עיקול מיטלטלין (סעיף 21 לחוק)

1. כללי
סעיף 21 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 קובע כדלקמן:

"21. עיקול מיטלטלין ומכירתם (תיקונים: התש"ן, התש"ס, התשס"ט)
(א) רשם ההוצאה לפועל רשאי לצוות על עיקול מיטלטלין של החייב ומכירתם או על מימושם בדרך אחרת, ומשציווה כך, רשאי מנהל לשכת הוצאה לפועל:
(1) להיכנס לחצרים של החייב שבהם נמצאים או עלולים להימצא מיטלטלי החייב ולעקלם;
(2) להיכנס לחצרים שאינם מוחזקים בידי החייב ולעקל מיטלטלי החייב, ובלבד שימסור תחילה למחזיק החצרים הודעה על הצו ועל כוונתו להיכנס אליהם, זולת אם רשם ההוצאה לפועל סבור שמתן הודעה מוקדמת עלול לסכל את העיקול;
(3) למכור את המעוקלים, ובלבד שעברו ארבעה עשר ימים מיום הטלת העיקול והחייב לא שילם את החוב הפסוק; היו הנכסים פסידים, רשאי מנהל לשכת ההוצאה לפועל למכרם מיד לאחר העיקול.
(ב) צו חיפוש לפי סעיף 15 כמוהו כצו לעיקול מיטלטלי החייב שנמצאו תוך כדי החיפוש."

עיקול בהליכי הוצאה לפועל מוטל על נכס. "נכס" כולל מיטלטלין, מקרקעין, ועל-פי סעיף 1 לחוק ההוצאה לפועל "לרבות זכות קיימת או עתידה".

עיקול נכס כמשמעותו בחוק ההוצאה לפועל מניח קיומו של חוב פסוק לטובת הזוכה.

עיקול נכס נועד להשיג שתי מטרות:

האחת, להוות מחסום בפני עשיית דיספוזיציות סותרות בנכס נשוא העיקול.

השניה, לאפשר את מימושו המהיר של העיקול על דרך מכירת הנכס לצורך פירעון החוב הפסוק.

עיקול "נכס" כהגדרתו בחוק ההוצאה לפועל אמנם אינו מקנה לזוכה בו זכות קניינית מהותית אך ניתן לומר כי הזוכה "שם ידו" על נכס מסויים.

עיקול הנכס משמש כסעד דיוני המקנה לבית-המשפט או לחלופין ללשכת ההוצאה לפועל דרך יעילה למימוש הנכסים לצורך פירעון החוב {ראה ע"א 743/81 בנק ברקליס דיסקונט נ' רוזנבוים, פ"ד לט(1), 12, 17 (1985); ע"א 533/87 ארגון מושבי הפועל המזרחי נ' ולך, פ"ד מג(2), 864, 872 (1989); ד' בר אופיר הוצאה לפועל - הליכים והלכות (מהדורה 5), 302}.

סעיף 21 לחוק ההוצאה לפועל קובע ביחס למיטלטלין כי רשם ההוצאה לפועל רשאי לצוות על עיקולם וכן על מכירתם או מימושם בדרך אחרת.

באשר ל"נכס" שהוא מקרקעין, בסעיפים 34 ו- 36 לחוק ההוצאה לפועל נקבע כי, ניתן לעקל את מקרקעי החייב, ובחלוף שלושים ימים, אם לא שילם החייב את החוב הפסוק, רשאי רשם ההוצאה לפועל, לבקשת הזוכה, אף לצוות על מכירתם.

כלומר, ניתן להבחין כי בין אם המדובר בעיקול מיטלטלין ובין אם בעיקול מקרקעין, כאשר מתבצע העיקול, ההנחה היא כי הנכס ניתן לשימוש יעיל וכי תוך פרק זמן סביר ישמש לצורך גביית החוב הפסוק וחשוב מכך הוא אינו מותנה בהסכמתו של החייב {ראה ע"א 3553/00 יששכר אלוני נ' זנד טל מכוני תערובת בע"מ, תק-על 03(1), 609, 614 (2003)}.

2. נטל ההוכחה לבעלות במיטלטלין
כאשר בית-המשפט נדרש לשאלת הוכחת הבעלות במיטלטלין בקשר עם מתן סעד העיקול לטובת הזוכה, עליו לבחון אותה לאור הוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

השפעתו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו מצאה ביטויה גם באשר לסעד העיקול אשר במידה רבה פוגע ככלל בזכויותיו החוקיות של החייב ובפרט בזכותו לקניין.

הדרישה באשר לאיכותן וטיבן של הראיות התומכות בתובענה ומבססות את עילתה ואת עילת העיקול הוחמרה לאור חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
כיום, בית-המשפט מחוייב בהקפדה על איכות הראיות ובכמותן בטרם יקבע כי הוכחה לפניו הזכות הנטענת {ראה בר"ע (חי') 226/99 הואנג מן לי נ' דבורה קינרייך, תק-מח 99(3), 3597 (1999); בש"א 4459/94 סלמונוב נ' שרבני, פ"ד מט(3), 479 (1994); רע"א 5242/95 סוגנל שירותי אלקטרוניקה בע"מ נ' דנקאר בע"מ, תק-על 95(3), 786 (1995)}.

3. מכירת המיטלטלין המעוקלים וכניסה לחצרים
3.1 מכירת המיטלטלין המעוקלים
לעניין מכירת המיטלטלין הכלל הוא כי מיטלטלין אשר לא עוקלו כדין, לא ניתן למכרם.

מכאן, שלא ניתן למכור מיטלטלין אשר נמצאו בנכס שיש לפנותו, אלא אם קודם לכן יעוקלו {ראה בר"ע (יר') 3011/97 יוסף ואילה דיין נ' בירו, תק-מח 97(1), 1643 (1997)}.

3.2 כניסה לחצרים
לעניין הכניסה לחצרים, מסמיך סעיף 21(א)(2) לחוק ההוצאה לפועל, את רשם ההוצאה לפועל, לאחר שזה ציווה על עיקול מיטלטלי החייב, לצוות על כניסה לחצרים שאינם מוחזקים בידי החייב, קרי חצרים בהחזקתו של צד ג', על-פי בקשת הזוכה.

רשם ההוצאה לפועל רשאי להורות על כניסה לחצרי צד ג' אך זאת בתנאי שתימסר תחילה למחזיק בחצרים הודעה בדבר הצו שהוצא וכן על הכוונה להיכנס אל החצרים.

סעיף 21(א)(2) לחוק ההוצאה לפועל מקנה לרשם ההוצאה לפועל שיקול-דעת במסירת ההודעה הנ"ל במובן זה, שאם במידה ויש במתן ההודעה כדי לסכל את ביצוע העיקול רשאי רשם ההוצאה לפעול גם להורות שלא להתנות את ביצוע הצו {כניסה לחצרים, צד ג'} במתן הודעה למחזיק בחצרים.

ב- בר"ע (ת"א) 1004/04 {חי עוזי נ' מנהל מקרקעי ישראל - תל אביב, תק-מח 2004(3), 9492 (2004)} נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטתה של ראש ההוצאה לפועל אשר התירה למשיבה לפרוץ ולהיכנס למבנה המוחזק בידי המבקש, על-מנת לבצע הליך של פינוי, בעקבות צו פינוי שניתן.

השאלה המשפטית שעלתה מטענות הצדדים היא האם ראש ההוצאה לפועל מוסמך להתיר למוציא לפועל או מי מטעמו, להכנס לנכס לצורך ביצוע הפינוי באמצעות מעבר בנכס אחר שאינו מוזכר בפסק-הדין והאם יש הבדל בין הנכס בו יש לעבור, המוחזק על-ידי החייב עצמו, או על-ידי צד ג' אחר, אשר מתנגדים לכניסה למקרקעיהם לצורך ביצוע ההליך.

על-פי סעיף 21(2) לחוק ההוצאה לפועל, המוציא לפועל רשאי להכנס לחצרים של צד ג' ולעקל את מטלטלי החייב המוחזקים שם ובלבד שנתנה לצד ג' הודעה מוקדמת על הכוונה להכנס לחצרים אלו.

תקנה 45(א) לתקנות ההוצאה לפועל קובעת כי המוציא לפועל אף רשאי לפרוץ את החצרים בהם נמצאים מטלטלי החייב לצורך עיקולם.

הערעור כיוון לקביעת ראש ההוצאה לפועל לפיה לצורך ביצוע הפינוי רשאי המוציא לפועל, או מי מטעמו, להכנס לנכס אחר שאיננו מוזכר בפסק-הדין והמוחזק על -המערער, או צד ג', המתנגדים לכניסה למקרקעיהם, לצורך ביצוע והליך הפינוי.

המערער הפנה בטיעוניו לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ולטענתו חוק כבוד האדם וחירותו מגן על זכות הקניין של המערער, ומכוחו מנועה המשיבה מלהכנס לנכס המוחזק על-ידי המערער, שלא בהסכמתו.

ברם נקבע כי, חוק היסוד: כבוד האדם וחירותו איננו מכוון למערער דווקא. גם למשיבה זכויות המוקנות לה מכוח הוראות חוק היסוד. המערער, הוא זה הפוגע בזכות הקניין של המשיבה, ומונע ממנה שימוש במקרקעין שבבעלותה, למרות החלטות שיפוטיות חלוטות, חוזרות ונישנות.

בית-המשפט קיבל את קביעות ראש ההוצאה לפועל לפיהן יש ללמוד מהוראות סעיף 21(2) לחוק ההוצאה לפועל, כי למוציא לפועל הסמכות להיכנס לחצרי צד ג' ולעקל מטלטלי חייב, בכפוף להודעה לצד ג'.

בנוסף, רלבנטיות הוראות תקנה 45(א) לתקנות ההוצאה לפועל, המתירות למוציא לפועל לפרוץ לחצרים, בהם נמצאים מטלטלי החייב לצורך עיקולם.

בית-המשפט קבע כי ניתן להסיק, על דרך האנלוגיה, כי על-מנת לבצע פסק-דין של פינוי, אין למנוע מזוכה מעבר דרך חצרי חייב.

חוק ההוצאה לפועל ותקנותיו מתירים כניסה אף למקרקעי צד ג', לצורך ביצוע הליכי הוצאה לפועל, והדעת נותנת כי כניסה לחצרי החייב עצמו, לצורך ביצוע פסק- דין, תהא אפשרית, ולא ראוי למנוע אותה ולסכל בכך את ביצוע פסק- הדין.

לבסוף נקבע כי המשיבה רשאית לפעול כאמור בהחלטת ראש ההוצאה לפועל, לשם ביצוע פסק-דין הפינוי ואיטום החנויות.

3.3 תקנה 39 לתקנות ההוצאה לפועל
הסייג לעיל, בדבר עיקול בחצריו של צד ג' בלא שניתנה הודעה מוקדמת למחזיק, מותנה בצירופו של תצהיר לפי מיטב הידיעה לבקשת העיקול, בו יפרט המבקש לפי מיטב ידיעתו היכן נמצאים או עלולים להימצא אותם מיטלטלי החייב בחצריו של צד ג' ונוסף על-כך לפרט את מקור ידעתו לסיבה מדוע עדיף ביצוע העיקול בלא מתן הודעה מוקדמת למחזיק על עיקול בצירוף הודעה מוקדמת, זאת בהתאם לקבוע בתקנה 39(א) לתקנות ההוצאה לפועל. {ראה לעניין זה בר"ע (ב"ש) 85/90 א.ו. שמשונית בע"מ נ' בנק הפועלים, תק-מח 90(4), 65 (1990)}.

תקנה 39 לתקנות ההוצאה לפועל מחייבת הגשת בקשה נתמכת בתצהיר כאשר הזוכה מעוניין בביצוע עיקול בחצרים שאינם של החייב. על הבקשה לענות על כל מרכיבי התקנה ולהיות נתמכת בתצהיר של המבקש. קיימת חשיבות מירבית בקיום דווקני של התקנה על כל התנאים המפורטים בה. הליך המבוצע שלא על-פי התקנה בטל ומבוטל.

4. עיכוב מימוש העיקול
נשאלת השאלה, בידי מי הסמכות לעכב את מימוש עיקול לאחר שהוטל ובמה מותנת סמכות זו אם בכלל?
רשם ההוצאה לפועל מוגבל בעיכוב מימוש העיקול שהטיל על נכסו של החייב עד לחלקו של הסכום עליו הוטל העיקול.

במה דברים אמורים?

נניח והחוב הפסוק הינו בסך של 100,000 ש"ח, ולשם ביצוע החוב, הטיל רשם ההוצאה לפועל עיקול על חשבונו של החייב בסך של 50,000 ש"ח.

אזי, ניתן לומר כי רשם ההוצאה לפועל רשאי לעכב את מימוש העיקול עד לסך של 50,000 ש"ח - זהו גובה סכום העיקול שהוטל.

מקרה לדוגמה בו יעוכב מימוש העיקול שהוטל על החייב, הוא עקב מצבו הבריאותי של החייב כמו למשל ב- בר"ע (חי') 1779/98 {בנק הפועלים בע"מ נ' גזיאל פליקס, תק-מח 99(2), 1008 (1999)} שם קבע כב' השופט ס' ג'ובראן כי מאחר והמשיב היה שרוי במצב בריאותי ירוד ומצבו הכלכלי קשה, {המשיב הינו נכה בשיעור של 58%, מובטל}, הורה רשם ההוצאה לפועל על העברת חלק מסכום החוב בלבד למבקש {על-ידי עיקולו} בכדי שיישאר למשיב, סכום כסף לתשלום שאר חובותיו, וכן לכיסוי הוצאות משפט ושכר-טרחת עורך-דין, וכן למחייתו.

5. עיקול חשבון בנק דביטורי
במצב דברים בו מקבל הבנק {צד ג'} צו עיקול על חשבון עובר ושב דביטורי של חייב, עליו להבין שהכוונה היא לעיקול של מה שמגיע ללקוחו של הבנק על-פי אותו חשבון שמנהל הבנק.

אין הצו מתייחס לכל הכספים האחרים, המגיעים {אם מגיעים} לחייב מהבנק, או לזכויות אחרות העומדות לו {אם עומדות} כלפי הבנק.

כשבאים לפרש צו עיקול, מן הראוי ליתן לו פירוש דווקני, ואין לייחס למוציא הצו כוונה להחילו מעבר למה שנחזה על פניו, שהרי הסנקציה, לה צפוי בנק, במקרה שלא ימלא את האמור בצו על-פי לשונו, היא גם אזרחית {כפי האמור בסעיף 48 לחוק} וגם פלילית {ראה סעיף 287 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין")}.

במקרה שהצו סובל פירוש, כפי שניתן לו על-ידי הבנק {ולו מחמת אי-בהירות או קיום ספק סביר באשר לתוכנו} זכאי הבנק ליהנות מאי-בהירות וספק אלה.

הואיל ובחשבון עובר ושב יכול צד לתבוע ממשנהו רק את היתרה של חשבון זה, אם היא לזכותו, ולא כל פריט מפריטי החשבון, הרי כל עוד חשבונו של לקוח הבנק הוא בחובה, אין ללקוח זכות לקבלת כסף כלשהו מהבנק, וממילא אין עומדת לזכותו כל יתרת סכום כסף, אותה יוכל נושהו של הלקוח לעקל.

כך למשל ב- ע"א 323/80 אלתית בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד לז(2), 673 (1983) כשהבנק נמנע מלהעביר כספים ללשכת ההוצאה לפועל, הוא נהג כדין: על-פי יתרת החשבון שעוקל, במשך כל התקופה הרלוואנטית לא עמדו לזכות החברה כל כספים בחשבון, הבנק לא היה חייב לה דבר, ועל-כן, עומד לבנק "הצדק סביר", במובן סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל, לאי-העברת כספים על-פי צו העיקול.

המחוקק ראה את המצב המשפטי כך, שכל עוד חשבון לקוח בבנק עומד בחובה, אין עיקול תופס לגביו, ומצב זה, שיש בו לפגוע באפשרויות העיקול, ביקש המחוקק לתקן, ככל שנוגע הדבר לגביית כספים על-פי פקודת המיסים (גביה) בלבד.

6. תקנות ההוצאה לפועל
6.1 סדרי דין בביצוע הליכי עיקול על-פי התקנות
תקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979 בדבר סדרי הדין בביצוע הליכי העיקול חולשות על כל תהליך העיקול עד למכירת המיטלטלין.

קיימת חשיבות רבה בשימת-לב מירבית לדיוקם של הפרטים המופיעים בצו העיקול כמו גם בדרך לנקיטת ההליך הלכה למעשה.

בנוסף, קיימת חשיבות בהקפדה על קיומם של הליכי ההוצאה לפועל בדייקנות ובזהירות.

על-פי סעיף 21(א)(2) לחוק ההוצאה לפועל רשאי רשם ההוצאה לפועל, על-פי בקשת הזוכה, לצוות על עיקול מיטלטלין של החייב.

ב- בר"ע 85/90 {א.ו. שמשונית בע"מ בנק הפועלים בע"מ, תק-מח 90(4), 65 (1990)} נקבע כי במקרה דנן הקנתה ההחלטה למוציא לפועל סמכות לבצע עיקול בחצריה של החייבת, אך לא בחצרים אחרים.

לפיכך מותר היה לבצע את העיקול רק במשרדיה של החייבת בקומה ב' ואסור היה לבצעו בחצריה של המבקשת, המצויים כאמור באותה כתובת בקומת הקרקע.

בית-המשפט עמד על חשיבות ההקפדה על קיומם של הליכי ההוצאה לפועל בדייקנות ובזהירות, לפי החוק והתקנות.

וקבע כי, חובה זאת מוטלת בעיקר על הזוכה שעליו להקפיד על ציון מדוייק של כתובת המקום שבה נמצאים מיטלטלי החייב שעיקולם נתבקש.

אם נמצאים מיטלטלי החייב בחצרים שאינם מוחזקים בידיו על הזוכה לציין זאת בבקשת העיקול בפירוש, אם הוא מבקש כי העיקול יבוצע שם בלי לתת הודעה מוקדמת למחזיק החצרים עליו לצרף תצהיר כמצוות התקנות.

זאת ועוד, אם סברה המשיבה שהמיטלטלין שבחצריה של המבקשת שייכים לחייבת היה עליה לטעון זאת בפירוש ובדרך הראויה. התרשמויותיו של עורך-דין המשיבה, או של המעקלים מטעמה, בשעה שבאו לחצריה של המבקשת, אינן יכולות לבוא במקום סדרי הדין שנקבעו למצבים כאלה. נקבע כי, עיקול המיטלטלין והוצאתם נעשו ללא סמכות.

6.2 תקנה 38 לתקנות ההוצאה לפועל
תקנה 38 לתקנות ההוצאה לפועל קובעת את תוכנו של צו העיקול, וסמכותו של מנהל לשכת ההוצאה לפועל כמבצע צו העיקול, בין יתר סמכויותיו, רשאי לעקלם, להוציאם ממקום הימצאם או להשאירם במקום הימצאם וכן את הדרך לביצועו של צו העיקול.
בנוסף, תקנה 38 לתקנות ההוצאה לפועל דורשת כי צו העיקול יפרט את אחריותו הפלילית והאזרחית של כל אדם אשר יתנגד בכוח לעיקול.

6.3 תקנה 48 לתקנות ההוצאה לפועל
תקנה 48 לתקנות ההוצאה לפועל, מסמיכה את מנהל לשכת ההוצאה לפועל להיכנס בכל עת לחצרים ולפתוח כלים שבהם נמצאים המיטלטלין שעוקלו בכדי לבדקם.

6.4 תקנות 40 עד 44 לתקנות ההוצאה לפועל
תקנות 40 עד 44 לתקנות ההוצאה לפועל מפרטות רשימת סמכויות ודרכי פעולה של מנהל לשכת ההוצאה לפועל בבואו לבצע צו עיקול על-פי החלטת רשם הוצאה לפועל. התקנה מקנה למנהל לשכת ההוצאה לפועל או מי שהוטל עליו, תפקיד על-ידי ההוצאה לפועל, שיקול-דעת בביצוע צו העיקול ובכלל זאת שיקול-הדעת של השארת המעוקלים במקום הימצאם.

7. מהו "כוח סביר" בעת ביצוע הליכי ההוצאה לפועל?
חובה המוטלת על בתי-המשפט היא לדאוג לכך, כמיטב יכולתם, שביצוע הליכי ההוצאה לפועל לא יהא כרוך בסכנת נפשות {ע"פ 416/75 מדינת ישראל נ' שמשון נוריאני, פ"ד ל(1), 677 (1975)}.

בית-המשפט קבע כי לפי סעיף 23 לחוק ההוצאה לפועל, רשאי מנהל לשכת ההוצאה לפועל להשאיר את המעוקלים במקום הימצאם או להעבירם למקום אחר, "בתנאים שקבע", כלומר, מוסמך הוא להשאיר את המעוקלים במקום הימצאם לעת עתה, בתנאי שיהא רשאי להוציאם ולהעבירם למקום אחר כל אימת שירצה.

8. הרמת מסך בעיקול נכסים
ב- ע"א (חי') 4128/96 {הנסיכה מפרץ חיפה בע"מ נ' אלבז פרלה, תק-מח 97(3), 308 (1997)} נקבע כי בית-המשפט לא ירשה את ניצולו לרעה של עיקרון האישיות המשפטית לשם הברחת נכסים.

אולם, במקרה בו מנוצל עיקרון האישיות המשפטית של החברה לרעה, למטרת תרמית מסוג כלשהו, אזי יתעלם בית-המשפט ממסך ההתאגדות אם וכאשר תביא התעלמותו לביטול תוצאות התרמית.

ב- ה"פ (יר') 688/97 {ש' יוסף בע"מ נ' חוסן פהימה ואח', תק-של 97(2), 1860 (1997)} התברר כי המבקשת והחייבת הן חברות שלובות, שבעל המניות העיקרי בהן הוא אותו אדם, ואף ניהלו עסקיהן מאותו המשרד, אך אין די בנתונים אלה כשלעצמם כדי להוות משקל נגד למשקלן של הראיות המצביעות על-כך כי מדובר ברכושה של המבקשת בלבד.

בית-המשפט קבע כי על-פי הראיות שהוצגו בפניו, אין מנוס מהקביעה כי המבקשת הוכיחה את טענתה לפיה המעוקלים הם בבעלותה.

המבקשת הציגה את מסמכי הרכישה של המעוקלים שנערכו על שמה ואת העתקי השיקים שהיא עצמה הוציאה לצורך רכישתם.

יתרה-מזאת, לא הובאה כל ראיה על קנוניה בין המבקשת לבין החייבת או על ביצוע מעשי מרמה לצורך התחמקות מתשלום חובה של החייבת לנושיה. פעילותן של מספר חברות מאותו המשרד היא עניין שכיח שאינו מצביע, בהיעדר נתונים נוספים, על-כך כי כל החברות שותפות בבעלות בציוד המשרדי שבאותו משרד, גם אם קיימת זהות בין בעלי המניות של אותן חברות.

9. ביטול עיקול המיטלטלין בהיעדר תגובת הצד האחר
ב- בר"ע (חי') 1380/98 {עמידר חברה לשיכון נ' פלורי לביא, תק-מח 99(2), 2474 (1999)} קבע בית-המשפט כי לרשם ההוצאה לפועל יש את הסמכות לבטל הליך ולהורות על החזרת המצב לקדמותו כפי שהיה לפני ביצועו, רק כאשר פסק-הדין בוטל או שונה לאחר שביצועו התחיל או הושלם מכוח סעיף 18(א) לחוק ההוצאה לפועל.

במקרה דנן, לא בוטל או שונה פסק-הדין, מה שמוביל למסקנה כי רשם ההוצאה לפועל חרג מסמכותו במקרה הזה. יתרה-מזאת, על-פי סעיף 27(א) לחוק ההוצאה לפועל, אם ציווה רשם ההוצאה לפועל על עיקול מיטלטלין, של החייב ומכירתם, בסמכותו להורות רק על השהיית מכירתם לזמן מוגבל ולא להחזרת אותם מיטלטלין שעוקלו.

רשם ההוצאה לפועל חרג מסמכותו בהחליטו לעכב באופן גורף את ההליכים נגד המשיבה, שכן אין בסמכותו של רשם ההוצאה לפועל להורות על עיכוב כללי של הליכי ההוצאה לפועל אלא רק להשהייתו של הליך מסויים. המשיבה לא המציאה ערובה כלשהי ורשם ההוצאה לפועל לא נתן כל פטור ממתן ערובה כעולה מהחלטתו.

החייבת לא הגישה בקשה לרשם ההוצאה לפועל להשהיית ההליכים וכאמור לא המציאה ערובה כמתבקש, ורשם ההוצאה לפועל לא פטר אותה ממתן ערובה זו.

10. מהו דו"ח עיקול?
דו"ח עיקול הינו "תעודה ציבורית" העומדת בחזקתה כל עוד לא נסתרה {בר"ע (חי') 1348/98 שוורץ יצחק נ' בן-הרוש ראובן ואח', תק-מח 99(2), 1408 (1999); ע"פ 416/75 מדינת ישראל נ' שמשון נוריאני, פ"ד ל(1), 677, 681 (1975)}.

11. האם ריבית או פירות אחרים ייחשבו גם הם למעוקלים?
על-פי תקנה 47 לתקנות ההוצאה לפועל, במקרה ונשאו המעוקלים ריבית או פירות אחרים, ייחשבו גם הם למעוקלים, בתוקף אותו צו עיקול.

12. אופן עיקול ומכירת המיטלטלין
סעיפים 32-21 לפרק ב' לחוק ההוצאה לפועל מסדירים את האופן שבו יעוקלו המיטלטלין ויימכרו. סעיפים אלו קובעים סמכות ייחודית ללשכת ההוצאה לפועל.

גם מיטלטלין שעוקלו במסגרת בקשה לעיקול זמני על-ידי בית-המשפט, מימושם אינו מתבצע על-ידי בית-המשפט אלא בהתאם לתקנה 52 לתקנות ההוצל"פ, על-ידי ההוצאה לפועל.

12.1 פדיון מיטלטלין מעוקלים
ב- ה"פ (יר') 25995-05-12 {שושנה ישראל-פור נ' יהודה אליהו, תק-של 2012(4), 11226 (2012)} נדונו שתי בקשות שאוחדו יחדיו ומכוחן התבקש בית- המשפט ליתן פסק-דין הצהרתי אשר יקבע כי: המבקשות הן בעלות מחצית מהזכויות במיטלטלין המצויים כיום בבתיהן, וכי הן רשאיות לפדות את המחצית השניה בזכויות במיטלטלין אשר שייכת לבני זוגן.

המבקשות טענו כי קיימת פרקטיקה משפטית לפיה גם בהיעדר הסכמה של הנושה יתבצע פדיון מיטלטלין מעוקלים בבית-משפט השלום. חרף טענה זו, בית-המשפט קבע כי המבקשות לא הצליחו להוכיח קיומה של פרקטיקה כאמור.

בית-המשפט קבע כי אך ורק שעה שיש הסכמה של הנושה או לכול הפחות כאשר הנושה אינו מביע התנגדות, בית-משפט השלום יורה על פדיון.

בית-המשפט קיבל את טענת המשיב כי התרת הפדיון על-ידי בית-המשפט, תהווה עקיפה של הליך מימוש מעוקלים בדרך שהותוותה על-ידי המחוקק. וכי בידי בית-משפט זה אין את הכלים שיש ללשכת ההוצאה לפועל לצורך מימוש ופדיון. על-כן הבקשה כי בית-משפט זה יורה על פדיון נדחיתה על-הסף.

מכאן שהסמכות לפדיון המעוקלים נתונה ללשכת ההוצאה לפועל, ובית-המשפט הדיר רגליו מבקשה זו.

12.2 פדיון מיטלטלין מעוקלים במסגרת תובענה לפסק-דין הצהרתי
ב- ה"פ (ת"א) {200237/05 פרס חגית נ' פרס חיים, פורסם באתר האינטרנט נבו (24.07.07)}, נקבעו התנאים לביצוע פדיון מיטלטלין מעוקלים במסגרת בקשה למתן פסק-דין הצהרתי.

המבקשת הגישה תובענה למתן פסק-דין הצהרתי לפיו: המיטלטלין, שבביתם שלה ושל בעלה {החייב} הם בבעלות משותפת של שניהם.

נקבע כי אין לראות בפדיון בתיק פרטני בהוצאה לפועל כמכר אשר מונע מצדדים שלישיים שלא היו צד להליכי הפדיון הנ"ל לנקוט בהליכי הוצאה לפועל בגין אותם מיטלטלין, נשאלת השאלה מה נפקות פסק-דין הצהרתי אשר ניתן במסגרת בקשת מבקשת אודות הבעלות במיטלטלין.

בית-המשפט סבר שפסק-דין הצהרתי שניתן בתיק אחד אל מול זוכה אחד, לא יחייב זוכים במסגרת תיק אחר ככל שהוא נוגע לסוגיית הפדיון.

זאת ועוד, בדומה לביצוע הליכי הפדיון בהוצאה לפועל, גם כאשר ניתן פסק-דין הצהרתי המורה על פדיון - כוחו יפה רק כלפי אותם נושים אשר צורפו כצד לתובענה.

נקבע כי, אכן לבית-המשפט הסמכות העניינית לקביעת בעלות במיטלטלין, ומדי יום ביומו ניתנים פסקי-דין הצהרתיים אודות בעלות במיטלטלין שלא על דרך הפדיון.

לפיכך, פסק-דין הצהרתי המאפשר פדיון מיטלטלין יכול להתייחס אך ורק לאותם נושים של החייב אשר צורפו לתובענה נכון למועד הגשתה, פסק-דין מסוג זה אינו חל כלפי כולי עלמא.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

עיקול מיטלטלין (סעיף 21 לחוק)