botox
הספריה המשפטית
רישיון במקרקעין בעין המשפט

הפרקים שבספר:

הסמכות המקומית

תקנה 4 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשנ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי" או "התקסד"א" או "תקנות") עוסקת בסמכות מקומית בתביעה הקשורה למקרקעין.

תקנה הנ"ל קובעת, כי תובענה במקרקעין תוגש לבית-המשפט שבאיזור שיפוטו הם מצויים ובשים-לב כי תקנה זו חלה אך ורק במקרים בהם התובענה כולה עוסקת במקרקעין {ע"א 1049/94 דור אנרגיה בע"מ נ' חמדן, פ"ד נ(5), 820 (1997); ת"א 74967/04 אופיר שי ייצור שיווק ואספקה בע"מ נ' נתן שוורץ, פדאור 05(4), 630 (2005); ע"א 1049/94 דור אנרגיה בע"מ נ' חמדן, פ"ד נ(5), 820 (1997)}.

כך לדוגמה, כאשר הנכס נשוא המחלוקת נמצא בעיר תל אביב, הסמכות המקומית לגבי המקרקעין הנ"ל, מסורה רק לבית-משפט השלום שבאותה עיר כלומר, לעיר תל אביב ובית-המשפט השלום באילת לדוגמה, נטול סמכות לדון בהם.

במקרים בהם אין בית-משפט, אחד מתוך אלה אשר בפניהם תלויה ועומדת תובענה בענייני מקרקעין, הסמכות המקומית לדון בכל העניינים, רשאי נשיא בית-המשפט העליון או ממלא מקומו להורות, בפני איזה בית-משפט ידון העניין {ב"ש 548/82 מנליס נ' מנליס, פ"ד לו(4), 437 (1982)}.

זאת ועוד. טענה בדבר העדר סמכות מקומית יש לטעון בהזדמנות ראשונה. משלא טען נתבע טענה זו ממילא ייחשב כמי שוויתר על הטענה.