botox

השפעת מחדלי החקירה על מעצר עד תום ההליכים

1. אי-העלאת צילומים ממצלמות אבטחה - בש"פ 1842/11 נתנאל ויקטור הרוש נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)
ב- בש"פ 1842/11 {נתנאל ויקטור הרוש נ' מדינת ישראל} הוגש ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בגדרה הורה על מעצרם של העוררים עד תום ההליכים. בערר הועלתה הטענה, בין השאר, למחדל ראייתי המתבטא בכך שהמשטרה לא הצליחה להעלות על דיסק את הצילומים ממצלמות האבטחה.

בית-המשפט המחוזי דחה את טענת המערער בעניין כאמור ועל-כך, בין היתר, הוגש הערעור דנא.

בית-משפט שלערעור בדחותו את הערר קבע, כי אין חולק על חשיבות מצלמות האבטחה במקומות כגון דא (מועדון לילה) וייתכן כי מדובר במחדל ראייתי, שמשקלו יילקח בחשבון. מנגד, ייתכן כי אכן היתה תקלה במצלמות האבטחה, ובנושא זה נכתב מזכר על-ידי השוטר שעסק במלאכת הורדת סרטי הצילום ממצלמות האבטחה.

בנסיבות התיק דנא, נתברר כי לא עלה בידי המשטרה להוריד למחשב צילומים ממצלמות האבטחה, וכל שהופק היו ריבועים צבעוניים מטושטשים.
מעל האמור עולה, כי בית-המשפט לא פסק לעניין נפקות המחדל החקירתי שהועלה על-ידי המערער, והשאיר זאת למשפט. אך דחה את הערעור כי מצא ראיות לכאורה כנגד העוררים, אשר מקימות את חזקת המסוכנות הסטטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים ולפיכך קבע, כי לא ניתן לאיין או להקהות את מסוכנותם של העוררים בחלופת מעצר.

2. הימנעות מחקירת עדים - בש"פ 2342/11 מולה ימהרן נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)
ב- בש"פ 2342/11 {מולה ימהרן נ' מדינת ישראל} הוגש ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בגדרה שהורה על מעצרם של העוררים עד תום ההליכים. בערר הועלתה הטענה, בין השאר, למחדל חקירתי הבא לידי ביטוי בכך שהימנעות המשיבה מחקירתו של אחד העדים המתגורר במקום בו בוצעה העבירה, ביחס לזהות האדם האחראי בשער ביום האירועים נעשתה במכוון.

עוד נטען, כי בהחלטת המשיבה שלא לחקור מעורב נוסף בפרשה ואף לא לברר מיהו, מהווה, כך נטען, מחדל חקירתי נוסף.

בית-המשפט המחוזי, דחה טענה זו כאמור. על-כך, בין היתר, הוגש ערעור.

בית-משפט שלערעור בדחותו חלקית את הערעור קבע, כי בנסיבות התיק דנא, קיימים חוסרים במארג הראיות לכאורה ויש בהם כדי להשליך על עוצמתן. אולם, אין לקבל את טענת העוררים לפיה מדובר בתשתית דלה של ראיות לכאורה ויש לזכור בהקשר זה כי דו"חות העיקוב וההתרחשויות בשטח משתלבות לכאורה היטב עם הדברים שהוחלפו בין המערערים בשיחות המוקלטות ובתפיסת הנשק בתא המטען של הרכב.
באשר למעשים המיוחסים לעוררים, הבהיר בית-המשפט, כי מדובר בעבירות נשק, אשר ככלל מצדיקות מעצר, הן בשל קיומה של עילת מעצר סטטוטורית והן מחמת המסוכנות לציבור הטבועה בהן.

יחד-עם-זאת, יש ליתן משקל לכך שמדובר לכאורה בעבירות נשק מן הרף הנמוך - עיסקה וכן נשיאה והובלה של כלי נשק אחד ללא מחסנית, אשר שמישותו מוטלת בספק. בית-המשפט שחררם לחלופת מעצר.

3. אי-גביית עדות - בש"פ 2990/08 עומר ג'אבר נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2008)
ב- בש"פ 2990/08 {עומר ג'אבר נ' מדינת ישראל} הוגש ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בגדרה הורה על מעצרם של העוררים עד תום ההליכים. בערר הועלתה הטענה, בין השאר, למחדל חקירתי הבא לידי ביטוי באי-גביית עדות מהשוטרים, ומשהדבר לא נעשה נטען שהרי יש בכך מחדל חקירתי, המפחית משמעותית את משקלן של ראיות התביעה.

טענות העורר היו כי מתן עדות יוכל להוביל לגילוי סתירות, לחייב את השוטרים לעמוד ברמת בדיקה וביקורת גבוהות יותר, ולהגביר את הסיכוי לסגירת התיק, כאשר מתברר כי אין בדברים אמת.

עוד נטען כי, אף חוקר לא הגיע למקום ולא תשאל את העובדים, השומרים או המטופלים שהיו בתחנה, כמו-כן, האישום השני מבוסס לטענתו על גרסאות שנראות מתואמות ואינן מהימנות.

בית-המשפט המחוזי דחה את הטענות ביחס להשפעתם של "מחדלי חקירה", כטענת בא-כוח העורר, על מעצר העורר. על-כך, בין השאר, הוגש ערעור.

בית-המשפט שלערעור, בדחותו את הערעור קבע, כי הואיל ומדובר בגרסאות סותרות של השוטרים ושל העורר, בערכאה הדיונית ישמעו את העדויות, יבחנו את הדברים ויקבעו ממצאי האמינות בהתאם להתרשמות בית-המשפט. בגרסאות עצמן, כפי שנמסרו עד כה, לא נמצא ליקוי מאיין. בשלב זה, איפוא, לא ניתן לומר כי ניכר על פני הדברים פגם המפריך את סבירות האפשרות שבית-המשפט ייתן אמון בעדויותיהם של השוטרים.

באשר לטענותיו של העורר ביחס לעוצמת הראיות לכאורה נגדו, הרי שהמקום לבררן בפרוטרוט הינו בהליך העיקרי של בירור אשמתו. משקלן של הראיות נבחן לגופו במהלך המשפט, ואילו בשלב ההחלטה על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים נערכת בדיקת הראיות לכאורית בלבד, ונבחן האם ישנו פוטנציאל ראייתי המקים סיכוי סביר להרשעת הנאשם {בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2), 133, 147 (1996)}.

בנסיבות התיק דנא, בית-המשפט קבע כי לא היה על המשטרה להגיש ראיות על דרך של חקירה דווקא. גם דו"חות פעולה עשויים במקרים המתאימים לבסס את דרישת התשתית העובדתית הלכאורית במידה מספקת. לעיתים הדבר אפשרי אף בהתקיים טענה כנגד אמינותם של השוטרים הממלאים את הדו"ח, ואפילו היו הם עצמם מעורבים בפרשה - הכל לפי נסיבות העניין.

העורר מואשם באלימות שכוּונה נגד רשויות האכיפה. עברו הפלילי עומד לו לרועץ, וכולל, מעבר לעבירות תקיפת שוטר שלפני תשע שנים, גם עבירות מהשנים האחרונות של אלימות ורכוש, מה גם שנגד העורר תלוי ועומד מאסר על תנאי. עם-זאת, החקיקה והפסיקה דורשות קורלציה בין המסוכנות, לבין עוצמתה של חלופת המעצר שנוועדה ליתן לה מענה.

בית-המשפט הבהיר, כי מבלי להפחית מעוצמת הנטען כנגד העורר, אגב מודעות ומתן משקל לכל האמור בתסקיר המעצר, ולאחר שנשמעה גם בת זוגו של העורר, פסק כי ניתן לשחרר את העורר לחלופת מעצר.

4. אי-ביצוע איכון טלפון - מ"ת 17892-11-10 מדינת ישראל נ' שרוך (עציר), פורסם באתר האינטרנט נבו (2010)
ב- מ"ת 17892-11-10 {מדינת ישראל נ' שרוך (עציר)}, טענת המשיב, בין השאר, היתה לקיומם של מחדלי חקירה הבאים לידי ביטוי בכך שלא נעשה איכון לטלפון הנייד של הלה.

בית-משפט השלום דחה טענות אלו באשר למחדלי החקירה בקובעו כי אי-ביצוע איכון על טלפון המשיב אינו פגם חמור היורד לשורשו של עניין, והעולה כדי מחדל חקירתי, אף אם תתקבל טענת המשיב לפיה מדובר במחדל חקירתי, לנוכח מכלול הראיות שהובאו בפני בית-המשפט, אין בכך כדי לפגום בקיומן של "ראיות לכאורה" הנדרשות לצורך מעצר עד תום הליכים.

בית-המשפט הבהיר, כי המבקשת ביקשה וקיבלה צו מבית-המשפט לבדוק את הטלפון הנייד של המשיב, ולא ברור מה נעשה עם צו זה. קיימת פניה של רכז צוות החקירה לחיפוש בטלפון - האם שניהם מספרי גוואל (059), וזאת בלבד.

לאור כל האמור לעיל ולאחר בחינת חומר הראיות בתיק החקירה כמפורט לעיל, נפסק כי קיימות ראיות לכאורה כנגד המשיב לגבי האישומים המיוחסים לו.

5. אי-לקיחת טביעות אצבע - מ"ת 20742-11-10 מדינת ישראל נ' איטולי (עציר) ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (2010)
ב- מ"ת 20742-11-10 {מדינת ישראל נ' איטולי (עציר) ואח'}, טענת המשיב, בין השאר, היתה לקיומם של מחדלי חקירה הבאים לידי ביטוי באי-לקיחת טביעות אצבע.

בית-משפט השלום דחה טענות אלו באשר למחדלי החקירה בקובעו כי הסכין יחד עם מוצגים נוספים שנמצאו בזירת האירוע, נשלחו לבדיקת מעבדה לבדיקת טביעות אצבע - כך לפי טופס לוואי למוצגים עליו חתום השוטר וטופס קבלת מוצגים לבדיקה בתעודת עובד ציבור מאותו יום של עובדת המעבדה. לפי מזכר, המוצגים טרם נבדקו לאור עומס עבודה במעבדה.

אף אם בסופו-של-דבר לא יהיו תוצאות הבדיקה בתיק, נקבע, כי אין מדובר במחדל חקירתי המחליש באופן משמעותי את עוצמת הראיות לכאורה.

לאחר בחינת חומר הראיות בתיק דנא, בית-המשפט קבע, כי קיימות ראיות לכאורה נגד המשיב 1 לגבי כל העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, בהתאם לסעיף 21(ב) לחוק המעצרים. כמו-כן, מתקיימת עילת מעצר של מסוכנות לגבי המשיב 1, בהתאם לסעיף 21(א) לחוק המעצרים. בנוסף, קיימת עילת מעצר של חשש להימלטות.
6. אי-תיעוד חקירה, זיהום מסדר הזיהוי - מ"ת (מרכז) 26935-04-13 מדינת ישראל נ' מוחמד קאסם, פורסם באתר האינטרנט נבו (2013)
ב- מ"ת (מרכז) 26935-04-13 {מדינת ישראל נ' מוחמד קאסם} הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים שהוגשה כנגד המשיבים על רקע כתב אישום שהוגש בעניינם והמייחס להם עבירת חבלה בכוונה מחמירה {סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין ולמשיב 1 - גם עבירת איומים (סעיף 192 לחוק הנ"ל)}.

בעניין האמור, הועלתה הטענה, בין השאר, על-ידי בא-כוח המשיבים כי המדובר בחומר ראייתי שאינו מגיע לרף הנדרש למעצר עד תום ההליכים, בד-בבד עם מחדלים חקירתיים מצד הרשות החוקרת שעניינם חוסר תיעוד חקירתי של המתלונן, סתירות בעדות המתלונן בדבר סיבת הגעתו לטירה, זיהום מסדר הזיהוי על-ידי החוקר ועוד.

בית-המשפט המחוזי, בדחותו טענות אלה בדבר מחדלי חקירה קבע כי, במכלול המפורט בתיק, מתקיימת ללא ספק דרישת הראיות לכאורה לצורך הליך זה, לגבי שני המשיבים, המשיב 1 והמשיב 2, וכי אין בטיעוני באי-כוחם, כדי לפגום בהם באיזו צורה שהיא, כשבכל מקרה מקומן של טענות אלה להתברר במסגרת התיק העיקרי.

בשלב הבקשה למעצר עד תום ההליכים, לא בוחן בית-המשפט כל ראיה לעצמה או את משקלה ומהימנותה, אלא מעריך על-פי שקלול הראיות עד כמה, ברמה הלכאורית, יש בהן כדי לבסס סיכוי סביר להרשעת המשיבים באשמות המיוחסות להם, כשהשאלה הניצבת בפני בית-המשפט, אינה האם יש למשיבים סיכוי לצאת זכאים בדינם, אלא אם יש סיכוי שיורשעו.
עוד נקבע כי אין ממש בטענות בא-כוח המשיבים, לפיהם נחקרו הילדים שלא בהתאם לנדרש בחוק. כמו-כן, בית-המשפט הבהיר כי אין זה השלב לטיעונים מסוג זה.