ביטול פסקי דין והחלטות במשפט האזרחי והפלילי
הפרקים שבספר:
- הזכות לביטול - יסודות נורמטיביים
- ביטול פסקי-דין והחלטות מ"חובת הצדק"
- ביטול שבשיקול-דעת
- הוראות הדין
- צורניותה, הגשתה ודרכי הדיון בבקשה לביטול פסק-דין
- התצהיר
- ביטולו של פסק-דין שבהסכמה - כללי
- דרכי תקיפתו של פסק-דין שניתן בהסכמה
- ערעור - כללי
- ערעור - מבוכת המועדים עד לחקיקת תקנה 398א
- ערעור - ניהול ההליך לאחר תחילתה של תקנה 398א
- ביטול פסק-דין שניתן בהעדר הנאשם במשפט הפלילי - כללי
- ביטול פסק-דין שניתן בהעדר הנאשם במשפט הפלילי , יישומו של סעיף 130ח לחסד"פ - הלכה למעשה
- נוכחות הנאשם - ההלכה
- ביטול פסק-דין שהושג במרמה - כללי
- ביטול פסק-דין מחמת מרמה בעין ההלכה
- ביטול פסקי-דין והחלטות במסגרת הליכי סדר דין מקוצר
- ענייני מס הכנסה
- בוררות
- חברות - ביטול פסקי-דין והחלטות בעניינים שונים
- ביטול פסקי-דין והחלטות - תקנות 526-524 לתקנות סדר הדין האזרחי
ערעור - כללי
הוראת תקנה 398א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנה 398א) קובעת לאמור:"398א. המועד להגשת ערעור על החלטה במעמד צד אחד (תיקונים: התשנ"א, התשנ"ב, התשנ"ה, התשנ"ז)
(א) המועד להגשת ערעור או בקשת רשות ערעור על החלטה במעמד צד אחד או בהעדר כתבי טענות מהצד השני (בתקנה זו -ההחלטה הראשונה), שהוגשה לגביה בקשת ביטול לפי תקנה 201 או תקנה 214, יימנה מיום מתן ההחלטה בבקשת הביטול (בתקנה זו – ההחלטה השניה).
(ב) מניין המועדים להגשת הערעור או בקשת רשות הערעור, לפי העניין, על ההחלטה הראשונה או ההחלטה השניה יהיה לפי הוראות סימן זה."
תקנה זו סתמה את הגולל על מצוקתם של בעלי דין בבואם בעבר להכריע בדבר הדרך אותה עליהם לנקוט באם ניתן נגדם פסק-דין במעמד צד אחד. מצוקה זו הביאה לא אחת לנקיטת שני הליכים גם יחד, ערעור על פסק-הדין וגם בקשה לביטולו, ולמכביר דיונים משפטיים שונים ולפרשנויות של בתי-המשפט לגבי סוגיית ערעור על מתן פסק-דין בהיעדר.
המבוכה היתה בעיקרה לגבי מועד תחילת מניין הימים לצורך הגשת ערעור או ערעור בזכות. על-פי התקנה הנ"ל הרי בקשה לביטול חוסמת את מירוץ המועדים ותחילתם רק מועד מתן ההחלטה בבקשת הביטול של פסק-הדין או ההחלטה. אולם נראה כי אי-בהירויות נוספות נותרו על כנן גם לאחר חקיקת התקנה וחבל שאלה לא באו על פתרונם יחד עם התקנת התקנה.
על מטרתה של התקנה נאמר ב- בש"א 5028/04[155] "תקנה 398א נועדה לפתור קושי שעמד בפני בעלי דין שניתנה בעניינם החלטה במעמד צד אחד, לעניין דרכי התקיפה של החלטה מעין זו – בקשה לביטול לפי תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, או ערעור. על-מנת שלא ימצאו עצמם נאלצים לנקוט בשני הליכים אלה במקביל, נקבע בתקנה זו מנגנון המפנה את בעל הדין להליך לפי תקנה 201, תוך שנשמרת זכותו של בעל הדין לערער אם לא זכה לסעד בהליך שנקט לפי תקנה 201. לעניין זה נפסק, כי מטרתה של תקנה 398א האמורה היא "... לעודד את בעלי הדין שלא החמיצו את המועד להגשת בקשת הביטול או ערעור, לעתור לביטול החלטה שניתנה על-פי צד אחד במקום להגיש ערעור, מבלי שהם יחמיצו את המועד להגשת הערעור אם בקשתם תידחה, והמועד להגשת הערעור יחלוף בינתיים".[156]
אין בתקנה זו כדי למנוע מבעל דין מלערער על פסק-הדין בהליכי ערעור רגילים. כל שתקנה זו קבעה הינו כי אם בחר בעל דין להגיש בקשה לביטול הרי מועדי הערעור על פסק-הדין כולו או ההחלטה תחילתם רק ביום מתן ההחלטה בבקשתו לביטול פסק-הדין או החלטה.
אנו נביא להלן את התנהלותם של בתי-המשפט בסוגיית הערעור ותקיפת החלטות במעמד צד אחד, הן לפני חקיקת התקנה והן לאחריה.
[155] בש"א 5028/04 תמרה מטטוף ואח' נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ ואח', תק-על 2004(3) 1798, 1799.
[156] דברי כב' המשנה לנשיא, השופט ש' לוין, ב- רע"א 2839/98 עבוד נ' מינהל מקרקעי ישראל, דינים עליון נד 537.

