15 לגיל 18) היה ונותר בגדר דיני צדקה."
דהיינו, שעד גיל 15 - מדובר על חיוב אבסולוטי של קטני קטינים. עד גיל 6, ומגיל 6 עד גיל 15 חובת האב מכוח תקנת תש"ד, אשר כאמור מטילה חיוב עצמאי גמור על האב. לעומת-זאת, בתקופה שאנו עוסקים בה, מקור החיוב הינו מדין צדקה בלבד.

יוער כי בהתייחס לתקופה החל מהגיע הילד לבגרות (גיל 18), נזקק בית-המשפט להוראות חוק המזונות בסעיפים 4 ו- 5. ודוק, לכאורה, אם היתה הכרה בהחלטת תשל"ו, מקור החיוב היה חיוב עצמאי על כל הכרוך בכך.

17. לא בכדי מוצאים אנו גם פסיקה של בתי-המשפט לענייני משפחה אשר קבעו שיעור מזונות שונה החל מהגיע הילד לגיל 15, פסיקה שאושרה גם בפסק-דינו של כב' השופט דרורי (כתוארו אז) ב- ע"מ (יר') 470/03 פלוני נ' פלונית (18.11.05) (יוער כי בקשת רשות ערעור שהוגשה על פסק-הדין נדחתה על-ידי כב' השופטת ארבל - בע"מ 4639/06 פלוני נ' פלונית (12.09.06). וראו גם ע"א 1375/93 אביטבול נ' אביטבול, פ"ד נ(1), 215).

18. ומכאן נדרשים אנו לשאלת חובת ההשתתפות של האם, בעת שעסקינן באותם גילאים שמקור החיוב כולו הינו מדין צדקה.

את העיקרון לפיו כאשר קיים חיוב מדין צדקה, לרבות בגילאים בהם קיימת חובה אבסולוטית של האב או חיוב עצמאי - ובעת שעסקינן באשר כונה כמזונות מעבר למזונות ההכרחיים - מוצאים אנו, כפי שציין השופט שוחט בפרשת א', ב- ע"א 591/81 פורטוגז נ' פורטוגז, פ"ד לו(3), 449. שם נקבע כי בעת שעסקינן בדיני צדקה, הרי האב והאם שווים. עם-זאת, לא אדרש למחלוקת שנפלה בין חבריי, כב' השופט שוחט וכב' השופט ויצמן, האם הדברים מוחלטים, הואיל ואין אני נדרש להכרעה בכך בסוגיה דנן.

כך גם בפרשת גלבר חזר וציין בית-המשפט כי בדין צדקה שווים האב והאם. בהתאם מוצאים אנו גם בפסיקה המאוחרת יותר, הגם שדנה בגילאים של עד גיל 15, וכדוגמא בע"מ 5750/03 אוחנה נ' אוחנה (08.06.05) (להלן: "פרשת אוחנה"):

"בהערכת המזונות שעל אב לשלם לילדיו נוהג בית-המשפט לקחת בחשבון את צרכיו של הילד וכן את גובה הכנסתו של אב ויכולתו הכלכלית. במסגרת זו, ממילא נלקחת בחשבון גם יכולתה הכלכלית של האם, וזו משליכה על היקף צרכיו של הילד ועל היקף המזונות שעל האב לשלם."

וכך נקבע ב- בע"מ 2433/04 צינבוי נ' צינבוי (02.10.05) (להלן: "פרשת צינבוי"):

"עקרון הוא כי בהערכת מזונות שעל אב לשלם לילדיו יש לקחת בחשבון את צרכי הילדים, וכן את גובה הכנסת האב ויכולתו הכלכלית. ממילא, נלקחת בחשבון בהקשר זה גם יכולתה הכלכלית של האם שבמשמורתה מוחזקים הילדים ((פרשת אוחנה)). פסיקת המזונות נעשית על דרך איזון כולל של הכנסת המשפחה מכל המקורות, תוך התחשבות בכלל היכולות מול הצרכים, וקביעה בהתאם לכך את שיעורם הסביר של המזונות... במסגרת האיזון ההולם בהערכת גובה המזונות שעל אב לשלם לילדיו (מעבר לצרכיהם ההכרחיים), יש ליתן משקל ליכולתו הכלכלית ולצרכיו שלו (ראו למשל...)."

וכך נקבע גם בפסקי-דין מאוחרים יותר: בע"מ 2561/08 פלוני נ' פלונית (20.07.08), בע"מ 9789/06 פלונית נ' פלוני (15.7.07) ו-בע"מ 4838/06 פלוני נ' פלונית (15.08.06). כמו-כן, ראו יישומן את אותן הלכות בפסיקת בית-המשפט העליון בשנים מאוחרות יותר, ב- בע"מ 2045/15 פלוני נ' פלונית (21.05.15), בע"מ 8719/13 פלוני נ' פלונית (05.02.14) ו- בע"מ 3315/12 פלוני נ' פלונית (17.06.12).

19. הגם שכך, לא בכדי הדגיש בית-המשפט בפרשת צינבוי כי הדיון בנושא הצדקה הינו מעבר לחבות האב במזונות ההכרחיים, הדגשה שנצרכה מעת שעסקינן בילדים של עד גיל 15. אולם, מעת שעסקינן בילדים מעל גיל 15 וכשהחיוב הינו אך ורק מדין צדקה, הרי לכאורה דין האב ודין האם שווה. לכן בהתייחס לתקופה זו יפים הדברים שנקבעו בפרשת אוחנה לפיהם:

"פסיקת מזונות על דרך איזון כולל של הכנסת המשפחה מכל המקורות אינו סותר את הדין האישי, ומתיישבת עם תפיסת החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), תשי"ט-1959."

דהיינו, שלכאורה מעת שעסקינן במקור מדין צדקה וכשהאם והאב שווים, לכאורה יש מקום לשקול את בחינת החיוב בהתאם לסעיף 3א לחוק המזונות. וכך גם סוכמו הדברים בפרשת א':

"בפסיקת מזונות קטין לפי סעיף 3א לחוק המזונות מהות חיובם של האב והאם במזונות זהה לכל צרכי הקטין באשר הם. לצורך קביעת שיעור המזונות בו יחוייב הורה לקטין לפי סעיף 3א לחוק, על בית-המשפט לדלות ולשקלל שלושה נתונים שונים בלבד: צרכי הקטין; יחס ההכנסות הפנויות של כל אחד מההורים; יחס חלוקת הזמן בו מצוי הקטין אצל מי מהוריו."

וראו הקשור ליישום בחינת הנדרש בהחלת הסעיף האמור, ב- ע"מ (ת"א) 1098/07 פלוני נ' אלמוני (31.08.08) ו- עמ"ש (חי') 42513-09-14 א.ש. נ' י.ש. (04.01.15).

20. ומכאן לשאלת חיוב המזונות מעת שמדובר במשמורת משותפת.

כפי שהובא לעיל, קיימת מחלוקת בבתי-משפט השונים מהו החיוב שיש לחייב את האב במזונות, מעת שמדובר במשמורת משותפת.

כך מוצאים אנו פסיקה לפיה נקבע כי יש לפטור את האב לחלוטין מתשלום לאם, עבור לפסיקה אשר קבעה כי יש להפחית 25% מהמזונות ההכרחיים אך לא ברכיב המדור, פסיקה של הפחתה של 50% ולבסוף את אשר נקבע בפרשת א' (וראו הסקירה המקיפה שם אודות פסקי-הדין והדעות השונות).

אולם, דומה כי בסיס המחלוקת נעוץ בשאלה כיצד יש ליישם את החובה המוחלטת של האב במזונות ההכרחיים, בעת שעסקינן במשמורת משותפת. כך גם ראינו דעות שונות בשאלה מה כלול בגדר המזונות ההכרחיים, לרבות בשאלת ההתייחסות למדור, ולבסוף בשאלה האם אכן בעת שעסקינן במזונות שאינם הכרחיים, דין האם והאב שווה לכל דבר ועניין בנושא החיוב מדין צדקה, לרבות האם יש להתחשב בבואנו לבחון את החיוב ההדדי, באותו חיוב מוחלט המוטל על האב.

הנה-כי-כן, דומה כי האדן המרכזי למחלוקות האמורות נעוץ באותה חובה אבסולוטית של האב או אותה חובה עצמאית של האב במזונות ההכרחיים. יתר-על-כן, נקודת המוצא נוכח אדן זה, כי תוטל חבות תשלום על האב גם מעת שעסקינן במשמורת מ שותפת, ובילדים של עד גיל 15, ועיקר המחלוקות בשיעורו.

21. משכך, דומה כי לכאורה מעת שעסקינן בחיוב שכל כולו מדין צדקה, ומעת שנקבע בפסיקה כי דין האב ודין האם שווה בנושא חיוב מדין צדקה, אין מקום לכאורה ליישם את אשר נקבע בפסקי-הדין האמורים, לרבות היעדרה של אותה נקודת מוצא כדלעיל.

בלשון אחרת, מעת שמקור המחלוקת נעוץ היה באותו חיוב של האב במזונות הכרחיים וכיצד ליישבו וליישמו בהתחשב במשמורת המשותפת, הרי במקום ובו לא קיים חיוב שכזה, הרי לכאורה אין מקום לשוני בין האב לאם.

יתר-על-כן, דומה כי בנסיבות שכאלו, ניתן ליישם וכפי שהובא לעיל, את הוראות סעיף 3א לחוק המזונות, אשר יש בו משום איזון שוויוני בין ההורים.

הנה-כי-כן, בעת שעסקינן במשמורת משותפת, ככל שהשהות אצל כל אחד מההורים זהה לחלוטין, אזי רכיב השוני בזמני הטיפול בילדים כפי שבא לידי ביטוי בפסיקה הדנה ביישום סעיף 3א לחוק המזונות, אינו נצרך.
מנגד, השאלה המרכזית שיהיה מקום להידרש לה, הינה היכולות הכלכליות של כל אחד מההורים (בראיה רחבה, כפי שנקבע ב- בע"מ 3432/09 פלוני נ' פלונית (23.06.09)), ובעיקרן ההכנסות הפנויות של כל אחד מן ההורים, וכך היחס בין הכנסות אלו. לא למותר לציין, כי ניתן יהיה להידרש בבואנו לבחון שאלה זו לשאלת אופן יישום הרכיבים מדין צדקה של הורה זה או אחר ובהתחשב בצרכיו הוא, וכפי שמוצאים אנו בפסיקה, בעת שעסקינן בשאלת חיוב מדין צדקה.

מכאן, שככל שייקבע שלא קיים פער כלכלי בין ההורים, פער שיש מקום להתחשב בו, אזי לכאורה אין מקום שלא להורות כי ההורים שניהם יישאו באופן שווה בכל צרכי הילדים, ובאופן שלא יוטל חיוב של תשלום מהורה אחד למשנהו, אלא כהחזר חלקו בהוצאה זו או אחרת, ששולמה על-ידי ההורה האחר. מכל מקום, בנסיבות שכאלו, לכאורה אין מקום לחייב מי מההורים לשאת במדור או הוצאות מדור לרבות מדין "אירוח", אלא שכל הורה יישא בהוצאות המדור והחזקתו הנדרשות עבור הילדים.

יוער, כי במקום ובו קיים פער משמעותי בין ההורים, יכול ובית-המשפט יידרש גם לבחינת צרכי הילדים, על-מנת להתאים את החיוב של הורה אחד כלפי משנהו, בהתחשב באמור.

22. טרם סיום הפן הנורמטיבי, אני מוצא לנכון להדגיש כי אין אני נדרש לשאלה הכללית של חיוב אב במזונות ילדיו שבין גיל 15 ל- 18, בעת שלא מדובר במשמורת משותפת, ואין באשר הובא לעיל משום מקור ל"פתיחת" חיובים שנקבעו מלכתחילה עד גיל 18 או כמקור לדעה לפיה יש לערוך אבחנה בפסיקת המזונות, בעת שלא מדובר במשמורת משותפת, בין שיעור החיוב של האב עד גיל 15 ולאחריו.

בנוסף, ולאור טענת המשיבות במקרה דנן, אין אנו נדרשים גם לשאלה של החיוב לאחר גיל 18 או סיום התיכון, באשר יהיה מקום לבחון שאלה זו בהתאם לנסיבות כפי שתהיינה באותה עת, וכזכור מקור החיוב הינו מכוח סעיפים 4 ו- 5 לחוק המזונות.

לא למותר לציין, כי לכאורה ככל שהשהות של אותו בגיר או בגירה תהא שווה, אזי לא יהיה מקום לחיוב של הורה אחד כלפי משנהו, גם אם מדובר באותו חיוב של שליש כפי שנקבע על-ידי כב' הנשיא שמגר בפרשת פלוני.

הנסיבות במקרה דנן
23. במקרה דנן, אין חולק כי מדובר בשהות שווה של הילדות אצל כל אחד מן ההורים, וזאת לרבות בעקבות הסדר בין ההורים.

מכאן שעלינו לבחון, לאור אשר פורט לעיל, את שאלת היכולות הכלכליות של כל אחד מן ההורים.

24. באשר ליכולות הכלכליות של ההורים, התייחס ראשית בית-משפט קמא להכנסתה החודשית של האם. כאמור לעיל, קבע בית-משפט קמא את הכנסתה החודשית של האם על 10,978 ש"ח נטו, על בסיס של 90% היקף משרה - לא כולל קצבה עבור הילדות, בסך של 570 ש"ח לחודש. בחישוב אריתמטי פשוט נאמדת הכנסתה החודשית של האם על 12,198 ש"ח נטו, על בסיס של 100% היקף משרה - לא כולל קצבה כאמור (ויוער כי לטענת האב, הן בבית-משפט קמא והן בסיכומיו בפנינו, המדובר בסכומים של 14,000 ש"ח או 14,362 ש"ח - לא כולל קצבה כאמור).

25. באשר להכנסתה החודשית של האם ברוטו, הרי שבית-משפט קמא לא קבע ממצא מפורש. בבית-משפט קמא העידה האם כי הכנסתה החודשית - על בסיס 100% היקף משרה - היא 18,500 ש"ח ברוטו, לא כולל קצבה עבור הילדות. בהליך שבפנינו העידה האם כי הכנסתה החודשית - על בסיס 100% היקף משרה - היא 21,000 ש"ח ברוטו (או כ- 10,000 ש"ח נטו) (עמ' 2 לפרוטוקול מיום 30.04.14), לא כולל קצבה כאמור.

עוד העידה בפנינו האם כי הכנסתה החודשית ברוטו ירדה ל- 5,700 ש"ח - על בסיס של 25% היקף משרה, בלבד, זאת מתאריך לא ידוע ועד לחודש ינואר 2015 - אז היתה אמורה להסתיים העסקתה באותו מקום עבודה, וכי החל מאותו מועד היה בכוונתה לחפש עבודה אחרת. עם-זאת העידה האם כי היא "מפוצה על הירידה בשכר עד 2015, קיבלתי מענק של 120,000 ש"ח" (עמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 30.04.14).

26. לענייננו, דומה כי יש להעמיד את הכנסתה החודשית הכוללת של האם על-סך 12,768 ש"ח נטו - על בסיס ההכנסה החודשית החלקית שקבע בית-משפט קמא, על בסיס התאמתה ל- 100% היקף משרה ובתוספת הקצבה עבור הילדות. כך גם הכנסתה החודשית הכוללת של האם, לכל הפחות, על-סך של 21,570 ש"ח ברוטו, על בסיס עדותה של האם בדיון בפנינו ובתוספת הקצבה כאמור.

ודוק, יש לבחון את המצב הכלכלי בהתאם לנתונים שעמדו ונקבעו על-ידי בית-משפט קמא, ובמיוחד שהאם ציינה כי קיבלה פיצוי על הירידה בשכרה.

27. באשר להכנסתו החודשית של האב - כאמור לעיל, בית-משפט קמא לא קבע מפורשות מהי סך הכנסתו החודשית של האב. בדיון בפנינו, בהמשך לנטען בהודעת הערעור המתוקנת, העיד האב על הכנסה חודשית של 13,500 ש"ח נטו (עמ' 2 לפרוטוקול הדיון מיום 30.04.14). בהקשר זה יוער, כי בכתבי טענותיה בהליך זה טענה האם (תוך הפנייה למסמכים שלא צורפו) כי הכנסתו החודשית של האב היא - לכל הפחות - 15,223 ש"ח נטו או 23,460 ש"ח ברוטו. לצורך המשך דיוננו נתייחס גם לנתונים אלו.

28. על בסיס האמור נוכל לקבוע את יחס ההכנסות בין שני ההורים: הכנסתה החודשית הכוללת של האם נאמדת ב- 12,768 ש"ח נטו, או - לכל הפחות - 21,570 ש"ח ברוטו; והכנסתו החודשית (הכוללת) של האב על-סך של 13,500 ש"ח נטו, או - לכל היותר - 23,460 ש"ח ברוטו. עולה מכך, כי הכנסתו החודשית (הכוללת) של האב - בין נטו ובין ברוטו - אינה עולה ביותר מ- 9%, בלבד, על הכנסתה החודשית הכוללת של האם - וזאת על בסיס נתונים המוטים לטובת האם, על בסיס מסמכים שלא צורפו. יתרה-מכך, סכומים אלו אינם לוקחים בחשבון את תשלום המזונות שמשלם האב לאם לפי פסק-דינו של בית-משפט קמא, לרבות הסכומים אשר ימשיך לשלם האב לאם בתקופה מהגיע הבת הבכורה לגיל 15 ועד הגיע התאומות לאותו גיל.

29. עוד בהקשר יכולות הכלכליות של ההורים יש להתחשב גם בקביעת בית-משפט קמא כי לרשות כל אחד מהורים סך של 1,250,000 ש"ח ממכירת בית המגורים המשותף, כמו גם כספים נזילים נוספים - עליהם יש להוסיף את המענק אשר ניתן לאם, כפי שאוזכר לעיל. מתוך הסתכלות רחבה זו על יכולותיהם הכלכליות של ההורים - יש לדחות את טענותיהם הנוגדות של ההורים, שנטענו לראשונה בהליך הערעור, בדבר "גירעונות" חודשיים או "עוני", כתוצאה מקביעת גובה המזונות על-ידי בית-משפט קמא.

30. הנה-כי-כן, בהתחשב במכלול הנתונים כפי שקבע בית-משפט קמא ולאור אשר נטען בפנינו, דומה כי בסופו-של-יום לא קיים פער משמעותי בין ההורים, באופן שיש בו לחייב את אחד ההורים לשלם למשנהו. יתר-על-כן, דומה כי גם אם נביא בחשבון את כלל הצרכים של הילדות (למעט הוצאות חריגות) כפי שנקבעו על-ידי בית-משפט קמא (כ- 8,500 ש"ח יחד) ובהתחשב באותה חובה של האב בתשלום מזונות עבור התאומות עד הגיען לגיל 15, אין מקום לטענה של מי מהצדדים כי לא יוכל לעמוד בנדרש על-מנת לממן את הנצרך בגין הילדות או מי מהן, לרבות לאחר הגיען לגיל 15.

31. המסקנה העולה שבמקרה דנן לא היה מקום לחייב את האב בתשלום מזונות בגין כל אחת מהילדות לתקופה החל מהגיע כל אחת מהן לגיל 15 ועד גיל 18, כל עוד והנסיבות תהיינה כנסיבות כפי שתוארו לעיל.

32. משהגענו למסקנה האמורה, התלבטתי אם אין מקום ליצירת קופה משותפת שיהיה בה כדי לממן את צרכי הבת הבכורה, בשלב זה, וזאת בהתייחס לאותם צרכים שאינם קשורים בהכרח במגורים אצל מי מההורים, וכדוגמא הקשור לביגוד, הוצאות חינוך שוטפות ועוד.

בנסיבות של המקרה דנן, ולאור ההסכמות שהושגו בין ההורים בעבר ביחס למשמורת המשותפת, סבורני כי ראוי כי ההורים ימצאו את הדרך לאותה השתתפות שווה של כל אחד מהם בהוצאות הבת הבכורה (ולאחר מכן בהתייחס לתאומות), הן בהתייחס להוצאות שהוצאו מעת הגיעה לגיל 15 ועד היום והן ההוצאות האמורות העתידיות.

אולם, ככל שלא יצליחו בכך, אזי דומה כי לא יהיה מנוס אלא לפנות לבית-משפט קמא על-מנת שתינתנה הוראות בדבר שמירת האיזון בנשיאה בהוצאות השונות מחד גיסא, וביצוע תשלום ההוצאות הנדרשות עבור הבת הבכורה מאידך גיסא.

33. לאור כל האמור, בהתאם לעמדתו הראויה של המערער, הערעור נדחה בכל הקשור למזונותיהן של המשיבות עד הגיע כל אחת מהן לגיל 15, ויחולו בהתייחס לתקופה האמורה הוראותיו של בית-משפט קמא. אולם, מעת הגיע כל אחת מהילדות לגיל 15, דין הערעור להתקבל.

משמעות האמור, כי מחד גיסא האב יהיה פטור מתשלום מזונות לאם כפי שנקבעו על-ידי בית-משפט קמא בהתייחס לנערה (קטינה מעל גיל 15 ועד גיל 18). מאידך גיסא, יישאו ההורים באופן שווה בהוצאות וצרכי אותה נערה. משכך, לא תחול חובת תשלום של הורה אחד למשנהו, למעט החזר חלקו בהוצאה כללית שהוציא ההורה האחר.

על-מנת להסיר ספק, כל הורה יישא באופן ישיר בהוצאות הנצרכות בעת שהיית הנערה במחיצתו וכשאחריות ההורים, שניהם, לשאת בכל הוצאה מעבר לכך לרבות הקשור להוצאות חינוך, הוצאות רפואיות והוצאות רפואיות חריגות.

מצופה מההורים כי ימצאו את הדרך ליישם את האמור, לרבות החלטה משותפת בשאלת צורך זה או אחר, ללא צורך ביצירת קופה. כך קביעה בהסכמה מי ההורה שיבצע את התשלומים הנצרכים בגין הוצאה זאת או אחרת. אולם, ככל שהדבר לא יצלח, אזי לא יהיה מנוס אלא מפניה לבית-המשפט קמא על-מנת שיורה אשר מתחייב ונדרש ליישום אשר נקבע לעיל. יוער, כי כמובן במקרה של מחלוקת ניתן גם, בהסכמה, לפנות לגורם צד שלישי אשר יכריע במחלוקת זו או אחרת.

34. האמור לעיל יחול ביחס למשיבה 1 (הבת הבכורה) מעת שהגיעה לגיל 15.

אמנם, בהפחתת מזונות חל לעיתים הכלל של "אכילת" המזונות, אולם במקרה דנן הדיון בשאלת חובת המזונות התעורר בסמוך להגיעה של המשיבה 1 לגיל 15. דהיינו - האם היתה מודעת לאפשרות כי יחול שינוי בנושא המזונות של המשיבה 1, מעת הגיעה לגיל האמור.

עם-זאת, על שני ההורים לבחון, מול ההוראה האמורה, את התשלומים שנשאו בהם האם או האב ואשר חלה ביחס להם חובת השתתפות של ההורה האחר בגין הוצאותיה של המשיבה 1, מעת היותה לנערה, ולערוך את ההתחשבנות בהתאם.

בכל מקרה, ככל שייווצר פער לתשלום שתהא האם חייבת להחזיר לאב, הרי החזר זה יבוצע בערכים נומינליים וב- 10 תשלומים שווים ורצופים שניתן יהיה לקזזם מתשלום המזונות בגין התאומות. ככל שהצדדים לא יגיעו להסכמה ביישום האמור, יכריע באמור בית-משפט קמא.

35. על-מנת להסיר ספק, בהתחשב בנתונים כפי שפורטו לעיל וכך גם בעמדת המערער בפנינו, קצבת ביטוח לאומי בגין כל אחת מהמשיבות תמשיך להשתלם לידי האם.

36. בהתחשב בתוצאה, בסופו-של-יום, כל צד יישא בהוצאותיו.

המזכירות תחזיר למערער את הפיקדון שהפקיד באמצעות בא-כוחו.

השופט ד"ר קובי ורדי, סג"נ
1. אני מצטרף לפסק-דינו המעמיק והמקיף של חברי אב"ד סגן הנשיאה שנלר, תוך הדגשה, כמצויין גם בסעיף 22 לחוות-דעתו, שפסק-דין זה נכון, בראש ובראשונה, לנסיבותיו העובדתיות הספציפיות, שמתעורר הצורך לבחנן בזמן אמת וניתן לעשות זאת.

2. כן יש להדגיש, לאור האמור בפסק-הדין, את הזהירות המתבקשת שעל בית-המשפט למשפחה לנקוט בקבעו משמורת משותפת, תוך בחינה מעמיקה האם אכן מדובר במשמורת משותפת כנה ואמיתית שבאה לטובת הקטינים, כדי לנטרל את החשש שמא עומד מאחורי זה תמריץ כספי ושיקולים אחרים.

השופט חגי ברנר

אני מסכים.

הוחלט בהתאם לפסק-דינו של השופט שנלר."