צו-גילוי מסמך פלוני

תקנה 113 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן:

"113. צו-גילוי מסמך פלוני (124)

בית-המשפט או הרשם רשאי בכל עת, בין שניתן צו-גילוי מסמכים או הוגש תצהיר על מסמכים ובין אם לאו, ליתן, לפי בקשת בעל דין, צו לפי טופס 12, המורה לבעל דין אחר לגלות בתצהיר אם מסמך פלוני המפורש באותה בקשה מצוי, או היה מצוי, ברשותו או בשליטתו, ואם אינו מצוי בה – מתי יצא ממנה ומה היה עליו."

על בעל הדין לפרט את המסמכים המצויים ברשותו או בשליטתו במועד עריכת התצהיר או שהיו בחזקתו או בשליטתו והם אינם נמצאים כך כרגע, ואין צורך לשמור על הזכות לצרף מסמכים נוספים, שאינם מצויים בחזקתו או בשליטתו. ככל שיגיעו לידי בעל דין מסמכים נוספים, לאחר מועד עריכת התצהיר, רשאי בעל הדין להגיש תצהיר גילוי מסמכים משלים לאחר קבלתם.

למרות האמור לעיל, מרבית עורכי-הדין נוהגים לציין בתצהיר גילוי מסמכים מטעמם הערה ובסעיף נפרד בדבר הזכות לצרף מסמכים נוספים באם אלה יגיעו לידיהם.

תקנה 113 לתקסד"א, מאפשרת לבית-המשפט לתת את הצו בהתאם לתקנה זו בכל עת ובידי בית-המשפט הסמכות לתת במסגרת שיקול-דעתו את הצו גם במועד מאוחר למועדים שנקבעו בתקנה 120 לתקסד"א.[1]

הטופס לעניין תצהיר שיש לתיתו בעקבות צו-גילוי ספציפי, לפי תקנה 113 לתקסד"א, הינו טופס 12. בטופס זה לא נאמר, כי על המצהיר המתנגד להצגת מסמך מסויים לתארו ולפרט את נימוקי ההתנגדות. אף-על-פי-כן, נראה שהחובה האמורה חלה גם במקרה של צו-גילוי ספציפי[2].

אנו סבורים כי אין צורך לצרף תצהיר לבקשה לצו לגילוי מסמכים על יסוד תקנה 113 לתקסד"א, כל עוד הבקשה מבוססת על מסקנה הגיונית שמסמך מסויים מצוי בידי המשיב. יחד עם זאת, כאשר הבקשה מבוססת על ידיעה או אמונה של המבקש בדבר הימצאותו של מסמך מסויים אצל המשיב, יש צורך בצירוף תצהיר לבקשה[3].

י' זוסמן כותב בספרו[4] כי:

"כדי שתצליח בקשה כזאת, חייב המבקש לציין בבירור מסמך מסויים או מסמכים מסויימים – ולא סוג של מסמכים, בדרך-כלל. לפי תקנה 124 לתקנות הקודמות, שתקנה 113 היא חליפתה, לא די היה בכך שיסיק המבקש מסקנה הגיונית, כי המסמכים המבוקשים צריכים להימצא (או היו מצויים) בידי יריבו; מתן הצו לפי תקנה 124 (סיפא) היה תלוי בכך, שהמבקש ישכנע את בית-המשפט, על יסוד תצהיר, כי יש יסוד לאמונתו שמסמך פלוני רלבנטי קיים ואף מצוי בידי המשיב ומעתה חלות הוראות תקנה 241(ב) על הסוגיה שלפנינו, לאמור: יש צורך לתמוך את הודעת הבקשה בתצהיר כל אימת שהמבקש סומך על עובדות הנותנות יסוד לאמונתו שמסמך פלוני מצוי בידי המשיב."

זאת ועוד. אין תצהיר ובאין פירוט, ייתכן שיהא בכך הכבדה יתרה, כמצוטט מ- בר"ע (חי') 123/96[5]:

"על-ידי כך ייפתחו בפני המבקשת מסמכים רבים ללא הבחנה בין אם יש להם קשר למשפט ובין אם לאו על-מנת שהמבקשת תוכל לברור לעצמה את החומר הדרוש לה להוכחת טענותיה. מכל מקום אין בבקשה אזכור של מסמך מסויים או מסמכים מסויימים ולכן אין מקום להיעתר לבקשה וזו נדחתה."[6]

ב- רע"א 5031/08[7] המבקשים חוזרים על טענותיהם בבקשות שהוגשו לבית-משפט קמא תוך שהם מדגישים את החשיבות של הליכי גילוי ועיון במסמכים לחקירת האמת ולייעול ההליך המשפטי. עוד טוענים המבקשים כי לפי הוראות תקנה 113 לתקסד"א מוסמך בית-המשפט לצוות בכל עת על בעל דין לגלות מסמך קונקרטי המצוי או שהיה מצוי בידו.

בדחותו טענה זו קבע כב' השופט א' גרוניס כי "בצדק קבע בית-המשפט המחוזי כי בקשותיהם של המבקשים הוגשו באיחור, זמן רב לאחר שנסתיים שלב גילוי המסמכים. כאמור, צו לגילוי ועיון במסמכים ניתן ביום 4.5.06, ואילו הבקשות הוגשו ביום 4.5.08, היינו שנתיים לאחר מתן צו-גילוי ועיון במסמכים. אם היה ברצונם של המבקשים להשיג על גילוי המסמכים שנעשה על-ידי המשיבים, הרי שהעת לעשות זאת היתה בסמוך להגשתו של תצהיר הגילוי, ולא כשנתיים לאחר מכן. בקשותיהם של המבקשים הוגשו באיחור בלא שהביאו טעם מיוחד המצדיק מתן צו-גילוי כללי וספציפי שנתיים לאחר שנושא זה נדון".

ב- בש"א (ב"ש) 3198/08[8] קבע כב' השופט יעקב שפסר כי "צו לגילוי מסמכים נגד צד שלישי שאינו בעל דין בתובענה, אינו ניתן כדבר שבשגרה, אולם, נוסחן של התקנות 112 ו- 113 לתקנות סד"א, המדברות על גילוי מסמך ה"מצוי", או ש"היה מצוי", "ברשותו" או "בשליטתו", מעניק לבית-המשפט שיקול-דעת רחב מתן צו כאמור, מקום שישנו קשר בין מי מהמתדיינים לבין המסמך המבוקש".

ב- בש"א (אי') 1635/07[9] נדונה בקשה להורות לתובע ליתן לנתבעות לעיין במסמך ספציפי, קלטת, עליה נטען, נשענת התביעה. אחת הטענות שהועלו כנגד הבקשה היא כי הבקשה איננה נתמכת בתצהיר. בדחותו טענה זו קבע כב' השופט ש' שיטרית כי "בקשה למתן צו לגילוי מסמך פלוני אינה צריכה להיתמך בתצהיר" כאמור בתקנה 113 לתקסד"א.

ב- בש"א (ת"א-יפו) 2241/08[10] נפסק מפי כב' הרשמת צדיק רוית:

"הלכה ידועה היא כי לא ניתן ליתן צו לגילוי מסמכים אשר אינם בידי הצד שכנגד לפיכך המשיבה נדרשת להצהיר על כך מפורשות בהתאם לדרך המותווית בתקנה 113 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, תוך 30 יום מהיום, כי הדו"חות חסרים.

12. באשר להסכם בדבר שעות עבודת התובע בתפקידו כמנהל שיווק – ככל שקיים הסכם מסוג זה, נדרשת המשיבה לחשפו וזאת משההסכם כולל מידע בדבר ההתקשרות בין המבקש למשיבה ויש בו כדי להאיר את תנאי העסקת התובע לרבות מכלול זכויותיו כפי שסוכם בין הצדדים. ככל שלטענת המשיבה לא קיים ההסכם האמור, ובמידה ולא ימצא הוא, תצהיר על כך מפורשות בהתאם לדרך המותווית בתקנה 113 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, תוך 30 יום מהיום."

ב- בש"א (ת"א-יפו) 1677/08[11] נפסק מפי כב' הרשמת צדיק רוית:

"ג. לעניין סדור העבודה השבועי של המלצרים – לטענת המשיבים מסמכים אלה אינם ברשותם. המשיבים יצהירו על כך מפורשות בהתאם לדרך המותווית בתקנה 113 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, תוך 30 יום מהיום.

ד. רשימת המפרעות היומית אשר שולמו לתובע – רשימה זו רלבנטית היא לשאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים וזאת משיש בה לסייע "ולהאיר" שאלת השכר אשר שולם לתובע. לפיכך, המשיבים יחשפו מסמכים אלה, תוך 30 יום מהיום. היה ואין בידי המשיבים רשימת מפרעות יומית יצהירו על כך מפורשות בהתאם לדרך המותווית בתקנה 113 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, תוך 30 יום מהיום.

ה. אישורי קבלת שכר החתומים על-ידי התובע, הצהרה בדבר פיטורי עובד וזכותם לפיצויים, הודעת מעביד והודעת עובד בדבר פרישה מעבודה לצורכי מס – במכתבה מיום 19.02.08 ציינה המשיבה כי מסמכים אלה אכן נמצאים בהישג ידה. משלא צורפו המסמכים לתגובתה, תחשוף המסמכים בהיותם רלבנטיים לבירור הפלוגתאות הנטשות בין הצדדים מכוחם ניתן יהיה לדלות מידע בנוגע לזכויות המבקש. המסמכים יועברו לידי המבקש תוך 30 יום מהיום.

ו. באשר לדו"ח 160 ודו"ח 51 – אשר לדו"ח 160 המרכז את כל השולחנות אותם שירת התובע – לא מצאתי רלבנטיות כלשהי בעטיה יש להתיר חשיפת מסמך זה וזאת משלא ברור הכיצד מספר כל השולחנות בהם עבד המבקש יועיל לבירור שאלת תשלום שכר המינימום והוכחת תשלום תשר בנפרד משכר העבודה.

אשר לבקשה לגילוי דו"ח 51 המרכז את כל ימי עבודת התובע – ככל שקיים מסמך המגלם בתוכו את מכלול ימי עבודת התובע אצל המשיבים רלבנטי הוא לטענות הצדדים ולפיכך יש לחשפו. עם זאת, משהמשיבים לא הביעו עמדתם בעניין דו"ח זה וככל שמצוי הוא בידיהם יועבר הדו"ח למבקש תוך 30 יום מהיום. היה ואין בידי המשיבים מסמך זה, יצהירו על כך מפורשות בהתאם לדרך המוותוית בתקנה 113 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, תוך 30 יום מהיום."

ב- ת"א (ת"א-יפו) 34132/06[12] נפסק מפי כב' השופט חגי ברנר:

"9. לטענת הנתבעים אין מקום להיענות לדרישת התובע שכן זאת אינה עומדת בסד הזמנים הנדרש בתקנה 113 לתקנות סדר הדין האזרחי, אשר אף היא כפופה לתקנה 120 לתקנות, הקובעת את המועדים הן להגשת הדרישה והן להגשת בקשת לבית-המשפט במקרה שאותה דרישה לא נענית.

טענה זו אין בידי לקבל. בית-המשפט מוסמך להיזקק לבקשה לצו-גילוי מסמכים, כלליים או ספציפיים, גם לאחר שחלפו התקופות הנזכרות בתקנה 120, אף בלא בקשה להארכת מועד לפי תקנה 528 (רע"א 2362/90 הלפור תעשיות בע"מ נ' עזרא מיליקובסקי, פ"ד מד(4) 285, 288), ובלבד, שכאשר מתבקש גילוי מסמכים ספציפיים, יש לבחון האם המסמכים רלבנטיים לדיון המתנהל בין הצדדים ולשאלות שבמחלוקת, האם זוהי דרך יעילה לבירור התביעה והאם הגילוי דרוש לשם דיון הוגן (רע"א 6772/01 צבי אוד נ' הסוכנות היהודית לא"י, פדאור 02(8) 132)."

ב- בש"א (ת"א-יפו) 151468/07[13] קבעה כב' השופטת מארק-הורנצ'יק דליה כי תקנה 113 לתקסד"א איננה מגבילה במועד מסויים את בעל הדין בהגשת בקשתו לגילויי מסמך פלוני. אף ב- בש"א (ת"א-יפו) 183737/06[14] קבעה כב' השופטת מארק-הורנצ'יק דליה כי על-פי תקנה 113 לתקסד"א בית-המשפט רשאי בכל עת ליתן צו-גילוי מסמכים ספציפיים, בין שניתן צו-גילוי מסמכים כללי או הוגש תצהיר גילוי מסמכים כללי.

ב- בש"א (י-ם) 6271/04[15] נפסק מפי כב' השופט י' נועם:

"4. בבקשה הנדונה (ב"ש 6271/04), שהוגשה ביום 24.6.04, עתרו התובעים לעיון בכל מסמכי תיק החקירה המשטרתי רש/3981/01, שבו נחקרו חשדות לעבירות פליליות ומשמעתיות בהתנהלות גורמי המכון, ובין השאר בנוגע לנתיחות בגופות נפטרים ולשימוש שנעשה ברקמות ובאיברים שנלקחו מהגופות לצורכי מחקר. הם סמכו את בקשתם על תקנה 113 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, וביקשו לראות את תיק החקירה המשטרתי כחומר המצוי בידי המדינה – הנתבעת. לטענתם, גרסאותיהם במשטרה של העומדים בראש המרכז הרפואי, הנן רלבנטיות ומשמעותיות לצורך הוכחת שיטת העבודה במכון, של נטילת רקמות ואיברים מהגופות מבלי ליידע את משפחות הנפטרים (סעיף 13 לבקשה). הוכחת השיטה, לטענת התובעים, חיונית לצורך פסיקת פיצויים עונשיים, להם הם עותרים.

5. ספק רב, אם המסגרת הדיונית לבקשה זו מצויה בתקנה 113 לתקנות סדר הדין האזרחי, שעניינה – הצגת מסמכים ספציפיים המצויים ברשותו או בשליטתו של בעל דין, כפי שסברו המבקשים בעת הגשת הבקשה. עסקינן בחומר חקירה משטרתי, המצוי כיום בידי התביעה הכללית, ולכאורה אין למצוא זהות בין המדינה כנתבעת בהליך אזרחי (משרד הבריאות), לבין המדינה כרשות חוקרת (משטרת ישראל) או כרשות תובעת (הפרקליטות), ובפרט כשהחקירה המשטרתית נועדה, בין השאר, לחקור חשדות בדבר התנהלות ופעילות משרד הבריאות והמרכז הרפואי ועובדיו.

על-רקע זה, הסכימו הצדדים לראות את הבקשה כמופנית לתביעה הכללית, להציג את תיק החקירה המצוי בשליטתה. הפרקליטות השיבה לבקשה, הן כמי שמופקדת על תיק החקירה והן כבאת-כוח הנתבעים בתובענה.

6. למתדיין בהליך אזרחי, זכות עיון בתיק פלילי, או בתיק חקירה משטרתי, אם יש בו חומר רלבנטי לבירור התובענה. בבוא בית-המשפט להכריע בשאלת העיון בתיק פלילי והיקפו של העיון, עליו לאזן בין אינטרס הפרט והכלל לקיים משפט-אמת, לבין ערך ההגנה על הפרטיות של צדדים העלולים להיפגע עקב חשיפת החומר (ראו והשוו: ע"א 2360/03 פרי נ' פרקליטות המדינה ואח', תק-על 2004(1) 590; ע"א 8849/01 סבוב נ' פקיד השומה ואח', פ"ד נט(5) 385).

7. ההליכים בבקשה נדחו מעת לעת, הואיל ואך לפני כחודש עלה בידי בא-כוח הנתבעים לעיין, לראשונה, בהודעות שנגבו בתיק החקירה. יצויין, כי תיק החקירה הבשיל לאחרונה להליך משמעתי נגד הנתבע 2, פרופ' י' היס.

בא-כוח הנתבעים הבהירה, כי תיק החקירה מקיף אלפי מסמכים, ובכללם מאות עמודים של הודעות שנגבו מעשרות עדים (המאוגדים, לטענתה, בעשרה "קרגלים"). היא הצהירה לפרוטוקול, כי לאחר עיון מעמיק בכל ההודעות – שרוכזו ב"קרגל" אחד מתוך העשרה – לא מצאה בהן חומר רלבנטי לבירור הפלוגתאות שנתגבשו בתובענה.

8. על-פי הסכמת הצדדים, הועברו כל ההודעות לעיוני, לבחינת המחלוקת בשאלת הרלבנטיות; ועל-פי הסדר דיוני הוסכם כי בא-כוח הנתבעים תגיש עד ליום 23.4.06 תצהיר על טיבם ומהותם של המסמכים הנוספים שבתיק החקירה (המצויים, כאמור, בתשעה "קרגלים" נוספים). ואולם, ביום 26.4.05, הודיעה בא-כוח הנתבעת כי לא נתאפשר לה, מבחינת לוח הזמנים, לעיין במסמכים הנוספים, וביקשה כי ההחלטה תינתן על יסוד טיעוניה בבקשה ובחינת ההודעות על-ידי בית-המשפט.

9. לטענת בא-כוח הנתבעים, הואיל וזכות העיון בתיק החקירה קמה רק כאשר המסמכים שבו רלבנטים לפלוגתאות שנתגבשו בתובענה, והיות שהנתבעים אישרו כי פעלו באותה "שיטה" ובאותו "נוהל", של ביצוע נתיחה מלאה ונטילת רקמות גם במקרים דומים אחרים, מבלי ליידע את משפחות הנפטרים על היקף הנתיחה ועל נטילת איברים ורקמות לבדיקה – לא ניצבת לפנינו מחלוקת עובדתית, והמחלוקת שנותרה בין הצדדים הנה משפטית בלבד – האם יש בנוהל או בביצועו משום התרשלות כלפי התובעים, אם לאו.

עוד טוענת בא-כוח הנתבעים, כי החקירה המשטרתית אינה נוגעת כלל למחלוקות בעניין היקף הנתיחה הנדונה בתובענה, אלא אודות חשדות בנושאים אחרים שאינם קשורים בתובענה, כמו: נוכחות רופאים במהלך הנתיחות; העברת רקמות ואיברים למוסדות מחקר, ללא הסכמת משפחות המנוחים; קבלת תשלומים עבור האיברים שהועברו למחקר; חשדות בדבר שיבוש חקירה; ובירורים בדבר תנאי העבודה של עובדי המכון לרבות רישום שעות העבודה.

כן טוענת בא-כוח הנתבעים, כי חשיפת המסמכים, הכוללים דו"חות נתיחה רבים, לרבות תצלומים, תפגע קשה בכבודם ופרטיותם של הנפטרים ומשפחותיהם.

10. לבקשת הצדדים, עיינתי בכל ההודעות שנגבו בתיק החקירה. מדובר בהודעות המקיפות מאות עמודים, שנגבו מעשרות עדים (רופאי ועובדי המרכז הרפואי בעבר ובהווה, פקידים בכירים במשרד הבריאות ועשרות רופאים ואנשי מחקר בבתי חולים ובמרכזי מחקר רפואיים שקיבלו רקמות ואיברים לצורכי מחקר).

מעיון בהודעות עולה, כי החקירה לא נסבה בשאלות השנויות במחלוקת בתובענה הנדונה – של היקף הנתיחה הראויה במקרה של התאבדות ושל קבלת הסכמת משפחת המנוח לנטילת איברים ורקמות לצורך קביעת סיבת המוות. החקירה נפרשה על חשדות אחרים, שעיקרם: נוכחות רופאים במהלך הנתיחות; נטילת רקמות ואיברים לשם מחקר ללא הסכמת משפחות הנפטרים; והעברת האיברים למרכזי מחקר רפואיים ברחבי הארץ, בין בתמורה כספית ובין שלא בתמורה.

זאת ועוד: ההודעות שבתיק החקירה המשטרתי אינן רלבנטיות לתובענה הנדונה, מן הטעם הנוסף שהחקירה נסבה על התנהלות המכון עד לחודש אפריל 2001 – מועד פרסום דו"ח ועדת סגלסון, שבעקבותיו הופסקה לחלוטין במרכז הרפואי נטילת איברים ורקמות לצורכי מחקר. הנתיחה הנדונה בוצעה בחודש ספטמבר 2001, כחצי שנה לאחר פרסום דו"ח הוועדה, ובעת שהמכון נטל דגימות אך ורק לשם חקירת סיבת המוות.

אמנם מצאתי בחומר החקירה, בחלק מן ההודעות, התייחסות כללית לסוגיית אי-יידוע משפחות הנפטרים בדבר נטילת איברים במהלך ביצוע הנתיחות. ואולם, הנתבעים אינם חולקים על כך שככלל, בין לפני פרסום דו"ח סגלסון ובין לאחריו (כולל בתקופה הרלבנטית לנתיחה הנדונה), בכל מקרה שבו ניתנה הסכמה לנתיחה באמצעות גופים כמו צה"ל או המשטרה, או במקרים שבהם בוצעו נתיחות על-פי צווי בית-משפט – לא ביקשו גורמי המרכז הרפואי הסכמה ספציפית של המשפחות לנטילת רקמות ואיברים במסגרת ביצוע הנתיחות, ואף לא יידעו את המשפחות בדבר נטילת רקמות ואיברים ושמירתם במכון.

נוכח צמצום המחלוקת, כאמור, לא מצאתי בהודעות שבתיק החקירה התייחסות של העדים ליתר השאלות השנויות במחלוקת בתובענה הנדונה; ואין, איפוא, בהודעות ראיות רלבנטיות לעתירתם של העותרים לקבלת פיצויים עונשיים.

ער אני לכך כי בהודעות ישנן הפניות של העדים למאות רבות של מסמכים, שנאספו על-ידי החוקרים בתשעה ארגזי החקירה שלא הוגשו לעיוני, וביניהם עשרות רבות של דו"חות נתיחה. מהתייחסות העדים בהודעותיהם למסמכים שהוצגו להם, עולה כי גם הנספחים הנוספים (מן הסתם – מאות רבות של מסמכים) אינם רלבנטים לפלוגתאות הנדונות. למעלה מן הצורך ייאמר, כי עיון בדו"חות הנתיחה עלול לפגוע קשה בכבוד המת ובמשפחות הנפטרים, מה גם שכאמור אין לדו"חות אלה רלבנטיות לפלוגתאות שנותר להכריע בהן. עוד יצויין, בהקשר זה, של ההגנה על פרטיותם של אחרים, כי חשיפת מלוא החומר, הלא רלבנטי, אף עלולה לפגוע בצדדים שלישיים רבים (כמו למשל: רופאים, חוקרים, בתי חולים ומוסדות מחקר), שחשפו בחקירתם את התנהלותם ביחסים עם המרכז הרפואי, עת קיבלו איברים ורקמות למחקרים רפואיים.

11. סיכומם של דברים: נוכח הצהרת בא-כוח הנתבעים, כי המרכז הרפואי נהג להסתפק בקבלת הסכמת המשפחות לנתיחה אך לא ביקש הסכמתן לנטילת רקמות ואיברים במסגרת ביצוע הנתיחות, ואף לא יידע אותן בדבר נטילת רקמות ואיברים – לא לפני פרסום דו"ח סגלסון בחודש אפריל 2001 ואף לא בתקופה שבין פרסום הדו"ח ועד לביצוע הנתיחה הנדונה בחודש ספטמבר 2001 – לא מצאתי בהודעות שבתיק החקירה מסמכים רלבנטים לפלוגתאות שנותר להכריע בהן.

אשר-על-כן, אין מקום לחשוף לתובעים את תיק החקירה המשטרתי בעניין התנהלות המכון, בין אם מדובר בחשיפת תיק פלילי המצוי בידי התביעה הכללית, ובין אם מדובר בגילוי מסמכים ספציפיים לפי תקנה 113 לתקנות סדר הדין האזרחי – אף אם אצא מן ההנחה שפרופ' היס, נתבע 2, צילם המסמכים, או חלקם, במסגרת ההליכים המשמעתיים שננקטו כלפיו (פרט שלא נתחוור עד היום). לפיכך, אני דוחה את בקשת התובעים לעיון בתיק החקירה המשטרתי."

___________
[1] זוסמן י' סדר הדין האזרחי (מהדורה שביעית, ירושלים, 1995) 438; ת"א 2355/05 עזבון המנוח יורם בלינדר ז"ל נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, פדאור 05(25) 669 (2005).
[2] רע"א 8221/05 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שרותי בריאות כללית, פדאור 05(25) 504 (2005).
[3] ת"א 74339/04 מנשה ארליכמן נ' איתן אנג'ל, פדאור 05(20) 435 (2005).
[4] שם, בעמוד 436.
[5] בר"ע (חי') 123/96 נחמיאס נ' נחמיאס, תק-מח 96(1) 715 (1996).
[6] בש"א 4091/04 ווידן אליהו ו-12 אחרים נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות, פדאור 04(25) 58 (2004).
[7] רע"א 5031/08 אברהים חניף ואח' נ' בית החולים האיטלקי חיפה ואח', תק-על 2008(4) 2055 (2008).
[8] בש"א (ב"ש) 3198/08 חוה גנזל נ' איתן ביטון ואח', תק-של 2008(3) 21528 (2008).
[9] בש"א (אי') 1635/07 עירית אסולין ואח' נ' יצחק בגייב, תק-של 2008(3) 20385 (2008).
[10] בש"א (ת"א-יפו) 2241/08 רוני בן גל נ' כ.י.ד. ערוך הקניות בע"מ, תק-עב 2008(2) 8548 (2008).
[11] בש"א (ת"א-יפו) 1677/08 ירון קפלן נ' איזובר בתי קפה בע"מ ואח', תק-עב 2008(2) 9233 (2008).
[12] ת"א (ת"א-יפו) 34132/06 יקותיאל נתנזון נ' א. מירון חברה להנדסת בניין ופיקוח בע"מ ואח', תק-של 2007(1) 30165 (2007).
[13] בש"א (ת"א-יפו) 151468/07 סקברר שחר ואח' נ' אוחיון יצחק, תק-של 2007(1) 11461 (2007).
[14] בש"א (ת"א-יפו) 183737/06 קלייר מירון נ' עורך-דין דב עצמון, תק-של 2007(1) 11086 (2007).
[15] בש"א (י-ם) 6271/04 תמזי כונדיאשווילי ואח' נ' פרופ' יהודה היס ואח', תק-מח 2006(2) 2604 (2006).

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

צו-גילוי מסמך פלוני