הסמכות המקומית והעניינית לדון בהתנגדות לביצוע שטר והדיון בה

שאלה: מה הדין לעניין הסמכות המקומית בביצוע שטר?
תשובה: המסגרת הנורמטיבית להכרעה בסוגיה דנן נמצאת בתקנה 3(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.
בתקנה זו מנויות מספר חלופות, אשר די בהתקיימות אחת מהן כדי שבית-המשפט ירכוש סמכות מקומית לדון בתובענה. חוק ההוצאה לפועל עוסק בביצוע השטר כאילו היה פסק-דין.
ברם, אין בהוראות חוק ההוצאה לפועל דבר באשר לקביעת סמכותו המקומית של בית-המשפט הדן בהתנגדות לביצוע השטר.
כללי הסמכות המקומית החלים לעניין התנגדות לביצוע שטר הינם, כאמור, הוראות תקנות סדר הדין האזרחי.
אומנם ניתן להגיש את השטר לביצוע בכל לשכת הוצאה לפועל בארץ. ברם, אין בכך כדי להתגבר על הוראות התקסד"א לעניין הסמכות המקומית לדון בהתנגדות לביצוע השטר.
בחינת נושא הסמכות המקומית נעשית אך ורק על יסוד העובדות שנטענו בעניין זה בכתב התביעה.
בדרך-כלל השטר והבקשה לביצועו, הינם המקור העובדתי היחיד הרלבנטי לקביעת הסמכות המקומית {בש"א 4131/05 סוירי דניאל נ' אסוס ז'קלין, פדאור 05(19), 859 (2005)}.
לאחר שמוגשת ההתנגדות, היא מתבררת בבית-המשפט שבו ניתן היה להגיש את התובענה על-פי השטר כנגד כל אחד מהחייבים, זאת גם אם אותו חייב שבשלו הוגשה התובענה לבית-משפט מסויים, לא הגיש התנגדות.

שאלה: מה הדין כאשר עסקינן במספר נתבעים?
תשובה: כאשר היו הנתבעים אחדים, יכול שתוגש התובענה לכל בית-המשפט שבו ניתן להגישה נגד אחד הנתבעים.

שאלה: האם הסמכות המקומית נקבעת לפי כתובת מגוריו או עסקיו של מגיש ההתנגדות?
תשובה: הסמכות המקומית לדיון בהתנגדות לביצוע שטר, איננה נקבעת לפי כתובת מגוריו או עסקיו של מגיש ההתנגדות, אלא, היא נקבעת לפי המקום שבו רשאי מבקש הביצוע, הזוכה, להגיש תובענה על-פי השטר.
על-פי תקנה 103(7) לתקנות ההוצאה לפועל, הזוכה יכול לציין בבקשה לביצוע שטר את בית-המשפט שלו נתונה הסמכות לדון במשפט מבחינת המקום, במקרה של הגשת התנגדות.
במקרה והבקשה לביצוע שטר מוגשת כנגד מספר חייבים, רשאי הזוכה לקבוע את בית-המשפט בו תתברר ההתנגדות, על-פי האמור בתקנה 3(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, שכן, "היו הנתבעים אחדים, יכול שתוגש התובענה לכל בית-משפט שבו ניתן להגישה נגד אחד הנתבעים". ההתנגדות יכולה להתברר בבית-המשפט שבו ניתן היה להגיש תובענה על-פי השטר נגד כל אחד מהחייבים וגם אם חייב מסויים לא הגיש התנגדות לביצוע, אין מניעה להעביר את הדיון בהתנגדות לבית-המשפט שבו ניתן היה להגיש התובענה נגד חייב" {בש"א 51008/05 מוסדות צאנז אלעד נ' בנק הפועלים בע"מ, פדאור 05(18), 533 (2005)}.

שאלה: מה הדין כאשר אין חולק כי הנמשך על-פי השיקים נשוא ההתנגדות הוא בנק שמושבו, למשל, בבאר-שבע?
תשובה: בהתאם לסעיף 3ד(3) לפקודת השטרות, מקום פירעונם של השיקים (ובהתאם - "המקום שנועד לקיום ההתחייבות") הוא בבאר-שבע {בש"א 51757/05 בן-דוד נילי נ' הררי עמוס, פדאור 05(13), 411 (2005)}.

שאלה: כיצד ינהג רשם ההוצאה לפועל כאשר הוגשה לו התנגדות לביצוע שטר?
תשובה: לאחר שמוגשת התנגדות בלשכת ההוצאה לפועל, על רשם ההוצאה לפועל להעביר את הדיון בהתנגדות לבית-המשפט שנתונה לו סמכות עניינית לפי חוק בתי-המשפט, וסמכות מקומית לפי תקנה 3 לתקסד"א, לדון בתיק, אילו היתה מוגשת תביעה בסדר דין מקוצר לאכיפת השטר במקום בקשה לביצוע שטר {ע"א 211/73 שורפה נ' וקסלר, פ"ד כח(1), 512 (1974)}.

שאלה: מה הדין כאשר רשם ההוצאה לפועל טעה והעביר את הדיון לבית-משפט שאין לו סמכות מקומית או עניינית לדון בהתנגדות?
תשובה: כאשר טעה רשם ההוצאה לפועל והעביר את הדיון לבית-משפט שאין לו סמכות עניינית או מקומית לדון בהתנגדות - ניתן לתקוף את החלטתו זו בשתי דרכים חלופיות {בש"א 1163/05 אטרקציה בעיר (2000) בע"מ נ' אל שרד בע"מ, פדאור 05(12), 420 (2005)}:
האחת, על-ידי הגשת בקשה למתן רשות ערעור, ברשות רשם ההוצאה לפועל או שופט בית-משפט השלום לפני בית-משפט השלום כאמור בסעיף 80(ב) לחוק ההוצאה לפועל.
השניה, בעל-דין רשאי לטעון בפני בית-המשפט, שאליו הועברה ההתנגדות, שאין לו סמכות לדון בה ולעתור בפניו להעביר את הדיון לבית-המשפט הנכון.

שאלה: מהן החלופות שעל הבקשה לביצוע לעמוד?
תשובה: עם הגשת התנגדות לביצוע שטר, הופכת בקשת הביצוע לכתב תביעה בסדר דין מקוצר ומכאן על בקשת הביצוע לעמוד בתנאי חלופות הסמכות המקומית הקבועות בתקנה 3 לתקנות.
בהתאם לתקנה 3(א) לתקסד"א, התובע זכאי להגיש את התובענה לאחד מבתי-המשפט שבאיזור שיפוטו מתקיימת אחת מחלופות אלה: מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע; מקום יצירת ההתחייבות; המקום שנועד או שהיה מכוון לקיום ההתחייבות; מקום המסירה של הנכס; מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים.
די בהתקיים אחת החלופות שלעיל, כדי להקנות לבית-המשפט, אשר באיזור שיפוטו מתקיימת החלופה - הסמכות המקומית - לדון בתובענה.

שאלה: מה הדין כאשר נקבע בגוף השטר המקום המיועד לקיום ההתחייבות?
תשובה: ב- בש"א (נת') 3999/07 {מצליח אספקה בע"מ - נ' טמפו בע"מ, תק-של 2008(1), 23131 (2008)} נדונה התנגדות לביצוע שטר חוב. כב' הרשמת כהן מגי קבעה כי "מעיון בשטר נשוא ההתנגדות עולה כי בגוף השטר נקבע כי המקום המיועד לתשלום הוא אצל המשיבה באיזור התעשיה קריית נורדאו נתניה, כלומר המקום המיועד לקיום ההתחייבות הינו בנתניה ועל-כן לבית-משפט זה סמכות מקומית לדון בעניין."

שאלה: מה הדין כאשר אין בפני בית-המשפט כל זיקה המצביעה על סמכותו המקומית?
תשובה: ב- בש"א (עכו) 1655/08 {ח. רוזנפלד בע"מ נ' אבן אורבל מרבל אינוסטרי קורפוריין, תק-של 2008(1), 25734 (2008)} נדונה בקשה להעברת הדיון בהתנגדות לבית-המשפט השלום ברמלה או ברחובות (מחוז מרכז), זאת בהיעדר סמכות מקומית של בית-המשפט השלום בעכו. כב' הרשמת לובנה שלאעטה-חלאילה בקבלה את הבקשה להעברת הדיון, קבעה כי אין בפניה "כל זיקה המצביעה על סמכותו המקומית של בית-משפט השלום בנצרת, כאשר מבקשת הביצוע (כתב התביעה) עולה שקיימת סמכות לבית-משפט השלום במחוז המרכז."

שאלה: אימתי יש להעלות טענה של חוסר סמכות מקומית?
תשובה: ב- ת"א (ת"א-יפו) 745244/04 {די.בי.אס שרותי לווין (1998) נ' מור תמיר, תק-של 2005(4), 15657 (2005)} קבעה כב' השופטת אושרי פרוסט-פרנקל כי המבקש טען טענת חוסר מסכות מקומית בבקשה לפני הגשת בקשת רשות להתגונן, ומשכך טען בהזדמנות הראשונה.
כבר נקבע כי ההזדמנות הראשונה לטענת חוסר סמכות מקומית היא גם טענה לגופו של עניין, אם זו קדמה להגשת כתב הגנה {ראה ע"א 487/64 רוט נ' פישר פ"ד יט(2), 148 (1965)}.

שאלה: מה הדין לעניין הסמכות העניינית בדיני שטרות?
תשובה: סעיף 51(א)(2) לחוק בתי-המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984 קובע כי בית-המשפט השלום ידון ב"תביעות אזרחיות - למעט תביעות הנוגעות למקרקעין - כשסכום התביעה או שווי הנושא אינו עולה על 2,500,000 שקלים חדשים ביום הגשת התובענה, והוא אף אם עלה הסכום או השווי לאחר מכן מחמת שיערוך, הצמדה, ריבית, הוצאות משפט ושכר-טרחת עורך-דין."
כלומר הסמכות העניינית בענייני שטרות מתחלקת לשניים:
האחד, בית-המשפט השלום. בית-משפט זה ידון בתובענה כספית שלא תעלה על סך של 2,500,000₪.
השני, בית-המשפט המחוזי. בית-משפט זה ידון בכל סכום שאיננו בסמכותו של בית-המשפט השלום כאמור לעיל.

שאלה: מה הדין לעניין הארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע שטר?
תשובה: הלכה היא, כי טעם מיוחד מתקיים כאשר הנסיבות שבעטיין חל האיחור לא היו בשליטת בעל הדין יש להראות כי הנסיבות המיוחדות אכן מנעו, הלכה למעשה, מבעל הדין נקיטת צעדים משפטיים {ב"ש 480/86 אטלנטיק חברה לדיג וספנות בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד מ(3), 159 (1986)}.
עם זאת, "מטרתו העיקרית של בית-המשפט היא להכריע בגוף הסכסוך המובא בפניו ולהגיע לחקר האמת. נעילת דלתות בית-המשפט בפני צד הרוצה להשמיע את טענותיו, בגלל טעות, מחדל או רשלנות איננה רצויה" {ע"א (ב"ש) 1068/99 רחל היבש נ' בני גבעתי, תק-מח 00(1), 29860 (2000)}.
הלכה היא כי אין לנעול את שערי בית-המשפט, בפני צד שיש לו טענת הגנה לכאורה לגופו של עניין, גם אם אותו צד לא קיים בדווקנות את הוראות סדרי הדין.
בגין מחדלו זה בתחום סדרי הדין ניתן להשית עליו הוצאות. המטרה העיקרית של בית-המשפט, לדון לגופו של עניין, ולהכריע במחלוקת האמיתית.
ב- ע"א 189/66 {ששון נ' קדמה בע"מ, פ"ד כ(3), 477 (1966)} קבע כב' השופט צ' ברנזון כי לא אחת נאמר כי "כמעט ואין לך דבר שבסדר דין שאינו ניתן לתיקון על-ידי האמצעי של פסיקת הוצאות... לעולם אין לשכוח שסדר הדין אינו אלא אמצעי להשגת המטרה הנעלה של עשיית משפט צדק ואין להפוך את האמצעי למטרה בפני עצמה."
מגמה זו באה לידי ביטוי אף בפסיקתו האחרונה של כב' הרשם ב' אוקון ב- בש"א 6708/00 {יוסף אהרון נ' אהרון אמנון ואח', פ"ד נד(4), 702 (2000)} לפיה "סדרי הדין הם משרת יעיל, אך אדון מסוכן. התעלמות מהם היא מסימני ההיכר של שיטה רופפת ופרומה, אך דבקות יתר, במקום בו נדרשת התחשבות, עלולה להיתפס כקפריזית ושרירותית. סדרי הדין נועדו לצנן אך לא להקפיא, לווסת ולנתב אך לא לשתק. בסופו של יום, סדרי הדין נועדו להגשים זכויות מהותיות, ואלה צריכות לעשות את שלהן. גישה מהותית מרחיבה, שתום-הלב הוא ממי התהום שלה, אינה יכולה להיות מלווה על-ידי סדרי דין קפוצים ונוקשים יתר-על-המידה. התרבות המשפטית נבחנת לא רק על-ידי הזכויות המוגנות. לעיתים דווקא דרכי הגישה הן המהוות בבואה אמיתית למצבו של המתדיין."

שאלה: האם יש להבחין בין דיון בערכאה הראשונה לבין דיון בעראת הערעור?
תשובה: בבוא בית-משפט להכריע בשאלה האם יש מקום להאריך מועד, יש להבחין בין דיון בערכאה ראשונה לבין דיון בערכאת ערעור.
ולעניין זה יפים דבריה של כב' הרשמת אפעל-גבאי ב- בש"א 5778/94 {מדינת ישראל נ' ארגון סוכנים ובעלי תחנות דלק בישראל ואח', פ"ד מח(4), 872 (1994)} לפיהם "ככלל יש מקום להבחין בין דיון בערכאה ראשונה, שאז מן הראוי לאפשר לבעל דין לפרוש את מלוא יריעת טענותיו, לבין דיון בערכאת הערעור. הנגישות לערכאה הדיונית היא זכות יסוד מוגנת. אין הדבר כן בכל הנוגע לערכאת הערעור: בהיעדר הוראה מפורשת, אין זכות ערעור. למערער כבר היה יומו בבית-המשפט, ועובדה זו שוקלת לעניין הנכונות לגמישות פרוצידורלית בעניינו" {ראה גם בש"א 4838/04 בט אלחמן נ' צוקר שמעון , פדאור 05(4), 373 (2005)}.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

הסמכות המקומית והעניינית לדון בהתנגדות לביצוע שטר והדיון בה