המחדל החקירתי בראי ההליך הפלילי
הפרקים שבספר:
- רשויות החקירה והחובות המוטלים עליהן
- העדרה של ראיה שמקורה במחדלי רשויות החקירה
- השיקולים ביסוד הבדיקה של המחדל החקירתי ותוצאותיו
- אחריותה של המדינה להבאת עדים
- מחדלי החקירה וזיכויו של נאשם
- מחדלי החקירה וקיפוח הגנת הנאשם
- מחדל חקירתי וסוגיית ה"נזק הראייתי"
- אופיים של מחדלי החקירה וריפוי המחדל
- אבחנה בין מחדל חקירה לאי-מיצוי כיווני חקירה
- מחדל חקירתי ו"ספק סביר"
- הלכות פסוקות
- השפעת ה"מחדל החקירתי" על הרשעת או זיכויו של הנאשם בהלכה הפסוקה
- מחדלים חקירתיים שלא השפיעו על ההליך המשפטי עד כדי זיכוי הנאשם
- מחדלים חקירתיים אשר הובילו לזיכוי הנאשם
- השפעת מחדלי החקירה על מעצר עד תום ההליכים
מחדלי החקירה וזיכויו של נאשם
מחדלי חקירה, לא יובילו בהכרח לזיכויו של נאשם.כך למשל, לא כל הימנעות מחקירה לה טוענת הסניגוריה הינה "מחדל חקירה" ולא כל מחדל חקירה גורם בהכרח ל"נזק ראייתי". לא כל נזק ראייתי ולא כל מחדל בחקירה מובילים לזיכוי.
נפקותו של המחדל תלויה בנסיבות המקרה הקונקרטי, ובפרט בשאלה, האם עסקינן במחדל כה חמור, עד כי יש חשש שמא קופחה הגנתו של המערער בענייננו באופן שיתקשה להתמודד עם חומר הראיות המפליל אותו או להוכיח את גרסתו שלו. על-פי אמת-מידה זו, על בית-המשפט להכריע מה משקל יש לתת למחדל, לא רק כשהוא עומד לעצמו, אלא גם בראיית מכלול הראיות {ראה גם: ע"פ 3793/06 וורקו נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2007); פרשת אלחורטי לעיל; ע"פ 2511/92 חטיב נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (1993)}.
בית-המשפט יבחן, וכל מקרה לגופו, האם נעשה לנאשם עוול, בכך שפעולות התביעה הגיעו לכדי מחדל בצורה זו או אחרת {ראה גם: ע"פ 7758/04 בדר עבד אלקאדר נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2007)}.
אין בהכרח באי-קיום פעולות חקירה כשלעצמן לפגוע בהגנת נאשם באופן שיש בו כדי להטיל פסול בהרשעה כל עיקר.
משהאמין בית-המשפט לאמרות ועדויות שהובאו במהלך הדיונים, נמצאו כאמור גם חיזוקים מתאימים לעדויות ולא נמצא מקום להתערב בהם, הרי שאין איפוא במחדלי חקירה כדי לפגוע במסקנת בית-המשפט לעניין זיכוי או הרשעה של נאשם.
בית-המשפט יסתפק כאשר מחומר הראיות עולה, כי אשמתו של נאשם הוכחה מעבר לספק סביר, על-אף המחדלים הנטענים על-ידי נאשם.
התביעה אינה חייבת בהבאת הראיות הטובות ביותר שניתן להשיג, ודי אם יביאו ראיות מספיקות לשם הוכחת המוטל עליה. אי-הצגת ראיות טובות יותר, במידה ואכן היה דרוש הדבר, אינו מהווה גורם בעל משקל ראייתי לחובתו של הנושא בנטל השכנוע, אלא רק סיכון שראיות פחות טובות לא תספקנה להרים את הנטל {ראה גם: ע"פ 804/95 גרינברג נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(4), 208 (1995); ע"פ 4701/94 אוחיון נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (1995)}.
מטרת החקירה - לגלות את האמת, בין אם היא מובילה לזיכויו של חשוד ובין אם להרשעתו. היא לא נוועדה לבסס את גרסתה של התביעה, של החשוד או של אדם אחר כלשהו, אלא לגלות את העובדות לאשורן {ראה גם: ע"פ 497/92 עמוס (מייקל) נחום (קנדי) נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (1995)}.