זכאות - סייג לזכאות (סעיף 3 לחוק)

1. הדין
סעיף 3 לחוק חוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980 קובע כדלקמן:

"3. סייג לזכאות (תיקון התשס"ח (מס' 4))
לא יהיו זכאים לגמלה לפי חוק זה:
(1) אדם הנמצא במוסד וכל החזקתו היא על חשבון אוצר המדינה, הסוכנות היהודית לארץ ישראל, רשות מקומית או גוף אחר שנקבע בתקנות;
(2) אדם המשרת שירות סדיר בצבא-הגנה לישראל ואשתו;
(3) חבר בתאגיד האחראי לכלכלת חבריו;
(4) תלמיד הלומד במוסד שקבע השר בתקנות ובתנאים שקבע,
למעט: (א) מי שמשתלמת לו גמלה לפי פסקה (4) של סעיף 2(א);
(ב) (1) הורה עצמאי, שהשתלמה לו גמלה בעד 16 חודשים לפחות מתוך 20 החודשים שקדמו לחודש שבו החל להיות תלמיד במוסד כאמור, ובלבד שהוא אינו לומד בתכנית לימודים המקנה תואר אקדמי שני או שלישי; גמלה להורה עצמאי שמתקיימות לגביו הוראות פסקת-משנה זו תשולם בעד תקופה שלא תעלה על 36 חודשים, ואולם השר רשאי לקבוע תנאים שבהתקיימם תשולם להורה עצמאי כאמור גמלה בעד תקופה ארוכה יותר;
(2) אין בהוראות פסקת-משנה (1) כדי לגרוע מהאמור בסעיף 2(א)(2) או (3), ואולם השר רשאי לקבוע הוראות וכללים למתן הקלות לעניין התנאים הקבועים לפי סעיף 2(א)(2) או (3) להורה עצמאי שמתקיימות לגביו הוראות פסקת-משנה (1)."
2. כללי
חוק הבטחת הכנסה התקבל בכנסת באפריל 1980 ונכנס לתוקף בינואר 1982. החוק מסדיר את תשלומי גמלת הבטחת הכנסה לכלל הזכאים בישראל.

תשלומי הבטחת הכנסה נועדו, כפי ששמם מעיד עליהם, להבטיח רמת הכנסה מינימאלית למי שאין בידו לספק לעצמו הכנסה הדרושה לקיום ולסיפוק צרכים בסיסיים חיוניים.

תכלית תשלומי הבטחת הכנסה היא מתן סיוע כלכלי לאוכלוסיות נזקקות, והיא מבוססת על תפיסת המדינה כמדינת רווחה, אשר מספקת רשת מגן למי שנזקק לה.

החוק קובע, בין היתר, את תנאי הזכאות לקבלת הגמלה, את שיעורי הגמלה, את אופן חישוב הכנסות מבקשי הגמלה, את העילות לשלילת הגמלה ואת הסמכות לברר תביעות לעניין תשלום הגמלה.

גמלת הבטחת הכנסה משולמת מאוצר המדינה באמצעות המוסד לביטוח לאומי. שלושת התנאים הבסיסיים לזכאות הם: האחד, תושב ישראל שמלאו לו 25 שנים זכאי לגמלה, בתנאי שאין לו הכושר לעבוד ולהתפרנס למחייתו או שאינו ניתן להשמה בעבודה כלשהי. השני, אין לו הכנסות ממקור כלשהו. השלישי, הוא תושב ישראל 24 חודשים לפחות.

לצד התנאים הבסיסיים, החוק מפרט עילות שונות המזכות בגמלת הבטחת הכנסה וכן מספר חריגים המאפשרים קבלת גמלה גם ללא עמידה בתנאי הזכאות הבסיסיים.

סעיף 3 לחוק הבטחת הכנסה מגדיר את קבוצות האנשים שאינם זכאים לגמלת הבטחת הכנסה, אף אם הם עומדים בתנאי הזכאות הכלליים המפורטים בסעיף 2 לחוק הבטחת הכנסה. סעיף 3 לחוק הבטחת הכנסה קובע כי לא יהיה זכאי לגמלה אדם הנמצא במוסד וכל החזקתו היא על חשבון אוצר המדינה, הסוכנות היהודית, רשות מקומית או גוף אחר שייקבע בתקנות; אדם המשרת שירות סדיר בצה"ל; וחבר בתאגיד האחראי לכלכלת חבריו.

על-פי האמור בתקנות הבטחת הכנסה, ובהתאם לסעיף 3 לחוק הבטחת הכנסה, סטודנטים באוניברסיטאות, במוסדות להשכלה גבוהה ובמוסד ללימודים על-תיכוניים, תלמידים בישיבה ובמוסד תורני, ותלמידים במוסד להכשרת כהני דת, אינם זכאים לתשלומי גמלת הבטחת הכנסה.

חוק הבטחת הכנסה קבע באופן מפורש באמצעות התקנות שהותקנו מכוחו, שאברכי כוללים {כמו גם סטודנטים במוסדות להשכלה גבוהה} אינם זכאים לתשלומי הבטחת הכנסה. באמצעות הכנסת הסעיף התקציבי לחוק התקציב השנתי נעקפו הוראות חוק הבטחת הכנסה באופן שמיטיב עם קבוצת אוכלוסיה מסויימת בלבד.

בתקנות שהותקנו מכוח סעיף 3 לחוק הבטחת הכנסה נקבע כי הזכאות לתשלומי הבטחת הכנסה נשללה מסטודנטים הלומדים במוסדות להשכלה גבוהה או על-תיכונית, מתלמידים במוסדות דת ומתלמידים בישיבה ובמוסד תורני.

סעיף 3(4)(ב) לחוק הבטחת הכנסה, מאפשר להורים יחידים שקיבלו גמלת הבטחת הכנסה ב- 16 מתוך 20 החודשים שקדמו ללימודיהם להמשיך לקבל גמלת הבטחת הכנסה במהלך לימודיהם לתואר הראשון, וזאת בכפוף לתנאים הקבועים בחוק.

חוק הבטחת הכנסה, והתקנות על פיו, קובעים כי תלמידים במוסדות חינוך על-תיכוניים ותלמידי ישיבות ומוסדות תורניים לא יהיו זכאים לתשלומי הבטחת הכנסה.

בבסיס הוראה זו טמונה הנחה כי המשאבים הציבוריים שנועדו למימון תשלומי הבטחת הכנסה לנזקקים הינם מוגבלים מעצם טיבם.

במערך העדיפויות בתחום זה, ראתה המדינה לקבוע כי תלמידים במוסדות חינוך על תיכוניים לא יזכו בתמיכת המדינה בכספי הבטחת הכנסה מתוך הנחה כי כאנשים צעירים, שעל-פי-רוב עדיין אינם מטופלים במשפחה משלהם, יהיה בכוחם, ואפשר אף בסיוע משפחתם הגרעינית, לספק את צרכי הקיום הבסיסיים הנדרשים להם במהלך לימודיהם.
3. תלמיד באוניברסיטה - שלילת זכאות לקיצבת הבטחת הכנסה
החלטת מוסד לביטוח לאומי השוללת זכאותו לקיצבת הבטחת הכנסה מהטעם שהמשיב רשום כתלמיד באוניברסיטה על-פי סעיף 3(4) לחוק הבטחת הכנסה, יש לבטלה.

כמבצע עבודות שירות המשיב זכאי לכאורה לגמלת הבטחת הכנסה מכוח סעיף 2(א)(8) לחוק הבטחת הכנסה.

עם-זאת, לפי הוראת סעיף 3(4) לחוק הבטחת הכנסה ותקנה 6(א)(1) לתקנות הבטחת הכנסה, לא יהיה זכאי המשיב לגמלאות הבטחת הכנסה בעודו בגדר "תלמיד".

היותו של אדם בגדר "תלמיד" מאופיין בהשתייכות למסגרת חברתית מסויימת בתחומי החינוך, הלימודים, ההכשרה, המסגרת האמורה פועלת לפי כללים או תכנית המחייבים את התלמיד בפעילות מסודרת ומתוכננת מבחינת הזמן וחומר הלימודים, מטילים עליו חובות וכללי התנהגות ומשמעת {ראה דב"ע 4-04/98 שמואל הלברשטאם נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (31.08.98)}.
4. תלמידת מכללה - אם חד-הורית
החלטת המוסד מסתמכת על הוראות סעיף 3(4) לחוק הבטחת הכנסה, ועל תקנה 6 לתקנות הבטחת הכנסה.

על-פי הוראת סעיף 3(4) לחוק הבטחת הכנסה, תלמידת מכללה אינה זכאית לגמלת הבטחת הכנסה.

בנסיבות בהן בחרה בחירה מודעת ללמוד ולרכוש תעודות הוראה, לא ניתן שלא לראות בה "תלמידה" בהתחשב בהיקף לימודיה בפועל.

היקף הלימודים של מבוטח לצורך קביעת זכאות לפי החוק נלמד מדרישות המוסד החינוכי ולא מהיקף הלימודים בפועל.

חוק הבטחת הכנסה קובע את הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה. חוק זה הינו חוק סוציאלי המיועד להבטיח לכל אדם ומשפחה בישראל, שאין בכוחם לספק לעצמם הכנסה הדרושה כדי מחייתם, הכנסה מינימאלית לשם סיפוק צרכים חיוניים, קרי, לשם שמירה על כבודם כבני אנוש {דברי כב' הנשיא אדלר בפסק-הדין עב"ל 1010/04 המוסד לביטוח לאומי נ' זהבה עמר, מ(2005), 704, (15.03.05) וגם דב"ע מה/0- 73 עיאדה סנוקה נ' המוסד; דב"ע מח/ 0- 120 שחל נ' המוסד}.

סעיף 2 לחוק הבטחת הכנסה קובע מי הם זכאים לגמלה ואילו סעיף 3 לחוק הבטחת הכנסה קובע סייגים לזכאות זו. לענייננו, סעיף 3(4) לחוק הבטחת הכנסה שולל את הזכות לגמלת הבטחת הכנסה מ"תלמיד" הלומד ב"מוסד" שהשר קבע אותו בתקנות. מוסיפה וקובעת תקנה 6(א) לתקנות הבטחת הכנסה, כי "מוסד" לעניין סעיף 3(4) לחוק יהיו:

"(1) כל מוסד להשכלה גבוהה שהוכר לפי חוק המועצה להשכלה גבוהה, התשי"ח-1958, וכן מוסד הטעון היתר לפי סעיף 21א לאותו חוק;
(2) מוסד אחר ללימודים על-תיכוניים;
(3) ישיבה ומוסד תורני;
(4) מוסד להכשרת כוהני דת;
(5) מוסד לימודים אחר שבו מלמדים באופן שיטתי תלמידים..."
5. ביטול העדפה מפלה - אברכים לעומת סטודנטים, האם קיימת העדפה מפלה של אברכים לעומת סטודנטים מכוח סעיף 3 לחוק הבטחת הכנסה?
ב- בג"צ 4124/00 {ארנן יקותיאלי ז"ל ואח' נ' שר הדתות ואח' תק-על 2010(2), 3431 (2010)} נדונה השאלה האם קיימת העדפה מפלה של אברכים לעומת סטודנטים מכוח סעיף 3 לחוק הבטחת הכנסה, שעניינו סייגים לזכאות לקבלת גמלה.

אברכים הלומדים בכולל זכאים לתשלום גמלת הבטחת הכנסת מינימום מכוח סעיף תקציבי הנכלל בחוקי התקציב השנתיים מאז שנת 1982. לעומתם, סטודנטים הלומדים במוסדות להשכלה גבוהה או על-תיכונית ואף תלמידים במוסדות דת ותלמידים בישיבה ובמוסד תורני אינם זכאים לתשלום גמלת הבטחת הכנסה על-פי הוראות חוק הבטחת הכנסה.

טענת ההפליה מבוססת על ההבחנה שבין שני הסדרי חקיקה שעניינם תשלומי גמלות הבטחת הכנסה. האחד, חוק הבטחת הכנסה, המסדיר את תשלומי גמלת הבטחת הכנסה לכל הזכאים בישראל. השני, הסעיף התקציבי, המסדיר את תשלומי גמלת הבטחת הכנסה לאברכי כוללים בלבד.
לא כל הבחנה מהווה הפליה. יש מצבים בהם עקרון השוויון מכיר בשוני רלוונטי המצדיק התייחסות נפרדת לפרטים או קבוצות.

על-אף האמור בהוראות חוק הבטחת הכנסה ובתקנות שהותקנו מכוחו, ולפיהן סטודנטים ותלמידים בישיבות ובמוסדות דת אינם זכאים לתשלומי הבטחת הכנסה, מאפשר הסעיף התקציבי תשלום של גמלת הבטחת הכנסה לאברכי כוללים בלבד.

העותרים טענו, כי הסעיף התקציבי "עוקף" את הוראות חוק הבטחת הכנסה, ומעניק לאברכים גמלת הבטחת הכנסה למרות שזו נשללה מהם במפורש בחוק הבטחת הכנסה, וכי מיתר המשתייכים לאותה קבוצת שוויון, נשים, סטודנטים במוסדות להשכלה גבוהה, בני דתות אחרות הלומדים במוסדות להכשרת כהני דת, ותלמידי ישיבות רפורמים וקונסרבטיביים תשלום זה נשלל.

הסעיף התקציבי מפר את הוראות סעיף 3א לחוק יסודות התקציב, פוגע בשוויון ובכבוד האדם, בהיותו סעיף המפלה על בסיס מין, דת ואמונה, לאום והשכלה ומהווה הסדר ראשוני שלא ראוי שייקבע במסגרת של חוק תקציב.

העותרים ציינו כי בניגוד לחוק הבטחת הכנסה, אברכים אינם נדרשים להוכיח "מיצוי כושר השתכרות" והם רשאים לעבוד במקביל ללימודיהם בכולל.

טענה נוספת אותה העלו העותרים היא כי הסעיף התקציבי מנוגד לסעיף 3א לחוק יסודות התקציב, מתיימר לקבוע הסדר מהותי בלבוש של הוראת תקציב, ועל-כן, הוא חורג מהתחומים אותם רשאי המחוקק להסדיר בחוק התקציב השנתי, על פיו תמיכת המדינה במוסדות ציבור חייבת להינתן על-פי מבחנים שוויוניים, הנקבעים על-ידי השרים הממונים בתחומי משרדיהם, ולאחר התייעצות עם היועץ המשפטי לממשלה.

לעניין השוויון, טענו העותרים שקבוצת השוויון נקבעה על-ידי המחוקק בתקנות שהותקנו מכוח סעיף 3 לחוק הבטחת הכנסה.
כאמור, בתקנות נקבע כי הזכאות לתשלומי הבטחת הכנסה נשללה מסטודנטים הלומדים במוסדות להשכלה גבוהה או על-תיכונית, מתלמידים במוסדות דת ומתלמידים בישיבה ובמוסד תורני.

עוד טענו העותרים, כי רצון המחוקק הוא שכל קבוצות הלומדים במוסדות השונים המנויים בתקנות, ייחשבו כקבוצת שוויון אחת.

המשיבים טענו כי ההבחנה בין אברכים לסטודנטים אינה עולה כדי הפליה פסולה, מאחר שהיא מבוססת על שונות רלוונטית, בעוד שסטודנטים לומדים לשם רכישת מקצוע, אברכים לומדים לשם הלימוד עצמו ולימודיהם אינם נעשים למטרה אחרת. על-כן, אין מדובר עבורם בתקופת ביניים, אלא באורח חיים שהמחוקק בחר לתמוך בו ולעודד אותו.

הטענה לפיה המייחד את קבוצת אברכי הכולל הוא אמונתם הפנימית המכתיבה את לימוד התורה כעיסוק יומיומי הוא אינו שוני רלבנטי, נענית בכך שלימוד התורה, טוענת המדינה, אינו בגדר תקופת הכשרה זמנית, ואינו מיועד, ככלל, לרכישת מקצוע.

אשר-על-כן, הבחנה זו הצדיקה התייחסות תקציבית נפרדת לקבוצת אברכי הכוללים, באופן שמבטא את סדר העדיפויות של הממשלה ושל המחוקק, על פיו מדינת ישראל בוחרת ליתן תמיכה לאברכי כוללים. הכרעה ערכית זו, מהווה מדיניות הנתונה להכרעת הרשות המחוקקת והמבצעת.

המשיבים טענו כי בעוד אברכי כוללים נתמכים באמצעות המנגנון של הבטחת הכנסה ומנגנונים תקציביים אחרים, סטודנטים נהנים מסבסוד של שכר הלימוד ומהתקציבים הניתנים על-ידי המדינה למוסדות להשכלה גבוהה, והם גם זכאים למגוון קרנות סיוע והלוואות.

על-כן, טענו המשיבים, בהשוואה בין שתי הקבוצות יש להתחשב במכלול ההטבות שכל קבוצה מקבלת, ולא להתמקד בסעיף תקציבי אחד.

עוד טענו המשיבים, כי התכליות העומדות ביסוד שני ההסדרים שונות. חוק הבטחת הכנסה נועד לספק רשת מגן אחרונה וזמנית למי שמיצה את כושר השתכרותו, תוך עידודו להמשיך ולחפש מקור פרנסה, ואילו תכליתו של הסדר התמיכה באברכים היא לסייע למי שמקיים אורח חיים המוקדש ללימוד התורה.

לטענת המשיבים, מקום בו היחס השונה אינו כרוך בהטלת חובת יתר על הכלל, אלא במתן הטבה כלכלית למיעוט, עוצמת הפגיעה במרחב האוטונומיה היא קטנה, אם בכלל קיימת, ולכן אין מקום לדבר על פגיעה בשוויון העולה כדי פגיעה בכבוד האדם.

אף אם ישנה פגיעה בשוויון, הוראת חוק התקציב עומדת בתנאי פסקת ההגבלה הקבועים בסעיף 8 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו.

אף אם ישנה פגיעה בשוויון, יש להתחשב בעובדה שמדובר בתמיכה נמוכה יחסית לציבור נזקק וכי לא ניתן לבטל את הסעיף התקציבי מכוח טענת סתירה לחוק יסודות התקציב, משום שאפשרות הביטול אינה כתובה באופן מפורש בחוק יסודות התקציב וכי אין מקום להידרש לדיון, במסגרת עתירה זו.

תמיכת המדינה באברכי כוללים נוהגת זה עשרות שנים ולכן כפיה של המחוקק לשנות ממדיניות זו תפגע באינטרס ההסתמכות שלהם ותהא מנוגדת לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, משום שהיא תוביל לפגיעה אנושה בעולמם הרוחני, בכבודם ובקניינם.

המשיבים טענו כי יש בעובדה שהסעיף התקציבי נוסף לחוק התקציב באותה שנה בה חוק הבטחת הכנסה נכנס לתוקף כדי ללמד על כך שהמחוקק ביקש לייחד במסגרתו קבוצת לומדים אחת ולאפשר לה לקבל תשלומי הבטחת הכנסה.
עוד הוסיפו המשיבים, כי אין מקום לבחון את הפגיעה בשוויון בין קבוצות הלומדים השונות על בסיס הסעיף התקציבי בלבד, אלא יש לבחון את מכלול הסדרי התמיכה הרלוונטיים לכל קבוצה.

בית-המשפט החליט לקבל את העתירה וקבע כי הסעיף התקציבי מפר את החובה לחלק את תמיכות המדינה בשוויון, חובה שנקבעה בשורה ארוכה של הלכות
בית-משפט זה ועוגנה גם בסעיף 3א לחוק יסודות התקציב.

בית-המשפט הוסיף כי, בהתחשב במכלול הנסיבות הצריכות לעניין, אין זה יהיה נכון להורות על בטלות מיידית של הסעיף התקציבי ובחוק התקציב הבא, אין הסעיף התקציבי במתכונתו הנוכחית יכול להיכלל.

עוד הוסיף בית-המשפט כי ימנע מלהתערב אלא אם הפגיעה בזכויות יסוד כפי שהיא באה לידי ביטוי בתקציב היא משמעותית וקשה ושניתן להשיג את תכלית החקיקה תוך שימוש באמצעי פוגעני פחות {ראו, למשל, ע"א 6821/93 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' מגדל כפר שתופי, פ"ד מט(4), 221, 444 (1995)}.

בית-המשפט קבע, כי הוראה בחוק התקציב השנתי העומדת בסתירה להוראה מהותית בחוק יסודות התקציב ופוגעת בזכות יסוד, אינה יכולה לעמוד ויחד-עם-זאת, בשל אופיו של חוק התקציב השנתי, הביקורת השיפוטית, שנועדה לבחון את חוק התקציב במישור החוקתי אל מול חוקי היסוד ובמסגרת כפיפותו לחוק יסודות התקציב, תהיה על-פי טיבה מרוסנת ומצומצמת.

טענת הפליה תתעורר רק מקום בו ניתן יחס שונה ובלתי-הוגן לשווים {ראו, למשל: בג"צ 11163/03 ועדת המעקב העליונה לענייני הערבים בישראל נ' ראש ממשלת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (27.02.06)}.

בפרשת התנועה המסורתית ציין בית-המשפט כי המשמעות הנובעת מן העליונות של חוק יסודות התקציב על-פני חוקי התקציב השנתיים היא שבית-המשפט מוסמך לבטל סעיף בחוק התקציב השנתי אם הוא עומד בסתירה להוראות חוק יסודות התקציב.

בענייננו, בית-המשפט לא מצא כי מתקיים יחס ראוי בין הפגיעה בזכות לשוויון ובין היתרון החברתי הצומח מגמלת הבטחת ההכנסה המשולמת מכוח הסעיף התקציבי, מפני שהסעיף התקציבי פוגע באופן בלתי-מידתי בזכות לשוויון, ברמה שאינה עומדת בתנאי פסקת ההגבלה, לפיכך, אין הסעיף התקציבי נשוא העתירה יכול לעמוד.

בית-המשפט הוסיף, כי לא נערכה לגבי הסעיף התקציבי בחינה מקיפה, הנותנת את הדעת למטרות בבסיס ההסדר, להגדרה המדוייקת של אוכלוסיית היעד, לתנאים לשלילת הזכאות ולהשלכות שיש למתן הגמלה לקבוצה מסויימת ביחס לקבוצות אחרות שאינן זכאיות לגמלה דומה.

חוק יסודות התקציב כולל שורה ארוכה של הוראות, מקצתן מהותיות, שנועדו להבטיח הגנה על זכויות יסוד, ומקצתן בעלות אופי יותר טכני, אך לא כל סטיה מהוראות חוק יסודות התקציב תצדיק ביטול סעיף בחוק התקציב השנתי, אלא רק סטיה מאותן הוראות המשקפות זכויות ועקרונות יסוד.

לצורך השוואה, בארה"ב, בית-המשפט העליון הפדראלי קבע כי שינוי של חקיקה מהותית בחוק התקציב השנתי הינו אפשרי רק מקום בו הקונגרס הביע את רצונו באופן מפורש ובלתי-משתמע לשתי פנים, וגם אז, בית-המשפט יהיה נכון להכיר בחוקיות השינוי המפורש לשנה אחת בלבד {ראה את פסק-הדין המוביל בסוגיה זו -Tennessee Valley Auth. v. Hill, 437 U.S. 153 (1978}.

בעתירה הנוכחית בית-המשפט נעזר בשלושה מבחני-משנה מסייעים בבחינה האם דבר חקיקה או פעולה מינהלית מקיימים את דרישת המידתיות על-מנת להשאיר את הסעיף התקציבי בתוקף: מבחן הקשר הרציונלי; מבחן האמצעי שפגיעתו פחותה; ומבחן המידתיות במובן הצר {ראה גם, פרשת חוק טל, פסקה 57 לפסק-דינו של כב' הנשיא א' ברק, והאסמכתאות המופיעות שם}.

בבחינת הסעיף התקציבי והקריטריונים שגובשו במהלך העתירה לשם חלוקת התקציב בין אברכי הכוללים, קשה לומר שהאמצעי שנבחר הוא אמצעי המבטיח פגיעה פחותה בשוויון, בהתחשב בתכלית אותה מבקש הסעיף התקציבי להגשים.

בית-המשפט הוסיף כי המשיבים לא פירטו מה הטעם להחיל מבחן זכאות שונה לאברכי כוללים ולסטודנטים במוסד להשכלה גבוהה או לתלמידי ישיבות.

נוכח הפגיעה הקשה בזכות לשוויון לא ניתן לומר כי מתקיים יחס סביר בין עוצמת הפגיעה ובין היתרון החברתי הצומח מן הפגיעה {ראו: פרשת מנחם, עמ' 279}.

האיזון אינו מעשה מדוייק והוא מחייב בחינה פרטנית, בכל מקרה לגופו, של התכלית, האמצעי שנבחר להגשמתה, ומידת הפגיעה בזכות. ככל שהזכות משמעותית יותר והפגיעה בה קשה יותר, יש צורך להצביע על אינטרס ציבורי ממשי שיצדיק את הפגיעה.

סיכומו-של-דבר, סעיף תקציבי מס' 20-38-21 ימשיך לעמוד בתוקפו כפי שנקבע בחוק התקציב הדו-שנתי לשנים 2009 ו-2010. הצו על תנאי יהפוך למוחלט במובן זה שהחל משנת התקציב 2011 לא תעמוד עוד התמיכה באברכי כוללים מכוח הסעיף התקציבי בחוק התקציב השנתי.

כב' השופטת פרוקצ'יה הצטרפה לעמדתה העקרונית של כב' הנשיאה בייניש, כמו גם להצעתה במישור האופרטיבי להותיר תקופת מעבר עד לביטול ההעדפה המפלה.

עוד הוסיפה כב' השופטת פרוקצ'יה, כי שלא כבתחומים אחרים שבהם השגת השוויון בנטל הנשיאה בחובות האזרחיים מחייבת לעיתים תהליך הדרגתי ממושך, השגת השוויון מתחייבת בדרך של ביטול ההעדפה המפלה שנעשתה בניגוד לחוק ובניגוד לעיקרון החוקתי, תוך מתן תקופת מעבר שנועדה למַתֵן את הפגיעה באינטרס ההסתמכות של הנהנים מההעדפה.

הקצאת כספי מדינה ליעדים שונים כפופה למבחן השוויון, ועליה להיעשות מתוך שיקולים ענייניים, ועל-פי אמות-מידה ברורות וגלויות. עליה להיעשות על-פי "משקל העניין ולא לפי משקל המעוניין" {בג"צ 59/88 צבן נ' שר האוצר, פ"ד מב(4), 705, 706-7 (1989)}.

בדעת מיעוט, דעתו של כב' השופט א' א' לוי ז"ל היתה לדחות את העתירה, בציינו, כי פגיעה בשוויון היא בנסיבות מסויימות גם פגיעה בזכות חוקתית {בג"צ 6427/02 התנועה לאיכות השלטון בישראל נ' הכנסת, פ"ד סא(1), 619 (11.05.06), פסקאות 40-36 לחוות- דעתו של כב' הנשיא ברק)}.

לפיכך יהיה צורך לבחון אם הפגיעה עומדת במבחניה של פסקת ההגבלה שבסעיף 8 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו (בג"צ 3434/96 הופנונג נ' יושב ראש הכנסת, פ"ד נ(3), 57 (1996)}.

לדברי כב' השופט לוי, לימוד התורה חיוני לעם ישראל, ואינו סבור כי בית-המשפט רשאי לשנות ממנה, מה גם שלכך הוקצו סכומים צנועים ביותר, אשר נועדו לאפשר קיום בסיסי בלבד ולא מעבר לכך.

השאלה הנוספת היא כמובן אם אין אותה החלטה לוקה באפליה, ועל כך נכון להשיב בשלילה, הואיל וכאמור, בין לומדי התורה לקבוצת ההתייחסות עליה נשענת העתירה קיים שוני רלבנטי מהותי.

עוד הוסיף כב' השופט לוי, כי גם אילו אותה הקצאה של כספים לוקה באי-שוויון, היה מציע לדחות את העתירה, הואיל והוראת החוק עומדת במבחנה של פסקת ההגבלה, והדגש הוא על מבחן המידתיות.

עוד הוסיף כב' השופט לוי, כי הסכומים שהוקצבו לתמיכה באברכים הם צנועים ביותר, ואף הם הותנו בעמידה בתנאי הזכאות. מנגד, זוכות קבוצות אחרות הנמצאות בשלבי הכשרה לרכישת מקצוע להטבות שונות, ישירות ועקיפות, שלומדי התורה אינם זכאים להן, כמו מלגות, מענקים, הלוואות ודיור מסובסד.

הוחלט כאמור בפסק-דינה של כב' הנשיאה ד' ביניש, בהסכמת כב' השופטים א' פירוקצ'יה, א' גרוניס, מ' נאור, ס' ג'ובראן, וא' חיות וכנגד דעתו החולקת של כב' השופט א' א' לוי לקבל את העתירה.
6. האם לימודיו האקדמיים של התובע שוללים זכאותו לגמלה הבטחת הכנסה?
ב- ב"ל (נצ') 5925-04-12 {גלעד חדד נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (12.07.15)} נדונה השאלה האם לימודיו האקדמיים של התובע שוללים זכאותו לגמלה הבטחת הכנסה.

התובע טען כי לימודים במשך מספר שעות מועט אחר-הצהריים או בערב, אשר מימונם אינו מגמלת הבטחת ההכנסה, יש בהם להבטיח קיום תכלית החוק, כך שניתן לקבוע לגבי אותו אדם כי אינו בגדר "תלמיד" כמשמעותו בתקנות הבטחת הכנסה גם אם הינו לומד במוסד כמשמעו בתקנות.

עוד טען התובע, כי לימודיו מומנו על-ידי ק.מ.ח {קידום מקצועי חרדי}, וכי למד מספר מועט של שעות בשבוע, אשר לא מנעו ממנו להמשיך ולעבוד וכי מדובר ברכישת מקצוע גרידא.
לאור אלה, טוען התובע כי זכאי היה להשלמת הכנסה במקביל לעבודתו ואין להחיל עליו את הסייג הקבוע בסעיף 3(4) לחוק הבטחת הכנסה.

הנתבע טען כי הוראות חוק הבטחת הכנסה והתקנות מכוחו, קובעות מפורשות כי אין זכאות לגמלה, לתלמיד הלומד במוסד להשכלה גבוהה, וכי אין לקבל את טענות התובע ולפיהן יש בהיקף שעות לימודיו כדי להוכיח שהוא אינו עונה על הגדרת "תלמיד הלומד במוסד" כמשמעה בחוק ובתקנות.

הנתבע אף הפנה בסיכומיו לפסיקה אשר לטענתו תומכת בעמדתו, לפיה, ההיגיון שבשלילת זכאות לקבלת גמלת הבטחת הכנסה מסטודנט הלומד באוניברסיטה, אינו לוקה בחוסר סבירות לאור התכלית החקיקתית של חוק הבטחת הכנסה.

הנתבע הוסיף וטען כי לימודים אקדמיים לתואר ראשון, הנמשכים כ- 3 שנים, כרוכים בתכנית לימודים מוגדרת שעות המחייבת עמידה במטלות, כך שאין לראות את התובע כמי שלמד באופן לא סדיר ובהתאם לזמנו החופשי.

בית-הדין דחה את התביעה כי לנוכח הוראות החוק והתקנות, ובהתחשב בעובדות הרלוונטיות במקרה הנדון, אין לקבל את טענות התובע לפיהן יש להוציא אותו מהגדרת "תלמיד", אשר לומד ב"מוסד אקדמאי", ומכאן, כי בהתאם להוראות החוק, יש לראות את התובע כמי שאינו זכאי לגמלה.
7. האם זכאית התובעת לגמלת הבטחת הכנסה נוכח היותה סטודנטית באוניברסיטה הפתוחה?
ב- ב"ל (יר') 415-07-12 {מאיה אסתר יחזקאל נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (10.06.15)} נדונה השאלה האם זכאית התובעת לגמלת הבטחת הכנסה נוכח היותה סטודנטית באוניברסיטה הפתוחה.

התובעת טענה כי על-פי פסיקת בית-הדין בתיק ב"ל 2203/02 {אושרית מזרחי נ' המוסד} ובתיק ב"ל 1492/08 {דיין שי נ' המוסד, פורסם באתר האינטרנט נבו (24.12.08)} ונוכח הלכת בית-הדין הארצי ב- עב"ל 1368/01 {קרר נ' המוסד}, אין מקום לדחות את תביעתה נוכח היקף הלימודים המצומצם.

הנתבע התבקש להתייחס לפסיקה זו וטען כי על-פי עב"ל 261/07 {המוסד לביטוח לאומי נ' ליאורה עמר פורמן, פורסם באתר האינטרנט נבו (09.02.09)} העוסק באם חד-הורית בטרם תיקון החוק ומאפשר לה להוכיח שהיא לומדת מספר שעות מועט, ונקבע כי יש צורך בחקיקה מפורשת כדי להוציא אם חד-הורית משלילת הגמלה על-פי סעיף 3(4) לחוק הבטחת הכנסה.

עוד הפנה הנתבע ל- עב"ל 270/07 {אלון יעקב נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (01.04.09)} בנוגע ללימודים בשעות הערב { פס"ד אלון}.

בית-הדין דחה את התביעה לפי סעיף 3(4) לחוק הבטחת הכנסה וסעיף 6(א)(1) לתקנות הבטחת הכנסה אשר קובעים כי, לימודים במוסד להשכלה גבוהה שוללים זכאות לגמלה.

התובעת למדה באוניברסיטה הפתוחה בקורסים המקנים לה נקודות זכות לתואר בוגר אוניברסיטה, ועל-כן נכללים בסעיפים אלה לחוק. אף לא הוכח כי התובעת יכלה להיות מוכנה ומזומנה לכל עבודה. לפיכך, התובעת אינה זכאית לגמלת הבטחת הכנסה.
8. האם חב התובע לנתבע כספים בגין קבלת גמלת הבטחת הכנסה שלא כדין?
ב- ב"ל (ת"א) 37818-12-10 דניאל כהן ציון נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (14.08.13)} נדונה השאלה האם חב התובע לנתבע כספים בגין קבלת גמלת הבטחת הכנסה שלא כדין .

התובע טען כי רב המאפיינים במקרה דנן ומשקלם הכולל, מטים את הכף לכיוון הקביעה כי אין לראות בו כתלמיד בכולל, בפרט שיש ליתן משקל להיעדר מחוייבות ולו מינימאלית ללימודים. התובע נסמך על ההלכה שנקבעה בעניין דב"ע/4- 04/98 {שמואל הלברשטאם נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לג (1999), 177}.

עוד טען התובע, כי מהראיות עולה כי כלל לא קיבל את כספי התמיכה שקיבל בשמו וכי גם כספי תמיכה אלו קוזזו על-ידי משרד הדתות מתקציב הכולל {כעולה ממכתב משרד החינוך} על-כן, אין לראות בתובע בגדר תלמיד במוסד תורני.

לאור המסקנה כי התובע אינו תלמיד יש לקבוע כי אינו נכנס לגדר סעיף 3(4) לחוק ועל-כן אין לשלול ממנו זכאותו לגמלה לתקופה הרלבנטית.

הנתבע טען כי התובע נחשב כתלמיד מאחר וההגדרה בחוק ובתקנות אינה עוסקת כלל בקבלת מלגה או תשלום אחר אלא רק בלימודים עצמם. בעניין זה הפנה הנתבע לעב"ל 1586/04 המבהיר נקודה זו.

בית-הדין דחה את התביעה וקבע כי בדין נשללה גמלתו של התובע באופן רטרואקטיבי לתקופה הרלבנטית. הטענה כי התובע לא ידע כי די בעצם היותו תלמיד כדי לשלול את הגמלה אין בה כדי לסייע לתובע שכן אי-ידיעת החוק אינה פוטרת מקיומו.

סעיף 3(4) לחוק הבטחת הכנסה קובע כי לא יהא זכאי לגמלה לפי חוק זה "תלמיד הלומד במוסד שקבע השר בתקנות ובתנאים שקבע למעט...".
9. האם קיבלה התובעת גמלת הכנסה שלא כדין?
ב- ב"ל (חי') 37590-04-10 {שרה אגולניק נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (09.10.12)} נדונה השאלה האם קיבלה התובעת גמלת הכנסה שלא כדין.

התובעת טענה כי עת החלה את לימודיה בקורס ניהול מערכות משרדיות, נמסר לה על-ידי המורה בקורס כי מדובר בקורס שארכו כשנה, אך סמוך לסיום הלימודים המכללה המשותפת האריכה את משך הקורס ובפועל נמשך הקורס כשנה וחצי.

עוד טענה התובעת כי מאחר ומשכו של הקורס הוארך שלא באשמתה, הרי אין בכך כדי לשלול את זכאותה לגמלת הבטחת הכנסה בתקופה הרלוונטית.

זאת ועוד, הודיעה התובעת לנתבע בזמן אמת על עובדת לימודיה והמשיכה לקבל גמלת הבטחת הכנסה.

הנתבע טען כי התובעת למדה במספר קורסים במכללה המשותפת לאורך תקופה של למעלה מ- 12 חודשים וכן למדה במוסד לימודים אשר במטרותיו להכשיר תלמידיו לבחינות ממשלתיות או למתן השכלה המוכרת על-ידי משרד ממשלתי, ולימודים אלו שוללים זכאות לגמלת הבטחת הכנסה.

עוד טען הנתבע כי לתובעת נוצר חוב בגין קבלת גמלה שלא כדין בתקופת הלימודים.

הנתבע הכחיש כי התובעת החלה את לימודיה בידיעה כי מדובר בקורס של 12 חודשים והוסיף כי ידיעתה למעשה איננה רלוונטית, משאין מחלוקת כי התובעת למדה למעלה מ- 12 חודשים.

בית-הדין דחה את התביעה וקבע כי משמבוטח עונה להגדרת תלמיד הלומד במוסד שנקבע בתקנה 6(א) לתקנות הבטחת הכנסה, אין הוא זכאי לגמלת הבטחת הכנסה.

סעיף 3(4) לחוק הבטחת הכנסה קובע:

"לא יהיו זכאים לגמלה לפי חוק זה:
"(4) תלמיד הלומד במוסד שקבע השר בתקנות ובתנאים שקבע..."

תקנה 6(א) לתקנות הבטחת הכנסה מפרטת מהו "מוסד" לעניין סעיף 3(4) לחוק הבטחת הכנסה.

בפסק-דין מאיר שחל קבע בית-הדין הארצי כי תקנה 6 לתקנות הבטחת הכנסה הינה סבירה:

"על-מנת ליישם את הכללים שהובאו לעיל לענייננו, עלינו לבחון האם תקנה 6(א)(1) הנ"ל הינה בלתי-סבירה בצורה קיצונית, עד כי בית-הדין ייאלץ להתערב בשיקול-דעתו של השר שהתקין את התקנה? התשובה לשאלה זאת היא שלילית. לא רק שאין בתקנה חוסר סבירות קיצונית, אלא אין בה אף חוסר סבירות כלשהי."

10. האם החלטת הנתבע לבטל רטרואקטיבית את זכאות התובע לתקופת לימודיו בישיבה היתה כדין?
ב- ב"ל (יר') 10834-09 {בורוכוב שמעון נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (06.05.12)} נדונה השאלה האם התובע היה בגדר תלמיד הלומד בישיבה ומוסד תורני, לעניין סעיף 3(4) לחוק הבטחת הכנסה, ותקנה 6 לתקנות הבטחת הכנסה, ובהתאם לכך, האם החלטת הנתבע לבטל רטרואקטיבית את זכאות התובע לתקופת לימודיו בישיבה היתה כדין.

התובע טען כי לא היה בגדר "תלמיד" לעניין סעיף 3(4) לחוק הבטחת הכנסה, מאחר שלא היתה לו מחוייבות למסגרת הלימודים בישיבה, אלא הוא היה מעין "משתתף חופשי" בשיעורים לפי רצונו ולימודיו לא הקנו לו זכאות לתואר או תעודה כלשהם.

בנסיבות רישומו כתלמיד בישיבה, לא מתקיים הרציונל של תקנה 6 לתקנות הבטחת הכנסה, משום שהוא לא בחר ללמוד במקום להשתכר, אלא השתכר למחייתו. לטענת התובע, עבודתו בשכר נמוך כתופר בחנות בגדים לא היתה מבחירה אלא זו היתה העבודה שהוא יכול היה לבצע.

עוד טען התובע כי רישומו במשרד החינוך בוצע על-ידי הישיבה, שלא ביוזמתו ושלא לטובתו, ומבלי שהתובע הפיק מכך טובת הנאה כלשהי. מכל מקום, רישום כתלמיד ישיבה אינו קונקלוסיבי בסיווג אדם כ"תלמיד" ב"ישיבה ומוסד תורני".

הנתבע טען כי רישומו של התובע כתלמיד ישיבה במשרד החינוך ותשלום כספים ממשרד החינוך לישיבה בגין כך מבססים את החלטת הנתבע בדבר שלילת זכאות התובע לגמלת הבטחת הכנסה בתקופה הרלוונטית.

סירוב התובע לבטל את רישומו כ"תלמיד" במשרד החינוך, הגם שהדבר הוצע לו מספר פעמים, מעיד על רצונו של התובע להיות במעמד של "תלמיד ישיבה".

עוד טען הנתבע, כי התובע לא הציג כל ראיה ממשית לביסוס טענתו שאינו תלמיד בישיבה מלבד טענותיו כי לא היה מחוייב למסגרת הלימודים של הישיבה וכי אין הוא צפוי לקבל ממנה תעודה.

המדינה שילמה כספים בגין התובע כמי ש"תורתו אומנותו" ובנסיבות אלה תשלום גמלת הבטחת הכנסה מהווה כפל תשלום.

בית-הדין דחה את התביעה בגרסו כי בחירת התובע באורח חיים בו הוא נותן עדיפות ללימוד תורה, כפי שבאה לידי ביטוי ברישומו כתלמיד בישיבה, מקיימת את הרציונל של תקנה 6 לתקנות הבטחת הכנסה, זאת אומרת, אי-תשלום גמלת הבטחת הכנסה למי שבוחר ללמוד.

פסק-דינו של בית-הדין הארצי לעבודה ב- עב"ל 36955-03-11 {אהרון צבי ארמוני נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (ׂׂ20.12.11)}ׂ, מבסס את עמדת בית-הדין בדבר המשמעות שיש לרישומו של התובע כתלמיד ישיבה במשרד החינוך.

להבנת בית-הדין, דברי בית-הדין הארצי לעבודה לפיה רישום כתלמיד ישיבה יוצר חזקה הניתנת לסתירה בדבר היותו של המבוטח בגדר תלמיד ישיבה, משמעותה אך לאפשר סתירת החזקה באמצעות הוכחת טעות ברישום. בענייננו, אין מחלוקת כי אין כל טעות ברישום התובע כתלמיד ישיבה במשרד החינוך.
11. האם נשללה גמלת הכנסה מהתובע כדין לאור סירובו לקבל עבודה בלשכת התעסוקה?
ב- ב"ל (ב"ש) 50046-09-11 {סמי אלגרגאוי נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (13.02.12)} נדונה השאלה האם נשללה גמלת הכנסה מהתובע כדין לאור סירובו לקבל עבודה בלשכת התעסוקה.

התובע טען, כי החלטת פקיד התביעות מספטמבר 2011 בטעות יסודה, משאין בסיס לנטען באותה החלטה לפיה סירב לקבלת עבודה אליה הופנה על-ידי שירות התעסוקה בחודש אוגוסט 2011.

עמדת הנתבע היתה כי דין התביעה להידחות בהיעדר עילה.

בית-הדין דחה את התביעה על רקע העובדות כי מקובלת עליו עמדת הנתבע כי דין התביעה להידחות בהיעדר עילה. בהקשר זה יש לציין, כי סעיף 3(א) לחוק הבטחת הכנסה קובע כי:

"מי שזכאותו לגמלה מותנית בקיום האמור בסעיף 2(א)(2) לחוק הבטחת הכנסה {היותו רשום כדורש עבודה בשירות התעסוקה} ולשכת שירות התעסוקה הציעה לו עבודה מתאימה והוא סירב לקבלה, לא יהיה זכאי לגמלה בעד החודש הקלנדרי שבו חל הסירוב האמור ובעד החודש שלאחריו."

פקיד התביעות הפועל במסגרת חוק הבטחת הכנסה, כפוף בהפעלת סמכויותיו לרישומי שירות התעסוקה.

לפיכך כל עוד לא בוטל רישום ה"סירוב" בשירות התעסוקה, במתווה הקבוע בחוק שירות התעסוקה {באמצעות הגשת ערר} אין לשמוע את התובע הטוען כי רישום ה"סירוב" בטעות יסודו, מאחר ולטענתו עשה מאמץ סביר ובתום-לב לעבוד במקום העבודה אליו הופנה באמצעות לשכת שירות התעסוקה.

סיכומו-של-דבר, משאין מחלוקת כי לתובע נרשם "סירוב" לקבלת עבודה אליה הופנה על-ידי לשכת שירות התעסוקה, אין הוא זכאי לגמלת הבטחת הכנסה בגין חודש אוגוסט 2011 ובעד החודש שלאחריו, ספטמבר 2011, כאמור בהחלטת פקיד התביעות.

12. האם מוצדקת החלטת המוסד לביטוח לאומי לשלול מהתובע את גמלת הבטחת הכנסתו?
ב- ב"ל (ת"א) 2881/09 {עומר שרעבי נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (14.02.10)} נדונה השאלה האם מוצדקת החלטת המוסד לביטוח לאומי לשלול מהתובע את גמלת הבטחת הכנסתו.

התובע טען בכתב תביעתו נגד חוקיות התקנה השוללת גמלת הבטחת הכנסה בשל לימודים, בטענה כי היא נוגדת את חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו בהיותה מפלה, בלתי-מידתית וחורגת ממתחם הסבירות.

התובע לא חלק על כך שהינו סטודנט במכללה האקדמית למשפט ועסקים, אלא שלטענתו נפגע בתאונה ואושפז ולא יכול היה לעבוד בתקופה זו.

הנתבע טען כי תביעתו של התובע נדחתה על ידו משום שהתובע לומד במכללה האקדמית למשפט ועסקים ברמת גן.

עוד טען הנתבע, כי טענות התובע לפיהן שלילת הגמלה נוגדת את חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו ואינה עומדת במבחן הסבירות נדונו כבר בעניין עב"ל 154/05 {יבגניה מלמוד נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (02.05.06)} תוך הפניה לדב"ע מז/ 120-0 {מאיר שחל נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (02.05.06)}, ונדחו.

בית-הדין דחה את התביעה בציינו, כי חוק הבטחת הכנסה קובע את הזכאות לגמלת הכנסה.

הרציונל העומד בבסיסו של החוק למתן הגמלה, הוא להבטיח קיום מינימלי בכבוד למי "שאין בכוחם לספק לעצמם הכנסה הדרושה כדי מחייתם, הכנסה מינימלית לשם סיפוק צרכים חיוניים..." {עב"ל 1010/04 המוסד לביטוח לאומי נ' זהבה עמר, עבודה ארצי, לג(13), 54}.

סעיף 2 לחוק הבטחת הכנסה קובע מי הם הזכאים לגמלה וסעיף 3 לחוק הבטחת הכנסה קובע סייגים לזכאות.

סעיף 3(4) לחוק הבטחת הכנסה קובע כדלקמן:

"לא יהיו זכאים לגמלה לפי חוק זה:
(4) תלמיד הלומד במוסד שקבע השר בתקנות ובתנאים שקבע, למעט תלמיד הזכאי לגמלה המנוי בפסקה (4) של סעיף 2(א)."

סעיף 6(א)(1) לתקנות הבטחת הכנסה קובע כך:

"6. (א) כמוסד לעניין סעיף 3(4) לחוק ייחשב:
(1) כל מוסד להשכלה גבוהה שהוכר לפי חוק המועצה להשכלה גבוהה, וכן מוסד הטעון היתר לפי סעיף 21א לאותו חוק."

תקנה 6 לתקנות הבטחת הכנסה עומדת, איפוא, במבחן הסבירות ותואמת את לשון החוק המסמיך, כך שיש לדחות את טענתו של התובע לפיה שלילת הגמלה סותרת את חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו .

13. האם מוצדקת החלטת המוסד לביטוח לאומי לשלול מהתובעת את גמלת הבטחת הכנסתו עקב לימודים באוניברסיטה?
ב- ב"ל (חי') 504/07 {חיים אביבה נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (03.08.08)} נדונה השאלה האם זכאית התובעת לקבלת גמלת הבטחת הכנסה בעודה לומדת באוניברסיטת חיפה, בהתאם לסעיף 3(4) לחוק הבטחת הכנסה ובהתאם לתקנה 6 לתקנות הבטחת הכנסה.

התובעת בטיעוניה, ביקשה להסתמך על הצעת החוק בעניין אימהות חד-הוריות המקבלות הבטחת הכנסה ועל פיה יוכלו אימהות אלה ללמוד במוסד להשכלה גבוהה למרות קבלת הגמלה.

לטענת התובעת החוק התכוון לשלול את הגמלה ממבוטח שיש לו אמצעים לרכישת השכלה אקדמית ולא ממבוטח אחר.

הנתבע חזר בטיעוניו על הוראות החוק להבטחת הכנסה והפנה לפסיקה בעניין יבגניה מלמוד וביקש לדחות את התביעה {עב"ל 154/05 יבגניה מלמוד נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (02.05.06) (להלן: עניין "יבגניה מלמוד"}.

בית-הדין דחה את התביעה, מאחר והתובעת בתיק אף לא פרטה כלל האם התייצבה בשירות התעסוקה במהלך כל התקופה בה היא לומדת באוניברסיטה, האם הוצעו לה עבודות על-ידי שירות התעסוקה, שכן אין מחלוקת כי באופן עצמאי לא מצאה התובעת עבודה בהיקף של משרה מלאה.

עוד מוסיף בית-הדין כי במכתב הדחיה נאמר שעילת הדחיה היא לימודים באוניברסיטת חיפה וזאת אף מבלי להתייחס ליתר תנאי הזכאות, כך שברור שאם התובעת לא התייצבה בשירות התעסוקה כנדרש והיא מחוייבת במבחן התעסוקה, ממילא היא לא תהיה זכאית לגמלת הבטחת הכנסה.

בד-בבד, גם אם יתקבל חוק המאפשר לאימהות חד-הוריות, בתנאים מסויימים, לקבל גמלת הבטחת הכנסה כאשר הן לומדות לימודים אקדמאים, הרי תחולתו של החוק הינה מכאן ואילך, או בהתאם להוראות התחולה המפורטות ספציפית בחוק, והחוק אינו חל על כל מקבלות הבטחת הכנסה בשנים האחרונות, שתביעותיהן נדחו לאור הוראות סעיף 3(4) לחוק הבטחת הכנסה ותקנה 6 לתקנות הבטחת הכנסה.

מצבה של התובעת אינו שונה ממצבן של אימהות חד-הוריות אחרות שתביעותיהן נדחו מהסיבה של לימודים במוסדות להשכלה גבוהה.
14. האם זכאית תובעת שהיא אם חד-הורית לגמלת הבטחת הכנסה בעודה לומדת במכללה?
ב- ב"ל (נצ') 1272/06 {אוכמן אוחיון שני נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (22.10.06)} נדונה השאלה האם זכאית תובעת שהיא אם חד-הורית לגמלת הבטחת הכנסה בעודה לומדת במכללה.

התובעת טענה כי החלטת הנתבע, השוללת ממנה את מקור פרנסתה היחיד, אינה חוקתית ונוגדת את הוראות חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו.

עוד טענה התובעת, כי ההחלטה פוגעת בזכות לשוויון, כאשר עליה לדאוג לטיפול בבנה בשעות אחר הצהריים והערב ואין באפשרותה לעבוד. במטלות התואר היא עוסקת בשעות הלילה המאוחרות.

לדברי התובעת, הלימודים ממומנים על-ידי הוריה והחלטת הנתבע מותירה אותה ללא דרך להתקיים בכבוד.

הנתבע טען כי התובעת אינה זכאית לגמלת הבטחת הכנסה מאחר והיא לומדת ב"מכללה האקדמית נתניה", לימודים אשר שוללים זכאות לגמלה להבטחת הכנסה, בהתאם לסעיף 3(4) לחוק הבטחת הכנסה ותקנה 6 לתקנות הבטחת הכנסה.

בית-הדין דחה את תביעתה של התובעת לגמלת הבטחת הכנסה מאחר ויש לראות בתובעת "תלמידה" במוסד להשכלה גבוהה ועל-כן, כדין החליט הנתבע לשלול את זכאותה לגמלת הבטחת הכנסה.

סעיף 2 לחוק הבטחת הכנסה קובע מי הם זכאים לגמלה ואילו סעיף 3 לחוק הבטחת הכנסה קובע סייגים לזכאות זו. לענייננו, סעיף 3(4) לחוק הבטחת הכנסה שולל את הזכות לגמלת הבטחת הכנסה מ"תלמיד" הלומד ב"מוסד" שהשר קבע אותו בתקנות.

מוסיפה וקובעת תקנה 6(א) לתקנות הבטחת הכנסה, כי "מוסד" לעניין סעיף 3(4) לחוק הבטחת הכנסה יהיה:

"(1) כל מוסד להשכלה גבוהה שהוכר לפי חוק המועצה להשכלה גבוהה, וכן מוסד הטעון היתר לפי סעיף 21א לאותו חוק."

עוד הוסיף בית-הדין כי נסיבותיה של התובעת דומות לאלה שנבחנו בפסק-דין של בית-הדין הארצי לעבודה עב"ל 154/05 - עניין יבגניה מלמוד שם דובר באם
חד-הורית אשר למדה במכללה האקדמית לשם קבלת תעודת מוסמך בכיר במסלול הסבת אקדאים להוראה, לימודים בהיקף של 20 ש"ש {היקף קטן יותר ומסלול לימודים קצר בהרבה מזה של התובעת בענייננו}.

שם נפסק כי "אין ספק כי השתלבותה של המערערת במסגרת הלימודים במכללת האקדמית "אחווה" עונה להגדרתה כ"תלמידה"".

בסופו-של-דבר, התובעת ביקשה להכיר בה כ"מקרה חריג". אולם, בימינו, המקרה של אם חד-הורית או הורה שכל עול המשפחה עליו, שמתפקד באופן מלא בתחומים של עבודה ולימודים, מעבר למטלות הרבות ואף המייגעות הקשורות בטיפול המשפחה, אינו כבר בגדר "חריג".

רוב רובם של אותם אנשים לא מקבלים גמלת הבטחת הכנסה, שמטרתה לספק אמצעי קיום בסיסי ביותר לכל אלה שלא יכולים להסתדר בכוחות עצמם.
15. האם ניתן לבטל לתובעת חוב שנוצר לה עקב אי-תשלום גמלת הבטחת הכנסה בתקופת לימודיה כסטודנטית?
ב- ב"ל (ב"ש) 1580/06{לימור אלדן נ' המוסד לבטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (29.07.06)} נדונה השאלה האם ניתן לבטל לתובעת חוב שנוצר לה עקב אי-תשלום גמלת הבטחת הכנסה בתקופת לימודיה כסטודנטית במוסד להשכלה גבוהה.

התובעת הגישה תביעה לביטול החוב שנוצר לה עקב קבלת גמלת הבטחת הכנסה בזמן היותה לומדת במוסד להשכלה גבוהה, סעיף 3(4) לחוק הבטחת הכנסה, אשר קובע כי לא יהיו זכאים לגמלה לפי חוק זה סעיף-קטן (4) תלמיד הלומד במוסד שקבע השר בתקנות ובתנאים שקבע. תקנה 6(א)(1) לתקנות הבטחת הכנסה, שם נקבע כי מוסד לעניין סעיף 3(4) לחוק הבטחת הכנסה, ייחשב כל מוסד להשכלה גבוהה.

הנתבע טען כי לא ניתן למחוק את חובה של התובעת מהטעם כי תלמיד הלומד במוסד שקבע השר בתקנות ובתנאים שקבע לא יהיה זכאי לגמלה לפי חוק הבטחת הכנסה.

תקנה 6(א)(1) לתקנות הבטחת הכנסה, קובעת כי מוסד לעניין סעיף 3(4) לחוק הבטחת הכנסה, כולל כל מוסד להשכלה גבוהה.

בית-הדין דחה את התביעה מהטעם כי כל הלומדים במוסדות להשכלה גבוהה אינם זכאים לגמלת הבטחת הכנסה. על-כן, כדין נוצר לתובעת חוב בגין התקופה בה למדה באוניברסיטה וקיבלה גמלת הבטחת הכנסה.

עוד הסביר בית-הדין, כי כפי שנקבע בפסיקה, התקנה השוללת גמלה ממי שלומד במוסד להשכלה גבוהה, תכליתה לשלול תשלום מאוצר המדינה למי שבחר ללמוד ולא לעבוד ולהשתכר. תכליתה תואמת את החוק המסמיך{ראה גם: דב"ע 12/98-04 ג'ני ברוכי נ' המוסד, פד"ע לג 74; דב"ע מז/ 120-0 מאיר שחר נ' המוסד, פד"ע יט 284}.
16. האם זכאי סטודנט שלומד מספר שעות מועט בשבוע לקבל גמלת הבטחת הכנסה?
ב- ב"ל (נצ') 1201/05 {משה חדד נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (06.09.05)} נדונה השאלה האם זכאי סטודנט שלומד מספר שעות מועט בשבוע לקבל גמלת הבטחת הכנסה.

התובע עמד בכל התנאים המזכים בגמלת הבטחת הכנסה למעט היותו תלמיד במוסד להשכלה גבוהה. העובדה שהתובע עבד במהלך תקופת לימודיו במשרה מלאה {למעט בתקופה הרלוונטית לתביעה} מצביעה על כך שאינו יכול להיחשב "תלמיד מן המניין", הגם שפורמאלית הוא רשום ככזה.

עוד מוסיף התובע כי שלילת זכאותו לגמלת הבטחת הכנסה נוגדת את מטרות חוק הבטחת הכנסה.

הנתבע טען כי פעל ברוח חוק הבטחת הכנסה ותקנות הבטחת הכנסה.

תקנה 6(א)(1) לתקנות הבטחת הכנסה, הוכרה כסבירה לאחר שנבחנה במסגרת פסק-דין שחל ובהתאם להלכה הפסוקה "סטודנט" אינו רק שעה שהוא בא בכותלי האוניברסיטה לשמוע הרצאות.

לשונן של הוראות החוק והתקנות הינן ברורות ואינן משתמעות במקרה זה לשתי פנים, הווה אומר המחוקק רצה להוציא "תלמידים", כחריג, מגדר הזכאים לגמלת הבטחת הכנסה באוניברסיטת בר-אילן או מכללת צפת, הוכרה כמוסד להשכלה גבוהה לפי חוק המועצה להשכלה גבוהה, ולמעשה אין התובע חולק על כך.

לפיכך, על-פי פשוטו של הכתוב בסעיף 3(4) לחוק הבטחת הכנסה ובתקנה 6(א)(1) לתקנות הבטחת הכנסה צדק הנתבע עת שלל מהתובע, רטרואקטיבית את זכאותו לגמלת הבטחת הכנסה בתקופה הרלוונטית לתביעה.

בית-הדין דחה את התביעה מאחר ובמקרה הנוכחי התובע שלמד מספר שעות בשבוע, במוסד שבו הלימודים סדירים, לאחר שנרשם ללימודים ובאשר מטבע הדברים הוטלו עליו חובות כלשהן כ"סטודנט" במכללת צפת.

אין המדובר במי שבא ללימודים לשם ניצול זמנו הפנוי, כאשר מתפנה לו זמן אלא במי שלמד כדי לקבל תואר ראשון.

את סעיף 3(4) לחוק הבטחת הכנסה ואת תקנה 6(א)(1) לתקנות הבטחת הכנסה יש לבחון על-פי תכלית החקיקה של חוק הבטחת הכנסה, שמטרתו להבטיח הכנסת מינימום למי שאינו יכול להפיק הכנסה מסיבות שאינן תלויות בו, כפי שהובאו הדברים ב- דב"ע 98 /12-04 {ג'ני ברוכי נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לג 74}.
17. האם על המוסד לביטוח לאומי לשלם לתובעת גמלת הבטחת הכנסה לפי החוק להבטחת הכנסה אם היא לומדת באוניברסיטה הפתוחה?
ב- ב"ל (חי') 1695/99 {יעל דניאל נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (31.12.99)} נדונה השאלה האם על המוסד לביטוח לאומי לשלם לתובעת גמלת הבטחת הכנסה לפי החוק להבטחת הכנסה.
התובעת טענה כי אין לראות את הלימודים באוניברסיטה הפתוחה כלימודים "במוסד להשכלה גבוהה". את המונח מוסד להשכלה גבוהה יש לפרק לשני גורמים, דהיינו גורם אחד הוא "מוסד להשכלה" וגורם שני הוא "גבוהה".

לפיכך, טענה התובעת, כי יש לבחון תחילה האם מוסד הלימודים שבו מדובר עומד בקריטריונים של "מוסד להשכלה" ורק אז, לדבריו, אם "ניתנה לו הגושפנקא של המועצה להשכלה גבוהה הוא הופך ל"מוסד להשכלה גבוהה".

עוד הוסיפה התובעת, כי בהתחשב בכך שהתובעת לומדת באוניברסיטה הפתוחה שעתיים בשבוע בלבד, אין לראותה כתלמידה במוסד להשכלה גבוהה.

הנתבע טען כי התובעת לומדת לימודים השוללים זכאות לגמלת הבטחת הכנסה.

הנתבע מסתמך בהחלטתו על סעיף 3(4) לחוק הבטחת הכנסה ותקנה 6(א)(1) לתקנות הבטחת הכנסה, שעל-פיהם נשללת הזכאות לגימלת הבטחת הכנסה לתלמיד הלומד במוסד להשכלה גבוהה.

בית-הדין דחה את התביעה מאחר והגיע למסקנה כי בתקופה הרלבנטית לתביעה התובעת היתה תלמידה במוסד להשכלה גבוהה, כמשמעות מונחים אלה בסעיף 3(4) לחוק הבטחת הכנסה.

די, איפוא, בכך שהאוניברסיטה הפתוחה הוכרה על-ידי המועצה להשכלה גבוהה, כדי לשלול את זכאות תלמידיה לגמלה לפי החוק להבטחת הכנסה.
18. האם עקב השלמת לימודי בגרות התובעת אינה זכאית לגמלת הבטחת הכנסה?
ב- ב"ל (ב"ש) 2263/02 {מלכה מור נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (27.02.03)} נדונה השאלה האם עקב השלמת לימודי בגרות התובעת אינה זכאית לגמלת הבטחת הכנסה לאור הוראת סעיף 3(4) לחוק הבטחת הכנסה ותקנה 6(א)(5)(ב) לתקנות הבטחת הכנסה.

התובעת טענה, כי על-פי התכלית של סעיף 3(4) לחוק הבטחת הכנסה ותקנה 6 לתקנות הבטחת הכנסה, כפי שקיבלה ביטוי בפסיקת בית-הדין הארצי לעבודה, אין כל עילה שבדין לשלול הגמלה מהתובעת.

עוד הוסיפה התובעת, כי אין מדובר בבחירה בין לימודים לעבודה, אלא השלמת שעות שבועיות מעטות לצורך השלמת בגרויות שלא מומנה על-ידי התובעת ולא פגעה בזמינותה לעבודה {דב"ע מז/120-0 מאיר שחל נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יט 284)}.

יתרה-מזו, על-פי הפסיקה, "בית ספר תיכון" אינו כלול בהגדרת "מוסד" בתקנה 6 לתקנות הבטחת הכנסה במקרה שלפנינו, אמנם אין מדובר בלימודי התובעת בבית ספר תיכון, אך מדובר בהשלמה לצורך תעודת בגרות, כחלק מלימודים המוקנים על-ידי בית ספר תיכון.

ניתן להקיש מהמקרה שבפסק-הדין הנזכר לעיל, למקרה הנוכחי, בו נקבע בין היתר, כי "אין מקום לקבוע מראש שאשת התובע איננה זמינה לעבודה רק בשל כך שהיא לומדת בבית ספר תיכון..." {ראה ע"ב (נצ') 1307/00 מוחמד זועבי נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (03.01.01)}.

הנתבע טען כי מטרת החוק בסעיף 3 לחוק הבטחת הכנסה, כעולה מנוסחו, היא להוציא סוגים מסויימים של בני-אדם מגדר הזכאות, אם אף התמלאו בהם יתר התנאים לזכאות.

בין היוצאים מן הכלל מצוי "תלמיד הלומד במוסד שקבע השר בתקנות", דהיינו, מטרתו של המחוקק הינה, כי "תלמידים" לא יהיו זכאים לגמלה, אם מצא שר העבודה והרווחה לנכון לכללם ברשימה שנקבעה בתקנות הבטחת הכנסה.

התובעת אינה ממלאת אחר התנאים שבסייגים שפורטו בתקנה 6(א)(5)(ב) לתקנות הבטחת הכנסה.

בית-הדין דחה את התביעה מאחר ולפי תקנה 6 לתקנות הבטחת הכנסה אין זכאות לגמלת הבטחת הכנסה ממי שלומד במוסד להשכלה גבוהה, וכפי שנפסק, תכליתה לשלול תשלום מאוצר המדינה למי שבחר ללמוד ולא לעבוד ולהשתכר. תכליתה תואמת את החוק המסמיך {דב"ע 12/98-04 ג'ני ברוכי נ' המוסד, פד"ע לג 74}.

בית-הדין התייחס לטענת התובעת, כי אין לראותה כ"תלמיד" מהטעמים שפורטו בסיכום טענותיה, ואת טענה זו דחה, ולו מהטעם, כי הוכח שהתובעת למדה לימודים סדירים במסגרת תכנית מוגדרת מראש ומתוכננת מבחינת הזמן וחומר הלימודים, על-פי רצונה, כאשר מטרתה הינה השלמת הקורסים לצורך השלמת תעודת הבגרות.

מדובר בלימודים הכרוכים בתשלום, והעובדה שהתובעת לא שילמה עד כה עבור אותם לימודים, אינה רלוונטית לאור האמור באישורים הללו.
אף אם לא הוכח, כי התובעת אמורה לקבל תעודה או אישור כלשהו בגין סיום הלימוד באותם קורסים, די בנתונים הנ"ל כדי לראותה כ"תלמיד" לצורך "החוק" ו"התקנות". על-פי הפסיקה אין מדובר בתנאים מצטברים ויש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו (ראה גם דב"ע 4/98-04}.

יתרה-מזו, את הסייגים שבתקנה 6(א)(5) לתקנות הבטחת הכנסה, יש לפרש פירוש מצמצם ולהחילם רק לגבי ההכשרה או ההשכלה שבהם מדובר. הסייג בפסקה 5(ב) לתקנות הבטחת הכנסה הינו הסייג הרלוונטי לענייננו.

אין מחלוקת וכך עולה מהעובדות שהוכחו לפני בית-הדין, כי התובעת למדה במוסד העונה לתנאים שבסייג שבפסקה 5(ב) לתקנות הבטחת הכנסה, אולם על-מנת שהתובעת תהנה מהחלת הסייג על המקרה שלה, עליה לענות לתנאי נוסף, היינו שלימודי השלמת ההשכלה התיכונית התקיימו בשעות הערב ותנאי זה לא התקיים כאמור.
19. האם לאור לימודיה של התובעת במכללה, זכאית היא לגמלת הבטחת הכנסה?
ב- ב"ל (יר') 1853/00 {אילינסיקי ילנה נ' המוסד לביטוח לאומי , פורסם באתר האינטרנט נבו (18.04.02)} נדונה השאלה האם לאור לימודיה של התובעת במכללה, זכאית היא לגמלת הבטחת הכנסה בהתאם לסעיף 3(4) לחוק הבטחת הכנסה וסעיף 6 לתקנות הבטחת הכנסה.

התובעת טענה, כי הקורס שבו מדובר אינו מקנה תואר אקדמי, והמכללה למינהל איננה מוסד להשכלה גבוהה כהגדרתו בחוק.

עוד טענה התובעת, כי מצבה אף שונה מזה של אם חד-הורית הלומדת במוסד להשכלה גבוהה כמו אוניברסיטה מאחר שמטרתה היא רכישת מקצוע ולא תואר אקדמי.

שקילת הנסיבות המיוחדות של התובעת יחד עם מטרת החוק מביאה למסקנה כי תקנה 6(א) לתקנות הבטחת הכנסה לוקה חסר סבירות קיצוני היורד לשורשו של עניין.
הנתבע טען, כי החלטת המוסד נתקבלה בהתאם לאמור בסעיף 3(4) לחוק הבטחת הכנסה ובתקנה 6(א)(2) לתקנות הבטחת הכנסה.

בית-הדין הארצי פסק כי התקנה אינה לוקה בחוסר סבירות קיצונית המצדיק ביטולה, ואף לא בחוסר סבירות כלשהי.

אין בסיס להבחנה בין מוסד להשכלה גבוהה לבין מוסד ללימודים על תיכוניים.

מטרתו של חוק הבטחת הכנסה הינה להבטיח הכנסת מינימום למי שאינו יכול להפיק הכנסה לו מסיבות שאינן תלויות בו. בית-הדין כבר קבע כי תכלית התקנה לשלול תשלום מאוצר המדינה למי שבחר ללמוד ולא לעבוד ולהשתכר.

בית-הדין דחה את התביעה בקבעו, כי אין לקבל טענת התובעת בדבר השוני המהותי לעניין שבפנינו בין לימודים במוסד להשכלה גבוהה, לבין לימודים במוסד לימודים על תיכוני, כאילו הלימודים במוסד להשכלה גבוהה מטרתם הקניית תואר אקדמי, בעוד שהלימודים במוסד על-תיכוני מטרתם הקניית מקצוע.

יתרה-מכך, לא נמצא בסיס לטענה בדבר השוני במטרות הלימודים בשני המוסדות וסבירותה של הוראת התקנה, בין שתהא זו הוראת סעיף 6(א)(1) ובין של (6)(א)(2) לתקנות הבטחת הכנסה, תבחן לאור תכלית החקיקה, ועל זו עמד בית-הדין הארצי בהרחבה {ראה גם דב"ע 98/ 12-04 ג'ני ברוכי נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לג 74}.

אשר-על-כן, לעניין תכלית זו לא יתקיים הבדל מהותי בין לימודים במוסד אקדמי שתואר אקדמי בצידו, לבין לימודים במוסד אחר ללימודים על תיכוניים.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

זכאות - סייג לזכאות (סעיף 3 לחוק)