botox
הספריה המשפטית
רשות האכיפה במדינת ישראל - הליכי הוצאה לפועל - המדריך המקיף

הפרקים שבספר:

הארכת מועדים ופגרה

תקנה 128 לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979 קובעת כדלקמן:

"128. הארכת מועדים ופגרה (תיקונים: התשנ"א (מס' 2), התשס"ה, התשס"ט)
(א) קבע רשם ההוצאה לפועל מועד, רשאי הוא, לפי שיקול-דעתו, להאריכו מזמן לזמן אף לאחר שנסתיים; נקבעו מועדים בתקנות אלו, רשאי רשם ההוצאה לפועל להאריכם מטעמים מיוחדים שרשם; מועד שבסדר דין בפני בית-משפט, רשאי בית-המשפט להאריכו, לפי הקבוע בתקנות סדר הדין.
(ב) תקופת פגרה של לשכת הוצאה לפועל לא תבוא במניין הימים שנקבעו בתקנות אלה או שקבע בית-משפט, רשם או רשם ההוצאה לפועל לעניין הגשת התנגדות לביצוע שטר או תביעה על סכום קצוב, אלא-אם-כן הורה בית-משפט, רשם או רשם ההוצאה לפועל, הוראה אחרת."

קיימת זהות בין "הטעמים המיוחדים" הנדרשים על-פי תקנה 128 לתקנות ההוצאה לפועל לאלה הנדרשים על-פי תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי.

לשון תקנה 528 לתקסד"א דן בשלושה תנאים המשלימים זה את זה לכך שבית-המשפט רשאי להפעיל את שיקול-דעתו להאריך מועד:
האחד, המועד נקבע בחיקוק {חוק או תקנה}.

השני, קיומם של "טעמים מיוחדים" להארכת המועד.

השלישי, חובת פירוט רישום טעמים מיוחדים אלה להארכת המועד בהחלטת בית-המשפט.

מהמבקש הארכת מועד נדרש להצביע על שקידה ראויה ועל מאמץ סביר לעמוד במועד שנקבע בחיקוק, ורק אם יש בפיו טעם מיוחד לכך שאף בשקידה ראויה לא ניתן להגישו במועד, יש הצדקה להיעתר לבקשתו {בש"א (נצ') 2838/04 מייק קדמאני נ' אגודה שיתופית בית קירור אלשרק, תק-מח 04(4), 1141, 1142 (2004); בש"א 5326/03 ישראל ברזילי נ' יוניברסל וידאו סקיוריטי, תק-על 03(2), 3841 (2003); ע"א 3857/96 יוסף שגיא נ' תעשיות רוגוזין בע"מ, פ"ד נב(2), 706 (1998)}.

ההתייחסות של סדרי הדין למי שסוטה מהוראותיהם, עשויה להיות פועל יוצא מאיזון של אינטרסים שעל בית-המשפט להפעילו במקרים רבים.

כך, למשל, נדרש "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת ערעור לאו דווקא משום שסדרי הדין מכוונים "להעניש" את מי שמפר את כלליהם, אלא משום שה"טעם המיוחד" משמש נקודת איזון ראויה בין אינטרס ה"חסינות" מפני המשכת ההליכים לאחר עבור המועד החוקי להגשת הערעור העומד לזכות המשיב כאשר מועד הערעור כבר חלף, לבין האינטרס של מבקש ההארכה, היכול להראות שיש בידו עילת השגה טובה על פסק-הדין, שעניינו יתברר {בש"א (נצ') 2838/04 מייק קדמאני נ' אגודה שיתופית בית קירור אלשרק, תק-מח 04(4), 1141 (2004)}.
לאחרונה גבר המשקל שניתן לאינטרס ההסתמכות של המשיב, משמע - ציפייתו לסיום ההליכים כנקודת האיזון הראויה בין האינטרסים השונים של בעלי הדין, תוך הדגשת זכות הערעור כזכות חוקתית.

ככל שהאיחור בהגשת הערעור הוא רב, כך גדל אינטרס ההסתמכות של המשיב ומחייב טעמים בעלי משקל להארכת המועד, שלהם אופי של היעדר שליטה או תקלה בלתי-צפויה, ולהיפך {בש"א (נצ') 2838/04 מייק קדמאני נ' אגודה שיתופית בית קירור אלשרק, תק-מח 04(4), 1141 (2004); ע"א 6842/00 משה ידידיה נ' סול קסט ואח', פ"ד נה(2), 904 (2001)}.

די בכך שהמבקש גילה דעתו כי אינו משלים עם פסק-הדין ומעוניין להשיג עליו עוד בטרם חלף המועד להגשת הערעור, בכדי לקבוע כי זכותו של משיב שלא להיות מוטרד עוד מהליכים נוספים טרם התגבשה {בש"א (נצ') 2838/04 מייק קדמאני נ' אגודה שיתופית בית קירור אלשרק, תק-מח 04(4), 1141 (2004); בש"א (יר') 5912/04 אבו לבן מוחמד ואח' נ' עיריית ירושלים, תק-מח 04(2), 6642 (2004)}.

על המבקש הארכת מועד שנקבע בחיקוק החובה לציין בבקשתו להארכת מועד את "הטעם המיוחד". דרישה זו הינה תנאי בל-יעבור להפעלת שיקול-הדעת של בית-המשפט. משך האיחור אינו קובע לעניין זה {על-אף שכפי שראינו יש ובית-המשפט יפעיל את "סמכותו הטבועה" כדי להתגבר על "מכשול" זה}.

כאשר בעל דין לא הביא "טעם מיוחד" כמובנו של ביטוי זה בתקנה 528 סיפא לתקסד"א, לא תיעתר בקשתו. העובדה שמדובר באיחור בן יום אחד בלבד, אינה מפחיתה מן הדרישה למתן טעמים נוספים {בש"א (ת"א) 180471/04 נורטל נטוורקס ישראל בע"מ נ' מדינת ישראל, תק-של 04(4), 6623, 6626 (2004); בש"א 7378/98 נתנזון נ' הוועדה המקומית חולון, פ"ד נג(1), 856 (1999)}.

לגבי המועדים הקבועים לעניין הגשת דיון נוסף, הרי הבחינה הינה קפדנית אף יותר מזו הנקובה בתקנה 528 לתקסד"א {בש"א 8492/04 עזבון המנוח גוואד בזלמיט ואח' נ' מדינת ישראל, תק-על 04(4), 338 (2004)}.

עצם הגשת בקשה להארכת מועד, גם כאשר מדובר בהגשת בקשה בתקופת הערעור, כשלעצמה איננה בבחינת "טעם מיוחד". גם טיעונים סתמיים וכללליים ללא תמיכה ראויה לא יהוו בבחינת "טעם מיוחד" על-פי התקנה {בש"א (נצ') 2838/04 מייק קדמאני נ' אגודה שיתופית בית קירור אלשרק, תק-מח 04(4), 1141 (2004)}.

מהותו של ה"טעם המיוחד" בעטיו ייעתר בית-המשפט לבקשה להארכת מועד אינו חד-משמעי והינו פועל יוצא של נסיבותיו של כל מקרה ומקרה. אולם, אין ספק שבבחינת הלכות בתי-המשפט נודעו הכרעות שקיבעו סוגי מקרים בהם, בכל מקרה, לא ייעתר בית-המשפט לבקשה להארכת מועד מטעם מיוחד בעל אופי מיוחד שכזה.

שאלה עיקרית בבחינת קיומו של "טעם מיוחד" למתן ארכה היא, האם הארכה עלולה לפגוע בציפיותיו של בעל הדין שכנגד לכך שלא יוטרד עוד, דהיינו, עמידה בעיקרון הוודאות הניתנת לבעלי הדין, אל מול השאלה האם לבעל הדין היתה יכולת אובייקטיבית להגיש את ההתנגדות במועד.

היכולת האובייקטיבית נמדדת על-פי ה"טעם המיוחד" אותו יש להציג. "טעם מיוחד" אינו מונח המוגדר בחוק, ורשימה של טעמים מיוחדים אינה מופיעה בתקנות {בר"ע 1532/97 אלומנרקיס בית מסחר לפרופילי אלומיניום נ' ארביב אשר, תק-מח 98(1), 606 (1998)}.

פסיקת בתי-המשפט מצביעה על מגמה אחת וברורה, "טעם מיוחד" הינו טעם הנגזר מגורם חיצוני אשר איננו קשור לבעל הדין ואין לו שליטה על כך {ד"ר י' זוסמן סדר הדין האזרחי (מהדורה שביעית), 890; בש"א 480/86 אטלנטיק חברה לדיג וספנות בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד מ(3), 159 (1986); בש"א 1038/85 בנק צפון אמריקה בע"מ נ' עומר גלבוע - חברה לבניין ועבודות עפר, פ"ד מ(1), 57 (1986)}.

גרימת נזק רב לבעל הדין, פסק-הדין נוגד את תקנת הציבור, פניה להליך בלתי-מתאים, שיקול-דעת מוטעה של עורך-דין לא לנקוט בהליך - לא ייחשב כ"טעם מיוחד" לאיחור.

כך גם מצוקה כלכלית איננה מהווה, על-פי הפסיקה, "טעם מיוחד" {ת"א (ת"א-יפו) 50052/04 אמיתי גבריאל נ' דביר רחל ואח', תק-של 04(4) 4601 (2004)}.

כאשר מבקש הסומך בקשתו על מצבו הכלכלי לא ציין בבקשתו מהו התאריך בו הומצא לידיו פסק-הדין של בית-משפט השלום, וממילא לא פירט בבקשתו מה מנע ממנו להגיש ערעור או, למצער, בקשה להארכת מועד להגשת ערעור, מיום המצאת פסק-הדין ועד יום הגשת הבקשה להארכת מועד - בקשתו תידחה {רע"א 5185/03 מאיר אטיאס נ' בנק הפועלים בע"מ, סניף עפולה 727, תק-על 03(4), 1175 (2003); בש"א 1247/00 פארס פאיז נ' סולכור חברה לשיווק וקניות, תק-על 00(2), 735 (2000)}.

קיומו של הליך תלוי ועומד יכול לשמש בנסיבות מסויימות "טעם מיוחד" להארכת המועד. יחד-עם-זאת, אין המדובר בעילה מוחלטת, במובן זה, שאין די בכך שבעל דין טוען לקיומו של הליך תלוי ועומד, בכדי לזכות בהארכת מועד.

כך, ישנה חשיבות לסוג ההליך התלוי ועומד, לדרך בירורו ובעיקר לשאלת הקשר שבינו ובין הערעור שיש להגישו.

ככל שהמדובר בהליך שההכרעה בו מהותית יותר לנשוא הערעור ומשליכה ממשית על עצם הצורך בערעור, בהכרעה בו או בהיקפו, כן תגבר עוצמתו של הטעם להארכת המועד, במסגרת בחינת קיומו של "טעם מיוחד". נדרש, על-כן, כי יהא מדובר בקיום הליך משפטי "באותו העניין" {המ' 121/64 ויקטוריה סמואל נ' "אגד" (א.ש.ד.) בע"מ, פ"ד יח(2), 665, 667 (1964); המ' 177/81 א' מנחם ואח' נ' שילה, פ"ד לה(3), 390, 392 (1981); ב"ש 1186/85 איליט בע"מ נ' אלקו חרושת אלקטרו מכנית בע"מ, פ"ד מ(2), 15, 18 (1986); בש"א 9159/04 ניסן חקשורי נ' משה בובליל ואח', תק-על 04(4), 499 (2004)}.

המדובר באמת-מידה מחמירה על פיה, בדרך-כלל, אין מאפשרים להציג עילה חדשה או עניין שאינו תלוי ועומד {בש"א 9159/04 ניסן חקשורי נ' משה בובליל ואח', תק-על 04(4), 499 (2004); ע"א 550/01 עזבון המנוח מיכאל אטינגר ז"ל נ' החברה שיקום ולפיתוח הרובע, פ"ד נה(3) 486, 491 (2004)}.

זאת ועוד. אין די בבחינת סוג ההליך והקשר שלו לערעור שיש להגיש, אלא ניתן לבחון נסיבות נוספות. כך, למשל, יש חשיבות לסיכויי ההליך התלוי ועומד.

ככל שמדובר בהליך שסיכוייו טובים יותר, יש הצדקה עניינית חזקה יותר להארכת המועד להגשת הערעור שכן סביר יותר להניח - בהנחה והמדובר בהליך תלוי ועומד רלבנטי - כי הערעור יתייתר או ישונה. אולם, ככל שהמדובר בהליך שסיכוייו נמוכים או אפסיים, יקשה יותר להאריך המועד להגשת הערעור רק בשל קיומו של הליך תלוי ועומד.

לבסוף, נראה כי יש ליתן משקל לא רק לרלבנטיות ההליך התלוי ועומד וסיכוייו, אלא גם למסגרת הזמן בה יוכרע. ככל שמדובר בהליך מורכב יותר, או במסגרת דיונית סבוכה יותר, תהא משמעות רבה יותר להארכת המועד לשם הגשת הערעור עד להכרעה בהליך התלוי ועומד.

במובן זה, האינטרס של בעל הדין שכנגד שפסק-הדין נשוא הערעור יהא חלוט נמצא נפגע יותר, ככל שההמתנה להכרעה בהליך תלוי ועומד, תהא ממושכת יותר.

נדגיש, כי אין זו רשימה סגורה של שיקולים. אלו הן נסיבות מסויימות שמן הראוי לבחון אותם שכן משקפות הן את האיזון העקרוני בין המגמות השונות שביסוד הסמכות להאריך המועד בשל קיומו של "טעם מיוחד".

הנה-כי-כן, קיומו של הליך תלוי ועומד יכול שישמש "טעם מיוחד" לשם הארכת המועד, אולם יש לבחון את כלל נסיבות העניין בכל מקרה לגופו {בש"א 9159/04 ניסן חקשורי נ' משה בובליל ואח', תק-על 04(4), 499 (2004); בש"א 356/89 בריק נ' בנק אוצר החייל, פ"ד מג(4), 22 (1989); ע"א 1365/02 פזל חברה הנדסה ובניין בע"מ נ' מדינת ישראל, תק-על 02(2), 581 (2002); בש"א 6509/00 המועצה האיזורית מעלה יוסף נ' בנק המזרחי, תק-על 00(4), 551 (2000)}.

איחור הנעוץ בכך, שהמסירה בוצעה לכתובת אחרת מכתובתו של המבקש, מהווה "טעם מיוחד" למתן הארכת מועד.

ואולם מקום שמחקירת המבקש התברר כי הוא מתגורר בדיוק באותה כתובת בה בוצעה המסירה באמצעות הדבקה והמבקש לא טען דבר בעניין זה, לא תינתן ההארכה שכן ברור שהופרכה הטענה לפיה המסירה בוצעה בכתובת אחרת, ולא נותר למבקש כל טענה בדבר "טעם מיוחד" להארכת המועד {בש"א (פ"ת) 1243/04 ליבוביץ קלימונט נ' דגנית עין בר תעשיות מזון, תק-של 04(4), 943, 944 (2004)}.

במצב בו בעל דין מיוצג אינו יודע בפועל את תוצאת ההליך ופסק-הדין בהליך מגיע לידיו סמוך למועד להגשת ערעור עשוי להיות "טעם מיוחד" למתן ארכה, שכן לא אחת האיחור הנובע מאי-הידיעה אינו תולדה של מחדל של בעל הדין. עם-זאת, חלוף הזמן לאחר שנודע לבעל הדין על פסק-הדין רובץ לפיתחו, ועליו לנקוט בשקידה סבירה בפעולותיו, על-מנת לזכות בארכה המבוקשת {בש"א 2342/04 סלים אבו עיאש נ' מוופק אבו עיאש ואח', תק-על 04(2), 1034 (2004)}.

היעדר ייצוג אינו נחשב ל"טעם מיוחד" להארכת מועד {בש"א 7716/97 ויינשטיין נ' ליברמן, דינים עליון נג 579 (25.01.98)} אך זאת רק כאשר המבקש אינו מעוניין בייצוג, או אינו זכאי לתמיכה של הלשכה.
ואולם סתימת הגולל על מבקש במצב דברים כזה, כאשר המחדל אינו מחדל שלו, והוא נזקק לתמיכה של הסיוע המשפטי, עלולה גם ליצור הכבדה מיותרת על המבקש במימוש זכות הגישה לבית-המשפט, הכבדה שמקורה בדלות אמצעיו {בש"א 7596/04 נינה בורלשקוב נ' עמותת תשובה יצחק לפתרון מצוקת דיור, תק-על 04(4), 61 (2004); בש"א 4843/04 בת-אל רחל בן חיים ואח' נ' דוד הראל בן חיים ואח', תק-על 04(3), 131 (2004); בש"א 3692/04 דן בן נון ואח' נ' עובדיה כורש ואח', תק-על 04(2), 787 (2004)}.

עומס עבודה במשרד הוא כשלעצמו אינו מקים "טעם מיוחד" להארכת מועד. בוודאי כאשר לכך יש להוסיף את הפגם בדבר אי-צירוף תצהירו של המבקש. גם טענה לפיה שהה בעל הדין בחו"ל היא כשלעצמה אינה מצדיקה הארכת מועד {בש"א 5200/00 המוסד לביטוח לאומי נ' כימניר שירותי תעופה, תק-על 00(3), 576 (2000); בש"א 8298/04 יעקב חיננזון נ' הדסה קסטן ואח', תק-על 04(3), 2692 (2004)}.

איחור הנובע עקב מצב בריאותי ומגבלה ביכולת לפעול במועד הנדרש מהווה "טעם מיוחד" ובלבד שהבקשה נתמכה, הן בתעודות רפואיות והן בהסבר מניח את הדעת לפיו מצב הבריאות הוא שמנע את האפשרות לעמוד במועד על-פי הדין.

שהייה במאסר תתקבל בנסיבות מתאימות כ"טעם מיוחד" לקבלת אורכה להגשת ערעור {רע"א 10485/02 עמנואל (אמיל) אברמוב נ' פקיד שומה, תק-על 03(2), 2532 (2003); בש"א 1629/00 אחינועם חגי נ' הרפז מרים, תק-על 00(2), 136 (2000)}.


משא-ומתן המתנהל בין הצדדים בתוך המועד הקבוע להגשת ערעור אינו מהווה נימוק המצדיק הארכת המועד {ב"ש 587/86 בשארה נ' אבו עטה, פ"ד מ(4), 9, 11 (1986)}.

כפועל יוצא מעיקרון זה נקבע גם, כי בעל דין חייב לכלכל צעדיו על-פי שיקוליו הוא ולא לסמוך על עמדותיו או מהלכיו של הצד שכנגד {ב"ש 1216/85 מדינת ישראל נ' עצמון, פ"ד מ(ב), 325, 330 (1986)}.

ואולם חריג לכלל זה נקבע באותם מקרים בהם עמדת בעל דין הושפעה מעמדתו של הצד שכנגד או ממצג שיצר כלפיו או מהסכם שהושג או עמד להיות מושג ואלה השפיעו על מהלכיו של אותו בעל דין, וגרמו לו לאחר את המועד {ב"ש 230/86 עצמון נ' מדינת ישראל, פ"ד מ(2), 353 (1986); בש"א (יר') 4479/04 מורד אפרים נ' אגודת ספורט בית"ר ירושלים ואח', תק-מח 04(1), 8053 (2004)}.

שביתה או עיצומים לא יהוו "טעם מיוחד" כאשר צד לא טרח לברר את מועדי השביתה שניתן היה לבררם בנקל {בש"א 5683/03 זקלין הנגלי ואח' נ' שמואל סבח ואח', תק-על 03(2), 3849 (2003)}.