מורה דרך למזונות אישה וילדים
הפרקים שבספר:
- מקור החיוב במזונות
- חובת ההוכחה בתביעה למזונות
- מזונות הכרחיים
- מזונות מדין צדקה
- צרכי האב כשיקול בקביעת מזונות
- אימתי יש להפחית מסכום המזונות/להוסיף לסכום המזונות את קצבת המוסד לביטוח לאומי?
- ביטול דמי מזונות או לחילופין הפחתת דמי מזונות מחמת הטעם כי הקטין מרדן ומסרב לכל קשר שהוא עם אביו - אימתי?
- הסכם בין ההורים בנוגע לקטין - האם מחייב את הקטין?
- תביעה להגדלת/הקטנת מזונות
- פסיקת מזונות במשמורת משותפת
- פריסת פירעון חוב מזונות עבר לשיעורין - האם נושא החוב ריבית פיגורים?
- פתח דבר
- כיצד יקבע שיעור המזונות שעל הבעל לשאת?
- באלו מקרים ניתן לשלול מן האישה את מזונותיה?
- מהם הצרכים הנכללים בדמי מזונות אישה?
פתח דבר
על-פי ההלכה אקט הנישואין בין בני זוג מקים זכויות וחובות. העיקרון המנחה הינו כי אקט הנישואין בין בני זוג יוצר חובה מוחלטת על הבעל לפרנס את אשתו {להוציא מקרים בהם יכול הבעל לתבוע את אשתו למזונותיו, אולם, חיוב זה יהיה אך ורק מדיני צדקה בלבד}.מזון ודיור הם חלק מחובותיו של הבעל כלפי אשתו. מעשה ידיה של האישה ורווחים מנכסי האישה הן חלק מזכויותיו של הבעל הנובעים מאקט הנישואין.
כאמור, אישה זכאית למזונות מבעלה כל עוד היא שנואה לו ואקט הנישואין שריר וקיים. ואולם, כאשר אקט הנישואין בין בני הוזג פוקע, פוקעת ונעלמת אף זכותה של האישה לקבל אמזונות מן הבעל.
כפי שנראה בחיבור זה, שלושה גורמים מרכזיים משפיעים על קביעת סכום המזונות אותו יש לפסוק לאישה:
הראשון, הכנסותיו והוצאותיו שלהבעל.
השני, צרכי האישה כגון: ביגוד, מזון, מדור וכדומה.
השלישי, הכנסותיה של האישה באם ישנם כגון: הכנסותיה ממשכורת, רווחיה מנכסים וכדומה.
מקור החיוב במזונות אישה נמצא בסעיף 2 לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט-1959. סעיף 2(א) לחוק הנ"ל מחיל את המקורות המשפטיים אשר בדין האישי כלפי יהודים, וממנו יונק הדין האישי - המשפט העברי - את תוקפו המהותי כלפי אשרחי ישראל היהודים {ע"א 51496/78 פלוני נ' פלוני, פ"ד לג(2), 505}.
בהקשר האחרון נדגיש, כי חובה על התובעת {האישה} להביא ראיות על קיומה של חובת מזונות לפי הדין האישי של הנתבע {הבעל}. כאשר החוק קובע כי אדם חייב במזונות בן זוגו לפי הוראת הדין האישי החל עליו, משמעות הדבר כי אמת-המידה המשפטית לפיה נקבעת חובתו לשלם מזונות היא אינה של התובע או התובעת אלא זו החלה על הנתבע או הנתבעת.
כלומר, בית-המשפט יכול להגיע לכלל מסקנה אם קמה חובת תשלום מזונות אחרי שהוא בודק את הדין האישי של הנתבעת ומגיע למסקנה כי אכן עולה ממנו חובה כאמור.
ב- ע"א 41/89 {מוחמד תאופיק כליל אל עזה נ' בלנש נאוי, תק-על 89(3), 1127 (1989)} המשיבה תבעה את מזונותיה על יסוד נישואיה למערער. המערער הכחיש את העובדה כי נישא למשיבה. לטענת המערער הוא והמשיבה חיו יחד כבני זוג לכל דבר אך טען כי מעולה לא נערך טקס נישואין.
לאור טענה זו השאלה הראשונה הטעונה הכרעה היא אם אכן יצאה המשיבה ידי חובת ההוכחה והוכיחה את נישואיה למערער.
הבעל חייב במזונות אשתו אף אם היא בעל רכוש, ואין האישה חייב למכור את רכושה כדי להתפרנס הימנו.
זאת ועוד. כפי שנראה בחיבור זה, במזונות האישה מתחשבים בעושרו, במעמדו החברתי של הבעל ובמעמדה היא, לפי הכלל שהאישה "עולה עמו ואינה יורדת עמו".
יתירה-מזאת, חייב הבעל לספק לאשתו מזונות בהתאם לרמת החיים שבה חיו שניהם יחד טרם מועד הקרע. האישה גם לא תרד ברמת החיים, עקב הפירוד. האישה "עולה עמו" גם כשאיננה "עמו".