כינוס נכסים - כללי

1. שיקול-הדעת של רשם ההוצאה לפועל במינוי כונס הנכסים
שיקול-הדעת של רשם ההוצאה לפועל במינוי כונס הנכסים הוא רחב, והוא רשאי להורות על המינוי בכל מקרה שבו ראה תועלת או צורך במינוי, לשם ביצוע מהיר ויעיל של פסק-דין {בר"ע 1549/03 אליהו גרבש נ' שלדון ליאונד, פדאור 04(15), 392 (2004)}.

סמכות המינוי והפיקוח על כונס הנכסים הקבועה בפרק ה' לחוק ההוצאה לפועל, מוטלת על כתפיו של רשם ההוצאה לפועל.

כל עוד לא ביטל רשם ההוצאה לפועל את המינוי או עיכב את הליכי כינוס הנכסים, רשאי כונס הנכסים לפעול לפי שיקול-דעתו, כקבוע בכתב המינוי ועל-פי הוראות רשם ההוצאה לפועל {בש"א 16445/04 וולר פנחס נ' נחמיאס רענן, פדאור 05(17) 349 (2005)}.

כאשר התמנה כונס נכסים לפי פרק ו' לתקנות, אין הליכי המכירה כפופים אלא להוראות רשם ההוצאה לפועל, אשר רשאי להיות מונחה, בשינויים המחוייבים או ללא שינויים, על-ידי הוראות פרק ד' לתקנות, למרות שאין הוא מחוייב על-פי הוראות אלה.
פירוש הדבר הוא כי משנתמנה כונס נכסים על-ידי רשם ההוצאה לפועל, עליו לבצע את המכירה, על כל הליכיה, לפי הוראות רשם ההוצאה לפועל, והוראות אלה אינן כפופות בהכרח לחוק ולתקנות.

החוק והתקנות אמורים להוות בסיס מהותי ודיוני נאות לביצוע הליכי מכירה על-ידי כונס נכסים, אלא שאין זה בסיס יחיד ובלעדי.

רשם ההוצאה לפועל רשאי להנחות את כונס הנכסים שיפעל על-פי החוק והתקנות בלבד, ורשאי הוא לתת לו גם הוראה שאיננה מצויה בתקנות ואף נוגדת להן, ובלבד שהדבר יעשה על-פי שיקול-דעת נאות ובדרך הגיונית, יעילה וסבירה {בר"ע 3408/01 משולם עודד נ' יוסף ברינט, עורך-דין, פדאור 01(4), 140 (2001); ע"א 213/89 מקור הנפקות וזכויות בע"מ נ' משה"ב משכנתאות, פ"ד מה(3), 91 (1991)}.

תפקידו של כונס הנכסים הוא תפקיד רגיש המצריך אמון אישי ומקצועיות מיוחדת, וזאת לצורך ספציפי אשר יקשה לבצעו מבלי מינוי כונס נכסים.

למעשה, המדובר במעין "מיקור חוץ" של פעולות שהסמכות לבצען נתונה דרך-כלל ללשכת ההוצאה לפועל. השימוש באותו "מיקור חוץ" יש לעשותו במשורה וכל עוד לא הוכח כי אכן הוא מחוייב המציאות ראוי להימנע ממנו {דברי רשם ההוצאה לפועל בתיק הוצאה לפועל מס' 12-17009-97-6 הזוכה נ' החייב (טרם פורסם, 29.04.15)}.

זאת ועוד. בפועל, ניסיון העבר לימדנו שההליך של מינוי כונס לצורך "בירור הכדאיות" או לביצועו של הליך מוגבל אחר, הפך לעיתים מזומנות לאמצעי לחץ מול חייבים. הסכנה הטמונה בשימוש דווקא בהליך רגיש זה שלא למטרות שלשמן הוא נועד, ראוי שתהא גם היא תמרור אזהרה מפני פתיחת הסכר למינויים ממין זה.

2. איזון האינטרסים בין מנהל העזבון לבין כונס הנכסים
ב- בש"א (ת"א) 17604/99 {עזבון המנוח בנימין אלג'ם באמצעות מנהל העזבון הזמני נ' אביבה מנחם, תק-מש 00(1), 213 (2000)} קבע כב' השופט י' גייפמן כי, בעל דין שמעוניין בנקיטת הליכים כנגד יורשים, בגדר אחריות יורשים לחובות העזבון, עליו לפנות לבית-המשפט של עזבונות לפי חוק הירושה {ראה גם ע"א 810/77 דרויש נ' לוסטהאוז, פ"ד לג(3), 355 (1979)}.

מינוי מנהל עזבון אינו מעכב את ההליכים בהוצאה לפועל ואינו משמש עילה להסרת עיקול על נכס של עזבון שהוטל על-ידי בית-המשפט {ראה גם ע"א 583/71 צין נ' לוי, פ"ד כו(2), 631 (1972)}.

עם-זאת לבית-המשפט של עזבונות סמכות מכוח סעיף 77 לחוק הירושה לעכב באופן זמני פעולות הוצאה לפועל בנכסי העזבון. בהפעילו את שיקול-דעתו יבחין בית-המשפט בין חובות מובטחים לבין חובות שאינם מובטחים.

כאשר מדובר בחוב מוריש שלא היה מובטח ערב מות המוריש - אין הצדק ליתן לו עדיפות על חובות של נושים אחרים, רק מהטעם שאותו נושה הזדרז ופעל למינוי כונס נכסים, בה בעת שנושים אחרים סמכו על פעולת מנהל העזבון. מנהל עזבון מתפקידו לכנס את נכסי העזבון ולסלק את כל חובות העזבון על-פי דין קדימה הקבוע בהוראת סעיף 104 לחוק הירושה.

לעניין חוב שאינו מובטח, ההסדר המעוגן בדיני הירושה הינו הסדר ספציפי ועדיף על הוראות חוק ההוצאה לפועל. בעל חוב שאינו מובטח, מן הראוי שימתין לבירור החובות ולסילוקם על-ידי מנהל העזבון. בעל חוב שאינו מובטח, שסבור שמנהל העזבון מעכב את פעולתו, רשאי לפנות לבית-המשפט של עזבונות בבקשה למתן הוראות למנהל העזבון.

לאחר שמונה מנהל עזבון ניתן גם לתקוף את החלטת מינוי כונס הנכסים בפני הערכאה שנתנה את המינוי ערב מינוי מנהל העזבון {ראה גם ע"א 500/65 שנטי נ' תאזיני, פ"ד יט(4), 218 (1965)}.

שונים הם פני הדברים כאשר מדובר בחוב שהיה מובטח ערב מותו של המוריש. הוראת סעיף 101 לחוק הירושה מורה "חוב מחובות המוריש שהיה מובטח ערב מותו, אין הוראות חוק זה פוגעות בגבייתו מתוך הבטוחה".

זכותו של מקבל המשכון גוברת על זכויות היורשים או זכויות נושי העזבון שאינם מובטחים. הבנק זכאי להיפרע מהנכס המשועבד כדי גובה חובו של העזבון. זכות המשכון היא זכות חפצית וכוחה כלפי כולי עלמא.

ניהול המקרקעין וגביית דמי השכירות הם בסמכות כונס הנכסים ולא מנהל העזבון. קביעה זו נובעת מכוח סעיף 6 לשטר המישכון, המורה שהמשכון משתרע הן על המקרקעין והן על "הפירות, ההכנסות והזכויות הנובעות מן הנכסים הנ"ל או הקשורות אליהם".

אין תחרות בין מנהל העזבון לבין הכונס. מנהל העזבון יקבל דיווח מהכונס הן בעניין הליכי המימוש והן בעניין גביית דמי השכירות והארכת חוזי השכירות. כל עוד לא סולק החוב המובטח לבנק, זכאי הבנק באמצעות כונס הנכסים לפעול למימוש המשכון, לרבות ניהול הנכס המשועבד וגביית דמי השכירות.

באשר לגביית דמי השכירות של המקרקעין הממושכנים ששולמו למי מהיורשים לפני מתן צו הכינוס, יבדוק מנהל העזבון את עמדת הכונס, ובהתאם לה יגבש את עמדתו. במידת הצורך, ניתן גם לעתור בבקשה למתן הוראות.

בה בעת שביורשים על-פי דין נשמר השוויון בחלוקת הנטל של החזר חובות העזבון, ביורשים על-פי צוואה, מכוח רצונו של המוריש, יכול שהחזר החובות לא יהיה שוויוני - מקום שנקבעו הורשה של "מנות" או תנאים בעניין החזר החובות. "מנה" מוגדרת בסעיף 40(2) לחוק הירושה כנכס מנכסי העזבון או טובת הנאה מהעזבון שאדם מצווה בצוואתו לאחר.

זוכה במנה הוא סוג מיוחד של יורש על-פי צוואה, שעליו חלות הוראות מיוחדות בנוגע לאחריותו כלפי נושים. הזוכה במנה אחראי לחובות העזבון שלא סולקו לפני חלוקת העזבון כדי שוויו של מה שקיבל מהעזבון, אולם הוא פטור מאחריותו כל עוד הנושה יכול לגבות מיורש שאינו זוכה במנה {סעיף 131(א) לחוק הירושה}. הזוכה במנה אינו אחראי למנותיהם של זוכים אחרים {סעיף 131(ב) לחוק הירושה}.

חוק הירושה מבחין בין זכיה במנה של נכס מסויים לבין זכיה במנה של נכס בלתי-מסויים. באשר לזכיה במנה של נכס מסויים מקנה חוק הירושה ליורש מעמד "מעין עצמאי".

דיני הירושה מכירים בעדיפות בין נושים: נושה מובטח על פני נושה שאינו מובטח {סעיף 101 לחוק הירושה}, ובעדיפות בין יורשים: יורש מנה על פני יורש שיורי-כללי {סעיף 100(ג) לחוק הירושה}.

הוראת סעיף 51 והוראת סעיף 100 לחוק הירושה הן הוראות משלימות, התואמות זו את זו. הוראות סעיפים 100(א) ו- 100(ב) לחוק הירושה הן הוראות כלליות בעניין ניהול עזבון.

על-פי הוראות אלה החובות מסולקים תחילה מכספי העזבון ורק לאחר-מכן על דרך של מימוש נכסי מקרקעין המהווים חלק מהעזבון, כאשר ליורשים דין קדימה על פני מציעים חיצוניים. הסדר כללי זה נסוג כאשר בעזבון "נכס מנה", שאזי חלה הוראה ספציפית של סעיף 100(ג) לחוק הירושה.

הסדרים אלה בסעיף 100 לחוק הירושה לא נועדו לתת מענה להחזר חוב המובטח בשיעבוד מנה של נכס מסויים.

חוק הירושה מגדיר שלוש קטגוריות בעניין חובות העזבון: (א) עזבון שאין בו מנה; (ב) עזבון שיש בו מנה; (ג) עזבון שיש בו מנה ששועבדה על-ידי המצווה. לכל קטגוריה יוחד הסדר נפרד העומד בפני עצמו.

הוראת סעיף 51(ב) לחוק הירושה בעניין "שיעבוד מנה" חלה רק אם אין בצוואה הוראות אחרות {ראה סעיף 53 לחוק הירושה}. נקודת המוצא היא הצוואה, ובאין הוראות אחרות בצוואה חלות הוראות החוק.

3. מהות תפקידו של כונס הנכסים
ב- ת"א (חי') 1494-04-12 {יעקב עשור נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ, תק-של 2015(1), 11310 (2015)} נקבע כי כונס הנכסים אינו סוכנו או שלוחו של הנושה המובטח או של הזוכה, אלא פקידו של בית-המשפט או רשם ההוצאה לפועל בלבד.

אדם שמונה לכונס נכסים הופך לפקיד בית-המשפט גם אם ייצג קודם לכן את אחד הנושים, ורואים אותו כנאמן לטובת החברה והנושים המובטחים.

ברי כי הכונס חייב לפעול לפי הוראות בית-המשפט. בדרך של היקש ניתן להחיל הוראה זו גם על הליכי מינוי בהוצאה לפועל. הכונס הוא עושה דברו של ראש ההוצאה לפועל והוא חייב לדאוג לעניינים של כלל הזוכים שנושים בחייב חובות פסוקים.

בית-המשפט קבע כי כונס הנכסים צריך לנהוג כמי שפועל בשליחותה של הרשות שמינתה אותו, בית-המשפט או לחלופין רשות ההוצאה לפועל, ולפעול בנושא השליחות כאילו הוא הרשות עצמה.

כשלוח של הרשות עליו להקפיד ולנהוג בהגינות כלפי כל מי שבא עמו במגע, כלומר עליו להיות אובייקטיבי לחלוטין ביחס לכל הגורמים בהם הוא מטפל, בין אם המדובר בנושים ובין אם בחייבים או גורמים נוספים כמו במקרה דנן שדובר על תובעים אשר רכשו דירה נשוא הכינוס.

זאת ועוד, אסור לכונס הנכסים להעדיף את האינטרסים של גורם אחד על פני גורם אחר, שכן הוא מוחזק כמי שפועל מטעם הרשות וממלא תפקיד מטעם הרשות.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

כינוס נכסים - כללי