רישיון במקרקעין בעין המשפט
הפרקים שבספר:
- רישיון במקרקעין - חלק כללי - מבוא
- האם רישיון הינו "זכות במקרקעין"
- מיהו "בעל"?
- האם יש צורך בהסכם מפורש ליצירת רישיון?
- האם הרישיון הינה זכות הניתנת להעברה?
- מה בין שכירות לרישיון במקרקעין?
- הסמכות המקומית
- הסמכות העניינית
- כתב התביעה ועילת התביעה
- נטל ההוכחה
- סוגי הרישיון במקרקעין - רישיון חינם
- יצירתו של "רישיון מכללא" להבדיל מרישיון מפורש או "רישיון חוזי"
- רישיון בתמורה
- רישיון בלתי-הדיר
- רישיון היונק את חיותו מיחסים משפטיים מיוחדים שבין הצדדים
- הרישיון וביטולו - מבוא
- אורכה לפינוי - עם ביטול הרישיון
- ביטול רישיון חינם
- ביטול רישיון בתמורה
- מתן הודעת ביטול - על-ידי מי?
- ביטולו של רישיון "בלתי-הדיר"
- התניית ביטול הרישיון בתשלום פיצויים
- מקור העילה
- ביטול רישיון - מעמדו של בר-הרשות כמסיג גבול
- דמי שימוש ראויים
- בר-רשות וזיקת הנאה
- בר-רשות והצמדת הרשות לזכות השכירות
- בר-רשות למול זכויות צד שלישי
- מעמדו של בעל רישיון במקרקעין - האם ניתן לראות בו טובת הנאה?
- פסקי-דין מנחים מן העת האחרונה
- ההבחנה בין חוכר לדורות ובר-רשות
מה בין שכירות לרישיון במקרקעין?
ההבדל המהותי בין מוסד השכירות למוסד הרשות הוא שכאשר בשכירות עסקינן, מדובר בזכות קניינית ואילו ברשות עסקינן מדובר בזכות אישית.זאת ועוד. שכירות אינה זכות אישית גרידא והעברתה אינה מוגבלת מכוח החוק. רשות השימוש לעומת זה היא ביסודה זכות אישית שאינה ניתנת להעברה {ע"א 260/65 חייקין נ' ממר, פ"ד יט(4), 183 (1965)}.
אחת התכונות של זכות קניינית {מלבד היותה זכות רכושית, המוגנת in rem, דהיינו, לא כלפי חייב מוגדר, אלא כלפי הציבור} היא, שהיא מטבעה ניתנת להעברה מאדם לאדם {פרופ' י' ויסמן דיני קניין - חלק כללי (תשנ"ג 1993), 57}.
הרשות, לעומת זאת, הינה זכות אישית להשתמש, או להחזיק ולהשתמש, במקרקעין, ללא כל כוונה להקנות זכות במקרקעין. זכות זו אינה ניתנת להעברה {אלא אם הוסכם אחרת}, ובאה לקיצה עם כל העברה של המקרקעין נשוא הרשות {ע"א 346/62 רכטר נ' מנהל מס עזבון, פ"ד יז 701 (1963); ע"א (ת"א) 271/85 הילמן נ' רוזן, פ"מ תשמ"ז(א), 283 (1986)}.
לצורך ההכרעה בשאלה האם, במקרה העומד בפני בית-המשפט, מדובר בשכירות או ברשות, המבחן העיקרי הוא מבחן כוונת הצדדים, כפי שהיא משתקפת מן ההוכחות ומן הנסיבות {ע"א 17/49 ויסמן נ' סטריקובסקי, פ"ד ב(1), 636 (1949); ע"א 161/60 אחוזות אביב נ' ויספיש, פ"ד טו(2), 1071 (1961); ע"א 267/54 פרס נ' חב' הנפט, פ"ד י(3), 1413 (1956)}.
במילים אחרות, יש לרדת לשורשם של דברים, למהות היחסים המשפטיים שבין הצדדים, ולבחון, על-פי מכלול הנסיבות, האם כוונתם היתה לזכות קניינית, או לזכות אישית. אין להסתפק במבחנים כדוגמת מבחן החזקה הייחודית, שאינם יותר מאשר סימנים לכוונת הצדדים.
מהן הנסיבות שהינן רלוונטיות לבחינת כוונת הצדדים? הנסיבות הללו כוללות, בין היתר, את אופיה של מערכת היחסים בין הצדדים, שעמדה ברקע למתן הזכות, והנסיבות שהביאו למתן הזכות {ת"א 3536/01 ינוע מוסך לתיקון דיזלים וכלי רכב בע"מ נ' דני גרינברג, פדאור 04(4), 338 (2004)}.