botox

סייג לשאלות

תקנה 107 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן:

"107. סייג לשאלות (117)

בית-המשפט או הרשם, בהחליטו בדבר בקשת הרשות, ישקול כל הצעה שתבוא מצד הנשאל למסור לו פרטים או להודות בעובדות או להראות מסמכים הנוגעים לדברים הנדונים, כולם או מקצתם, והרשות לא תינתן אלא לשאלות שהן לעניין הנדון, ולא די שיהיו קבילות בחקירה שכנגד של עד בעל-פה."

העובדה שבית-המשפט אינו מתיר הגשת שאלון או שאלות ממנו אין בה כדי למנוע מבעל הדין, מגיש השאלון, לנסות ולדלות את התשובות בחקירה נגדית. תקנה 107 לתקסד"א קובעת, כי אין די בשאלות שהן קבילות בחקירה שכנגד או של עד בעל-פה כדי להפוך אותן לרלבנטיות.

יוער כי שאלה שאיננה רלבנטית בהליך של שאלונים, יכול ותותר במסגרת חקירה נגדית.[1]

על-פי תקנה 107 לתקסד"א, הרשות למסור שאלון תינתן רק "לשאלות שהן לעניין הנדון". זוהי דרישת הרלבנטיות; דרישה זהה מופיעה בתקנה 112 לתקסד"א, העוסקת בגילוי מסמכים, ולפיה ניתן להורות לצד לגלות את "המסמכים הנוגעים לעניין הנדון".

לצד דרישת הרלבנטיות עומדים שיקולים נוספים, בהם מידת ההכבדה על הצד שכנגד, השאיפה לנהל הליך ב"קלפים גלויים" וכיוצ"ב.[2]

בית-המשפט לא יכול "לפטור" עצמו בקביעה גורפת, אלא, עליו להתכבד ולבחון כל בקשה בחינה קונקרטית ועניינית. רוצה לומר, כי על בית-המשפט בבואו לדון בבקשת רשות להצגת שאלון, "להידרש לבדיקה מפורטת של מהות המסמכים והשאלות ולמידת הצורך שיש למבקשים בהם, והכל לאור גדר השאלות שבמחלוקת"[3].

מבחן הרלבנטיות הוא מבחן רחב, אך יחד עם זאת יש להפעילו בזהירות, על-מנת שלא לפרוץ את גדר השאלות השנויות במחלוקת[4], שכן, נקבע לא אחת כי שאלות רלבנטיות הינן שאלות אשר התשובות עליהן תורמות תרומה עניינית לפתרון הנקודות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין.[5] ספק בעניין זה פועל לטובת המבקש. ובשים-לב כי במקרה גבולי, יש להעדיף את הגילוי ומתן התשובות[6] שכידוע, הזכות להציג שאלות אינה מצומצמת לעובדות השנויות במחלוקת במישרין, והיא חלה גם לגבי העובדות שקיומן או שאי-קיומן נוגע לקיום או לאי-קיום של העובדות השנויות במחלוקת במישרין.[7]

העיקרון אשר צריך להיות נר לרגלי בית-המשפט הוא, איפוא, עיקרון הרלבנטיות והוא כולל בחובו לא רק עובדה השנויה במחלוקת, אלא, גם כל עובדה אחרת עליה יכול בעל דין לבנות הוכחתה של העובדה העיקרית. זאת ועוד. הרשות לחקור על-ידי השאלון לא תינתן על שום כך בלבד שבחקירה שכנגד בעל-פה היתה השאלה קבילה.[8]

התנאי בדבר הרלבנטיות של השאלון, מקבל תמיכה גם מהוראותיה של תקנה 107 לתקסד"א לפיה הרשות לא תינתן אלא לשאלות שהן לעניין הנדון. אין להרשות משלוח שאלות בנושאים שבעל הדין שכנגד מודה בהם. שאלה המוצגת בשאלון, שיש בה התייחסות למהימנות בלבד אינה מותרת.[9]

מההיבט הפורמאלי לא יתקבל טיעון שאינו עומד באמות-המידה של דרישת הרלבנטיות "לעניין הנדון" כלשון תקנה 107 לתקסד"א. גישה אחרת עלולה להוביל למצב שבו יפרצו כל הגבולות. כך, למשל, יוכל ניזוק לבקש מחברת הביטוח, הנתבעת, פירוט של כל התובענות שבהן שילמה פיצויים, בניסיון להראות מקרים באירועים דומים בעבר, בהם הסכים המבטח לפצות את הניזוק. כך גם לקוח הנתבע על-ידי הבנק, ועוד ועוד. מבחני הרלבנטיות המבוססים על אדני הגיון ושכל ישר, מיועדים למנוע הרחבה אינסופית זו. בענייננו חובר הדבר גם לסוגיית "הדיג", שאין להתיר משלוח שאלות בשאלון לשם כך.[10]

ב- בש"א (ראשל"צ) 3972/08[11] קבע כב' השופט יחזקאל קינר כי "על השאלות להיות נוגעות לעניינים השנויים במחלוקת... ונחוצות כדי לאפשר דיון הוגן או כדי לחסוך הוצאות (תקנה 120 לתקסד"א). לעיתים מועלים סייגים כגון חסיון, סודות מסחריים ועוד. מכל מקום, על בית-המשפט להפעיל שיקול-דעת הכולל שכל ישר ומידת הגינות כלפי כולי עלמא גם בבואו לבחון את שאלת הרלבנטיות, כשהשאלות אינן חייבות להיות מוגבלות לעובדות הישירות השנויות במחלוקת אלא יכולות להתייחס גם לעובדות אחרות שיש להן רלבנטיות לעובדה הישירה. לא יותרו שאלת שהן מכבידות מדי על הצד שכנגד ולא יותר 'דיג'".

ב- רע"א 3068/08[12] נפסק מפי כב' השופט א' רובינשטיין:

"(6) בסופו של יום, אמות-המידה לעניין השאלונים נקבעו בתקנה 107 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, המאשרת 'שאלות שהן לעניין הנדון, ולא די שיהיו קבילות בחקירה שכנגד של עד בעל-פה', קרי, יש צורך להציג את הרלבנטיות שבשאלות. זאת – בכפוף לסייגים נוספים, כגון חסיון (תקנה 119, וראו פרשת מקורות נ' בר (רע"א 2498/07, תק-על 2007(2) 5420) הנזכרת) או הוראות ספציפיות כגון אלה שבחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999, דוגמת סעיף 23(ג) המסייג מתן צו לאי-גילוי ראיות הכוללות סוד מסחרי, בהשתכנעות בית-המשפט, 'כי העניין שיש באי-גילוי הראיה עדיף מן הצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק'; אין די בצו המבטיח אי-פרסום או בדינים מיוחדים להגשת ראיות (ראו סעיפים-קטנים (א) ו-(ב) שם). ראו גם תקנה 1 לתקנות עוולות מסחריות (סעדים וסדרי דין), התש"ס-1999, ופרשת ביטון (ע"א 3585/01 פז נ' ביטון (לא פורסם)). גדר נוספת שקבע הדין היא כי, השאלון נחוץ 'כדי לאפשר דיון הוגן או כדי לחסוך הוצאות' (תקנה 120 לתקנות סדר הדין האזרחי), ולדידי יש משקל ונופך מיוחד לרעיון של "דיון הוגן". השכל הישר ומידת ההגינות כלפי כולי עלמא הם יועצים טובים לבית-המשפט בהפעלת שיקול-הדעת, גם בבואו לבדוק אם השאלות נוגעות לעניינים הקשורים במחלוקת, קרי, הן רלבנטיות, וראו גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה 9, 2007), 184�185 והאסמכתאות דשם, וכן קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי (מהדורה 15, 2007) 765, וכדברי המחבר קשת, 'הרשות להציג שאלות אינה מוגבלת לעובדות הישירות השנויות במחלוקת, אלא מתייחסת גם לכל עובדה אחרת שיש לה רלבנטיות לגבי העובדה הישירה' (שם, 767 והאסמכתאות), אך נדרשת מניעת הכבדה יתרה על הנשאל (שם, 768-769) ואין מותר "דיג"
(769-773). מגוון השיקולים נפרש איפוא לפני בית-המשפט הדיוני בחקיקה, בפסיקה ובדברי מחברים – ולפניו אתגר ההכרעה."

ב- בש"א (בית-שמש) 1080/08[13] נפסק מפי כב' השופט שמעון שטיין:

"5. יתר-על-כן, תקנה 107 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כי 'הרשות לא תינתן אלא לשאלות שהן לעניין הנדון, ולא די שיהיו קבילות בחקירה שכנגד של עד בעל-פה'. כלומר, מטרתם של השאלונים אינה מוגבלת דווקא לבירור השאלות העובדתיות השנויות במחלוקת, אלא לבירורה של כל שאלה שהיא הקשורה לעניין הנדון.

...

במקרה דנן, הרי שהשאלה האם ישנם מקרים בהם זכו יבואנים לפטור ממכס אף על-פי שהמציאו תעודת מקור באיחור הינה רלבנטית לצורך בירור המחלוקת נשוא התביעה, שכן בין היתר טוענת המבקשת כי המשיבה נהגה כלפיה בהפליה פסולה. ברי כי הדרך להוכיח טענה של הפליה היא באמצעות השוואת המקרה הספציפי למקרים אחרים, ומכאן אני סבור כי השאלה האם ישנם מקרים בהם פטרה המשיבה יבואנים מתשלום מכס, וזאת למרות שהם לא המציאו לה תעודת מקור במועד, הינה רלבנטית ביותר. אני סבור, כי המידע שיתקבל בתשובה לשאלה הנ"ל נדרש כבר בשלב זה לצורך ניהול התביעה ועשוי לשפוך אור על המחלוקת בעניין.

עוד אני סבור כי בסיטואציה דנן מצב הדברים הוא כזה שהמבקשת נמצאת בעמדת נחיתות מול הרשות – המשיבה, שכן אין בידה המידע אודות נישומים אחרים על-מנת להוכיח טענתה להפליה, ונתונים אלה מצויים אך ורק בידי הרשות. מכאן, שהמשמעות של דחיית בקשת המבקשת תהא חסימת האפשרות בפניה מלהוכיח טענתה להפליה. יחד עם זאת, ודאי שאין לדרוש מהמשיבה להציג את כל המקרים בהם היא פטרה יבואנים מתשלום מכס למרות שהמציאו את תעודת המקור לאחר התרת הרשימון, שכן הדבר עשוי להכביד עליה באופן בלתי-סביר, ולפגוע בפעילותה השוטפת.

לפיכך, אני מוצא כי האיזון הנכון בין האינטרסים של שני הצדדים הוא בדרך של הגבלת מספר המקרים שעל המשיבה להציג בפני המבקשת, לחמישה במספר."

ב- בש"א (חי') 6412/08[14] קבע כב' השופט א' טובי כי "דין הבקשה להידחות. המסמכים שגילויים מבוקש והשאלות שהופנו למשיבה אינם נוגעים למחלוקת הנדונה ואינם דרושים לשם דיון הוגן בתביעה. אין במידע המבוקש כדי לסייע למבקשים או כדי לקדם עניינם. מידע זה יש בו כדי לסבך את התביעה שלא לצורך, ותו לא".

ב- ת"א (י-ם) 12730/06[15] נפסק מפי כב' השופט כרמי מוסק-סגן:

"1. הנתבע מבקש להורות לתובעת להשיב תשובות מלאות לשאלות מספר 5, 6, 7, 8, 10, 11, 12, 13, 19, 20, 22, 23, 24, 26 בתצהיר תשובות לשאלון.

2. תקנה 107 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן:

'107. סייג לשאלות בית-המשפט או הרשם, בהחליטו בדבר בקשת הרשות, ישקול כל הצעה שתבוא מצד הנשאל למסור לו פרטים או להודות בעובדות או להראות מסמכים הנוגעים לדברים הנדונים, כולם או מקצתם, והרשות לא תינתן אלא לשאלות שהן לעניין הנדון, ולא די שיהיו קבילות בחקירה שכנגד של עד בעל-פה.'

3. דהיינו, הרשות למסור שאלון תינתן רק לגבי השאלות הנוגעות לעניין הנדון ושמתאימות לחקירה ראשית. כמו-כן, ניתן להציג רק שאלה ששנויה במחלוקת (ראה בר"ע 36/74 פעלי פלדה נ' לזימי, פ"ד כח(2) 245)

4. לאותו עניין מתייחס אורי גורן בספרו סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שביעית) 152-153:

'... גילוי ידיעות בדרך של תשובות לשאלון נועד למטרה משולשת:

א. לקבל אינפורמציה שתסייע למבקש בהוכחת טענותיו, או בסתירת עמדת יריבו;

ב. להשיג הוודאות מהיריב;

ג. לחסוך בדרך זו את הטרחה וההוצאות הכרוכות בהבאת עדים.

סעיף ב' – נושא הרלבנטיות

מאחר ומדובר בהחלטה שיפוטית, יש להפעיל שיקול-דעת, שבנושא זה הוא רחב ביותר. מצד אחד, השאלון כפוף לתנאי השאלות תהיינה נוגעות לעניינים השנויים המחלוקת, אולם, מצד שני, יש להראות כי השאלות אינן מכבידות מדי על הצד שכנגד. התנאי בדבר הרלבנטיות של השאלון מקבל תמיכה גם מהוראותיו של תקנה 107, הקובעת, כי הרשות לא תינתן אלא לשאלות לעניין הנדון. הזכות להציג שאלות אינה מצומצמת לעובדות השנויות במחלוקת במישרין, והיא חלה גם לגבי העובדות שקיומן או שאי-קיומן נוגע לקיום או לאי-הקיום של העובדות השנויות במחלוקת במישרין.'

5. בעל דין חייב להשיב באופן מלא לשאלות, משאינו עושה כן והשאלות רלבנטיות למחלוקות שבין הצדדים, בית-המשפט יחייבו לענות על השאלות. ולענייננו, אני קובע כי מדובר בשאלות רלבנטיות לעובדות השנויות במחלוקת ועל-כן, התובעת תענה על השאלות בתצהיר תשובות לשאלון וזאת עד ליום 30.5.08."


ב- בש"א (י-ם) 7418/08[16] נפסק מפי כב' השופט יחזקאל ברקלי:

"4. ב- בש"א (ת"א-יפו) 24898/07 יוסף עוז ואח' נ' סיקמור פרוייקט אינק. ואח', תק-מח 2008(1), 12626. נדונה בין היתר בקשה של מתדיין לקבל תצהיר תשובות לשאלון ותצהיר גילוי מסמכים שם קבע כב' רשם בית-המשפט המחוזי איתן אורנשטיין, כדלקמן:

'נקודת המוצא בבחינת הליכים מקדמיים של גילוי מסמכים ומענה על שאלון היא שלכל צד קמה הזכות לקבל מענה כמו גם לעיין בכל המסמכים המצויים באמתחת הצד שכנגד, וזאת על-מנת ליעל את הדיון המשפטי. ההלכה היא כי יש להבטיח מענה מפורט וגילוי רחב ככל הניתן, ובלבד שהוא רלבנטי למחלוקת שבין הצדדים, ואינו בבחינת "דייג" של עובדות ומסמכים. ב- ע"א 2271/90 ג'מבו נ' אמיר מרדכי, פ"ד מו(3) 793, מסכם בית-המשפט את מטרת ההליכים המקדמיים דנן בקובעו:

'הליכי גילוי מוקדם (שאלונים וגילוי מסמכים) נועדו כדי לפשט את ההליכים, לקצר את הצורך בהבאת ראיות ולהשיג הודיות מבעלי דין על עניינים שניתן להשיג הודיות לגביהם.'

... הכלים הדיוניים של גילוי מסמכים ושאלונים, נועדו, עד כמה שהדבר אפשרי, ליצור שיוויון בין בעלי הדין, ולהעמידם, עד כמה שהדבר אפשרי, בעמדה התחלתית ובנקודת זינוק, פחות או יותר שווה. באשר למענה על שאלון, קובע הדין כי השאלון כפוף לתנאי שהשאלות הנשאלות בו תהיינה נוגעות לעניינים השנויים במחלוקת שבין הצדדים המתדיינים. יחד עם זאת, יש לבדוק כי הן אינן מכבידות יתר על המידה על הנשאל, שהרי אין כוונת הליך מתן תשובות לשאלון כדי להחליף את הליך הבאת הראיות, אלא רק לייעל את שלב ההליכים המקדמיים. לעניין זה קובעת תקנה 107 לתקנות סדר הדין האזרחי, לעניין רלבנטיות השאלות כי הרשות תינתן רק לשאלות הקשורות לעניין שבנדון.'

5. אני שותף מלא לקביעות שדלעיל. כדי לקדם את המשפט באופן ענייני הוגן וצודק חייבים המשיבים למסור את מלוא המידע הרלבנטי לתיק ככל שהדבר אינו פוגע בחסיון עדיהם."

ב- בש"א (חי') 20287/07[17] נפסק מפי כב' השופט ר' חדיד:

"8. שאלות לגביהן נטען חוסר רלבנטיות:

'בהתאם לתקנה 107 לתקנות סדר הדין האזרחי, יש להורות לצד שכנגד להשיב לשאלות 'שהן לעניין הנדון, ולא די שיהיו קבילות בחקירה שכנגד של עד בעל-פה'. הגדרת "העניין הנדון" נקבעת על-פי כתבי הטענות בתביעה וגדר המחלוקת בין הצדדים בעלי הדין כעולה מהם.' (ראה ספרו של השופט זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית) 444)

שאלות מס' 41-53 בשאלון עניינן בנוהלים הפנימיים של המבקשת בטיפול בתביעות וזהות עובדיה אשר טיפלו בתביעת המשיב.

אכן, כטענת המבקשת, השאלות הנ"ל אינן רלבנטיות למחלוקת נשוא התביעה, מה גם והמבקשת רשאית, משיקולים לבר משפטיים, כגון שיקולים כלכליים ושיווקיים, להכיר בכיסוי ביטוחי, אף באם הדין אינה מחייב אותה בנסיבות העניין, מבלי שיש בכך לחייבה במקרים דומים נוספים (ראה לעניין זה החלטת כב' השופט סוקול, צורפה לבקשה, בתיק בש"א 17078/05 רשות ניקוז כרמל נ' אריה חברה לביטוח בע"מ, תק-מח 2006(1) 12160).

בנסיבות, המבקשת אינה נדרשת להשיב לשאלות מס' 41-53 בשאלון."

ב- בש"א (ת"א-יפו) 23889/07[18] נפסק מפי כב' השופט איתן בורנשטיין:

"7. בבחינת התשובות לשאלות, נחה דעתי, כי המשיבים סיפקו תשובות מלאות ומפורטות, כמו גם המציאו מענה מספק לשאלות, ופי שיפורט בהמשך ההחלטה.

8. בפתח הדברים אציין כי לטעמי, הבקשה חוטאת תחת מטרת ההליך. תקנה 107 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי בקשה למענה על שאלון צריכה להיות בקשר עם השאלות השנויות במחלוקת, אך התקנה לא נועדה נועדה להכביד על הצד שמנגד ואינה מהווה תחליף לחקירות נגדיות."

ב- בש"א (י-ם) 7137/07[19] נפסק מפי כב' השופט נעם סולברג:

"בחנתי את טענות המבקשים, ואינני מקבלן. השאלון שאותו מסרו למשיבה הוא שאלון מסורבל וארוך. לא השתכנעתי כי כל השאלות שישנן בו הן הכרחיות לשלב זה של המשפט. יש לזכור כי בהחלטתי מיום 31.1.2007 נקבע כי שאלת הנזק תידון בנפרד משאלת האחריות. די בכך כדי להצדיק את דחיית ההתייחסות לשאלות הקשורות להערכת הנזק למועד המתאים. מלבד זה, במשך שלושה חודשים לאחר שנמסר תצהיר התשובות לשאלון, נמנעו המבקשים מלהביע כל הסתייגות לגביו, לא בפניה למשיבה ולא בפניה לבית-המשפט. כידוע, הזמן הקבוע בתקנות לבקשת צו בגין אי-מתן תשובה לשאלות, הוא חמישה-עשר ימים מתום שלושים הימים שבהם היה על בעל הדין להשיב על השאלון. ככלל, דומני שיש ממש בטענת המשיבה כי השאלון שאותו העבירו להם המבקשים מתיימר להחליף את החקירה הראשית, ואף גולש לעיתים לתחומו של 'מסע דייג', ויש בכך כדי להצדיק את הסירוב להשיב על שאלות מסויימות. נזכיר כי תקנה 107 לתקנות סדר הדין האזרחי מלמדתנו כי מידת הרלבנטיות הנדרשת משאלות המופיעות בשאלון גבוהה יותר מזו הנדרשת בשאלות הנשאלות בחקירה נגדית. בנוגע לשאלות שלגביהן טוענים המבקשים כי לא ניתנה להן תשובה קוהרנטית – תהיה להם ההזדמנות לחקור על כך את המצהירים מטעם המשיבה במסגרת החקירה הנגדית."

ב- בש"א (נצ') 3233/07[20] נפסק מפי כב' השופט שאהר אטרש כי "הן השאלות שלא נענו על-ידי המשיב והן המסמכים הספציפיים שגילויים נתבקש, אינם נוגעים ל"עניין הנדון" בתובענה דנן; משכך, דין הבקשה להידחות".

ב- בש"א (ראשל"צ) 1036/03[21] נפסק מפי השופט איתן בורנשטיין:

"ההלכה

תקנה 107 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת:

'בית-המשפט או הרשם, בהחליטו בדבר בקשת הרשות, ישקול כל הצעה שתבוא מצד הנשאל למסור לו פרטים או להודות בעובדות או להראות מסמכים הנוגעים לדברים הנדונים, כולם או מקצתם, והרשות לא תינתן אלא לשאלות שהן לעניין הנדון.'

התשובות לשאלונים נועדו למספר מטרות ובכללן, ברור השאלות שבמחלוקת, קבלת הודיות על-ידי היריב, קבלת מידע להוכחה או הפרכה של טענות וחיסכון בהבאת עדויות.

ההלכה קובעת כי ניתן לשלוח שאלות בנושאים השנויים במחלוקת ובלבד שלא יהיה בכך להכביד."

____________
[1] תמ"ש 105344/03 ש' א' נ' ד' ב', פדאור 06(2) 485 (2006).
[2] רע"א 6715/05 מחסני ערובה נעמן בע"מ נ' איזנברג, תק-על 2005(4) 662 (2005).
[3] רע"א 1359/04 עזאם נ' פז חברת נפט בע"מ, דינים עליון סז 479 (2004).
[4] זוסמן י' סדרי הדין האזרחי (אמינון, מהדורה 6, בעריכת ש לוין, 1990) 428-429.
[5] ת"א (ב"ש) 102/91 ק. ד. תכשיטי דורינה בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, תק-מח 93(4) 25 (1993).
[6] בר"ע (מחוזי-י-ם) 3377/01 בנק הפועלים בע"מ נ' חזן, דינים מחוזי לד(3) 416.
[7] גורן א' סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שביעית, התשס"ג, 2003) 152-153; ה"פ (מחוזי-ת"א) 101/04 סואלחי נ' האגודה למען ערביי יפו, דינים מחוזי לד(5) 651; ת"א 106328/01 יערי רות נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פדאור 05(26) 884 (2005).
[8] זוסמן י' סדרי הדין האזרחי (אמינון, מהדורה 7, בעריכת ש לוין, 1990) 445; ת"א 7129/04 דורקל הסעות ושירותים בע"מ נ' המועצה המקומית גבעת זאב, פדאור 05(9) 886 (2005).
[9] ת"א 421/97 א.י.ק.ס. תקשורת בע"מ נ' בזק בינלאומי בע"מ, פדאור 00(4) 731 (2000).
[10] בש"א 3543/99 דיור וקיט בע"מ נ' הסוכנות היהודית לארץ ישראל, פדאור 99(3) 741
(1999).
[11] בש"א (ראשל"צ) 3972/08 דוד בן משה נ' חברת לב התמר בע"מ ואח', תק-של 2008(4) 2599 (2008).
[12] רע"א 3068/08 סונול ישראל בע"מ נ' מינה ליזרוביץ ואח', תק-על 2008(3) 2767
(2008).
[13] בש"א (בית-שמש) 1080/08 מטרו מוטור שיווק (981) בע"מ נ' מדינת ישראל – רשות המיסים אגף המכס, תק-של 2008(2) 17693 (2008).
[14] בש"א (חי') 6412/08 לוינסון אילנה וצבי נ' שריד יהודית, תק-של 2008(2) 13175 (2008).
[15] ת"א (י-ם) 12730/06 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' שיפטן בן ציון, תק-של 2008(2) 9809 (2008).
[16] בש"א (י-ם) 7418/08 נ' תכשיטי ג'י.בי בע"מ ואח', תק-של 2008(2) 14020 (2008).
[17] בש"א (חי') 20287/07 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' גאנם פראג', תק-של 2008(1) 22293 (2008).
[18] בש"א (ת"א-יפו) 23889/07 סטילפלסט בע"מ נ' חברת ד. לכיש פלסטיק בע"מ ואח', תק-מח 2008(1) 3341 (2008).
[19] בש"א (י-ם) 7137/07 דניאלה סמילנסקי ואח' נ' ב.א.ר מאגר מידע בע"מ, תק-מח 2007(4) 12380 (2007).
[20] בש"א (נצ') 3233/07 ישראל כץ נ' גדעון צימנד, תק-מח 2007(4) 9648 (2007).
[21] בש"א (ראשל"צ) 1036/03 קולומביה טרנספורט אס.אר.אל. נ' פסרו אקספורט אס.אר.אל. ואח', תק-של 2003(1) 26510 (2003).