ענייני משפחה

נדגיש כי ביום 11.4.13 תוקנה תקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי ותקנות 468, 469 ו- 471 לתקנות סדר הדין האזרחי - בוטלו. לפיכך, יש לקרוא פרק זה בכפוף לתיקונים שבוצעו בתקנות סדר הדין האזרחי {ראה גם פרקים 4 ו- 5 בחיבור זה הסוקרים את הדין החדש}.

1. מזונות
כשהמדובר בתשלום מזונות, ממעט בית-המשפט לעכב את ביצוע פסק-הדין, גם כאשר הסיכויים לקבל מהאישה חזרה את הכספים אם יזכה המערער בערעורו הינם קלושים.

כלומר, חובת האב לזון את ילדו גוברת בחשיבותה על הסיכון שלא יהא בידי האם להשיב לאב-המבקש את כספו אם יזכה בערעור. ובמילים אחרות, נדירים הם המקרים בהם יעוכב פסק-דין לתשלום מזונות לאישה או לילדים קטינים {בש"א (יר') 11080/97 פלוני נ' אלמונית ואח', תק-מש 98(2), 170 (1998); בש"א 2449/96 לוי אברהם נ' לוי רוזי, תק-על 96(2), 191 (1996).

ב- בש"א (יר') 54783/99, תמ"ש (יר') 26730/97 {פלוני נ' פלונית, תק-מש 2000(1), 143 (2000)} נדונה בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דין, בו חוייב המבקש במזונות בתו הקטינה, וזאת מהטעם שהמבקש הגיש ערעור על פסק-הדין. בית-המשפט דחה הבקשה בקובעו כי עסקינן בפסק-דין למזונות קטינה, כשמזה זמן רב מממנת אמה את רוב מזונותיה, חרף העובדה שעל-פי הדין חובת הנתבע היא לשאת במזונות בתו הקטינה. עוד נקבע כי מנימוקי הערעור לא עולה כי סיכויי הערעור מטים את הכף לטובת המבקש.

ב- בש"א 931/95 {עזרא לפיד נ' שולמית לפיד ואח', תק-על 95(1), 784 (1995)} נדונה בקשתו של המערער להורות על עיכוב ביצוע חלקי של פסק-הדין שניתן נגדו בהעדר הגנה מצידו, לפיו חוייב בתשלום מזונות לאשתו ושני ילדיו בסך של 3,600 ₪ לחודש, ובנוסף לכך בתשלום סכום כולל בסך של 22,200 ₪ כתשלום מזונות בגין חובות העבר מאז הגשת התביעה.

בהיעתרו לעיכוב ביצוע חלקי קבע בית-המשפט:

"2. לאחר שעיינתי בתגובת המשיבים - האישה ושני הילדים - הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבות העניין נכון יהיה לילך לקראת המבקש ולהורות על עיכוב ביצוע חלקי של פסק-הדין כדלקמן:

(א) סכום המזונות החודשי שישלם המבקש בפועל לאשתו ולשני ילדיו עד למתן פסק-הדין בערעור יהיה בסך -.3000 ש"ח, וביצוע היתרה יעוכב עד למועד האמור.

(ב) ביצוע פסק-הדין, ככל שהדבר מתייחס לתשלום הסכום של 22,200 ש"ח בגין חובות העבר, יעוכב עד למתן פסק-הדין בערעור; אך זאת בכפוף לכך שהמבקש יפקיד בקופת בית-המשפט את הסכום הנ"ל במזומנים - או בערבות בנקאית מתאימה - להבטחת תשלום הסכום הנ"ל למשיבים אם הערעור ידחה."

ב- בש"א 171/89 {רוני וייצנברג נ' מרים וייצנברג ואח', תק-על 89(2), 366 (1989)} דחה בית-המשפט את הבקשה לעיכוב ביצוע וקבע כי אין כל חשש שאם יזכה בערעורו לא יפוצה, שהרי המדובר בפסק-דין לתשלום מזונות לקטין שעניינו תשלומים חודשיים לאורך זמן. אם יזכה המבקש בערעור, יוכל לקזז את שיגיע לו מתשלומי המזונות העתידיים.

2. חטיפת ילדים
ב- רע"א 2610/99 {פלונית נ' פלוני, פורסם באתר האינטרנט נבו (1999)} נדונה בקשה לעיכוב ביצוע העברת ילדים לפי אמנת האג להחזרת ילדים חטופים. בדחותו את בקשת העיכוב קבע בית-המשפט:

"6. ההכרעה בעניין זה כמו בכל עניין מהסוג הנדון, שטובת קטינים מעורבת בו, איננה קלה. לפיכך, הוזמנו הצדדים על-מנת לנסות ולהביאם להסדר הוגן שכל הנפשות הפועלות בעניין תוכלנה לחיות עמו בשלום. לצערי, לא צלח הדבר ולפיכך אין מנוס מהכרעה בבקשה.

אין חולק, כי האם הפרה הפרה בוטה את פסקי-הדין שניתנו בבית-המשפט לענייני משפחה ובבית-המשפט המחוזי בשני הגלגולים וכן את החלטות בית-המשפט באיטליה. אין ספק, כי אין להשלים עם חטיפת ילדים על-ידי אחד ההורים, ממדינת מגוריהם למדינה אחרת לשם הרחקתם מההורה האחר - שלו זכויות ביקור או זכות המשמורת על הילד - בעל כורחו. טובתו של הילד דורשת בדרך-כלל כי הוא יתחנך על-ידי אביו ואמו יחדיו, ולא יורחק מאחד מהוריו וזאת, גם כאשר הוריו חיים בנפרד...

כך הם פני הדברים, ביתר שאת, גם במקרה שלפנינו, בו הבנות הובאו לישראל בניגוד לפסק-דין של בית-משפט באיטליה שאסר על הוצאת הבנות מאיטליה על-ידי האם שקיבלה אותן זמנית למשמורתה, כאשר לאב ניתנו זכויות ביקור ובהמשך הועברו הבנות למשמורתו לפי צו בית-המשפט שם. המשך החזקת הבנות על-ידי האם בארץ מפרה את פסק-הדין שניתן באיטליה ואת פסקי-דין שניתנו על-ידי בתי-המשפט בישראל. האמנה בדבר ההיבטים האזרחיים של חטיפה בינלאומית של ילדים - שמדינת ישראל היא צד לה ועגנה אותה בחוק - נועדה לתת ביטוי לגישת הקהילייה הבינלאומית ביחס לתופעה הקשה של חטיפת ילד על-ידי הורה והברחתו מן ההורה האחר... לפיכך, משבוצע מעשה חטיפה, מורה האמנה על השבת הסטאטוס קוו שהיה, על כנו, על-ידי החזרת הילד שנחטף למקום ממנו הוצא שלא כדין ובכך לשלול את פרי החטיפה.

החזרת הילד החטוף למקום מגורי הקבע שלו מגנה על טובתו של הילד החטוף בטווח הקצר ומרתיעה מפני ביצוע חטיפות נוספות בעתיד (ראו א' רוזן-צבי "דיני משפחה וירושה" ספר השנה של המשפט בישראל - התשנ"א (א' רוזן-צבי עורך, התשנ"ב), 184, 189). הרתעה זו - מקום שהיא יעילה - מבטיחה את טובתו של הילד בטווח הרחוק יותר מפני ביצוע ניסיונות חטיפה נוספים. מקום בו קיימת תחושה שכוחה של המציאות גובר על כוחן של נורמות המשפט, ועובדות הנוצרות שלא כדין מכרסמות בחוסנה של הכרעה שיפוטית קיימת, הולך וגדל הפיתוי של הורה לעשות דין לעצמו ולהפר הוראות חוקיות הנוגעות לזכויות המשמורת על ילדיו (וראו גם פ' שיפמן דיני המשפחה בישראל, כרך ב' (התשמ"ט), 281).

7. בית-משפט לענייני משפחה ובית-המשפט המחוזי בדקו בשני גלגולים (פעמיים בבית-המשפט לענייני משפחה ופעמיים בבית-המשפט המחוזי - הראשונה, במסגרת ערעור והשנייה, במסגרת בקשה לעיכוב ביצוע), בדוק היטב את המקרה על כל נסיבותיו והיבטיו והגיעו לכלל מסקנה, שיש ליישם - במקרה זה - את האמנה כלשונה וכרוחה, ולהחזיר את הבנות לאיטליה. בית-המשפט המחוזי מצא שאין מקום לעכב את ביצוע פסק-הדין של בית-המשפט לענייני משפחה ועמדתו מקובלת עלי.

8. הסיכוי לקבלת הערעור על-ידי בית-המשפט המחוזי ולביטול פסק-הדין החלוט בהליך הראשון, הוא קלוש ביותר. בית-המשפט לענייני משפחה שדן בבקשה לביטול פסק-הדין, דחה אותה ובית-המשפט המחוזי שדן בבקשה לעיכוב ביצוע פסק-דינו של בית-המשפט לענייני משפחה, במסגרת הערעור שהוגש, לא מצא להיענות לבקשה ודחה אותה; החלטות אלה מתבקשות מן החומר שהוגש בבקשה שלפני. אף אני בדעה, כי מן ההיבט של סיכויי הערעור להתקבל, אין הצדקה לעיכוב ביצוע פסק-הדין (ראו י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995), 861; וכן, בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד שומה חיפה, פ"ד נ (5) 403, 405 (1997))

9. לטענה בדבר הנזק העלול להיגרם לבנות אם תוחזרנה לאיטליה, אין מענה חד וחלק. מצב של פרוד בין ההורים ומאבק ביניהם על גבן של ילדות קטינות, הוא מצב קשה ביותר המתעורר בכל מקרה של חטיפת ילדים, עקירתם ממקום מגוריהם והעברתם למדינה אחרת, ואם תמצא שאין להחזיר ילדים חטופים למקום ממנו נחטפו משום הנזק שייגרם על-ידי ניתוקם מהסביבה אליה הובאו, תימצא האמנה מסוכלת ומרוקנת מתוכן. נפסק לא אחת, כי לחריגים הקבועים באמנה, המסייגים את החובה להשיב את הילד החטוף למקום ממנו הוצא שלא כדין, יש ליתן פרשנות דווקנית ולצמצמם את פריסתם...

10. בענייננו נטען כי יש להשאיר את הבנות בארץ כל עוד הערעור תלוי ועומד וכל עוד תלויה ועומדת לפני בית-המשפט המחוזי בערעור בקשה למינוי פסיכולוג נוסף וזאת, על-פי הסדר דיוני אליו הגיעו הצדדים בבית-המשפט לענייני משפחה.

אשר לבקשה למינוי פסיכולוג נוסף בהתאם להסכם הדיוני, יצויין, כדלקמן:

אכן, אם תוחזרנה הבנות לאיטליה, הרי כשיגיע מועד הערעור ובית-המשפט ידון בבקשה למינוי פסיכולוג נוסף, לא תהיינה הבנות בארץ וממילא לא ניתן יהיה לממש את הדבר גם אם ימצא בית-המשפט לנכון למנות פסיכולוג נוסף. יחד-עם-זאת, אין לראות בהסכם הדיוני הסכמה לקבלת הבקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין ולהשארת הבנות בארץ עד לסיום ההליכים בערעור. זאת ועוד, משסבר בית-המשפט המחוזי - וכך גם נראה מן החומר שלפני - כי אין סיכוי של ממש לערעור וכי אין עילה שבדין שלא להחזיר את הבנות לידי אביהן בארץ מוצאן, כפי שהורו פסקי-הדין שניתנו בעניין, הרי שאין מקום לעכב את ביצוע ההחזרה לשם דיון בבקשה להגשת חוות-דעת, מה עוד שסיכויה של בקשה כזו להתקבל, קלושים ביותר.

עיינתי בעדות הפסיכולוגית ועולה ממנה, כי נושא טובתן של הבנות והשפעתן החזרתן לאביהן לאיטליה, נבדק על-ידה באופן מקיף וממצא. לא מצאתי כי עולה מן העדות ומכל החומר הרלוונטי האחר שהוגש, שייגרם לבנות נזק בלתי-הפיך אם הן תוחזרנה לאיטליה לידי אביהן ושם יתנהל המשפט לעניין משמורתן בפני הפורום המתאים שטיפל בעניין בעבר. זאת ועוד: על בית-המשפט באיטליה שידון בסוגיית המשמורת, לדון בשיקולים הנוגעים לטובת הבנות על מלוא היקפם... והעובדה, כי המשמורת נמסרה בזמנו לאם (עד לאחר מעשה החטיפה), היא הנותנת. בית-המשפט אמור לשקול, בין היתר, את הנזק העלול להיגרם לבנות עקב ניתוקן מן הסביבה אליה הורגלו בתקופת החטיפה... לצורך כך, יוכל בית-המשפט למנות פסיכולוג מומחה, אם ימצא הוא לנכון לעשות כן, כפי שעשה בהתדיינות שהייתה בפניו. מובן, שעם חלוף השנים והתבגרות הבנות, מאז הוצאו מאיטליה עשויים פני הדברים להשתנות ועל בית-המשפט באיטליה יהיה להחליט מה הוא מקום המשמורת המתאים ביותר לבנות, בין באופן זמני ובין באופן קבוע.

אכן, מאז הגיעה האם ארצה עם הבנות הן התאקלמו כאן ויש להניח כי הן קשורות לאמן יותר מאשר לאביהן, אותו הן לא ראו במשך זמן רב. אולם, הבאתן ארצה נעשתה בחטא, תוך הפרת פסק-דין שניתן באיטליה והחזקתן פה נעשתה תוך הפרת פסקי-דין שניתנו כאן ואין בהפרות אלה כדי להכשיר את המשך שהותן של הבנות בארץ.

11. מפי בא-כוח האב שמענו כי האב מבקש לקחת את הבנות עמו לאיטליה לתקופת ניסיון, שבמהלכה יתברר אם הבנות מסתגלות למסגרת החיים בביתו, אם לאו.

וכי אם יתברר לאב שהבנות מתקשות בהסתגלותן לאורח החיים בביתו והניסיון לא יצלח, יחזיר הוא את הבנות לחיק אמן. נראה היה, כי האם מוכנה הייתה להסדר זה ובלבד שההסדר יכנס לתוקף בחופשת הקיץ של הבנות, עם תום שנת הלימודים הנוכחית, ועד אז תוחזרנה לה הבנות. האב התנגד לכך נמרצות מחשש שאם תוחזרנה הבנות לאם הן תנותקנה ממנו שוב ותעלמנה. שקלתי אם לא ראוי לתת אורכה עד לסיום שנת הלימודים בעוד פחות מחודשיים להחזרת הבנות לאיטליה, אולם הגעתי לכלל מסקנה שאין לעשות כן. הבנות לא למדו בצורה מסודרת, ברציפות, בבית-ספר מסויים אחד, משום ההסתתרות והחלפת הכתובות שנעשתה כדי להתחמק מהאב ולפיכך, לא נראה, כי החזרתן כיום גורמת להפסקת תוכנית לימודים מסודרת. זאת ועוד, לאור מטרתה של האמנה נפסק כי לא די בהסתגלות גרידא של הילד שנחטף לסביבתו החדשה על-מנת למנוע את החזרתו למקום מגורי הקבע שלו; כדי שתוכח "השתלבות" של הילד למקומו החדש - אליו הובא במעשה החטיפה - יש להצביע על עובדות המלמדות שעקירת הילד מסביבתו החדשה, איננה שקולה מבחינת טובתו, כנגד החובה להחזירו למקומו... ומכל מקום, העברת הבנות לידי האם בענייננו, עשויה להביא להיעלמותן מחדש ולסכל אפשרות למוצאן.

12. אין ספק שעומדים בפני האם קשיים לנהל משפט באיטליה, מה עוד שתלויים שם הליכים פליליים נגדה בקשר לחטיפת הבנות; גם בארץ מתנהלת חקירה משטרתית בעניין החטיפה. אולם, מצב זה נוצר מפאת חטיפת הבנות על-ידי האם מאיטליה והבאתן ארצה. אכן, מדובר בנסיבות חיים שגרמו למצב זה כאשר בני הזוג מצאו לקבוע את מרכז חייהם במשך שנים ארוכות באיטליה, גידלו שם את שתי בנותיהן עד שחיי נישואיהם עלו על שרטון. כיום מתגורר האב באיטליה והאם בארץ והבנות תלויות בין שני אלה. אלא שאין בכל אלה כדי להצדיק עיכוב ביצוע פסק-הדין, שכן, על מצבים כגון אלה נועדה האמנה לחול... זאת ועוד, המקרה שבפנינו הוא מקרה בולט בו יש לאכוף את האמנה כרוחה וכלשונה לאחר שבכל ההליכים המשפטיים בהם נקטה האם נפסק-הדין לחובתה. חלוף הזמן שהאם גרמה לו מאז חטפה היא את הבנות, אינו פועל לטובתה, שכן האמנה אינה מכירה בהתמשכות ההליכים כהגנה... מתן משקל להתמשכות ההליכים ולחלוף הזמן מאז מעשה החטיפה, כשיקול שבידו לגבור על חובת ההחזרה של הילד למקום מגורי הקבע שלו, היה מעניק פרס להורה החוטף, בבחינת חוטא יוצא נשכר, דבר שאין בידינו להשלים עמו.

13. האב נמצא בארץ מאז 3.4.99. הוא רוקח במקצועו ובעל בית-מרקחת במקום מגוריו באיטליה. הוא סגר את עסקו כדי לבוא לכאן על-מנת לקבל בחזרה לחזקתו את הבנות החטופות. הוא נמצא כאן מזה שלושה שבועות במקום מסתור, יחד עם הבנות ובחסות המשטרה, כדי לאפשר ביצוע פסק-הדין ולהוציאן מהארץ.

לאור ניסיון העבר, חששו של האב להעלמת הבנות, אם תימסרנה לידי האם בארץ, מבוסס למדי ולא ניתן לדרוש מהאב להישאר איתן בארץ במקום מסתור עד שיישמע הערעור, מה עוד שהמשטרה איננה מוכנה להמשיך ולפרוש חסותה, כדברי בא-כוחו.
14. הערעור טרם נקבע לשמיעה וגם אם יוקדם הדיון בו (כפי שנעשה במקרה אחר; וראו לעניין זה ע"א 6056/93 עדן נגד עדן, תק-על 97(3), 407 (1997), עדיין תעמוד על הפרק שאלת מינוי הפסיכולוג הנוסף שיש בה כדי להאריך את הדיון.

כמו-כן, בית-המשפט המחוזי הדן בערעור איננו הערכאה האחרונה בה עשוי הסכסוך להתברר, מאחר וניתן יהא לבקש מבית-משפט זה רשות ערעור על פסק-הדין שינתן בערעור התלוי בבית-המשפט המחוזי. באופן כזה, נראה, כי מועד סיום ההתדיינות לביטול ההליך הראשון, מי יישורנו. לא ניתן להשלים עד אז עם החטיפה, או לגרום לכך שהאב יצטרך להמתין בארץ ולהחזיק בבנות, בתנאים-לא-תנאים, עד לסיום הליכים אלה ולא נראה כי ניתן להפקידן בידי אמן ולצפות ממנה שתקיים את פסקי-הדין שניתנו עד היום ואת פסק-הדין שיינתן בערעור, אם יהיה לחובתה.

15. רשמתי לפני את הצהרת בא-כוח המדינה לפיה קיימת נכונות מצידה לברר באיטליה את אפשרות חזרתה של האם לשם על-מנת לנהל את משפט המשמורת שם מבלי להיות צפויה למשפט פלילי ולכרוך בו, וזאת כדי לאפשר לאם להצטרף לבנות. יש לצפות שהדבר ייעשה בהקדם וכי הרשויות באיטליה תגלינה הבנה לעניין זה. יש לזכור כי בכל מקרה חטיפה, מטרת האמנה היא להחזיר את הילדים לארץ מוצאם כדי ששם יתנהל המשפט לעניין משמורתם ואם ההורה החוטף צפוי לסנקציות פליליות בהגיעו לשם, כיצד יוכל הוא לנהל משפט הוגן בעניין החזקת הילדים, שכל הגורמים דואגים לשלומם ולטובתם.

לסיום, ברצוני להביע תקווה כי בני הזוג יתעשתו וימצאו פתרון הולם לבעייתם הכאובה כשבראש מעייניהם טובת בנותיהם המשותפות לבל תישחקנה בין האינטרסים המנוגדים המשמשים בזירה. המאבק בין ההורים, עלול להשאיר צלקות צמיתות בנפשותיהן של הבנות, דבר הניתן למניעה על-ידי גילוי רצון טוב והבנה מצד שני ההורים."

ב- מ"א (ת"א) 418/93 {פלונית נ' פלוני, תק-מח 93(4), 37 (1993)} נדונה בקשה היא לעכב ביצוע החזרת ילד לארה"ב על-פי חוק אמנת האג. בית-המשפט קבע:

"2. הנימוקים של בא-כוח המשיבים לא נראים לי לחלוטין:

א. נכון שפסק-דין זה הוא כנראה הראשון בארץ שבו נדונה בהרחבה ההגנה לפי סעיף 13(א) ואין בכוונתי להתעלם מפרשת ליבוביץ שנותחה באריכות בפסק-הדין אולם היא שונה לחלוטין בנסיבותיה.

יחד-עם-זאת, הפסיקה הבינלאומית ברורה מאוד והדברים פורשו בהרחבה בפסק-הדין כך שהחדשנות בפסק היא אולי בארץ אבל לא בעולם.

ב. היותו של הילד באמצע שנת הלימודים לא נראית לי ממשית מן הטעם שהילד ממילא יצטרך להיקלט בחזרה בבית ספר בניו-יורק אשר תוכנית הלימודים שלו בוודאי אחרת ולכן ודווקא בשל כך אין שום טעם להאריך את השהות בארץ אלא להיפך להקדים את השהות ככל שאפשר ואפילו לנצל את חופשת חג המולד או סוף השנה כדי לנסות ולהדביק את החסר מן הלימודים בארה"ב.

יצויין כי למרות שחלפה למעלה משנה מאז הילד נמצא בארץ הרי לגבי שנת לימודים חלפה רק חצי שנה.

ג. בגופו של פסק-הדין הבעתי צער על שהעניין נמשך זמן כה רב בעיקר בגלל החדשנות שבסוגיה והצורך ללמוד מפסיקת אומות העולם איך הן מפרשות את הנסיבות שהועלו בתיק הנוכחי לצורך יישום סעיף 13(א) שבאמנה. אולם משניתן פסק-הדין אינני רואה שום טעם להמשיך ולעכב את הילד בארץ, היפוכו של דבר הזמן פועל לרעה ואינני רואה שום צורך בתקופת מעבר כלשהי, הניסיון מגלה ובייחוד בתיקים אלו שאין שום צורך בתקופת מעבר והחזרה מיידית היא הפתרון הטוב ביותר וגם המותווה באמנה.

ד. עניין שיתוף הפעולה מצד המשיב, לא התרשמתי מקיומו של שיתוף שכזה וגם על-כך הרחבתי מאוד בפסק-הדין, המשיב הוביל את המבקשת בכחש, הטעה רימה ושיקר לה ומסיבות אלה ורק מסיבות אלה נמצא הילד בארץ ונערכה הגנה נרחבת שכאמור לא קבלתי בה ואפילו טענה אחת. זאת ועוד, המשיבים שיבשו את אפשרויות הקשר בין הילד לבין אמו לפחות על-פי הראיות (לא ידוע לי על התפתחויות מאוחרות יותר) ולכן אינני נותן שום קרדיט גם למשיב שלו טוען בא-כוח המשיבים.

3. הפרוצדורה להחזרת הילד אופשרה בגוף פסק-הדין למשך תקופה של עשרה ימים ואני סבור שדי בתקופה זו כדי למצות את האפשרות להגיש ערעור, שקלתי במפורש את קביעת אותם ימים על-מנת לאפשר הגשת ערעור אם בא-כוח המשיבים ירצה זאת (מאחר וכאמור פסק-הדין הוא חדשני לפחות מבחינת הפסיקה בארץ) לכן אין צורך בעיכוב ביצוע משום שממילא הוצאתו של הילד מן הארץ תתאפשר לא לפני תום שבעה ימים מהיום עם אפשרות של שלושה ימים נוספים. אני מוכן להוסיף שלושה ימים אלו לשבעה ימים שבגוף הפסק משמע הוצאתו של הילד תתאפשר רק מתום עשרה ימים מהיום. אולם כל שאר חלקי הפסק עומדים בעינם.

4. לפיכך עיכוב הביצוע נדחה כפוף לאמור בפסקה הקודמת."

ב- מ"א (ת"א) 2173/94 {פלוני נ' פלונית, תק-מח 94(2), 587 (1994)} נדון עיכוב ביצוע של החזרת ילדות לאביהן בחו"ל. בית-המשפט הורה על עיכוב ביצוע חלקי וקצר בקובעו:

"3. לעניין עיכוב הביצוע
כעיקרון בהליכים שכאלה על-פי אמנת האג יש מדינות שלא מעניקות כל עיכוב ביצוע. בארץ עיכוב ביצוע במידה וניתן בבית-המשפט המחוזי (ואני מדבר על תיקים שלי), הוא ניתן לימים ספורים ביותר על-מנת שהעניין יגיע מהר ככל שאפשר לבית-המשפט העליון, ושם בחלק מן התיקים לא הוארך עיכוב הביצוע והדיון בערעור נעשה לאחר שהילדים יצאו את הארץ ובחלקם נשמע הערעור בצורה מזורזת ביותר והנימוקים ניתנו מאוחר יותר לאחר שהערעור נדחה והילדים עזבו את הארץ.

לא אחרוג ממנהגי גם בתיק הנוכחי, משמע, אתן עיכוב ביצוע חלקי לתקופה קצרה ביותר וזאת כדי לאפשר הגשת ערעור, הגם שהערעור יצטרך להיות מוגש במהירות המירבית.

אינני מעכב את החזרת הילדות לרשותו של האב תוך שלושה ימים משום שהתחזית היא על-פי החומר האמריקני שהילדות תעבורנה מסע של הפחדות והסטות אשר יסבך את העניינים עוד יותר מכפי שהיה, ועל-כן מוטב שהילדות תהיינה ברשות האב אם יינתן עיכוב ביצוע נוסף בבית-משפט העליון מאשר שהילדות תהיינה ברשות האם.

לפיכך, כל שאעכב הוא את תאריך הוצאת הילדות מן הארץ, וזאת למשך 7 ימים, אולם לא אעכב שום דבר אחר מתוך פסק-הדין, וזאת על-מנת שהילדות תגענה לרשותו של האב במהירות האפשרית.

4. אשר-על-כן מוחלט כדלקמן:

א. ניתן עיכוב ביצוע במובן זה שהילדות לא תוצאנה מן הארץ לפני יום שישי 1.7.94, אולם אם האם לא תודיע שהיא מצטרפת בתום אותו יום לנסיעה לחו"ל ביחד עם האב והילדות ולא תודיע על-כך כאמור עד יום ד' 29.6.94, יש להעביר את הבנות מייד לרשותו של האב, והוא כאמור ימתין עם הבנות בארץ עד 1.7.94 ועד בכלל, אלא-אם-כן בית-המשפט העליון יאריך את עיכוב הביצוע.

ב. כל שאר חלקי הפסק עומדים בעינם…"

3. הסכם ממון
ב- רע"א 602/96 {שמואל שלם נ' אורנה שלם, תק-על 96(2), 744 (1996)} נדונה בקשה לעכב ביצוע פסק-דין שנתן תוקף להסכם בין בני זוג, לאחר שבקשות לבית-המשפט המחוזי, ובהמשך לבית-הדין למשפחה נדחו.

בית-המשפט קבע, בנתנו צו עיכוב זמני:

"נשוא המחלוקת הוא סעיף בהסכם בין הצדדים מ- 13.7.94 (להלן: ההסכם) שקיבל תוקף של פסק-דין על-פי חוק יחסי ממון בו נקבע בין השאר כי 'באם יחליטו הצדדים ו/או אחד מהם כי הם חפצים להתגרש זה מזה תועמד הדירה למכירה והסכום שיתקבל ממכירתה בניכוי הוצאות המכירה יתחלק ביניהם כדלקמן: 3/4 מהתמורה תועבר לאישה ו- 1/4 לבעל' (סעיף 7ד. להסכם).

המבקש הגיש תביעה לבית-המשפט המחוזי בה ביקש להצהיר על בטלותו של ההסכם, בטענות מטענות שונות. התביעה הועברה בינתיים לבית-הדין למשפחה שקבע את התיק לשמיעה בחודש יוני הקרוב. בית-המשפט המחוזי בהחלטה נשוא בקשה זו סרב לעכב את ביצוע פסק-הדין, לאמור, את מכירת הדירה על-ידי האישה וחלוקת התמורה כמוסכם בהסכם. בית-הדין למשפחה ראה עצמו קשור בהחלטתו של בית-המשפט המחוזי וסרב גם הוא לעכב ביצוע.

מסתבר, שבשלב זה טרם ננקטו צעדים לביצוע פסק-הדין. הדירה רשומה על-שם שני הצדדים בחלקים שווים. ההסכם שקיבל תוקף של פסק-דין אינו קובע מנגנון לביצוע האמור בסעיף 7 ד. להסכם.

לאור העובדה שאם תימכר הדירה והמבקש יזכה בתביעתו לא ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו, לאור תכליתו וסמכויותיו של בית-הדין למשפחה ולאור המועד הקרוב לקיום המשפט בפניו, ראוי, לדעתי, שלא ליצור עובדות מוגמרות סופיות בטרם יאמר בית-הדין למשפחה את דברו.

בני הזוג עם ילדיהם גרים עדין באותה דירה תחת קורת גג אחת ועם כל ההבנה לקשיים שבמגורים משותפים אלה בין בני זוג שחייהם עלו על שרטון, כשהאישה רוצה בפירוד ובגט, נראה כי ראוי לאפשר לבית-הדין למשפחה לתת דעתו לנושא.

אשר-על-כן, ניתן בזה צו עיכוב ביצוע זמני עד סוף יוני 1996. במהלך תקופה זו רשאי המבקש לפנות לבית-הדין למשפחה בבקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין ובית-הדין ישקול בדבר באופן עצמאי מבלי שיראה עצמו קשור על-ידי החלטתו של בית-המשפט המחוזי."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

ענייני משפחה