צוואה לטובת מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה

כללי
הוראת צוואה, פרט לצוואה בעל-פה, המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, והוראת צוואה המזכה בן זוגו של אחד מאלה - בטלה {ראה סעיף 35 לחוק הירושה}.

הערת המחבר:
בסעיף 35 לחוק הירושה קיימת חזקה חלוטה לפיה מי שנכנס בגידרו של הסעיף הנ"ל גורם לבטלות הוראות הצוואה שנעשתה לטובתו.

המחוקק יצר הנחה חלוטה, כי מי שלוקח חלק בעריכת הצוואה השפיע שלא כדין על המצווה.

הערת המחבר:
חזקה זו אין לסתור אף לא בהבאת ראיות המלמדות כי שלבים אחרים בהליך היווצרותה של הצוואה היו נקיים מפגם.

העובדה שהנהנה על-פי הצוואה לא ערך אותה והעובדה שלא היה עד לעשייתה, עשויים להעיד על-כך שהוראת הצוואה ניתנה בסופו-של-יום מרצון חופשי, אולם אם לקח הוא חלק בעריכתה באופן אחר אין תוקף להוראה המזכה אותו - אפילו היתה זו הוראת אמת {ע"א 576/72 משה שפיר ואח' נ' צבי אריה שפיר, פ"ד כז(2), 373 (1973)}.

הרעיון שעומד מאחורי האמור הוא כי הפסילה נובעת מחשש שמא אנשים ישפיעו על מצווה בדרך בלתי-הוגנת או ירמו את המצווה. חוק הירושה אינו מאפשר לאנשים אלה להסיר מעצמם חשד או חשש, גם לא בעדות, אף המהימנה ביותר המוכיחה שההוראה היתה מיוזמתו של המצווה ומרצונו החופשי, אין בכוחה של עדות כזאת - להכשיר את ההוראה.

סעיף 35 לחוק הירושה מגלם בתוכו רעיון חשוב, שאל לו למי שמצפה לטובת הנאה על-פי צוואה ליטול חלק בעריכתה, על דעת עצמו ושלא כשליחו של המצווה בלבד, כי בכל יוזמה כזאת כרוך חשד של גניבת-דעתו של המצווה.

לצורך זה מצא המחוקק לנחוץ לקבוע בסעיף 35 לחוק הירושה מבחן אובייקטיבי לבטלות הצוואה, ולא הסתפק בהוראת סעיף 30 לחוק הירושה המחייב את הטוען לבטלות בשל השפעה בלתי-הוגנת להוכיח את טענתו {ע"א 707/76 דינה צארום נ' צפורה גורן ואח', פ"ד לב(3), 548 (1978)}.

הוראת סעיף 35 לחוק הירושה קובעת למעשה חזקה שבדין, שאינה ניתנת לסתירה, שמשמעותה היא שאם מוכח לבית-המשפט כי מי שהיתה לו מעורבות ביצירת הצוואה, הוא גם בין הנהנים על פיה, בטלה ההוראה המזכה מכוח החוק וזאת מבלי שיש צורך להוכיח כי הופעלה השפעה פסולה הלכה למעשה ואך מבלי שתינתן האפשרות לנהנה לשכנע את בית-המשפט כי לא היתה השפעה כזו.

פועלו של החוק מתקיים גם מקום בו מוכח כי אין יסוד לחשד וכי הצוואה היא צוואת אמת.

הוראת סעיף 35 לחוק הירושה היא קשה ומרחיקת לכת. לפיכך, נקטו בתי-המשפט גישה לפיה יש לפרשה באופן דווקני ועל דרך הצמצום ולא בדרך ההרחבה {ראה למשל ע"א 99/86 זיידה נ' זיידה, פ"ד מ(3), 105 (1986)}.

המבחן שנקבע לעניין הוראת סעיף 35 לחוק הירושה מתייחס למידת המעורבות לאופיה, כאשר ככל שמעורבות ופעילות הנהנה עמוקה יותר, תגדל נטיית בית-המשפט לפסול את הצוואה גם אם מעורבות זו התבצעה בשלבים שקדמו לעריכת הצוואה גופה {ע"א 5869/03 חרמון נ' גולוב, פ"ד נט(3), 1 (2004)}.

הצטברות של אירועים וזיקות עשויה ליצור מעורבות פסולה, אף אם בכל אחד מן האירועים והזיקות כשלעצמו אין כדי להוות מעורבות פסולה בעריכת הצוואה.

השכל הישר מורנו גם, כי היצטברותם של אירועים וזיקות שאולי כל אחד מהם כשלעצמו לא היה בו כדי להציב תווית של נטילת חלק בעריכת הצוואה, בהיקבצם יחד ב"מבט על" אל המכלול, יוצרים הם אותה השתתפות בעריכתה שיש בה כדי לפסול.

נטל הוכחת עילת פסלות צוואה, לפי סעיף 35 לחוק הירושה רובץ לפתחו של הטוען לכך, והרי שעל-מנת להרים נטל זה, אין די בהפרחת טענות לחלל האוויר הנשענות על השערות בלבד ואין די בלהצביע על נסיבות מחשידות כדי להביא לפסילת צוואה.

הערת המחבר:
אם ברצון פלוני ליהנות מירושתו של אלמוני, אזי, יהא על פלוני, להתרחק מכל פעולה הקשורה בעריכת הצוואה.

בסעיף 35 לחוק הירושה נכללות שלוש עילות בטלות כלפי הזוכה על-פי הצוואה {ע"א 5869/03 נילי חרמון נ' בנימין גולוב, פ"ד נט(3), 1 (2004)}:

הראשונה, את עורכה;

השניה, עד לעשייתה;

השלישית, למי שלקח באופן אחר חלק בעריכתה.

שתי העילות הראשונות קשיחות. יחד-עם-זאת, העילה השלישית, למי שלקח באופן אחר חלק בעריכתה - מנוסחת באופן המאפשר לכלול בגדרה מגוון של מצבים ולא לכבול את בית-המשפט ברשימה סגורה של מעשים פסולים {ע"א 6496/98 מופק בטו נ' סאמי בוטו, פ"ד נד(1), 19 (2000)}.

הערת המחבר:
הבחינה האם נטל הנהנה חלק בעריכת הצוואה, צריך שתיעשה ביחס לכל מקרה ונסיבותיו ונוכח מידת האינטנסיביות והחומרה של מעורבות הנהנה בעריכת הצוואה. הבחינה תיעשה על-פי מבחן השכל הישר.

הערת המחבר:
אין להרחיב את תחולתו של סעיף 35 לחוק הירושה ורק זכיה ישירה של הזוכה מתבטלת. אם הלוקח חלק בעריכת הצוואה נהנה בצורה עקיפה מהוראת הצוואה - אין לבטל הוראה זו.

כלומר, רק הוראת צוואה המזכה במנה כלשהיא באופן ישיר את העד או את מי שערך אותה פסולה ואין להרחיב את הפסול אם אין בצוואה הוראה המזכה ישירות ברכוש או בטובת הנאה אותו עד או עורך צוואה אלא רק בעקיפין הוא נהנה מן הצוואה {ע"א 529/69 אטי רוזנהויזר נ' רלף סידני כהן, פ"ד כד(2), 93 (1970)}.

המגמה העומדת מאחורי חקיקת סעיף 35 לחוק הירושה בעניין בני זוג היא כי צוואה תהיה מבוטלת לטובת בן זוג של המעורב, ואם מדובר בבני זוג ידועים בציבור אזי המגמה החקיקתית של סעיף 35 לחוק הירושה אמורה להיות תקפה שכן אנו סבורים כי אין להעדיף בני זוג ידועים בציבור על פני בני זוג נשואים.

צוואה המזכה את "מי שערך אותה"
נשאלת השאלה, מיהו הנחשב לעורך צוואה?

תשובתינו לשאלה זו תהא כי עורך הצוואה הוא אדם שעסק בניסוח או בכתיבת מסמך הצוואה {ע"א 99/86 מתתיהו זיידה נ' ריקה-רבקה זיידה, פ"ד מ(3), 105 (1986)}.

הערת המחבר:
פעולת עריכת הצוואה אינה מתחילה לפני שעורך-דין או אדם אחר המנסח אותה נכנס לפעולה {ע"א 576/72 שפיר נ' שפיר, פ"ד כז(2), 373 (1973); ע"א 681/77 מרק נ' שאבי, פ"ד לג(1), 7 (1978)}.

לפיכך, שיחות מקדימות אינן מהוות חלק מעריכת הצוואה. כך גם ביצוע שליחות מטעם המצווה אשר ביקש כי עורך-הדין יסור אליו לשם עשיית הצוואה {ע"א 6496/98 מופק בוטו ואח' נ' סאמי בוטו, פ"ד נד(1), 19 (2000)}.

"עד לעשייתה"
"עד לעשייתה" הוא מי שהיה מבחינה רשמית עד לצוואה על-פי האמור בסעיף 20 לחוק הירושה או על-פי האמור בסעיף 23 לחוק הירושה.

המונח "עד לעשייתה", אינו מכוון למי שנכח בפועל במעמד עשיית הצוואה והיה עד לעריכתה ולחתימתה, כי אם למי שאשרה בחתימתו. מי שאינו עד לעשייתה של צוואה, כי נוכחותו אינה עולה לכלל עדות כמשמעותה בסעיף 20 לחוק הירושה, עשוי להיחשב כמי שנטל חלק באופן אחר בעריכת הצוואה {ע"א 6496/98 מופק בוטו ואח' נ' סאמי בוטו, פ"ד נד(1), 19 (2000)}.
"לקח באופן אחר חלק בעריכתה"
לעומת הגישה הדווקנית בעבר נוטה הפסיקה להתייחס לאלמנט זה, "לקח באופן אחר חלק בעריכתה", בפרשנות מרחיבה לעומת שני האלמנטים האחרים.

הפסיקה מתייחסת לאלמנט זה, כעילה שיורית ומכוונת היא לכל מי שנטל חלק בעריכתה שלא באופן המתואר בשתי העילות הראשונות. עילה זו מותירה מרחב פרשנות רב יותר לבחינת הנסיבות שאפפו את עריכת הצוואה תוך בחינת מידת המעורבות בהכנתה.

עילת הבטלות השלישית מנוסחת באופן המאפשר לכלול בגדרה מגוון של מצבים ולא לכבול את בית-המשפט ברשימה סגורה של מעשים פסולים {ע"א 5869/03 נילי חרמון נ' בנימין גולוב, פ"ד נט(3), 1 (2004)}.

המינוח "לקח באופן אחר חלק בעריכתה" המופיע בסעיף 35 לחוק הירושה, מהווה ביטוי גמיש אשר מתמלא תוכן על-פי הנסיבות המיוחדות של כל מקרה ומקרה, כאשר המבחן הוא בסופו-של-דבר מבחן השכל הישר.

נעיר כי בנסיבות בהן המעורבות לא עלתה כדי המעורבות הנדרשת להפעלתו של סעיף 35 לחוק הירושה, יהא בה, במעורבות כדי להוות ראיה לכאורה לקיומה של השפעה בלתי-הוגנת או למצער שיקול רלוונטי להקמת חזקה בדבר קיומה של השפעה כזאת עליו {ת"ע (משפחה יר') 43220/09 נ' ב' י' ואח' נ' האפוטרופוס הכללי - ירושלים, תק-מש 2011(4), 472 (2011); ת"ע (משפחה נצ') 1981-06 ר' מ' א' נ' א' ב' ח', תק-מש 2011(4), 288 (2011)}.

הוראת סעיף 35 לחוק הירושה, עומדת על רגליה היא, וקיומה אינו מותנה בקיומה של השפעה בלתי-הוגנת כאמור בסעיף 30 לחוק הירושה {ע"א 7506/95 מיכל שוורץ נ' בית אולפנא בית אהרון וישראל, פ"ד נד(2), 215 (2000); ע"א 433/77 אליקים הררי נ' מרים הררי, פ"ד לד(1), 776 (1979); ת"ע (משפחה נצ') 1691-04 עזבון המנוחה ע' ר' ז"ל נ' ד' ר', תק-מש 2011(4), 122 (2011)}.

ב- ע"א 851/79, ע"א 160/80 {שולמית בנדל נ' דורון בנדל, פ"ד לה(3), 101 (1981)} קבע בית-המשפט כי "על-פי דברי דורון, באה היוזמה מהמנוח, אשר מסר לדורון את פרטי הצוואה, בלא שדורון נטל חלק כלשהו בגיבוש ההנחיות, שניתנו לעורך-הדין. הנחיות אלה הועברו בדייקנות לעורך-הדין, בלא שדורון נטל חלק כל שהוא בעריכת הצוואה על-ידי עורך-הדין. נמצא כי תפקידו של דורון הצטמצם בפעולת שליחות גרידא, פעולה שהיא טבעית למדי בנסיבות העניין שלפנינו, שכן דורון היה נאמן על אביו, וטבעי שהלה עשה בו שימוש ליצירת קשר עם עורך-הדין. בנסיבות אלה אין כל בסיס עובדתי לטענה, כי דורון נטל חלק בעריכת הצוואה".

הערת המחבר:
אם היה הנהנה אך שופרו של המצווה והעביר את פרטי הצוואה בלא שהנהנה נטל חלק בגיבוש ההנחיות הרי שאין הנהנה נחשב כמי שנטל חלק בעריכת הצוואה והכול לפי מבחן השכל הישר.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

צוואה לטובת מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה