זכאות - זכאות בני זוג (סעיף 4 לחוק)

1. הדין
סעיף 4 לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980 קובע כדלקמן:

"4. זכאות בני זוג
(א) הזכאות לגמלה של כל אחד מבני זוג מותנית בכך שמתקיימים גם בבן זוגו תנאי הזכאות לפי סעיף 2.
(ב) האמור בסעיף-קטן (א) לא יחול על מי שהשר קבע בתקנות, בתנאים שקבע."
2. פרשנות המונח בני זוג
על-פי סעיף 4(א) לחוק הבטחת הכנסה הזכאות לגמלה של כל אחד מבני זוג מותנית בכך שמתקיימים גם בבן זוגו תנאי הזכאות לפי סעיף 2.

בהתאם להוראות סעיפים 1 ו- 4 לחוק הבטחת הכנסה, יש לבחון את זכאותם לגמלת הבטחת הכנסה של בני זוג הרשומים כנשואים במרשם האוכלוסין יחדיו, למעט אך ורק המקרים בהם מתקיים בבני הזוג אחד החריגים המנויים בתקנה 7 לתקנות הבטחת הכנסה.

המונח "בני זוג" מוגדר בסעיף 1 לחוק הבטחת הכנסה, לרבות איש ואישה הידועים בציבור כבני זוג ומתגוררים יחדיו.

בנוסח החוק כיום, לאחר התיקון, מוגדר המונח בני זוג, לרבות איש ואישה הידועים בציבור כבני זוג ומתגוררים יחדיו.

מטרת החוק היא להבטיח לתא המשפחה הכנסה מינימאלית, כשנבדקת "קופתם המשותפת". מכאן, שאם קיים תא משפחתי, תיבדק התביעה לגמלה לאור הנתונים של בני הזוג.

התכלית היא שמי שבני זוג המנהלים קופה משותפת, גם יבדקו כיחידה משותפת לצורך זכאותם להבטחת הכנסה.

על-פי אותה תכלית ואותו הגיון, כאשר בני זוג נשואים אמנם אך אינם מנהלים קופה משותפת, אין מקום לבדוק את שניהם בצוותא על-מנת לבחון האם הם זכאים לגמלת הבטחת הכנסה ואין מקום למבחן משותף {ראה ע"ע 132/99 (ארצי) גבריאל וענונו נ' שירות התעסוקה והמוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו
(02.05.01), 6}.
3. האם זכאי המשיב לקבל גמלת הבטחת הכנסה למרות שחי עם אשתו תחת קורת גג אחת?
ב- עב"ל 10131-10-12 {המוסד לביטוח לאומי נ' דן בר משה, פורסם באתר האינטרנט נבו (19.11.14)} נדונה השאלה האם זכאי המשיב לקבל גמלת הבטחת הכנסה למרות שחי עם אשתו תחת קורת גג אחת.

המערער טען כי בהתאם להוראות סעיפים 1 ו- 4 לחוק הבטחת הכנסה, יש לבחון את זכאותם לגמלת הבטחת הכנסה של בני זוג הרשומים כנשואים במרשם האוכלוסין יחדיו, למעט המקרים בהם מתקיים בבני הזוג אחד החריגים המנויים בתקנה 7 לתקנות הבטחת הכנסה.

עוד מוסיף המערער כי בני הזוג שותפים מלאים ושווים בהוצאות אחזקת הבית בו הם גרים {ארנונה, חשמל, גז, תחזוקה שוטפת וכדומה}, ולכן יש לראותם כמי שכן מקיימים משק בית משותף, בשל היתרון הכלכלי במגורים יחד.

המשיב טען כי יש לאבחן מקרה זה מעניין ספיר {עב"ל 1435/04}, בו נקבע כי בני הזוג מינהלים משק בית משותף בצורה מצומצמת, בשונה מהמקרה הנדון לעיל, בו אין בני הזוג מינהלים משק בית משותף כלל וכלל.

עוד הוסיף וטען המשיב, כי הוא ואשתו מתחלקים רק בהוצאות הארנונה והחשמל, ואין לראות בכך "סל שירותים" אחד.

מדובר במקרה טראגי וקשה, כאשר בין בני הזוג יש נתק מוחלט במשך כשני עשורים, אולם מצבם הכלכלי הקשה מונע מהם למכור את דירתם, כיוון שכספי מכירת הדירה לא יספיקו להשגת "קורת גג" נפרדת לכל אחד מהם, ואף לא לשכירות לטווח ארוך.

לסיכום טען המשיב כי הפרשנות אותה מבקש המוסד להחיל על הוראות החוק נוגדת את תכליתו, ואינה מעידה על קיומם של אמצעים המבטיחים קיום מינימאלי בכבוד של המערער, אלא רק שוללת את רשת הביטחון המינימאלית האחרונה להבטחת כבודו כאדם {כפי שנקבע בעניין ח'יר שנאן, חיים תחת קורת גג אחת מקימים חזקה הניתנת לסתירה לעניין ניהול משק בית משותף, וחזקה זו נסתרה במקרה זה, כפי שקבע בית-הדין האזורי}.

בית-הדין הארצי דחה את הערעור בקבעו כי על-פי עובדות המקרה, אין ניתן לומר שמדובר כאן בשותפות כלכלית בעלת משמעות, העולה כדי ניהול "משק בית משותף", אלא יש הפרדה מוחלטת בחייהם ובהוצאותיהם האישיות.
תכלית החוק היא להוות רשת מגן אחרונה, ומינימאלית ביותר, להבטחת קיום בסיסי בכבוד לאדם בשעתו הכלכלית הקשה, שעה שאין מחלוקת בין הצדדים כי המשיב ואשתו אינם מקיימים "משק בית משותף", וכי אין לראותם כ"בני זוג" לעניין חוק הבטחת הכנסה, ולפיכך יש לבחון את זכאות המשיב לגמלה כמי שלמעשה נפרד מאשתו, כמסקנתו של בית-הדין האזורי.
4. האם על המערערת להחזיר כספים למוסד לביטוח לאומי כספים ששולמו לה כהבטחת הכנסה משום שניהלה משק בית משותף עם בן זוגה?
ב- עב"ל 1381/01 {ויולטה אולחובוק נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (09.02.04)} נדונה השאלה האם זכאי המשיב לקבל גמלת הבטחת הכנסה למרות שחי עם אשתו תחת קורת גג אחת.

המערערת טענה כי לא ידעה על כך שעובדת נישואיה רלוונטית ובאין כוונה להטעות אין פעולתה נעשתה בחוסר תום-לב.

כן טענה המערערת, כי במאזן הנוחות יש לשקול כי הנזק למערערת הוא גדול יותר מהאינטרס הציבורי וכי המשיב הוא שמבקש להיפרע ממנה ועל-כן נטל הוכחה הוא עליו להוכיח כי הכספים ששולמו למערערת שולמו שלא כדין ובטעות.

עוד טענה המערערת, כי על המשיב להפעיל שיקול-דעת הנתון לביקורת שיפוטית כאשר לא ברור מהו שיקול-הדעת שהפעיל במקרה זה, וכי גם אילו היה המשיב בוחן את ההכנסה המשותפת של שני בני הזוג הרי בחלק מהתקופה היתה היא זכאית לגמלת הבטחת הכנסה באשר בן זוגה לא עבד תקופה מסויימת.

המשיב טען כי היה על המערערת לספר על נישואיה וכי אין מחלוקת שאם היתה מדווחת המערערת למשיב על מצבה המשפחתי בעת הגשת התביעה להבטחת הכנסה, היא לא היתה זכאית לגמלה.

על-כן, לפי סעיף 4(א) לחוק הבטחת הכנסה מי שגר במשק בית משותף עם בן זוג, גמלתו להבטחת הכנסה מותנית גם בזכאות בן הזוג.

בית-הדין הארצי, דחה את הערעור, בקבעו כי המערערת אינה זכאית לגמלה שאינה מגיעה לה, בציינו כי היה על המערערת, כשנשאלה מהו מעמדה המשפחתי, לגלות כי היא נישאה בנישואים מדומים, וזאת לא עשתה.
5. האם הזכאות לגמלה מותנית בקיום תנאי הזכאות גם לבן זוגו של תובע הגמלה בעדה המוסלמית?
ב- דב"ע (ארצי) 04-450/97 {המוסד לביטוח לאומי נ' חסן מוחמד, פורסם באתר האינטרנט נבו (17.12.98)} נדונה השאלה האם הזכאות לגמלה מותנית בקיום תנאי הזכאות גם לבן זוגו של תובע הגמלה בעדה המוסלמית.

המערער טען כי לא הוכח במקרה זה מנהג שיש לו עדיפות על פני נורמות אחרות, כאשר הנישואים ורישומם מחייבים כלפי כולי עלמא ומקנים זכויות על-פי חוקים שונים כמו למשל, פקודת מס הכנסה וחוק הלוואות לדיור.

קיים חוק אחד לכל אזרחי המדינה ואין ליישמו בצורה שונה לגבי עדה אחת בלא הוראה מפורשת של המחוקק.

המשיב טען כי המנהג הדתי, המבחין בין בני זוג שערכו חוזה נישואין לבין מגורים במשותף, ובפועל הצדדים {המשיב ובת זוגתו} פעלו לפי המנהג הדתי כפי שעולה מהנ"ל.
לפיכך, אין מקום להתייחס למסמך הפורמאלי {חוזה נישואין והרישום במשרד הפנים} אלא לעובדות כפי שהוכחו בפועל, כי באותה תקופה לא חיו יחד תחת אותה קורת גג וניהלו משק בית משותף, שכאמור, יש להן יסוד הלכתי דתי.

חוק הבטחת הכנסה, מטרתו סוציאלית בעיקרו, ובא להבטיח קיום מינימאלי לאותו מבוטח שאין באפשרותו בתנאים שנקבעו בחוק לקיים עצמו, אכן, לפי הוראות החוק יש להתייחס ליחידה המשפחתית, אך זאת יש לעשות כאשר מדובר אכן ביחידה משפחתית.

בית-הדין הארצי, דחה את ערעור המוסד כי על-פי חומר הראיות לא חיו המשיב ובת זוגתו בתקופה הרלוונטית חיי משפחה ולא ניהלו משק בית משותף, אלא כל אחד התגורר במגוריו שלו בתקופה זו ללא קשר של חיי משפחה.

זו היתה קביעתו העובדתית של בית-הדין האזורי, ויש לו על מה להסתמך בקביעתו.

תכליתו של סעיף 4 לחוק הבטחת הכנסה היא לבדוק את ההכנסות של כל אחד מיחידי התא המשפחתי שמוטל עליו בהתאם להוראות חוק זה ותקנותיו לעבוד ולהתפרנס כתנאי לקבלת הגמלה, אם ובמידה שהוא מסוגל לעשות זאת.

בית-הדין הארצי הוסיף וקבע כי אין זה צודק לשלול זכויות מכוח סעיף 4 לחוק הבטחת הכנסה למי שהוכיח כי בתקופה הרלוונטית לא קיים תא משפחתי הכולל משק בית משותף.

כאשר לא קיים תא משפחתי כזה, כמו במקרה הנוכחי, אין מקום לבדיקה זו {דב"ע מט/04-10 פאטמה דיב אבולבן נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ' סעיף 4 בעמ' 336}.

סיכומו-של-דבר, קבע בית-הדין הארצי, בני הזוג יחשבו מבחינה דתית לנשואים רק עם מעבר בת הזוג להתגורר במעון בן זוגה תוך קיום משק בית משותף {תב"ע מז/04-6 זיותי מוסא מחמד נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יט יב}.
6. האם נתמלאו במשיבה תנאי הזכאות המבטיחים גמלת הבטחת הכנסה?
ב- דב"ע (ארצי) נז/136-04 {המוסד לביטוח לאומי נ' הנייה עיסא חאג' מחמוד,
לג (1999) 369, פורסם באתר האינטרנט נבו (02.12.98)} נדונה השאלה האם נתמלאו במשיבה תנאי הזכאות המבטיחים גמלת הבטחת הכנסה, שכן המשיבה ובעלה היו רשומים כנשואים, ועל-פי מנהגי דתם, חולפים חודשים מספר בין טקס האירוסין שלאחריו נרשמים בני הזוג כנשואים לבין טקס הנישואין.

המערער טען כי הסכם הנישואין מעיד כלפי כולי עלמא שהמשיבה נישאה לבן זוגה ומתאריך זה ואילך הסטאטוס של המשיבה ובן זוגה הוא סטאטוס של בני זוג נשואים וככאלה הם נהנים מכל הזכויות וחבים את כל החובות הנובעים מהחוקים השונים של מדינת ישראל והמתייחסים לבני זוג נשואים לרבות חוק הבטחת הכנסה.

כל מסקנה אחרת יוצרת דין שונה לבני זוג נשואים על-פי חוק הבטחת הכנסה לעומת דינם על-פי חוקים אחרים, ואם סברו המשיבה ובן זוגה שהרישום במרשם האוכלוסין לגבי נישואיהם מוטעה, יכלו לבקש תיקונו בהתאם לחוק מרשם האוכלוסין.

המשיבה טענה כי במקרה הנוכחי, אין מחלוקת שהיא ובן זוגה היו רשומים כנשואים בתקופה נושא המחלוקת בתיק זה, אלא שבתקופה הרלבנטית חיו השניים בנפרד ולא קיימו חיי משפחה בשל מנהג דתם ואמונתם, בו הם דבקים מכוח היותם אנשים דתיים.

כמו-כן לא קיימו השניים "משק בית משותף". במילים אחרות, כל מה שמאפיין "בני זוג" בהגדרת מונח זה בחוק הבטחת הכנסה לא התקיים לגביהם.

בית-הדין הארצי דחה את ערעור המוסד לביטוח לאומי בקבעו כי אין מקום להעניק זכויות המוענקות לזוגות נשואים על-פי חוקים מסויימים למי שהוכיחו כי הם מאורסים בלבד על-אף שהם רשומים כנשואים.

בית-הדין ציין כי ייתכן שיש מקום לשנות את תהליך הרישום במרשם האוכלוסין בהתחשב בנוהג המוסלמי הקיים עד כמה שהשתרש, ומכל מקום אין זה צודק לשלול זכויות מכוח סעיף 4 לחוק הבטחת הכנסה למי שהוכיח כי בתקופה הרלוונטית לא קיים תא משפחתי הכולל משק בית משותף.

בבד-בבד, כמובן שאילו היה מוכח שבני הזוג חיו חיי משפחה תחת קורת גג אחת, הם היו נחשבים כ"בני זוג", כהגדרת מונח זה בחוק הבטחת הכנסה, גם אם לא היתה מתקיימת מסיבת הנישואין {חפלה}.
7. האם על התובעת להשיב חוב בגין קבלת גמלת הבטחת הכנסה מכוח סעיף 4 לחוק הבטחת הכנסה?
ב- ב"ל (חי') 43418-10-11 {נטליה גולדקין נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (05.02.15)} נדונה השאלה האם על התובעת להשיב חוב שנוצר לה בגין קבלת גמלת הבטחת הכנסה בתקופה שבמחלוקת בטענה שלא היתה זכאית בתקופה זו לגמלה מכוח סעיף 4 לחוק הבטחת הכנסה.

התובעת טענה כי במהלך התקופה שבמחלוקת, קיבלה בדין גמלת הבטחת הכנסה ומשכך אינה חבה לנתבע כל סכום בגין תקופה זו.

ממועד עזיבת בן זוגה את הארץ בחודש קיימת הפרדה ממשית ומוחלטת בין בני הזוג, מבלי שקיימת למי מהם כוונה או רצון לשוב לחיים משותפים ולפיכך, לא התקיים בין התובעת לבין בן זוגה "משק בית משותף" בתקופה שבמחלוקת ואין הצדקה להמשיך לראות בהם בני זוג גם בתקופה זו.

עוד הוסיפה התובעת, כי באשר להיעדר הדיווח על נישואיה לנתבע, הכרת משרד הפנים בנישואיה והותרת מצבה המשפחתי כ"רווקה", ועל רקע קשיי השפה, סברה היא בתום-לב כי אינה נדרשת לדווח על כך לנתבע.

גרסת התובעת, בדבר היעדר ההכרה בנישואיה, נתמכת בתעודת עובד הציבור שהוגשה מטעם משרד הפנים ממנה עלה במפורש, כי התובעת לא נרשמה כנשואה לבן זוגה, למרות שביקשה זאת, וכי מצבה המשפחתי שונה בתעודת הזהות ישירות מ"רווקה" ל"גרושה", בעקבות התרת נישואיה.

הנתבע טען מנגד כי בדין נשללה זכאות התובעת לגמלת הבטחת הכנסה בתקופה שבמחלוקת ובדין נוצר על שמה חוב בגין קבלת גמלאות שלא כדין, זאת משלא התקיימה בתובעת בתקופה זו אף אחת מעילות הנפרדות שבתקנה 7 לתקנות הבטחת הכנסה הנוגעת לעניין זה ועל-כן לא היתה זכאית לגמלה כיחידה בנפרד מבעלה.

עוד הוסיף הנתבע, כי מעצם היותה נשואה בתקופה שבמחלוקת, יש לראות בתובעת ובן זוגה "בני זוג" כהגדרתם בסעיף 1 לחוק הבטחת הכנסה, ועל כל אחד מהם לקיים את תנאי הזכאות כדי לזכות את התא במשפחתי בגמלה.

בית-הדין קיבל את התביעה בהתאם לעיקרון המותווה בסעיף 4 לחוק הבטחת הכנסה, וקבע כי כאשר מדובר בבני זוג יש לבחון את זכאותם לגמלת הבטחת הכנסה כיחידה משקית אחת ויש לבחון את הכנסותיהם במשותף, כאשר הרציונל העומד בבסיס דרישה זו הינו שבני זוג מהווים תא משפחתי אחד ואף במקרה בו אחד מבני הזוג אינו משתכר כלל. ייתכן כי התא המשפחתי בשלמותו לא יהא זכאי לגמלת הבטחת הכנסה נוכח הכנסתו הגבוהה של בן הזוג האחר.

בתקנה 7 לתקנות הבטחת הכנסה הרלבנטית לעניין הנדון לעיל, נקבעו כאמור החריגים לבחינת זכאותם של בני הזוג במשותף, כאשר מבחינת החלופות המנויות בתקנה אל מול תכליתו של חוק הבטחת הכנסה, עולה המסקנה, כי המחוקק ביקש להחריג מצבים בהם אין הצדקה לראות בבני הזוג כיחידה משקית אחת, כגון התקופה שבמחלוקת, כאשר אין חולק בין הצדדים שבתקופה זו היה ניתוק מוחלט, קבוע וממשי בין בני הזוג והתובעת כלל לא נתמכה כלכלית על-ידי בן זוגה.
8. האם קיבלה התובעת גמלת הבטחת הכנסה מהנתבע שלא כדין בעבור התקופה שממועד תחילת הריונה?
ב- ב"ל (נצ') 5502-08-12 {פלונית נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (08.07.14)} נדונה השאלה האם קיבלה התובעת גמלת הבטחת הכנסה מהנתבע שלא כדין בעבור התקופה שממועד תחילת הריונה.

התובעת אינה חולקת על כך שהיא נשואה לבן זוגה, אך לטענתה נישואין אלה התקיימו רק כעבור כשנה וחצי לאחר הלידה ולפיכך הגישה התובעת תובענה זו להצהיר כי היא זכאית לגמלת הבטחת הכנסה בעבור התקופה שממועד של 9 חודשים לפני הלידה ועד לסוף החודש שקדם לנישואיה.

הנתבע טען כי לפי המועד שהוא 9 חודשים לפני הלידה, התובעת היא בת זוגו של אביו של בנה ולפיכך, החליט הנתבע לשלול את זכאות התובעת לגמלה בעבור התקופה שמאותו מועד.

בית-הדין לא קיבל את התביעה, אך קבע, כי לפי עובדות המקרה, נכון לראות את התובעת ואת בן זוגה כמי שהיו "בני זוג" לפי מונח זה בסעיף 1 לחוק הבטחת הכנסה {לרבות לרבות איש ואישה הידועים בציבור כבני זוג ומתגוררים יחדיו}, בתקופה שמאז עריכת טקס הנישואין, 9 חודשים לפני לידת בנם.

עוד הוסיף בית-הדין, כי גם אם אין מדובר בנישואין שלמים או תקפים לפי ההלכה המוסלמית, שכן לאחר אותו טקס הם היו "ידועים בציבור" כבני זוג והתגוררו יחדיו, דהיינו בתקופה שבמחלוקת.

בית-הדין קבע כי לפי סעיף 4(א) לחוק הבטחת הכנסה, זכאות התובעת לגמלת הבטחת הכנסה בעבור התקופה שבמחלוקת היתה תלויה גם בזכאות של בן זוגה, ולפיכך, התובעת זכאית להגיש, יחד עם בן זוגה, תביעה לגמלת הבטחת הכנסה לגבי התקופה שבמחלוקת.
9. האם קיבל התובע גמלת הבטחת הכנסה עקב דיווח שגוי למוסד לביטוח לאומי?
ב- ב"ל (ב"ש) 3449-12-11 {דני זגורי נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (14.10.13)} נדונה השאלה האם קיבל התובע גמלת הבטחת הכנסה מהנתבע שלא כדין עקב דיווח שגוי על מקום מגוריו והסתרת העובדה כי הוא חי עם בת זוג.

התובע טען כי לא היה כל בסיס לשלילת הגמלה וממילא לא נוצר כל חוב בגין תשלומי עבר ולטענתו, הוא לא התגורר עם בת זוג בתקופה הרלבנטית לקבלת גמלת הבטחת ההכנסה והוא לא הסתיר מידע ביחס לכתובת מגוריו, אלא הודיע למוסד שאין לא מקום מגורים קבוע.

הנתבע טען כי התובע אינו זכאי לגמלת הבטחת הכנסה, כאשר התביעה שהגיש היתה כיחיד, ולטענתו, בדיקות שערך העלו כי התובע התגורר עם בת זוגו, בין היתר בתקופה הרלבנטית וכי בת זוגתו מסרה לנתבע כי התובע התגורר עימה בתקופה זו במושב ישע, השתתף בתשלום הוצאות המחייה והחשבונות השוטפים, וקיים עימה משק בית משותף.

לאור זאת, זכאותו של התובע היתה צריכה להיבחן יחד עם בת הזוג, ולא כיחיד, כפי שהציג לנתבע.

בית-הדין דחה את טענות המוסד ביחס להעלמת פרטים בדבר הכנסות מעבודה וביחס למסירת מידע מטעה בדבר מקום מגורים, לפיכך לא היה מקום לשלול את זכאותו של התובע לגמלת הבטחת הכנסה בתקופה הרלבנטית.
10. האם בדין נשללה זכאות התובע לגמלת הבטחת הכנסה כיחיד בנימוק כי בתקופה זו התגורר התובע בדירתו יחד עם בת זוגו?
ב- ב"ל (חי') 17873-10-11 {אברהם זיידן נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (01.09.13)} נדונה השאלה האם בדין נשללה זכאות התובע לגמלת הבטחת הכנסה כיחיד בנימוק כי בתקופה זו התגורר התובע בדירתו יחד עם בת זוגו.

התובע טען כי שלילת זכאותו לגמלת הבטחת הכנסה כיחיד, אינה כדין, שכן בתקופה הרלבנטית זו התגורר התובע בגפו בדירתו ומגוריו עם בת זוגתו בדירה החלו רק בהמשך.

עוד טען התובע, כי הוא ובת זוגתו אינם נחשבים בני זוג, מאחר ואין להם כספים ו/או הכנסות ו/או חשבונות בנק משותפים; אין הם סועדים ארוחות משותפות שכן התובע אוכל בבית אמו; התובע ובת זוגתו אינם משלמים שכר דירה ו/או הוצאות הדירה; אין לתובע ובת זוגתו בילויים משותפים; לתובע ובת זוגתו אין ילדים משותפים.

הנתבע טען כי שלילת זכאות התובע לגמלת הבטחת הכנסה כיחיד, בדין יסודה, שכן בתקופה זו הצהיר התובע במקומות שונים, פעם אחר פעם, כי הינו מתגורר עם בת זוגתו בדירתו ויש להעדיף הצהרותיו הראשוניות של התובע על פני גרסתו המשופצת שעלתה לאחר מכן במסגרת ניהול ההליך.

בית-הדין דחה את התביעה בציינו כי סעיף 4 לחוק הבטחת הכנסה מסדיר את זכאותם של בני זוג לקבלת גמלת הבטחת הכנסה.

בית-הדין הוסיף וציין עוד סעיף רלבנטי לעניין זה, סעיף 11 לחוק הבטחת הכנסה אשר קובע, לעניין הכנסות בני זוג:

"מי שיש לו בן זוג תהיה הכנסתו לעניין חוק זה צירוף הכנסתו והכנסת בן זוגו זולת אם השר קבע אחרת בתקנות ובתנאים שקבע."

בית-הדין המשיך ונימק כי חוק הבטחת הכנסה רואה איפוא בתא הזוגי כיחידה משקית משותפת אחת, כאשר ההכנסות המשותפות של שני בני הזוג מובאות בחשבון לצורך קביעת הזכאות לגמלה, שאף שיעורה נקבע בהתאם להרכב התא המשפחתי.

בית-הדין פסק כי מדובר במבחן כפול באשר להכרה בבני זוג כ"ידועים בציבור" כאשר ראשית על בני הזוג לקיים חיי משפחה, כלומר, מערכת יחסים אינטימית המבוססת על רגש של חיבה, הבנה, מסירות ונאמנות המעידה על קשירת גורל.

שנית עליהם לנהל משק בית משותף, אך לא סתם מתוך צורך אישי של נוחות וכדאיות כספית או סיכום ענייני, אלא כפועל יוצא טבעי מחיי משפחה משותפים, כנהוג וכמקובל בין בעל ואישה הדבקים אחד בשני בקשר של גורל חיים {דב"ע (ארצי) 37-6/97 ד"ר אליציה פוגל נ' "מבטחים" מוסד לביטוח סוציאלי של בע"מ, לב (1999) 372, פורסם באתר האינטרנט נבו (19.03.98)}.
11. האם זכאית התובעת לגמלת הבטחת הכנסה כאשר היא מנהלת חיים משותפים עם בן זוגה?
{ב"ל (ב"ש) 958-02-12 אולגה בוריסוב נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (12.06.13), ראה תימצות פסק-הדין בפרק ג' לעיל}
12. האם נכונה שלילת זכאותו של התובע לתשלום גמלת הבטחת הכנסה מן הטעם כי הוא מתגורר במשותף עם אשתו?
ב- ב"ל (ב"ש) 26139-04-12 {ברוקס אליהו נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (18.04.13)} נדונה השאלה האם זכאי התובע לגמלת הבטחת הכנסה כאשר הוא מתגורר במשותף עם אשתו.

התובע טען כי הוא חי בנפרד מאשתו, נאלץ לישון במקומות שונים לרבות ברכב של בנו ובמוסך, כיוון שאין לו מקום ללכת אליו.

התובע הוסיף כי הוא מבקר בדירה באשדוד, אך רק כדי לבקר את ילדיו ואמנם הליך הגירושין שלו ושל אשתו לא הסתיים עדיין, אך בפועל הם אינם חיים ביחד ואינם מקיימים משק בית משותף.

הנתבע טען מנגד, כי בדיקות שביצע, לרבות ביקורים בדירת אשתו של התובע בשני מועדים שונים ללא תיאום, שיחות עם שכנים ועם הוריו של התובע, הביאו למסקנה כי התובע מתגורר עם אשתו ולפיכך, מכוח סעיף 4 לחוק הבטחת הכנסה, אין הוא זכאי לקבל גמלת הבטחת הכנסה כיחיד.

בית-הדין קבע מכוח סעיף 4 לחוק הבטחת הכנסה כי לטעמו, עולה מכל המקובץ באופן ברור, כי התובע ואשתו הם יותר בני זוג מאשר פרודים ולאור זאת, אכן לא היה מקום לקבל תביעתו כנפרד.
13. האם זכאי המוסד לביטוח לאומי לשלול גמלת הבטחת הכנסה בגין היותם של בני הזוג ידועים בציבור?
ב- ב"ל (נצ') 27081-07-11 {דינה יודשקינה נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (29.07.12)} נדונה השאלה האם זכאי המוסד לביטוח לאומי לשלול גמלת הבטחת הכנסה בגין היותם של בני הזוג ידועים בציבור.

התובעת טוענת כי בתקופה שבין נובמבר 2005 עד נובמבר 2007, היו היא ובן זוגה פרודים, לא ניהלו משק בית משותף ולא חיו יחדיו כאיש ואישה.

הנתבע טען כי החלטתו בדין יסודה, בהתאם להוראות סעיף 4(א) לחוק הבטחת הכנסה, הואיל והתובעת קיבלה הבטחת הכנסה כיחידה עם ילד בעוד שבפועל בתקופה האמורה, התובעת היתה ידועה בציבור של בן זוגה, שניהם התגוררו יחד וניהלו משק בית משותף.

בית-הדין דחה את התביעה לאחר בחינת מכלול העדויות והראיות, שהביאה את בית-הדין למסקנה כי אין לקבל את גרסתם של התובעת ובן זוגה בהליך זה.

לאור האמור, כי במצב בו בני זוג חיים ביחד, זכאותו של אחד מהם לקבלת גמלת הבטחת הכנסה, תלויה ומותנית גם בזכאותו של האחר ובמקרה שלפנינו, התובעת טענה כי בתקופה שבמחלוקת התגוררה בגפה, וכי בן זוגה היה מגיע רק מדי פעם, על-מנת לסייע בטיפול בתינוק שנולד ולהסיעו לטיפולים רפואיים ולא כך הוכח שהיה הדבר.
במצב בו נדרש בית-הדין לבחון את רמת היחסים בין בני זוג, כדי להחליט האם יש לראותם כידועים בציבור, הרי שבהתאם לגישת בית-הדין הארצי לעבודה יש צורך במבחן סובייקטיבי ואובייקטיבי כאחד {עב"ל (ארצי) 288/08 יצחק אלימלך נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2009(1), 28 (2009)}.
14. האם התובעת מקיימת את התנאי אשר דורש מגורים בנפרד שלא תחת קורת גג אחת במשך 12 חודשים רצופים לפחות, לשם בחינת זכאות קבלת גמלת הכנסה?
ב- ב"ל (ת"א) 50521-07-11 {חנה רובין נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (03.02.13)} נדונה השאלה האם התובעת מקיימת את התנאי הקבוע בתקנה 7(2)(ג) לתקנות הבטחת הכנסה הרלבנטיות לסעיף 4 לחוק הבטחת הכנסה, אשר דורש מגורים בנפרד שלא תחת קורת גג אחת במשך 12 חודשים רצופים לפחות, לשם בחינת זכאות קבלת גמלת הבטחת הכנסה.

התובעת טענה כי נפרדה מבעלה עוד לפני שובה, כאשר לאורך תקופה ארוכה התארחה לבדה אצל משפחות בחו"ל ומאז שובה ארצה התובעת גרה בנפרד, שלא תחת קורת גג עם בעלה.

הנתבע טען כי התובעת אינה עומדת בתנאי תקנה 7(2)(ג) לתקנות הבטחת הכנסה וכי התברר כי בעת שהגישה התובעת את תביעתה לא חלפו 12 חודשים מיום פרידתה מבן הזוג ואת החגים הם חוגגים יחד ומכאן שלא היה מצב של נפרדות רצופה של 12 חודשים בין בני הזוג.

בית-הדין קיבל את התביעה מהנימוקים כי, בנסיבות העניין יש לראות בתובעת כמתגוררת בנפרד מבעלה, שלא תחת קורת גג אחת, במשך תקופה של למעלה מ- 12 חודשים ובהתאם לכך יש לבחון את זכאותה של התובעת להבטחת הכנסה בנפרד מבעלה.

הוסיף וציין בית-הדין כי בתקנה 7(2) לתקנות הבטחת הכנסה, הובאו מצבים בהם למעשה לא מתקיימת תלות כלכלית בין בני הזוג, בגינה יש לראות בהם כיחידה משפחתית וכלכלית אחת.

אי לזאת ובהתאם לכך, גם דרישת החיים בנפרד צריך שתתפרש במובן כלכלי ולאו דווקא כמעידה על רצונם של בני הזוג בסיום הקשר הזוגי, ואת דרישת הרציפות של 12 חודשים לפחות במגורים שלא תחת קורת גג אחת, יש לפרש כמתייחסת למגורי קבע, המהווים בסיס לקיום יחידה משפחתית כלכלית אחת, ולא למגורים ארעיים במסגרת ביקור בחו"ל.
15. האם נכונה החלטת הנתבע, להפסיק את זכאותה של התובעת לגמלת הבטחת הכנסה, נוכח הטענה שהנה מנהלת חיים משותפים עם בן זוג?
ב- ב"ל (יר') 7197-09-10 {מרינה סרביקיאן נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (24.12.12)} נדונה השאלה האם נכונה החלטת הנתבע, להפסיק את זכאותה של התובעת לגמלת הבטחת הכנסה, נוכח הטענה שהנה מנהלת חיים משותפים עם בן זוג.

התובעת טענה כי לאחר שנשמעו עדויותיה, אין בידי הנתבע כל הוכחה פוזיטיבית לכך שניהלה עם בן זוג משק בית משותף ובתוך כך אין הם עונים להגדרת "בני זוג" ובפרט "ידועים בציבור", כפי שהותווה בהלכה הפסוקה, ובהתאם גם בנהלים הפנימיים של הנתבע.

עוד הוסיפה התובעת, כי החלטת הנתבע לראות בה ובנדון, בני זוג, אף אינה עולה בקנה אחד עם הוראות חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, שכן שלילת הגמלה פוגעת בזכותה לקיום בכבוד.

הנתבע טען כי דווקא הוכיח, מן הפן העובדתי, שהתובעת והנדון הם בני זוג ידועים בציבור ובעניין זה הדגיש הנתבע כי אין מחלוקת שהתובעת והנדון התגוררו תחת קורת גג אחת.

הנתבע הסיק שהתובעת והנדון קיימו גם משק בית משותף ויחסים שדומים ליחסי משפחה. התובעת והנדון שכרו דירה יחד, מתגוררים באותו חדר, ישנים באותה המיטה וחולקים את ארון הבגדים.

בית-הדין דחה את התביעה בקובעו, כי בסעיף 4 לחוק הבטחת הכנסה נקבע כי הזכאות לגמלה של כל אחד מבני זוג מותנית בכך שמתקיימים גם בבן זוגו תנאי הזכאות לפי סעיף 2 לחוק הבטחת הכנסה, אלא אם נקבע על-ידי השר בתקנות אחרת ובמקרה הנדון זה לא התקיים {דב"ע 450/97-04 המוסד לביטוח לאומי נ' חסן מוחמד, עבודה ארצי כרך לא (2) 369 (1998)}.
16. האם התובעת מתגוררת עם בעלה לשעבר וזאת לשם בחינת זכאותה לגמלה על-פי חוק הבטחת הכנסה?
ב- ב"ל (ת"א) 27187-04-11 {שושנה הרוש נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (11.09.12)} נדונה השאלה האם התובעת מתגוררת עם בעלה לשעבר וזאת לשם בחינת זכאותה לגמלה על-פי חוק הבטחת הכנסה.

התובעת טענה כי היא חולה מסכיזופרניה ומהפרעה חרדתית ועקב הידרדרות במצבה, ביקשו ילדיה מאביהם, שהוא גרושה ואדם חרדי, ללון אצלה ולהשגיח עליה בלילות, ועל-כן, אין במגורים אלה מאום מלבד לינה כשותף זר בדירה, אשר אינו מתקלח בביתה, אינו אוכל בביתה ואין ביניהם יחסים אינטימיים, אלא אינטרס הדדי.

התובעת ביקשה לקבל בנושא זה את עדותה שנתמכה בעדות בנה והגרוש שלה. בתשובה לטענה כי לבני הזוג שני ילדים שנולדו לאחר הגירושים, השיבה התובעת כי התחזקותו של הגרוש בדת היתה בעשר השנים האחרונות ועל-כן אין לתת משקל לעובדה זו.

עוד טענה התובעת כי הודיעה לנתבע על השינוי בסטאטוס שלה ואף מטעם זה אין מקום לשלול את הגמלה באופן רטרואקטיבי.

הנתבע טען כי עולה מהראיות כי התובעת והגרוש שלה, מקיימים משק בית משותף וכי אין מדובר רק בהלנתו של הגרוש מעת לעת בדירת התובעת.

בית-הדין דחה את הערעור בקבעו כי מהראיות עולה כי התובעת והגרוש שלה, מקיימים משק בית משותף וכי אין מדובר רק בהלנתו של הגרוש מעת לעת בדירת התובעת.

גרסת התובעת כי הגרוש לן איתה כדי לשמור עליה בשל מצבה הנפשי אינה מתיישבת עם העובדה ששני ילדיה הבגירים לנים איתה בדירה ומחקירת התובעת עולה כי מתקיימים בינה ובין הגרוש שלה קשרים מעבר ללינה בלילות, כאשר גם מחקירת הגרוש עולה כי תשובותיו לחקירה לא היו מהימנות.
17. האם זכאי התובע שאינו חי עם אשתו לתשלום גמלת הבטחת הכנסה בהתאם לתביעה אשר הגיש לנתבע?
ב- ב"ל (ת"א) 4571-09 {ולרי מטליאייב נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (28.08.12)} נדונה השאלה האם זכאי התובע שאינו חי עם אשתו לתשלום גמלת הבטחת הכנסה בהתאם לתביעה אשר הגיש לנתבע.

התובע טען כי נפרד מאשתו החל מחודש ספטמבר 2008 וממועד זה אינם בקשר זוגי ואינם מתגוררים תחת קורת גג אחת, וכאשר נסע התובע לחו"ל, נסיעות אלה היו לביקור אימו במולדובה וחבריו ברוסיה, מאחר ואשת התובע עברה לגור עם אמה ברוסיה.

התובע טען כי הוא עומד בתנאי תקנה 7(2)(ג) לתקנות הבטחת הכנסה אשר רלבנטיות לסעיף 4 לחוק הבטחת הכנסה וכי תכלית החקיקה אינה בחינת מערכת היחסים בין בני הזוג אלא שאלת המגורים המשותפים, שלא התקיימו כאשר לא נמצא התובע מתגורר תחת קורת גג אחת עם אשתו.

הנתבע טען כי, קיימת סתירה פנימית בגרסת התובע אשר מצד אחד טען כי בת הזוג יכולה לא לחזור ומצד שני טען שהיא מתכוונת לא לחזור.

עוד טען הנתבע כי בנוסף מטרת הנסיעה הינה לטיפול בנכדים ואינה מעידה על הפרדות, לא צורפה כל ראיה כי בת הזוג נסעה לרוסיה ואינה מתכוונת לחזור ולא צורף תצהיר מטעם בת הזוג או ראיה לפתיחת הליך גירושים במועד הרלוונטי לתביעה.

בית-הדין דחה את התביעה וקבע כי בעניין הנדון לעיל, רלבנטית תקנה 7(2)(ג) לתקנות הבטחת הכנסה הקובעת זכאות בנפרד של כל אחד מבני הזוג שאינה מותנית בזכאות בן הזוג לפי סעיפים 4(א) ו- (ב) לחוק הבטחת הכנסה, בנוגע למי שחיים בנפרד, שלא תחת קורת גג אחת 12 חודשים רצופים לפחות.

בית-הדין הרחיב, כי משהתובע ובת זוגו יצאו את הארץ יחדיו והתובע שב כעבור חודש, תוצאת הדברים היא כי במועד הגשת התביעה לנתבע לא שהתה בת זוגו כמחצית השנה מחוץ לגבולות המדינה כטענתו, אלא לכל היותר ארבעה וחצי חודשים.

לפיכך, התובע לא עמד בסייפא לתקנה 7(2)(ג) לתקנות הבטחת הכנסה {הרלבנטיות לסעיף 4 לחוק הבטחת הכנסה} שעה שבמועד הגשת התביעה לא הוכח כי לא חיו תחת קורת גג אחת 12 חודשים רצופים ולכל היותר שהו בנפרד כשלושה וחצי חודשים שעה שהתובע שהה עם בת זוגו כחודש ימים במוסקבה.

בד-בבד, בית-הדין קבע כי גם ללא קשר לסתירה בין גרסת התובע בכתב התביעה לבין הרישום במסמכי ביקורת הגבולות, ממילא לא הוכחו מגורים בנפרד משך 12 חודשים רצופים במועד הגשת התביעה לנתבע.
18. האם בדין נדחתה התביעה לגמלת הבטחת הכנסה מהטעם שהתובע אינו עומד בהגדרת מי שחי בנפרד מבת זוגו?

ב- ב"ל (ת"א) 16701-04-11 {דן בר משה נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (27.08.12)} נדונה השאלה האם בדין נדחתה התביעה לגמלת הבטחת הכנסה מהטעם שהתובע אינו עומד בהגדרת מי שחי בנפרד מבת זוגו.

התובע טען שמטרת חוק הבטחת הכנסה היא קיום בכבוד, כאשר החוק מהווה רשת מגן אחרונה שנועדה להבטיח ליחיד שנקבע למצבי מצוקה ואינו יכול לקיים עצמו או לספק לעצמו צרכים בסיסיים הנדרשים להבטחת קיום מזערי.

על-פי הדין, יש לבחון את מהות הקשר ולא די בכך ששני בני הזוג נשואים וכי יש לאבחן את עניינו של התובע מהנפסק בפסק-דין ספיר (עב"ל 1435/04) עליו הסתמך, הנתבע מאחר שבכל המקרים שבהם בית-הדין הסתמך על פסק-דין זה, נקבע כי בני הזוג ניהלו בפועל משק בית משותף, ועובדה זו אינה מתקיימת בעניינו של התובע.

הנתבע טען כי בתקנה 7(3) לתקנות הבטחת הכנסה {הרלבנטיות לסעיף 4 לחוק הבטחת הכנסה} נקבעו החריגים לכלל לפיו זכאות בן זוג מותנית בזכאות בן זוגו. על-פי העובדות שבתצהירים, התובע אינו עונה על אף אחד מהחריגים המנויים בתקנה.

בנוסף, נקבע כי הקביעה האם בני זוג חיים תחת קורת גג אחת היא קביעה עובדתית טכנית, וזאת בניגוד לקביעה האם הם מינהלים משק בית משותף, אשר מצריכה בדיקת נתונים וכי על-פי פסיקת בית-הדין הארצי, כל עוד שני בני הזוג מתגוררים יחד תחת קורת גג אחת, יש להביא את הכנסות בני הזוג בכל מקרה {עב"ל (ארצי) 1435/04 המוסד לביטוח לאומי נ' יוסף ספיר, פורסם באתר האינטרנט נבו (29.3.05) (לעיל ולהלן: עניין "ספיר")}.

בית-הדין קיבל את התביעה כאשר סיכם כי אין מחלוקת שהקשר היחיד בין התובע לבין אשתו הוא קשר של מגורים משותפים תחת קורת גג אחת ולא מעבר לכך, וכי אין שיתוף כלכלי או אחר בחייהם.

בהיעדר מחלוקת לגבי אי-קיום של משק בית משותף בין התובע לאשתו, בהתאם לתכלית של ההגדרות שבחוק, אין לראותם כ"בני זוג" על-פי ההגדרה שבסעיף 1 לחוק הבטחת הכנסה {הרלבנטי גם לסעיף 4 לחוק הבטחת הכנסה}, אלא כמי שאינם "מתגוררים יחדיו".
פרשנות זו אף מתחייבת לאור התכלית הסוציאלית של חוק הבטחת הכנסה התקנות הבטחת הכנסה, אשר מונעת מבני זוג החיים יחד ככאלה לקבל גמלה בנפרד.
19. האם החלטת הנתבע לשלול מהתובע גמלת הבטחת הכנסה ליחיד מהטעם, כי ניהל באותה תקופה משק בית משותף עם בעלת הבית בו הוא מתגורר מוצדקת?
ב- ב"ל (חי') 14959-07-09 {דוד מרקוס נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (04.07.12)} נדונה השאלה האם החלטת הנתבע לשלול מהתובע גמלת הבטחת הכנסה ליחיד מהטעם כי ניהל באותה תקופה משק בית משותף עם בעלת הבית בו הוא מתגורר מוצדקת.

התובע טען כי הוא ובת זוגתו חיו כבני זוג עד שנת 2003 אולם, לטענתם, החל משנת 2003 אינם בני זוג (במובן הרומנטי) אך התובע ממשיך לגור בדירתה של אלה עקב מצבו הכלכלי הקשה.

הנתבע טען כי לאחר חקירה שנערכה על-ידי חוקרי המוסד לביטוח לאומי החליט הנתבע לשלול את קיצבתו של התובע כיחיד עקב מגורים משותפים עם בת זוגו, רטרואקטיבית משנת 2003 וזאת לאור תיקון 18 של סעיף 1 לחוק הבטחת הכנסה {הרלבנטי לסעיף 4 לחוק הבטחת הכנסה} אשר קבע כי החל מתאריך 01.01.03
בני זוג הם לרבות איש ואישה הידועים בציבור כבני זוג ואשר מתגוררים יחד.

בית-הדין קיבל את התביעה באופן חלקי במקרה שבפנינו, מאחר והתובע לא השכיל לסתור את החזקה בדבר קיומו של משק בית משותף בכל התקופה הרלוונטית לתביעה.

על-פי גרסתה של בת הזוג ואף על-פי גרסתו של התובע, מדובר במערכת יחסים קרובה שהתפתחה עם הזמן כאשר בני הזוג גרים יחדיו שנים רבות וניתן להסיק על כוונתם לקשירת גורלם ורצון לחיות יחדיו.

בית-הדין הוסיף כי היעדר מערכת יחסי אישות אינה בהכרח שוללת הכרתם כבני זוג על-פי ההגדרה בחוק הבטחת הכנסה ובמקרה הנדון לעיל הוכח קשר רגשי בין השניים מעבר לקיום יחסים אינטימיים {ב"ל 1777/07 אלימלך יצחק נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (11.03.08)}.

עוד הוסיף בית-הדין, כי מהודעות התובע וכך גם מהודעתה של בת זוגתו עולה, כי התובע מעולם לא שילם לה שכר דירה ואף השתתף בחשבונות הבית כשהיה לו כסף.

העזרה הכלכלית שבת זוגתו נתנה לתובע, לגרסתם, ללא תמורה אף היא מחזקת את המסקנה כי מדובר בשיתוף הלכה למעשה.
20. האם הגמלה נשללה מהתובעת על-פי החלטת הנתבע, מהטעם כי היא מתגוררת עם בן זוג?
ב- ב"ל (ת"א) 29910-09-10 {צ'רננקו ליליה נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (18.03.12)} נדונה השאלה האם הגמלה נשללה מהתובעת על-פי החלטת הנתבע, מהטעם כי היא מתגוררת עם בן זוג.

התובעת טענה כי בן הזוג הנדון לעיל הוא אדם בן 40 הצעיר ממנה ב- 14 שנה אשר התובעת התוודעה אליו במסגרת היכרותו החברית עם בנה.

התובעת הוסיפה לטענותיה כי שותפה לדירה הנטען כי הוא בן זוגה, מתגורר בדירה המשותפת מטעמים כלכליים בלבד והוא נושא בשכר דירה יחד עם התובעת על-מנת לחלוק בהוצאות שכר הדירה ולהוזיל את עלויות אחזקת הדירה.
עוד טענה התובעת כי היא ושותפה לדירה אינם מקיימים קשר זוגי, הם חיים בחדרים נפרדים, מינהלים חשבונות בנק נפרדים, ואינם יוצאים לבילויים משותפים.

הנתבע טען כי נטל ההוכחה בדבר קיום תנאי הזכאות לגמלה, מוטל על כתפי התובעת אשר לא הרימה נטל זה, ויתרה-מכך, מסמכים מהותיים המצויים בידי התובעת שיכלו לתמוך בגרסתה לא הומצאו לבית-הדין ועל-כן חבה היא לנתבע חובה מיוחדת לנהוג בתום-לב.

בית-הדין דחה את התביעה מאחר והגיע למסקנה כי מגורים של אנשים מבוגרים {שאינם צעירים אחרי צבא או סטודנטים) תחת קורת גג אחת, מקימים חזקה לקיומה של תלות כלכלית וניהול משק בית משותף.

חזקה זו ניתנת לסתירה או הפרכה על-ידי הבאת ראיות פוזיטיביות המלמדות על היעדרם של קשר אישי וניהול משק בית משותף {ראה עב"ל (ארצי) 779/06 המוסד לביטוח לאומי נ' אלה וולקוביץ, פורסם באתר האינטרנט נבו (04.11.08)}.

עוד הוסיף בית-הדין, כי נוכח האמור ומשמדובר במידע המצוי בידי התובעת התנהלותה המתוארת לרבות סירובה לשתף פעולה עם חוקר הנתבע, פועלת לחובתה.

סיכומו-של-דבר, התובעת לא הציגה ראיות השוללות החזקה בדבר קיום משק בית משותף עם ולדימיר, ראיות אשר אין ספק כי מצויות הן בידיעת השניים והימנעות מהבאתם פועלת לחובתה, ומקום בו הנטל לסתור החזקה מוטל על התובעת היה עליה להפריך החזקה בדבר קיומו של משק בית משותף על-ידי הבאת ראיות פוזיטיביות המלמדות על היעדר קשר אישי וניהול משק בית משותף.

21. האם התובעת זכאית לגמלת הבטחת הכנסה, במצב בו בן זוגה אינו תושב ישראל?
ב- ב"ל (נצ') 48179-01-11 {אמנה אבו ליל נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (06.02.12)} נדונה השאלה האם התובעת זכאית לגמלת הבטחת הכנסה, במצב בו בן זוגה אינו תושב ישראל.

התובעת טענה כי מבוטח שמתגורר עם בן זוג שאינו זכאי לגמלה מחמת העובדה שאינו תושב ישראל, לא יפסיד את זכאותו לגמלה בשל אי-זכאות בן זוגו, שכן בהתאם לאמור בתקנה 7(5) לתקנות הבטחת הכנסה, לא תחול עליו הוראת סעיף 4(א) לחוק הבטחת הכנסה.

לטענת הנתבע, בשל כך שזכאותה של התובעת לגמלה, אף שבן זוגהּ אינו זכאי לגמלה, נקבעה מכוח תקנה 7(5) לתקנות הבטחת הכנסה {הרלבנטיות לסעיף 4 לחוק הבטחת הכנסה}, יש להחיל עליה את האמור בתקנה 8(ג) לתקנות הבטחת הכנסה, המפנה אל סעיף 6(ד) לחוק הבטחת הכנסה, שלפיו מסכום הגמלה אמור להיות מקוזז שיעור של 7.5% מהסכום הבסיסי.

עמדה זו תואמת את רצון המחוקק לזכות את בן הזוג שהוא תושב ישראל ואת ילדיו בגמלה, בלא להתחשב בחלק המתייחס לבן הזוג שאינו תושב ישראל.

בית-הדין דחה את התביעה, כי על-פי הוראת סעיף 4(א) לחוק הבטחת הכנסה, התובעת כלל לא היתה אמורה להיות זכאית לגמלה, בשל העובדה שבן זוגה אינו תושב ישראל ועל-כן אינו זכאי לגמלה מכוח עצמו.

זכאותה של התובעת לגמלה נובעת מההוראה שנקבעה בתקנה 7(5) לתקנות הבטחת הכנסה, וככזו היא כפופה להוראת תקנה 8(ג) לחוק הבטחת הכנסה, אשר מפנה להוראה בדבר קיזוז שיעור של 7.5% מהסכום הבסיסי.

משהנתבע פעל לפי הנהלים הפנימיים שלו ולמרות הוראת תקנה 8(ג) לחוק הבטחת הכנסה הוא השיב לתובעת את אשר קיזז ממנה בגין התקופה שעד פברואר 2010, רק בשל כך שטרם לכן שולמה לה הגמלה ברציפות ללא קיזוז.
22. האם זכאותה של התובעת לגמלת הבטחת הכנסה תלויה בזכאותו של בעלה?
ב- ב"ל (נצ') 1393-09 {ח'דרה דאוד נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (27.07.11)} נדונה השאלה האם זכאותה של התובעת לגמלת הבטחת הכנסה תלויה בזכאותו של בעלה.

התובעת טענה כי היא זכאית לגמלת הבטחת הכנסה מכוח סעיף 4 לחוק הבטחת הכנסה, בטענה שאין לה מקורות פרנסה, מאחר שבעלה עזב אותה חודשיים לפני כן, והיא חוששת להגיש כנגדו תביעה למזונות, שכן אם תעשה כך, תגורש מהדירה שבה היא מתגוררת, דירה השייכת לחמיה.

הנתבע טען כי זכאותה של התובעת לגמלת הבטחת הכנסה תלויה בזכאותו של בעלה ולפי הנתונים היא מתגוררת יחד עם בעלה.

בית-הדין דחה את התביעה, מאחר כי התובעת ובעלה הם בגדר "בני זוג", וכדי לבחון אם זכאית התובעת לגמלה, בית-הדין בחן אם התובעת נכנסת לאחד החריגים שנקבעו בתקנה 7 לתקנות הבטחת הכנסה {הרלבנטיות לסעיף 4 לחוק הבטחת הכנסה}.

תקנה 7 לתקנות הבטחת הכנסה העלתה שלא ניתן לקבוע שהתקיימה בתובעת אחת החלופות שמכוחה ניתן היה לקבוע שזכאותה של התובעת לגמלה אינה תלויה בזכאות בעלה, על-פי סעיף 4 לחוק הבטחת הכנסה.

בנוסף, בית-הדין לא הזדקק בעניינם של התובעת ושל בעלה להרחבת ההגדרה האמורה בסעיף 1 לחוק הבטחת הכנסה, שכן משהם ממילא נשואים הרי הם בגדר בני זוג.
23. האם בדין דחה הנתבע את תביעתו של התובע לגמלת הבטחת הכנסה כיחיד?
ב- ב"ל (ת"א) 3111/08 {יהודה ברק נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (01.06.09)} נדונה השאלה האם בדין דחה הנתבע את תביעתו של התובע לגמלת הבטחת הכנסה כיחיד.

התובע טען, כי בשל מצבו הכלכלי הקשה עבר להתגורר בעליית הגג בבית גרושתו, כאשר זו הוכשרה על ידו ועל-ידי בנו למגורים נפרדים לחלוטין וללא קשר לבית המרכזי ואף צויידה בכל הדרוש לשם כך.

התובע אף טען כי חתם על חוזה שכירות עם גרושתו וכי הוא שילם דמי שכירות כאשר היה ברשותו כסף זמין.

הנתבע טען, כי התובע ואשתו גרים תחת קורת גג אחת ולא הוכח כי בני הזוג אינם מנהלים משק בית משותף.

בית-הדין דחה את התביעה מאחר ומן המסמכים שצורפו לתצהיר התובע כדוגמת הסכם השכירות וקבלות עבור שירותי כביסה, לא ניתן ללמוד את שמבקש התובע, שכן הסכם השכירות נחתם כשבוע לפני הגשת התביעה לנתבע ואילו הקבלות מתייחסות לתקופה שלאחר הגשת כתב התביעה המפורט, זאת אומרת כי אין מסמכים מזמן אמת הקודם להגשת התביעה.

בנוסף, גם תיאור היחידה הנפרדת ככזו שאיננה כוללת שירותים ומקלחת והעובדה שאין שעון מים וחשמל נפרדים מחזקים את המסקנה שהגיע אליה בית-הדין, כי אין לקבל את טענות התובע בדבר מגורים נפרדים.

עוד הוסיף בית-הדין, כי סעיף 4 לחוק הבטחת הכנסה קובע כי הזכאות לגמלה של כל אחד מבני הזוג מותנית בכך, שגם בבן זוגו מתקיימים תנאי הזכאות לפי סעיף 2 לחוק הבטחת הכנסה ובהתאם לסעיף 6(א) לחוק הבטחת הכנסה, לבני זוג הזכאים לגמלה תשולם גמלה אחת בלבד {בשיעור המשתלם לפי התוספת השניה או התוספת הרביעית לשני בני זוג בהתאם להרכב משפחתם}.

בית-הדין סיכם, כי נקודת המוצא בהגדרת בני זוג בחוק הבטחת הכנסה היא ש"בני זוג" הם איש ואישה הנשואים זה לזו וחיים חיי משפחה במשק בית משותף.

ההגדרה בחוק אף הרחיבה הגדרה זו של בני זוג גם על איש ואישה שאינם נשואים זה לזו ובלבד שמתקיימים בהם המרכיבים המגלמים תא משפחתי, כלומר חיי משפחה ומשק בית משותף.
24. האם זכאי התובע לקבל גמלת הבטחת הכנסה מכוח סעיף 4 לחוק הבטחת הכנסה כאשר אשתו לא התייצבה בלשכת התעסוקה?
ב- ב"ל (נצ') 2325/07 {עבד אלעאל וליד נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (08.12.08)} נדונה השאלה האם זכאי התובע לקבל גמלת הבטחת הכנסה מכוח סעיף 4 לחוק הבטחת הכנסה כאשר אשתו לא התייצבה בלשכת התעסוקה.

התובע טען כי דרש גמלת הבטחת הכנסה בגין מספר חודשים כאשר לפי דבריו, הוא נרשם בלשכת שירות התעסוקה לקבלת דמי אבטלה, ולאחר-מכן הוסבר לתובע על-ידי המוסד לביטוח לאומי כי הוא אינו זכאי לדמי אבטלה מאחר ותלושי השכר שהוא הגיש אינם עומדים בקריטריונים, אך הוא זכאי להבטחת הכנסה.

עוד הוסיף התובע, כי אילו היו מבהירים לתובע כי הוא אינו זכאי לדמי אבטלה, הוא היה דואג להתייצבות אשתו בלשכת התעסוקה ולאור זאת, ביקש התובע להכריז כי הוא זכאי להבטחת הכנסה בגין תקופת התביעה.

הנתבע טען כי אשת התובע לא התייצבה בלשכת התעסוקה בתקופה הנדונה ועל-כן התובע אינו זכאי לגמלת הבטחת הכנסה.

בית-הדין דחה את התביעה מאחר והתובע ואשתו לא קיימו את תנאי הזכאות בהתאם לסעיף 4(א) לחוק הבטחת הכנסה, כאשר הזכאות לגמלה של כל אחד מבני זוג מותנית בכך שמתקיימים גם בבן זוגו תנאי הזכאות לפי סעיף 2 לחוק הבטחת הכנסה.

הוסיף בית-הדין, כי התובע ואשתו היו צריכים להיות רשומים בלשכת שירות התעסוקה כמחוסרי עבודה בהתאם לכללים שנקבעו לעניין, על-מנת לאפשר ששירות התעסוקה יציע להם עבודה מתאימה.

בד-בבד, התובע התייצב באופן מלא בשירות התעסוקה בתקופת התביעה, ואם התייצבותו עונה לכללים שנקבעו לגביו, ולא הוצעה לו עבודה מתאימה, אין זה חשוב אם התייצבותו היתה במדור בענייני אבטלה או מדור בענייני הבטחת הכנסה.

אולם, לא היתה מחלוקת כי אשתו לא התייצבה כלל בשירות התעסוקה {ואף לא קיבלה פטור מהתייצבות} בתקופת התביעה, כאשר תנאי הזכאות אמורים להתקיים אצל שני בני הזוג, ועצם העובדה שהתובע טעה או הוטעה, כטענתו, אין בה כדי להקנות זכאות לגמלה שקבועה בחוק הבטחת הכנסה.
25. האם זכאית התובעת לקבל גמלת הבטחת הכנסה מכוח סעיף 4 לחוק הבטחת הכנסה כאשר בעלה לא מפרנס אותה?
ב- ב"ל (נצ') 1939/99 {סוהילה אבו נימר נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (11.01.02)} נדונה השאלה האם זכאית התובעת לקבל גמלת הבטחת הכנסה מכוח סעיף 4 לחוק הבטחת הכנסה כאשר בעלה לא מפרנס אותה.

התובעת טענה, בתביעתה לגמלת הבטחת הכנסה, כי אביהם של ילדיה חי עם אישה אחרת והוא איננו מפרנס אותה, והיא אף הגישה נגדו תביעה למזונות.

הנתבע טען כי הוא דוחה את תביעת התובעת לגמלת הבטחת הכנסה, וזאת בשל הטענה כי התובעת חיה ביחד עם אביהם של ילדיה.

בית-הדין קיבל את התביעה מאחר ועל-פי הראיות, בני הזוג נישאו בנישואין דתיים ואף ניסו לעגן את הנישואין באמצעות הסכם אצל עורך-דין, ולפיכך, יהיה נכון לראות אותם כ"בני זוג" כמשמעות מונח זה בחוק הבטחת הכנסה.

לפיכך, הכלל הוא, לפי סעיף 4(א) לחוק הבטחת הכנסה, שזכאותה של התובעת לגמלה מותנית גם בזכאותו של בעלה לגמלה.

בית-הדין סיכם כי לצורך הכרעתו בתובענה היה צריך לדון בשאלה אם התקיים בתובעת היוצא מן הכלל, אשר בהתאם לסעיף 4(ב) לחוק הבטחת הכנסה, אחד התנאים שנקבעו בתקנה 7 לתקנות הבטחת הכנסה מתקיים.

אשר-על-כן, בכל התקופה הרלוונטית לתובענה, התקיימו בתובעת ובבעלה התנאים האמורים בתקנה 7(2)(ג) לתקנות הבטחת הכנסה, כאשר בכל אותה תקופה הם חיו שלא תחת קורת גג אחת, הם לא כלכלו זה את זה וחיו בנפרד לפחות 12 חודשים רצופים, כך שבחינת זכאותה לגמלת הבטחת הכנסה תהיה נפרדת מבחינת זכאותו של בעלה וזכאותה אינה תלויה בזכאותו של בעלה.

ב- ב"ל (נצ') 1932/00 {אאוטו נגש נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (31.12.00)} נדונה השאלה האם זכאית התובעת לקבל גמלת הבטחת הכנסה מכוח סעיף 4 לחוק הבטחת הכנסה כאשר בעלה לא מפרנס אותה.

התובעת טענה כי היא איננה מקיימת משק בית משותף עם בעלה, אשר חוייב, על-פי פסק-דין, לשלם לה מזונות, והנתבע כלל לא התייחס לעניין פסק-הדין למזונות.

הנתבע טען כי התובעת חיה ביחד עם בעלה ומנהלת עמו משק בית משותף, ובזאת הודיע הנתבע, כי הוא ממשיך לבדוק את זכאות התובעת ובעלה כזוג.

בית-הדין קיבל את התביעה בקבעו, כי בהתאם לסעיף 4(ב) לחוק הבטחת הכנסה, התקיים בתובעת אחד התנאים שנקבעו בתקנה 7 לתקנות הבטחת הכנסה.

הוסיף בית-הדין, כי התקיימו בתובעת התנאים שנקבעו בתקנה 7(3) לתקנות הבטחת הכנסה, כאשר התובעת ובעלה אמנם חיו תחת קורת גג אחת, אך לא ניתן לומר שהם ניהלו משק בית משותף, כאשר, בנוסף, בעלה חוייב בפסק-דין לשלם מזונות לתובעת והוא לא כלכל אותה.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

זכאות - זכאות בני זוג (סעיף 4 לחוק)