botox
הספריה המשפטית
רישיון במקרקעין בעין המשפט

הפרקים שבספר:

האם הרישיון הינה זכות הניתנת להעברה?

הזכות הנוצרת עקב מתן הרשות על-ידי בעל המקרקעין לבר-הרשות הינה אישית ולא חפצית ואיננה ניתנת להעברה על-ידי בר-הרשות לאחר.

יתרה-מזאת, גם אם המדובר בזכות הדירה או בלתי-הדירה - אין זכות זו ניתנת להעברה לאחר, שכן, רשות הדירה או בלתי-הדירה, לעולם אינה מקנה לבעל הרשות, זכות קניינית בקרקע נשוא הרשות והיא באה לקיצה כאשר בר-הרשות מעביר בעלותו והחזקתו בקרקע לאחר {ע"א (ת"א) 271/85 הילמן צביה נ' בנימין רוזן ואח', פ"מ תש"מ(א), 283, 287 (1986)}.

בית-המשפט בפרשת הילמן צביה קבע כי הרשות שנתנו המערערים למשיבים 3 ו- 4 לסגירת המרפסת והשימוש הבלעדי בפועל בשטח המרפסת, שאין חולקים שהוא חלק מהרכוש המשותף, ניתנה למשיבים 3 ו- 4 באופן אישי ובזיקה לזכות הבעלות שהיתה להם בדירה.

עוד נקבע כי זכותם של משיבים 3 ו- 4 כברי-רשות במרפסת, היתה זכות אישית שאינה ניתנת להעברה והיא באה לקיצה כשמבשיבים 3 ו- 4 העבירו למשיבים 1 ו- 2 את זכותם הקניינית בדירה וברכוש המשותף הצמוד לדירתם.

ב- ע"א 633/82 {אליהו לוקוב נ' צפורה מגדל, פ"ד מג(1), 397, 399 (1985)} קבע בית-המשפט כי במקרה דנן, גם אם נלך בדרכו של בית-משפט קמא, שראה את הזכות, כזו של בר-רשות בלבד, תהיה התוצאה זהה, שכן, גם זכותו של בר-רשות גרידא ניתנת עקרונית להעברה ליורשיו, והכל כפוף להסכמת הצדדים בעת יצירת הרישיון.

ב- ע"א 103/89 {מזל אזולאי נ' פנינה אזולאי, פ"ד מה(1), 477, 481 (1991)} קבע בית-המשפט כי למרות שזכות השימוש היא זכות אישית, דבר עבירותה והתנאים לעבירותה ניתנים להסכמה בין מקבל השימוש ומעניק השימוש ועל-כן יש לבדוק כל מקרה לגופו.

ב- ע"א 566/89 {דב שטיין נ' דבורה סופר, פ"ד מז(4), 167, 171 (1993)} קבע בית-המשפט כי אם תנאי ההתקשרות בחוזה שבין בעל המושכר למחזיק בו מאפשרים זאת, ובמקרים רבים זהו המצב, הרי זכות זו תהיה ניתנת להעברה {ראה גם ע"א 260/65 חייקין ואח' נ' ממר ואח', פ"ד יט(4), 183, 190 (1965)}.

עוד נקבע כי לזכות מתיישב או חבר אגודה כבר רשום במשקו ישנו ערך כלכלי ואם תנאי ההתקשרות בחוזה בין המחזיק למעניקי הזכות מאפשרים זאת, הזכות ניתנת להעברה.

ב- המ"פ (יר') 419/94 {אשר עמנואל נ' הסוכנות, תק-מח 97(3), 2915 (1997)} נקבע כי זכות השימוש היא זכות אישית, דבר עבירותה והתנאים לעבירותה ניתנים להסכמה בין מקבל השימוש ומעניק השימוש ועל-כן, יש לבדוק כל מקרה לגופו.

ב- ע"א (ת"א-יפו) 2642/00 {גיסין רמי' נ' קרן היסוד, תק-מח 2002(4), 6178 (2002)} קבע בית-המשפט כי במקרה דנן, גם אם ניתן לקבוע, בדוחק רב, כי ניתן למר ישי רישיון "מכללא" מכוח הסכמתו של נציג המשיבה למיקומה של הגדר, הרי שהרישיון מכללא זה בוטל שלוש פעמים: בראשונה, עם פטירת מר ישי המנוח והעברת הבעלות בנכס לבנו מר אמנון ישי. בשניה, בוטל עם מכירת הנכס למערערים. השלישית, בוטל עם מכירת חלקת המשיבה למשיב מס' 2.

במקרה זה, בית-המשפט קבע כי הרישיון לא הועבר למערערים ועל-כן נסתם הגולל על ערעורם.

מן האמור לעיל עולה כי עבירותה של הרשות במקרקעין יונקת, איפוא, אך ורק מיחסים משפטיים מיוחדים שבין בעל הרשות ונותן הרשות, ולא ממהות הרישיון.