מורה דרך לענייני צוואות (עריכת צוואות והתנגדויות)
הפרקים שבספר:
- פתח דבר
- מהי צוואה?
- החשיבות בעריכת צוואה
- החופש לצוות
- הצוואה מעשה אישי
- צורות הצוואה
- צוואה בכתב יד
- צוואה בעדים
- הפקדת צוואה
- צוואה בפני רשות
- צוואה בעל-פה - צוואת שכיב מרע
- מי אינו יכול לשמש כעד לעשיית צוואה?
- נטל ההוכחה
- צוואה שנעשתה על-ידי קטין, פסול-דין, מי שלא ידע להבחין בטיבה של צוואה וחולה נפש
- אונס, איום, השפעה בלתי-הוגנת, תחבולה או תרמית
- אי-ביטול של צוואה פגומה
- טעות סופר
- צוואה סתומה
- הוראת צוואה שביצועה בלתי-חוקי, בלתי-מוסרי או בלתי-אפשרי, נוגדת את תקנת הציבור
- צוואה לטובת מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה
- כיצד יכול מצווה לבטל את צוואתו?
- ביטול מקצת הצוואה, עו"ד שלומי נרקיס (ינואר 2015), אוצר המשפט
- קיום צוואה על אף פגם או חסר בצורתה
- אין לתבוע זכויות על פי צוואה ללא צו קיום צוואה
- מקור הסמכות לפירוש צוואה - "תורת שני השלבים"
- מעין צוואה ידועים בציבור
- צוואות הדדיות
- דוגמאות כתבי בי דין
הוראת צוואה שביצועה בלתי-חוקי, בלתי-מוסרי או בלתי-אפשרי, נוגדת את תקנת הציבור
הוראת צוואה שביצועה בלתי-חוקי, בלתי-מוסרי או בלתי-אפשרי - בטלה {ראה סעיף 34 לחוק הירושה}.למרות החשיבות שיש לייחס למימוש רצונו של המת, החופש לצוות אינו בלתי-מוגבל, והוא כפוף לסייגים שונים בחוק הירושה.
בחוק הירושה קיימות הוראות שונות המגבילות את זכותו של מצווה לצוות ככל העולה על רוחו. אחת מן ההוראות המגבילות את החופש של המצווה לצוות אנו מוצאים בסעיף 34 לחוק הירושה הקובע כי אין בכוחו של המצווה לקבוע בצוואתו הוראות שביצוען בלתי-חוקי, בלתי-מוסרי או בלתי-אפשרי והוראות כאלה - בטלות.
הערת המחבר:
הפסלות האמורה בסעיף 34 לחוק הירושה תביא לבטלותה של ההוראה הנגועה בצוואה בעוד ששאר ההוראות יהיו תקפות, אלא-אם-כן כל הצוואה נגועה.
אין התייחסות בסעיף 34 לחוק הירושה בדבר צוואות הנוגדות את תקנת הציבור, "בלתי-חוקי" נאמר, אך "נוגד את תקנת הציבור" לא נאמר בסעיף 34 לחוק הירושה.
ואולם, בסמכותו של בית-המשפט לבטל הוראה בצוואה הנוגדת את תקנת הציבור. כלומר, יש לפרש את הוראת אי-החוקיות בחוק הירושה באופן שהיא תחול גם על תקנת הציבור {ראה למשל ע"א 245/85 אנגלמן נ' קליין ואח', פ"ד מג(1), 772 (1989); פרופ' ג' טדסקי "שליחות לאחר המוות" עיוני משפט י' (התשמ"ד-התשמ"ה), 257, 272; ע"א 477/88 היועץ המשפטי לממשלה נ' אוניברסיטת תל-אביב, פ"ד מד(2), 476 (1990); ע"א 30/92 נוימן נ' היועץ המשפטי לממשלה, תק-על 1992(2), 3012 (1992); ת"ע (משפחה ר"ל) 5131-08 ש' ג' נ' א' ס', תק-מש 2011(4), 359 (2011)}.
לתשומת-ליבנו:
בחינת השאלה, האם ביצוע הצוואה אפשרי אם לאו, תיעשה במועד בו מבקשים לקיים את הצוואה, ולא במועד עריכתה.
כך, הוראת צוואה אשר במועד עריכתה לא היתה אפשרית לביצוע ובמועד קיומה ביצועה אפשרי - תקויים. ולהיפך, הוראת צוואה אשר במועד עריכתה היתה אפשרית לביצוע, ואילו במועד קיומה בלתי-אפשרית - לא תקויים.
לפיכך, אין מניעה תיאורטית כי מצווה יכתוב צוואה בלתי-חוקית או בלתי-מוסרית, ובדומה גם צוואה שנערכה על-ידי עורך-דין או בפני רשות וזאת מפני שבחינת שאלת המוסריות או החוקיות נבחנת בעת ביצוע הצוואה ולא בעת עריכתה - חוקים או כללי המוסר בחברה עשויים להשתנות וייתכן שבשעת עשיית הצוואה ההוראה היתה בלתי-חוקית אך בשעת ביצועה המצב יהיה שונה.
הוראה בצוואה הנוגדת את החוק ברור שאין לבצעה והיא בטלה.
דוגמה:
הוראת צוואה המורה שכדי לזכות בנכס מסויים על הזוכה לרצוח אדם פלוני - מובן הוא כי מדובר בעבירה פלילית וכמובן שזו הוראה בלתי-חוקית והיא בטלה.
בסעיף 65(ב) לחוק הירושה קבע המחוקק מפורשות כי בענייני מזונות כאשר יש הוראה בצוואה השוללת או מגבילה זכות למזונות היא בטלה. בטלות הוראה כזו בצוואה נקבעה על-ידי המחוקק באופן מפורש בסעיף נפרד ואין להיזקק להוראות סעיף 34 לחוק הירושה.
ב- ע"א 477/88 {היועץ המשפטי לממשלה נ' אוניברסיטת תל-אביב, פ"ד מד(2), 476 (1990)} המנוח קבע בצוואתו סכום כסף לאוניברסיטת תל-אביב שנועד לשם הקמת קרן מלגות. המצווה ציווה כי הקרן לא תהיה בבחינת הקדש כמשמעותו בחוק הנאמנות. בית-המשפט בחן את תקפות הצוואה וקבע כי הוראות המצווה בצוואתו מול הוראות חוק הנאמנות הנוגעות להסדרת הקדש ציבורי, וקבע כי הוראת המצווה פסולה מכיוון שיש בה התנאה על הוראת חוק קוגנטית, שבלתי-ניתנת להתנאה. התנאה כזו היא בלתי-חוקית ולכן הוראת הצוואה בטלה מכוח סעיפים 34 ו- 38(א) לחוק הירושה.
ב- ע"א 360/93 {גבריאלה אוברזנסקי נ' קורט גרין, תק-על 95(3), 441 (1995)} נדונה צוואה אשר לא ניתן היה לבצעה כלשונה, וזאת עקב מכירתו של הנכס על-ידי המצווה לאחר עריכת הצוואה.
בית-המשפט קבע כי יש לאמץ פרשנות מרחיבה של הצוואה, ועל-כן נקבע כי הצוואה חלה על נכס אחר שנקנה תמורת הנכס שנמכר, בית-המשפט ראה בו, בנכס החדש, תחלופה.
ב- ת"ע (משפחה ר"ל) 5131-08 {ש' ג' נ' א' ס', תק-מש 2011(4), 359 (2011)} המתנגד והאפוטרופא לדין מתייחסים לסעיף 4 בצוואת המנוחה לפיו ציוותה המנוחה כי ילדיה הקטינים יגדלו אצל המבקשת, כסעיף בלתי-חוקי ובלתי-מוסרי.
בית-המשפט סבר כי סעיף 4 לצוואה נוגד את החוק, המוסר והנורמות החברתיות-מוסריות שנקבעו בפסיקה לגבי מעמד הורים כלפי ילדיהם.

