עריכת כתבי טענות (תקנה 214ג)

תקנה 214ג לתקסד"א קובעת כי:

"214ג. עריכת כתבי טענות (תיקונים: התשס"א (מס' 5), התשס"ב (מס' 2))

בכתב טענות בתובענה בסדר דין מהיר יפרט בעל דין את טיעוניו, ויצרף לו תצהיר מטעמו ערוך לפי טופס 17א, לשם אימות העובדות שבכתב הטענות, וכן חוות-דעת מומחה ואסמכתאות משפטיות, אם ישנן; תצהיר בעל דין שלא צורף לכתב הטענות בעת הגשתו לא יוגש אלא ברשות בית- המשפט; בעל דין רשאי לצרף תצהיר של אדם אחר מטעמים מיוחדים שיפורטו בתצהיר."

טופס 17א
(תקנה 214ג)

תצהיר

(כתב תביעה/כתב הגנה/הודעת צד שלישי
בתובענה בסדר דין מהיר)

בבית-משפט השלום ב..............................
............................................................
נגד
............................................................

תצהיר התובע/הנתבע/צד שלישי

אני החתום מטה .............................. מס' זהות ............................. לאחר שהוזהרתי כי עלי לומר את האמת כולה ואת האמת בלבד, וכי אם לא אעשה כן אהיה צפוי לעונשים הקבועים בחוק, מצהיר בזה לאמור:

1. התובע/הנתבע/צד שלישי (היה המצהיר אדם אחר - יש לפרט את זהותו, זיקתו לעובדות שבכתב הטענות, והטעמים לכך שהוא נותן את התצהיר במקום בעל הדין).

2. תצהירי זה ניתן לתמיכה בכתב תביעה/כתב הגנה/הודעה לצד שלישי בתובענה בסדר דין מהיר ..............................

3. האמור בסעיפים .............................. שבכתב תביעה/כתב הגנה/הודעה לצד שלישי הוא בידיעתי האישית.

4. האמור בסעיפים .............................. שבכתב תביעה/כתב הגנה/הודעה לצד שלישי הוא נכון לפי מיטב ידיעתי ואמונתי, המקור לידיעתי ולאמונתי הוא ..............................

5. אני מצהיר כי השם דלעיל הוא שמי, החתימה דלמטה היא חתימתי, וכי תוכן תצהירי זה אמת.

.....................
חתימת המצהיר

אישור

אני החתום מטה .............................. עורך-דין, מאשר בזה כי ביום .............................. הופיע בפניי .............................. המוכר לי אישית/שזיהיתיו על-פי תעודת זהות מס' .............................. ולאחר שהזהרתיו כי עליו לומר את האמת כולה ואת האמת בלבד, וכי יהיה צפוי לעונשים הקבועים בחוק אם לא יעשה כן, אישר נכונות הצהרתו דלעיל וחתם עליה בפניי.

..............................
חתימת מקבל התצהיר."

תקנה 214ג לתקנות עוסקת בעריכת כתבי טענות. על-פי הוראת תקנה 214ג לתקנות, המיוחד בכתבי הטענות בסדר דין מהיר הוא החובה לצרף לכתב הטענות תצהיר המאמת את העובדות שבכתב הטענות.

נקבע כי התצהיר התומך בכתב התביעה בסדר דין מהיר יערך על-פי טופס 17א, לפיו יש לציין בתצהיר אילו סעיפים בכתב התביעה הינם מידיעתו האישית של המצהיר, וכן, איזה סעיפים הינם לפי מיטב ידיעתו ואמונתו של המצהיר ולפרט מקור הידיעה והאמונה.

בנוסף על בעלי הדין לצרף חוות-דעת מומחה (במידת הצורך), ואת כל האסמכתאות המשפטיות וכן נדרש לגילוי מסמכים מוקדם.

מקריאת תקנה 214ג עולה כי אין מנוס מלהגיע למסקנה כי מתקין התקנה התכוון לכך כי תצהירו של התובע או אדם אחר מטעמו, והמסמכים שחובה לצרפם לתביעה, הינם הראיות של התובע, ומרגע שצורפו לכתב התביעה יחשבו כאילו הוגשו כראיה מטעמו. לפי פרשנות זו, אין צורך כי התובע יגיש באופן פורמלי במהלך הבאת הראיות מטעמו "פעם נוספת" את אותם מסמכים, ויש רק להפנות את תשומת-לב בית-המשפט לקיומם לצורך סימונם כמוצגים. אך ביסודו של דבר מטרת התקנות, ותקנה 214ג במיוחד, היא להביא בפני בית-המשפט והצדדים את כל הראיות עוד בטרם תחילת המשפט, כדי לדון ולהכריע בתביעה על-פי תקנה 214י תוך שישה חודשים מיום הגשת כתב ההגנה.

על-כן יש לראות, למשל, בצירוף חוות-הדעת של השמאי לכתב התביעה על-פי תקנה 214ג כהגשת אותה חוות-דעת כראיה מטעם בעל הדין במשפט.19

ב-בש"א (י-ם) 6419/0220 נדונה טענת בעל דין לפיה תקנה 214ג אינה לרוחו, שכן תקנה זו המחייבת בעל דין להגיש עם כתב הטענות שלו, תצהיר (תמציתי) בחתימתו המאמת את העובדות שבכתב הטענות שלו, מטילה על הנתבע (דווקא) נטל שאינו צודק, פוגעת בזכותו להדוף את התביעה אף ללא שיגיש תצהיר משלו (אלא של אדם אחר), ולעיתים אף פוגעת ממש בטענות ההגנה העומדות לרשותו. הוא הוסיף, כי הגשת תצהיר מפי השמועה פוגעת בזכויות בעל הדין, מאחר ועל-פי דיני הראיות הוא איננו קביל כלל, ואף נמנעת מבעל הדין האפשרות לחקור עליו. בדחותו טענה זו קובע בית- המשפט, כי:

"תצהיר הבא לאמת את האמור בכתבי הטענות (גם מפי השמועה) אינו דבר חדש במשפטנו. למשל, תקנה 263 לתקנות מחייבת בעל דין בתביעה למזונות (גם לפני חקיקת חוק בית-המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה1995-) לפי פרק כ"א לתקנות לאמת את כתב הטענות על צירופיו בתצהיר. אף נאמר בתקנה 263, כי תקנה 521 לתקנות המחייבת עריכת תצהיר בגוף ראשון מחולק לסעיפים ומכיל רק עובדות שהמצהיר יכול להוכיחם מתוך ידיעתו הוא, לא תחול בתביעה למזונות. כמו-כן, תקנה 4 לתקנות סדר הדין בבית-המשפט הגבוה לצדק, התשמ"ד-1984 מאפשרת לעותר להגיש עתירה לבית-המשפט הגבוה לצדק בתצהיר בו הוא מצהיר גם על עובדות שהן רק נכונות לפי מיטב ידיעתו ואמונתו. כל כתבי בית-הדין המוגשים לבית-המשפט לענייני משפחה לפי פרק כ'1 לתקנות צריכים להיות מאומתים בתצהיר לפי תקנה 258ח לתקנות, ואף שם הוציא מתקין התקנות את תקנה 521 מתחולת התקנות העוסקות בתובענות המוגשות לבית-המשפט לענייני משפחה. הוא הדין גם לגבי תובענה המוגשת בדרך של המרצת פתיחה לפי סימן ב' לפרק כ' לתקנות, ועוד כיוצא באלו. מה יצא, איפוא, קצפו של בא-כוח המבקשת על הדרישה לצרף תצהיר (מתומצת) דווקא בתובענות המתנהלות בסדר דין מהיר? (וזאת מבלי להתייחס לשאלת "שמירת הדינים"). אך מעבר לכך. אין בתמיכת כתבי הטענות בתצהיר כדי למנוע מבעל הדין לטעון טענה כלשהי, ולו טענה אשר אינה מצויה בידיעתו האישית ובלבד שהוא יאמין באמיתותה ולא תהיה זו טענת סרק.

ובאשר לעצם הגשת התצהיר מפי השמועה, הרי שברור שבבוא היום שייחקר בעל הדין על תצהירו, עצם מתן תצהיר על-פי השמועה לא יכשיר את תוכנו של התצהיר ובעל הדין יצטרך לתמוך טענות אלו בראיות קבילות אחרות על-פי הדין. נכון, בא-כוח המבקשת הפנה לפסקי-דין שונים (ביניהם: רע"א 2508/98 מתן י' מערכות תקשורת נ' מילטל תקשורת, פ"ד נג(3) 26; רע"א 3542/99 מלם מערכות בע"מ נ' מדינת ישראל, תק-על 2(99) 1260), המצביעים, לדבריו, על כך שתקנה זו עומדת בסתירה לזכויות בעלי הדין. ברם, המעיין בפסקי-דין אלו יראה כי הם עוסקים בזכותו של בעל דין לקיים חקירה שכנגד על תצהירי יריבו בטרם יבוא בית-המשפט להחליט בבקשה שהוגשה שלתימוכיה ניתן התצהיר, וזאת משום שיש בחקירה זו לסייע לחקר האמת, ואולי אף להניע את המצהיר לחזור בו מדבריו, או להציל מפיו דברי הודאה שונים. לעומת זאת, אין ולו? זכר בתקנות לטענה שהכוונה היא לשלול מבעל הדין לחקור את היריב על תצהירו. נהפוך הוא, לפי תקנה 214ט לתקנות, ניתנת לבעלי הדין האפשרות להגיש תצהירי עדות ראשית של העדים מטעמם. לפי פשטותם של דברים מדובר בעדים ולא בבעל הדין עצמו. עדותו של בעל הדין באה לידי ביטוי בכתב הטענות מטעמו - במידה ואלו אומתו בתצהיר שלו (להוציא מצב שבעל הדין צרף תצהיר של אדם אחר ברשות בית-המשפט לפי הסיפא של תקנה 214ג). לאמור, לא זו בלבד שמתקין התקנות לא שלל את חקירתו של בעל הדין על תצהירו, אלא שחקירתו של בעל הדין תהיה בנסיבות מסויימות רחבה יותר מחקירה נגדית "רגילה" הואיל ובעל הדין עלול להיחקר על מלוא טענותיו כפי שאלו באו לידי ביטוי בכתבי הטענות מטעמו. מטרתו של התצהיר המצורף לכתבי הטענות בסדר דין מהיר היא בעיקר כדי להגדיר בצורה ממוקדת את הפלוגתאות שבין בעלי הדין ולהעמיד את העובדות הנוגעות לעניין בצורה מדוייקת בפני בית-המשפט ולמנוע העלאת טענות סרק, הן על-ידי התובע והן על-ידי הנתבע, המאריכות ומסרבלות את הדיון. יתר-על-כן, יש רגליים לסברה, כי דווקא העלאת טענות סתמיות על-ידי התובע ללא שתמך אותן בתצהיר היא הפוגעת בזכויות הנתבע.

ומנגד, העלאת טענות סתמיות על-ידי הנתבע ללא תימוכין ראייתים כלשהם פוגעת בזכויות התובע. מטעם זה קיימות גם לא מעט הוראות דיוניות המביאות את הנתבע לנקוט בגישה אחראית בהכחשותיו את טענות התובע ולא להרבות בהכחשות סתמיות (למשל, האיסור להכחיש הכחשה גורפת וסתמית - תקנות 86-85; למשל, החובה לפרש טענות סותרות ומפתיעות - תקנה 89; למשל, אחריותו של בעל דין לשאת בהוצאות שיגרמו עקב הכחשה או אי-הודאה בעובדות 'שמן הראוי היה שיודו בהן' - תקנה 90; למשל, הסמכות לחייב בעל דין בהוצאות אם המשיך או האריך את הדיון על-ידי טענות סרק או בכל דרך אחרת - תקנה 514; ועוד), ויש יותר מרגליים לסברה, כי הטלת החובה על בעל הדין לאימות טענותיו בתצהיר באופן אישי, אפילו יצטרך לנקוב בתצהירו דברים הידועים לו שלא מכלי ראשון, היא זו אשר מונעת פגיעה שלא בצדק בעיקרון היריבות ובזכויותיו של בעל הדין שכנגד בכך שהיא מונעת ממנו את הטירחה לדחות טענות אשר עלולות להתברר בסופו של דיון ארוך כטענות סרק."

ב-ת"א (י-ם) 14973/0121 נפסק, תוך הבחנה בין סדר דין מהיר לרגיל כי:

"אי-צירוף חוות-דעת בעניין השכר הראוי

7. טען הנתבע שהיה על התובע לצרף חוות-דעת לעניין השכר הראוי המגיע. זאת ניסה בא-כוח הנתבע ללמוד מפסק-הדין של עמיתי השופט פיינברג ב-ת"א 1167/02 עורך-דין נעמי וייל נ' חברת סונול ישראל בע"מ ומימון פחימה. אלא שיש כמה נקודות שוני בין המקרה שלפנינו לבין המקרה נשוא ת"א 1167/02.

ראשית, באותו תיק (בשונה מהמקרה שלפנינו) לא התקיימו הוכחות, ופסק-הדין ניתן על-פי חומר שבתיק.

שנית, ההליך ב-ת"א 117/02 היה בסדר דין מהיר בעוד שההליך בתיק דנן היה בסדר דין רגיל. בסדר דין מהיר נדרש בעל דין על-פי תקנה 214ג לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 להגיש תצהיר וכן חוות-דעת מומחה ואסמכתאות משפטיות אם ישנן. במקרה דנן, הוגש תצהיר מפורט ביותר מצד התובע.

שלישית, התובע נחקר על תצהירו חקירה לא קצרה, אם כי זו לא קעקעה אף אחת מהקביעות שקבע התובע בתצהירו, כך שלכן אינני רואה לדרוש לחזור על כל האמור בתצהירו של התובע ובסיכומיו.

רביעית, ב-ע"א 136/92 (המוזכר בסעיף 4(ב) דלעיל) היה קושי בקביעת השכר הראוי מאחר והיה מדובר במקרים בהם העסקאות שבהם טיפלו עורך-הדין לא הגיעו לכלל מימוש, מה שאין כן במקרה שלפנינו כאשר מדובר בפעולות משפטיות שבמרביתן הסתיימו. לא ייתכן מצב בו עורך- דין ביצע עבודה עבור לקוח ו/או מי מטעמו וייצא כשידיו על ראשו ללא כל שכר-טרחה.

חמישית, במקרה נשוא ת"א 1167/02 הנתבעת גילתה נכונות לשלם מחצית שכר-הטירחה ואף בפועל שילמה אותו בעוד שהנתבע שלפנינו איננו מוכן לשלם ולו לא פירוטה. לכן, אין ללמוד כל גזירה שווה מאותו מקרה על המקרה שלפנינו."

ב-ת"א (שלום-י-ם) 12844/0722 הוגשה בקשה לאסור הגשת חוות-הדעת. לטענת הנתבעת, עסקינן בסדר דין מהיר ומשכך, על התובעים היה להגיש את חוות-הדעת במועד הגשת התביעה.

כב' השופטת א' שניידר קבעה כי אכן, על-פי הפסיקה הכלל לעניין הגשתן של ראיות הוא שיש להגישן ב-"חבילה אחת", וקל וחומר שכך הוא בתביעה בסדר דין מהיר, כאשר הדבר נקבע במפורש בתקנה 214ג לתקנות. רק מקום בו מצביע בעל הדין על טעמים סבירים והוגנים המצדיקים סטיה מן הכלל האמור, יאפשר לו בית-המשפט להגיש ראיות נוספות.23

על-אף האמור לעיל, יש לזכור כי בבואו להחליט אם להתיר הגשת ראיות נוספות על בית-המשפט להתחשב, בין היתר, בשלב שבו מצוי ההליך המשפטי.

מכיוון שבמקרה דנן מצויים אנו בתחילת ההליך ובטרם הוגשו תצהירי הנתבעת, קבעה השופטת, כי נראה שלא ייגרם נזק משמעותי לנתבעת אם תוגש חוות-הדעת מטעם התובעים.

לאור האמור התיר בית-המשפט את הגשת חוות-הדעת מטעם התובעים.

ב-ע"א (מחוזי ת"א) 1845/0624 הוגש ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט השלום בתביעת שיבוב בגין נזק למכונית שנגרם בעקבות תאונת דרכים. התביעה הוגשה בסדר דין מהיר, על-פי פרק ט"ז1 לתקנות.

לאחר שנשמעו העדים ובית-המשפט קמא עיין בחומר הראיות שהובא בפניו, בית-המשפט קמא הגיע למסקנה כי מוחסין מובארק, המערער (להלן: המערער), הוא האחראי בתאונה.

בשלב הסיכומים בבית-משפט קמא, ולאחר שנסתיימה מסכת הבאת הראיות, העלה בא-כוח המערערים, עורך-דין לוטן, לראשונה מספר טענות. נטען כי לא הוגשה לבית-המשפט פוליסה, קבלות וחוות-דעת.

עוד נטען כי חברת הביטוח היתה אמורה להגיש מסמכים אלה על-ידי פקיד מטעמה, גם אם מדובר בסדר דין מהיר. כמו-כן, חוות-דעת השמאי אינה חתומה, ולא צורפו אליה הנספחים אשר צויינו בה.

כן נטען כי לא ניתן היה להגיש שום מסמך מאחר והמשיבה לא ענתה על צו גילוי מסמכים שניתן על-ידי בית-המשפט.

בית-המשפט קמא התייחס לטענות אלו בפסק-דינו וקבע כי הוא סבור שהעלאת טענות טכניות ממין זה לאחר שמיעת מסכת הראיות - אינה ראויה. מכל מקום, קבע בית-המשפט קמא כי גם אם נפל פגם כלשהו, הרי פגם זה נרפא באשר לכתב התביעה צורף תצהיר חתום כדין המאשר את כל העובדות שפורטו בכתב התביעה, על-סמך המסמכים שבידי המשיבה. לאור תצהיר זה, קבע בית-המשפט, כי הוכחה העובדה שהמשיבה שילמה את סכום הנזק שפורט בכתב התביעה מכוח היותה המבטחת, על-פי תנאי הפוליסה.

על פסק-דין זה הוגש הערעור והמערער חזר על טענותיו.

בית-המשפט קבע כי:

"תקנה 214ג לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, בעניין תובענה בסדר דין מהיר קובעת כי:

'בכתב טענות בתובענה בסדר דין מהיר יפרט בעל דין את טיעוניו, ויצרף לו תצהיר מטעמו ערוך לפי סעיף 17א, לשם אימות העובדות שבכתב הטענות וכן חוות-דעת מומחה, ואסמכתאות משפטיות, אם ישנם...'

בענייננו, מילאה המשיבה את המפורט בתקנות הרלוונטיות באשר להגשת כתב התביעה והמסמכים שצורפו לו. לכתב התביעה צורף תצהיר מטעם עובד המשיבה, חברת כלל, הוגשה פוליסת ביטוח מפורטת וכן טופס פתיחת תביעה וחוות-דעת של "קל גד שמאים" מיום 19.9.03 המפרטת את הנזקים, העבודות והסכום ששולם על-ידי המשיבה בעקבות התאונה.

להבדיל מסדר דין רגיל תצהיר האימות של התובע כולל את עדותו וכן את כל המסמכים הנדרשים להוכחת התביעה בדיון מהיר. אין מקום להציגם על-ידי העדים, ומשצורפו לכתב התביעה והוגשו הם התקבלו. צד שמבקש להתנגד למסמכים אלו, או מבקש לחקור מי מנותני המסמכים, עליו לציין זאת מפורשות בפני בית-המשפט בתחילת הדיון. כאמור, כתב הגנה הינו בגדר כתב טענות ולא בגדר הזמנת עד. משהוגשה חוות-דעתו של השמאי היא התקבלה אלא-אם-כן נדרש השמאי לחקירה בסמוך או בעת הדיון ולא היה שם. במקרה כזה, יכול היה הצד המבקש לחקור, לעתור לביטול חוות-הדעת מטעם זה. אולם במקרה הנדון, לא כך היה. בא-כוח המערערים לא טען דבר והחשה, ולאחר-מכן בשלב הסיכומים העלה טענותיו. לכן צדק כב' השופט קמא ואנו רואות איתו עין בעין. כך גם היתה לטעמנו כוונת מתקין התקנות המייחדות סדר דין מהיר מסדר דין רגיל.

סדר הדין המהיר, אשר חוקק בשנת 2001 בתיקון מספר חמש:

'...מטרתו היתה לקצר את משך ההתדיינות בתובענות בסכומים נמוכים ולהוזיל את העלות הכרוכה בניהולה, מתוך תפיסה שבתובענות אלה יש חשיבות למשך ההתדיינות ולעלויות הכרוכות בה, לצורך המטרה של עשיית צדק עם בעלי הדין... קביעת סדר דין מהיר לתובענות בסכומים נמוכים, הינה יישום של עקרונות הניהול השיפוטי, לצד ניסיון ליצור כללים פשוטים, ברורים ואחידים, שלא יחייבו הפעלה נרחבת ומורכבת של שיקול-דעת ולא יהווה כשלעצמם מקור לשאלות משפטיות ולבירור משפטי.' (ראה לעניין זה סדרי הדין המהיר בבית-משפט השלום, השופטים רחמים כהן ומנחם קליין)

התקנות ניסו להביא לפישוט ההליכים ולא לסירבולם. הם קבעו כללים לפיהם על בעלי הדין להכין את התובענה כדבעי לפני תחילת הדיון על-ידי הגשת כתבי טענות בצירוף תצהירים והכנת החומרים בתביעה, ובמקרה דנן, המסמכים הרלוונטיים: פוליסה, חוות-דעת שמאי וכיוצא בזה; כל זאת כדי שבית-המשפט יוכל לקיים דיון מהיר, יעיל ולסיימו במהירות ככל האפשר.

צירופם של המסמכים לכתב התביעה בליווי התצהיר מהווה הגשת המסמכים לבית-המשפט. הסתייגות מקבלת מסמך כראיה חייבת להיות במועד הדיון או בסמוך לו, במיוחד לעניין הדורש זימון עד לצורך הגשת המסמכים, וחוות-דעת השמאי. מיותר לציין, כי זימונם של עדים, כאמור, משמע, הארכת הדיון כמו הגדלת ההוצאות, ולא זו היתה כוונת המחוקק ביצירת - ההליך לסדר דין מהיר. כאמור טענותיו של עורך-דין לוטן, שנשמעו גם בפנינו, עלו בשלב מאוחר של הדיון, היינו: רק בשלב הסיכומים, ולפיכך הוא איחר את המועד.

סיכומו של דבר: מצאנו כי לא נפל כל פגם בפסק-דינו של בית-משפט השלום אשר פעל בהתאם לפרוצידורה המתחייבת במקרה זה, והסיק את המסקנות הנכונות מן התשתית הראייתית שהובאה לפניו. בצדק הביע בית-המשפט קמא את טרונייתו כאשר כתב כי:

'בשולי הדברים מן הראוי להוסיף שהקדשתי כשעתיים לשמיעת הראיות בתיק זה שבו ההגנה לא היתה הגנה ולא היתה שום הצדקה לבזבוז המשאבים הכרוך בניהול התיק'."

_________________
19. ת"א (ת"א-יפו) 28398/03 דולב חברה למימון רכב בע"מ נ' אדלר יוסף ואח', תק-של 2004(3) 738, 741 (2004).
20. בש"א (י-ם) 6419/02 מוריה נ' עורך-דין מנשה הס, תק-של 2002(3) 446, 448 (2002).
21. ת"א (י-ם) 14973/01 עורך-דין אריה יעקב נ' דוד זיזה, תק-של 2004(3) 4344, 4347 (2004).
22. ת"א (שלום-י-ם) 12844/07 נרגסי חיים נ' חברת יורו ישראל (י.ש.) בע"מ, תק-של 2008(4) 22047 (2008).
23. ע"א 579/90 מרדכי וגילה רוזין נ' צפורה בן-נון, פ"ד מו(3) 738, 741-740 (1992).
24. ע"א (מחוזי ת"א) 1845/06 מובארק מוחסן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, תק-מח 2007(4) 12539 (2007).

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

עריכת כתבי טענות (תקנה 214ג)