הכנסה - ניכויים לעניין מי שטרם מלאו להם 55 שנים ולא משתלמות להם קיצבאות שאירים או תלויים (סעיף 12א לחוק)

1. הדין
סעיף 12א לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980 קובע כדלקמן:

"12א. ניכויים לעניין מי שטרם מלאו להם 55 שנים ולא משתלמות להם קיצבאות שאירים או תלויים (תיקונים: התשס"ג, התשס"ח, התש"ע)
(א) בחישוב הכנסתו לעניין סעיף 5 של מי שמשתלמת לו גמלה לפי פסקה (2)(א) של סעיף 5(א), למעט מועסק בעל יכולת עבודה מופחתת כאמור בסעיף 12, ינוכו:
(1) סכום השווה ל- 5% מהשכר הממוצע, מתגמול וכן מהכנסתו של כל עובד או עובד עצמאי מהמקורות המפורטים בסעיף 2(1)
ו- (2) לפקודה אם הוא יחיד, וסכום השווה ל- 7% מהשכר הממוצע, מתגמול וכן מהכנסתו כאמור אם יש לו בן זוג או שבהחזקתו ילד;
(2) סכום השווה לשיעור המחושב לפי התוספת השלישית, בהתאם להרכב משפחתו של הזכאי, מתגמול וכן מהכנסה מהמקורות המפורטים בסעיף 2(1) ו- (2) לפקודה, לאחר שנוכה מהם הסכום האמור בפסקה (1);
(3) סכום השווה ל- 5% מהשכר הממוצע, מהכנסה שמקורה בקיצבה המשולמת מכוח חיקוק, דיני חוץ, הסכם קיבוצי או חוזה עבודה, למעט קיצבה לפי חוק הביטוח אם הזכאי הוא יחיד, וסכום השווה ל- 7% מהשכר הממוצע, מהכנסה כאמור אם יש לזכאי בן זוג או שבהחזקתו ילד.
(ב) הסכומים שינוכו לפי סעיף-קטן (א)(1) ו- (3) לא יעלו על סכום השווה
ל- 5% מהשכר הממוצע - ליחיד, ועל סכום השווה ל- 7% מהשכר הממוצע - ליחיד שבהחזקתו ילד או לשני בני זוג."
2. כללי
תכליתו המרכזית של החוק היא לתמוך בתושבי המדינה הנקלעים למצב בו אין ביכולתם לספק לעצמם את צרכיהם הבסיסיים. יישומה של תמיכה זו נעשה באמצעות גמלה דיפרנציאלית, המותאמת לגילו ולמצבו המשפחתי של מבקש הגמלה.

הנחת היסוד הגלומה בחוק היא, כי הדרך המרכזית להשגת והבטחת קיום אנושי בכבוד היא עבודה. הנחה זו משתקפת בשני היבטים משלימים של החוק: ראשית, גמלת הבטחת הכנסה ניתנת רק למי שאינו מסוגל לפרנס את עצמו בכוחות עצמו... שנית, הפן המשלים של מתן הכנסה חלופית בידי הפרט, הוא מניעת מצב בו הכנסה זו הופכת בעצמה תמריץ שלילי ליציאה לעבודה... נהפוך הוא, המדינה מעוניינת לעודד את תושביה לצאת לעבוד, ולא להישאר נזקקים ותלויים בתמיכת הציבור לאורך זמן. החוק שואף איפוא להבטיח, כי הגמלה תהא תחליף זמני ולא קבוע לעבודה.

מעקרונות אלה נגזרים שני המבחנים העיקריים הקובעים את זכאותו של אדם לגמלה: ... מבחן ההכנסות... מתווה כללים לכימות והערכה של הכנסתו של תובע הגמלה. מטרתו לבחון האם עומדת לתובע הכנסה מספקת על-מנת למלא את צרכי החיים הבסיסיים, או שמא זקוק הוא לגמלה... המבחן התעסוקתי מתנה את הזכאות לגמלה בכך שהתובע עשה כל מאמץ אפשרי מצידו למצוא עבודה שיש בצידה הכנסה, העולה על סכום הגמלה {ובלשון החוק, שהוא מיצה את כושר השתכרותו}.

המבחן התעסוקתי נותן איפוא ביטוי לתכליתו השניה של החוק, לפיה תמיכת המדינה בפרט מיועדת להיות הסדר זמני, שבזכותו ולאחריו יוכל הפרט להתאושש ולעמוד על רגליו שלו" {בג"צ 10662/04 - חסן; ב"ל (חי') 42037-09-12 אורן ענבר נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2013(3), 3382 (2013)}.
3. חישוב ניכויים לפי הכנסה ולפי הרכב המשפחה
ב- ב"ל (חי') 42037-09-12 {אורן ענבר נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2013(3), 3382 (2013)} התובע הלין על גובה גמלת הבטחת ההכנסה אשר אושרה לו על-ידי המוסד לביטוח לאומי, לפי חוק הבטחת הכנסה ותקנות הבטחת הכנסה.

התובע יליד 1973, עורך-דין במקצועו, אשר במועדים הרלוונטיים לתביעה עבד כשכיר במשרד עורך-דין, במשרה חלקית של 20 שעות שבועיות, והשתכר סך 4,145 ש"ח ברוטו לחודש.

מכוח פסק-דין מזונות של בית-המשפט לענייני משפחה בחדרה, {פסק-דין המזונות}, נקבע, כי התובע חב בתשלום דמי מזונות לשני ילדיו הקטנים, הנמצאים במשמורת גרושתו. הסכום שהיה עליו לשלם עבור כל אחד מילדיו הוא בסך 2,250 ש"ח ובסך הכל סכום של 4,500 ש"ח עבור שניהם.

בעקבות פסק-דין המזונות, שלא שילם התובע נפתח כנגד התובע, תיק הוצאה לפועל. סכום החוב המצטבר נכון ל-03.07.12 עמד על-סך של 76,408 ש"ח.

התובע הגיש לנתבע תביעה לגמלת הבטחת הכנסה, בעילת שכר נמוך ובה ציין כי מאז חודש אפריל 2012 כל משכורתו מעוקלת לטובת חובו בגין דמי מזונות לילדים, במסגרת תיק ההוצאה לפועל.

לאחר חישוב זכאותו של התובע, נשלחה הודעתו של הנתבע אליו, ולפיה אושר לו תשלום גמלה להבטחת הכנסה בסך 246 ש"ח, וזאת כל עוד התובע ממשיך לעבוד באותו המקום. לאחר-מכן פנה שוב התובע אל הנתבע, ובמכתב תשובה נימק הנתבע את אופן חישוב גובה גמלת הבטחת ההכנסה המגיעה לתובע.

התביעה שהגיש התובע לבית-הדין, היא בגין אופן חישוב הגמלה המגיעה לתובע עבור חודשים יולי 2012 ועד נובמבר 2012 כולל.

התובע טען, כי הנתבע שגה בהחלטתו לפיה הגמלה המגיעה לו היא בסך 246 ש"ח לחודש בלבד. לדידו, הוא זכאי לקבל מלוא הגמלה להבטחת הכנסה, בסך 1,674 ש"ח לחודש. מכוח סעיף 8(ב) לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 {ייקרא להלן: "חוק הגנת השכר"} משכורתו מעוקלת במלואה לטובת חובו בגין דמי מזונות משכך, למרות שעבד במשרה חלקית יש לראותו לעניין שיעור הגמלה כאילו אינו עובד כלל.

עוד הוסיף התובע, כי גם לו הרוויח 20,000 ש"ח בחודש לא היה בכך לעזור לו, שהרי חובו בתיק ההוצאה לפועל גבוה וכל משכורתו מעוקלת לשם כיסויו.

מלבד האמור טען התובע, כי בחוק הבטחת הכנסה ותקנותיו אין התייחסות ספציפית לנסיבותיו המיוחדות, ולכן הנתבע פירש כראות עיניו את הוראותיהם, תוך שהוא שולל ומקפח את זכויותיו של התובע.

מנגד טען הנתבע כי לא נפלה טעות בחישוב הגמלה המגיעה לתובע, אלא הוא נעשה על-פי הוראות התקנות.

הוראות חוק הבטחת הכנסה ותקנות הבטחת הכנסה ברורות ואין חסר חקיקתי המחייב את התערבות בית-הדין. מעבר לכך, נפסק כי בית-הדין לא יתערב בשיקול-הדעת המסור לרשות המינהלית ולא ישים עצמו תחת הרשות המוסמכת שהתקינה את התקנות.

היעתרות לתביעת התובע תביא למצב אבסורדי בו יקבל התובע על-אף שהוא עובד ואינו דורש עבודה בלשכת התעסוקה, גמלת הבטחת הכנסה מלאה ליחיד בנוסף לעבודתו וזאת לתקופה שאינה מוגבלת, וזאת אך ורק בגין מחדליו באי-תשלום דמי מזונות לילדיו.

בית-הדין קבע, כי סעיף 12א(א)(1) קובע, איפוא, שינוכה מהכנסתו של עובד סכום השווה ל- 5% מהשכר הממוצע במשק. בזמנים הרלוונטיים השכר הממוצע במשק היה בסך 8,619 ש"ח, לכן נוכה סך של 431 ש"ח מהכנסתו של התובע, כך שהכנסתו הנכללת בחישוב זכאותו לגמלת הבטחת הכנסה, נותרה 2,040 ש"ח {431 ש"ח - 2,471 ש"ח}.

סעיף 12א(א)(2) קובע ניכוי נוסף לפי הרכב משפחתו של הזכאי. במקרה דנן על-פי ההרכב המשפחתי של התובע הניכוי עומד על 30% מתוך הכנסתו החייבת, היינו 612 ש"ח {30%*2,040 ש"ח}, וסכום זה הופחת מהכנסתו החייבת, כך שנותר 1,428 ש"ח (612 ש"ח - 2,040 ש"ח).

לנוכח כל האמור לעיל, קבע בית-הדין, כי הכנסתו הקובעת של התובע לעניין זכאותו לגמלת השלמת הכנסה, לאחר כל הניכויים עמדה על-סך 1,428 ש"ח.

ולכן לאחר הפחתת הכנסתו הקובעת של התובע מגובה הגמלה המקסימאלית, היינו הגמלה לה היה זכאי התובע לולא היתה לו הכנסה, עולה המסקנה שהגמלה לה זכאי התובע היא 246 ש"ח (1,674 ש"ח - 1,428 ש"ח ).

באשר לטענת התובע שיש חסר תחיקתי בנושא, קבע בית-הדין, כי תקנה 17(7)(א) ברורה ומתייחסת באופן ספציפי לנסיבות המקרה דנן, ולכן בניגוד לטענות התובע לא קיים חסר תחיקתי אשר דרש מהנתבע פרשנות מיוחדת או השלמה של סעיפי חוק הבטחת הכנסה או תקנות הבטחת הכנסה.

לפיכך, קבע בית-הדין, כי מהאמור לעיל, לשון חוק הבטחת הכנסה והתקנות ותנאי הזכאות לגמלה הקבועים בהם, עלה, כי כדין חישב הנתבע את זכאותו של התובע לגמלת השלמת הכנסה.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

הכנסה - ניכויים לעניין מי שטרם מלאו להם 55 שנים ולא משתלמות להם קיצבאות שאירים או תלויים (סעיף 12א לחוק)