botox

תובענות בסדר דין מקוצר ותובענות ממוכנות (תקנה 214ב1)

תקנה 214ב1 לתקסד"א קובעת כי:

"214ב(1) תובענות בסדר דין מקוצר ותובענות ממוכנות (תיקונים: התשס"א (מס' 7), התשס"ב (מס' 2), התש"ע)

תובענה שנדונה בסדר דין מקוצר, אשר ניתנה בה רשות להתגונן או שהוגש בה כתב הגנה ומתקיימות בה הוראות תקנת 214ב(א), תידון כתובענה בסדר דין מהיר לפי הוראות פרק זה; על תובענה כאמור יחולו הוראות כמפורט להלן:

(1) התובע ימציא לבית-המשפט ולבעלי הדין את המסמכים שיש לצרף לכתב התביעה לפי תקנות 214ג ו-214ח, בתוך שלושים ימים ממועד המצאת ההחלטה בדבר מתן הרשות להתגונן או ממועד המצאת כתב ההגנה, לפי העניין; המצאת המסמכים לפי פסקה זו יראו כהמצאת כתב תביעה, לצורך מניין המועדים הקבועים בפרק זה;

(2) הנתבע ימציא לבית-המשפט ולבעלי הדין את המסמכים שיש לצרף לכתב ההגנה בהתאם לתקנות 214ג ו-214ח או כתב הגנה מתוקן ערוך לפי התקנות האמורות, תוך המועד הקבוע להגשת כתב הגנה לפי פרק זה."

תחולת התקנות תיקון מס' 5 שקבע את ההליכים בסדר דין מהיר פורסם ביום 5.6.01, כאשר תחילת התקנות, על-פי תקנה 7 לתיקון, ביום 1.9.01. תיקון מס' 7, המתקן את התקנות שהותקנו בתיקון מס' 5, פורסם ביום 8.8.01 ונכנס גם הוא לתוקף ביום 1.9.01. כלומר, כאשר בתיק ניתנה רשות להגן, והתיק הועבר לדיון, היו תקנות סדר הדין המהיר בתוקף. תקנה 214ב מחילה את התקנות על כל תובענה המוגשת לבית-משפט השלום בסכום שאינו עולה על 50,000 שקלים.

תקנה 214ב1 שהוספה בתיקון מס' 7 מחילה את התקנות גם על תובענות שהוגשו בסדר דין מקוצר וניתנה בהן רשות להתגונן.

השאלה מה דינן של תביעות בסדר דין מקוצר בהן ניתנה רשות להגן מבחינת תקנות סדר הדין המהיר עלתה כשאלה מינהלית עם כניסת התקנות לתוקף ביום 1.9.01.

כאמור לעיל, מדובר בתיקון תקנות הנוגעות כל כולן לסדרי הדין, מטרתן היתה ייעול הדיון.

ההלכה היא כי תחולת ההוראות שבסדרי דין היא מיידית. על-כן, תקנות סדר הדין המהיר אמורות לחול גם על תביעות שהוגשו קודם לאותן תקנות ואשר הדיון בהן טרם החל, כמו במקרה בו ניתנה רשות להתגונן רק אחרי כניסת התקנות לתוקף.

ב-ע"א 1130/9010 שם דובר בהליך חדש לערר, קבע כב' הנשיא מ' שמגר:

"החלת דין דיוני חדש על עילת תביעה שנתגבשה בעבר איננה החלה רטרואקטיבית, שכן מושא הסדרתו של הדין הדיוני הם ההליכים הדיוניים הנמשכים, ולא עילת התביעה אשר נתגבשה על-פי הדין המהותי שהיה בר-תוקף בשעתה. ומכאן, אין בהוראה מהותית חדשה כדי להשפיע על עילת תביעה שנתגבשה לפני-כן. הכלל הוא כי הוראה מהותית הינה בעלת תוקף פרוספקטיבי, מכאן ולהבא...

אך מובן כי סיווגה של הוראת דין פלונית כדיונית או כמהותית איננו מלאכה קלה כלל ועיקר, והוא נעשה, בין היתר, 'לאור שקילת התוצאה הנגררת של סיווג כזה, היינו כלום רצוי וצודק הוא שההוראה תתפוס מייד'."11

זאת ועוד, המדובר בסיווג גמיש, אשר נעשה תוך הצבת השאלה הפרשנית:

"מהי הסוגיה העומדת על שולחן הניתוחים ולאיזו מטרה עלינו להבחין, במקרה פלוני, בין נורמות מטריאליות לבין נורמות דיוניות (בג"צ 162/80 פלוני נ' בית-הדין הצבאי המיוחד, פ"ד לה(1) 292, 298). לפיכך, ייתכן, איפוא, כי סיווגה של הוראה פלונית ישתנה על-פי ההקשר בו הוא נעשה."

ב-ע"א 1613/9112 נקבע כי יש לבחון את מטרת החקיקה, ולאור מטרת החקיקה לבחון את תחולתה, כפי שציין כב' הנשיא א' ברק:

"סיכומו של דבר: כדי לעמוד על תחולתה או אי-תחולתה של חזקת אי-הרטרוספקטיביות יש לעיין בתכליתו הכללית של החוק: האם נועד החוק להשפיע על מעמדן המשפטי או תכונותיהן המשפטיות או תוצאותיהן המשפטיות של פעולות (מעשים או מחדלים) שהתרחשו בעבר, או על מצבים משפטיים שהסתיימו בעבר, או שמא נועד החוק לתקן מצב קיים ונמשך, או שמא הוא נועד להשפיע על מצבים ופעולות עתידיים. אם תכליתו הכללית של החוק היא הראשונה, הרי תחול חזקת אי-הרטרוספקטיביות. החלת החוק על פעולות שנעשו בעבר או על מצבים משפטיים שנסתיימו בעבר היא החלה רטרוספקטיבית של החוק, בניגוד לחזקת אי-הרטרוספקטיביות. לעומת זאת, אם תכליתו של החוק היא השניה, הרי אין תחולה לחזקת אי-הרטרוספקטיביות. החלת החוק על מצבים קיימים היא החלתו האקטיבית של החוק. אם תכליתו של החוק היא השלישית, החלתו על מצבים ופעולות עתידיים היא החלה פרוספקטיבית של החוק. לחזקת אי-הרטרוספקטיביות אין כל תחולה."

פרופ' א' ברק13 מציין כי במקרה של תקנות דיוניות למעשה לא מדובר בהחלה רטרוספקטיבית אלא בהחלה אקטיבית. תחולת סדרי הדין היא על דיונים שטרם החלו להישמע. ההחלה היא מכאן ולהבא. היא אמנם חלה על סכסוכים שנתגלעו קודם-לכן אך עניינה הוא בסדרי דין, כפי שמציין פרופ' א' ברק:14

"החלת הוראה דיונית על עניינים שכבר הוחל בהם לפני צאת החוק החדש היא החלה אקטיבית של ההוראה הדיונית ובלבד שאין ההוראה הדיונית החדשה משנה מהתוקף המשפטי של פעולות דיוניות שנעשו בעבר ושנסתיימו. הטעם לכך הוא זה: החלה רטרוספקטיבית של דין כלשהו משמעותה שינוי לגבי העתיד, של המעמד, של התכונות או של התוצאות המשפטיות של פעולות או אירועים שנתרחשו לפני מועד כניסת החוק לתוקף. כאשר נכנס חוק דיוני לתוקף, אין הוא משנה בדרך-כלל את המעמד, את התכונות או את התוצאות של פעולות דיוניות שנעשו לפני כניסתו לתוקף. הוא משנה את הדין הדיוני מעתה ואילך. פעולתו אקטיבית ולא רטרוספקטיבית. אכן, אילו שינה דין דיוני חדש את מעמדם, את תכונותיהם ואת תוצאותיהם של פעולות או אירועים בעלי אופי דיוני שהתרחשו לפני היכנסו לתוקף, הוא בעל אופי רטרוספקטיבי."

המבחן שיש לבחון הוא האם ההוראה הדיונית היא אקטיבית, היינו אינה משנה תוצאות דיוניות שהסתיימו, כפי שמציין פרופ' א' ברק:15

"ההליך השיפוטי מורכב חוליות חוליות. כל חוליה עומדת בפני עצמה. עם השתכללותה של החוליה היא "מסתיימת". החלת חוק דיוני חדש על חוליות שנסתיימו, תהיה החלה רטרוספקטיבית של החוק הדיוני... אם ההליך הוגש כדין בפני בית-המשפט המוסמך, לא תהא זו החלה רטרוספקטיבית של דין חדש אם ההליך יועבר לבית-משפט אחר. החלת החוק החדש היא אקטיבית."

ד"ר ש' לוין16 מבהיר מדוע, ככלל, יש תחולה אקטיבית לתקנות סדרי דין:

"המשמעות של הכלל שאין לבעל דין זכות קנויה בדרכי הדיון... היא שמותר לנו להניח - בהיעדר שיקול לסתור, שיש להעמיד הוראה השייכת לדרכי הדיון בחזקתה שהיא טובה יותר וראוי להחילה על ההליך הקיים."

על-פי מבחנים אלו הליך סדר הדין המהיר מוחל על תובענה שניתנה בה רשות להתגונן. החוליה של מתן רשות להתגונן הסתיימה. ניתנה רשות להתגונן.

תקנות סדר הדין המהיר אינן משנות הליך זה. הן חלות על תובענה שניתנה בה רשות להתגונן בשלב הדיוני השני, בחוליה השניה, הדיון בפני השופט. על דיון זה מוחלות תקנות סדר הדין המהיר באופן אקטיבי. למעשה תובענה הופכת לסכסוך שלו שני צדדים שיש לקיים בו דיון, רק אם ניתנה רשות להגן. בשלב זה, ובהיעדר נימוק לסתור אנו מניחים שזה ההליך הראוי ויש להחילו על תובענה כאמור.

לאור ניתוח הפסיקה בעניין זה, יש תחולה לתקנות על תובענות שהוגשו קודם לכניסת התקנות לתוקף, וניתנה בהן רשות להגן לאחר מועד זה. על-כן יש מקום לקבוע כי התקנות יחולו במקרה זה. על-כן, ככל שהתקנות הן חוקיות, ניתן לדון גם בתובענה זו בסדר דין מהיר.17

תקנה 214ב1 לתקנות הקובעת, כי תובענה שנדונה בסדר דין מקוצר, אשר ניתנה בהן רשות להתגונן או שהוגש בהן כתב הגנה, יידונו כתובענה בסדר דין מהיר.

היינו, במקרה כזה על הצדדים להתאים את כתבי הטענות להליך של "סדר דין מהיר". בהתאם להוראת התקנות על התובע להמציא לבית-המשפט ולבעלי הדין את המסמכים שיש לצרף לכתב התביעה לפי תקנות 214ג ו-214ח, בתוך שלושים ימים ממועד המצאת ההחלטה בדבר מתן הרשות להתגונן; ועל הנתבע להמציא לבית-המשפט ולבעלי הדין את המסמכים שיש לצרף לכתב ההגנה בהתאם לתקנות 214ג ו-214ח או כתב הגנה מתוקן ערוך לפי התקנות האמורות, בתוך המועד הקבוע להגשת כתב הגנה.

אין די היה בבקשה הקודמת שהגיש למתן רשות להתגונן ועליו להגיש גם את המסמכים האמורים בתקנות 214ג (תצהיר לאימות העובדות) ו-214ח (גילוי מסמכים מוקדם).18

_______________
10. ע"א 1130/90 חברת מצות ישראל בע"מ נ' עיריית פתח-תקווה, פ"ד מו(4) 778 (1992).
11. מ' בן-פורת "מבחנים לסיווג הוראה בדין כמהותית או דיונית" הפרקליט לח (1988), 5, 19.
12. ע"א 1613/91 ארביב נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(2) 765, 784-783 (1992).
13. פרופ' א' ברק פרשנות במשפט, חלק שני: פרשנות החקיקה (תשנ"ג-1993).
14. פרופ' א' ברק, שם, בעמ' 638.
15. פרופ' א' ברק, שם, בעמ' 642.
16. ד"ר ש' לוין תורת הפרוצידורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד (תשנ"ט-1999).
17. סוגיית תחולת התיקון לעניין "תביעות בסדר דין מקוצר" נדון בפסק-דינה של כב' השופטת מ' אגמון וההלכות דלעיל לקוחות מתוך פסק-דינה ב-ת"א (י-ם) 4050/01 עיריית ירושלים נ' מחמד, תק-של 2002(2) 31, 32 (2002).
18. בש"א (ב"ש) 4381/04 שירן יובל נ' חברת לילו וטורי בע"מ, תק-של 2005(2) 1311, 1314 (2005).